שקר ה-BDS המסוכן הגיע גם להרווארד

בשנת 1965 התפרסמה בעיתון ה'ניו-יורק טיימס' כתבת פרופיל אודות דניאל בורוס, "גבר בלונדיני חסון ותכול עיניים, וגם "נאצי ידען וארסי", שעמד בראש הסניף הניו-יורקי הכושל של הקו-קלוקס-קלאן. לאחר שהשתחרר משירות בחיל האוויר, בורוס פיתח היסטוריה ארוכה של הסתה גזענית ואלימות. הליגה נגד השמצה כבר החזיקה בתיק מיוחד של מידע עליו. ועדת הקונגרס לפעילות אנטי-אמריקנית כללה אותו ברשימת אנשי הקלאן הבולטים. במשך כמה שנים הוא חי בווירג'יניה צמוד למייסד המפלגה הנאצית האמריקנית ג'ורג' לינקולן רוקוול, בעודו עובד בלשכת המסחר בוושינגטון.

מה שהופך את סיפורו של בורוס למעניין הוא הסוד ששמר: ילדותו במשפחה יהודית דתית. כאשר חבר מערכת ה'טיימס' אייב רוזנטל קיבל מידע על הרקע המשפחתי של בורוס, הוא שלח שלושה כתבים שונים לכתוב את הסיפור. הם הצליחו לאשר את הפרטים ולהתחקות אחר ההיסטוריה המשפחתית של בורוס, שחי אז ברובע קווינס עם הוריו. הוא התחנן בפניהם שלא יחשפו אותו, מכיוון שאז היה מאבד את חבריו ואת הקריירה. כאשר לא הצליח לשכנע את העיתון, הוא איים לרצוח את אחד הכתבים. כאשר הכתבה התפרסמה לבסוף, בורוס שהיה אז עם חבריו שהתכוננו להפגנה בפנסילבניה ירה בעצמו בחזה ובראש.

סיפורו של בורוס אינו מוזר כפי שהיה ניתן לחשוב. לא מעט ספרים נכתבו על תופעת היהודי השונא את עצמו. הידוע שבהם נכתב בשנת 1930 בידי תאודור לסינג, אשר עסק בנטיית האינטלקטואל היהודי לתיעוב עצמי, ובשימוש בציונות כתירוץ לאנטישמיות. 'מדינת היהודים', שפורסם בידי הרצל ב-1869, כבר הזהיר כי אלה המתנגדים לבית לאומי ליהודים במולדתם היו לעתים קרובות "אנטישמיים סמויים ממוצא יהודי".

יש לציין כי מונח "היהודי ששונא את עצמו" משמש גם כעלילה אנטישמית הציגה את היהודים כמי שאחראים לגורלם האומלל. כך למשל אמר לאחרונה שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, בתשובה לשאלת עיתונאי איטלקי כיצד רוסיה יכולה לטעון כי שואפת לבצע "דה-נציפקציה" של אוקראינה כאשר נשיאה הוא יהודי: "לדעתי, גם להיטלר היו שורשים יהודיים, כך שאין לזה שום משמעות. מזה זמן אנחנו שומעים מהיהודים עצמם כי האנטישמים הגדולים ביותר היו יהודים".

זוהי שטות מכוערת ושקרית. אין שום ראיה לכך שלהיטלר היה דם יהודי, ואפילו אם אכן היה לו סב יהודי אחד, בוודאי שאדולף הילד לא גדל בבית יהודי והארס שהפיץ לא נבע מתיעוב עצמי. הוא היה מבוסס על אנטישמיות אירופית פסוודו-מדעית שהייתה מקובלת בימיו. הטענה לפיה פוטין פלש לאוקראינה כדי "לנקות אותה מנאצים" היא כל כך מגוחכת ושקופה עד שהיא מביאה עמה תשובות אידיוטיות כמו זו של לברוב. מיותר לציין כמובן שאין כל ראיות לכך שזלנסקי מקדם רעיונות נאציים או שואף ליצור מדינה נאצית.

אך כל זה אינו אומר שיהודים לעולם לא פועלים באנטישמיות, מציבים את עצמם לצד אויביהם או משתפים איתם פעולה. זה עדיין קורה בימינו. בארה"ב, למשל, התופעה מתרחשת כאשר פעילים פוליטיים חשים נאמנות מעוותת כלפי חברי קונגרס כמו פול גוסאר או ראשידה טלאיב. זה התרחש לאחרונה כאשר העורכת הראשית של בטאון הסטודנטים באוניברסיטת הרווארד, אורלי מריני-רפופורט, התגאתה בתמיכת העיתון בתנועת החרם על ישראל והוסיפה: "אני גם יהודייה", כאילו שהדבר מהווה חותמת כשרות.

I am an Editorial Chair @thecrimson. I am also Jewish. Yesterday, the Board overturned a decades-old precedent; for the first time, we announced our support of BDS. I encourage you to read our editorial. I’m so proud to be part of this thoughtful group.https://t.co/mT5baVVfCf

— Orlee Marini-Rapoport (@m_orlee) April 30, 2022

תנועת ה-BDS היא בפועל התנועה האנטישמית ביותר כיום במערב. היא הציבה על כוונת החרם הכלכלי לא את רוסיה או אחת מהתיאוקרטיות הרבות האחרות ברחבי העולם, לא את סין ומחנות העבדים שלה, אלא את המדינה היהודית היחידה.

מטרת החרם היא ישראלים באשר הם, ולא משנה במה הם מאמינים, איזה ממשלה הם בחרו או בכמה נסיגות הם תומכים. "אנחנו מתנגדים למדינה יהודית בכל חלק של פלסטין", כך מתעקש מנהיג ה-BDS עומאר ברגותי. השמדת מדינת ישראל תותיר את היהודים במזרח התיכון לחסדי ארגוני טרור כמו החמאס ואש"ף. ואם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו, עולם ללא ישראל הוא הדרך הכמעט-בטוחה לרצח עם עתידי.

בעוד השנאה שהייתה טבועה בדניאל בורוס מצאה ביטוי בהתנהגות סטריאוטיפית על סף הקריקטורה, רעיונות כמו שלו נדחו על ידי רוב מוחלט של האמריקנים. התיעוב העצמי של אנשים מהסוג של מריני-רפופורט וחלק מחבריה בהרווארד עטופה באידיאולוגיה פרוגרסיבית שהופכת למקובלת יותר ויותר בקרב כמה מהמוסדות הנכבדים במדינה. בושה וחרפה.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: