התמיכה בנתניהו, בעיקר בשנתיים האחרונות, היא קריאת תגר ברורה כנגד ראשי העריצות המשפטית, שמגובים על ידי תקשורת סובייטית באופיה, ומשטרה כנועה וצייתנית. ההשלכות של משפט נתניהו הן הרבה מעבר למובן מאליו
הביביזם, כמונח בשימוש השמאל ומלחכי פינכתם ב״ימין״, הוא האשמה בעדריות, קונפורמיזם ותמיכה עיוורת בנתניהו, הדמון הפוליטי השנוא. השנאה היוקדת שהשמאל רוחש לנתניהו שוכפלה בשלמותה כלפי תומכיו. אם את נתניהו הם שונאים בגלל שניצח אותם שוב ושוב, ועוד גרוע מכך, הוכיח שדרכו, דרך הליכוד והמחנה הלאומי, נכונה יותר למדינת ישראל, הרי שאת תומכיו, מעבר לסיבות המוכרות, הם שונאים גם בגלל התסכול. תסכול מכך שסירבו לכרוע ברך ולאמץ אל ליבם את ה״מושכלות הראשונות״ שטיפחה כנסיית השמאל במערכת המשפט ובתקשורת, ״נתניהו מושחת״ ו״נתניהו אויב הדמוקרטיה״.
למרות אינדוקטרינציה בלתי פוסקת שגבתה את מחירה בקרב מאות אלפי אזרחים – פגועי שטיפת המוח, שאיבדו ככל הנראה לעד, את יכולתם לפתח חשיבה עצמאית בכל הנוגע לנתניהו – נשאר לנתניהו בסיס תמיכה ישיר המונה בין 30 ל-35 מנדטים ובסיס תמיכה עקיף המונה כ-20 מנדטים נוספים. שורת מהלכים נבזיים, אנטי -דמוקרטים ובלתי-חוקיים, שהובילו גדודי השמאל בתקשורת, במערכת הפוליטית ובאינקוויזציה המשפטית, לא הצליחה להבקיע לעצמה דרך אל תוך קבוצת המצביעים הגדולה ביותר בישראל.
השנאה שמערפלת את צלילות המחשבה, מנעה, ועדיין מונעת, מהשמאל להבין את מהות תופעת הביביזם שכבר ניתחתי במאמר שפורסם ב'מידה' לפני מספר חודשים. אולם לא רק השמאל מתקשה לפענח אותה אלא גם מספר פוליטיקאים בכירים בתוך הליכוד שרואים את עצמם כיורשי נתניהו.
מבלי להיכנס שוב להסבר מפורט לגבי סיבות העומק לתמיכה האיתנה והיציבה שזוכה לה בנימין נתניהו, נתמקד רק בנושא אחד שהפך להיות נייר הלקמוס לרלוונטיות האידאולוגית של כל מועמד מטעם עצמו לרשת את נתניהו כאשר יחליט לפרוש יום אחד.
לאורך העשור האחרון, ובמיוחד לאחר השנתיים האחרונות, התגבשה בקרב מצביעי הימין בכלל ומצביעי הליכוד בפרט, תובנה אחת שהלכה והזדקקה לרמת בהירות מקסימלית, המשילות. המשילות ואין בילתה, היא הנושא המרכזי שדחק הצידה כל נושא אחר, כולל ירושלים, יהודה ושומרון, כלכלה, תקציב ונושאים חברתיים. הבשילה ההבנה שבלעדי המשילות ממילא אין כלום.
אם לפני מספר שנים, מונח משילות כיוון להחזרת האיזונים למשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל, הרי שהיום משמעותה של המשילות היא החזרת המשטר הדמוקרטי למדינת ישראל, באמצעות רפורמה עמוקה, שתעקור מהשורש את כל מרכזי הכוח של הדיקטטורה המשפטית, שהוקמה בחסות בית המשפט העליון, והחלה משם תהליך מחושב ומכוון של הרס המדינה היהודית במטרה להקים תחתיה מוטציה אוניברסלית, פוסט-ציונית וחסרת זהות יהודית.
התמיכה בנתניהו, בעיקר בשנתיים האחרונות, היא קריאת תגר ברורה כנגד ראשי העריצות המשפטית, שמגובים על ידי תקשורת סובייטית באופיה, ומשטרה כנועה וצייתנית שהפכה להיות הזרוע המבצעת של מועצה בלתי נבחרת, אשר השליטה את עצמה על מרכזי הכוח בדרכי מירמה. נתניהו הפך לסמל ההתנגדות למשטר האוטוריטרי שצמח מתחת לאפינו, כמו הצמח של סימור ב״חנות קטנה ומטריפה״. קבוצת מיעוט קטנה לא הפסיקה לזלול לתוכה עוד ועוד סמכויות על חשבון הרשות המבצעת עד שיצאה מכלל שליטה.
הביקורת על נתניהו שלא טיפל בזמן אמת בתופעה, רובה הוא לא יותר מאשר פוסט-מורטם מתחסד. את ההוכחה הבלתי-נתפסת לכך קיבלנו כאשר אנשי הימין-שמימין-לימין , הטהרנים שמקפידים בכל דקדוקי העניות האידיאולוגים, סיימו בזרועות השמאל רדיקלי והאחים המוסלמים. הפוליטיקאים כחברי ממשלה, ואנשי התקשורת כלהקת מעודדות מביכה. לכן קבוצה זו שהייתה ממטיפי המוסר המרכזיים, נטלה מעצמה את זכות הביקורת והמשך הטפת המוסר.
