לאחר שגנץ וסער, כל אחד מסיבותיו, קשרו את גורלם זה בזה, מפת הגושים מתבהרת ומדגישה את חשיבות לכידות המחנה הלאומי
לראשונה מאז שנת 2006, הציבור בכלל והציבור הלאומי בפרט יכול ללכת לקלפי בעיניים פקוחות ולדעת לאן מועדות פני הפתק שאותו ישלשל למעטפה.
תזכורת קצרה לחובבי ההיסטוריה. לאחר בחירות 2009 לקח אהוד ברק את קולות השמאל וחבר למחנה הלאומי תחת נתניהו. ניסיון דומה של מופז כשל אבל הכיוון שלו היה ברור. בבחירות 2013 ברית האחים של בנט ולפיד בשיתוף האחות לבני הדירה את השותפים הטבעיים של המחנה הלאומי, והשאירה את הליכוד כמפלגה הלאומית היחידה במערכה. בבחירות 2015 ההונאה הקטנה של כחלון הכניסה לקואליציה את הפרקליטות ובג"ץ והעלתה, אולי לראשונה, את הנושא המשפטי לראש סדר היום. על מעללי בנט ושקד במערכת הבחירות האחרונה, שוד הקולות המפואר מכולם, אין מה להרחיב. קולות הימין הקימו עם מרצ-רע"מ את הממשלה הישראלית-פלסטינית הראשונה. וכך יצא שמעל לעשור הבוחר הישראלי היה מגיע לקלפי ופשוט לא יודע מה נבחריו יעשו עם הקול שלו.
ועכשיו, לראשונה, נראה כי יש לפנינו שינוי של ממש. האיחוד בין גנץ לסער שעליו הוכרז אמש מבשר חדשות מעולות לבוחר הישראלי ולכל המהססים, במיוחד אלה התופסים את עצמם כחלק מהמחנה הלאומי. דברים אלה נכתבים ללא בדל ציניות.
החל מאתמול, גדעון סער ובני גנץ קשרו את גורלם זה בזה. סער עשה זאת מסיבות מובנות. הוא פשוט לא מסוגל להתקרב לאחוז החסימה. לאחר שסער וחמשת גמדיו היו בנתיב המהיר לאבדון הפוליטי (רוב הגמדים, אגב, אכן יגיעו לשם בכל מקרה), הוא פעל כדי להבטיח לעצמו לפחות עוד קדנציה אחת.
אבל גם לגנץ יש מוטיבציה חזקה לאיחוד. קודם כל, וכיאה לחובב הפנסיות התקציביות – כסף. הנדוניה שסער מביא עמו כמעט ומכפילה את תקציב הבחירות המצומק של 'כחול לבן', עם תוספת של כעשרה מיליון שקלים מכספי מימון הבחירות של 'תקווה חדשה'. אבל האיחוד גם מעניק לגנץ הזדמנות פז לפגוע ביריבו יאיר לפיד, ולגרוע מנדטים מקרב התומכים היותר לאומיים של 'יש עתיד' בכך שיצייר את עצמו כמי שחובר לסער במפלגה הנוטה פחות לשמאל. זו גם הזדמנות בלתי-חוזרת מבחינת גנץ להגיע לראשות הממשלה, והפעם ברוטציה עם לפיד.
אין יותר העמדות פנים, או כל מיני בלוני ניסוי קואליציוניים שהתקשורת אוהבת להפריח כגון קואליציית גנץ-חרדים ללא ליכוד וערבים. האופציה הזו ירדה מהשולחן. גנץ וסער הדירו את הימין מקואליציית החלומות שלהם, ופסלו במפורש את הליכוד ואת הציונות הדתית. אפילו גפני לא יוכל להציל אותם. הערפל סביב גנץ בנוגע לפוטנציאל שיתוף פעולה עם הליכוד אחרי הבחירות נעלם.
במקביל, גם התרגיל המוכר של נפנופי דפים וחתימות בשידור חי בערב הבחירות, במטרה לגנוב עוד כמה קולות מן המחנה הלאומי, לא יעבוד יותר. איילת שקד צועדת בדרכו של בנט ותלך בקרוב לעשות לביתה, ביחד עם רכיבי ימין "ממלכתיים" אחרים כהנדל והאוזר, שנבעטו אחר כבוד. עבורנו הבוחרים, הכל ברור כשמש ביום לוהט של חודש יולי.
אם כן, הגושים נסגרו סופית, ללא לשונות מאזניים וללא מתלבטים. המחנה הלאומי מצד אחד, ומחנה רל"ב מן העבר השני. בנסיבות הקיימות כיום, נראה כי בפני הבוחר יעמדו רק שתי אפשרויות, שני גושים, שני פתקים. ממשלה בראשות נתניהו והליכוד עם השותפים הטבעיים או ממשלה בראשות לפיד עם מיכאלי-גולן-סער-גנץ-רע"מ-משותפת.
קשה כרגע לדמיין קונסטלציה אחרת של 61, גם בתיאוריה וגם אם ינסו למכור לכם את זה באולפנים. בינתיים אנחנו צפויים לחזות בקמפיין אינטנסיבי, בייחוד מצד גנץ-סער-שקד, כדי לשכנע קולות מן המחנה הלאומי. אבל הונאת בנט-סער כבר לא תעבוד פעמיים. כאשר לראשונה התמונה כל כך ברורה, ספק אם מזימה זו תצליח לגרוע מהימין יותר מכמה עשרות אלפי קולות, ובעיקר תצליח להביא לזליגת קולות מ'יש עתיד' ל-'כחול לבן'.
בדרך אגב, התזוזות הפוליטיות יצרו גם תופעה מעניינת בתוך הגושים. כל בוחר לאומי יודע להגדיר במשפט את ההבדל בין הליכוד לבין הציונות הדתית, בין ש"ס ליהדות התורה או בין יהדות התורה לליכוד. רכיבי המחנה הלאומי חולקים מטרות משותפות מחד, אך מובחנים היטב בדרכם האידיאולוגית.
לעומת זאת, המצב בגוש השני מסובך בהרבה. כך למשל, כאשר גיל ביילין המתמודד בפריימריז במפלגת העבודה התבקש להסביר בראיון את ההבדל בין מפלגתו לבין מרצ, הוא לא הצליח לגמגם משהו מעבר ל"היסטוריה". ועם יד על הלב – גנץ מול לפיד, מישהו באמת יכול להגדיר, מעבר לפרסונות, מה קורה שם? על אידיאולוגיה אין מה לדבר בכלל. כל רכיבי ממשלת הריפוי ללא יוצא מן הכלל דרסו ברגל גסה את דגלי הבחירות שלהם. הדבק היחיד שמחבר אותם הוא תיעוב המחנה שמנגד.
בוחרים יקרים, הוסרו המסיכות. קם הדבר ונהיה. כאשר תגיעו לקלפי בנובמבר ההכרעה תהיה ברורה – ממשלה לאומית בראשות נתניהו או ממשלה א-לאומית בראשות לפיד. ככה פשוט.
ד"ר אוון כהן הוא מרצה באוניברסיטת תל-אביב, לשעבר יועץ לתקשורת בינ"ל לראש הממשלה נתניהו וממייסדי תא 'גאווה בליכוד'.
אם יהדות התורה לא יתאפסו על עצמם מהר הם עלולים לא לעבור את אחוז החסימה הגבוה, ואז השמאל יזכה כתוצאה מהמכניזם (סוג הזכייה החביב על השמאל). אני לא בטוח שישראל תוכל לעמוד בעוד כנסת כזו.
זאת אומרת שנמשיך להחרים את רע"מ? ובמקביל, אגב, נבכה על החרמת נתניהו? כלומר שנחרים את כל הערבים? שנדחוף אותם לזרועות השמאל? האופציה היא לא הליכוד והחרדים וסמוטריץ, אלא הליכוד החרדים ורע"מ ואם סמוטריץ לא ישים רגל כמו בפעם הקודמת אזי יחד אתו. בנס נחלצנו מהממשלה הזו, ואין סומכים על נסים, אתם רוצים ששוב נעבור את המסלול הנורא הזה ונייחל לנס?
ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. לשתף אוכלוסייה זרה בשלטון זה כמו שהוותיקן יצרף רבנים ואימאמים לוועדה שבוחרת את האפיפיור. זה לשים את עצמך תחת שלטון זר.
באיחוד שבין גנץ לסער, גנץ קיבל אליה וקוץ בה. לסער אין קהל בוחריםיהעובדה שהוא היה על סף של בין אי מעבר על אחוז החסימה עד רמה של קרוב לאפס מנדטים. אמנם גנץ קיבל נדוניה של תקציב הבחירות של סער אך למרות הגדלת המזומנים לפרסומת בבחירות הרשימה לא תגביר את כוחה מעבר ליותר מ 10% מזו שרשימתו של גנץ כיום.
ההערכה היא שבוחרי סער לשעבר ישובו להצביע לליכוד וזאת לאור הגילויים במשפט תיקי האלפים ושבהם מתברר ומוכח שכל כתבי האישום היו תפורים והמטרה להפיל את נתניהו. אבל הבוחרים ובעיקר ישראל השניה יתגייסו ויעניקו לליכוד רוב גדול הרבה יותר מאשר תוצאות הסקרים. על פי הערכה זו תוקם ממשלה ימנית חזקה עם רוב גדול ויציב שיהיה בכוחה לתקן את המערכת הרקובה והמושחתת של פקידות שנטלה לעצמה סמכויות.
ההבדל בין גנץ ללפיד הוא פשוט:
לפיד שונא רק את הימין, גנץ שונא את שני הצדדים.
2הם בוגדים שמאלנים, סוכנים זרים, מרגלים, פשיסטים תומכי טרור!
על איזה ימין אתה מדבר בזמן שלקחת קולות של ימין והלכת עם עבאס אחים המוסלמים החיבור שלך סער לגהץ נועד להציל את עצמך ממפלה בטוחה הכל לכבוד עצמך הכל בעבורך ואם נשאר עוד משהו זה בשיבלך לא נתמוך בך בשום אופן
לכבוד הקוראת אילת שקד,
יושב הראש הקודם של ׳ימינה׳ השאיר לך מפלגה עם מוניטין הרוסים שעולים לך בקלפי. אבל לא מאוחר מדי להשתחרר מזה ולפתוח דף חדש. מה שאני ממליץ לך לעשות הןא:
א.להתנער מיושב הראש הקודם תוך הודאה בכל הביקורות עליו מימין.
ב.דרשי שיועמד לדין על הבית ברעננה ושיחזיר את הכסף למדינה.
ג.העיפי מהמפלגה את יד ימינו כהנא. האיש נאמן מכדי לשכנע בהתנערות.
בהצלחה!
תפקידו ההיסטורי של לפיד הוא לאחד מחדש את גוש השמאל מהמתחזים לימין(ואולי אף מאמינים בשקר בעצמם) ועד לערבים על מנת להחזיר את חלוקת המפה הפוליטית לשניים ולהוציא אותנו מהמשבר הפוליטי שהלך ונוצר כאן.
נקווה שהוא יצליח בזה.
"לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו"