שקט, הורסים ליהודים בלבד

כל עוד לא תקום זעקה ציבורית אמיתית, נמשיך לחזות במראות של אכיפה בררנית מובהקת ומרתיחה בשטחי יו"ש

מדיניות הזויה ומנותקת. הרס מבנים בכוכב השחר | צילום מסך

בשעות הבוקר של יום שני השבוע, פשטו זרועותיה הביצועיות של ממשלת ישראל על מספר מאחזים בקרבת היישוב כוכב השחר במזרח הרי בנימין, והחריבו אותם לחלוטין. בין המבנים שנהרסו היו בתי משפחות צעירות, בית כנסת ובתים שנבנו על אדמות מדינה. אבל אינני רוצה לעסוק כרגע במה שפונה אלא דווקא במה שלא פונה. בתור תושב האזור, בכל פעם שאני מטייל בסביבה אני בשטח מגלה עוד ועוד בנייה ערבית מאסיבית, רחבת היקף ובלתי-חוקית.

התמונה הימנית שמצורפת לטור זה היא תמונה שצילמתי אני (ומכאן גם נגזרת איכותה) לפני כחודש, ביום ה-27 בפברואר ומתועדת בה בנייה "פלסטינית" בלתי חוקית. בשטחי C כמובן. אבל חכו, עוד לא ראיתם כלום. כאן מדובר "בסך הכל" בכמה לוחות עץ ויריעות בד… בתמונה השמאלית המצורפת ניתן לראות בית קבע שמשמש כבית ספר שבנתה הרשות ה"פלסטינית" מצפון למחצבות כוכב השחר. כמו שניתן לראות, זהו בניין גדול ובולט – שאם היה נבנה בידי יהודים באותו המקום, היה נהרס במהירות הבזק.

המדינה מודעת היטב להיקף ולחומרת התופעה, בין היתר בזכות עבודת הקודש של ארגונים כמו תנועת 'רגבים', אך בוחרת להתעלם מן המציאות ולהסכים בשתיקה להשתלטות הערבית על יהודה ושומרון. ובעוד המדינה גוררת רגליים, הערבים יודעים היטב מה הם עושים: כבר באוגוסט 2009 פרסם ראש הממשלה ה"פלסטיני" סלאם פיאד תכנית עבודה שמטרתה הקמת מדינה "פלסטינית" דה-פקטו, על אפה ועל חמתה של ישראל.

מהדו"ח הבניה הפלסטינית בשטחי C שפרסמו יגאל דילמוני ועקיבא ביגמן ביוני 2013 עולה כי אחד מעיקרי התוכנית הוא יצירת רצפים טריטוריאליים ערביים שיקטעו את ההתיישבות היהודית ויציפו את השטח באלפי נקודות יישוב שבפועל יסופחו לשטחי הרשות. בקיצור – מדובר בכיבוש זוחל של שטחי יהודה ושומרון.

הרשות ה"פלסטינית" מיישמת את התוכנית כבר שנים רבות, והבנייה המסיבית באזור כוכב השחר היא דוגמה טובה; הערבים מודעים היטב לרצף היהודי שיצרה תכנית אלון בין ירושלים לבקעת הירדן, ומנסים בכל כוחם לקטוע אותו. מלבד הסכנה המדינית הברורה, בבנייה הזו מגולמת גם סכנה ביטחונית משמעותית: פיזור נרחב של נקודות התיישבות מאפשר למחבלים הסתתרות קלה יותר מפני כוחות הביטחון, כמו גם התארגנות קלה ויעילה במקומות מבודדים (אך נגישים לצירי תנועה מרכזיים בהם נוסעים ישראלים) לקראת פיגועים קטלניים. אז אם הבנייה הזו מסכנת את מדינת ישראל ואזרחיה, מדוע לא נעשה הצעד המתבקש ומתבצעת אכיפה שמשמעותה הרס המבנים הללו? התשובה לכך נמצאת בשני ממדים: המערכתי והפוליטי.

נתחיל בראשון: אחד מעקרונות היסוד אותם אימץ השמאל הישראלי גורס כי הצד הסובל והנפגע בסכסוך הישראלי-"פלסטיני" הוא הצד הערבי. הסיפור שהצליח להשתרש בתודעת רבים טוען כביכול שההיסטוריה התחילה לפני כ-140 שנים, אז פלשה 'הציונות האימפריאליסטית' לשטחיו של העם ה"פלסטיני" הילידי, גירשה אותו מכפריו, גזלה את קרקעותיו ופגעה בבניו. למרות שמדובר בשקר מופרך, ה"פלסטינים" התחילו להשתמש בו כתוכנית ב', לאחר שתוכנית א' נכשלה – ניסיון חיסולה הפיזי של הציונות בפרעות תר"פ-תרפ"א, תרפ"ט, במרד הערבי הגדול של תרצ"ו-תרצ"ט, ובסופו של דבר במלחמת העצמאות.

בעשורים האחרונים, מאז שישראל הראתה סימני שבירה וגילתה נכונות למשא ומתן עם ה"פלסטינים" על הקמת ישות מדינית עבורם, התפשט אותו נרטיב כארס מפעפע במערכות הישראליות. הוא יצר תפיסה הרסנית לפיה כיבוש שטחי יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים נעשה למטרות קולוניאליסטיות, והערבים סובלים מאז ממשטר אפרטהייד שמתעלל בהם ללא הצדקה. התפיסה השקרית הזו שחלחלה בין היתר גם לחלקים במערכת המשפט והחוק, גורמת לה לצמצם לאפס את פעולות האכיפה כלפי ערבים, בעוד האכיפה כלפי היהודים נוסקת לגבהים.

מלבד השקר הגס שעליו היא מבוססת, בהשקפה הזו ישנו עוד כשל מובנה שהופך אותה לבעייתית ומסוכנת: כאשר מדינת ישראל מאפשרת ל"פלסטינים" להשתלט על עוד ועוד שטחים ולסכן אף יותר את אזרחי ישראל, היא למעשה מכריחה את עצמה להמשיך ולבצע פעולות צבאיות וביטחוניות כדי לעצור את הפגיעה באזרחיה, וממילא להדק עוד יותר, באופן מוצדק לחלוטין, את השליטה באוכלוסייה הערבית. אנשי השמאל רואים בכך עוול, ובניסיונם לתקן אותו הם גורמים פגיעה ביטחונית נוספת שמזמינה פעולה ישראלית – וחוזר חלילה.

הדרך להפסיק את המעגל הזה, העולה לנו בדמים רבים ובשטחי מולדת יקרים, היא להפנים היטב שפעולות ישראל בשטחי יהודה ושומרון הן מוסריות ומוצדקות; זכותה של מדינת ישראל להשתמש בכוח כדי להגן על אזרחיה מפני אלה הרוצים בהשמדתם, וזכותה של מדינת העם היהודי לשלוט ולהחיל את ריבונותה על כל חלקי מולדתו ההיסטורית. אם כך, אין צורך ב"פיצוי" הערבים על עוולות שלא מתרחשות באמצעות העלמת עין מהפרות החוק החוזרות ונשנות שהם מבצעים.

נוסף על השינוי התודעתי שחייב להיעשות, גם מבחינה פרגמטית נכון להפסיק את התופעה הנלוזה של האכיפה הבררנית מצד רשויות המדינה: מעבר לחוסר ההוגנות המובהק כלפי יהודים, ההתעלמות מהפרות החוק ה"פלסטיניות" רק גורמת לעוד ועוד נפגעים, וממילא מעצימה את הנזק שנגרם גם להם. ומדוע הפוליטיקאים המשייכים את עצמם למחנה הימין נמנעים פעם אחר פעם משינוי המצב הבעייתי? פשוט מאוד, כמו שנהג לומר ראש הממשלה לשעבר – ה ם  מ פ ח ד י ם. וכאן אנחנו מגיעים למימד הפוליטי.

כאשר אלו המדברים מספסלי האופוזיציה על "ריבונות" ו"משילות" מגיעים לכס השלטון, לפתע נעלמת האידיאולוגיה והם מיישמים מדיניות שמאל מובהקת. הם יודעים היטב שזעזועים בסטטוס-קוו של מערכת המשפט ובגישה הישראלית לבעיית השטחים תגרום בשלב הראשוני להתפוצצות השטח, פשוטו כמשמעו, והציבור הישראלי יסלק אותם מתפקידם רם המעלה. יתכן כי גם הפוליטיקאים הערכיים ביותר נאלצים בהגיעם לשולחן הממשלה לוותר על עקרונות חשובים, מתוך הבנה שביצועם ימנע מהם להשפיע בתחומים אחרים. כמובן שישנם הדואגים אך ורק לעצמם, אך אני מסוגל לחשוב על יותר מדוגמה אחת למנהיגים שפעלו בצורה שפירטתי לעיל.

וכאן יש להרהר בביקורת עלינו כחברה. לצערי, גם בימין הישראלי אין נכונות כללית לשלם מחירים כואבים והכרחיים בעבור פתרון הבעיות שמטרידות את כולנו. אם מנהיגי המחנה הלאומי יבינו שבמידה ויבצעו את הצעדים הקשים אך הנכונים הם יקבלו גיבוי מלא מהציבור – לא תיוותר להם ברירה אלא לעשות זאת.

אבל כל עוד הציבור הישראלי, ובכללו גם המחנה הלאומי, לא מוכן להקריב קורבנות משמעותיים כדי לאפשר למנהיגים להכריע – הם ימשיכו לשאוף לשקט תעשייתי מטעה, יאפשרו לפקידים להמשיך ליישם מדיניות הזויה ומנותקת, וכולנו נמשיך לראות ישובים יהודיים מוחרבים בזמן שהבנייה הערבית הבלתי חוקית משגשגת ומתפתחת.


אביחי יורב הוא מראשי תנועת 'ייעוד'.

עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. ה"ערבים"(למעט הבדואים,רוב הערב רב אשר מסביבנו ובתוכנו אינו ערבי.רובם של הנ"ל צאצאי מהגרי עבודה מהארצות השכנות,שבמאה השביעית לספירת הנוצרים,נכבשו ע"י צבאות האסלאם שפלשו לארצות אלה מחצי האי ערב,וכפו על תושביהן את השפה הערבית ואת דת האסלאם)הורסים במכוון את כל הממצאים
    הקשורים לנוכחות יהודית(והכל תחת שלטון מדינת ישראל.לא עשו תחת שליטת הכובשים הזרים כמעט אלפיים שנים)בונים ונוטעים בשיטה מכוונת ולא חוקית,ו"המדינה"אינה מגיבה.כך היה גם בשלטונן של הממשלות הקודמות.העובדה המצערת והמזעזעת:"המדינה",מדינת ישראל",נגד ארץ ישראל.אם חפצי חיים אנו וארץ ישראל חשובה לנו,יש לעשות את מה ש"המדינה"לא עושה.אם לא קיים חוק,הייה אתה החוק!!!!!!!!!!!

  2. הכותב עצמו מודה שראשי הימין לא יכולים להוביל מדיניות כזו בתנאים הנוכחיים ושדרושה תמיכה שהמחנה החאומי לא יכול לספק לבדו.
    אז למה אני מקבל רושם של כעס על מנהיגי המחנה? חוסר פחד אינו חכם אסטרטגית, חייבים לבא עם אסטרטגיה המכוונת לפתרונות קבועים גם עם אסטרטגיה כזו לוקחת יותר זמן ודורשת לוותר בינתיים על מטרות כאלו ואירות. הרי כל שינוי מגמה שהממשלה תכפה יכול בקלות להשתנות חזרה עם החלפת הממשלה.
    לכן, האסטרטגיה האפשרית היחידה למחנה החאומי היא לנסות לקדם כמה שיותר אנשים לאומיים(גם אם הם דןרשים מחיר בתחומים אחרים) לעמדות של השפעה ולצמצם ככל האפשר את כוחן של המפלגות השייכות למחנה השני.
    וזה בדיוק מה שהליכוד עשה בעשורים האחרונים וממשיך לעשות. והתוצאות מראות שאנחנו בדרך הנכונה ויש עוד תקווה.

    1. "וזה בדיוק מה שהליכוד עשה בעשורים האחרונים וממשיך לעשות. והתוצאות מראות שאנחנו בדרך הנכונה ויש עוד תקווה"

    2. הנה כמה מההישגים המגוכחים בעיניך:

      -החזרת הגאווה למחנה הלאומי.
      -הגדלת המחנה החאומי למעל 50 מנדטים מאוחדים ברמה שנתניהו סומן בתקשורת כ׳איום על הדמוקרטיה [המהותית]’.
      -החלפת הברנז׳ה התרבותית כך שרוב המוזיקאים המובילים כיום משתייכים למחנה הלאומי.
      -שינוי בברנז׳ה התקשורתית בצורת ערוץ טלויזיה ימני וכמעט מהפך בתקשורת הכתובה(היה צריך חוק אנטי-דמוקרטי כדי לעצור את זה).
      -פתיחת מערכת החינוך לדעות לאומיות ברמה שהובילה לקמפיין ה׳הדתה׳ השקרי.
      -קידום אנשי ימין לעמדות מפתח בקצב שחייב את מנדלבליט (לפי הודאתו!) להילחם כדי למנוע מנתניהו למנות את אנשיו(קרי: אנשי ימין).

      ואם היריב מודאג ממך ומוכן להילחם בכל עוז ותוך דריכה על כל החוקים-סימן שאתה בכיוון הנכון!

    3. מההישגים שציינת אני יכול רק להבין שההגיון שלך בריא כמו שההגיון של השמאלנים בריא. פשוט הזכרת לי את הבדיחה על הזבוב שיושב על כתפיו של פיל דוהר וצועק "תראו כמה אבק אנחנו עושים".

  3. אני לפני שנה כבר סברתי שהפסדנו,
    עכשיו עם הממשלה הזאת זה מוחץ!
    לא תהיה לנו תקומה!!!
    אני חוזר,
    לא תהיה לנו תקומה!!!
    כשהמדינה תכבש דה פקטו, תדעו שכבשו רק עצים
    ואבנים. הכיבוש האימיתי כבר קרה.