חלקה האותנטי של הביקורת על נתניהו גם הוא חסר משמעות משתי סיבות עיקריות. הראשונה, גם אם נקבל את הטענה שנתניהו לא זיהה את עומק הבעיה כאשר שב לתפקיד ראשות הממשלה ב-2009, הרי ממילא, במשך רוב שנות שלטונו, ממשלותיו השונות היו תלויות בח״כים שהכתירו את עצמם כ״מגיני שלטון החוק״, שלא אפשרו שום רפורמה במערכת גם כאשר נתניהו הסכים לה, וזכור לרעה בהקשר זה הוא משה כחלון.
השניה, לאחר שהתחלנו להיחשף לעומק הריקבון בפרקליטות ובמשטרה, לשיטות החקירה האכזריות והבלתי חוקיות, שנראות כאילו נלקחו מספרי ההדרכה של חוקרי הנ.ק.ו.ד (קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצות), לנחישות המפלצתית לחסל פוליטיקאים שמהווים איום, באמצעות התנקשויות פוליטיות שעטופות במילים מגוחכות וחסרות משמעות על ״שלטון החוק״, אפשר לקבל פרספקטיבה מדויקת לגבי כושר עמידתו המופלא של נתניהו מול מערכת מדינתית, בלתי מוגבלת במשאביה, ומושחתת עד לשד עצמותיה.
נתניהו יכול היה לפרוש לחיים נוחים, עשירים ומפנקים בכל שלב ולוותר על הגיהנום המשפטי שבנו עבורו הפרקליטות וחוקרי משטרה מושחתים. אלא שהוא בחר במודע להישאר במדמנה שמבוססים בה בטבעיות בן-ארי, תירוש, ומנדלבליט, מצוידים בלהקת פרקליטים חסרי מצפון וחסרי כבוד מקצועי, ולשלם מחיר אישי ומשפחתי כבד. יש רק סיבה אחת שיכולה להסביר את הבחירה הבלתי מובנת הזו, ששום פוליטיקאי ישראלי לא עשה לפניו, תחושת השליחות העמוקה. נתניהו הוא הפוליטיקאי הראשון שעומד מול תשלובת הפשיעה המשפטית ומשיב מלחמה.
רק כוח הרצון של נתניהו, והמוכנות שלו ושל משפחתו לשלם מחירים כבדים, הם אלה שאפשרו לחשוף את עומק הריקבון של המערכות הכי קריטיות לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. אם נתניהו היה מחליט בכל שלב, לקבל את עצות אחיתופל של טהרני הימין, או לחלופין את העסקאות בעלות האופי המפיוזי שהוצעו לו על ידי הפרקליטות (פרישה תמורת סגירת כתב האישום), זו הייתה כניעתן הסופית של הרשויות המבצעת והמחוקקת לרשות השופטת ולשיטות החיסול הפוליטי שהפעילה.
מספר בכירי ליכוד, ובעיקר הבכיר שבהם שרואה בעצמו מועמד מרכזי להובלת הליכוד, בוחרים במודע להתעלם מניסיון ההתנקשות המשפטית בנתניה וממשמעותו הרת הגורל למדינת ישראל. הם בוחרים לעמוד מהצד בזמן שמתחוללת מלחמת עולם משפטית אשר תשפיע עמוקות על עתידה של מדינת ישראל, ועומדת באופן בולט במרכז עניינו של המחנה אותו הם מתיימרים להנהיג. הם עושים זאת משתי סיבות מרכזיות.
מפת האינטרסים
ראשית, קיים רצון לקצור רווח פוליטי מחיסולו הפוליטי של נתניהו. מבחינתם, חורבנה והשחתתה של התשתית המאפשרת את קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה, הם אירוע זמני ומחיר ראוי לטובת הורדת נתניהו וקידום האינטרסים הפוליטיים האישיים שלהם. או גרוע מכך, הם אינם מייחסים משמעות יוצאת דופן לאירועים ועבורם זה נחשב בגדר "מינהל תקין". להערכתם זה קורה רק לנתניהו וכאשר הם יקחו את מושכות השלטון, הדברים יחזרו לסדרם. בשני המקרים הקו המנחה הוא הרווח הפוליטי שהם צופים להשיג ואם המערכת יכולה להוציא עבורם את הערמונים מן האש, מה טוב.
מעבר לכך, בדרך לכיסא ראש הממשלה, או לתפקיד שר בכיר בממשלה, הם זקוקים לתקשורת אוהדת. התנאי לתקשורת אוהדת הוא לכל הפחות, אי-הזדהות עם נתניהו, אם כי התנגדות פומבית לנתניהו תהיה מועדפת כמובן. כידוע, תמיכה בנתניהו מתייגת את התומך כאויב המערכת, ובשלל ה״תנאים״ הנלווים דוגמת ״תחקירים״, פרסומים עוינים, ״חשיפות״ ובמקרה הצורך, מציידים את המועמד בתיק פתוח במשטרה ובחקירות אינסופיות שימשכו לנצח ויעזרו לריסונו, או לחיסולו, תלוי בהחלטת החונטה, באופן דומה להתנקשות הפוליטית שבוצעה באריה דרעי, מתומכיו הגדולים ביותר של נתניהו.
