במשך עשורים עמדו בגין ותנועתו בפני מסע הכפשה תקשורתי בלתי-פוסק. הבוז וההתנשאות לא השתנו, רק השמות
במלאות שלושים שנה למותו של מנחם בגין ראוי להאיר במעט את מערכת היחסים בינו לבין העיתונות בארץ. עשרות שנים עסקה עיתונות השמאל במרץ, בחריצות ובהתלהבות אין קץ בהמאסת מנחם בגין כמנהיג תנועת החרות ויורשתה, מפלגת הליכוד, על כל מי שבא במגע עמן. אך לא כך הצטיירה דמותו של בגין בכתיבה העכשווית עליו. המוטיב העכשווי של הממסד האינטלקטואלי הוא להשתמש בדמותו של בגין כדי לנגח באמצעותו את הליכוד ואת העומד בראשו, בנימין נתניהו. "הפער המוסרי והאתי בין שני האישים גדול, גדול מאוד", קבע היסטוריון דגול בעיתון האמת.
האמת. היא שונה וחרותה בכתב היתדות של העיתונות הישראלית לאורך שנות חייו של מנחם בגין. מסע הכזב והדמוניזציה הגדול עוסק בשטף תעמולתי שנועד לקבע בתודעה כי תנועת החירות והליכוד מגלמים את כל הרע והמזוהם שבעולם. אין ביטוי השמצה שלא נעשה בו שימוש דרך קבע על ידי טהורי המבט ובהירי הבלורית; הם לא בחלו להגדירם במושגי המון פאשיסטי ועד כת "הטמאים". לעתים קרובות נעשה שימוש על ידי העילית הפוליטית והאינטלקטואלית של השמאל בהצגת מנחם בגין ותומכיו כ"נאצים" יהודים – בעיני היהודים עצמם. "הגיעו הדברים לידי כך, שאנשים ברחו מחרות כממגיפה", כתב ד"ר הרצל רוזנבלום בהקדמה לספר שראה אור זמן קצר לאחר המהפך של 1977. "הבריות הסתתרו מפניה".
שתי מטרות עמדו בפני מסע הכזב הגדול של העיתונות בדמוניזציה לבגין ותומכיו. עד 1977 המטרה הראשונה הייתה לחסל את הכוח הפוליטי היחיד שיכול לרשת את תנועת העבודה. השניה, מאז 1977, נבעה מההכרה הפנימית של מיצוי כוחם של מנהיגי תנועת העבודה ויכולתם להוביל את העם. השמאל הבין שהסיסמא שלאורה נסללה דרכו לשלטון, "ממעמד לעם", נפרמה. הרעיון הבן-גוריוני הזה הפך לעדות ברורה ושקופה לדינמיקה הפוכה: "מעם למעמד". המעמד השליט. מאחר שתנועת העבודה הפכה למייצגת מעמד מתנשא, בעל זכויות יתר, שגאוותו נשענת על אוסף תירוצים – היא איבדה מגע עם המעמד הבינוני הנמוך ומעמד העובדים השכירים, בעיקר בפריפריה.
ביולי 1959 פרצו אירועי ואדי סאליב בחיפה בהם התקומם הציבור המזרחי נגד קיפוח ואפליה ונגד הממסד של מפא"י ששלט במדינה. שר העבודה מרדכי נמיר האשים את מנחם בגין, מנהיג תנועת החירות, בליבוי המהומות; בגין זוהה כמי שמודע עד כמה הדיכוי וההשפלה של המזרחים התרחשו ברגל גסה. המתריע בשער הפך לאשם. בישיבת ממשלה מיוחדת שנערכה כשמחאת המזרחים התפשטה מחיפה לרחבי הארץ טען נמיר:
רק לפני מספר שבועות שמעתי שבגין אמר שלא פגש מצב מהפכני כמו ששורר עכשיו בארץ. אפשר לסמוך עליו… אני חושב שזו עבודה של בגין, שהיא מביאה ומוכרחה להביא להתפרעות, לזריקת האבנים למשרדי הסוכנות היהודית, לשבירת מועדון ההסתדרות".
ועדת חקירה ממשלתית לא מצאה בדל עדות שיתמוך בדברי ההבל של מרדכי נמיר.
שר הפיתוח מרדכי בנטוב (מפ"ם) קרא למשטרה להפעיל את מלוא עוצמתה הברוטלית נגד המפגינים שהובילו את מחאת המזרחים. בנטוב, חבר קיבוץ משמר העמק, המליץ להפסיק את הדיבורים הממתנים, ולעבור למעשים: להביא "כוחות חזקים של המשטרה [ש]ידכאו". השר הספרדי של מפא"י, בכור שטרית, תיאר את נושאי המחאה כ"אנשים בעלי מוסריות ירודה הידועים כמעורבים בפשעים וזנות וגם אנשים סתם מהקהל".
לוי אשכול שניהל את ישיבת הממשלה מצא את ההסבר למחאה המזרחית באלכוהול ממשפחת האניס: "יש אנשים שאת השכר אינם מוציאים וחוסכים ממנו, חלק לא קטן מהשכר הם מוציאים על ערק". יידויי האבנים על ידי המפגינים היו לדעתו תולדה של "מנהג בארץ מוצאם, שם זה היה נוהג מקובל". על דבר אחד ניתן להסכים: שטף דברי גזענות ושקרים של ההנהגה הפוליטית דאז נגד המזרחים, היה לקו המוביל ואותם המכורים לאלכוהול, פשע וזנות זוהו עם מצביעי תנועתו של בגין.
חודש לאחר מאורעות ואדי סאליב, והכנה לקראת הבחירות המתקרבות, פרסם נחום פונדק בעיתון 'דבר' כתבה תחת הכותרת: מנחם בגין דמגוג על הבמה. פונדק שהיה במשך שנים מבכירי העיתון, ניסח את עיקרי משנתו הסדורה של מחנה השמאל ביחס למנחם בגין. הוא הציג את עצרת הבחירות של חרות בתל-אביב ואת בגין כדובר בפני המון משתלהב שאיבד את האיזון הרציונלי, וכשזה קורה, לפי פונדק, מאבדים הרבה מצלם האדם. המאזינים לדבריו של בגין מגיעים למצב בו זהותו של האדם מיטשטשת עד כדי אובדן היכולת להבדיל בין טוב לרע, בין אמת ברורה לבין שקר גלוי, בין מעשה מהוגן לבין פשע. החשופים לנאומיו מואשמים כמי שבלעו כמות ראויה להתכבד של סמים משכרים – "הסימפטומים הם אותם הסימפטומים" וזה מוביל לכך שהם יתנהלו "בלא סימן של אחריות, שכל-הישר ומוסר יסוד".
מנחם בגין פורט על מה שהפסיכולוג נחום פונדק מכנה "התת מודע" שבאדם. מהלכיו הרטוריים של מנהיג תנועת החירות פועלים על אנשים "שמבחינת בגרותם הפוליטית והאזרחית אינם דווקא סוג א'-א'". ומי אלה? הפרולטריון. אותם אלה שהוא טוען כי הדבר "שאנו קוראים לו דמוקרטיה, למשל, אינו שייך לצרכי היומיום שלהם". דומה מאוד לקובלנה של דוברי השמאל והאליטות נגד המוני הליכוד שאינם מסוגלים להשתחרר מההיפנוזה של בנימין נתניהו.
האדנותיות ביחס לבגין כמכחיש הסוציאליזם, שונא הפרולטריון, ראש התנועה "זוללת הפועלים", הפכה לתמה מכוננת בתפיסות היסוד של תנועת העבודה. בעיניו של פונדק, ההמונים המקשיבים לנאומי בגין מתוארים כחבורת פרימיטיבים, מחוללי ריקודי פולחן של שאמאנים מול מדורת השבט. ודבריו בפועל הם שעמום אחד גדול. שעמום וחוסר מחשבה.
פונדק לא יכול היה לסיים יום עבודה ב'דבר השבוע' בלי להזכיר את שר התעמולה יוזף גבלס. גבלס כידוע הפך לשם נרדף לתועמלן פשיסטי ודמגוג קלסי. ונמצא הקשר בין גבלס לבגין: ככל שתשקר יותר, כן יאמינו לך יותר; עליך רק לדאוג לחזור שוב ושוב על אותו השקר פעמים אין ספור.
