בנוסף לזיכרון הקורבנות החשוב מוסד ההנצחה הלאומי חייב להתריע גם מפני ממשיכי מורשת הנאצים בימינו
חוק זיכרון השואה והגבורה שנחקק שמונה שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה מגדיר את תפקידי 'יד ושם' בזו הלשון:
תפקידו של יד ושם הוא לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם, לקהילות, לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי וכן להנציח את זכרם של חסידי אומות העולם"
מדוע חשוב למדינת היהודים הריבונית לזכור את הקורבנות? מובן שתחת הלם השואה חשוב היה ללקט את המידע על מיליוני אחינו בני העם היהודי שלא זכו לקבר ישראל ונרצחו אך ורק בגלל היותם חלק מעם ישראל, ולהציב להם תחליף למצבה אישית. אולם בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה אנו שומעים את ההצהרות שמסתכמות בשלש מילים: "לעולם לא עוד!".
בניגוד להצהרה זו, מזה ימי דור אנו עדים לטקסי יום הזיכרון מטעם 'יד ושם' שעיקרם התמקדות בקורבנות כפרטים, כגון טקסי "לכל אדם יש שם".הקמנו מדינה ריבונית, טייסי חיל האוויר קיימו מטס מעל חורבות הגיהינום שעל אדמת פולין, בני הנוער עולים לרגל לאתרי הגיהינום ומצעד החיים מצהיר: "אנחנו חיים, לא ניתן לרצוח את העם בעתיד". האם 'יד ושם' נותן ביטוי לשבועה חשובה זו שהיא הלקח החשוב ביותר מההיסטוריה הזוועתית של המאה הקודמת?
בביתן 10 במחנה אושוויץ 1 מוצבת כרזה המצטטת את אמירתו החשובה של ג'ורג' סנטיאנה: "אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונו לחיות אותה שוב". ביתני הלבנים האדומות במחנה זה נשמרים כאות זיכרון לכל מי שצריך ללמוד מן ההיסטוריה כיצד להתכונן לאפשרות של אירוע שואה נוספת.
ביתנים אלה אינם מצבת זיכרון לקורבנות מכונת הרצח הנאצית, אין שם שמות פרטיים. מחנה זה נועד ללמד אותנו שהשואה הייתה מציאות וכיוון שקרתה פעם אחת, אף אחד לא יכול לטעון ששואה נוספת היא בלתי אפשרית. צריך ללמוד מי יצר אותה, מה הייתה המוטיבציה וכיצד הוכנה המכונה הרצחנית. הלימוד לא נועד להיות קינה על אבות, אימהות וילדים אלא תזכורת לעולם כולו כיצד למנוע הישנות אירוע נוסף. לשם כך חשוב לזכור מי היו השותפים הראשיים ומי היו השותפים המשניים ולהקות העידוד ומי כיום שותף לתשתית תרבותית שמאפשרת שואה.
בדומה לביתני מחנה אושוויץ, האם 'יד ושם' הוא רק מוזיאון של העבר, או שלאחר שמונים שנה הוא ייתן ביטוי גם לשבועת "לעולם לא עוד"? כדי לתת תוקף לסיסמה זו חובתנו לבחון את קיני שנאת היהודים הקיימים היום בעולם ואשר מהם עשויה לצמוח תופעה דמוית השואה, לא רק כקינה (חשובה) על הקורבנות אלא גם ללימוד האזהרות שקדמו לשואה ובחינת הסכנות הקיימות היום. לכן אפשר היה לצפות שבמוסד ידגישו לימוד והבלטת הכוחות שיזמו ועודדו את מפעל המוות הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. הכשל הגדול של יהדות אירופה היה ההתעלמות מכך שראש הנחש הודיע על כוונותיו מראש בספרו המכונן.
אמנם, חוק 'יד ושם' מתמקד בהנצחת הקורבנות ולא מכוון את המוסד להצגת זיכרון לרוצחים ועוזריהם, לתרבותם ולמניעיהם. אולם חוק משלים, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, כן נותן תשומת לב לא רק לרוצחים אלא גם למסיתים להרג יהודים. ברוח שילוב שני החוקים האלה נתן 'יד ושם' דגש על המסיתים. במסגרת תובנה חשובה זו הוצגה באתר הזיכרון הלאומי היהודי הראשי תמונה בולטת של חג' אמין אל חוסייני, מנהיג המרד הערבי בארץ ישראל של טרום הקמת המדינה, בחברתו של מורו ורבו אדולף היטלר ימ"ש. אל חוסייני היה פעיל בעידוד תכניות הרצח וזכה בדרגת גנרל באס.אס. הידוע לשמצה.
מן הראוי שבדור שבו רוב יוצאי המחנות כבר אינם עמנו, 'יד ושם' לא יתמקד רק בקורבנות אלא יציג לנו ולעולם את שותפי הרוצחים, כדי שנוכל ללמוד על התהליכים שהובילו לאסון הגדול בהיסטוריה שלנו ונדע למנוע אסונות נוספים. את ההיסטוריה של השואה והגורמים שתרמו לקיומה עלינו ללמוד ולשנן כדי שלא נהיה נידונים לחיות אותה מחדש.
יש בסביבתנו קולות רבים שרואים בחיסול המדינה היהודית, רק בגלל שהיא יהודית, יעד אסטרטגי, לאומי, דתי וצבאי. הגיע הזמן ש'יד ושם' יציג בפני העם בישראל ובפני אומות העולם את המשותף לכל מי שהצהירו בעבר, ואלה שמצהירים גם כיום שחיסול מדינת הלאום היהודית היא יעד אסטרטגי עבורם. זיכרו את ג'ורג' סנטיאנה.
פרופ' אלישע האס הוא יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
אני מניח שכותב מתייחס לארגונים שונים בראשות הפלסטינית וברצועת עזה. מזמן היה צריך לשפוט חלק מהמחבלים והמסיתים לפי החוק הקיים לטיפול בנאצים ובעוזריהם.
לא רק מוזיאון יד ושם אלא כל הצורה שבה מצוין יום הזכרון לשואה ולגבורה.
ישנה שאלה ידועה: מדוע קבעה המדינה את היום הזה דווקא בחודש ניסן בו האבלות אסורה על פי ההלכה היהודית? ועוד כשהרבנות בתמיכת הכנסת כבר קבעה יום קדיש כללי(בעשרה בטבת) כיום שירכז את כל האבל הלאומי?
אלא שהתשובה נתונה במילה האחרונה: ״והגבורה״ יום זה נקבע לא ביום של מוות במחנות אלא ביום המייצג את אנשי גטו ורשה שהחליטו לא ללכת כצאן לטבח! זהו יום שנועד להדגיש בדיוק את הערך הזה!
(אגב, מכיוון שיום הקדיש הכללי כבר קיים יש גם להפוך את יום הזכרון לחללי צה״ל ליום הזכרון לגבורת חללי צה״ל ולהוריד ממנו את נפגעי פעולות האיבה, מה שגם יקל על המעבר ליום העצמאות).
לצערנו, ערכי הגבורה והכבוד הלאומי כבר נמחקו בחלקים מסוימים מהעם.
ברור שכוונתו, המוצדקת, של הכותב היא לבקר [בצורה הולכת סחור] את 'יד ושם' על בחירתו להעלים את תפקיד הערבים בתמיכתם בפעולות הרצחניות של הרייך השלישי אלא שבדרך הכותב פוסח -שמא מחוסר ידע?- על השגיאות המהותיות יותר של המוסד. אם כדברי הכותב "צריך ללמוד מי יצר אותה, מה הייתה המוטיבציה וכיצד הוכנה המכונה הרצחנית…חשוב לזכור מי היו השותפים הראשיים ומי היו השותפים המשניים" הרי ש'יד ושם' בוחר לעבור בשתיקה על הממסד הרפואי-פסיכיאטרי של העשורים הראשונים במאה ה-20 [ושל גרמניה הרבה לפני הקמת הרייך השלישי] ותורת האגניקה ששלטה ויושמה בכל העולם המערבי [כולל נסיון ליישם אותה בארץ ישראל ב-1942] שהייתה כדברי הנרי אגון פרידלנדר המקור להשמדת העם הנאצית.
קראתי בזמנו,שהתמונה שבה מצולם "דער גרויסע מופתי"(כפי שהיה קרוי בכלי התקשןרת הנאציים)עם ארולף שיקלגרובר(שם משפחתו האמיתי של גדול רוצחי היהודים,ששינה אותו כשם משפחתו של דוד בשם
הויטלר)נעלמה מאולם התצוגות שבמוסד"יד ושם".אני אשמח לשמוע שהתמונה הוחזרה למקומה.
יש לציין ולהדגיש,ללא קשר למוסד"יד ושם",שהקרויים"הסכמי אוסלו",נחתמו בין מדינה,מדינת ישראל,לבין
ארגוני טרור נאציים דוברי ערבית,שהובאו לאחר מכן לארץ ישראל המערבית.אכיפת שלטונם על הקרויים
בפינו:"ערביי ארץ ישראל"(הכוללים בפועל את הקרויים בפינו"ערביי ישראל",שהושפעו מעצם הקמתה של
הקרויה:"הרשות הפלשתינאית"ומדברי ההסתה כנגד מדינת ישראל ואזרחיה היהודים,המושמעים בערוצי תקשורת שקיבלה "הרשות" ממדינת ישראל)גרמה וגורמת למחול שדים שקיים כבר שנים,מאז הבאתם של
ארגוני הטרור מתוניסיה,המתחולל באמצעות ההסתה בערוצי התקשורת ובספרי הלימוד שמודפסים ומוצאים לאור בבתי הספר בשליטת"הרשות",וגורם לביצוע מעשי רצח נוראים באזרחי תושבי מדינת ישראל היהודים.
לפשע הגדול כלפי ארץ ישראל והעם היהודי,בחתימה על"הסכמי אוסלו" הארורים(שבהם לפי דברי הנביא ישעיהו:"כרתנו ברית את מוות,ועם שאול עשינו חוזה")נוסף החטא שבמימון רוצחינו,בהעברת כספים ליושב ראש"הרשות"(ב"הלוואות"שניתנו ל"רשות",שספק אם תוחזרנה),אשר התעקש והתריס גם כלפי נשיא ארצות הברית של אמריקה,שהוא ממשיך וימשיך לשלם תשלומים קבועים וחודשיים לרוצחים הכלואים בבתי כלא ישראליים ולבני משפחותיהם.
הנורא מכל הוא,התנהלותו ופעולותיו של שר הביטחון הנוכחי,העושה הכל כדי להחיות ולהנשים את הגוף הנאצי דובר הערבית,הקרוי"רשות פלשתינאית",מבלי להבין/ולרצות להבין את משמעות קיומו של הגוף
הנאצי,בארץ ישראל המערבית.
זעקי ארץ אהובה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אם ברצונכם להבין באמת אץ השואה הנה הספרים (שמשרד החינוך בוחר להתעלם מהם בהוראת השואה ובמקומם להביא את ארנדט שעשתה הכל כדי להוציא את אייכמן יימח שמו טוב) הראשון או ליתר דיוק הראשונים הם ספריו של פרופסור דניאל גולדברג, שמדברים על תהליכים היסטוריים שמסבירים בדיוק רב את התהליכים הפסיכו-היסטוריים שגרמו לגרמנים לבצע את השואה, הספר השני הוא "גזע הפורענות" של הת'ר פרינגל, הספר לא עוסק בשואה אלא במכון הפסאבדו מדעי ה"אננהרבה", אך מסביר על תהליכים שונים כמו האידאולוגיה הנאצית, היווצרות המושג "ארים" וגם עיסוק היסטורי על הגעתם של נאצים "בעבר" למשרות בכירות בגרמניה המערבית, במקרה הזה בתחום האקדמי, אך יד ושם מתעלם משני הדברים