את התמיכה השקטה שהם מעניקים לציד האדם של הפרקליטות, הם מכסים באמצעות שורה של מהלכים פופוליסטיים שנמצאים במרכז הקונצנזוס של הימין ואמורים לקרוץ למצביעי הימין. בכך, הם חושבים, מוכחת ״ימניותם״ המופלגת. הקמפיינים הפופולאריים ביותר נערכים בדרך כלל סביב הדאגה לשלמות ירושלים ולפעמים גם בשילוב כנסים חנפניים, נוצצים וערבים לחך. אלא שלאור אובדן השליטה והכוח של שתי הרשויות, המחוקקת והמבצעת, לעומת צבירת הכוח חסר-הפרופורציה של הרשות השופטת, קמפיינים אלה חסרי משמעות, שהרי דרך מכונת הבג״צים המשומנת, בשילוב מערך הייעוץ המשפטי שחונק את נבחרי הציבור ורודה בהם, השמאל מצליח לכפות את דרכו, את ערכיו ואת תוכניותיו, על מדינת ישראל.
מימין לימין?
מופע הנוכלות והגרוטסקה של ״ימינה״ ו״תקווה חדשה״, עיקר לתקופה ארוכה, את משמעותה של כל אידיאולוגיה ימנית שמופיעה ללא תמיכה ברורה בנתניהו, לא כנתניהו, אלא כהצהרה ברורה שמבטאת הבנה ותמיכה בשתי נקודות קריטיות.
הנקודה הראשונה היא סדר יום פוליטי שמציב את השבת המשילות והדמוקרטיה למדינת ישראל בכל מחיר שידרש. בלעדיו ישראל איננה דמוקרטיה ליברלית יותר אלא עריצות משפטית שמתפנה לדיכוי חופש הביטוי תוך כדי סיום מלאכת סילוק האיומים הפוליטיים המשמעותיים שניצבים בפניה, וחוקיו של סער, הפוליטרוק חסר התמיכה הציבורית, מוכיחים היטב את הכיוון.
הנקודה השניה עבור אלה המבקשים להיות מנהיגי הימין, היא ביטוי להבנת הלך רוחו של הציבור אותו הם מתיימרים לייצג. אין דבר יותר מגוחך עבור מנהיג פוליטי מאשר ניתוק וחוסר הבנה של הציבור ממנו הוא מבקש תמיכה. רובו מוחלט של מצביעי הליכוד, רואה ב״משפט נתניהו״ את ״משפט הפרקליטות״. ציבור בוחרי הליכוד מזהה את המהלך המשפטי כהתנקשות פוליטית מתוכננת, מכוונת ונפשעת במנהיגם הנבחר וכהכרזת מלחמה ברורה של תשלובת הפרקליטות-תקשורת-משטרה, בגיבוי בית המשפט העליון, כנגד זכויותיו הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר.
מנהיגי ימין שמתעלמים במופגן מ״משפט נתניהו״, ונמנעים מהזדהות עם נתניהו, מוכיחים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, חוסר הבנה מוחלט של סדר העדיפויות הנכון וחוסר הבנה מוחלט של הציבור אותו הם מתיימרים לייצג. עבור הציבור הימני שבע המרורים מבוגדנותם של אלה שרכבו עליו במשך שנים רבות וברגע האמת בחרו להקים ממשלת שמאל הנשענת באופן בלעדי על חסדיה של תנועת האחים המוסלמים, אין אפשרות לשגיאות נוספות בבחירת המנהיגים. ולכן, מנהיגים שעומדים מנגד כאשר הפרקליטות-תקשורת וחוקרי משטרה מושחתים, הצליחו לבצע הפיכה במדינת ישראל, דרך הפלת נתניהו, אינם זכאים להוביל את הימין בשום אופן.
לכל המאמרים של יובל בלומברג – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
נתניהו הוא עדין הטוב שיש, אך המאמר מצפה ממנו ליותר מידי. גם אם נתניהו יזכה בבחירות הבאות לאחר שיצא זכאי במשפט, הוא יצא עם כנפיים מקוצצות ויחשוש להתמודד עם המערכת המשפטית. ההיסטוריה מעידה שנתניהו נוהג להתמודד רק עם ענין אחד בכל פעם – בד'כ בפוליטיקה הבינלאומית או הבטחון, ונמנע מלטפל בבעיות פנים כל עוד אין משבר. צריך לציין שנתניהו שגה קשות ההתנהלות כלפי יריביו בליכוד בכך שהרחיק אותם במקום להשגיח עליהם מקרוב. נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער, וגם איווט ליברמן, כולם רצו הזדמנות להתמודד על מקומם בליכוד, והוא דאג להרחיקם ובסוף לסלקם.ישנם מעט מאוד פוליטיקאים שהטיפול בפגמי המערכת המשפטית הוא מענין אותם במיוחד – השנים שאני מכיר הם איילת שקד ושמחה רוטמן. שניהם לא מספיק חזקים כרגע.
ברור! נתניהו הוא אומנם מנהיג מוכשר, אבל הפרט שאתה מזכיר הוא העומד בעוכריו. אילו היה יודע איך להסתדר עם יריביו במפלגה (וגם מחוצה לה), הכל היה נראה אחרת. חבל מאוד שאין לו את זה.
ברור! נתניהו הוא אומנם מנהיג מוכשר, אבל הפרט הזה שאתה מזכיר הוא העומד בעוכריו. אילו היה יודע איך להסתדר עם יריביו במפלגתו (ומחוצה לה), אזי הכל היה נראה אחרת. באמת חבל מאוד!
תגובה של "כן, אבל" חסרת תחכום. מניפולציה זולה של תומכי ימינה, הליכודניקים החדשים או סער.
אין אבל, זה נתניהו או שלטון בג"ץ/האחים המוסלמים.
נתניהו לא שגה כאשר גירש את סער ושאר הנוכלים, בגידתם בימין ובציונות היא הוכחה לצדקתו, לא תוצאה של הגירוש.
איילת שקד? הנה הוכחת, אתה לא ימין, אתה סוס טרויאני, לשקד אין עתיד פוליטי בימין, כלום ושום דבר.
אגב, מינוי של סער לשר הוא רעיון מגוכח.
נכון שסער הוא פרלמנטר מוכשר אבל בתור שר? עד כה הוא לא עשה כלום עם אף משרד שהוא קיבל(ולא בגלל שנתניהו מנע ממנו-הממשלה הנוכחית תוכיח).
הימין כיום במאבק מול פוליטיקאים שלא מהססים לעשות מחטפים(את חוק כבוד האדם וחירותו עוד זוכרים?) ולמנוע קידומים מימין בעל מחיר(תשאל את מנדלבליט)-אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שר שרק יחמם כסא. בעיקר לא אחד שדורש בגלוי משרד מרכזי ושיש לו ניגוד עניינים חמור במאבק בתקשורת(אחד המאבקים המרכזיים של הימין בימינו).
את נתניהו לא ענינו עניני המדינה או משילות נתניהו נשלט על ידי אלכוהוליסט חולת רוח ובן פגום גנטית שרצו להשתלט על המדינה ולהקים כאן מונרכיה
הפגום החליט שהוא יורש העצר והאלכוהוליסטית שהיא המלכה
על הדרך הם הרסו וחרבו את כל מה שנקרה בדרכם והוגדר כמכשול למטרתם הזדונית
בעיקר הם התעסקו כל הזמן בלשדוד את הקופה
אתה הוכחה לקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להוליך שולל בני אדם. במה ההורים שלך טעו שיצאת כל כך כהה מחשבה?
אחרי שמזוז יחזיר 100k ותסבירו לנו איך נתפר לשי ניצן תפקיד ״רקטור הספריה הלאומית״ אחרי ש״במקרה״ דאגו להגדיל את התקציב של הארגון, למה רות דויד מעולם לא הועמדה לדין וכך גם צדיקים כמו אהוד ברק עם העמותות, יאיר לפיד עם הפרסומים הממשלתיים בידיעות אחרונות, אהרון ברק שכמובן לא התערב בשלל המינויים של אשתו שבמקרה הייתה הכי מתאימה לכל התפקידים היוקרתיים באוניברסיטה ובמערכת המשפט… וזאת רק רשימה קטנה וחלקית. בואו נדבר קצת על כל הבנים של שהשתלבו באופן טבעי בפוליטיקה כולל הרצוג, יעל דיין ורבים אחרים. מעניין איך הם היו נראים אם רביב דרוקר ובן כספית היו מקבלים אור ירוק לחסל אותם. כשאני משווה את ההקלטות של שרה נתניהו בשעת רתיחה אחרי פרובוקציות מוכוונות ומרושעות שהופעלו נגדה לראיון אחד בודד באוסטרליה של המשוגעת הסוציופטית שעומדת בראשות מפלגת העבודה, משפחת נתניהו, כולל הילדים שצפו בהתבגרותם איך מתעללים בהורים שלהם ועיתונאים חסרי מצפון שראינו ילדים בבית הספר שלהם על מנת להקליט תלונות נגד הסדרי השמירה… אני חושבת שבתנאים הללו הם מתנהגים באופן טבעי ביותר. הטירוף האמיתי הוא של העיתונאים ומערכת המשפט החולנית והרקובה במדינת ישראל ועמותות שמאל מנופחות ששוחות בים של תקציבים שהם מקבלות ממדינות זרות ובעיקר מגרמניה. ההצלחה של מדינת ישראל בתקופת נתניהו לא באה לחובבי היהודים באירופה בטוב ומושחתים שמאלנים כמוך לוקחים את הכסף הזה ומשתמשים בו להשמיץ מנהיגים מהימין. תראה איך הם התלבשו עכשיו על יוסי כהן. והם יעשו בדיוק את אותו דבר לכל מנהיג ציוני אמיתי אחר.
אלה שטוענים שאם נתניהו יחזור הוא יפחד מהמערכת טועים ומטעים (אולי בזדון).
נתניהו הוא היחידי שהשכיל להלחם ומלחמתו בהמשך תביא לחיסול המאפיה.
אלה שמספרים על "סילוק" של "מתמודדים ראויים" מטעים בזדון כיוון שאותם אלה שכאילו סולקו הוכיחו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שה"אידאולוגיה" שלהם הנה מטבע עובר לסוחר (ראה מקרה ליבני שנדדה בין מפלגות והחליפה אידאולוגיות כמו גרביים)
התעמולה התקשורתית השיקרית נגד נתניהו עדיין משפיעה ואפילו אחרי שהוכח שה"ארמון" בבלפור אכן חורבה ושבבתיהם הפרטיים של נפתלי, גנץ ולפיד מושקעים מיליונים רבים מכספנו עדיין 10 אלפים שקלים לחשמלאי פאחימה הם סמל לגזל קופת המדינה.
התקשורת מונעת מהציבור לדעת מה באמת קורה במשפט כי אותה תקשורת סיפרה לנו על וואלה שמשועבד לנתניהו לא מעוניינת שהציבור ידע שהאתר היה משועבד להרצוג.
לא מדובר רק ב״משפט הפרקליטות״.