פונדק מסביר כי בגין זוכר זאת היטב וחוזר ללא לאות על אותם השקרים הגסים שלו. במרכז "שקריו" של בגין – השאיפה החד משמעית שלו כי לכל אדם במדינת ישראל, יהא זה מוסלמי, ערבי, מזרחי או אשכנזי תהיה הזכות לעבוד, לפרנס את משפחתו, ללא הבדל כרטיס מפלגה או השקפה פוליטית. בגין הסביר כי כאשר תקים תנועת החירות את שלטונה היא לא תדרוש מהאזרחים כי ישתלבו בתנועת החירות –
הם יכולים להיות חברים במפלגות אחרות, וכולם, כל אזרח ישראלי ללא הבדל מפלגה, השקפה וכרטיס. אם תהיה ממשלה שלנו, יקבל עבודה, פרנסה ומסגרת. זו האמת שאנחנו ניטע בקרב עמנוּ למען עתיד ילדינוּ, כדי שיידעוּ שמדינת ישראל אינה מדינה של מפלגה"
כך נפרמה הסוציאל-דמוקרטיה בביתה, בעיתון 'דבר', ונשארה רק אדנות ודחייה.
מי שהדהד כעבור שנים את המוטיבים הישנים של שנות החמישים, היה עמוס עוז, באותו מקום, בדבר השבוע, בראיון מקיץ 1982, ימי מלחמת של"ג. הוא תיאר את בגין כלוקה ב"שכרון הכוח" ובאותה עת סובל מרחמנות עצמית. הוא הנגיד בדרכו הציורית בין "בני המעמד היהודי הבינוני, בבוקרשט כמו באלג'יר" לבין "ראש ממשלה במכנסיים קצרים שבתעודת הזהות שלו כתוב חקלאי". "הם רצו לציית לממונים עליהם ולתת פקודות לכפופים להם", איבחן עוז. בגין הוא "התגלמות המשאלה הזעיר-בורגנית הפוריטנית, שונאת הזרים, של חלק גדול מעם ישראל".
עלייתו של מנחם בגין לשלטון רק הוסיפה ליחסי השנאה והתיעוב של האינטלקטואלים בעיתונות ובאקדמיה כלפיו. בעבר, עוד כשהיה ב'דבר', השתעשע אחד הכותבים הדומיננטיים, יואל מרקוס המנוח, בתיאורי בגין כמוקיון וכשחקן תיאטרון. מרקוס התנצל בפני מבקר התיאטרון של עיתונו שהוא פולש לתחומו כשהוא מסקר הופעות של בגין. עכשיו, כשהוא בשלטון, הגיעו ההשוואות ל"תקופות אפילות" ולמשטרים אפלים.
בניגוד לדוד בן-גוריון וממשיכי דרכו, בגין לא חיפש את חסותן של האליטות התרבותיות. הוא הכיר את הלך הרוח השליט בהן ולא חשש מההסתייגות שלהן כלפיו. ההיסטוריון שלמה זנד טוען כי לאחר מהפך 1977 "יכלו אינטלקטואלים רבים להסתייג מהשלטון בלא מעצורים, ולראשונה בלא התחושה המסורתית שהם פוגעים בביטחון הלאומי המקודש. רבים מהם חשו כאילו המשטר מייצג עתה 'עם אחר' וכלל לא טרחו להסתיר זאת".
יעקב טלמון, שחש כי האדמה נשמטה תחת לרגליו, ניסח מכתב פומבי בו טען כי בגין הפגין עד לאותה שעה מדיניות של "אבסולוטיזם ממלכתי" מבלי לשעות לדעת הקהל. טלמון סבר שבגין לוקה בשיפוט לקוי, חוסר רגישות להלכי רוח בעם ובעיקר התפתח אצלו "הלך רוח מפיסטופלי-אינטריגאנטי מובהק", שעלול לסכן את הדמוקרטיה הליבראלית בישראל.
מכאן הייתה הדרך קצרה לקריאה להסתלקותו המידית של בגין מהזירה הפוליטית. טלמון קבע שיא עולמי. הוא הגיע למסקנה שמנחם בגין שזכה בבחירות פחות משבועיים קודם לכן, חייב ללכת הביתה:
נראה לי שמר בגין חייב להעמיק חשוב ולפשפש במתכונו אם אומנם רשאי הוא ליטול על עצמו מעמסה כה אחראית, כה איומה, כה גורלית לעמנו, במצב בריאותו. כמובן, זאת היא טרגדיה אישית מרגשת בשביל אדם בעל תחושת-ייעוד ודמיון היסטורי מרקיע שחקים, שחיכה כל כך הרבה שנים לניצחונה של האידיאולוגיה של התנועה ושלו עצמו. אבל ההיסטוריונים והדורות הבאים ירכינו ראש אם יעמיד את טובת העם מעל לכל שיקול אחר" ('תסביך הבעלות', הארץ, 29.5.1977).
פרופ' טלמון נפטר כעבור שלוש שנים מדום לב. הוא היה בן 64 במותו. בהלווייתו נשא דברים המוקיון, הפשיסט, המיועד להתפטרות, "זולל הפועלים" מנחם בגין, ראש הממשלה דאז. זה ההבדל האמיתי: בין בגין לבין משנאיו משמאל, ולא בין בגין לבין נתניהו, מאחר שאין שום הבדל ביחס האליטות לשניהם, מלבד התגלית המודרנית של שימוש ב"שלטון החוק" למימוש שאיפות נקם שבטיות.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
אז ככה- היו גידופים איום על בגין
אחר כך על שמיר
וכאשר שניהם ירדו מהבמה הפוליטית הם הפכו לסבא חביב ועדין ש"אומנם לא הצבענו עבורו אבל תמיד הערכנו אותו "
אריק שרון הפך גם הוא מדיקטטור ופושע מלחמה גם הוא לסבא חביב "יאותרג שרון"
כאשר ביבי ירד מבמה כעבור מספר שנים גם ביבי יצורף לחבורת הסבים החביבים וכל ההשמצות ימשיכו למנהיג הלכוד הבא
הדבר היחיד שבנט וחבורתו "הבינו" זאת ההזדמנות לתפוס ג'וב על חשבון הציבור.
בנט קיבל 50 מיליון לשיפוץ הבית, כהנא וכל החבר'ה קיבלו משרות מפנקות, נהגים ולשכות.
ואנחנו קיבלנו ממשלת שמאל וקדחת
אז למה אתם עושים זאת היום לבנט?
בדיוק מאותה הסיבה שאתה עושה את זה לאמא שלך…
אתה באמת לא מבין את ההבדל?
כנראה שאתה עיוור ממש
מתי שמעת הכללות מכוערות על מצביעי בנט?
מתי ראית האשמות על בנט שלא לוו בדוגמאות רלוונטיות?
כי בנט נוכל. ימינו ימין שקר. זה למה.
למבין עניין: אתה גרוע מהגסים שבערבים הסובבים אותנו. בהמה. למשתמש אנונימי: הווה סמוך ובטוח שאינני עיוור. לימני: המתקפה על בנט מימין חריפה לכל הפחות כמו מתקפות השמאל בעבר על מנהיגי הימין. לאיש: אין אתה אומר זאת אלא משום שאתה עיוור עברי. ולכולכם: בנט הבין ברגע גורלי שללא אחדות אין מדינה. הוא הבין שהמצב מחייב להניח לרגע את האידיאולוגיה המאוד חשובה בצד ולחזק את השורות. אלא שהעם (אתם) לא השכיל להבין את גודל השעה ואת מצב החירום. ועתה אתם עושים לבנט את המוות בדיוק כפי שהשמאל הצבוע הזחוח והמתחסד עשה את המוות למנהיגי הימין. "עם קשה עורף" נכתב בתנך מי-יודע-כמה-פעמים, ולמרבה הצער, דבר לא השתנה. ד"א, אם יש מישהו שמזכיר את בגין יותר מכל מנהיגי הימין, הרי זה בנט. דווקא הוא. אך טחו עיניכם מראות.
כן העם הטיפש לא הבין כלום. רק בנט הגאון הבין הכל ומאז שהקים את הממשלה המושלמת שלו הכל פה מושלם. איזה כיף עם כל האחדות הזאת! לא יודע כבר מה לעשות מרוב אחדות!
חחח בנט מזכיר את בגין??? אדון אפס מנדטים מתחת לאחוז החסימה שרועד מפחד מעצם המחשבה על בחירות דמוקרטיות??? חחחחחחחחחחחח תשמע טוב לצחוק ככה על הבוקר
משתמש אנונימי. הצחוק שלך ושל דומיך הוא תמצית הטרגדיה של העם היהודי משחר לידתו.
בגין כשל כשאיפשר את ראשיתה של המהפיכה המשפטית של אהרן ברק
בגין להבנתי אשם בצרה בה נמצאת היום מדינת ישראל.
בגין (להבנתי) לא הפנים כי משולחן הממשלה מצביעים על 2-3 החלטות בשבוע. הפקידים מחליטים אלפי החלטות ביום.
לא החלפת את צמרת משרדי הממשלה באנשיך – משמע לא החלפת את המדיניות של הממשלה הקודמת – זו שהעם ביקש לשנות.
המצב הדמוגרפי הוא שכ- 2/3 מהצבור הכללי הם תומכי ימין אל מול 1/3 תומכי שמאל (כולל הימין הערבי שלעניינו נכלל בגוש השמאל). אם עד שנות ה-90 החלוקה היתה כחצי-חצי. הרב המובהק של הימין עוד ילך ויגדל בשנים הבאות עלינו.
אז נשאלת השאלה למה צמרת צה"ל נראית ונשמעת כמו מפלגת העבודה לדורותיה? האם מצב בו 75% מהחיילים המתגייסים הם תומכי ימין, הכיצד רק השמאל שולט החל מדרגת אל"מ ואילך? התשובה שלי היא כי הדרג שהציבו מפא"י בפקוד מקדם את דומיהם מזה מזה כ- 45 שנים מהמהפך של 1977 – פשוט כי הימין לא שולט במינויים.
הכיצד פרקליטות המדינה חוקרת בחומרה רבה כל הרחבת מרפסת אצל יהודים ומעלימה עין ממאות אלפי בתים שיושבים על מאות אלפי דונמים שהבדואים משתלטים עליהם? הכיצד אף אחד מהאנשים שהיה מעורב בהגשת חוקי ישראל היום לא נחקר בעוד נתניהו ומשפטיו חושפים חקירה בררנית ולפי מיטב עו"ד שעלו לשדור – לא ברור הכיצד המשטרה והפרקליטות הוציאו מאות מיליוני ש"ח, העסיקו עשרות פרקליטים ומאות שוטרי משרד – ועדין, לדבריהם כתב האישום הוא בדיחה שמתמחה לאחר 3 שנים במכללה לא היה חושב להגיש . כמו בגין גם נתניהו לא עמד על שליטתו במינויים בפרקליטות וצמרת המשטרה וכעת משלם על כך במשפט שימשך עוד כמה שנים טובות ויעלה לו כמה עשרות מיליוני ש"ח.
לא תשלוט במנויים במוקדי הכח – לא תשלוט במדיניות. לכן אהרון ברק לא היה מוכן לקבל אשת שמאל משכילה כמו פרופ רות גביזון. את המהפך הדמוגרפי ושימשיך להתממש בשנים ובעשרות השנים הקרובות להערכתי גם שם מכירים. לא לחינם מרץ והעבודה ביום טוב מקבלות יחדיו 10 מנדטים של תמיכה צבורית – שאלה מסקרנת – מה היתה התפלגות המנדטים אם הבחירות היו נערכות בקרב שופטי העליון וצמרת פרקליטות המדינה וצמרת המשטרה? האם לחינם הצבור הרחב קורא לבגץ פורום מרץ?
אם עסקנו באהרון ברק, עוד איש שבגין לא הזיז מתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה. צפיתי לא מזמן בסרטון youtube ובו מסופר כי הפגישה הראשונית בין סאדת לבגין כמעט והתפוצצה. אז האמריקאים הושיבו את אהרון ברק אל מול מקבילו המצרי על מנת שדרג "המומחים" יתחיל בעבודה. ע"פ הסרטון אהרון ברק ללא ששאל את בגין לאישור כתב מסמך משפטי על נסיגה מכל סיני. אז עכשיו אתם שואלים הכיצד ממשיכי דרכו של אהרון ברק בבגץ (יש שיגידו שכפוליו האידאולוגיים) מתערבים בכל דבר במדינה כי הרי הכל בגיץ והכל שפיט והשופט יחליט אם עתירה של עותר סדרתי תידון או עתירה של מי שנפגע מהעניין אישית ופונה בפער הראשונה תדחה? ומה הייתם מצפים שהם יתנו לילדת הבת מצווש עם השלט שר\ה על הדלת לנהל משהו? כל דבר הם יחליטו למיטב שיקולם. העיקר שניתן לאמר שדמוקרטיה היא מהותית.
אני מקווה שלאחר לכתו של נתניהו, מי שיחליף אותו בראש הימין, לא יסכים לוועדת איתור וימנה את אנשיו בצמרת משרדי הממשלה, מוסדות המדינה והשירותים הבטחוניים. בלי ועדת איתור ובלי להסכים למתווה שיגיע בגין עתירה לבגץ. כמו כן, ביום בו יקבל את השלטון ישנה את הועדה לבחירת שופטים כך שרק הממשלה והכנסת המתחלפות ימנו שופטים לאחר תחקיר עומק שכולל פוליגרף לגבי עולם הערכים שאותם השופט מביא לכס המשפט. פירוק תפקיד היועץ המשפטי ליועץ ותובע מדינתי. והפסקת המונופול של היעוץ המשפטי על יצוג המדינה בביהמ"ש. כל שר ימנה יועץ משפטי במשרד כמשרת אמון. ילך השר – ילך היועץ. היועץ של השר יהיה המוסמך לייצג את מדיניות המשרד בערכאות.
בגין היה כישלון.
הוא היה צריך לחתוך את ראשם של כל השמאלנים, הקומוניסטים, הבולשביקים, הפרוגרסיביים בתוך משרדי הממשלה ברגע שהפך לראש ממשלה.
"נו באמת"
תגובה מעולה
רק אני רוצה להסביר איך פועל השלטון בארץ:
1.הכסף מגיע מאירופה לארגוני "חסד" הם מזיקים למדינה ככל יכולתם.
2. בגץ הוא הרשות המבצעת.
3. האקדמיה מייצרת אנשים לכל עמדות הכוח לפי האג'נדה הנכונה
4. התקשורת שוטפת את המוח ומסיחה את הדעת ממה שבאמת חשוב
5. הבוהמה והספורט משלימים את מה שהתקשורת לא הספיקה.
6.שניהם ביחד משחיתים את הנוער .
7. שאר אנשי השמאל מכהנים בפקידויות משמעותיות
ככה זה עובד אז אנחנו חיים בנס
משחק מכור,
ומי אשם במצב 45 שנים?
מי שלא טיפל בו דרך איוש המשרות בעמדות השפעה באנשים עם ראיית עולם מתאימה.
הבעיה הקשה ביותר היא ההרכב האנושי של ביהמ"ש העליון כפי שאמרת שהוא גם הרשות המחוקקת, גם המבצעת וגם שופטת. הם הצליחו למצוא תהליך בו יועץ משפטי לממשלה – הוא מנוי שלהם (ועדת איתור) וחפץ לעלות כיתה לליגה של הגדולים בהמשך.
התקווה היחידה שמי שיחליף את נתניהו לא יסכים שראית עולם שמקבלת 10 מנדטים בבחירות קובעת את המדיניות, החקיקה וההתנהלות ל- 90% האחרים ועוד קוראים לזה דמוקרטיה מהותית – בטוח שסטאלין היה מתאהב ברעיון.
אתה יכול להציע הצעות קונקרטיות שלא נעשו בלי להקריב את שלטון הימין בטווח הארוך או שאתה סתם מאשים?
ימני
ל- (2) – ימני,
ביקשת קיבלת:
א) שנוי הועדה לבחירת שופטים. שר המשפטים מציע וועדת חוקה מאשרת. שרי שלום, תעבורה, עבודה, משפחה, דרוזי, נוצרי, עברי, מוסלמי – כל שופט ודיין חייב לקבל את אישור ועדת חוקה.
ב) שרי מחוזי, ונשיאי ביהמ"ש וסגניהם – בנוסף לוועדת חוקה גם רב במליאת הכנסת ובלבד שלפחות 100 ח"כ השתתפו בהצבעה.
ג) שופטי עליון, רב של 61 למנוי במליאה.
ועדת חוקה שיתיעצו עם מי לשכת עו"ד, שופטים בעבר ובהווה, פרופ מהאקדמיה – בסוף ההחלטה היא שלהם ורק שלהם. כל שופט יעבור תחקיר מקיף כולל פוליגרף. כשיצביעו בעד שופט ידעו איזה עולם ערכים הוא מביא לאולם. מי שיחליט את השנוי יזכה לגנוי בתקשורת – שמייצגת כמו ביהמ"ש דהיום קבוצת מיעוט בחברה הישראלית – יש שאומרים ביום טוב אולי 10 מנדטים לא יותר.
ד) פצול תפקיד היועמ"ש – ליועץ שהוא רק יועץ ויעוצו לא מחייב כפי שקבע בעבר השופט אגרט לתובע מדינתי. את היועמ"ש ממנה ומפטרת הממשלה בהחלטת ממשלה. יועמ"ש מוזמן לישיבת ממשלה רק אם הוזמן. יועמ"ש מחוייב לייצג את הממשלה בערכאות – רק לפי קו מנחה כפי שהונחה לייצג. זו עמדת הממשלה לא העמדה שלו. ברצותה הממשלה זכאית לשכור עו"ד אחר שייצג אותה. תובע ממשלתי ממנה ומפטר יו"ר הכנסת.
ה) בכל משרד השר ממנה את היועמ"ש במשרד כמשרת אמון. ילך השר ילך היועמ"ש. היועמ"ש שמינה השר מחוייב לייצג את המשרד בערכאות אך ורק לפי עמדת השר.
ו) חיזוק זכות העמידה, רק אדם שנפגע ישירות מעניין רשאי לפנות לערכאות. די לכל מבול הכסף הזר שממן "ארגונים" שעותרים שוב ושוב ושוב.
דוגמא מהימים האחרונים, שגריר אוקראינה עותר כנגד שרת הפנים.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001408259
באיזו עוד מדינה בעולם, שגריר של מדינה זרה מעיז לדרוש מביהמ"ש לשנות מדיניות של שר באותה מדינה? להערכתי רק במדינת חלם ושמה מדינת ישראל.
מתי ראית 61 מנדטים שהיו תומכים במשהו מזה?
ימני
הם כותבים בעיתונים
מה שהם רוצים
מסרסים מלכלכים
בלי שום רחמים
נכנסים אל המיטות
מציצים מהחורים
ואין מה לעשות
אין פה רחמים
מלבינים את הפנים
פוגעים במשפחה
אם היום היה תורי
אז מחר יהיה תורך
המלך הוא עירום
וכולנו ילדים
שרואים לו את הטוסיק
שותקים ולא קמים
אז איך אתה ישן בלילה
עיתונאי קטן שלי
איך אתה נרדם
על מה אתה חולם בלילה
אחרי שפיכת הדם
איך אתה נרדם
בן אדם, איך אתה נרדם
הם הורגים עם המילים
משחקים בנשמה
לאן אני שואל
הלכה האהבה
שברו לו את הלב
שברו את הילדה
אז בטח שתהיה פה
תהיה פה מלחמה
אז איך אתה…
הם כותבים בעיתונים
מה שהם רוצים
מסרסים מלכלכים
בלי שום רחמים
נכנסים אל המיטות
מציצים מהחורים
ואין מה לעשות
אין פה רחמים
אז איך אתה…
קשה לקרוא כואב עד דמעות