הזיכרון הקצר של ראש ממשלת ירדן

אני מברך את הפלסטינים ועובדי הווקף האסלאמי הירדני שעומדים בגאווה כמו צריח, ואת אלו שמשליכים אבנים על הציונים המטמאים את מסגד אל-אקצא בתמיכת הממשלה הישראלית"

כך התייחס בשבוע שעבר ראש ממשלת ירדן בישר אל-ח'סאונה למתיחות בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט. בישיבת הפרלמנט הוא הוסיף ואמר בנוגע לאירועים האחרונים: "…נראה ניסיון של ישראל לחלק את המסגד לפי קריטריונים של מקום וזמן. ירדן מנעה זאת והיא לא תאפשר זאת. צעדי ישראל לשינוי המצב ההיסטורי והמשפטי במסגד מובילים להסלמה מסוכנת והפרה של החוק הבינלאומי".

דבריו אמנם עוררו סערה קצרה בארץ במסגרתה הושמעו גינויים עדינים מצד מנהיגים ישראלים, אך הם לא זכו מעבר לכך לתשובה ציונית הולמת. כזו שתרענן את זיכרונו ותחזירו לעיסוקו בענייני הפנים של ממלכתו, שעה שמלכה נעדר ממנה בשל ניתוח בגבו.

בהמשך לציוצים ממקודם, הנה ראש ממשלת ירדן, בישר אל-ח'סאוונה, בקולו משבח את מיידי האבנים באל-אקצא לעבר הפרו ציונים שמטמאים בחסות ממשלת הכיבוש הישראלי את המסגד pic.twitter.com/obtrmeIGEZ

— roi kais • روعي كايس • רועי קייס (@kaisos1987) April 18, 2022

ניכר כי ראש הממשלה הירדני חובב היסטוריה ומשפט בינלאומי, אך ככל הנראה ניחן בזיכרון קצר או סלקטיבי. הרי הממלכה בה הוא נתין ועושה דברו של המלך הינה ישות מלאכותית שקמה בחסות מדיניות "הפרד ומשול" של המנדט הבריטי, על שטח שיועד למדינת היהודים לפי ועידת סן רמו ב-1920. ממלכה כפוית טובה שעם ההכרזה על תום המנדט פתחה במלחמת שמד נגד מדינת ישראל שאך הוקמה. נהגה באכזריות כלפי תושבים ועובדים יהודים שפיתחו את אזורי ים המלח ובקעת הירדן, הפריחו את גוש עציון וקיימו בירושלים העתיקה אורח חיים מסורתי.

ראש הממשלה הירדני שכח לרגע כיצד ארצו הנאורה מתייחסת לאותם "משליכי אבנים" ערבים ברחבי הממלכה. רובם ככולם "פלסטינים" המוגדרים כ"אלמנטים קיצוניים", נגדם ננקטו "אמצעים חריפים" כבר בשנת 1966 משום שהעזו להפגין נגד מדיניות המלך חוסיין בכל רחבי הממלכה וגם בירושלים הכבושה, טרם שחרורה.

האם אינו מודע לטבח במפגינים שכמעט והפילו את המלך מכיסאו במהלך אירועי ספטמבר השחור 1970? השכח הוא כיצד נהג המלך מול ההפגנות בשנת 2011 במהלכן הושמעו קריאות נגד השלטון ודרישה לרפורמות והחלפת ראש הממשלה? הפגנות אלה גלשו לעימות אלים שכלל יידוי אבנים, פצועים והרוגים, ובגינן פיטר המלך עבדאללה את הממשלה הירדנית, הטיל את הרכבת הממשלה החדשה על מערוף אל-בח'ית באוקטובר 2011 ואז שוב פיזר את הקבינט הממשלתי ומינה את השופט עון שווכת אל-ח'סאונה שהתפטר במאי 2012.

ראש הממשלה הירדני מוזמן למשל לצפות בסרטוני 'יומני כרמל' מ-1970 בהם מצולמים מתפללים ותיירים בני דתות שונות מסיירים בהר הבית' בעקבות החלטת המועצה המוסלמית העליונה לפתוח את המסגדים למבקרים שאינם מוסלמים, לאחר שנסגרו בעקבות שריפה שנה קודם לכן. האם כעת משפרצה דליקה במסגד כתוצאה מהשלכת בקבוק תבערה מתוכו וכמו כן נשרפו מספר עצים במתחם מירי זיקוקין – תיאסר כניסת ערבים מוסלמים אליו?! האין זה מבזה, מסכן ומטמא את קדושת המקום יותר מכל?!

עוד ראוי להזכיר לראש הממשלה הירדני, לכל הערבים וגם ליהודים שחיים בארץ ישראל וממשיכים לחיות בבורותם כבתקופת הג'אהליה (תקופת הבערות שקדמה לתפיסתם להיווצרות האסלאם), כי האחראים הגדולים לחורבן והרס בתי תפילה שעודם משוקמים בימים אלו, ביזה והשחתת תשמישי קדושה ורכוש יהודי, הגבלת הפולחן הדתי בעיר העתיקה בירושלים ובהר הבית מאז 1948 – אלו הם הירדנים עצמם.

גם הבזק של תקווה להחזרת הריבונות, המשילות והשליטה היהודית המלאה, במלוא מובן המילה וללא סייג או הגבלה, שנראתה לפני 55 שנים בדמות הנפת דגל ישראל בהר הבית בידי לוחמי חטיבה 55 של הצנחנים, נגוזה תוך זמן קצר בפקודת שר הביטחון משה דיין והפכה לבכייה לדורות.

אין ספק שראוי להזכיר לעוכרי ישראל ומלעיזיה מה עלה בגורל מוסדות הדת היהודים תחת שליטתם הקצרה של הכובשים הירדנים דווקא. ראוי לשאול אותם כיצד ממליצים הם לנהוג כלפי "מחאות אלימות" שכוללות יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, לינצ'ים וירי על אזרחים וכוחות ביטחון בתחומי בירתם ואתריהם המקודשים? האם היו הם מפגינים קמצוץ איפוק ונוהגים ביד רכה כפי שנוהגת משטרת ישראל בבירה, או שמא היו יורים בכל מי שצריך (וגם במי שלא) ללא אבחנה?

את יחס הירדנים ליהודים יש לא מעט ישראלים שזוכרים, אך בצער רב אלו הולכים ומתמעטים מול התגובות, האמירות והפוסטים המעוותים והפוסט-ציוניים. לטובת אלה לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות הקרבים ובאים, ראוי להזכיר מעט ממאורעות הכיבוש הירדני בירושלים עם הפלישה אליה ב-1948.

צבא ירדן, שנקרא אז 'הלגיון הערבי של עבר הירדן', העביר ב-14 במאי 1948 את כל יחידותיו אל הגדה המערבית בכוונה לכבוש את ירושלים. חלק מהכוחות שכבר שהו בשטח ארץ ישראל תקפו וכבשו את גוש עציון ב-13 במאי, יום לפני ההכרזה על הקמת המדינה. ב-14 במאי פונו היישובים עטרות ונווה-יעקב מצפון לירושלים, ולמחרת פונתה גם המושבה הרטוב ממערב לעיר. ב-20 במאי פונו מפעל האשלג וקיבוץ בית הערבה בצפון ים המלח וללגיון הירדני נפתחה הדרך לכיבוש ירושלים. הכוחות הירדניים הפגיזו את השכונות המערביות וניסו לכובשן ללא הצלחה יתירה, אך הרובע היהודי בעיר העתיקה נפל ב-28 במאי, לאחר 13 ימי לחימה עיקשת. בקרבות הרובע נהרגו 39 לוחמים ו-30 מתושביו האזרחיים. 129 נפצעו קשה ונלקחו 314 שבויים, רובם המכריע אזרחים.

נפילת הרובע היהודי לוותה במעשי ביזה, הרס וחורבן על ידי חיילי הלגיון הירדני, שנמשכו גם לאחר תום ימי הלחימה. כך למשל נפגע בימיה הראשונים של המלחמה בית הכנסת ברסלב שנבנה בשנת 1860, כתוצאה מפגיעת פגז ירדני, ולאחר נטישתו המשיך חורבנו.

בית הכנסת הידוע בכינויו "החורבה" שעד למלחמת העצמאות עבר שלושה גלגולי הרס ושיקום, נכבש בהוראת מפקד הלגיון בירושלים עבדאללה א-תל, באמצעות חבית בנפח 200 ליטר שפוצצה חור בקיר כדי לאפשר פריצת לוחמים ערבים לשטחו והנפת דגל ירדן בשיא גובהו. גורלו של בית הכנסת נחרץ בל"ג בעומר ה-27 במאי 1948, עת פוצץ לחלוטין בידי לוחמי הלגיון. תיעוד חורבות בית הכנסת מיד לאחר פיצוצו, נמסר מאת העיתונאי האמריקני ג'ון רוי קרלסון:

רק קיר אחד נשאר לפליטה מבית הכנסת 'החורבה' העתיק… מבעד לענן האבק שכיסה את כל האזור ראיתי את הקיר הזה. והנה התפוצץ תחתיו מטען הדינמיט השביעי והקיר האחרון כרע תחתיו ושקע במערבולת ההריסות […] השקפתי על השרידים מעוררי הרחמים של מה שהיה פעם בית הכנסת 'החורבה'. מלאכת הרס נאמנה נעשתה כאן. אבן על אבן לא נשארה. על קרעי קיר אחד התנדנד לוח עם עשרת הדיברות. רק זה נשאר כאן כמזכרת וכאות אזהרה לעולם קל הדעת ולארגון האומות חסר הישע … גווילי ספרי תורה היו פזורים בין ההריסות“

במסגרת שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, שוחזרה באופן סמלי אחת מארבע הקשתות שתמכו בכיפת הבניין והפכה לסמל בית-הכנסת וסמלה של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.

לאחר מכן התפנה הלגיון להחריב גם את בית הכנסת "תפארת ישראל" שהוקם על ידי חסידי רוז'ין מאנשי היישוב הישן וכיפתו נתרמה על ידי הקיסר פרנץ יוזף. במהלך כיבוש הרובע היהודי פוצץ המבנה באמצעות מטען בן מאה ק"ג ותכולתו נבזזה. בספרם של לאפייר וקולינס 'ירושלים, ירושלים' מסופר כי קבוצה קטנה של אנשי הגנה יצאה להתקפת נגד וכבשה מידי הערבים את הריסות בית הכנסת. אלו מצאו את גופותיהם של הערבים שנהרגו בהתקפה "כשמתניהם עטופים פרוכות, דפי תורה בתוך חולצותיהם ומנורות בכיסיהם". לאחר מכן נפל בית הכנסת שנית בידי הכובש הירדני שהרס ובזז את שארית תכולתו.

רבים מכירים גם את ארבעת "בתי הכנסת הספרדיים" בעיר העתיקה שבירושלים שהינם בעלי חשיבות היסטורית רבה. הבולט בהם הוא בית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי משום שבו ממונה הראשון לציון וסמוך לכיפתו היו מצויים שופר וקנקן שמן זית זך שהיו עתידים על פי האמונה לשרת את המשיח. גם בתי הכנסת העתיקים הללו הוחרבו בתקופת הכיבוש הירדני ושוקמו בהדרגה לאחר 1967.

איך אפשר בלי כדורגל, שהפך למסורת ב"אלאקצא".

How can they give up on a good soccer game while "praying"? pic.twitter.com/DdX2mFVgCn

— Tom Nisani (@NisaniTom) April 24, 2022

ראש הממשלה הירדני טעה טעות חמורה בהשמעת דבריו כלפי מדינת ישראל הדואגת להשקותו, להאכילו ולביטחונו במלוא מובן המילה. אין ספק כי דבריו נאמרו בכנות וככל הנראה מבטאים את רחשי ליבו והלך מחשבתו, כמו גם של כ-80 אחוזים מאוכלוסייתה הערבית-פלסטינית של הממלכה.

בצד כל משבר פוליטי או אחר טמונה גם הזדמנות לשינוי. זו צריכה לעלות עתה על השולחן בתום חג הפסח ואם תרצו הארכה, אז בסוף הרמדאן. כל אמירה העוסקת בריבונות, משילות ושליטה ישראלית בירושלים מחויבת לכלול גם את העיר העתיקה כולה. סממנים של ריבונות, משילות ושליטה אינם מתבטאים בהצהרות פוליטיקאים גרידא אלא גם בנוכחות פיזית ובעשייה.

משום כך יש לאפשר ולהבטיח לכל תייר, אזרח ותושב לממש את חופש הפולחן או סתם לבקר בבירת ישראל ברוח מגילת העצמאות. בחלוף 2000 שנות גלות, 74 שנות עצמאות ו-55 שנות איחוד עיר הבירה האם טרם השתחררנו מהכבלים של עצמנו ומפחד האיומים של הערבים החפצים להשמידנו?!

הסדרים קלוקלים שקנו אחיזה במשך השנים ללא מחשבה מעמיקה לכאורה, בין אם כתוצאה מעצמת ההפתעה שניחתה על שר הביטחון משה דיין והממשלה כולה עם תום  מלחמת ששת הימים, או מאוחר יותר במהלך שנות ההתקוממות העממית הערבית – יש לעצב מחדש באומץ ובנחישות.

הרי לא מתקבל על הדעת שדגל ישראל הוסר מעל רחבת הר הבית שבלב הבירה, שעות לאחר הנפתו שם בידי הצנחנים; לא יתכן שעל שלטים הפזורים בהר הבית מוטבע דגל ירדן ומעמדו של הווקף בירושלים קרוב ואולי אף טוב יותר מזה של הוותיקן ברומא; לא יתכן כי יהודים מנועים מלנוע בבטחה בצירים המובילים לכותל וברחובות העיר העתיקה עם או בלי דגלי ישראל, בשעה שערבים תוקפים עוברי אורח ומניפים את דגלי פלסטין ללא יראה.

לא יתכן שיהודים מנועים מלעלות בחופשיות ולקיים את אמונתם בהר הבית: היכן עוד ישמע שנאסר על אדם להשמיע תפילה בעיר קודשו ובלב בירתו? ששירת ההמנון הלאומי במקום הכי משמעותי בעיר אסורה? מדוע נאלצים יהודים, תיירים ואחרים לעבור בדיקות וחיפושים קפדניים בעת עלייתם המוגבלת להר הבית? מדוע ליהודים מותר לעלות להר דרך שער אחד בלבד ולשעות ספורות בימים מסוימים, בעוד שדווקא הערבים, שמקרבם יוצאים המחבלים האחראים לפיגועים הקשים, רשאים לעלות להר ללא בדיקות ביטחוניות, בחופשיות רבה וללא מגבלות?

מדוע יכולים הערבים לעשות על ההר כרצונם בין אם למטרת הסתה או פולחן; הפגנה או פיקניק תחת עץ רענן; משחקי כדורגל או יידוי אבנים וירי נפצים, זיקוקים וקליעים חיים כדי לרצוח שוטרים; להניף דגלי פלסטין או חמאסטן; לבצע הרס ושוד של שרידים היסטוריים, ארכיאולוגים ועוד … כל זאת תחת שליטה וריבונות ישראלית על העיר שאוחדה לה לפני 55 שנה, לכאורה?!

אפילוג

למשמע אמירת ראש הממשלה הירדני, פנה אליי לוחם אצ"ל וצה"ל ותיק שתרם רבות לביטחון מדינת ישראל, וביקש בקצרה ובסגנונו הייחודי כי אזכיר לכל אויבינו כי צבא ירדן, בסיוע ערבים מקומיים, הרסו את בתי הכנסת בעיר העתיקה במלחמת העצמאות. לסיום ביקש הוא ממני: "כתוב את שמות בתי הכנסת, כדי שהם לא יוכלו לחמוק!". בקשתו הייתה לי לפקודה.

אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי. חבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.