עסקה מגונה: אביחי מנדלבליט מנקה שולחן

עסקאות הטיעון שערך בשלהי כהונתו היועץ המשפטי לממשלה בשל "רצון לחסוך זמן שיפוטי" תוך התעלמות מההיבטים השליליים המתלווים אליהן, מעלים לאור גילויים חדשים על אופן החקירות וספקות באשר לטוהר כוונותיו

נוטל לעצמו עוצמה פוליטית שעולה אפילו על עוצמתו של בית המשפט, אביחי מנדלבליט (צילום: דוברות הכנסת)

כהונת היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, תיזכר בשל עסקאות הטיעון שערך בשלהי כהונתו עם דרעי וליצמן, ובעיקר בשל עסקת הטיעון כנגד נתניהו שלא צלחה בשל המחלוקת על סעיף הקלון. התירוץ הקלוש שנאחז בו היועץ המשפטי: "רצון לחסוך זמן שיפוטי", משקף אשליה שאם עסקת טיעון מסיימת את המשפט וחוסכת את המשך ההידיינות היא בהכרח מקצרת את אורך המשפטים וחוסכת במשאבים, וגורמת להתעלמות מהתמריצים שיוצרות עסקאות הטיעון לצדדים להתיש זה את זה לצורך שיפור עמדתם במו"מ, במקום להתמקד בבירור האמת..

איומים ופיתויים פוסלים קבילות של הודאה בחקירה, אך הם מובנים במתכונת עסקת הטיעון. לכן, הפער בין כתב האישום המקורי לבין עסקת הטיעון שהולכת ונרקמת, מותיר את הציבור בסימן שאלה גדול- האם צדיק הרשיע עצמו לשווא, או שרשע נמלט מדין בשל קשריו? וכדברי שופט העליון המנוח משה לנדוי בפסק דין אליהו בחמוצקי נגד מדינת ישראל: "עלולה העסקה לעורר בציבור רושם של איפה ואיפה בעשיית דין בפושעים, ושל משיכת חוטים מאחורי הקלעים על-ידי בעלי השפעה".

לראיה, בעקבות חשיפת המגעים לעסקת הטיעון עם נתניהו, עורכי דינה של סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום, שהורשעה בעבירות שוחד רבות ונגזרו עליה 10 שנות מאסר ונמצאת בכלא, פנו לפרקליטות בתואנה כי ההצעה שקיבל נתניהו מעידה על אפלייתה לרעה, ובבקשה לקבל הקלה בעונשה בתמורה להודאתה. מנגד, עסקת הטיעון שלא צלחה, מחזקת לכאורה טענות שנשמעות במערכת המשפטית ובאקדמיה שמטילות ספק רב בסיכויי נתניהו להליך הוגן, או כדברי כלת פרס ישראל המנוחה פרופ' רות גביזון: "אני חוששת שאין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק", או כדברי חברת הוועדה המייעצת למינוי בכירים, פרופ' למשפטים טליה איינהורן: "הכוונה הייתה להדיח את נתניהו וכעת גם להוציא אותו מהמערכת הפוליטית ולפגוע בזכותו להיבחר".

 

מה הוא מסתיר?

עצמאותנו והבטחת קיומנו כדמוקרטיה חופשית, כרוכה גם במחויבותנו לחירות הפרט – מהאשמתו והרשעתו על לא עוול, ולהגנה על זכותו של הציבור לכך שהאמת המשפטית תתקרב לאמת העובדתית. אל לנו לשכוח, כי פגיעה בחירות, כמו בשאר זכויות היסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מותרת רק: ״בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסכמה מפורשת בו״ (סעיף 8 לחוק היסוד). "ראש וראשון לתנאים אלו הוא הוכחת קיומן של ראיות לכאורה שהן הבסיס להצדקת שלילת החירות" (שופטת העליון בדימוס דליה דורנר).

בנוסף, עסקאות טיעון כרוכות גם בוויתור על הזכות לפסול ראיות בלתי קבילות, כיוון שההודאה מבססת את האשמה ומבטלת את ההליך המשפטי הפומבי בו שיטות חקירה פסולות, התעללויות, ניצול לרעה של החוק ופגיעה בזכויות אדם, עשויות להיחשף לעיני הציבור.

דוגמה מעוררת דאגה במיוחד לה אנו עדים בימים אלה נוגעת לחשיפת השימוש המשטרתי בתוכנות המעקב נגד אזרחים ופוליטיקאים, וכפי שציינו בכירים במשטרת ישראל: "הפרקליטות לא אומרת אמת, היא ידעה ואישרה את השימוש ברוגלה בטלפון של פילבר, וזה קיבל את אישור היועץ המשפטי לממשלה".

אם יש ללמוד משהו מכהונתו של אביחי מנדלבליט, הוא כי לא יעלה על הדעת שיהא בכוחו של אדם אחד להכריע באשמתו של אדם מבלי להוכיח זאת, ולהותיר אחריו ציבור קרוע ומפולג מתמיד, ושוב עולה השאלה האם מנדלבליט חתר לעסקה עם נתניהו בשל הצורך להגן על הפרקליטות ולהסתיר את אופן החקירות נגדו.

ד"ר יוסף זהר הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. מדינת ישראל נכבשה מבפנים. הקרן החדשה לישראל והאיחוד האירופי קנו את כל הפוליטיקאים השמאלנים בישראל כדי להשמיד את ישראל. השמאל הוא סרטן בגופנו. עלינו לעקור את הבוגדים האלה ולתלות את כולם על בגידה.

  2. השאלה בסיום נכונה גם לעסקאות עם דרעי וליצמן הידועים כשותפים נאמנים של נתניהו.