הפרקליטות היא רק חלק אחד מרשת מסוכנת שכוללת גם את בג״ץ, היועמ״ש, מספר מפלגות מסוימות(כולל כמה שתולים בליכוד), חלק מהותי מהתקשורת(בעיקר בטלויזיה וברדיו) ועוד רבים בעולם התרבות ובאקדמיה.
ובשורה התחתונה: מדובר על קרב על התודעה. האם הציבור הימני צריך להיכנע לתכתיבי קבוצה קטנה ואנטי-דמוקרטית?
לכן צריך לתמוך בנתניהו למרות שההשלכה היא הידבקות בכתם שבעיני רבים אין לו תקנה(וזו, כמובן, הבעיה עצמה) ולמרותשברור שהוא לא הולך לקבל משפט צדק והתוצאה כבר כתובה מראש.
כי השאלה היא האם הוא יתפס כפושע שהעיז לכפור בפרוגרסיביות ובכניעה למערכת ועוד להוביל מאבק נגדן וצריך ללמוד ממנו להוריד את הראש-או שהוא יזכר כמרטיר למען עתיד עם ישראל וכסמל לחיקוי.
אתה צודק (חלקית).
זה לא משפט הפרקליטות. יש במשפט הזה 4 נאשמים. מלבד נתניהו, נאשמים גם ארנון מוזס ובני הזוג אלוביץ'. הבעיה כאן בהקשר הזה היא שלמעט "העין השביעית" אין כלי תקשורת שמסקרים גם את המשפט של מוזס ובני הזוג אלוביץ', דבר שאכן קורה מהטיה של חלקים מסוימים בתקשורת (לא מדובר אפילו בערוצים 11 12 ו-13 אלא בגורמים מסוימים בהם) נגד נתניהו אבל הרייטינג הוא השיקול המרכזי – את רוב הציבור המשפט של המו"לים פשוט לא מעניין.
ובקשר לפרקליטות, גם אותה צריך לבקר ולשפוט. צריך לתת לנציבות שמפקחת עליה שיניים, צריך להציב לה רף גבוה שיגרום לביטול אישומים ללא הליך חקירה ראוי (מה שניר חפץ עבר זה שום דבר לעומת מה שאזרחים רבים עברו), ישפר את עבודתה ויגרום לפרקליטים רשלנים ושקרנים לעזוב את מערכת המשפט לתמיד. מכאן ועד לטענה שהפרקליטות "תפרה תיק" לנתניהו כדי להדיח אותו אין שום קשר. מערכת המשפט לא העסיקה את נתניהו עד שנפתחו נגדו החקירות ב-2015/16. מזה ניתן להסיק שלא שלושת סעיפי האישום בהם מואשם נתניהו הם שקריים וחסרי בסיס (אין בכוונתי לקבוע שנתניהו אשם, את זה יחליט בית המשפט), אלא האגדה שנוצרה על נתניהו כלוחם במערכת המשפט המושחתת היא השקר הגדול וחסר התקנה שנוצר כאן.
מאמר מעולה המדגיש את העיקר.
תודה
מאמר מדהים. כמו כל מאמריו האחרונים של בלומברג. חריף, חד ומנטרל כל התנגדות לעבר שח-מט
בסד
מאמר מרתק ומעניין .
ממחיש עד כמה בעצם נתניהו סוג של גוליבר בארץ הגמדים.
אמרו חז"ל "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו"
אמרו בג"ץ מה עושים במקרה שאין קופה של שרצים ?
תופרים !!!!
ולא נראה שנוכל להחזיר לעצמנו אי פעם את מדינת היהודים שלנו שנמכרה לערבים בנזיד עדשים.
כל מוסדות המדינה הזו חטופים על ידי פושעים ורודפי שררה כוח וכסף, כולל כל מוסדות הבטחון והצבא. כולם חטופים ורמאים ושקרנים.
כל צמרות מוסדות המדינה מלוכלכים ונגועים.
המדינה הזו ירדה לטמיון.
אין ספק שיהודים שמאלנים הם מהמושחתים ביותר במין האנושי בכלל ובמדינה היהודית בפרט.
היהודים השמאלנים הם שהורסים את כל העולם כולו.
הם שהקימו את ברית המועצות. הם שהמציאו את דת הקומוניזם הרצחנית.
הם שמובילים בארה"ב את התאבדותה הלאומית והפיכתה לעוד מדינה מוסלמית כפי שקרה גם באירופה.
שורש כל רע הם היהודים השמאלנים.
ישראל היא שקר המנוהל על ידי שקרנים ורמאים.
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…
יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.
כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
בכך יעסוק האשכול.
****
פרופ' מאוטנר:
*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.
*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.
*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.
*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.
***************
פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג"צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד…
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
החל מדקה 16:26
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.
בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.
בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
פרופ' מאוטנר
פוליטיזציה של משפט ומשפטיזציה של הפוליטיקה:
"בשלושת העשורים האחרונים חלו שינויים מרחיקי לכת ביותר בפסיקה של בית המשפט העליון והשינויים הם משלושה סוגים.
קודם כל צמיחתו של אקטיביזם גורף.
מושג האקטיביזם לקוח ממדע המדינה האמריקאי והוא מתאר מצב שבו בית המשפט העליון נכנס בהחלטותיו לתחומי החלטה של רשויות שלטון אחרות.
על פי המבחן הזה היה לנו בית משפט אקטיביסטי ביותר.
אקטיביזם מתבטא בסילוקן של עילות פרלימינריות להגשת עתירות לבג"צ, ביטול עניין זכות העמידה, הרחבת השפיטה באופן רחב מאד ומבחינה מהותית פיתוחה של עילת הסבירות כאמצעי בהא הידיעה לפיקוח על המינהל הציבורי והשיא של האקטיביזם זה ההחלטה בעניין בנק המזרחי, שלפיה לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת. זו החלטה אקטיביסטית במיוחד משום שבישראל לא רק שאין הסמכה כזאת, אלא אין בכלל חוקה לישראל.
השינוי השני הוא שינוי בסגנון ההנמקה.
בית המשפט עבר מסגנון הנמקה טכני פורמליסטי, לסגנון הנמקה שחושף את המימד הערכי והחלוקתי בהחלטותיו.
השינוי השלישי מתייחס לתפיסה העצמית של בית המשפט. בית המשפט עבר מתפיסה בשלושים השנים הראשונות שלו על פיה תפקידו העיקרי להכריע בסכסוכים, לתפיסה אחרת לגמרי, שעל פיה הוא מוסד פוליטי שפועל כמו הכנסת, זאת אומרת קובע אילו ערכים ישררו בחיינו וגם כיצד תיעשה הקניית המשאבים המטריאליים במדינה.
השינויים מרחיקי הלכת האלה מעוררים חידה כפולה.
קודם כל איך זה שבתרבות מקצועית שבנויה על מסורת, זאת אומרת החלטה בהווה תוך מבט אל העבר, המסורת משתנה כל כך מהר? בתי משפט זה לא כמו פוליטיקה. פוליטיקה לא מחוייבת על ידי העבר בכלל. היא פועלת עם מבט לעתיד באילוצי ההווה. בית משפט פועל באילוצי המסורת של העבר שלו ובדרך כלל עם שינויים קטנים מאד של עקב בצד אגודל.
כאן יש לנו פתאום שורה נרחבת מאד של שינויים שקורים תוך זמן קצר, בניגוד לתרבות המקצועית של בתי משפט.
דבר שני, במשך זמן של כחמש עשרה שנה, למרות שבוצעו השינויים מרחיקי הלכת ביותר, הם לא זכו לשום ביקורת משום קבוצה. לא מהקבוצה המקצועית ולא משום קבוצה אחרת. הביקורת התחילה רק באמצע שנות התשעים למרות שהשינויים התחילו כבר בסוף שנות השבעים.
הוצעו כמה הסברים לדבר הגדול החידתי הזה.
אחד מתמקד בזה ששנות השמונים היו שנים של תיקו פוליטי וכיוון שהמערכת הפוליטית נכנסה לשיתוק, הבעיות הציבוריות תועלו ומצאו את עצמן מועברות לבית המשפט העליון. השני הוא טיעון שאומר שהיתה ירידה חריפה באמון הציבורי במערכת הפוליטית ולכן עברו למוסד שיש בו אמון יותר גבוה – בית המשפט העליון.
בעיני שני ההסברים האלה הם או במחוזות הנאיביות או במחוזות המטאפיזיקה ובמקומם אני רוצה להציע שני הסברים. אחד מתייחס לזה שבסוף שנות השבעים פרצה במלוא עוזה מלחמת התרבות בישראל ושני שמתייחס לכך שבשנות השמונים והתשעים אנחנו בתוך תפיסת עולם כלכלית חברתית ניאו ליברלית מהקיצוניות שקיימות בעולם.
אני אתחיל בהסבר הראשון. אני אתחיל במלחמת התרבות.
בשנות השבעים מתפרצת מלחמת התרבות שמלווה את העם היהודי מאז צמיחת תקופת ההשכלה במחצית השניה של המאה השמונה עשרה, אופציה ליברלית חילונית לעומת אופציה דתית הילכתית.
מי שמפורר את ההגמוניה זה בעצם גוש אמונים ובעקבות זה מתפרצת לגמרי ועולה על פני השטח השאלה איזה אופי תרבותי יהיה לישראל בעשורים הבאים, לאחר שלאורך כמעט כל המאה 20 נראה היה כאילו המאבק התרבותי הזה הוכרע באופן חד משמעי לטובת אופי תרבותי אחד, שהוא האופציה החילונית המערבית.
יש לנו מלחמת תרבות ויש לנו בפוליטיקה קבוצות חדשות רבות שלא היו בה קודם.
ההגמונים לשעבר צריכים עכשיו להתחלק עם הרבה מאד קבוצות בכוחם הפוליטי שהיה מוחלט בעבר ולכן הם מעתיקים את הפעילות הפוליטית שלהם מהפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון והופכים אותו למוסד בו הם מנהלים פוליטיקה.
בדקתי את כל 250 העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון מאז 1977 ועד 2005 ולא הפתיע אותי שבראש העותרים נמצאים חברי הכנסת של מר"צ, מפלגת העבודה ושינוי והעתירות שלהם הן תמיד עתירות פוליטיות בנושאים פוליטיים. הימין גם מגיש עתירות אבל תמיד על פגיעה אישית בזכויות שלהם. לעולם כמעט לא על מאבקים פוליטיים.
בית המשפט העליון שיתף איתם פעולה. הברית בין הקבוצה הזו החילונית ליברלית לבין בית המשפט העליון היא ברית של אנשים בעלי תפיסת עולם זהה. כולם פועלים באופן של סינכרוניזציה מוחלטת.
בזה בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק לבית המשפט העליון. היא העבירה אותו מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, גם ליועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית, שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בה הרבה מאד כוח.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עויינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם.
הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'.
נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים, שזו אותה קבוצה, כלומר את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עויינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאת במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאת במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים.
אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה, אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.
כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות".
