מדיניות העמימות האסטרטגית של ארה"ב מול רוסיה וסין יכולה להצליח רק כאשר היריבים חוששים מהמנהיג בבית הלבן
האחריות הראשית על פרוץ המלחמה באוקראינה נופלת כמובן על רוסיה ועל ולדימיר פוטין, שפלש למדינה שכנה ללא שמץ הצדקה וללא שום איום ממשי מצד אוקראינה על רוסיה, גבולותיה או אנשיה. יחד עם זאת, יהיה זה הוגן לבחון גם את הטעויות שביצעו שחקנים אחרים והובילו למשבר הנוכחי. בנוגע לכך צריכה להיות הסכמה גורפת: מדיניות העמימות האסטרטגית נכשלה בהרתעת התוקפנות הרוסית. מכך יש להרהר גם בלקחים חשובים לגבי המדיניות האמריקנית בטייוואן.
קיימות שתי דרכים עיקריות להרתיע משטרים עוינים מלתקוף את שכניהם. הראשונה היא להגדיר קווים אדומים ברורים: אם תחצה את הנקודה הזו – תעמוד בפני השלכות מסוימות. כמובן, כפי שראינו במדיניות המגוחכת שנקט ברק אובמה בסוריה, הגדרה של קו אדום היא חסרת תוחלת אם אינך מתכוון לעמוד בה. זה היה למעשה אחד הגורמים שהובילו למלחמה בעיראק: סדאם חוסיין הפר בקביעות את תנאי הפסקת האש של מלחמת המפרץ, וממשלו של הנשיא בוש הבן היה צריך להכריע האם הוא עומד בקו האדום שקבע או מוותר עליו.
הדרך השנייה היא מעבר למדיניות של עמימות אסטרטגית: לגרום למשטר העוין לנחש איזו פעולה שלו תגרור תגובה, ואיזו סוג של תגובה היא תהיה. זוהי בדרך כלל גישה יעילה יותר כאשר המנהיג שלך מתחזק תדמית לוחמנית ובלתי-צפויה, ולכן מרבית האמריקנים סבורים כי פוטין לא היה פולש לאוקראינה אם הנשיא טראמפ היה עדיין מכהן כיום.
ארה"ב, מדינות נאט"ו ובנות-בריתן היו יכולות להבהיר את מצב העניינים עבור פוטין ורוסיה. נאט"ו הייתה יכולה לקבל את אוקראינה לשורותיה. המערב היה יכול לאיים במפורש כי ינקוט בחלק מהצעדים שהוא נוקט כעת – משלוח נשק לאוקראינה או חרם על גז ונפט רוסי. אך המערב לא עשה דבר מכל אלה. הוא גם לא סגר לחלוטין את הדלת על הצטרפות אוקראינה לנאט"ו, או אמר לפוטין במפורש כי לא יצא למלחמה על אוקראינה – צעדים שהיו יכולים לעודד את רוסיה אלי קרב אך גם להרגיע חלק מהפרנויה של נשיאה.
עמימות אסטרטגית יכולה להיות הטוב משני העולמות, ולהשאיר לך מרחב תמרון יחד עם הרתעת האויב מבלי להתחייב לדברים שלא ניתן לעמוד בהם. אך היא גם יכולה להיות הרע שבשני העולמות ולאפשר לרעים לקחת הימורים פזיזים – במיוחד כאשר הם תופסים את המנהיגים שלנו כחלשים וחסרי אונים, כפי שג'ו ביידן נתפס למשל עם הכניעה באפגניסטן. זו הייתה לעיתים תוצאת העמימות בעבר: מלחמת המפרץ ומלחמת קוריאה הגיעו בעקבות כישלונה של אמריקה בהבהרת רצונה להגן על מדינת המטרה. באופן דומה, גרמניה במלחמת העולם הראשונה הימרה על כך שהעמימות הבריטית בנוגע להגנת בלגיה היא לא יותר מבלוף. רוסיה עשתה את השגיאה הדומה לגבי ההגנה הצרפתית והבריטית על האימפריה העותמאנית ב-1853, ובכך סללה את הדרך למלחמת קרים. במקרה של המשבר הנוכחי, זה פשוט לא עבד. פוטין ראה את הבלוף שמולו, הימר עליו והוביל למלחמה המדממת הזו.
