לאורך שנים ארוכות מידי הפתרונות לבעיה הפלסטינית היו מקובעים, שבלונים וחד צדדיים. האם הפתרון לבעיה נמצא בכלל בירדן?
בתחילת חודש ינואר השנה ביקר בני גנץ, שר הביטחון, אצל מלך עבדאללה השני בעמאן. בסיכום תמציתי על הקשר בין ישראל וירדן, אמר: "ליחסים חשיבות אסטרטגית". על כך אין עוררים בממסד המדיני-ביטחוני שלנו לאורך השנים.
הנושא של יחסי ישראל עם ירדן נשאר לרוב עלום ומושתק. לפני קום המדינה התנהלו יחסים בנושאים מגוונים, עד לשיחות גולדה עם מלך עבדאללה על סף הכרזת המדינה. לאחר-מכן נפתח ערוץ חשאי של פגישות בין מלך חוסיין עם שורה של מנהיגי ישראל. החתימה על הסכם השלום ב-1994 זכה לתמיכה מקיר אל קיר בכנסת. ממשיך להתקיים דו-שיח מדיני ותיאום ביטחוני בלי זעזועים קשים. אפשר להתרשם מקשר אמיץ על בסיס מסורת רצופה, אמון הדדי וחפיפת אינטרסים הדוקה.
מלך חוסיין חדר ללבבות הישראלים ועשה רושם מהפנט עליהם. הופעותיו ונימוסיו היו מתובלים בניחוח תיאטרלי שהרשימו את כולם. ראשי המדינה והביטחון רוו נחת מן המגע עמו. זִכרו שחוסיין הזהיר את גולדה ימים ספורים לפני ההתקפה המצרית – סורית ב-1973, וראו הפלא של הגבול המזרחי השקט. בית המלוכה עצמו – בשונה ממשטרים רדיקליים במרחב – לא מפיץ דברי בלע ושטנה נגד העם היהודי. עם זה ראוי מאוד לערוך מאזן של מה שישראל נותנת ומה שהיא מקבלת מירדן.
פלסטינים לירדן
על פי נתונים גיאוגרפיים ודמוגרפיים, הממלכה ההאשמית מתגלמת כישות פלסטינית. היא הרי ממוקמת בחלק המזרחי של גבולות המנדט הבריטי בארץ-ישראל. לא פעם הכריזו מלכי ההאשמים שהעם הירדני והעם הפלסטיני חד הם, ואין הבדל ביניהם. במאה שנים של נדידת אוכלוסין רצופה, מהצד המערבי של נהר הירדן לצדו המזרחי, בעתות מתח ושלווה, מילאו ערבים את ערי ירדן. זו הגירה פנימית וחופשית, מפגש בין משפחות ומכרים, נטילת הזדמנויות לעבודה והשכלה, משרות וקידום, עם מרחב ציבורי יציב. אין שינוי שפה או דת, תרבות ואקלים, עבור תושב חברון שמתיישב בעמאן, או תושב שכם שמעתיק את מגוריו לזרקה.
על בסיס רוב פלסטיני מוצק בירדן, הפכה עמאן – בעבר כפר קטן ודל אוכלוסין – להעיר הפלסטינית הגדולה בעולם. רק בני המלוכה, שמוצאם מחיג'ז בחצי האי ערב, אינם בני ילידים. כל השאר, בין מוצאם מהצד הזה או הצד האחר של הנהר, כבני המקום מהים התיכון ועד המדבר הסורי.
בשנים 1948-1967 עברו כרבע מיליון פלסטינים מהגדה המערבית, ומאז 1967 מאות אלפים המשיכו בדרכם מזרחה לעבר-הירדן. אחוז ניכר של צעירים ערבים שנסקרו ביהודה ושומרון (וגם ברצועת עזה) הביעו את רצונם לצאת ככל שתהיה עבודה בירדן, או שימשיכו ליעדים רחוקים עם אופק רחב כמו המפרץ הפרסי, אירופה, צפון מרכז ודרום אמריקה. נדידת הערבים בנתה את הכלכלה והחברה הירדנית.
מצדם, ראשי הציונות והמדינה הביעו משאלה, שבמקביל שיעלו ויתיישבו יהודים בארץ, הערבים ייצאו ממנה. הם ראו כצורך לאומי מעבר של ערבים לעירק וסוריה (ובכלל זה ירדן). בין אישי-מפתח שקידמו בקול, בכתיבה או בעשיה את יציאת הערבים, היו הרצל, נורדאו, אוסישקין, זנגוויל, אהרונסון, ז'בוטינסקי, רופין וייצמן ושרת, ובן-גוריון. גם דיין, אלון ורבין תמכו במתכונת זו או אחרת בהעברתם – טרנספר – של ערבים מזרחה [תיעוד על כך בספרי המדינה היהודית והבעיה הערבית, פרק 5]. היום השיח הפוליטי העקר נעצר "עם הפיל שבחדר".
הפלסטינים כבעיה
המרכיב הפלסטיני הדומיננטי בירדן בא כדי לאתגר את אחת המנטרות המקובעות בפוליטיקה הבינלאומית ואגב הסכסוך הישראלי – פלסטיני, לאמור: צריך פתרון של שתי מדינות כדי להשיג שלום. כל-כך פשוט וסימטרי. מלך עבדאללה הכריז על כך בנאום לפני העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר אשתקד. והוא יודע למה.
הבעיה הפלסטינית בכל חריפותה יושבת לה במגרש הישראלי. מקובל על עולם ומלואו שישראל היא זאת שחייבת להתמודד עם הגל הפלסטיני הגועש, עם התביעה למדינה מערבית מהירדן. ישראל נדרשת להתפנות מכל יהודה, שומרון ומזרח ירושלים. זהו ממילא התנאי על מנת שתקום המדינה הפלסטינית הקטנה, שאמורה להתפשט ולכבוש לפי תכנית השלבים של אש"ף את שאר חלקי ישראל ולמחוק אותה לגמרי. לעומת מדינות ערב למיניהן – מצרים, סוריה, עירק, לבנון וכווית – שהרחיקו, ניצלו והגבילו את הפלסטינים בשטחן, פועלת ישראל למעשה לקרב אותם עד לנקודת זינוק לעבר מדינה פלסטינית בפאתי נתב"ג ופסגת זאב.
ובצד האחר של הקו הירוק, בישראל פנימה, הבעיה נוגעת לכרסום של המדינה היהודית והחמרת הביטחון של יהודים. השיח על "מדינה של אזרחיה", הגלישה למדינה דו-לאומית יהודית-ערבית, ונוכחות ערבית מוגברת שגורמת לאי-נוחות במרחב הציבורי, מבשרים אתגרים לא פשוטים בתקופה הזאת. האם יהיה פתרון יאה כאשר אין בשורה ציונית ברמת הממשלות ישראל.
בין ביטחון ואסטרטגיה
יש באמתחתה של ישראל הפקת לקחים ממקרים הדומים באופן כללי לסוגיה הירדנית. ממשלת רבין חתרה לביטחון בלב הארץ באמצעות כוח שיטור של הרשות הפלסטינית ביו"ש. היה בכך ראיה לצורך מידי בשטח, אך אז האינתיפאדה הרצחנית טרפה את הקלפים. ערפאת התנהל בהתאם לשיקולים אסטרטגיים בהבינו את הסכם אוסלו, כמבוא לנסיגות ישראליות נוספות בדרך ארוך-טווח לתקן, לתפיסתו, את העוול של 1948 וטרגדיית הנכבה.
מקרה נוסף הוא הנסיגה מדרום לבנון במאי 2000. השיקול המכריע של ממשלת ברק היה בטחון של צפון המדינה ויישוביה. בכך ישראל השלימה עם הכיבוש הסורי של לבנון ודעיכתה של ארץ הארזים כמדינה בעלת ייחוד לאומי ותרבותי. את הביטחון בגבול קיבלנו, אבל לחיזבאללה ניתן כר נרחב להעצים ולשכלל את ארסנל הקטל ולאיים על ישראל. אכן גשם זלעפות של טילים נורו ופגעו בישראל במלחמת לבנון השנייה.
וכך גם פעל שיקול ביטחוני מצומצם ולא אסטרטגי במקרה של נסיגה מרצועת עזה – והרס יישובי גוש קטיף – ב-2005. המטרה הייתה לבסס את הביטחון על קו הגבול מול הנגב, אבל במקום זאת קיבלנו טילים על תל אביב ובאר שבע, ולרוב על יעדים קרובים יותר למשגרי הירי. תכנית ההתנתקות לא חזתה את העלייה של חמאס עם מעורבות אירן והתחמשות ללא הרף מהצד העזתי של הגבול. מדינאי צריך לא לחזק את האויב, זה של היום וזה של מחר.
עדיפות האופציה הירדנית
עכשיו נחזור למקרה של ירדן. העמדה הישראלית בת-השנים במובנה הצבאי כלפי ירדן בוודאי נכונה כשלעצמה והוכחה כיעילה למדי. ישראל הרתיעה בצורה יעילה כניסה של צבא זר שיסכן את ירדן בשלב הראשון ובהמשך גם את ישראל. כך היו פני הדברים מול עירק ב-1958 ומול סוריה ב-1970. ירדן כמדינת חיץ משחקת תפקיד בעל חשיבות מובהקת עבור ישראל. בנוסף, אין להמעיט בערך של שמירה משותפת ישראלית – ירדנית על גבול ארוך ושקט. גם על יחסים שנוגעים למסחר, מים, חשמל ותעופה. מגעים גלויים וגם חשאיים. דאגה משותפת להתפשטות הדגם השיעי הרדיקלי של אסלאם. אמנם, היו מוקדי משבר בין שתי המדינות, כמו מעשה הטבח של בנות ישראליות באי השלום בנהריים, ומבצע המוסד שהשתבש בעמאן. שני האירועים קרו בשנת 1997. על רקע הסכם השלום בוקעת ביקורת חזקה בציבור הירדני, בפרלמנט, בתקשורת ובין בעלי המקצועות החופשיים נגד כל ביטוי של נורמליזציה בין המדינות. עם זה ההאשמים שומרים על קשר אמיץ עם ישראל.
לצד האופציה הירדנית נמצאת זו הפלסטינית על סכנותיה. בראשן, מדינה פלסטינית ביו"ש – טרוריסטית במהותה, אסלמית באמונתה ואירדנטית במגמתה – תהווה צרה צרורה סמוכה לגבולנו המפותל. עדיף, לפי תסריט אופטימלי, להשליך את הפצצה הפלסטינית למגרש של ההאשמים. אי-לכך לא נכחד שאין סיבה לְצפות, ששלטון פלסטיני – אם יקום – בירדן ישמש מודל ליציבות פוליטית, דמוקרטיה למופת, ומבצר של זכויות אדם. לרוב הפלסטינים זרעו תסיסה והרס, לפחות היוו עול, על המדינות שאירחו אותם.
מדינה פלסטינית?
כיוון שירדן נמצאת מחוץ למשוואה הפלסטינית, מסובכת וסבוכה ישראל עד צווארה עם העניין הפלסטיני המעיק. אין לישראל פתרון משביע רצון. הממסד המדיני-ביטחוני הימר על מהלכים פוליטיים שהוכחו בעליל כמסכנים אינטרסים ישראלים וביטחון המדינה. נסיגה ושוב נסיגה משטחים דומה לאיבוד לאומי לדעת ופרי באושים של ייאוש קודר. ממש כעמידה על סף תהום ומצב מדיני ללא מוצא.
לכן יש לנער את המחשבה ולפתוח ביזמה חדשה. כדאי שישראל תכריז, כפי שעשה בנימין נתניהו, על מדיניות של שתי מדינות – אבל אחת בשטח של ירדן, ולדחות על הסף ולתמיד פלסטין בחבלי יהודה ושומרון. ישראל תציג מודל מדיני-גיאוגרפי שעונה על צרכי הקיום והביטחון. השינוי המוצע ברטוריקה ובדיפלומטיה של ישראל, בעוד הוא נשען על עיקרון דמוקרטי, יכה גלים בעולם, ובירדן. כשלעצמו השינוי יפקיד בידי הפלסטינים ברמה הצהרתית בשלב ראשון מדינה שכה ייחלו לה זמן רב. נציין כעובדה היסטורית, שאכן עבר הירדן סומן כבר בימי המנדט כמרחב התיישבות עתידי עבור הפלסטינים בעקבות בניית הבית הלאומי ליהודים בצד המערבי.
ושוב אין דרך מילוט קלה מהדילמה זרוע-מעקשים של ישראל. הניסיון השלטוני של הרשות הפלסטינית ומשטר חמאס לא מבשר טובות. סביר שמדינה פלסטינית כזו או אחרת תתקשה להתנהל עם מידה מספקת של מנגנוני משילות ואחדות השורות. שלום איננו ערך בולט בתרבות הפוליטית של הפלסטינים לפי הניסיון ההיסטורי. הסבר לכך נטוע ברעיון הנפל של לאום פלסטיני בכלל. אז, מבחינת ישראל, למה לרצות בהחלפת שלטון האשמי יציב בשלטון פלסטיני רעוע?
ואחרי שאמרנו כל זאת, אין להתעלם שהממלכה יושבת על כרעי תרנגולת מאז ייסודה. לא צפוי היה שתשרוד עד היום. העניין הפלסטיני מציב איום כלפי המשטר המלוכני בירדן. ואגב כך, ירדן חוששת גם מהאפשרות שתקום מדינה פלסטינית ביו"ש, למרות הצהרות מדיניות בעדה.
בימים אלה תמונת המצב בירדן מרמזת על סכנה כלשהי לשלטון: הפגנות עממיות, בעיות של אבטלה ועוני, וגם פרשת האח החורג של עבדאללה שנחשד בתכנון הפיכה בממלכה. הדיווחים על כסף ובתים בחו"ל שמחזיק המלך משדרים שלא הכול רגוע ובטוח בלב הממלכה. אחרון מאחזי השליטה של משפחת ההאשמים במזה"ת עומד במבחן חייו.
מול פני העתיד
כשעומדים על המשמעות והתוצאות של תפנית בעבר הירדן והשלכותיה בצד המערבי, כדאי לשוב לאירועי 1948 והאפשרות שיירשם פרק חדש. הערבים כאזרחים ותושבים הם בשינוי זווית ראייה חד ובהגדרה עניינית כבני ערובה בידי ישראל. כאויב-פנים וגייס חמישי כפי שהמחישו ההתפתחויות האלימות בחודש מאי לשעבר ומאז. הרגש הפלסטיני דוחק בתיעוב את המפעל הציוני.
על כן ולעת מיצוא יישלף קלף הטרנספר אם וכאשר תעמוד ישראל תחת אש אימים יחד עם חתרנות רחבת היקף. עם סכנה של פלישה צבאית לארץ. אז תובהר שבתגובה לסכנה תגרום ישראל כמנגנון תפעול אוטומטי ליציאת האוכלוסייה הערבית. מלחמת ישמעאל – ישראל לא תשאיר בנמצא ברירה אחרת.
אלה שרוקדים על הגגות ישלמו על כך במטבע יקר. על השתלשלות כזו של העניינים תשפוט ההיסטוריה בקפדנות את אירן, חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי, התנועה האסלאמית, פת"ח ושאר פגעי ההרס. ככה ישתנו ללא היכר כללי המשחק בסוגיה הישראלית-פלסטינית.
סיכום ביניים
מובן, שאין ערובה שנפילת הממלכה ההאשמית תיצור את התנאים למדינה פלסטינית שתמשוך אליה מספר רב של ערבים פלסטינים. אין לדעת אם כל חלקי הפאזל הפוליטי יסתדרו במקומם הרצוי לפי האינטרס הישראלי. אם בכל זאת יתאפשר הישג ישראלי אסטרטגי בסוגיה הפלסטינית, יהיה סביר לספוג מחיר ביטחוני טקטי, ייתכן חולף, ולהתמודד עמו.
יש לחזור ולהדגיש שהנושא של "ירדן היא פלסטין" לא נידון ברצינות בכלל. אין תשובה חד-משמעית לשאלה הטורדנית ורבת-הצדדים, האם זהו אינטרס של ישראל לרצות ולתרום ללא זמן-תפוגה בשמירה על קיום הממלכה בירדן? או שצריך לשחרר את הפקק המדיני נוכח הבעיה הערבית שמבעבעת ומחריפה בכל חלקי ישראל היום. הקו הישראלי המסורתי משכנע בהצלחתו ונכון עד גבול מסוים; ובכל זאת שאופציה אחרת ראויה לבחינה, ושאין חלופה נקיה מסיכונים ומכשלות. וככלל, מתבקש לברר מהו היעד שאליו על ישראל לשאוף מלבד קיום וביטחון.
ד”ר מרדכי ניסן היה מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, וחיבר ספרים ומאמרים רבים בנושאי המזרח התיכון.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ירדן היא פלסטין.
צריך להדיח את המלך הירדני ולגרש את כל הערבים בישראל מעבר לנהר הירדן.
מלחמת העצמאות חלק ב' (ונכבה 2.0) בקרוב.
זה הסיבה מדוע צריך להשאיר את הקיצונים בשולים.
החלו עת שלכם על טיהור אתני (מקביל לחלומות הפלסטינים) יביא אסון על ישראל.
הישראלי הממוצע מצטיין ביכולת להפיק את המירב מכל מצב נתון.
הישראלים תמיד מוכנים לקפוץ על כל הזדמנות חדשה, וינקטו בכל דרך אפשרית כדי לסגור את העסקה הטובה ביותר, גם אם הדבר מחייב 'לעגל כמה פינות'.
להשאיר משהו עבור הבא בתור? ועוד ללא תמורה? 'שכח מזה! הישראלי הטיפוסי לא יצא 'פרייר'.
לכן כל כך קשה להבין כיצד אותם ישראלים שעומדים בקנאות ובתקיפות על זכויותיהם היומיומיות והשגרתיות כמו מקום החניה אותו ראו ראשונים, או את המיקום שלהם בתור בבנק, מוכנים בחפץ לב למסור לאחרים את נחלתם, ירושת אבותיהם, השייכת להם על פי הדין והצדק, ועוד כשהדבר אינו הכרחי באמת!
ללא מכה חזקה אף אחד פה לא יזיז אצבע בכיוון של מניעת פגיעה ביהודים.
לכן הערבים ימשיכו בקטנה לפגוע ביהודים, ותומכי הערבים שחלק מהם בתפקידי שרים וסגני שרים ימשיכו לתמוך במחבלים ערבים במחיר מותם של יהודים.
כמה פיגועים היינו צריכים לסבול עד שסוף סוף אריאל שרון נזכר להתעורר ופתח במבצע חומת מגן? למה היה צריך לחכות עד הפיגוע במלון פארק בנתניה? כמה יהודים היו צריכים להיהרג ולהיפצע עד שאריאל שרון התעורר? כמה יהודים ייהרגו וייפצעו עד שראש הממשלה יתעורר ויצא למבצע שיחסל את המחבלים המוסלמים? מי יהיה ראש הממשלה שיחליט על מבצע לחיסול המחבלים? בנט? לא נראה לי. מנסור עבאס לא מרשה. לפיד? פחח בחיים לא. נתניהו? אין סיכוי. אז מי? אין מנהיג אמיתי לישראל שמוכן לצאת למלחמה על בטחונם של יהודים במדינת ישראל.
אין ערבים = אין פיגועים.
אין שמאלנים = אין בוגדים.
יהודים שרוצים שקט ושלווה לילדים/נכדים שלהם יגרשו את כל הערבים ושמאלנים.
פולשים לאיזור, מגרשים/מאסלמים/הורגים את המקומיים, משתיקים את כולם ב"תקופת צינון", כשלאחריו מעמידים פנים שהם היו שם תמיד, כשכולם חייבים לדקלם את אותם המשפטים והסוטה מהקו יומת.
כל שלטון ערבי מחוץ לערב הסעודית הוא קולוניאליזם טהור, כיבוש והתנחלות אכזריים. זה כולל את רוב המזרח התיכון ואת צפון אפריקה. מה עושה ערבי כמו קדאפי באפריקה, ומה בין הערבים לפירמידות? כלום.
במקרה שלנו, הם אמנם מנסים לעשות לנו אותו דבר, אבל מה שיפה אצלנו הוא שלא רק שיש לנו זכות אבות, אלא שנלחמנו בהם וניצחנו, כך שיש לנו גם זכות פוליטית.
לקח לספרדים 800 שנה לסלק את הפולש הערבי ואני מקווה שלנו יקח קצת פחות…
הגיע הזמן להקים מיליציות בכל עיר במדינה ולעשות לערבים נכבה אמיתית ולא חצי עבודה שסבא עשה.
בסוף יהיה פה מלחמת אזרחים רצינית (שומר החומות היתה בקטנה).
אחרי המלחמה הזאת (והניצחון של העם היהודי נגד הערב רב), כל אחד שהיה בעד "מדינת כל אזרחיה" יעמוד לדין על בגידה.
שיתאבלו כמה שהם רוצים על שלא הסכימו לתכנית החלוקה, שיתאבלו על זה שחשבו שהם יכולים למחוק את היישוב היהודי בעזרת כל צבאות ערב, שעם חלקן אין לנו אפילו גבול, שיתאבלו על זה שמדינות ערב סירבו לאפשר להם להשתקם ומעדיפים אותם כפליטים נצחיים, שיתאבלו -מי מפריע להם?
האסון הגדול, שלא גירשנו את כל הערבים, והשלמנו את המלאכה, שהם בעצמם התחילו בה. ואת המלאכה היה צריך להשלים בעיקר ב-67 כאשר דיין האפס סגר את הגשרים על הירדן, למנוע את בריחתם של הפלסטינים לירדן. היהודים מביאים על עצמם את צרותיהם, ואחרי זה מתלוננים. הרי ברור לחלוטין שאילו היינו נותנים להם לברוח לירדן, היה בא הקץ לסכסוך. הם בירדן, ואנו בא"י המערבית!!!
