הפרזנטור

בספרו המנתח את תופעת הידוענים בפוליטיקה, חוקר העיתונות והקולנוע ד"ר נאואל רבקה הגדיר אותה בקווים כלליים כתופעה מודרנית שהתחזקה החל מהחצי השני של המאה ה-20 עם עליית תקשורת ההמונים והתפתחויות טכנולוגיות. הוא משתמש בעיקר בתיאוריות חברתיות כדי לתאר כיצד תהילה שנצברה בעזרת חשיפה תקשורתית יכולה במקרים מסוימים להיתרגם מעבר לרווחים ממשיים גם לרווחים סימבוליים ולהשפעה ציבורית.

בניסיונו להגדיר מהו "ידוען" (סלבריטי), רבקה מצטט בין היתר חוקרים אשר תיארו את המושג כ"איכות או מעמד המתאפיין ביכולת למשוך תשומת לב, ולייצר סוג של 'ערך מוסף' או רווח הנובע מהיות האדם מוכר מאוד בפני עצמו בזירה הציבורית".

בהדרגה, חלק מן הידוענים שאפו לנצל את השפעתם וכוחם בזירה הפוליטית, והתנאים התרבותיים והטכנולוגיים שהתפתחו במאה ה-20, יחד עם הכישורים שפיתחו בעצמם בכל הקשור לתקשורת ויזואלית, בידור מסחרי ויכולת התנהלות בזירה הציבורית, העניקו להם יתרון בתחום. במקביל, גם השדה הפוליטי עבר תהליך בו פוליטיקאים למדו לתקשר עם קהל המצביעים באופן המזכיר את תעשיית הבידור ולעתים מושפע ממנה.

הספר מתמקד בידוענים שהתפרסמו בתחומי התקשורת והבידור ומשם עשו את המעבר לזירה הפוליטית, ופרק שלם בו אף מוקדש לאחד, יאיר לפיד, אשר בדומה לאביו הצליח לדברי המחבר להמיר חשיפה תקשורתית לכוח אלקטורלי ופוליטי, תוך בנייה הדרגתית של פרסונה ציבורית דרך שלל הז'אנרים בהם עסק.

אם נשתמש בהגדרות המוצעות במחקר, לפיד אכן הגיע לחיים הפוליטיים מצויד בכמה תכונות אישיות ומקצועיות אותן צבר בתחומי הבידור, והעניקו לו יתרון מסוים על פני חלק ממתחריו בתחום הפוליטי. הוא כמובן היה אדם מוכר מאוד, שהופיע במשך שנים על מסכי הטלוויזיה ומעל דפי העיתונים בבתים רבים בישראל; הוא ניחן ביכולת לתקשר עם קהלים ולתמצת מסרים, והחזיק בהבנה טובה של עולם הפרסום והתקשורת.

חלק מהתכונות האלה, כאמור, שימשו אותו היטב גם בקריירה הפוליטית. מפלגת 'יש עתיד' שהוקמה כמעט בין לילה לפני הבחירות לכנסת ה-19 זכתה להצלחה ראשונית מפתיעה, והטירון הפוליטי לפיד הפך לשר האוצר, אם כי לכהונה קצרה. לאחר מכן הגיעו מספר שנות נדודים במדבר האופוזיציה בהן ניסה ללא הצלחה למצב עצמו כמועמד בכיר, עד להקמת 'כחול לבן' לפני כארבע שנים, אשר זכתה שוב להצלחה יחסית בבחירות אפריל וספטמבר 2019. השעטנז של 'כחול לבן' התפרק ולפיד שוב רץ לבדו, ולאחר עוד שתי מערכות בחירות הצליח לחבור לבנט בהקמת "ממשלת השינוי" ומונה לשר החוץ וראש הממשלה החליפי. לאחר שנה סוערת בסיומה קרסה ממשלת בנט, לפיד צלע לבסוף ללשכת ראש הממשלה, אם כי שוב לכהונה קצרה, בממשלת מעבר וללא רוב מעשי בכנסת או בציבור.