עמימות אסטרטגית היא המדיניות האמריקנית בטייוואן במשך עשורים. ארה"ב לא אומרת לסין או לטייוואן האם היא מתכוונת להגן על האי במקרה של מתקפה סינית. כל עוד אמריקה מונהגת בידי אנשים מהם הסינים חוששים, המדיניות הזו יכולה לעבוד, כפי שאכן עבדה במשך שנים ארוכות. אבל הנשיא הסיני שי בוודאי עוקב מקרוב אחרי המתרחש באוקראינה. אם הוא יגיע למסקנה שהעמימות לא עצרה את פוטין מלדרוס את אוקראינה, הוא עשוי להסיק מסקנות משלו לגבי טייוואן. מהלך כזה יציב את ארה"ב ואת בנות-בריתה באסיה בפני כמה ברירות קשות, ובעיקר בפני שאלת יעילות העמימות האסטרטגית.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות:
השאלה מה קורה כאשר העמימות אינה אסטרטגית אלא מהותית – במקרה הזה בין שתי האוזניים של ביידן.
סין מזהירה מפני תגמול על רקע "מריחות" של ארה"ב על סיוע לרוסים.
אם ארצות הברית ואירופה ימשיכו (למרוח) לתקוף את סין מילולית, סין תתקוף צבאית את טייוואן.
ארה"ב מזהירה את סין שלא לסייע לפלישה הרוסית לאוקראינה.
ממשל ביידן הוציא אזהרות פומביות לבייג'ין ביום שני שאסור לה לעשות דבר כדי לסייע למאמץ המלחמתי הרוסי או לסייע למוסקבה להתחמק מהסנקציות הבינלאומיות.
"אנחנו מתקשרים ישירות, באופן פרטי, לבייג'ין שלבטח יהיו השלכות למאמצי התחמקות מסנקציות בקנה מידה גדול או תמיכה לרוסיה כדי למלא אותן. לא נאפשר לזה להתקדם ולאפשר שיהיה חבל הצלה לרוסיה מהסנקציות הכלכליות הללו מכל מדינה בכל מקום בעולם", אמר היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן.
פקיד אמריקאי אחר עלום שם אמר לרויטרס ביום שני כי סאליבן תכנן להזהיר את הדיפלומט הסיני הבכיר יאנג ג'יצ'י שסין תצטרף לרוסיה ב"בידוד עולמי" אם היא תתמוך בפלישה לאוקראינה.
דובר משרד החוץ הסיני, ז'או ליג'יאן, כינה את הדיווחים "חדשות מזויפות" והאשים את ארצות הברית ב"הפצת דיסאינפורמציה המכוונת לסין בנושא אוקראינה, מתוך כוונות זדוניות".
אויבי ישראל:
1. במעגל הראשון – והוא הכי מסוכן, נמצאים אנשי השמאל ומעצבי דעת הקהל מערוצי 11,12,13,גל"צ,מר"ץ, עבודה חלקים מיש עתיד, אירגוני השמאל וכמובן חלקים נרחבים במערכת המשפט.
2. המעגל השני – מורכב מערביי ישראל, בדואים, ערביי יהדוה ושומרון.
3. המעגל השלישי – השילטון הנוכחי בארה"ב, רוב מדינות אירופה המערבית.
4. המעגל הרביעי – אירן, חיזבאללה, חמאס, סוריה.
בראש המעצמה הגדולה בעולם עומד זקן, טיפש, מושחת וגזען שההישג היחיד שלו בחיים הוא ניצול המערכת על מנת להבחר שוב ושוב ולהתעשר מעסקים מפוקפקים שלו ושל משפחתו. זהו אדם שהתרגל לכך שלא משנה איזו שטות הוא יאמר או יעשה, חשבון הבנק שלו ימשיך להתנפח והתקשורת השמאלנית לעולם לא תדרוש ממנו דין וחשבון. כמוהו, מדובר על קבוצה גדולה בוושינגטון (בעיקר משמאל אבל גם מימין) של אנשים, אולי לא כל כך טיפשים, אבל מושחתים לא פחות, שטראמפ סיכן את כוחם ואת הקומבינות שהשאירו אותם בשלטון בעצם העובדה שהוא קיבל החלטות נכונות, הצליח באופן מדהים, ובכך חשף את העליבות שלהם.
כדי להעיף אותו הם היו צריכים לפגוע לא רק בו, אלא גם במצביעים שלו ובכך הם יצרו מחלה אוטו אימונית שהורסת את הגוף כולו. גוף חולה לא יכול להרתיע אף אחד וגוף בריא יודע אינסטנקטיבית איך להגן על עצמו. כל שאר הפרטים הם תיאור הסימפטומים שמדינה בריאה, נורמלית וחזקה לא הייתה מפתחת. התהליך הזה קורה כנראה ברוב המדינות המערביות.
לגבי פיסקת הסיום-לא רק סין. גם איראן כנראה תנצל את העמימות האסטרטגית ובעיקר אחרי שיהיה לה נשק גרעיני.