טיבי ועודה יקבעו את גורל בנט וישראל

מחשש לכיסא ותוך החרמת הגוש הלאומי-ציוני, בנט הפך תלוי לחלוטין בגורמים קיצוניים הסוחטים אותו עד תום

השותפים החדשים. ח"כ ורה"מ בנט | דוברות הכנסת

אמש, עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת, הצביעו חברים ברשימה המשותפת נגד הצעת אי-האמון שביקשה להפיל את הממשלה. אחמד טיבי ואיימן עודה הצילו את ממשלתם של נפתלי בנט ושל יאיר לפיד.

עוד קודם לכן למדנו כי בנט החליט לשחרר את גופות המחבלים שביצעו את פיגוע הירי בחדרה בו נרצחו שני לוחמי מג"ב, וכמובן שהלוויות באום אל פחם הפכו לחגיגת הסתה. מאוחר יותר בערב נחשף כי השר לביטחון הפנים והמשטרה מסכימים לדרישת ירדן להגדיל את כוח הווקף בהר הבית. על פי הדיווח, הכניעה הישראלית בהר הבית "יכולה להוביל לפתרון המשבר הקואליציוני". עוד פורסם כי הנשיא ביידן שוקל לערוך ביקור תקדימי במזרח ירושלים כחלק מסיורו הקרוב בישראל.

המשותף לכל ההתפתחויות שציינו לעיל הוא שלכולן נפתלי בנט התנגד נחרצות בעבר בשבתו באופוזיציה או בתפקידי שר, ואמש ביצע אותן ללא היסוס בכובעו כראש הממשלה. את אחמד טיבי שאתמול הציל את הממשלה תוך שהוא סוחט לעצמו טובות הנאה, בנט הגדיר בעבר כ"מנוול שטני". "ממשלה שתלויה בטיבי ואיימן עודה מכניסה את מדינת ישראל לעידן חדש ונורא" – כך הזהיר בנט בפייסבוק לפני שנתיים בלבד. אתמול הוא הכניס את ישראל לעידן הזה במו ידיו.

בעבר בנט גם הביע התנגדות חריפה להחזרת גופות מחבלים אשר לדבריו דאז "פוגעת בביטחון המדינה". אתמול הוא מחק בקלילות גם את הקו האדום הזה. ועל ירושלים המחולקת בפועל כבר אין מה להוסיף. הרי בנט ולפיד הבטיחו כי שיתוף הפעולה עם רע"מ הוא "בנושאים אזרחיים" בלבד. אז מה השתנה? רק החשש של בנט לכיסאו, תוך החרמת הגוש הלאומי-ציוני הגדול בישראל.

בשם החשש הזה, בנט הפך תלוי לחלוטין באנשים כמו איימן עודה, שרק לא מזמן הסית בחריפות נגד בני מיעוטים המשרתים בצבא ובמשטרה והתנבא כי "דגלי פלסטין ייתלו על חומות ירושלים". בנט ולפיד שתקו. הסכמה שבשתיקה. הסכמה בלית ברירה המאפשרת לעודה וחבריו לסחוט אותם עד תום.

מי עוד בשותפים החדשים של בנט? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן שקראה לשחרר אסיר בטחוני שהורשע במעורבות בדקירה של שני צעירים יהודים, אחד מהם באורח אנוש. אותה תומא סלימאן שיזמה לא מזמן יחד עם חבר הכנסת מוסי רז (ששומר בקואליציה על האינטרסים של הרשימה המשותפת) את הכנס: ״אחרי 54 שנים: בין כיבוש לאפרטהייד״, ולא חשבה שקיימת סתירה פנימית בין טענת ה"אפרטהייד" לבין החופש שניתן לה לקיים אירוע כזה בכנסת ישראל ולהזמין אליו נציגי ארגוני שמאל קיצוני כמו 'בצלם' ו'שוברים שתיקה'.

הכירו גם את חבר הכנסת סאמי אבו שחאדה מבל"ד, שבימי מבצע 'שומר החומות' שיבח את הפורעים הערבים, העליל עלילות על היהודים ואמר:

נמשיך לזכור שהמערכה הזו הייתה גדולה יותר מאשר רק לוד עצמה, זו הייתה מלחמה על אל אקצה, על פלסטין. אנו בני העם הערבי הפלסטיני – בלוד, בירושלים, בעזה, בגדה, בגלות – כולנו אותו העם, עם הגיבורים והחזקים״.

לאלה כמובן יש להוסיף את השותף הוותיק ו"המתון" מנסור עבאס, שהפך תחת בנט לשליח מדיני בינלאומי המטייל לו בירדן וטורקיה ומביא את דרישותיהן לעוד כניעות ונסיגות ישראליות. בסופו של דבר, מסתבר שאין הבדל גדול בין עודה לעבאס. כאשר האחרון נשאל "איך מגיעים לפתרון?", הוא עונה את אותה התשובה: "במקום ראש הממשלה הייתי מכיר במדינת פלסטין… להתקדם לעבר תהליך שבו תקום פה מדינת פלסטין ליד מדינת ישראל". הוא אף חזר על כך ביום העצמאות האחרון כאשר כתב על ״הפתרון הסופי״.

לא אהיה מופתעת אם אכן ״הרשימה המשותפת״ תהפוך לחלק אינטגרלי מהקואליציה הנוכחית, זו שיושבת בה חברת הכנסת גבי לסקי שתומכת בתשלומים של אבו מאזן למשפחות מחבלים ויושב בה השר עיסאווי פריג׳, גם הוא ממר״צ, שיצא נגד קיצוץ בקצבאות של משפחות אלה. גם אנשי ה"ימין" וה"מרכז" בממשלת בנט-לפיד כבר השלימו עם המציאות אליה הובילו את כולנו: מי שקובעים היום את גורלם, ואת גורל מדינת ישראל, הם אחמד טיבי, מנסור עבאס, מועצת השורא והווקף הירדני.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

    1. עברנו את רבין ופרס, עברנו את ברק, עברנו את שרון ואולמרט, נעבור גם את זה.

    2. אתה צודק, אבל אפילו אצל רבין לא היו ערבים בקואליציה….

    3. זה דווקא מנחם אותי.
      הצורך להישען על קולות כאלה מוכיח שרוב היהודים בארץ מבינים את הסכנה שבדרך הזו. ולמעשה, אפילו התמיכה היהודית שמאפשרת את הקואליציה הזו בנויה על ח"כים מנותקים מבוחריהם שבגדו בהם. והבוחרים מבינים את זה כפי שמוכח בסקרים. רק עוד קצת ונצליח לייאש את בוחרי הימין המתון ולגרום להם להבין שזה או ביבי או עודה.

    4. אין צורך להתייאש.

      רק להגביר את השמירה על חיי משפחתך, בזמן שרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו רוצים לקבל עוד פרס מאוסלו.

      כמו תמיד, רצחנותם תוביל להרבה שנות אופוזיציה ובכך תיפסק רצחנותם. זה לא שנוכלי הסמול לא ירצו לרצוח עוד ולקרוא לרצחנותם שלום, הם אף מאופוזיציה יעשו את כל מה שהם יכולים בסיוע בג"צ, ע"מ להקל על חבריהם לרצוח ישראלים עבור פרסים מאוסלו. אבל קואליציה שלא כוללת את חמאס (ציטוט של ראש ממששת המנדטים, הבוגד בבוחריו והמאפשר את הרצח ע"מ לאחוז בכסא: "מנסור עבאס הוא תנועת אחות של חמאס" – מה עושה חמאס? נכון, רוצח ישראלים אז הבוגד במצביעיו וסעייניו בתקשורת, בוודאי שמאבדים את הראש, כאשר הם שועמים את האמת), כמובן תפחית את הצחנותם של נוכלי הסמול, למינימום.

      הבחירות הן לכל היותר בעוד מספר שנים וכנראה, קרובות הרבה יותר – עברנו את רוצחי הישראלים רבין, פרס ועליון בראשות ברק (אשר קשר בפסקי דינו את הידיים לצה"ל – כן נוכלי הסמול הלא יקרים, הוא כתב ממש כך ספקי דינו – כמובן, שהוא הצדיק את עצמו שהוא עושה זאת למען דמוקרטיה פלורליסטית, של חזיות ליברליות חוקתיות … ועוד בליל מילים הוא כתב, על כך שבלעדיו השמש תזרח ובצפון רק אם הוא יגיד לה לזרוח שם ואז לא נהיה דמוקרטיה), נעבור גם את הנוכחיים.

      יתרה מכך, לאחר רצחנותה של ממששת המנדטים (שוב, בניטו נפתלין וחסר תעודת הבגרות, אשר לא לשכוח – הוא אשר קיבלת את המנדט מהנשיא והרכיב את הקואליציה הנוכחית – הביאו את מה שהוא בעצמו אמר שהוא חמאס – וחמאס רוצח ישראלים – לקואליציה), אפילו הדברים הפשוטים בחיים, יהיו מוערכים יותר.

      כך פשוט יקרה, כאשר בנט, סער, אלקין, שקד, אורבך, קארה, פינטו, כלפון, כהנא, שאשא-ביטון, השכל, בגין, יצחק-הלוי, שיר, האוזר והנדל – כל כנסת הבאה, אתם תראו רק מבחוץ.

  1. בנט ולפיד מובילים אותנו לכך שנצטרך להילחם על חיינו במדינתנו. חייבים לסלק אותם מהנהגת המדינה –פשוט חייבים אם חפצי חיים אנחנו.

  2. "החרמת הגוש הלאומי-ציוני?" למה לעזאזל הכותבת מתכוונת?!
    מפלגת ש"ס ומפלגת יהדות התורה אינן מפלגות ציוניות ואינן מפלגות לאומיות. הן אומרות בגלוי שאינן מפלגות ציוניות, נוסף על כך הן מטפחות אוטונומיה חרדית שמערכת החינוך שלה בזה לחוקי המדינה – ובאופן אבסורדי להחריד נהנתה במשך שנים רבות מאוד מתקצוב יתר, שבא על חשבון תקצוב ההשכלה הגבוהה הכה חיונית לכלכלתה ושגשוגה של מדינת ישראל בטווח הארוך. האוטונומיה הזאת לא באה לידי ביטוי רק בתחום החינוך; היא באה (בעבר הלא כל כך רחוק) לידי ביטוי במערכת חוקים נפרדת והטבות מיוחדות שגרם לתפוצת קורונה גבוהה יותר בקרב החברה החרדית, היעדר פיקוח שבסופו של דבר הביא למחדל אזרחי חמור בדמות אסון הר מירון. האוטונומיה הזאת הטיבה בעיקר לעסקנים ועשתה עוול גדול עם חלק גדול מהציבור החרדי. לפני שמי מחברי הכנסת החרדים מביע זעזוע מאמירת ה"מריצות למזבלה" של ליברמן, כדאי שיבין שיש לו אחריות גדולה על כך שחלקים גדולים מהחברה החרדית עדיין נמצאים בסוג של מזבלה כלכלית והשכלתית. מפלגות החרדיות הן אלו שטיפחו את המזבלה, ליברמן וחבריו לממשלה הם שמבקשים לפרק אותה.
    המפלגות החרדיות אינן מפלגות לאומיות, מפני שהן פועלות נגד כל יוזמה לשילוב החרדים במדינה, בין עם ע"י התנגדות עקבית לכל חוק גיוס שיגביר את השילוב, בין אם ע"י התנגדות לשירות לאומי ובין אם דרך עידוד הציבור החרדי שלא ללכת ללימודי השכלה גבוהה. יש ביהדות התורה חברי כנסת ששוללים את מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. הדבר בא לידי ביטוי גם ע"י דבריו של ח"כ פינדרוס על פיצוץ בית המשפט העליון וגם ע"י דבריו של ח"כ פרוש, שכאשר היה מתמודד ריאלי לראשות עיריית ירושלים אמר "בעוד 10-15 שנה לא יהיה ראש עיר חילוני בישראל, אולי רק בכפר נידח כלשהו".
    מפלגת "הציונות הדתית" בראשות בצלאל סמוטריץ' גם היא אינה מפלגה ציונית. בנוסף לתמיכתה בטיפוח האוטונומיה החרדית, היא מטפחת באופן ישיר אוטונומיה משלה, אוטונומיה רבנית-חרד"לית-מתנחלית, כזאת שאחראית לפשיעה אלימה בדמות "תג מחיר" כמו גם לניסיון לקבוע עובדות בשטח ע"י הקמת מאחזים – הבדל גדול יש בין מאחזים שהוקמו בעידוד המדינה לבין אלו שהוקמו בהוראת רבנים קיצוניים גם אם שניהם מנוגדים לחוק. נוסף לערך ההתיישבות היהודית, הציונות מקדשת לא פחות את קבלת הסמכות של החוק של מדינת ישראל שמקורם הכרעת הרוב שקיימת במדינה מעצם הגדרתה כדמוקרטית, כמו כן גם מתן יחס שוויוני מבחינה אזרחית למיעוטים החיים במדינת ישראל כאזרחיה ביחס לאזרחיה היהודים. מפלגת "הציונות הדתית" שוללת יותר מדי מערכים ציוניים אלו. גם במפלגה זו יש גורמים אשר שוללים בצורה כזאת או אחרת את קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, בין אם זה ח"כ סמוטריץ' שטוען כי רצוי שיהיה למדינה חוקי הלכה (כלומר אם קיימת דמוקרטיה היא מראית עין בלבד) ובין אם זה ח"כ מעוז שאמר בגלוי (בראיון לשחרית) שצריך להסיר את הגדרתה של ישראל כמדינה דמוקרטית. על שלילת מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית של ח"כ בן-גביר ושל "עוצמה יהודית" אין צורך להרחיב.
    ומה עם מפלגת הליכוד? ובכן, בבסיסה היא אכן מפלגה ציונית, אשר מקדשת את רעיון המדינה היהודית והדמוקרטית ושמה דגש על ההיבטים הלאומיים של מדינת ישראל. רבים מחברי הכנסת שנמצאים בה עדיין מאמינים בכך וככל שהדבר יהיה תלוי בם הם יפעלו לפי הבנתם את ערכים אלה, בין אם מסכימים איתם ובין אם לא. אבל במפלגת הליכוד כיום קיימים מאפיינים אשר לכל הפחות מקשים להגדירה כמפלגה ציונית במלוא מובן המילה.
    המאפיין הראשון והעיקרי שבהם אינו קשור באופן ישיר בנתניהו, למרות שיש לו חלק נכבד בהפיכתו למאפיין בולט במפלגת הליכוד: המפלגה החליטה לכרות ברית נאמנות עם שלוש מפלגות (ש"ס, יהדות התורה, "הציונות הדתית") שמטפחות אוטונומיות שעצם קיומן סותר את האינטרס של המדינה הציונית. אם הליכוד בראשות נתניהו מחויבת להקמת ממשלה שבכל מקרה שתיים מהמפלגות האלו (ש"ס ויהדות התורה) יהיו חברות בה, מדובר למעשה בתמיכה באוטונומיה החרדית בכל מחיר ולכן הדבר נוגד את הציונות. המאפיין השני קשור בפולחן האישיות לנתניהו שקיים במפלגה כבר לפחות שלוש שנים, קשור לכך שרבות מההחלטות שהתקבלו במפלגה נועדו לשרת את האינטרס האישי של נתניהו גם אם זה נוגד את האינטרס הישיר של המדינה הציונית. הדבר התבטא בחוסר מוכנות להקים ממשלה שלא תהיה בה תמיכה בביטול פוליטי של כתבי האישום שלו וגרירת המדינה לבחירות שוב ושוב בשל כך, החלטה על הגבלות קורונה שלא תמיד היו קשורות בהכרח בשיקולים המקצועיים הדרושים, תוך כדי יצירת מצב שבו גם כאשר יש הצדקה להגבלות חלק גדול בציבור כבר לא יכול היה להאמין לנתניהו וכמובן החמור מכולם – אי העברת תקציב דו-שנתי במצב שבו המדינה במשבר כלכלי וזקוקה לכך, כולל חוסר בתקצוב חיוני להתחמשות עבור תקיפה באיראן, למקרה שבו הלחץ והסנקציות בכל זאת לא עובדים ואיראן עדיין ממשיכה להתחזק. מפלגת הליכוד לא רק שלא ביקרה את המהלכים האלו מפנים אלא אף גיבתה אותם באופן מלא ושמרה על נאמנות לנתניהו גם כאשר זה הזיק למדינה. המעטים שלא הסכימו עם המהלכים האלו מצאו את עצמם בסופו של דבר מחוץ לליכוד, במפלגתו של גדעון סער.
    המאפיין השלישי הוא הבוז שקיים בליכוד למערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט. המערכות האלו אינן קדושות וקיימים בהן ליקויים רבים, מחוסר התאמה של שוטרים לתפקידם, דרך מחסור בפיקוח של ממש על פעולת המשטרה והפרקליטות ועד לסמכויות בלתי מוגבלות שבית המשפט נכס לעצמו, גם אם בפועל הוא לא מרבה להשתמש בהן. אלא שבמפלגת הליכוד לא התרכזו בתיקון הליקויים הללו אלא בהריסת רבים מהדברים התקינים שהיו קיימים. זה התחיל מחוסר תקצוב וקיצוץ תקנים של המשטרה רק משום שהעזה לחקור חשדות נגד נתניהו, עבר דרך חוק שמונע מהמשטרה לתת את המלצתה בתיקים בעלי פרופיל גבוה, זה המשיך בדה-לגיטימציה שנעשה לפרקליטות כולה וליועץ המשפטי לממשלה (שנתניהו עצמו רצה ומינה) עם הגעת ממצאי החקירות וההמלצות להכרעת הפרקליטות וכלה במתקפה חסרת תקדים על בית המשפט ביום פתיחת משפטו של נתניהו, כאשר רבים מבכירי הליכוד עומדים מאחוריו כשמסכה על פיהם ולא עושים דבר. הדבר נעשה על חשבון הביקורת העניינית והאמיתית שיש למתוח על הפרקליטות ועל מערכת המשפט, כתוצאה מכך גם הביקורת העניינית שהייתה לאנשי ימין על גופים אלו נחלשה בקרב רבים בציבור הישראלי שהיו מקשיבים לביקורת ואולי אף מאמצים אותה אלמלא העניין האישי של נתניהו. גם נתניהו עצמו היה יכול פשוט לטעון שעומדת לו חזקת החפות, שהוא סבור שהוא חף מפשע ושיוכיח זאת בבית המשפט, ולצד זאת למתוח את הביקורת העניינית (אם יש לנתניהו אחת כזאת) על המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט שאינה קשורה למצבו האישי. במקום זאת בחר לתקוף ולקעקע את האמון במוסדות אלו מהיסוד, מוסדות שבלעדיהם אין למדינה הציונית יכולת להתקיים.
    אלו הם שלושת הכבלים העיקריים שכובלים כיום על מפלגת הליכוד ומונעים ממנו הגדה מלאה כמפלגה ציונית – ייתכן שגם בני לאו התכוון לאלו כשדבר על הכבלים שאוסרים את מפלגת הליכוד. ביום שבו ישתחרר מהכבלים הללו, יחזור הליכוד למעמדו כמפלגה ציונית לכל דבר ועניין.
    אבל העניין הוא שהקואליציה הנוכחית כלל אינה מחרימה שלוש מבין ארבע המפלגות הללו. רוב מפלגות הקואליציה יצביעו בעד הצטרפות הליכוד (במתכונתו הנוכחית!) לקואליציה וייתכן שבתנאים מסוימים גם המפלגות החרדיות יוכלו להיות חלק ממנה אם ירצו. צירוף המפלגות החרדיות לקואליציה וצירוף הליכוד לפני שיעבור שינוי משמעותי הוא בעיניי טעות קשה וחמורה, אבל מפלגות אלו בטוח שאינן מוחרמות ע"י רוב מפלגות הקואליציה, שחושבות אחרת ממני. ייתכן שגם מפלגת האיחוד הלאומי של סמוטריץ' הייתה יכולה להתקבל לקואליציה בתחילת דרכה במקום רע"מ אם הייתה מסכימה להתרכז בנושאי ההתיישבות היהודית והמשילות בלבד, גם זאת טעות משמעותית לדעתי. היחידים שהקואליציה הנוכחית מחרימה בכל מחיר הם חברי הכנסת איתמר בן-גביר ואבי מעוז, כאלו שגם רוב הציבור הישראלי דוחה אותם ואת מה שהם מייצגים.
    השקר של הכותבת גם הוא כפול: גם העובדה ששלוש מבין ארבע המפלגות ה"מוחרמות" כלל אינן ציוניות (שתיים מהן אף אינן לאומיות) והגדרתה של הרביעית כציונית מוטלת בספק וגם זה שרוב המפלגות האלו כלל וכלל אינן מוחרמות ע"י הקואליציה. להיפך, הן אלו שמחרימות את מפלגות הקואליציה הנוכחית.
    די לדמעות התנין.

    1. לעצם העניין – אנחנו מדברים פה על הממשלה הנוכחית כיוון שהיא המכהנת כעת ואליה יש להפנות את הביקורת. כל המגילה ששפכת כאן לא רלוונטית לכלום והיא לא יותר מספין חלש.

    2. לא מדובר פה על ציונות.
      מדובר על רצון להמשיך לחיות.
      ה"ממשלה" הזאת מהווה סיכון להמשך החיים של היהודים בארץ.
      הנוכל מרעננה ואיבתיסם מרענה
      עלי היו כולנה

    3. מה אתה בעצם טוען עם כל המלל הזה?
      שעדיף את המשותפת בקואליציה על ש"ס?
      לטיעון כזה לא מספיק המלל אידיוטי ארוך, צריך גם הרבה שקרים וסילופים, לפחות בכמות שהכנסת.
      רק שאלה:
      איזה חלקים במה שנקרא ימינה נגועים בשקרים, הסילופים ואובדן השפיות הזה?
      אין צורך לענות את התשובה המתבקשת: כל החלקים.

  3. מדינה שמאלנית אנטישמית תומכת טרור לא יכולה לנצח מלחמת ולא יכולה לתת ביטחון לעם ישראל!

  4. דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
    רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

    הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!

    תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
    וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
    תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”