הזהרו מפתרונות פשטניים לבעיות אמיתיות

שורת מקבלי ההחלטות בימינו מלאה באנשים בעלי תפיסה ילדותית המבלבלת בין מילים וכוונות טובות לבין חשיבה רצינית

צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת

הגישות והדעות של חלק מן האנשים המרכיבים בימינו את "האליטה" לכאורה (מעצבי דעת קהל אותם החוקרת דיירדרה מקולסקי מגדירה כ"clerisy" – שכבת המשכילים או לחלופין אנשי הדת) הן בפירוש ילדותיות. מרבית העיתונאים והכותבים הפועלים בחברות המדיה והבידור הגדולות, יחד עם מרבית המרצים והאינטלקטואלים הציבוריים, חושבים, מדברים וכותבים על החברה האנושית תוך שימוש בתובנות ברמת גן ילדים.

האמת העגומה הזו מוסוות באמצעות מאפיין אחד שאכן מבדיל בין אנשי האליטה לבין ילדים קטנים: וירטואוזיות ורבלית. אך מתחת לכל המילים היפות, הביטויים הנפלאים, הדימויים החזקים והרמיזות המעושות, נמצאת חוסר בגרות מחשבתית בולטת: לכל בעיה חברתית או כלכלית יש פתרון, ואותו פתרון הוא כמעט תמיד שטחי.

בשונה מילדים, אנשים בוגרים מבינים כי חיים הגונים וטובים מתחילים עם קבלת קיומן הבלתי-נמנע של תמורות והצורך לשקלל אותן. בניגוד למה שאולי שמעתם, בחיים אי אפשר לקבל הכל. לא תוכל לקבל עוד מהדבר הזה, אלא אם תהיה מוכן לקבל פחות מהדבר ההוא. ומה שנכון לגביך כיחיד, נכון לגבי כל קבוצה של יחידים.

אי אפשר למשל להקפיץ באופן מלאכותי את עלויות ההפקה והשימוש של דלקים, אם אתה לא מוכן לשלם מחירים גבוהים יותר בתחנת הדלק, ובהתאם להחזיק בפחות כסף שיאפשר לך לרכוש שירותים ומוצרים אחרים. אי אפשר להשתמש בהדפסת כסף כיום כדי להקל על נזקי הסגרים בקורונה, מבלי לספוג נזק אינפלציוני גדול יותר מחר.

בעוד ילדים רוקעים ברגליהם הקטנות כאשר הם נתקלים בצורך לשקלל תמורות, נחיצותן של התמורות ושקלולן מתקבל כדבר טבעי והגיוני בקרב אנשים מבוגרים. ולא פחות חשוב מכך – מבוגרים, בשונה מילדים, אינם הולכים שולל אחר השטחיות.

שימו לב לאופן בו חברי האליטות (אשר רובם, אם כי לא כולם, נוטים לדעות פרוגרסיביות) מציעים "לפתור" כמעט כל בעיה, אמיתית או מדומיינת. אתם תגלו כי "הפתרון" המוצע הוא שטחי; הוא מתבסס על ההנחה הנאיבית לפיה המציאות החברתית אשר מעבר לסביבתנו המיידית אינה קיימת, או שאינה מושפעת כלל מניסיונות לארגן מחדש תופעות טבע. בעיני האליטות, המציאות היחידה שחשובה היא המציאות המיידית שאותה לכאורה ניתן לתקן בקלות באמצעות כפייה. ה"פיתרונות" אותם הם מציעים, אם כן, כוללים פשוט ארגון מחדש, או ניסיון לארגן מחדש, תופעות טבעיות.

האם ישנם אנשים המשתמשים ברובים כדי לרצוח אנשים אחרים? למרבה הצער, כן. ה"פתרון" האליטיסטי השטחי לבעיה האמיתית הזו הוא להוציא כלי נשק מחוץ לחוק. האם ישנם אנשים בעלי שווי כלכלי משמעותי בהרבה מאנשים אחרים? כן. ה"פתרון" האליטיסטי הילדותי לבעיה המזויפת הזו הוא להטיל מיסים כבדים על עשירים ולהעביר אותם לפחות עשירים. האם חלק מהעובדים באמריקה כיום מרוויחים שכר נמוך מדי מכדי לתמוך במשפחה? כן. ה"פתרון" האליטיסטי הפשטני לבעיה המזויפת הזו הוא לגרום לממשלה לאסור תשלום שכר שהוא מתחת למינימום נקוב.