אין שום בעיה מוסרית עם גירוש של אוכלוסיה עויינת במהלך מלחמת הישרדות, בייחוד כשמדובר באוכלוסיה שטבחה ביהודים ללא רחם במהלך השנים, כך שמדובר בנקמה עדינה יחסית למה שבאמת מגיע להם.
הטענה העיקרית שצריכה להיאמר: הזכות היהודית ההיסטורית על ארץ ישראל לא ניתנת לערעור. ולא היה מעולם עם פלסטיני, גם לא ב-67.
זו פיקציה של האומה הערבית המאוחדת שנועדה לטעון טענות, כנגד טענות הדיכוי של העם היהודי בגולה.
זהו העתק מדוייק ומזוייף של הסבל היהודי ותביעה למדינה עצמאית.
החל מה"נכבה" שואה) ועד ל"גירוש" הגלות).
לכן יש לטעון את הטענה האמיתית שכל יהודי האמין בה מאז ומתמיד – ארץ ישראל שייכת לעם היהודי מכוח המסורת.
כך גם נשתחרר מהאובססיה בכל מה שקשור להכחשת השואה.
20.לכל השמאלנים והערבים. יום ירושלים שמח! שתזכו לצפות בזה גם שנה הבאה. שיהיו לכם עוד שנים רבות, של צפיה בעשרות אלפי יהודים מציפים את בירתנו ירושלים. כולנו תקווה ששנה הבאה תוכלו להינות מריקוד הדגלים של מעל ל- 100.000 יהודים. תחיו תסבלו ותאכלו את הלב.
20.Jerusalem: The Media Myth of Two Cities
http://www.youtube.com/watch?v=JXSvrAe5xEM
העניין ה״פלסטיני״ הומצא על מנת לפגוע במדינה היהודית ואומץ בחום על ידי מדינות עם היסטוריה אנטישמית ארוכה. זה לא מקרי שמרקל מיהרה להכחיש את דברי נתניהו שהציפו את הקשר בין ההנהגה הפלסטינית להיטלר. מדובר באסטרטגיה שנועדה להגן על הכוח החדש בקו הראשון במלחמה ביהודים ומי שלא הבין את זה מיד והצטרף לחגיגת הנאצות נגד נתניהו לא הבין שהדברים כוונו אליו כיהודי. השמאל בישראל מזכיר את היהודים האומללים בגרמניה שחשבו שהם התקבלו כגרמנים לכל דבר והופתעו לגלות את האמת המרה מאוחר מדי.
הדבר החכם לעשות יהיה לקחת את תעודות הזהות של כל הערבים בישראל ולאלץ את המלך להחזיר להם את אזרחותם כדי שיוכלו להצביע בתוך הפרלמנט הירדני. אם הם מסרבים אז ישראל צריכה להפסיק לספק להם מים.
בעקבות מאורעות תר"פ/תרפ"א הוקמה ב-1922 וועדה בריטית בראשות זקן שופטי המנדט הייקרפט. המלצתה הייתה לחלק את ארץ ישראל המנדטורית בין היהודים – רבע משטח הארץ, מערבית לירדן, לבין הערבים – שלושה רבעים מהארץ, מזרחית לירדן.
הקונגרס היהודי התנגד לחלוקה ואף נפוצו בדיחות על כך שסמלה של המדינה היהודית יהיה כשתקום סוס ניצב על שתי רגליים, משום שלא נמצא מקום לארבעת רגליו; בבדיחה אחרת סופר שרבני הארץ ביטלו בה את חובת שלוש הפסיעות לאחור בתום תפילת העמידה, כדי למנוע את נפילת המתפללים לים…
חרף ההתנגדויות, "תוכנית החלוקה" של 22 אושרה בצד היהודי, כשם שאושרו בצד זה באופן דמוקרטי הצעות החלוקה ב-37 וב-47, שגם אותן הערבים דחו.
כפיצוי לשריף חוסיין על אי מימוש ההבטחה למסור לו את השליטה בדמשק שאותה הבריטים מסרו לצרפתים, הם העניקו לו את "עבר הירדן" שהצד היהודי אולץ כאמור לוותר עליו, לשם הקמת מדינה לערביי ארץ ישראל.
ב-22 ירדן הייתה כמעט ריקה לחלוטין מתושבים. כיום כ-80 אחוז מאזרחיה הם פלשתינאים שהגיעו אליה ב-48 וב-67.
מימוש התוכנית המקורית להפיכת ירדן למדינתם הלאומית של ערביי ארץ ישראל – מבלי להזיז אף אדם הגר מערבית לירדן מביתו – הוא פתרון צודק ודרך המלך לסיום הסכסוך. דווקא בגלל זה סיכויו של הפתרון הזה להתממש הם אפסיים.
חרף זאת, כנגד דרישת הפלשתינאים ותומכיהם ובכלל זה המלך הירדני ל"פתרון צודק" של בעיית הפלשתינאים (הצפת ישראל בפליטי 48), על ישראל להציג את מהותו של הפתרון הצודק מבחינתה.
ירדן היא נכס של ישראל הממוקם על הציר המחבר בין ישראל למדינות המפרץ. ציר שאי אפשר להגזים בחשיבותו הכלכלית והגיאופוליטית.
כבר עכשיו המיעוט הפלסתינאי מאלץ את המלך לשחק משחק כפול ולשמור על יחסים טובים עם ישראל תוך רמיסת ההסכם בערבה ובהר-הבית.
לא רוצה לחשוב מה יקרה אם הפלסתינאים בירדן ידיחו אותו מהשלטון ויעלו שלטון באמת עוין לישראל.
ירדן היא פלשתין – היסטורית, משפטית, דמוגרפית ומבחינת ההיגיון והצדק. הסיבה היחידה שה"בעיה הפלשתינית" מוטלת על הגב של ישראל היא האנטישמיות הבינלאומית. אין שום אדם בר דעת בעולם שיכול לדחות את הצדק וההיגיון שבפתרון הירדני – אלא אם כן הוא בור ועם הארץ בידיעת המזה"ת או פועל ממניעים אנטישמיים.
אגב, מעניין מהי עמדתו של ראש הממשלה בנט כיום. לפני שגנב את קולות מצביעיו הכריז מעל כל במה פומבית שירדן היא המדינה הפלשתינית. כנראה שגם חלק זה מהאידיאולוגיה שלו הוא מכר למנסור עבאס תמורת התענוג לשבת על כיסא ראש הממשלה.
היסטורית???
ישוב יהודי במזרח הירדן היה קיים שוב ושוב, מדוד המלך דרך החשמונאים ועד לעת החדשה.
לא בכדי האצ״ל שמו את שני צידי הירדן על סמלם וז׳בוטינסקי אף כתב על זה שיר.
אחד מראשי חמאס שולל הכרה בישראל כמדינה יהודית וטוען כי בעקבותיה עשויה לעלות טענה לקבלת פיצויים על הכיבוש האסלמי של פלסטין
הדרישה הישראלית להכרה פלסטינית בהיותה של ישראל מדינה יהודית נתקלה בהתנגדות מקיר לקיר במחנה הפלסטיני.
תנועת חמאס, הרואה בכל "פלסטין" אדמת הקדש אסלאמית, שוללת מטבע הדברים את העמדה הישראלית או כל שליטה של גורם לא מוסלמי על שטח כלשהו מאדמת "פלסטין". חבר הפרלמנט מטעם חמאס, יונס אלאסטל, הסביר במאמר שפרסם לאחרונה את עמדת חמאס ופרט את הנימוקים לה.
אסטל, שמתח ביקורת גם על עמדת הרשות הפלסטינית שלדבריו מביעה נכונות לקבל את הדרישה הישראלית, טוען כי בהכרה בישראל כמדינה יהודית טמונות סכנות מוחשיות לפלסטינים, כמו לדוגמה ביטול זכות השיבה של יותר משישה מיליון פליטים פלסטינים והכרה בזכות "הציונים" לגרש יותר ממיליון ורבע פליטים פלסטינים שעודם מתגוררים בתוך שטח "אדמותיהם הכבושות מ-1948" באמתלה של חוק הנאמנות.
עוד אמר אסטל, כי סכנות אחרות קיימות בהמשך המדיניות הישראלית החותרת לייהד את איו"ש באמצעות המשך הבנייה בהתנחלויות, בכוונה לרוקן את עזה מתושביה ולדחוף אותם לחצי האי סיני ובחתירה האסטרטגית של ישראל לממש את גבולות ההבטחה להקמת המדינה היהודית מהנילוס לפרת. כהוכחה לטענתו זו הוא נסמך על הפרוטוקולים של זקני ציון, המדברים על "המדינה העולמית של היהודים" שלמענה הם מוכנים "למכור את כבוד נשותיהם הטמאות".
בהקשר זה מעלה אסטל טיעון נוסף נגד הכרה בישראל כמדינה יהודית. "אני חושש שיבוא יום ואנו נמצא את עצמנו תחת לחץ לפצות את היהודים על הכיבוש שלנו את פלסטין מאז הכיבוש האסלאמי בשנת 15 להיג'רה (637), כפי שהם עושים היום לגרמנים המפצים אותם על השואה השקרית, אשר את סיפורה הם מקדשים יותר מאשר את התורה עצמה", כתב.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210578
1.מבין ענין… הנה הודאת בעל דין מיהו ה"כובש"…
2.החשש בהחלט במקומו .באמת יש לחשב את הפיצוי שיש לדרוש מהערבים היושבים בחלקי ארץ ישראל השונים, מהנילוס ועד הפרת. אבל ראשית יש להחליט על מה דורשים פיצויים. האם מסואץ ועד מקורות הפרת או מגדת הפרת ועד גדת הנילוס.
3.ברור שנדרוש. נדרוש גם פיצוי על כל יהודי שנרצח בידי המוסלמים! בין אם אותו יהודי היה אזרח פשוט שיצא עם משפחתו לקניות בקניון ורוצח מנוול התפוצץ לידו עם מטען חבלה, ובין אם זה חייל צעיר שנרצח בכל דרך שהיא על ידי המחבלים המוסלמים!!!
4.הוא מודה בכך, שזו ארץ היהודים שהם כבשו אותה במאה ה-7.
אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ…
זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאיננה להפקעה בשום תנאי… זכותנו על הארץ – על הארץ כולה – קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההיסטורי,
דוד בן גוריון – הקונגרס הציוני ה-20, בזל 1937.
האומה הפלשתינית – 51 לשונות
במפקד הבריטי של 1931 התגלה שתושבי ישראל הלא יהודים היו ערב רב של תושבים בני עמים שונים מכל קצווי עולם שרבים מהם מתוארים משום מה כ"ערבים" שמקומות הולדתם ולכן מוצאם יכול להיות מפוענח על-פי שפתם (עמ' 219-230):
"23 לשונות שונות בשימוש אצל המוסלמים". בתוספת "28 לשונות אצל הנוצרים".
סה"כ – "51 לשונות מ-24 ארצות שונות לבד ארצות אירופה ושתי יבשות אמריקה".
זהות פלשתינית נפרדת כצורך טקטי:
"קיומה של זהות פלשתינית נפרדת אינו בא אלא לצרכים טקטיים, הקמתה של מדינה פלשתינית היא מכשיר חדש במערכה נגד ישראל" (עמ' 143) – זוהיר מוחסן, לשעבר ראש המחלקה הצבאית של אש"ף וחבר הוועד הפועל שלו (ביומון ההולנדי טרוב, מרס 1977).
הסוס הטרויאני – כתרגיל הונאה
פייסל חוסיני שנחשב למרתין לותר קינג של הפלשתינים אמר לפני שלוש שנים, אמרתי "היכנסו אל בטן הסוס", וכולנו נכנסנו לבטן הסוס. והסוס עצמו נכנס אל החומות. כעת, הגיעה השעה שנאמר: "רדו מבטן הסוס" והתחילו לעבוד… למען המטרה שלשמה נכנסתם לבטן הסוס. האינתיפאדה מהווה, לדעתי, את הירידה מבטן הסוס. זוהי תחילת העבודה האמיתית שלשמה נכנסנו לבטן הסוס.
"הסכם אוסלו, או כל הסכם אחר, הוא בסך-הכל הליך זמני.. צעד לקראת משהו רחב יותר…"
" המטרות "האסטרטגיות" והמטרות "הפוליטיות", או המטרות בשלבים.
המטרות האסטרטגיות הן "מטרות העל", "המטרות לטווח ארוך", או המטרות הבלתי משתנות, המבוססות על זכויות ועקרונות פאן-ערביים, היסטוריים מוצקים.
לעומת זאת, המטרות "הפוליטיות" הן מטרות לשלב זמני שנקבעות בהתאם למערכת הבינלאומית הקיימת…וגורמים אחרים "המשתנים" מעת לעת".
"אנו מבקשים מכל הכוחות והפלגים הפלשתינים להתייחס להסכם אוסלו ולהסכמים האחרים כאל הליכים "זמניים", או מטרות בשלבים… אנו אורבים לישראלים…"
" אם נסכים להכריז על מדינתנו נכון לעכשיו על 22% בלבד מפלשתין, כלומר על הגדה המערבית ורצועת עזה – הרי שמטרתנו הסופית היא שחרור כל פלשתין ההיסטורית מן הנהר ועד לים…"
בהגדרת היעדים חוסייני מזוהה כפלשתיני? או כפאן ערבי וכמוסלמי נאמן?
פייסל חוסיני המשיך: "אם אתה שואל אותי בתור איש הלאומיות הפאן-ערבית מהם גבולות פלשתין באסטרטגית העל, אני אשיב לך מיד:
מן הנהר ועד לים, כולה אדמה ערבית, אדמת האומה הערבית.
אם אתה שואל אותי בתור מי שמשתייך לאמונה האיסלמית, תשובתי היא גם כן מן הנהר ועד לים, כולה וקף איסלאמי שאין למוכרו ואין לקנותו".
אלא שמה שאני יכול להשיג עכשיו ולחיות עליו, לאור המערכת הבינלאומית, איננו, כמובן, פלשתין מן הנהר ועד לים…
סיסמתנו מעתה והלאה צריכה להיות "האינתיפאדה תמיד צודקת"…
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-11716-00.html
בשארה: "הוא המצאה של סייקס פיקו. אבל ישנו ניסיון ישראלי קבוע שאותו תמצא גם בשמאל וגם בימין להתעלם מקיומה של אומה ערבית אחת.
עבור ישראל אומה ערבית אחת היא האופציה הכי מסוכנת. פוחדים ממנה. לא אוהבים אותה.
פלשתינים, זה דבר שאפשר לחיות איתו וירדנים, סורים, מצרים. עם כל אחד מאלו אפשר לעשות שלום בנפרד. אבל עם האומה הערבית הגדולה אי אפשר לעשות שלום. היא מעוררת התנגדות עמוקה מדי.
אני אינני מאמין שיש תרבות פלשתינית ייחודית, נפרדת. אין דבר כזה.
ההבדלים בתוך התרבות הפלשתינית לא פחות גדולים מאשר ההבדלים בין פלשתיניות לסוריות, למשל. גם המשותף לגליל ולירושלים איננו עולה על המשותף לגליל ולדמשק.
כך שמה שישנו הוא תרבות ערבית. שפה ערבית ,ספרות ערבית, שאיפות לאומיות ערביות.
"לכן אני גם חושב שאתם צריכים להבין שאת הפשרה ההיסטורית אתם צריכים לעשות לא רק עם הפלשתינים אלא עם כל הערבים.
זה מאוד פשטני לומר שגרעין הסכסוך הוא שאלת פלשתין ושאם נפתור אותה אז הכל נגמר.
זאת טעות. טעות חמורה שנובעת מזה שיש בישראל עד היום עוינות ממסדית למודרניזציה ולדמוקרטיזציה של העולם הערבי, לשאיפות הלגיטימיות של האומה הערבית שהיא תקיים איזשהו מבנה של אומה. ואתם צריכים להשתחרר מזה.
אתם צריכים להבין שאנחנו בעולם הערבי סובלים מבעיות של עדתיות וחמולתיות ושרק הלאומיות הערבית האחת יכולה לפתור את הבעיות האלה ולאפשר לנו להיות מודרניים .
אנחנו לא יכולים לפתח זהות סורית, לבנונית, ירדנית, פלשתינית. אנחנו זקוקים לזהות הערבית והמשיכה לכך היא גדולה מאוד.
ועכשיו גם התפתחות התקשורת הולכת בכיוון הזה. ילד בנצרת וילד בעיראק וילד במרוקו כולם רואים את אותן תוכניות ילדים שמשודרות ע"י הלווין הסעודי.
והתוכניות החשובות הן כלל ערביות, והעיתונים בעלי ההשפעה, כך שזה הכיוון. כיוון שהוא הערובה היחידה לחוסר התפרקות של החברה הערבית לגורמים דתיים, חברתיים ופוליטיים נפרדים".
הערבים הפכו עצמם לראי ומתאמצים לשקף כל מה שמקורו ביהודים, על מנת להתחרות ביהודים ולתפוס את בבואתם, כדי לאמץ לעצמם את הקדושה, הקרקע והזכות-והכל בגניבה.
היות ואברהם אבינו בעצמו לא איפשר להם לקחת חלק בהבטחה, בקדושה, בארץ ישראל ובבעלות עליה, ושלח אותם אל ארץ קדם, הם מנסים לעקוף את צוואתו והוראתו בעורמה על ידי התחזות וחיקוי מושלם של היהודים.
הקוראן כולו הוא תוצר של גניבה ספרותית ועיוות המקור. הפאתוס המוסלמי הוא גניבת ועיוות החזון היהודי על ארץ ציון ירושלים ובילאדי בילאדי אינו אלא השחתת הקריאה היהודית עתיקת היומין ומלאת הייאוש שקראו אבותינו כשחרב עליהם בית המקדש ונפלה אומתנו: בדם ואש יהודה נפלה! בדם ואש יהודה תקום!
כבר בתורה ניבטת מהסיפור דמותו של ישמעאל והוא עסוק בהצקה לאחר :ויצחקק.
משלו אין לו דבר למעט החרב והפראות, שמדירים אותו אפילו מהזכות להימצא בחברת בני האדם. ככתוב: "שב כאן עם החמורים" ו"פרא אדם ישמעאל, ידו בכל ויד כל בו".
הערבים הם החיקוי הנבוב, הבבואה החמקמקה, המנסה עכשיו לגבור על המקור, בדרכי מירמה, בעזרת הערב רב שנספח אלינו ומנסה לנקום בנו על היותו ספחת. (ספחת הימין הערבי שמכנה עצמו השמאל הישראלי).
הערבים הם עמים חסרי תוכן עצמאי ולמעט סיפורי הכעבה אין להם משלהם דבר.
אילו היה חוק הקניין הרוחני קיים לפני אלפי שנה, לא היה נכתב הקוראן.
זו הרי גניבה ספרותית (פלאגיאט) מאל"ף ועד ת"ו!
היהודים חזרו לארץ, לא למדינה!
אף אחד בעולם לא תומך ב"זכות" השיבה למעט חמאס, חיזבאלה, אחמדיניג'ד, כמה ארגוני שמאל קיצוני אירופאי, ואירגונים לא ממשלתיים ישראלים.
ואכן אין שמץ של צדק בדרישה המופרכת הזו.
מי שפתח במלחמה במטרה מוצהרת לבצע רצח עם של הצד השני, לא יכול לאחר שהוא מפסיד במלחמה הטוטאלית הזו, לבקש להחזיר את המצב לקדמותו.
תשאלו את מיליוני הגרמנים שגורשו ממזרח אירופה לאחר תום מלחמת העולם השניה (מלחמה שהגרמנים פתחו במטרה לבצע רצח עם בעמים אחרים).
הגרמנים הללו שחיו במזרח אירופה, חיו שם מאות שנים, הרבה יותר שנים מאשר הערבים שברחו מא"י חיו בה.
אף אחד לא מעלה על דעתו לדרוש להם "זכות" שיבה, כי כל בר-דעת מבין שלבקש ממי שניסו להשמיד אותו, לקבל חזרה את בני העם שניסה לעשות זאת, זה מופרך לחלוטין.
ההשוואה בין "זכות" השיבה ,לבין חזרת היהודים לארצם היא טיפשית. היהודים חזרו לארץ, לא למדינה.
לא היתה בא"י שום מדינה כאשר היהודים חזרו אליה.
אילו היתה מדינה שכזו, הרי שהיא היתה יכולה להחליט שהיא לא מקבלת אליה את היהודים ואכן חזרת היהודים למולדתם העתיקה היתה נמנעת.
כידוע רוב ה"פליטים הערבים" הובאו לארץ ישראל מהמדינות השכנות, סמוך להכרזת המדינה – כדי לסכל את הקמתה.
ראו התיקון המיוחד לאמנת הפליטים הערבים: "פליט ייחשב כל מי ששהה בארץ ישראל לפחות שנתיים מיום גירושו או עזיבתו".
והיתר הגיעו קצת קודם כמהגרי עבודה…
ועם בודדים שגרו כאן קודם נתקזז עם היהודים שגרו מאות ואלפי שנים בארצות ערב – ושגורשו בעקבות מלחמת השחרור…
ומי שצריך לשלם למי את העודף – שישלם…
מסכימים?
בדברים שנשא דוד בן-גוריון בשנת תשי"ג-(1953), במעמד 75 שנה לפתח תקווה נאמר:
"העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון.
המונחים השגורים בפינו על עליה ראשונה, שניה ושלישית – הם מטעים.
עליית ביל"ו לא היתה הראשונה.
מאז החלה תנועת חיבת-ציון המאורגנת, ואחריה התנועה הציונית – אנו רגילים לדבר בביטול על היישוב הישן שהתקיים בארץ לפני טביעת המונחים חיבת-ציון וציונות.
ישוב זה היה פרי עליות של היהדות הספרדית והיהדות האשכנזית מאות שנים לפני חידוש המונחים החדשים, ועליות אלה – עליות של בודדים ושל קבוצות שלמות – היו כרוכות בקשיים ובסכנות הרבה יותר גדולים מהעליות החדשות, שאנו רואים בהן "התחלת המפעל הציוני"…
והדורות הקודמים, שבנו את היישוב הישן וקיימו אותו, לפני "בראשית" של הדורות האחרונים, ראויים להוקרה ולהערצה מצדנו, גם אם אנו רחוקים עכשיו מהלך-רוחם ומדרכי חייהם".
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%91%D7%9F-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F
אנחנו בקושי יודעים עליו משהו, מלבד העובדה שהוא עיתונאי בדימוס.
זה מה שהוא כתב. בהחלט שווה קריאה …
יש עכשיו הרבה דאגות שצצו בתקשורת – "האם ישראל יכולה לשרוד"?
אל דאגה. זה קשור למשהו שהפלסטינים, הערבים, ואולי רוב האמריקאים אינם מבינים – היהודים לעולם לא ילכו בשקט שוב. לעולם לא. ואם העולם לא יבין זאת, אז מיליוני ערבים הולכים למות. זה פשוט כך.
לאורך ההיסטוריה של העולם, גזע בני האדם שעבר את הכמות הגדולה ביותר של התעללויות הם היהודים. לא רק בתקופת השואה של מלחמת העולם השנייה, אלא במשך אלפי שנים. הם היו באמת "העם הנבחר", רק במובן נורא טרגי.
סיפור התנ"ך על שעבוד היהודים במצרים הוא לא רק סיפור, אלא היסטוריה. בשנת 70 לספירה, הרומאים, אשר שעבדו את היהודים במשך זמן רב – ואפילו העריצו אותם כ"עליונים" ביחס לאחרים – עייפו מהדרישות הפראיות שלהם לעצמאות, והחליטו על "פתרון" מוקדם לבעיית היהודים.
ירושלים נהרסה כליל, והם רדפו ומחצו כל ההתנגדות יהודית על ידי מכונת מלחמה עיקשת רומית – ראו 'מצדה'.
וכך החלה תפוצת היהודים, פיזור היהודים בכל שאר העולם …
מולדתם נהרסה ותרבותם נמחצה. הם חיפשו נואשות כמה נישות בעולם העוין בהן יוכלו לחיות בבטחה. בטיחות היתה דבר שברירי, ולעיתים קרובות ניתנת לשינוי ע"י המארחים הנתונים למצבי רוח.
המילים "אנטישמיות", "פוגרום", "גטו", הגיעו מהיחס הראשוני כלפי האנשים המונותאיסטים ברחבי אירופה.
סובלנות היתה לעיתים עניין של דבר משתנה, לפעמים הם אפילו הביעו חום עבור היהודים, אך בסופו של דבר זה הפך לאיבה, ואפילו רשעות.
אין מדינה באירופה או במערב אסיה, שבשלב זה או אחר לא החליטה להשתלח נגד בני משה, לפעמים על ידי גחמה, לפעמים על ידי מניפולציה.
וינסטון צ 'רצ' יל כינה את אדוארד הראשון 'אחד המלכים הגדולים של אנגליה'. זה היה תחת שלטונו, כאשר ויילס וקורנוול חברו אל תוך הכתר הבריטי, ופלשו וכבשו את סקוטלנד ואירלנד. הוא היה גם המלך הראשון באירופה שהקים את הביורוקרטיה הניהולית היעילה באמת, סקר ופיקד על ממלכתו וקבע חוקים. אך גם אימץ את היהודים.
למעשה, אדוארד לא אימץ את היהודים כמו שהוא אימץ את כספם. ליהודים האנגלים היה עושר רב – כיוון שהאנשים האלה, שלא היו בעלי קרקעות או משרדים, ולא יכלו להצטרף לרוב המקצועות והסחר, גילו עד מהרה כי טוב מאוד לצבור כסף.
קשה יותר לקחת כסף מאשר לקחת אדמה או חנות.
היה להם מסתור של מטבעות זהב וכסף.
אדוארד, שהיה רב תושייה, מצא דרך – הוא לווה כסף מן היהודים כדי לממן את שאיפותיו באירופה, ובעיקר בצרפת.
ההלוואות בוודאי לא נעשו בשמחה, אבל כיצד אתה יכול לסרב למלך שלך? במיוחד כאשר הוא כונה "אדוארד הפטיש".
ואז, במקום להחזיר את החוב, אדוארד פשוט גירש את היהודים. אדוארד היה רב תושיה במיוחד. הוא עשה זאת פעמיים. לאחר זמן מה, הוא הזמין את היהודים לחזור למולדתם האנגלית, לווה יותר כסף, ואז גירש אותם שוב.
רוב האנשים אינם יודעים כי ספרד היתה בין הראשונות להצטרף לתנועת הרנסאנס. אנשים מכל רחבי העולם הגיעו לספרד בימי הביניים. כולם בורכו – ערבים, יהודים ואירופאים אחרים.
האוניברסיטה של סלמנקה היתה אחד ממרכזי הלמידה הגדולים בעולם – חוקרים מכל העמים ומכל התחומים באו לסלמנקה כדי לחלוק את הידע והרעיונות שלהם. אבל בשנת 1492, פרדיננד ואיזבלה שוכנעו על ידי פונדמנטליסטים צדיקים שזה הזמן להכריז על "טיהור".
סדרה של צעדים ננקטו, בהם כל היהודים, הערבים ואלה שאינם נוצרים גורשו מן הארץ, או שיעמדו בפני העינויים של האינקוויזיציה.
מ"טיהור" זה הגיעו היהודים הספרדים – בניגוד לאשכנזים ממזרח אירופה. במזרח אירופה, האלימות והאכזריות נגד היהודים היו נחלת הכלל.
מתוך דברים אלה הגיעה זרימה כמעט קבועה של יהודים לארצות הברית. ולמרות הזלזול של האמריקנים ביהודים, הם הגיעו כדי לתפוס את החלום האמריקאי בשתי הידיים, ותרמו המון רעיונות חדשים בנושאים מגוונים, ואף הפכו להיות למיטב הרופאים ועורכי דין שלנו. חלק מארצות הברית המודרנית, זה בזכות הדם היהודי שלה.
ואז התרחשה השואה הנאצית – כליאה, מיון ומיגור מסודר של מיליוני בני משה. לא משהו שבעולמות אחרים בזמנים אחרים לא ניסו לעשות. דרך אגב, הגרמנים היו פשוט מאורגנים יותר והיתה להם טכנולוגיית רצח טובה יותר.
לפני כ- 15 שנים, עמדתי במחנה דכאו במשך יום שלם, מנסה להבין איך זה יכול היה לקרות. נסעתי לשם במקרה דרך מינכן, הייתי סקרן לגבי המקום הזה. במהרה טבעתי בתוך ים הזוועות שקרו במקום הזה.
כיצד יכול אדם לעשות את זה לבני אדם אחרים, לשמוע את בכיים, תחנוניהם, כאבם, ולהמשיך בלי להניד עפעף?
אני כבר לא תוהה.
בזמנים מסוימים, במקומות מסוימים, כל כת של המין האנושי מסוגלת לבצע זוועות באחרים, משום שגם בארצות הברית לא הכל היה גן של ורדים. במשך זמן רב ליהודים היו מכסות באוניברסיטאות ובתיכונים שלנו. רק קבוצת יהודים קטנה היתה יכולה להיות בבית ספר לרפואה או משפטים בעת ובעונה אחת. ביהודים היתה השתלחות נרחבת. אני זוכר בתור ילד בדיחות על יהודים – "למה ליהודים יש אף גדול"?
ובכן, כעת ליהודים יש שוב מולדת. מקום שהוא שלהם. וזה בדיוק העניין.
זה לא משנה כמה פעמים סמכויות ארצות הברית ואירופה ינסו לרסן את ישראל, כאשר זה נוגע להישרדותם, העם יילחם כמו לביאה הנלחמת להציל את גוריה. הם יילחמו בפראות, נחישות ומיומנות שידהימו אותנו.
רבים ימותו, וסביר להניח שבעיקר תוקפיהם. אם היינו מהמרים מי יהיו האחרונים שיעמדו, הייתי בוודאי שם את הכסף שלי על הישראלים.
כפי שאנו הרגנו את הקמיקאזים והוורמאכט של מלחמת העולם השניה, כך הישראלים יהרגו את התוקפים המתאבדים שלהם, עד שלא יהיה מספיק כדי לפגוע בהם.
האירוניה היא – בזמן שאנו מענישים את אלה שהביאו את זוועות ספטמבר האחרון כאן, אנחנו מרסנים את הישראלים מתגמול זהה.
זה כמובן לא אותו דבר – אנחנו זה אנחנו, והם זה הם. בעוד אנו מתאבלים על ה-11 בספטמבר, אנחנו לא שמים לב כי בישראל יש 11 בספטמבר לפעמים כל יום.
אנו עלולים שלא להבחין, אבל זה לא עושה שום הבדל. וזה לא משנה אם אתה פרו ישראלי או שאתה חושב שישראל היא הבריון של המזרח התיכון.
אם זה מגיע למצב ששואה חדשה תחל – עם או בלי הסכמה של ארצות הברית ואירופה – ישראל תשתלח ללא הפסקה או איפוק בכל מי שינסה להשמיד אותה.
היהודים לא ילכו שוב בשקט.
בעקבות הבורות שמכה בשני צידי המתרס הפוליטי בארץ, ברצוני להאיר את עיניכם עם סיכום היסטורי קצר על חלוקת הארץ מאז תקופת המנדט הבריטי.
במהלך ההיסטוריה מיציאתנו לגלות בידי הרומאים ועד 1917, היתה ארץ ישראל שמשני עברי נהר הירדן יחידה אחת.
התורכים, מושלי הארץ שקדמו לבריטים הביאו לארץ אלפי פועלים מארצות ערב השכנות כדי שיכרתו את היערות היפהפיים שהיו אז בכל הארץ כדי שהעצים ישמשו פחם לרכבות המלחמה התורכיות. אלה הם היום הערבים שממערב לנהר הירדן, שמוצאם ממקומות אחרים וכמובן שאינם "עם".
רק לאחר כיבוש הארץ על-ידי הבריטים מידי התורכים, חולקה הארץ באורח שרירותי למזרח ולמערב הירדן.
החלק המזרחי, שנקרא מאז עבר-הירדן, הוגש כשי הוקרה לשבט בדואי שברח מערב הסעודית לאחר שהובס בידי השושלת הסעודית.
שבט זה, ההאשמים, בהנהגתו של שריף חוסיין, אביו של המלך עבדאללה הראשון ואבי סבו של המלך חוסיין, סייע לבריטים במלחמתם נגד התורכים, ולכן זכה במתנה של כ-80 אחוז מארץ ישראל המקורית, ההיסטורית.
זה היה העוול הראשון כלפי העם היהודי ובכך יצרה בריטניה בכייה לדורות במזרח-התיכון.
כלומר: השלטון בירדן של היום, של השושלת ההאשמית, אינו שייך כלל לאזורנו, מה עוד שכ-85 אחוזים מתושבי חבל ארץ זה, הקרוי באורח מלאכותי "ירדן" הינם פלסטינים, שגם עלולים ביום מן הימים לחסל את השושלת ההאשמית ולזכות בשטח.
בשנת 1918 הכין משרד החוץ הבריטי, בשיתוף המושל הראשון שלהם בארץ ישראל, מסמך בצורת ספר, שכותרתו: "הצורך בהקמת יישות פלסטינית בארץ ישראל על-מנת לטרפד את הציונות". כל זה נעשה כדי לרצות ולפצות את הערבים וכדי לקבל דריסת רגל בנפט הערבי.
מעולם לא היה בנמצא "עם פלסטיני". זהו יציר כילאיים ומזימה היסטורית של הערבים והבריטים, שמטרתם הסופית להכחיד את עם ישראל ולזכות בארצנו, ולצערנו הרב העולם הצבוע וגם חלקים נרחבים מהאוכלוסייה הישראלית בלעו את הצפרדע השיקרית ואכלו את הבלוף הזה, עד כדי חיסול זכותנו ההיסטורית שהיתה קיימת עוד לפני שרבים מעמי העולם הנוכחיים היו קיימים כלל.
ועכשיו לעניין אחר: הקוראן אוסר על המאמינים המוסלמים להגיע לשלום עם הכופרים, ואפילו אם הכופרים ימירו את דתם לאיסלאם.
בקוראן יש שני סוגי "שלום": האחד הוא "סלאם" והשני "סולח". הסאלאם הוא השלום האמיתי, הנצחי, שאינו יכול להיות מופר. הסולח הוא מבנה של שביתת-נשק, הפסקת אש, שמטרתה לתת למוסלמים השהייה של מעשי האיבה על-מנת שיוכלו להתחזק ולהתעצם תוך הרדמת האוייב והכנסתו לשאננות, ואז לתקוף אותו שנית כאשר אינו מוכן.
זה בדיוק מה שהערבים עושים מאז מלחמת העצמאות שלנו.
ה"שלום" הקר עם מצרים וירדן הוא זמני בלבד, על-פי חוקי הקוראן. הם לא חתמו איתנו על סאלאם כי אם על הסולח בלבד, מה שלא מחייב אותם לשלום נצחי.
אלה הם שכנינו, "אומת אל-ערבייה – האומה הערבית הגדולה", שפתאום נולד לה ירח מלווה (סאטלייט) – ה"עם" הפלסטיני שמעולם לא היה קיים.
לצערנו, המושג "ועל חרבך תחייה" תקף עבורנו אף בימינו.
וגם אם נעשה שמיניות באוויר למען שלום אמיתי ונוותר על כל מה שרק נעלה על הדעת, לא יחתמו אויבינו על שלום אמיתי, נצחי, כי הוא מנוגד לחוקי הקוראן.
הם רוצים את כל הארץ.
שלא יהיו כלל ספקות בנושא.
זכרו איך עשה ערפאת תרגילים והתחמקויות כשהיה צריך לחתום בקמפ דייוויד על ויתוריו הכוללנים ומרחיקי הלכת של אהוד ברק, לתדהמתו של נשיא ארה"ב ביל קלינטון.
http://www.ynet.co.il/Ext/App/TalkBack/CdaViewOpenTalkBack/0,11382,L-3410575-4,00.html
תגובית 119
הערה נוספת:
נקודה מכרעת נוספת היא שהאיסלאם מחלק את העולם לדאר אל סאלאם
ודאר אל חארב.
דאר אל סאלאם הוא השטח בכדור הארץ שכבר נמצא בשליטה בלעדית של האיסלאם, כלומר של "האומה", ודאר אל חארב הוא כל השטח שנותר עדיין לכבוש. אירופה היא דאר אל חארב למשל.
המקרה של ארץ ישראל כמו גם המקרה של ספרד הוא מקרה מתסכל ביותר עבור האיסלאם.
שתי הארצות הללו כבר השתייכו בעבר לאומה המוסלמית, ולפתע גורשו מהן המוסלמים או איבדו את הבעלות המוחלטת או החלקית עליהן.
דבר זה הוא בבחינת מצב בלתי נסבל עבור האומה המוסלמית, והמלחמה למען " השבת האבידה" לחיק האומה לא תיפסק. היא תתבצע כמובן בדרכי עורמה שונות, אך לא תיפסק לעולם!
רבות השאלות המתייחסות לסוגיית הפליטים הערבים מ-1948 (מלחמת העצמאות) ולזכות שיבתם לארץ.
האם עזבו או הוגלו? מי גרם להם לעזוב? בכמה מדובר? ומדוע כמעט שלא מוזכרים בתקשורת 800,000 פליטים יהודים שנאלצו להימלט ממדינות ערב?
הנה נתונים שיסייעו בידיכם להבין את אחת הסוגיות הבוערות ביחסינו עם הפלסטינים:
פליטים ערבים – עובדות ומספרים:
1. 800,000 ערבים התגוררו לפני מלחמת 1948/9 בתחום השטח המוגדר היום "קו הירוק".
2. 170,000 ערבים נותרו לאחר המלחמה.
3. 100,000 הורשו לחזור לישראל במסגרת "איחוד משפחות".
4. 100,000 אנשי מעמד עליון וביניים נקלטו במדינות ערביות.
5. 50,000 עובדים זרים שבו למדינותיהם.
6. 50,000 בדואים נקלטו בשבטים בדואים בירדן ובסיני.
7. 10,000-15,000 נהרגו במלחמת 1948/9.
8. סה"כ פליטים: 320,000.
בתקופה שקדמה למלחמת העצמאות: רבים מערביי ישראל מקורם בפליטים שהתיישבו בארץ לאחר שברחו מארצות שכנות.
בטרם נסביר את סוגיית פליטי 1948, חשוב שלנגד עיניכם יהיה הנתון הבסיסי הבא: ערביי ישראל שלפני מלחמת השחרור התיישבו בארץ כפליטים שעזבו את מדינות ערב.
1. בתקופה שבין 1831-1840 התיישבו בעכו אלפי פליטים מצריים שסירבו לשרת בצבא המצרי. אלפי מהגרים מצרים וסודנים התיישבו בין עזה, טול כרם ועמק החולה, כדי לחזק את כיבוש הארץ על ידי מצרים.
2. הגיאוגרף הבריטי הנרי בייקר טריסטראם בספרו "ארץ ישראל – יומן מסעות בפלסטינה", 1865 ו"הקרן הבריטית למחקר פלסטינה" תיעדו ריכוזים גדולים של מהגרים מצריים ביפו (לדוגמה, אבו כביר), עכו, חדרה, שייך מוניס (רמת אביב), בית דגן, זרנוגה, קובייבה, נחל עירון (וואדי ערה), בית שאן, ועוד. הגיאוגרף השוויצרי, פיליפ בלדנספרגר ("המזרח הבלתי-משתנה", 1913) תיעד באזור יפו מהגרים מ-25 מדינות מוסלמיות וברמלה מהגרים ממרוקו ומסוריה.
3. 36,000-30,000 מהגרים סורים (חוראנים) הגיעו לפלסטינה בשנת 1934 (כך על פי היומון הסורי, "לה סירי", 12.8.1934).
4. הגיאוגרף הבריטי מאסטרמן, כתב ב-1914 שמחצית המוסלמים בצפת היו אלג'יראים, והאחרים היו מהגרים מסוריה ובדואים מבקעת הירדן. הגיאוגרף הבריטי, קלוד קונדאר, דיווח ב-1878 שעמק יזרעאל הפך למקום מקלט בעבור בדואים מירדן.
5. מהגרים ערבים מלוב התיישבו באזור גדרה. פליטים מוסלמים מאלג'יר (מוגרבים) הגיעו לצפת ולטבריה ב-1856 בעקבות הכיבוש הצרפתי ב-1830.
6. השלטון העות'ומני והמנדט הבריטי עודדו הגירת עובדים זרים ממדינות ערב לבניית תשתיות (לדוגמה, מסילת הברזל יפו-ירושלים ב-1892), הקמת בסיסי צבא, תפעול מחצבות, בניית נמל חיפה וייבוש ביצות. המנדט הבריטי עודד הגירת עובדים זרים ממצרים, סוריה ולבנון, אך בלם עליית יהודים.
7. גלי העלייה היהודית – מ-1880 – הביאו להתפתחות כלכלית שגרמה לביקוש לכוח עבודה ולגלי הגירה ערבית לארץ ישראל.
הסיפור מאחורי הפליטים של 1948:
נטישה מוקדמת של ההנהגה הפלסטינית כבר ב- 1947 הביאה לקריסת מורל הציבור הפלסטיני וגרמה לעזיבה ולנטישת בתיהם. המושל הבריטי האיץ במיעוט היהודי והערבי להתפנות מערים מעורבות. היהודים סירבו ונשארו, הערבים נענו ונטשו.
רבות העדויות משנת 1947 והלאה, המציינות את העובדה שרבים מערביי הארץ בחרו לעזוב את בתיהם, ממספר סיבות.
300.000 ערבים נטשו את בתיהם עוד לפני פרוץ מלחמת השחרור, כאשר לערבים היה יתרון צבאי וארה"ב לחצה להימנע מהכרזה על עצמאות המדינה היהודית. השמועות על ניצחונות יהודיים במהלך מלחמת השחרור, לדוגמה – הקרב על הקסטל, והפחדה של מנהיגי הערבים את התושבים הערבים ממעשי נקם של היהודים בהם, האיצו את הנטישה הערבית.
באוגוסט 1953 אמר מנהל אונר"א (United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East -UNRWA) – סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים פלסטינים של האו"ם, רלף גאראוואיי, כי: "מדינות ערב אינן חפצות בפתרון בעיית הפליטים, אלא לשמרה כפצע פתוח כנשק נגד ישראל".
מקדונלד הבריטי: "האחריות לתופעת הפליטים רובצת לפתח מנהיגי ערב"
בספרו "שליחותי בישראל" מצביע פרופ' ג'יימס מקדונלד, מי ששימש שגריר ארה"ב בישראל עד לסוף שנת 1950, על מנהיגי ערב כאחראים לתופעת הפליטים.
וכך כותב מקדונלד: "הערבים נטשו כתוצאה מבהלה, מבריחה מוקדמת של העשירים ב-1947… מסיפורי זוועה חסרי-שחר, שהופצו על ידי המופתי ואנשיו, על סדיזם יהודי… האחריות לתופעת הפליטים רובצת לפתח מנהיגי ערב שפתחו במלחמה וניגפו בה… רוב ממשלות ערב מתעלמות ממצוקת הפליטים…".
דבריו מקבלים חיזוק מדבריו של המושל הבריטי אלן קנינגהאם, מי שהיה הנציב הבריטי האחרון: "קיימת נטישה ערבית מערים מעורבות… נמשכת הפאניקה של מעמד הביניים הערבי… נטישה מוקדמת של ההנהגה הפלסטינית הביאה לקריסת מורל הציבור הפלסטיני… " (דצמבר 1947). המושל הבריטי האיץ במיעוט היהודי והערבי להתפנות מערים מעורבות (לדוגמה, צפת – מיעוט יהודי, טבריה – מיעוט ערבי). היהודים סירבו ונשארו, הערבים נענו ונטשו".
גם עיתון "לונדון אקונומיסט" (2.10.1948) מדווח: "הגורם הכבד ביותר לנטישה הערבית היו הודעות 'הוועד הערבי העליון' שהאיצו בערביי חיפה לנטוש את בתיהם, ולא – יואשמו בבגידה. הובהר להם שהיהודים יושלכו לים לאחר הפינוי הבריטי". תומך בו עיתון "פילסטין" הירדני (19.2.1949): "מדינות ערב האיצו בפלסטינים לעקור מבתיהם, כדי לא להפריע לפלישה הערבית".
מנהיגי ערב מודים: הכרחנו את ערביי פלסטין לעזוב את בתיהם.
אך לא רק מנהיגי ארה"ב ובריטניה מעידים על כך. להלן דבריו של מנהיג הפת"ח אבו מאזן: "צבאות ערב הכריחו את הפלסטינים לעזוב את בתיהם " (פילסטין א-ת'אורה, מרץ, 1976).
מזכ"ל "הליגה הערבית", עזאם פחה מודה, שמנהיגי הערבים עודדו אותם לעזוב את בתיהם באופן זמני: "הובטח שכיבוש פלסטין יהיה פיקניק צבאי… עצתנו לערביי פלסטין היתה לעזוב את בתיהם באופן זמני…" (אל-הודה" הלבנוני, 5.6.1951).
ראש ממשלת סוריה, חאלד אל-עזאם (בספרו "זכרונות", 1973) מבכה זאת וכותב: "הבאנו אסון על הפליטים, כאשר קראנו להם לנטוש את בתיהם".
שימו לב להבדלים בארגונים העוסקים בנושא הפליטים: סוכנות הסעד אונר"א (UNRWA) מנציחה את בעיית הפליטים, מול נציבות הפליטים של האו"ם (UNHCR) המיישבת פליטים.
1. ב-26.1.1952 הכריז מזכ"ל האו"ם, דאג האמרשלד, על תכנית של שלוש שנים ליישוב פליטי 1948 הערביים במדינות ערב (החלטה 413 של עצרת האו"ם).
2. UNRWA הוקמה ב-1948 לתקופה של 2-3 שנים לפתרון בעיית הפליטים הערביים. ב-2008 חגגה 60 שנים לפעילותה: אף פליט לא יושב, אך מיליארד דולרים הצטברו בקרן הפנסיה של עובדי הארגון.
3. "נציבות הפליטים של האו"ם" (UNHCR), המטפלת ב-21 מיליון פליטים ברחבי העולם, מעסיקה 6,300 עובדים. "אונר"א", המטפלת רק בפליטים הערבים מ-1948, הפכה לסוכנות האו"ם הגדולה בעולם ומעסיקה 29,000 עובדים. להוציא 150 עובדים, כולם פלסטינים.
4. "אונר"א" מעניקה מעמד פליט לכל הערבים (כולל עובדים זרים) ששהו בארץ ישראל שנתיים לפני מאי 1948. "נציבות הפליטים" מעניקה מעמד פליט לכל מי שנאלץ להימלט ממדינת אזרחותו.
5."אונר"א" מעוניינת להגדיל את מספר הפליטים. מ-1950 גבר מספר הפליטים שעזבו את מחנות הפליטים, אך בתיהם נתפסו על ידי כפריים שזכו למעמד פליט. לפי מחקר "ראנד" מ-1971, מחצית מתושבי מחנה ג'לזון בפאתי רמאללה הם כפריים. לפי דו"ח 17.1.2003 של משרד הביקורת בקונגרס האמריקאי (GAO), פחות משליש הפליטים הרשומים מתגוררים במחנות.
6.בניגוד ל"נציבות הפליטים", "אונר"א" מעניקה מעמד פליטות לכל צאצאי הפליטים המקוריים. ה"נציבות" מיישבת פליטים (67,000 ב-2008), אך "אונר"א" מנציחה פליטות. בניגוד ל"נציבות" המיישבת פליטים במדינות מושבם, "אונר"א" משרישה בתודעת הפליטים את הרצון לשוב לזירת הסכסוך.
הדיון התמידי בסוגיית הפליטים הפלסטינים מדחיק את העובדה ש 820,000 יהודים נמלטו ו/או גורשו ממדינות מוסלמיות/ערביות והפכו גם הם לפליטים. בתאריך 16.5.1948 הופיעה כתבה בעיתון ה"ניו יורק טיימס": "סכנה חמורה ליהודים במדינות מוסלמיות. 900,000 יהודים באפריקה ובאסיה ניצבים בפני גל שנאה של אויביהם". לפניכם ריכוז מספר הפליטים היהודים שגורשו מארצותיהם:
מרוקו – 240,000
אלג'יריה – 140,000
עיראק – 135,000
טוניסיה – 105,000
מצרים – 70,000
צפון תימן – 55,000
לוב – 37,000
סוריה – 25,000
דרום תימן – 8,000
לבנון – 5,000
600,000 פליטים יהודים ממדינות ערב נקלטו בישראל. 200,000 היגרו לצרפת, בריטניה, קנדה וארה"ב.
עבאס לנתניהו: אתה מקרי בהיסטוריה
בנאומו, שלל עבאס את קיומה של ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל, וטען להיסטוריה פלסטינית בת 9000 שנים כביכול, שראשיתה היא בשנת 7000 לפני הספירה, שבזכותה, לדבריו, הפלסטינים הם "בעלי ההיסטוריה".
הרשות הפלסטינית ערכה אירועים רשמיים ברמאללה ובעזה כדי לציין את היום שבו הפלסטינים מתאבלים על הקמת מדינת ישראל, "יום הנכּבה". הנאום של מחמוד עבאס נישא בעזה על ידי יועצו ונציגו, עבדאללה אל-איפרנג'י.
נאומו של עבאס כלל פנייה מתגרה אל ראש הממשלה נתניהו, כנציגה של ישראל:
"הו נתניהו, אתה מקרי בהיסטוריה. אנו אנשי ההיסטוריה. אנו בעלי ההיסטוריה".
יש לציין כי האמירה שהופנתה על ידי עבאס לנתניהו, הינה משוללת בסיס עובדתי. ההיסטוריה היהודית/ישראלית בארץ ישראל היא בת אלפי שנים, והיא מתועדת בשפע מקורות כתובים, יהודיים ולא יהודיים, והיא מאוששת על ידי מספר עצום של ממצאים ארכיאולוגיים, החל ממטבעות עם כתובות בעברית, והמשך במקוואות מתקופות עתיקות.
למשל, בכתובת החרותה על מצבה שנמצאה בעיר כּוּרְח ('מונולית כּוּרְח'), מסמך אשורי מתקופת המלך שלמנאסר השלישי (859-824 לפנה"ס), נכלל המשפט הבא: "המלך אחאב מישראל שלח 2,000 מרכבות ו-10,000 חיילים רגליים".
מאידך, רק בזמן היסטורי מאוחר הערבים באזור החלו להיות מוגדרים כ'פלסטינים'. אף היסטוריון, מלבד אלה הפלסטינים, לא טען כי ישנה היסטוריה פלסטינית עתיקה, ואין אף עדות היסטורית לקיומו של עם ערבי-פלסטיני בעת העתיקה, כפי שטוען עבאס. דבר זה נכון גם למקורות אסלאמיים: הקוראן עצמו מתייחס לבני ישראל ואפילו מזכיר את חורבן בית המקדש השני (סורה 17), אך הוא לא מתייחס לפלסטינים.
להלן דברים מנאומו של עבאס, אשר הופנו לישראל ולנתניהו:
מנחה האירוע בעזה מטעם הרשות הפלסטינית:
"נאום הנשיא מחמוד עבאס – אבו מאזן, יו"ר הוועד הפועל של אש"ף, ראש הרשות הפלסטינית – יישא אותו האח הלוחם הגדול עבדאללה אל-איפרנג'י, נציג ויועץ של הנשיא."
מחמוד עבאס (באמצעות נציגו, עבדאללה אל-איפרנג'י) :
"הפיוס הלאומי הפלסטיני הוא צורך להתמודדות עם ישראל ולהתמודדות עם נתניהו. אנו אומרים לו, כשהוא טוען כי יש להם זכות היסטורית בת 3000 שנה, אנו אומרים כי לעם של פלסטין על אדמת כנען היתה היסטוריה של 7000 שנה לפני הספירה. זו האמת, שיש להבינה ולרשום אותה כדי לומר: 'הו, נתניהו, אתה מקרי בהיסטוריה. אנו אנשי ההיסטוריה. אנו בעלי ההיסטוריה'."
איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק
http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=5073
תגוביות:
1.אבו מאזן נכנס לואקום התודעתי שיצרה ישראל במו ידיה. אבו מאזן נוהג כמנהג ערב מאז ומעולם – חדירה לואקום.
הבדואים בדרום והערבים בצפון משתלטים על אדמות מדינת ישראל חסרת הרצון לשליטה, ומהרגע שנטו אוהל או בנו שם את הפחון נוטשת ממשלת ישראל את חובותיה כלפי העם היהודי והדורות הבאים, ומפקירה את קרקעותיה לפראי המדבר.
ב-1967 היה "הר הבית בידינו" – אולם שר בטחון מופקר וחסר אחריות היסטורית העניק את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי לחבורת הפראים האנטישמית הקרויה "וואקף".(לפני כן היה הר הבית תחת חסות בית המלוכה ההאשמי).
ממשלת ישראל, באמצעות משרד החינוך שלה, שתכני הלימודים בבתי הספר שלה נשלטים על ידי חבורה שמאלנית ועל ידי שר חסר אחריות (גדעון סער), מפקירה לחלוטין את חובת קיבוע התודעה ההיסטורית בקרב ילדי ישראל .
במקום זאת מחדירה מדינת ישראל באמצעות משרד החינוך שלה מודעות שיקרית ותובנות של לימוד "נאכבה", לימודי מגדר, שירי מחמוד דרוויש, ועוד מרעין בישין.
לואקום הזה נכנס אבו מאזן, ובשקט יכול לנהוג כמנהג ערב-גניבת ההיסטוריה שלנו ואין פוצה פה ומצפצף או מוחה!
פיצוי בגין מלחמות, ונזקי טרור והתקפות ערביות על מדינת ישראל ועל העם היהודי, בדיוק כפי שגרמניה שילמה על מעשיה.
על מדינת ישראל מוטלת החובה, לקרוא לכינוס נציגי עולם, המוכנים לבוא ולדון בחובת תשלומי פיצויים שחייבים הערבים לשלם לנו, בתמורה לנזקי המלחמות שיזמו, כמו גם שילומים בגין נזקי ההתנכלות והגירוש של יהודי מדינות ערב, והחרמת וגניבת עושרם ורכושם!
בדיוק כמו שעשו באירופה אחרי כל מלחמה נגד התוקפן-פעמיים גרמניה.
פעמיים תקפה גרמניה את מדינות אירופה, ופעמיים הוגש לה החשבון, שיש להגיש לכל מי שתוקף אחרים ופותח במלחמות נגדם, והיא אולצה לשלם את חובה עד הפרוטה האחרונה.
גם על האוייבים הערבים יש להשית את חשבון ההוצאות עבור המלחמות שיזמו, וההרס והעלות שהן גרמו למדינת ישראל ולאזרחיה היהודים המותקפים.
גרמניה סיימה לשלם את חובה למותקפים רק השנה!
פיצוי בגין המלחמות שיזם התוקפן הערבי, זה המהלך המתבקש הבא, שחייב להידון על ידי מדינת ישראל והציבור היהודי בארץ.
חייבים להרים את היוזמה המתבקשת מאליה הזו, שאיש לא העלה עד היום לדיון ציבורי רציני.
כולנו יודעים שהכלל הנוהג בין האומות הוא – שברת – שילמת!
גם אנו אומה בין האומות!
עדיין יש לערבים פי 500 אדמות מאשר למדינה היהודית לאחר שגירשו את כל היהודים ממדינות ערב, ובמדינה היהודית נמצאים מיליון וחצי ערבים, יותר משהיו על אדמתה אי פעם, והם עויינים.
המשך המצב הזה בלתי נסבל, וסביר שיתדרדר. חייבים לעשות חילופי אוכלוסין מלאים, להשגת שלום בין 2 מדינות ל-2 עמים, ובלי לערבב את העמים.
כתבה סופר מעניינת ומרתקת כמו תמיד.
חבל שאין לכם יותר קוראים, רוב הישראלים מעדיפים בידור זול במקום עיון בחומר אינטלקטואלי.
הם מעדיפים לצפות ברעל של כאן 11, או מאקו, כי אין להם כוח לחשוב קצת.
אנשים אדישים, חסרי מוטיבציה ונכונות לקחת יוזמה ולשנות דברים, בוחרים להשאר אדישים וללכת כצאן לטבח, בלי שכנראה יש להם אפילו את היכולת להבין שהם הולכים כצאן לטבח.
אז באיזשהו מקום, הישראלים האלו קיבלו את מה שמגיע להם.
המנהיג האמתי יכול לצמוח רק מהעם ולא מהקלפי, ולא נראה שבעם הזה אי פעם יצמח מישהו כזה.
עדיף כבר להגר ולברוח מפה, כי המדינה הופכת להיות מדינה מוסלמית, וליהודים אין שום זכויות במדינה הזו.
הנה תראו, אבא ערבי מצלם את הילד שלו תוקף מינית חיילת יהודיה, ואף אחד לא עשה לו כלום, אבל יהודי שולח דיק פיק או מפרסם תמונה של מישהי, ישר נלקח לחקירת משטרה ועלול למצוא אותו יושב בכלא, אם לאויב יש יותר זכויות, באמת שאין טעם להשאר במדינה הזו.
https://youtu.be/9O9ZB2CwO2Y
כתבה סופר מעניינת ומרתקת כמו תמיד.
חבל שאין לכם יותר קוראים, רוב הישראלים מעדיפים בידור זול במקום עיון בחומר אינטלקטואלי.
הם מעדיפים לצפות ברעל של כאן 11, או מאקו, כי אין להם כוח לחשוב קצת.
אנשים אדישים, חסרי מוטיבציה ונכונות לקחת יוזמה ולשנות דברים, בוחרים להשאר אדישים וללכת כצאן לטבח, בלי שכנראה יש להם אפילו את היכולת להבין שהם הולכים כצאן לטבח.
אז באיזשהו מקום, הישראלים האלו קיבלו את מה שמגיע להם.
המנהיג האמתי יכול לצמוח רק מהעם ולא מהקלפי, ולא נראה שבעם הזה אי פעם יצמח מישהו כזה.
עדיף כבר להגר ולברוח מפה, כי המדינה הופכת להיות מדינה מוסלמית, וליהודים אין שום זכויות במדינה הזו.
הנה תראו, אבא ערבי מצלם את הילד שלו תוקף מינית חיילת יהודיה, ואף אחד לא עשה לו כלום, אבל יהודי שולח דיק פיק או מפרסם תמונה של מישהי, ישר נלקח לחקירת משטרה ועלול למצוא אותו יושב בכלא, אם לאויב יש יותר זכויות, באמת שאין טעם להשאר במדינה הזו.
https://youtu.be/9O9ZB2CwO2Y
מאיים עלינו בטרנספר. נראה לי שלא למדת את הלקח… נזכיר לך משנות 2000 ועד היום, מי שידו נחותה הם אתם שבמחשבה שלכם תוכלו לעשות לערבים את מה שנעשה לכם לא באשמת הערבים.
אל חוסייני כמו גם כילאני העיראקי הבטיחו את תמיכת הערבים בגרמניה הנאצית בתנאי שעם הכיבוש הגרמני [שציפו שיגיע מכיוון מצרים אך בסוף כידוע הגרמנים הפסידו לבריטים] הם יישמו את הפתרון הסופי בעניין "הבעיה היהודית" בכול הארצות הערביות כפי שעשו בכל השטחים שנכבשו ע"י הגרמנים באירופה. היטלר נענה לדרישתם. חאג' אמין אל חוסייני להזכירך היה המנהיג הבלתי מעורער של ערביי ארץ ישראל שאירגן במימון הנאצי ובתמיכתם את המרד הערבי של 1936. אח"כ ברח לעיראק ואירגן גם שם את הטבח ביהודי עיראק ב-1941- ה"פארהוד". לבסוף נמלט לברלין שם זכה לכבוד מלכים. הוענקה לו דרגת גנרל אס.אס. (הוא שוכן בווילת פאר וזכה לשכר חודשי של גנרל) הוא הקים בבלקנים את דיוויזיית אס.אס. המורכבת ממוסלמים מקומיים שביצעו מעשי זוועה ופשעים נגד האנושות באוכלוסייה. ובנוסף ניהל מברלין שידורי תעמולה ארסיים נגד היהודים שנקלטו היטב בכול רחבי המזרח התיכון. הוא הצליח לסכל הצלת כמה מאות ילדים יהודיים מהונגריה ע"י העברתם לארץ ישראל שהבריטים היו מוכנים להכניס לארץ. בסוף בשל הלחצים שהפעיל מבצע ההצלה בוטל והם הועברו למחנות ההשמדה. אז כל הסיפור, ש עליו אתה חוזר כאן, שלערבים אין כול קשר למה שקרה ליהודים בשואה מצוץ מן האצבע בדיוק כמו כול הנרטיב הפלשתיני. יש לזכור שתנועת האחים המוסלמים שהוקמה ע"י אל באנה במצרים ב-1928 עמדה בקשר הדוק החל מ-1933 עם המשטר הנאצי וזכתה למימונו ולמעשה שימשה זרוע המשטר הנאצי בהפצת שנאת היהודים עפ"י המודל הנאצי במזח התיכון. היטלר היה ונותר עד היום הגיבור הבלתי מעורער בקרב הערבים וספרו מיין קאמפף הוא להיט אצל הערבים גם היום. הם פשוט מאוהבים בו. לא במקרה פושעים נאצים שנמלטו מאירופה בתום מלחמת העולם ה-2 מצאו מקלט במצרים, חלקם אף התאסלמו, והם שעמדו מאחורי גירוש יהודי מצרים תוך הפקעת כול רכושם. כך גם בעיראק. ממש עפ"י המודל הנאצי. אנואר סאדת שהתחיל את דרכו בתנועת האחים המוסלמים במצרים כתב ב-1945 (בהיוודע דבר התאבדותו של היטלר) מיכתב שבו הביע תקווה כנה שדבר ההתאבדות איננו נכון. לא במקרה ניתן בקלות לזהות באמנת חמאס בכל הקשור ליהודים דמיון מהמם לחוקי נירנברג .
אגב, ב-1948 עם כיבוש לוד ניגש ערבי אחד למפקד היהודי ושאל אותו מה יעשו עכשיו לערביי לוד לאחר שזו נכבשה, ענה המפקד היהודי שהם עומדים לעשות לערבים בדיוק את מה שהם תכננו לעשות ליהודים. הערבי התעלף. הוא ידע למה.
לא ירדן לא המדינה הפלש טינית!!!! ירדן היא חלק בלתי נפרד מישראל!!!הפלש טינים צריכים לחזור למדינות ערב ממנו באו!!
לא! מדינה פלש טינית לא תקום בירדן!! הערבים יחזרו/ יוחזרו למדינת המוצא!!! ירדן היא חלק מארץ ישראל
אם חפצי חיים אנו,הפיתרון הוא למעשה המצב הקיים להוותנו(היות וארץ ישראל כולה, היא שלנו)של שתי מדינות בארץ ישראל:האחת הקרויה היום"ממלכת ירדן ההאשמית"(שנגזלה בשנת 1922 למניינם,מהבית הלאומי ליהודים בארץ ישראל)ושכבר היום רוב אוכלוסייתה בהרכבו הנו של צאצאי מהגרי העבודה לארץ ישראל(מהמאה ה-19 ועד למחציתה של המאה ה-20),המשתרעת על כ-77% משטחה של ארץ ישראל,והשנייה הקרויה מדינת ישראל,המשתרעת על כ-23% משטחה של ארץ ישראל.
יש להעביר את צאצאי מהגרי העבודה המתגוררים כיום בחלקה המערבי של ארץ ישראל,ולאחדם עם האוכלוסייה הקיימת,שגם היא ברובה,כפי שרשום לעיל במקורה ,מהארצות השכנות לארץ ישראל.
האופציה הירדנית היא נכונה, אבל כמובן לא צריך לערער את יציבותה של ירדן.
הפתרון צריך להיות שלערביי יהודה ושומרון תהיה אזרחות כפולה- הם יקבלו אזרחות ודרכון ירדני וגם תהיה להם אזרחות באוטונומיה של יהודה ושומרון.
השליטה הבטחונית בשטח תשאר אך ורק בידי ישראל.
אזרחי ישראל ביהודה ושומרון יקבלו גם כן אזרחות באוטונומיה זו של יהודה ושומרון.
לאוטונומיה הזאת תהיה חוקה בלתי ניתנת לשינוי שתעגן את זכויות הרוב והמיעוט היהודי.
קיימת תוכנית בשם"שתי מדינות לשני עמים משני עבר הירדן",חבל שיזם התוכנית מר אריה אלדד מזניח אותה