כאשר בית המשפט שוב פולש ברגל גסה למגרש הפוליטי, המחוקק יהיה חייב להגן על לשון החוק
במערכת הבחירות הנוכחית מצביעי הימין צריכים לדרוש מנבחריהם דרישה אחת, ברורה ופשוטה: כאשר בית המשפט נותן לשר בממשלה את הברירה בין קיום החוק לבין קיום פסק דין – יש לקיים את החוק ולהתעלם מפסק הדין.
החלטת בית המשפט מאמש בעניין כניסת אזרחי אוקראינה לישראל נראית, על פניה, כמפגן הבוטה ביותר של זלזול בחוק בהיסטוריה של בית המשפט העליון. הרובד הראשון שיש בו אי-חוקיות בולטת לעין הוא הרובד המהותי. כלומר – עצם השאלה האם יש או אין לשרת הפנים סמכות להגביל את כניסתם של אוקראינים לארץ למרות הסכם הפטור מוויזה. בית המשפט קבע שאין בהסכם שום דבר שמאפשר לשקד להשעות או להגביל אותו. זה למרות שההסכם קובע במפורש, בסעיף 7:
בנסיבות חריגות מטעמי הגנה על הסדר הציבורי, הביטחון הלאומי או בריאות הציבור, יש לצדדים זכות להשעות, באופן מלא או חלקי, את יישום הסכם זה"
באקלים המשפטי השורר כעת בישראל, שופטי העליון יכולים לפסוק על שחור שהוא לבן, ולצאת ללא כל פגע. המציאות הזו חייבת להשתנות עם כינון הממשלה הבאה.
למרבה הצער, אי-החוקיות שברובד המהותי הוא לא החריף ביותר, גם לא הבוטה ביותר. המוסד שנקרא בג"ץ נשען על חובת הממשלה לנמק את כל פעולותיה. אם אזרח דורש הסבר מהממשלה מדוע היא נוהגת כך ולא אחרת – הממשלה חייבת לנמק. אם הנימוק אינו מניח את הדעת, אפשר לעתור לבג"ץ שיחייב את הממשלה לפעול באופן הרצוי.
לעיקרון הזה יש שני חריגים: הזכות לשאת נשק, והזכות לשלול כניסה לישראל ממי שאינו אזרח. בשני התחומים האלה מסור לשר הפנים שיקול דעת מלא. כלומר – החלטת השר בעניין הזה היא לא שפיטה. גם את העיקרון הזה רמס בית המשפט.
עיקרון חוקי חשוב נוסף שנרמס במפגן חצוף של משוא פנים הוא זכות העמידה. מי שהגיש את העתירה היה תומר ורשה, עורך דין השוהה בישראל. הוא הגיש אותה, מבחינת בית המשפט, בשם עצמו בלבד. הוא לא מבקש להיכנס לישראל על יסוד הסכם הוויזה עם אוקראינה, ואף לא להכניס כך לארץ מישהו מיקיריו. לפני כמה חודשים בג"ץ דחה על הסף עתירה שהגיש דודי אמסלם, בטענה שאין לו – חבר כנסת המייצג עשרות אלפי אזרחים – זכות עמידה. הסיבה הייתה שהיה מישהו אחר, שהאינטרס שלו קרוב יותר לעתירה, ולא הוא שהגיש אותה.
גם כאן – היה מי שהאינטרס שלו קרוב יותר: אוקראינים שמבקשים להיכנס לישראל. אבל בית המשפט דחה את הטענה הזו בקש. הוא קבע שהם לא יכולים לעתור משום שהם לא נמצאים בישראל. ובכן – בשביל זה בדיוק המציאו את עורכי הדין, בשביל שיוכלו לטעון בשם אדם בהיעדרו, אבל ההיגיון הסביר, בדיוק כמו החוק, לא יעצור את שופטי בג"ץ.
נטפס עוד בסולם האבסורד והגענו לשאלה – מי באמת העותר? התשובה הנכונה היא הרפובליקה האוקראינית. צחי ורשה, עורך הדין "העותר", כתב זאת מפורשות במבוא לעתירתו. שופטי בג"ץ בחרו להסתמך על ציוץ בטוויטר של שגרירות אוקראינה בישראל, המבהיר כי אוקראינה תומכת בעתירה, אך לא היא העותרת. הם ידעו למה עשו זאת: מדינה לא יכולה להשתמש במערכת המשפט של רעותה, נגד המדיניות של אותה המדינה – בפרט בעניינים בינלאומיים כמו אשרות שהיה. התנהגות כזו פוגעת בריבונות המדינה. את בג"ץ, כמובן, זה לא עצר – כי פגיעה בריבונות זה בדיוק מה שבג"ץ ביקש להשיג.
את כל הטיעונים האלה הכרנו, וגם טענו, בזמן שהעתירה עוד הייתה בתנור. אבל חוצפת השופטים לא יודעת גבול ומוסיפה טעם נוסף לאי חוקיות ההחלטה: העיתוי. אם שרת הפנים הייתה רוצה לבטל הסכם פטור מוויזה בכל מצב שגרתי, שאיננו מלחמה, היא הייתה צריכה לבקש את אישור ועדת הפנים של הכנסת. והשופטים, באדיבותם שאינה יודעת גבול, אף הציעו לשרת הפנים לפנות לוועדה כדי שתאשר את המתווה שנגדו הוגשה העתירה.
אם בג"ץ היה נותן את פסק הדין לפני שבועיים, כאשר הקואליציה עוד איכשהו הצליחה להתקיים, ייתכן שזה מה שהיה קורה. אבל שופטי בג"ץ לא רצו לקיים את החוק. הם רצו לקבוע, בניגוד לחוק, את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל. לכן, ובהיותם פוליטיקאים ממולחים, הם המתינו רגע לאחר התפזרותה הסופית של הכנסת כדי להבטיח שלא ניתן יהיה להפוך את החלטתם, לפחות עד לכינונה של הקואליציה בכנסת ה-25.
פסק הדין הזה צריך להיות קו הזינוק לקמפיין של הימין בבחירות הקרובות. בשנים האחרונות הקו המשסע בין ימין לשמאל הוא שאלת שלטון החוק אל מול שלטון השופטים. פסק הדין בעניין ורשה מסמן שפל חדש, שממנו חייבים להתרומם. הדרישה צריכה להישמע בקול גדול: ימנים – צייתו לחוק, לא לשופטים.
עו"ד זיו מאור הוא היועץ המשפטי של פורום הלל ומגיש מגזין משפטי ברדיו גלי ישראל.
זאת נראית אחת הדרכים היעילות לשים את בגץ במקומו כרשות שופטת לפי החוק ולא ממשלה וכנסת חילופיין. 3 פעמים עשו זאת נשיאי ארהב כאשר התעלמו מפסיקות לא חוקיות בעליל ובית המשפט העליון שלהם למד לא להתערב בעניינים ביצועיים בעליל.
מאמר שכל כולו טחינת מים: ממילא נבחרי ציבור-חברי ממשלה- כשרת הפנים איילת שקד למשל, נשבעים פומבית לשמור אמונים למדינה ולחוקיה. כלומר כל מה שנבחר הציבור, למשל שרת הפנים איילת שקד, העומדת בפני החלטה מעין זו של עוזי פוגלמן צריכה ממילא לעשות הנו לשמור אמונים לשבועתה הפומבית. כזכור [-?] עוזי פוגלמן הוא זה שהחליט שלמדינה אין זכות לכלוא מסתננים בשל פגיעה ביכולתם למצוא בנות זוג, ונשות המדינה היהודית נשדדו נאנסו ונרצחו בשל כך. הגיע הזמן להכריז על 'חיזב צאלח א דין' [מפלגת בגצ בלשונו של ח"כ רוטמן] כארגון טרור העויין במוצהר את החיים שלמות הגוף והרכוש של היהודי במדינה היהודית.
לא נראה באופק שום פתרון שישים קץ לדיקטטורה המפחידה הזו בהנהגת בג״צ מושחת עד היסוד המאוייש בטיפוסים שהדעת אינה סובלת העושים ככל העולה בדעתם עם עם ישראל.
זו לא מדינה ואין פה חוק וסדר. אין למי לפנות ואין מי שיכול לשנות כלום. אנחנו בתהום.
מדובר באנרכיה מסוכנת בה כל כוחות הסמאל השתלטו במחשכים על ידי מינויים שפלים במשך שנים ארוכות המחסלים צעד צעד את העם היהודי, המדינה היהודית, היהדות, לימודי המסורת והתנ״ך וההיסטוריה על ידי הדור הבא, כדי לשים קץ למדינה.
כל האנשים שפעלו בממשלה האחרונה לפגוע בנו צריכים להיעלם מהמפה הפוליטית ומהזירה הציבורית.
חלאות כמו איילת שקד, בנט, הנחש הערמומי והאפס המוחלט גדעון סער ושותפיו וכל האלקינים והליברמנים חייבים להימחק בבחירות.
או לחילופין שהציבור הימני יפנים ויסכים למחיקת המדינה שלנו ולמסירתה לאומת מוחמד.
העובדה שנתניהו מעולם לא הצהיר על איזושהיא כוונה לשנות משהו במערכת המשפט מבטיחה ששום דבר לא ישתנה גם אם הליכוד בראשותו יחזור לשלטון
הימין צריך מנהיגים אמיצים שמדברים בקול ברור
(הנימוק של המתרצים שטוענים שבכל הקואליציות של נתניהו היה גורם שמנע שינויים היה יכול להיות הגיוני אילו נתניהו עצמו היה טוען כך)
גם עכשיו על שרת הפנים וכל דרגי המשרד חייבים לפעול על פי הוראות החוק ולא על פי החלטות השופטים !!!
ונגיד שנבחר ציבור ימני כזה או אחר יחליט להתעלם מהחלטת בג"ץ-מה אז?
כולנו יודעים שהמשטרה והפרקליטות רקובות ומוטות לא פחות מבית המשפט אז די ברור שתוך פחות מיממה הוא ייעצר ויוזמן לחקירה שתהפוך לכתב אישום ולא יהיה לו כל סיכוי למשפט הוגן.
ותהיו בטוחים שכל חברי הקואליציה הנוכחיים והמפלגה הערבית המשותפת ישמחו לוותר לו על החסינות הפרלמנטרית לאלתר.
א. הם לא יודעים את החוק.
ב. ואם תפנה אותם לחוק, הם לא יבינו מה כתוב.
ג. עקרון בדמוקרטיה, לציית לפיסקי דין.
אחרת זה לא דמוקרטיה.
התבלבלת העקרון בדמוקרטיה הוא לציית לחוק, לא לפסקי דין. דמוקרטיה היא בהגדרתה שלטון העם ולכן נותנת כוח להחלטת הרוב באמצעות נציגיו שהם הרשות המחוקקת, כלומר לחוק.
אם שופט מוציא פסק דין שאינו כחוק הרי שהוא אנטי-דמוקרטי ולכן לא יתכן שציות לפסק זה יחשב כמעשה דמוקרטי או כתנאי לקיום דמוקרטיה.
לגבי א׳ וב׳, לצערנו, זה חל בעיקר על מערכות האכיפה על כל המוחות ה״מבריקים״ בעיני עצמם שהשתלטו עליהן. לגבי ג׳, מוכיח שא׳, ב׳, פלוס חוסר בידע והגיון בסיסיים מתייחסים כנראה גם לשאר אוכלוסית המנופחים קוראי ״הארץ״.
אצלנו – בג"ץ כאשר הוא מוחה על חוק הוא מספק עבודה לעורכי דין מהרשימה , מסביר להם איך לתבוע , טכך פתאום עו,ד תובע בשם מדינה אחרת , כשבעצם הוא מוציא לפועל החלטות בג"ץ , כך גם כל השאילתות והתביעות לש הערבים באויש
מי שקורא כאן והוא מתפקד ליכוד – חייבים להכניס לכנסת אנשים שהחזרת השלטון לעם היא האג'נדה העיקרית שלהן, אנשים שלא מתקפלים מול הדיקטטורה השיפוטית.
מבין המועמדים החדשים – זיו מאור וטלי גוטליב.
מבין חברי הכנסת המכהנים – יריב לוין, אמיר אוחנה, שלמה קרעי.
בג"צ כשבתו כשר הפנים,
פס"ד זה הוא המשך פס"ד בנושא דומה. סמכות הכניסה לישראל שבכל מדינה מסורה בידי שר הפנים או מי מטעמו הופקעה לטובת הבג"ץ. את שר הפנים אנחנו יודעים לשלוח הביתה אם לא הצבור לא יהיה מרוצה מהמדיניות של מפלגה הוא יפגע בכוחה האלקטורלי.
איך שולחים הביתה את שופטי העליון אם לא מרוצים מפעילותם? איך מטילים עליהם אחריות על החלטותיהם?
בג"ץ אליס מילר – כשבתו של בג"ץ כראש אכ"א ושר הבטחון שמעליו.
בג"ץ גדר ההפרדה, בג"ץ כשבתו כשר הבטחון + יחד עם שר האוצר + אלוף פיקוד מרכז כולם ביחד וכל אחד לחוד. למי שלא זוכר תוך כדי מלחמה כשמדינת ישראל רגע לפני פשיטת רגל ביהמ"ש מורה למדינה להזיז גדרות בעלות של מאות מיליונים, מקרב את קו הגבול וקובע עובדות בשטח. לא נושא באחריות ותזוזת הגדרות ע"פ מה שנראה לשופטים כצודק. אני לא מכיר הרבה מדינות בהן ביהמ"ש בזמן מלחמה מקבל החלטות כמו גבולות (סליחה גדרות הפרדה) בעלות של מאות מיליונים לטובת האויב. אני לא יכול לחשוב שזה יקרה בארה"ב או רוסיה או סין או אנגליה או אפילו הודו בה שופטים משתתפים בהליך בחירה של שופטים.
אם נסתכל במקרה הזה, פס"ד פורסם בדיוק איך שהכנסת התפזרה וכולם עסוקים בבחירות. לי זה מזכיר את פרסום פס"ד של אהרון ברק מייד לאחר רצח רבין בה הוא בישר לישראל כי מעתה יש לישראל חוקה ושמה : "כבוד האדם וחירותו" . חוק שעבר ברב של 32 ח"כ.
להבנתי,
מדינת ישראל בדרך לאבדון. מדובר במדינה חזקה שמכה אימפריה אזורית כמו אירן על בסיס שבועי ע"פ מקורות זרים. גם בסוריה וגם בביתה שלה. מה ישראל לא מצליחה? להדביר טרור פלשתיני וכולם זוכרים איך אריק שרון הדביר את הטרור בעזה בשנות ה- 70.
מדינת ישראל בדרך לאבדון כי היא לא מסוגלת למשול בגבולותיה. הממשלה חסרת האמצעי המינימלי שיש לכל שלטון והוא שליטה בגבולותיה. הצבא הישראלי טובע בבט"ש כבר 30 שנים (בעלויות אדירות) כי מה שאפשר לעשות עם 10 חיילים באופן שנעשה בשנות ה- 70 כששני גיפים של מג"ב פזרו הפגנה של מאות בתוך דקות היום צריך לרכז מאות ואלפים של כוחות.
הפשע בדרום הארץ ובצפונה משתולל. המשטרה מפחדת מהצל של עצמה. ראשיה מפנים את המשאבים לאכיפה של הרגולציה המדינתית כשזה לא לב הבעיה בישראל. ישראל אינה מדינה מושחתת מצד שני היא סובלת מפשיעה משולבת לאומנית ופלילית. הערבים חשים באוזלת היד של ישראל ופועלים בהתאם. לא מזמן הרשו לעצמם לתקוף עוברים ושבים ברחובות.
להערכתי, לישראל לא נותר הרבה זמן, ישראל של שנות 2020 מזכירה לי את בירות 1920. עיר מדינה תוססת עשירה וקוסמופוליטית. בירות סובלת היום מרעב ואי שלטון – זה הכוון שמדיניות המישפטוקרטיה מוליכה אותנו להבנתי אליו. לא נותר הרבה זמן. גם הגוף החזק ביותר כשהוא סובל מסרטן ומחלה אוטואימונית יקרוס. ולהערכתי ישראל סובלת מהבעיה הזאת כבר משנות ה-80 ובעיקר שנות ה-90. הבירוקרטיה המדינתית לא סרה למרות הממשלה ולא ממלאת את הוראותיה. ע"פ פרופ מאוטנר השמאל העביר את העשייה הפוליטית מהפוליטיקה של הכנסת והבחירות לפוליטיקה של ביהמ"ש העליון. העם קורא לבג"ץ פורום מר"ץ ולמעשה אומר שמושל בו מיעוט זעיר שאולי נציגיו בכנסת יעברו את אחוז החסימה ואולי לא. לדעת רבים קבוצה אוליגרכית זו מושלת במוסד שהלאים את מדיניות הממשלה והכנסת.
להערכתי, לא נותר הרבה זמן. הברירה היא בין גלות שלישית שמי יודע אם נחזור בשלישית לאחר 2000 שנות גלות לבין לרסן את קבוצת המיעוט ע"י סגירת מוסד הבג"ץ, העברת 100% מהכח למנות ולהדיח שופטים, יועמ"ש ופקידים לידי הממשלה והכנסת.
יש לפעול בקרוב, חזק ואגרסיבי, התקשורת דוברת העברית (שימו לב לא כתבתי ישראלית) תהדהד את הבכי והנהי (לא להתרגש, הכלבים נובחים והשיירה עוברת). הרב הדומם של מיליוני בני ישראל יתמוך. השלב הראשון הדרוש הוא פיצול תפקיד היועמ"ש לתובע מדינתי שממנה הכנסת ליועמ"ש של הממשלה שממונה ומפוטר בהחלטת ממשלה ללא כל נימוק וללא ועדת איתור של שופטי העליון. סגירת מוסד הבג"ץ, הקטנת מספר שופטי העליון ל-3 כשהכנסת תורה מי נשאר ומי הולך הביתה (בעתיד ימונו נוספים בידי הממשלה ובאישור הכנסת).
עד אז, הבחירות בישראל משולים לועד כיתה שהמורים נותנים לילדים טושים בוועדת קישוט לא יותר מכך.
בכל הדמוקרטיות המערביות הגדולות, היועץ המשפטי לממשלה הוא משרת אימון של הממשלה, עובד אך ורק עבורה, הוא איננו מחזיק בכובע נוסף, התובע הראשי, כאשר התובע הראשי הוא בד"כ מינוי פוליטי, הרבה פעמים חלק מהממשלה. כמובן שהוא יועץ בלבד ולא מכתיב עמדה לנבחרי העם.
אנחנו מדינת חלם. בג"ץ ביצע פוטש משפטי ע"י המצאת "חוקה" והפך את היועמ"ש לגולם ששולט על ממניו לתפקיד. אם המצב ימשך אנחנו בדרך לאבדון ולאובדן הבית השלישי.
הפרדת הבג"ץ מהעליון
והקמת הבג"ץ החדש
הפרדת היועמ"ש מהתובע הכללי
היועמ"ש משרת אמון
ומינוי תובע כללי
כל פיתרון אחר לא יחזיק מים.