האם אנשים מסוימים סובלים מנזק משמעותי לרכוש וגוף בשל סופות הוריקן, בצורות או פגעים אחרים של מזג האוויר? כן. ה"פתרון" האליטיסטי העצל לבעיה האמיתית הזו מתמקד בניסיון לשנות את מזג האוויר על ידי הפחתת פליטת פחמן. האם מחירי מוצרים רבים עולים בחדות בשל גורמים שונים, טבעיים ואחרים? כן. ה"פתרון" האליטיסטי ההפוך לבעיה המזויפת הזו ("הפוך" ו"מזויפת" מכיוון שמחירים גבוהים משקפים ומסמנים במדויק מציאות כלכלית) הוא לאסור על גבייה ותשלום שלהם. כאשר לחצים אינפלציוניים גוברים בשל צמיחה מוניטרית מוגזמת, האם הלחצים האלה מתבטאים בעליית מחירים? אכן. ה"פתרון" האלטיסטי הילדותי לבעיה האמיתית מאוד הזו הוא להאשים את ה"חמדנות" ולהעלות עוד מיסים על רווחים.

האם אמריקנים רבים עדיין לא זוכים לקבל רמת חינוך מתקבלת על הדעת במערכת בתי הספר הציבורית? כן. ה"פתרון" האליטיסטי העצל לבעיה האמיתית הזו הוא להעלות את שכר המורים ולשלם עוד כסף למנהלי בתי הספר הכושלים.

האם חלק מהעובדים בארה"ב מאבדים את משרתם כאשר אמריקנים רוכשים יותר מוצרים מיובאים? כן. ה"פתרון" האליטיסטי הוא להגביל את יכולת הצרכנים לרכוש אותם. האם ישנים קיצוניים הלוקים ברתיעה לא-הגיונית מפני שחורים או להט"בים? כן. ה"פתרון" האליטיסטי לבעיה האמיתית הזו הוא להוציא מחוץ לחוק "שנאה" ולכפות על הקנאים להתנהג כאילו שאינם כאלה. האם ישנם אנשים הזכאים להצביע בבחירות אך נמנעים מלעשות זאת? כן. ה"פתרון" המועדף על ידי חלק מהאליטות לבעיה המזויפת הזו ("מזויפת" מכיוון שבחברה חופשית לכל אדם הזכות להימנע מהשתתפות פעילה בפוליטיקה) הוא להפוך את ההצבעה בקלפי למחייבת.

זו רק רשימה מקוצרת של "פתרונות" פשטניים לבעיות אמיתיות ומדומיינות וניתן להרחיב אותה בקלות. עבור אנשי האליטות המבלבלים בין מילים למציאות, ההנחיה כי תיאור מילולי מוצלח של מציאות הנוחה להם מוכיח כי הדמיון הזה יכול להפוך לאמת אם רק נארגן מחדש את תופעת הטבע הרלוונטית. חברי האליטה מתעלמים מהשלכות בלתי-מכוונות, ומעלימים עין מן העובדה כי המציאות החברתית והכלכלית אותת הם מתעבים היא תוצאה לא של נבזות מכוונת או פגמים שניתן לתקן בקלות, אלא של שקלול תמורות מורכב הנעשה מדי יום בידי אינספור יחידים.

הנדסה חברתית נראית דבר הגיוני וישים רק עבור אותם אנשים המתמקדים בתופעה יחידה על פני השטח, ונותרים עיוורים למורכבות האדירה מתחת לפני השטח שיוצרת את אותה תופעה. תפיסת המציאות של אותם אנשים דומה לזו של ילדים: ניתן לעוות אותה בקלות כדי להשיג כל דבר בו המעוותים חושקים.

שורות האליטה כיום מלאות באנשים בעלי חשיבה פשטנית המבלבלים בין מילים וכוונות טובות לבין חשיבה רצינית. הם מציגים אחד בפני השני, וגם בפני הציבור התמים, חזית של הגות עמוקה, כאשר בפועל רק לעתים רחוקות הם מיישמים חשיבה מורכבת יותר מזו שתמצאו בגן ילדים או כיתת בית הספר.


פרופ' דון בודרו הוא מרצה לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, ועמית בכר במכון האמריקני למחקר כלכלי – AIER. גרסה מלאה של הטור ראתה אור לראשונה באתר AIER ואני מודים למכון על הרשות לפרסמו.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. אנשים באוניברסיטאות תומכים בזה היום בעיקר מתוך פחד ולא מתוך מחשבה פשטנית. מי שחורג מהשורה סופג תגובה מפחידה ממש. אנשים מפוטרים, מושמצים וסופגים איומים פיזיים. כבר מזמן עברנו את שלב ההפגנות של אנשים תמימים מלאי תקווה. היום זה כבר משטר של טרור. מזכיר קצת את המהפיכה האיסלאמית באיראן. אותו תהליך, אותה תוצאה אבל אידאולוגיה שונה.

  2. א.מילא התפיסה השטחית והילדותית. מה שמדהים באמת זה שברגע שהחליטו על פתרון אסור מבחינת ה׳נאורים׳ לערער עליו. אין שום לקיחת אחריות או למידה מטעויות.
    מעמד המשפחה והנישואין, יכולת ההרתעה של כוחות הבטחון ובטחונם של תושבי תל-אביב (אם לציין כמה דוגמאות) הם דברים שנדפקו עקב פתרונות שטחיים ונאיבים לבעיות אמיתיות. אז מה תגובת השמאל: נסיון למצוא להם פתרונות ילדותיים חדשים, לעיתים באמצעות דחיפה מתחת לשטיח מכבסת המילים בתקווה שהמצב יראה ׳לגיטימי׳. הכל רק לא לחזור בהם מפתרונות העבר.
    ב.אני חולק על המסקנה. לא רק שהנדסה חברתית היא פתרון הגיוני וישים אלא שהיא בכל מקרה מתרחשת. תרצה או לא תרצה החברה משתנה ומושפעת מכל מיני דברים גם אם לא באופן מכוון. כל עוד הימין יפקיר את הגזרה הזו הוא יפסיד. תפקידנו הוא לדאוג להנדס לכיוון ריאליסטי ובוגר.

    1. א. התוספת שלך היא המשך מתבקש של התפיסה הילדותית שעליה מדובר כאן, והמאמר מתייחס אליה. כלומר, בדיוק כמו ילד, אותם אנשי "אליטה" באים בדרישות ילדותיות ופתרונות שטחיים, ורוקעים ברגליהם כדיי לקבל אותם. לצערנו, אם מישהו נושא במשרה ציבורית גבוהה, רקיעת רגליו משמידה כליל חיים של אנשים באלפיהם.
      ב. אני חושב שהתבלבלת אם זו המסקנה שלך. שינוי אורגני, הדרגתי וטבעי של חברה אינו זהה להינדוס כוחני שלה. השמאל מנסה לאכוף בכוח שינויים לכיוון המתאים לאידאולוגיה שלו (למרות פערים וסתירות בתוך האידאולוגיה עצמה, אבל זה נושא אחר). גישה זו היא בלתי מוסרית, וגם בלתי מעשית משום שהיא מובילה תמיד להתפרקות תוך תשלום מחירים גבוהים. אסור בתכלית לנסות לעשות זאת לכיוון השני, ומאותן סיבות – זה לא מוסרי וזה ייכשל תוך תשלום מחירים גבוהים.

      הפתרון כאן, עד כמה שהוא לא סקסי, הוא חינוך. והכוונה אינה לאינדוקטרינציה שהשמאל קורא לה חינוך, אלא חינוך במשמעותו המקורית: הקניית יכולת ניתוח והסקת מסקנות, איסוף וצבירת ידע, חשיבה עצמאית, הבחנה בין עיקר וטפל ובין טוב ורע. רק מה? אלו פעולות שדורשות שנים רבות ומאמץ רב. הרבה יותר קל להציע את הפתרונות השטחיים שאתה הצעת למשל, וכאן הפספוס שלך. ואם אתה אכן עדיין חושב כך – הרי שהמאמר הזה מדבר גם עליך, אפילו אם אתה לא קולט את זה.

      נסה לקרוא שוב.

    2. אוריאל, מסכים איתך לגמרי.
      ענין של הגדרת המונח ׳הנדסה חברתית׳. אם לאמץ את הגדרתך-אתה צודק.

  3. אחד המאמרים הטובים ביותר שקארתי לאחרונה.
    מתמצת ביעילות את רדידות החשיבה הפרוגרסיבית-נאיבית.

    תודה רבה על הבאת התוכן והנגשתו.

  4. אני לא באמת חושב שזה המקרה. ה"אליטות" מתייחסות לציבור כלהקה של קופים, ומרדדות את הפתרונות לרמה הזו. אני חושש שהבעיה היא שכל דבר מורכב ועמוק יותר מחד קרן נחשב למסובך ולא ישים כי אי אפשר לגייס לו תמיכה פופולרית לפי כל מומחי השיווק של האליטה. הרעיונות שמקודמים הם לכן הרעיונות הנאיבים. התוצאה אותה תוצאה, אבל המקור הוא לא טיפשות אלא זילזול.

    1. בהמשך למה שכתבת, הפתרון של הימין הוא מורכב יותר ודורש הבנה מעמיקה של תהליכים כלכליים וחברתיים. קל לכעוס על כך שאין חלוקה שווה והוגנת כביכול של המשאבים. קשה להבין שללא הבטחה לעושר אנשים לא ירצו לקחת סיכונים על מנת ליצור משאבים חדשים שהחברה כולה נהנית מהם במידה זאת או אחרת. לדוגמה, ביידן פונה עכשיו בדרישה לחברות האנרגיה להשקיע בחיפושי נפט ״כי זה הדבר הפטריוטי לעשות״ כאשר במקביל הוא מכריז עליהם מלחמה וטוען שמטרת הממשל שלו היא לחסל אותם. לשמאלני התמים אין שום בעיה עם הסתירה הזאת: נפט זה רע לסביבה , מכאן שחברות האנרגיה רעות ולכן צריך להעניש אותן. העובדה שבסופו של התהליך הזה הוא זה שמשלם את המחיר מתחילה לחלחל רק כאשר מאוחר מדי אם בכלל כי בינתיים השמאל, בעזרת התקשורת, בנה נרטיב חדש שבו חברות האנרגיה אשמות במשבר ולא הממשל שהפך את הסיכון ללא משתלם.

    2. והמציאות היא שמנהיג שדווקא מציע פתרונות מורכבים ובוגרים מצליח לגייס תמיכה של כ-50 מנדטים. מספר שראשי הקואליציה יכולים רק לחלום עליו.
      מתברר שזה אפשרי אם רק נותנים אמון בציבור ומוכנים להסביר לו שהמציאות מורכבת וללמד אותו דרכי חשיבה תואמות.

    3. בניין של קלפים נראה כמו פתרון מורכב בגלל שקשה להשאיר אותו עומד. בפועל מדובר בקונסטרוקציה פשוטה מאוד רק שהיסודות שלה מעורערים. ימין אמיתי מציע פיתרונות שמבוססים על הטבע האנושי ביחד עם גבולות מוסר שנבנו במשך מאות שנים על מנת לרסן את הדחפים הבעייתיים יותר של האדם.

    4. לא הבנתי מה אתה רוצה ממני.
      דבריך ודברי לא סותרים אחד את השני. אני אף מסכים איתך לגמרי.
      אכן צריך פתרונות המבוססים על הטבע האנושי. ומובן שפתרונות כאלו יהיו מבוססים על מוסר המותאם לטבע האנושי ולא על כזה שפותח מתוך חיפוש פתרונות ילדותיים ושטחיים.

      רק הערה שולית אחת: לא רק לרסן את הנטיות השליליות אלא לתעל אותן. לדוגמה קפיטליזם מכוון ליצור תנאים בהם רצונים של החברות להרוויח יאלץ אותן להציע סחורה הכי טובה שיש במשק מבחינת האיזון בין איכות למחיר. זאת מתוך ידיעה שאם הם יציעו פחות מזה הם יסתכנו בכניסת מתחרים שיגנבו מהם את הלקוחות ויביאו להם הפסדים.

  5. בפועל מדובר בקיצוניים – אדם קיצוני ירמוס את כל הערכים בשם ערך יחיד – חשיבה פשטנית.
    המפלגה הדמוקרטית כולה וכל השמאל הישראלי הם פשוט קיצוניים. אפילו הימין הקיצוני יותר מתון מהם בתפיסותיו ומוכן לאזן בין ערכים.
    קיצוניות כזו היא אכן ילדותית – יךד לא נדרש לאזן בין ערכים, הוא רוקע ברגליו ורוצה את מה שעומד מולו כרגע מבלי לחשוב על השלכות.
    כך גם אין ראיה לטווח רחוק אחורה או קדימה – הכל כאן ועכשיו. פופוליזם, חמדנות, שנאה, התעמרות בציבורים מזדמנים, הכל חלק מאותה קיצוניות.

  6. טוב ויפה אבל הרשימה לוקה בדיוק באותה בעיה עליה היא מתריעה. למשל ״האם ישנם אנשים המשתמשים ברובים כדי לרצוח אנשים אחרים? למרבה הצער, כן. ה"פתרון" האליטיסטי השטחי לבעיה האמיתית הזו הוא להוציא כלי נשק מחוץ לחוק.״
    רק שבין ״להוציא מהחוק״ לבין לאפשר לכל מטורף לקנות X כלי נשק יש הרבה אפורים שהרשימה מתעלמת מהם באדיקות. כך גם לגבי שאר הדוגמאות.
    זו טכניקה אהובה על פוליטיקאים ודמגוגים, להקיף איש (או רעיון) קש.

    1. רק שלא כל מטורף יכול לקנות נשק בארה"ב אם לזה התכוונת.