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
מדקה 16 עד דקה 32
פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: "אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה" .
אילו היה גורם ישראל כלשהו המזוהה עם הצבור הדתי או הלאומי מכנה את הנשיא בדימוס של ביהמ"ש העליון, בתואר המבזה והמשפיל שודד ים משפטי, בוודאי היתה קמה עליו התקשורת ושאר יפי הנפש מהשמאל כדי להסות אותו, למחות על הפגיעה בכבודו של בית המשפט.
אולם מתברר שככל שעם ישראל מתרחק משתלטנותו ועריצותו של ברק, הולך ומתברר כי הוא פעל על פי מוסר חלול של הפיראטים, שדדו, גנבו, חמסו וגזלו ,והכל מפני שהאנושות התעצלה להלחם בהם.
ומשהחליטה לעשות זאת עלה בידיה לחסל את התופעה.
האם ברק הוא פיראט (שודד ים) ששדד, גנב, חמס וגזל מדינה שלמה?
פוזנר קבע במאמרו כי "ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ומי ש"החוק בשבילו הוא רק טיוטה".
שמעתם?
האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ… אהרן ברק.
האיש שכולם רוממו וקילסו את "חכמתו המשפטית".
המלך, כמו בסיפור העם הידוע, הוא ערום.
במאמר הבקורתי החריף של פוזנר מזהיר המשפטן האמריקאי שאינו חשוד בהשתייכות לחוגים הדתיים ו/או הלאומיים בישראל: "ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים.
כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס (יהירות, גאוה יצירה, בטחון עצמי מופרז) שיפוטי', זה היה קרוב מאד לאמת.
ברק יצר יש מאין, עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו".
פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום המשפט והכלכלה, שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה כמרצה, לצד תפקידו כשופט.
בביקורתו כותב עוד פוזנר: "לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.
מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.
שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד".
עוד כותב פוזנר: "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.
גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.
בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.
בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ"ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה".
המשפטן האמריקאי טוען כי ברק "פשוט הגדיר מחדש את הדמוקרטיה"
ומוסיף: "ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;
ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;
והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;
ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ"ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;
ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;
ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…
רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.
זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
לא רק את הדמוקרטיה הגדיר ברק מחדש.
גם את המונח המשפטי פרשנות.
הוא מרשה לעצמו, אומר פוזנר, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכון המחוקק, בטענה ש"תפקיד המחוקק הוא לגשר על הפער בין הדין לחברה ותפקיד השופט בפרשנותו הוא לוודא שהחוק אכן מגשר בין הדין לבין החברה".
מוסיף פוזנר: "זה מוזר מאד. האם הוא רק מתווך בין הדין לבין החברה? נראה שברק מתכוון לכך, שכל חוק צריך לקבל פרשנות התואמת את רוח הערכים של מערכת המשפט.
במילים אחרות: מדובר במערכת אידיאית של השופט, שהרי במערכת המשפט אין מציאות של מיקשה אחת ומערכת ערכים משותפת ורוח אחידה".
העובדה שברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל במרוצת שנות כהונתו באה לידי ביטוי על פי פוזנר גם בטענתו ששופט צריך לתת דעתו ל'תכלית האובייקטיבית… לממש את הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה'.
אמירה זו נותנת פתח רחב ביותר לשיקול הדעת של השופט, באופן שהוא אנטי תיזה למונח אובייקטיבי…
ביהמ"ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו".
בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.
יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.
פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות, כמו למשל עיוות שמו של פרופ' פוזנר, שאותו הוא מכנה בספרו פרופ' רוברט פוזנר.
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415
*****
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים פירסם ביקורת על ספרו של ברק ואמר כי הוא "שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי
נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ספג בימים האחרונים ביקורת חריפה על משנתו השיפוטית מצדו של אחד המשפטנים האמריקאים החשובים, הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט פדרלי לערעורים. בימים האחרונים פורסמה ביקורתו של פוזנר על המהדורה האנגלית של ספרו של ברק "שופט בחברה דמוקרטית", בכתב העת "ניו ריפבליק", ובה תוקף פוזנר את ברק במילים חריפות: "ברק שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי", כתב פוזנר, "הוא מעין שודד-ים משפטי".
לדברי פוזנר, "ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים. כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי', זה היה קרוב מאוד לאמת. ברק יצר יש מאין עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו.
רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום משפט וכלכלה שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה מרצה. הוא משמש שופט מ-1981…
בביקורתו על ספרו של ברק כתב פוזנר כי "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.
גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.
בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות שלה כיוונו מחברי דבר החקיקה. בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא משתמש בחוקים עצמם כטיוטה ראשונה שבית המשפט חופשי לשכתבה".
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
http://news.walla.co.il/item/1098406
תגוביות:
1.האם טראומת ילדות של ילד הכלוא בין שני קירות צריכה להסב נזק לעם שלם? ההיסטוריה עוד תשפוט אותו, לא אנחנו! ומי יודע כמה דם יהודי נשפך בגלל חטא ההיבריס שהתערבב עם טראומת ילדות של מטורף אחד. דיקטטורה בהתגלמותה ומגלומניה במיטבה.
2.אהרן ברק, זמנך עבר
על 5 עמודים לא פחות, נמרח הראיון עם אהרון ברק, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון עד 2006, במוסף יום ששי של "ידיעות אחרונות", מהשבוע שעבר. אם סברנו שהשנים הרבות שברק הוא בבחינת גימלאי, אולי תרמו לתובנות של האיש ולראיה יותר כוללת, פרספקטיבה יותר רחבה שלו, לגבי ההוויה הישראלית המורכבת, בא הראיון הזה וטפח על פנינו. ברק היה ונשאר אותו ברק. הפעם הוא נעזר במראיינים הפוסעים מעדנות על בהונות רגליהם לידו, ומשתדלים מאד שלא להכביד עליו בשאלות מיותרות. כך לדוגמה נשמטה לחלוטין השאלה המתבקשת על הפסיקה האומללה של ביהמ"ש העליון לגבי מתקן חולות ופסילת הפתרונות שהוצעו על ידי הממשלה לפתרון בעיית מהגרי העבודה בדרום תל אביב. למעשה ביהמ"ש העליון נכנע לגורמי שמאל שונים וארגונים חוץ פרלמנטריים והעדיף באופן ברור את מהגרי העבודה על פני שלומם וביטחונם של תושבי דרום תל אביב.
לברק ניתן, בנדיבות רבה להגיד כל מה שעם לבו, אולם הוא לא נדרש לענות אף לא במילה אחת על אמירתו המפורסמת שסירסה את מערכות השלטון והחקיקה במדינה, האומרת כי "הכל שפיט". הוא גם טמן כזכור, מוקש רב עוצמה לניסיונה של שרת המשפטים דאז ציפי לבני, למנות את פרופ' רות גביזון, משפטנית מוערכת, לצוות ביהמ"ש. את סירובו נימק באמירה הדמוקרטית למופת, כי "יש לה, לגביזון אג'נדה שאינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון".
מדינת ישראל החמיצה הזדמנות אולי חד פעמית לצרף אושיה משפטית מוערכת ולרענן בכך את דימויו הפגום של המוסד המכובד. גביזון, שאיננה נמנית על הקאסטה הסגורה הזו, משום שדעותיה הפוליטיות והציבוריות שונות והיא שוללת את תפיסתו של ברק כי "הכל שפיט", לא ראויה לפיכך לשרת בקודש הקדשים של המשפט הישראלי. רק לבעלי האג'נדה של ברק מותר לכהן בקודש…
עוד אירוע שהכה גלים בקהיליה המשפטית ברחבי העולם ולא מצא ביטוי בראיון היא אמירתו של פרופ' ריצ'רד פוזנר, מרצה ידוע למשפטים המכהן כשופט פדרלי בארה"ב, שהשתמש בביטוי שודד ים לתאר את ברק, על שום הסמכויות שהוא נטל לעצמו בחוזק יד ממבני השלטון בישראל.
גם על כך לא נשאל ברק ולו מילה אחת.
אהרן ברק מפציע עכשיו מתוך ההריסות של הדמוקרטיה הישראלית והעדר המשילות הממאיר בישראל, שהוא במו ידיו ובמו פיו יצר.
מאבקו הנוכחי הוא לסכל את כוונותיה של שרת המשפטים איילת שקד וקבוצה גדולה של חברי כנסת להחזיר לכנסת את סמכויותיה כמחוקקת, שנגזלו ממנה על ידו ועל ידי החונטה שאורגנה על ידו במסגרת שליטתו במערכת המשפטית.
אהרן ברק, הצליח לעשות לתקשורת סיפוח זוחל. כשהמדיה מאמצת את דיברותיו, כאילו היה משה רבנו, אחת לאחת. האיש ששכנע את התקשורת לאמץ את תפיסתו המנפצת את התפיסה העקרונית של חלוקת הסמכויות במדינה, פתח עכשיו במערכה חדשה, הפעם נגד שרת המשפטים החדשה, על שום שהרהיבה עוז וכבר אמרה שתפעל לחיזוק הכנסת ולשיקום סמכויותיה כמחוקקת.
3.השופטים מושחתים, השרים מושחתים, אנרכיה. מה שנשאר זה לצאת לרחובות ולא בדממה, אלא בחורבן והרס. רק כך יבינו הורסי הדמוקרטיה, עושקי משאבי המדינה, מדכאי הציבור.
4.פרופסור פוזנר תודה מקרב לב על האמת!
5.ברק קבע שהכל שפיט – וכך כל איש ציבור ואיש צבא חייב ללכת עם עו"ד צמוד. כך אי אפשר לנהל מדינה והתוצאה תהיה ירידה ברמתם של אנשי ציבור והצבא.
6.כמה נכון. שופטים שעושים ככל העולה על רוחם ומדגימים את המשפט העגום: "טיפש זורק אבן לים ומאה חכמים לא יצליחו להוציא אותה".
7.אבוי לנו שאלו הם שופטינו. נמאס מבג"צ!
8.נמאס מהדיקטטורה של ביהמ"ש העליון.
9.אהרון ברק הוא מגדולי האויבים שקמו לעם ישראל. אסון משפטי.
10.הזהות היהודית גוברת על עקרון השוויון! ברק מה אתה עושה בארץ אם אתה לא מאמין ביהדות?
11.הגישה של ברק עוד תביא אותנו לאבדון. צריך לעצור את השתלטות מערכת המשפט על הדמוקרטיה.
12.סוף סוף מישהו אומר את האמת על ברק. נראה כמה עוד יעלה לנו הברק הזה?
13.ברק חבר כבוד בתנועה הרפורמית, שהיא הסכנה הגדולה לקיומנו הרוחני כעם.
14.אהרון ברק הוא סתם דיקטטור שעלה בתמיכת פושעי השמאל.
15.כל הכבוד לפוזנר שהוציא את האמת לאור.