במבחן התוצאה ניתן להגדיר את מצבו הנוכחי של לפיד כהצלחה אישית, אם כי העובדות הבסיסיות לא השתנו. עדיין מדובר בראש ממשלה בעל ניסיון מדיני ומנהלתי מצומצם ביותר, ולמרות התלאות הרבות שעבר בשנים האחרונות, בתמונה הכללית גם ניסיונו הפוליטי אינו רחב וכלל עד כה בעיקר מפחי נפש.

בניגוד לידוענים אחרים כמו רונלד רייגן למשל שהצליח לעבור מהוליווד (דרך מושלות קליפורניה) לבית הלבן כאשר הוא מתבסס על משנה אידאולוגית סדורה והשקפת עולם מנומקת, הסגנון של לפיד מתאפיין בפשטנות (אולי מכוונת), בינוניות וסתמיות כללית. על חוסר הניסיון המדיני הוא מנסה לפצות בדבר בו הוא מנוסה יותר מכל – להיות פרזנטור. כך לפיד מתייחס למעשה לתפקידו הפוליטי כבר מראשית הדרך. הוא מנהל ביד רמה מפלגה צייתנית אשר מוקדשת כולה לפולחן האישיות של איש אחד: הרבה דיבורים וסיסמאות, ניסיון להישמע חכם ולהיראות יפה, עטיפה נוצצת אשר מתחתיה מתגלה לרוב חלל ריק.

הדוגמאות קיימות בשפע והן מסופקות על ידי לפיד עצמו. שיטוט קצר בעמוד היוטיוב הרשמי של ראש הממשלה יגלה לגולש המזדמן אוצר של סרטונים, נאומים וראיונות עמוסים ברטוריקה מאולצת ובליל של ביטויים ריקים. לפיד יודע לדבר ויודע להביט למצלמה במבע של מגיש טלוויזיה מנוסה ושפת גוף מוגזמת, אבל שם בערך זה מסתיים. הוא מתייחס להופעותיו בציבור כאל נוסחה לחיבור טור בעיתון: כותרת מושכת, אנקדוטה משעשעת, סיפור אישי מופרך ומוסר השכל לא ברור, כרוכים יחדיו בפאתוס מזויף וחסר ביסוס.

בנושאים המהותיים לפיד נוהג להתחמק, לזגזג או פשוט לא לומר את האמת, וכאשר הוא נשאל על כך לעתים רחוקות בידי עיתונאי רציני, הוא לעולם לא משיב לעניין. כאשר עמית סגל למשל עימת אותו עם אמירות והבטחות מן העבר, לפיד פשוט השיב: "אל תשאל אותי מה אמרתי בעבר, תשאל אותי מה קורה היום". אין שום משמעות למילים של לפיד מאתמול, כי היום הוא כבר יאמר דבר חדש ומחר יכעס עליך אם תזכיר לו את שלשום. או במילותיו שלו: "כל אחד מאתנו סוחב אחריו חמישה ציטוטים שהוא מתחרט עליהם. דברים שהוא לא היה צריך לומר. דעות שהוא שינה. אין לי שום כוונות לעסוק בזה".

יאיר לפיד יכול להצהיר בגאווה שהוא זה שחתר להקמת ממשלה עם הרשימה המשותפת, ומיד לאחר מכן להודיע כי לעולם לא ישען עליה להקמת ממשלה, ולא משנה שמבחינה מתמטית אין לכך שום היתכנות. הוא יכול לתקוף את 'שוברים שתיקה' או לאיים על ראשי חמאס בעזה בסיכול ממוקד, ומיד להצטלם מחויך עם זהבה גלאון או להפגין יחד עם אנרכיסטים נושאי דגלים שחורים. הוא מצליח לזעוק "איפה הכסף?" ולהתלונן על ממשלות בזבזניות, ואז להקים את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות ישראל. הוא מסוגל לקרוא ברגשנות ל"אחדות" בעם ובאותה נשימה לתקוף חצי ממנו בהשתלחות גסה. הוא מלהג בביטחון מוחלט בנושאים שאינו מבין בהם דבר, ותמיד מצליח לרדד כל מורכבות לעוד אמירה שטחית ולרוב שגויה.

כך תשנה את העולם ברגע
מתוך: עצות לחיים טובים יותר
מאת: י. לפיד pic.twitter.com/8BzOPefhch

— ינון מגל (@YinonMagal) July 21, 2022

הביטוי המשעשע ביותר לכך מגיע בגל של קטעי וידאו ששוטף לאחרונה את הרשתות ובהם נשמע לפיד מפזר תועפות של מליצות חסרות פשר, לעתים על גבול האבסורד. כך למשל, על פי לפיד העם היהודי מכונה עם הספר לא מכיוון שהוא עמו של ספר התנ"ך, אלא בגלל ש"אנחנו עם שיודע לספר סיפורים"; מושג הזהות, אם תהיתם, מורכב לטענת לפיד משתי מילים: "זיהוי" ו"הזדהות";

בין לבין לפיד לא שוכח להעמיד את אלברט איינשטיין על טעותו, ובניגוד למסקנות הפיזיקאי הידוע הוא טוען כי "הכוחות החזקים ביותר בעולם" הם דווקא "נדיבות ואהבה". ז'אנר אהוב במיוחד על לפיד הן מנטרות נבובות כמו "יושר הוא עוצמה" או "ערכים הם כוח", ועוד עצות לחיים כמו "אחריות היא דבר שאתה לוקח על עצמך אבל לא בשביל עצמך", או "ככל שאתה נותן מעצמך יותר אתה הופך לטוב יותר". עוד חשוב לדעת כי "טעות שלומדים ממנה אינה טעות" וכי כל אחד מאיתנו יכול לשנות את העולם, אם רק יבוא "ממקום של אהבה". וכמובן אי אפשר בלי התובנה המעמיקה לפיה "העולם מלא בשניצלים".

כל זה נחמד ויפה, אלא שהחיים קצת יותר מורכבים מנאומים בנוסח טקס סיום השנה בבית הספר, ופוליטיקה היא עסק מסובך וקשה. עם כל הרצון הטוב והפרסום, סיסמאות לבדן לא יפתרו את יוקר המחייה וכל האהבה שבעולם לא תעצור את הגרעין האיראני. כאשר ראש ממשלת ישראל מדבר לדבריו עשויה להיות משמעות גורלית, וכאשר הוא פועל כדאי שיעשה זאת בזהירות ובאחריות ולא על בסיס מכתמים שאפשר למצוא בתוך עוגיות מזל.

אל תהיו שניצל pic.twitter.com/cQaRTGu5Tn

— דביר לוגר (@dvirluger) July 22, 2022

את מרבית הקריירה הפוליטית יאיר לפיד ניהל באזורי הנוחות שלו, מדלג בין נאום לסרטון ובין ראיון מפנק לטיול בחו"ל. עד לשנה האחרונה לפיד בהחלט נהנה מיתרונות הידוען אך אלה הביאו אותו עד לגבול מסוים, והוא לא טרח לפתח את הבסיס הדרוש מעבר למשחק מול מצלמה או עוד סיסמה בעלמא. העבודה האפורה בכנסת ונוכחות פיזית במשכן פחות משכו אותו, ולעתים היה אף נראה כי אינו מעוניין כלל בראשות הממשלה, שכעת נחתה עליו כברירת מחדל. גם במשרד החוץ, למרות ההצהרות היפות, הוא גרם בעיקר לתסבוכות ומשברים.

לפיד אמנם נכנס לנעלי בנט הקטנות מאוד, אך כעת נושא על כתפיו באופן זמני את המשא הכבד ביותר, ונדמה שהוא מגיע למבחן כמו תלמיד שלא טרח ללמוד את החומר. כאשר היה מדובר בנאומים באופוזיציה וצילומים באירועים זה עוד היה יכול לעבור, אבל רק דיבור יפה וחיוך פשוט לא יספיקו בתקופה הנוכחית. יאיר לפיד יאלץ לעבוד קשה, לחשוב על רעיונות אמיתיים, להציג מדיניות ממשית ולהדגים יכולת ביצוע. למען הצלחת המדינה, ראש הממשלה יצטרך להוכיח בחודשים הקרובים שיש בו קצת יותר מפרזנטור.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: