סלידה מאמריקה הובילה אנשים שפויים לאמץ את הרטוריקה הרוסית שיצרה את האסון באוקראינה
מי לדעתכם האשם במלחמה המשתוללת באוקראינה? אם תשאלו את חברי תנועת "האשימו את אמריקה" הבינלאומית התשובה היא פשוטה: האשמה היא ארה"ב. בקצה אחד של התנועה הזו ניתן למצוא את החשודים המיידים כמו האייתוללות מטהרן, הרודנים מסודן או בורמה, המאואיסטים מאריתריאה, כת אסד בדמשק והבחורים הרעים מבלארוס. את כל אלה ניתן לבטל בקלות ולו משום שמעמדם כשכירי חרב ברור ומובן.
זהו הקצה השני של הקשת בו נגלה נרטיב בעל פוטנציאל סכנה גבוה, בתקופה בה מה שנקרא "הסדר העולמי" עומד בפני האתגר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. כאן ניתן למצוא יחידים וקבוצות המנסים לנצל תוויות כמו "אינטלקטואלים ציבוריים" או "מדינאים" כדי להעניק לגיטימציה לפלישה של פוטין. הנרטיב הזה מופץ בידי אנשים כמו שר החוץ הבריטי לשעבר דיוויד אוון, הפרופסורים ג'ון מירשהיימר וסטפן וולט, המועמדים לנשיאות צרפת מרין לה-פן, אריק זמור וז'אן-לוק מלנשון, הפובליציסט הבריטי פיטר הי'צנס ושורת דמויות ידועות פחות באירופה וארה"ב. כל אלה בונים את סיפורם סביב שלוש טענות עיקריות.
הראשונה גורסת כי יש לראות בפוטין ורוסיה קורבנות של המסע האמריקני המתמיד לעבר הגמוניה גלובלית תוך ניסיון לפגוע במעמדה הבינלאומי של מוסקבה. הטענה השנייה גורסת כי באמצעות הניסיון לצרף את אוקראינה לשורותיה, ברית נאט"ו הציבה איום ישיר על הביטחון הלאומי של רוסיה, איום ממנו אף מנהיג רוסי לא היה יכול להתעלם. הטענה השלישית גורסת כי מנהיגי אוקראינה, בעידוד מצד וושינגטון, סירבו להכיר בזכות הרוסית ל"אינטגרציה מחדש" של חצי-האי קרים, אותו חבל מולדת שנקרע מידי אימא רוסיה בשל סיבות שונות ומשונות.
באשר לטענה הראשונה, הרי שההפך ממנה קרוב יותר לאמת. ארבעה ממשלים אמריקנים רצופים, החל מזה של הנשיא בוש האב, יצאו מגדרם לא רק לרכך את ההלם שנוצר מקריסת האימפריה הסובייטית, אלא לגם להכיר ברוסיה כיורשתה הלגיטימית וככזו – בעלת מעמד בינלאומי של "מעצמה". למרות שרוסיה הפוסט-סובייטית סבלה מירידה בכל הקשור לכוח כלכלי, דמוגרפי, מדיני או צבאי, כל האמנות וההסכמים למיניהם שנחתמו מול ברה"מ נותרו על כנם גם לאחר התפרקותה. ארה"ב עבדה בצמוד עם מוסקבה כדי להחליק את תהליך המעבר המורכב עמו התמודדה אירופה, כאשר ברית ורשה התמוססה והאיחוד האירופי הלך וצמח.
כחלק ממאמציה לשמור על רוסיה בתלם, ארה"ב פעלה למען הכללתה בארגון ה-7G (שהפך ל-8G) ובארגון הסחר העולמי, סייעה לפתוח בפניה שווקי הון גלובליים, ועודדה עסקים אמריקניים להשקיע השקעות משמעותיות בכלכלה הפוסט-סובייטית המתפתחת. לא תהיה זו הגזמה לומר כי חותמת הכשרות האמריקנית מילאה תפקיד עיקרי בעידוד השקעות זרות אחרות, במיוחד אירופאיות, שהובילו לצמיחה טכנולוגית היסטורית מבחינת הרוסים.
הטענה השנייה מתייחסת לכך שהרצון לכאורה של נאט"ו לצרף את אוקראינה, או כפי שמירשהיימר קורא לכך "התפשטות פזיזה", הוא זה שגרם לפוטין לפלוש. זו טענה מגוחכת לא פחות. בתור התחלה, נאט"ו אינה מזמינה שום מדינה להצטרף לברית ומדינות המעוניינות לעשות זאת צריכות להגיש בקשה. עד לכתיבת שורות אלו אוקראינה לא עשתה כך, וגם אם תעשה זאת בעתיד נראה כי בקשה כזו לא תהיה קבילה תחת חוקי הברית, הקובעים בבירור כי מדינה הנמצאת בסכסוך טריטוריאלי לא תוכל להתקבל לברית עד אשר אותו סכסוך יגיע לידי פתרון.
במשך כמעט שני עשורים, רוסיה לא גילתה כל התנגדות לכך שמדינות שהיו חברות בעבר בברית ורשה יצטרפו לנאט"ו. תחת פוטין, רוסיה אף הגיעה להסכם שיתוף פעולה עם נאט"ו בסוגיות ביטחון הדדיות, אשר הסתמך על הסכמי הלסינקי כבסיס היסטורי. בשנת 2002, פוטין נפגש עם מזכ"ל נאט"ו ג'ורג' רובינסון והעיר בבדיחות כי "אולי זה הזמן שנאט"ו תזמין את רוסיה לשורותיה". רובינסון הנבוך הזכיר לפוטין בדיוק את אותו תהליך הגשת בקשה.
בפסגת נאט"ו שנערכה ב-2008 בבוקרשט, גיאורגיה ואוקראינה הביעו את רצונן להגיש בקשת הצטרפות לברית, אך הבינו מאחורי הקלעים שאין להן טעם לעשות זאת. הסיבה הבלתי-מוכרזת הייתה העובדה ששתיהן נמצאות בסכסוך גבולות מתמשך עם רוסיה. פוטין פירש את הצעד הזה ככתף קרה מצד נאט"ו לגיאורגים, פלש לארצם וכבש את מחוזות דרום אוסטיה ואבחזיה. גם הטענה ל"פרובוקציה" מעוררת גיחוך, ובכל מקרה גם אם אכן הייתה פרובוקציה, מדוע האשמה אינה מתחלק באופן שווה בין הקורבן לתוקפן? האם אנס הטוען כי קורבנותיו ביצעו פרובוקציה כיוון שלבשו בגדים קצרים מדי אינו אשם לפחות כמוהן?
מבלי לומר זאת במפורש, המקהלה הפרו-פוטינית מקדמת תפיסה חדשה לחלוטין, כזו הקובעת כי מדינות שהיו בעבר חלק מהאימפריה הצאריסטית או הסובייטית זכאות לריבונות מוגבלת בלבד. תפיסה זו עשויה להיות מיושמת לא רק לגבי גיאורגיה או אוקראינה, אלא גם לרפובליקות הבלטיות ולחברות ברית ורשה לשעבר במזרח אירופה. בנאומיו האחרונים, פוטין אף הרחיב את הקונספט וכלל בו את מדינות מרכז אסיה והבלקן.
ואולי חשוב מכל אלה – האם "איום על הביטחון הלאומי" צריך להיחשב כתירוץ בלעדי עבור ולדימיר פוטין? אמנת מונטווידאו משנת 1933 קובעת בסעיף 8 כי "לשום מדינה אין הזכות להתערב בעניינים פנימיים או חיצוניים של מדינה אחרת". מאוחר יותר, סעיף זה הפך לעקרון בסיסי של האו"ם ושל הסדר העולמי שעיצב את המערכת הגלובלית במשך שבעה עשורים.
אפילו אריק זאמור או מרין לה-פן לא העזו לחזור על הטענה האבסורדית לפיה אוקראינה נשלטת בידי ניאו-נאצים, ולכן לכאורה הפלישה הרוסית אליה היא בעצם המשך למלחמת העולם השנייה. גם הטענה כי הסירוב האוקראיני לקבל את הפסד חצי-האי קרים וחלקים מחבל דונבאס לא הותיר לפוטין ברירה אלא לפלוש לשכנתו, היא מפוקפקת לכל הפחות. מה יעשה פוטין אם סין למשל תחליט לתפוס מחדש שליטה בשטחים רוסיים שהיו שייכים לה בעבר?
אם אנו מקבלים את התפיסה לפיה מה שהיה שייך בעבר למדינה אחת לעולם לא יכול להיות שייך לאחרת, חצי-האי קרים חייב לעבור לידי טורקיה שהיא יורשת האימפריה העותמאנית, או אפילו טוב מכך – לידי השבטים הטטרים ששלטו בו עוד קודם לכן. ובאשר לחבל דונבאס וחלקים אחרים בדרום רוסיה השבים ל"בעליהם המקוריים", המשמעות של כך תהיה תקומה מחדש של מדינת הקוזאקים אשר שלטה באזור בעבר.
לא נותר אלא להצטער מול התופעה במסגרתה השנאה לאמריקה הובילה אנשים שפויים לאמץ את הרטוריקה של פוטין, אשר הובילה לטרגדיה האדירה הזו.
אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.
תזכורת: גם אבו מאזן חולק על התפיסה לפיה מה שהיה שייך בעבר למדינה אחת לעולם לא יכול להיות שייך לאחרת.
הפוך גוטה..
למה הפוך? זו בדיוק טענתו-לא מעניין אותי למי זה היה שייך פעם. היום זה שלנו וכל מי שמנסה לקחת, עם או בלי צידוק היסטורי, הוא לא לגיטימי.
כי הוא וחבריו לכנופיה ניסו לכבוש, הפסידו ועד היום מתבכיינים. מהבחינה הזו הוא דווקא דומה לפוטין.
העובדות הן שהמערב מתפשט מזרחה גם דרך אוקראינה, שעברה מהפך שלטוני אדיר. לכן, ניתן להבין את תחושת האיום של רוסיה. שלבו את זה עם חוסר המוכנות של ביידן בכלל לדבר עם פוטין (בראיון הראשון עמו הוא כינה את פוטין "רוצח") – וקיבלתם מתכון למבצע דמים מצד רוסיה. עוד עובדה: רוסיה לא מצליחה לכבוש את אוקראינה, בקושי חלקים במזרח אוקראינה. כך שבשורה התחתונה פוטין הוא הצד החלש, הצבא שלו מקרטע, המערב מאוד חזק והמערב מתפשט מזרחה בכל הכוח ולא רואה ממטר. אלה העובדות. עכשיו שכל אחד יפרש מה שהוא רוצה.
כן כן…
המערב הרשע שרק בגללו פוטין המסכן נאלץ בלית ברירה לפלוש למדינה שכנה, להחריב את עריה ולרצוח את תושביה…
הו חירות נפשעת שכמותך. הכל באשמתך!
באמת נורא! זה יהיה ממש אסון אם חירות, זכויות אדם ושפע כלכלי יצליחו להגיע למזרח! חייבים למנוע את זה בכל מחיר כולל שפיכות דמים אכזרית!
ארהב והמערב לא באמת כבשים תמימים.
הם חיים באשלייה ובחזון אשלייתי
שהעולם שייך למערב בראשות ארהב.
כי רק לארהב יש כח אמיתי.בלעדיה המערב די מוגבל.
וארהב יחד עם בעלות בריתה יעשו הכל לערער
כל מדינה חזקה שחלילה לא תסור למרותה ותהיה
עבד נרצע של ארהב והמערב.
אבל זה לא יועיל לה לאורך זמן.
אין לארהב מנופים אמיתיים וחזקים ויעילים באמת.
ראה קובה.רוסיה.איראן.צפון קוריאה חמאס חיזבאללה.
ויטנאם.קמבודיה.ונצואלה.סומליה.לבנון.טאיוון.הונג קונג.
וכל מקום שארהב דוחפת את האף אין לה הצלחות.
או תבוסות או כשלונות.ארהב לא תורמת לעולם באמת.
היא מפעילה לחצים על ידידותיה מוכרת אותם לעיתים רבות.
לא מצליחה להגן עליהם באמת.אין כנראה לכח הצבאי יעילות.
העולם יהיה שקוע במלחמות.עוני.טרור.אסונות טבע.מחלות.
וכל שאר המרעין בישין.ולא יעזור כלום עם ארהב וגם אחריה.
וכי ארהב יכולה לשלוט על סין?הודו? ברזיל? רוסיה?
צפון קוריאה?איראן? או כל מדינה שתקריב את עצמה כנגדה?
אפילו קובה הענייה שרדה את ארהב הגדולה.
מה אני אגיד, לך צפון קוריאה קובה ונצואלה – ממש סיפורי הצלחה מסחררים:)
בגלל זה זה אלפי אנשים, חלקם מהמדינות שהזכרת, מנסים כל יום להיכנס בכל דרך לארה"ב ולפעמים תוך סיכון חייהם?
הטרגדיה הגדולה של המערב היא שארה"ב היא היחידה במערב שעוד מרגישה אחריות לנסות ליצור עולם יותר טוב.
שיטת החירות הצליחה בגדול להביא כח ושפע אך רוב המדינות המערביות כגון אירופה, קנדה, אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה והודו נותנות עזרה מאוד מוגבלת ומתעקשות להשאיר לארה"ב את עבודת השיטור.
וכפי שכתבת ובצדק, ארה"ב פשוט לא יכולה לבדה. אבל כל הכבוד שהיא עוד מנסה(במידת מוגבלת אבל עדיין יותר מהשאר).
נקווה ששאר המערב יתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.
תלמד לקרוא.אני כותב במפורש שארהב
אינה יכולה באמת לשנות את מצב העולם לטובה.
וציינתי רשימה ארוכה של מעורבות אמריקאית
שלא הועילה במאום.שכחתי את אפגניסטן.(אולי אוקראינה
זה בעתיד נדע).הגיחוכים שלך מתנפצים מול המציאות.
גם העזרה של ארהב נובעת לא ממניעים אידיאלים
אלא ענייניים נטו ואינטרסנטים תוך הכפפת הנעזר לעוזר.
ארהב חתרה תחת צרפת בעלת בריתה וביטלה לה עיסקת
נשק גדולה והעיסקה עברה לארהב.כמו כן חתרה נגד ישראל
בעיסקה עם הודו ולקחה לעצמה את העיסקה.היר הפקירה
בעלות ברית ועדיין מפקירה.תזכורת.ביידן.אובמה.
בהצלחה עם הגיחוכים.
אגלה סוד ידוע.מצבה של ארהב היום בכי רע.
חלקים גדולים ממנה עניים מרודים.
לארהב מגיעים או העניים ביותר או בעלי היכולת.
העניים ביותר מעדיפים להיות עני בארהב ולשפר מזלם
כמו המסתננים שבאים לישראל מעוני מרוד לעוני יחסי.
או בעלי היכולת שמתעשרים.תתפלא שהמון מהגרים
חוזרים לארץ מולדתם.המצב הבטחוני הארהב הפנימי
מאוד רעוע.גם הכלכלי.היא לא מדינה למופת.
מגפת השמנה.מגפת אופיאטים.תשב תקרא ותפנים.
קיטוב בין גזעי.ועוד שלל צרות ומרעין בישין.
הטעות הטראגית היא של מי שעשה את כל המניפולציות האפשרויות כדי שביידן יבחר. המערב, כולל אמריקה נמצא כרגע במסלול של קריסה. הממשל הנוכחי מורכב מאוסף של פרוגרסיבים הזויים שהורסים את הכלכלה, פתחו את הגבולות לזרימה של מליוני אנשים שנכנסים למדינה ללא שום בקרה ופיקוח והם עומדים ומשקרים לעם האמריקאי בלי להתבלבל ובלי למצמץ כי זה מה שהם יודעים לעשות.
פוטין זיהה חולשה ותקף. לכל ההסברים והצדקות אין ערך כי המנצחים הם אלה שכותבים את ההיסטוריה.
רק שבמציאות בנתיים פוטין מפסיד
אף אחד לא 'מאיים' על רוסיה. ההיפך הוא הנכון: רוסיה מהווה איום מתמיד וקטלני על שכנותיה כבר יותר מ-500 שנה. כל ההיסטוריה שלה היא היסטוריה של כיבושים, דיכוי, שוד, רצח המוני וג'נוסיידים. איך רוסיה הפכה למדינה הגדולה בעולם, ומאיפה היא ' קיבלה' למעלה מ-17 מיליון קמ"ר? מוואסילי הקדוש? הכל כיבושים, שוד בקנה מידה בלתי נתפס ומרחצי דמים נוראיים, השמדה של עמים שלמים. את רוסיה צריך להחזיר לגבולות נסיכות מוסקבה, לפני כיבושי איוון האיום ויורשיו – הצארים, הקומוניסטים ופוטין.
לשחרר את רוסיה האסייתית ולהחזיר לדובים ולזאבים – הבעלים המקוריים
ברור שפוטין הוא פושע וחלאה
אבל המהפכה ב 2014 – בתמיכת ארצות הברית
ווהתנהגות של המילציות האוקראיניות
באיזור דונייטס מאז 2014
גררו את הרוסים למלחמה.
מה בער לאמריקאים להציב טילים בפולין ?
בקיצור זה לא עניין של מי צודק ומי לא
לרוע מזלה של אוקראינה היא חייה ליד מערת דובים
ולכן היא צריכה להיזהר מאוד – והיא לא נזהרה.
ודרך אגב – העזרה הכלכלית האמריקאית לרוסיה –
בואו לא נתבלבל – מדובר ביצירת שווקים לכלכלה האמריקאית.
מצחיק שלנאט״ו יד כביכול תנאים לקבלה דל מדינה ואחד מהם הוא שהיא לא בסיכסוך טריטוריאלי. אם כך כיצד טורקיה, מדינה טוטליטרית ברשות הדיקטטור ארדואן, אשר לה סיכסוך טרטוריאלי מול קפריסין ומול המיעוט הקורדי, ועבר של שואה כנגד הארמנים, אז כיצד מדינה שכזאת התקבלה וחברה בנאט״ו? הפתרון והתשובה, שזה הכל עניין פוליטי ושל אינטרסים. נאט״ו היא לחלוטין לא אירגון שחשוב לו צדק ורכים הומניים. בואו לא ניתמם.
לא שאני מגן על טורקיה, אבל היא התקבלה לנאטו יותר משני עשורים לפני שפרץ הסכסוך בקפריסין, ושלוש שנים לפני שארדואן נולד
ועדיין טורקיה חברה בנאטו
אמנם היא מתנהגת לפי כללי החברות בנאטו
אבל היא עדיין בנאטו.
ויש עליה קצת הגבלות.
נאט״ו שהוקם לצורך דבר אחד: האבקות בתוקפנות הרוסית-מסרב לקבל מדינות בגלל שהן תחת איום רוסי.
גם לא נכון. ליטא, לטביה, אסטוניה פינלנד כולן חברות מן השורה בברית. ושבדיה בדרך
מה עם חזרה של העם היהודי לישראל אחרי 2000 שנים?
אני לא יודע מה פוטין רוצה.
אבל נראה לי שהרוסים והאמריקאים צריכים להיפגש, לדבר בכבוד הדדי,
ולעשות עיסקה שתבטיח את הביטחון של כל הצדדים.
במקום לפרק את העולם ולהידרדר למלחמה גרעינית.
מה הבעיה להסכים על אוקראינה מפורזת מנשק אסטרטגי.