הפרזנטור

יאיר לפיד מגיע למבחן החשוב בחייו כמי שנראה שלא טרח ללמוד את החומר

המציג הינו שחקן. רה"מ לפיד | צילום מסך

בספרו המנתח את תופעת הידוענים בפוליטיקה, חוקר העיתונות והקולנוע ד"ר נאואל רבקה הגדיר אותה בקווים כלליים כתופעה מודרנית שהתחזקה החל מהחצי השני של המאה ה-20 עם עליית תקשורת ההמונים והתפתחויות טכנולוגיות. הוא משתמש בעיקר בתיאוריות חברתיות כדי לתאר כיצד תהילה שנצברה בעזרת חשיפה תקשורתית יכולה במקרים מסוימים להיתרגם מעבר לרווחים ממשיים גם לרווחים סימבוליים ולהשפעה ציבורית.

בניסיונו להגדיר מהו "ידוען" (סלבריטי), רבקה מצטט בין היתר חוקרים אשר תיארו את המושג כ"איכות או מעמד המתאפיין ביכולת למשוך תשומת לב, ולייצר סוג של 'ערך מוסף' או רווח הנובע מהיות האדם מוכר מאוד בפני עצמו בזירה הציבורית".

בהדרגה, חלק מן הידוענים שאפו לנצל את השפעתם וכוחם בזירה הפוליטית, והתנאים התרבותיים והטכנולוגיים שהתפתחו במאה ה-20, יחד עם הכישורים שפיתחו בעצמם בכל הקשור לתקשורת ויזואלית, בידור מסחרי ויכולת התנהלות בזירה הציבורית, העניקו להם יתרון בתחום. במקביל, גם השדה הפוליטי עבר תהליך בו פוליטיקאים למדו לתקשר עם קהל המצביעים באופן המזכיר את תעשיית הבידור ולעתים מושפע ממנה.

הספר מתמקד בידוענים שהתפרסמו בתחומי התקשורת והבידור ומשם עשו את המעבר לזירה הפוליטית, ופרק שלם בו אף מוקדש לאחד, יאיר לפיד, אשר בדומה לאביו הצליח לדברי המחבר להמיר חשיפה תקשורתית לכוח אלקטורלי ופוליטי, תוך בנייה הדרגתית של פרסונה ציבורית דרך שלל הז'אנרים בהם עסק.

אם נשתמש בהגדרות המוצעות במחקר, לפיד אכן הגיע לחיים הפוליטיים מצויד בכמה תכונות אישיות ומקצועיות אותן צבר בתחומי הבידור, והעניקו לו יתרון מסוים על פני חלק ממתחריו בתחום הפוליטי. הוא כמובן היה אדם מוכר מאוד, שהופיע במשך שנים על מסכי הטלוויזיה ומעל דפי העיתונים בבתים רבים בישראל; הוא ניחן ביכולת לתקשר עם קהלים ולתמצת מסרים, והחזיק בהבנה טובה של עולם הפרסום והתקשורת.

חלק מהתכונות האלה, כאמור, שימשו אותו היטב גם בקריירה הפוליטית. מפלגת 'יש עתיד' שהוקמה כמעט בין לילה לפני הבחירות לכנסת ה-19 זכתה להצלחה ראשונית מפתיעה, והטירון הפוליטי לפיד הפך לשר האוצר, אם כי לכהונה קצרה. לאחר מכן הגיעו מספר שנות נדודים במדבר האופוזיציה בהן ניסה ללא הצלחה למצב עצמו כמועמד בכיר, עד להקמת 'כחול לבן' לפני כארבע שנים, אשר זכתה שוב להצלחה יחסית בבחירות אפריל וספטמבר 2019. השעטנז של 'כחול לבן' התפרק ולפיד שוב רץ לבדו, ולאחר עוד שתי מערכות בחירות הצליח לחבור לבנט בהקמת "ממשלת השינוי" ומונה לשר החוץ וראש הממשלה החליפי. לאחר שנה סוערת בסיומה קרסה ממשלת בנט, לפיד צלע לבסוף ללשכת ראש הממשלה, אם כי שוב לכהונה קצרה, בממשלת מעבר וללא רוב מעשי בכנסת או בציבור.

במבחן התוצאה ניתן להגדיר את מצבו הנוכחי של לפיד כהצלחה אישית, אם כי העובדות הבסיסיות לא השתנו. עדיין מדובר בראש ממשלה בעל ניסיון מדיני ומנהלתי מצומצם ביותר, ולמרות התלאות הרבות שעבר בשנים האחרונות, בתמונה הכללית גם ניסיונו הפוליטי אינו רחב וכלל עד כה בעיקר מפחי נפש.

בניגוד לידוענים אחרים כמו רונלד רייגן למשל שהצליח לעבור מהוליווד (דרך מושלות קליפורניה) לבית הלבן כאשר הוא מתבסס על משנה אידאולוגית סדורה והשקפת עולם מנומקת, הסגנון של לפיד מתאפיין בפשטנות (אולי מכוונת), בינוניות וסתמיות כללית. על חוסר הניסיון המדיני הוא מנסה לפצות בדבר בו הוא מנוסה יותר מכל – להיות פרזנטור. כך לפיד מתייחס למעשה לתפקידו הפוליטי כבר מראשית הדרך. הוא מנהל ביד רמה מפלגה צייתנית אשר מוקדשת כולה לפולחן האישיות של איש אחד: הרבה דיבורים וסיסמאות, ניסיון להישמע חכם ולהיראות יפה, עטיפה נוצצת אשר מתחתיה מתגלה לרוב חלל ריק.

הדוגמאות קיימות בשפע והן מסופקות על ידי לפיד עצמו. שיטוט קצר בעמוד היוטיוב הרשמי של ראש הממשלה יגלה לגולש המזדמן אוצר של סרטונים, נאומים וראיונות עמוסים ברטוריקה מאולצת ובליל של ביטויים ריקים. לפיד יודע לדבר ויודע להביט למצלמה במבע של מגיש טלוויזיה מנוסה ושפת גוף מוגזמת, אבל שם בערך זה מסתיים. הוא מתייחס להופעותיו בציבור כאל נוסחה לחיבור טור בעיתון: כותרת מושכת, אנקדוטה משעשעת, סיפור אישי מופרך ומוסר השכל לא ברור, כרוכים יחדיו בפאתוס מזויף וחסר ביסוס.

בנושאים המהותיים לפיד נוהג להתחמק, לזגזג או פשוט לא לומר את האמת, וכאשר הוא נשאל על כך לעתים רחוקות בידי עיתונאי רציני, הוא לעולם לא משיב לעניין. כאשר עמית סגל למשל עימת אותו עם אמירות והבטחות מן העבר, לפיד פשוט השיב: "אל תשאל אותי מה אמרתי בעבר, תשאל אותי מה קורה היום". אין שום משמעות למילים של לפיד מאתמול, כי היום הוא כבר יאמר דבר חדש ומחר יכעס עליך אם תזכיר לו את שלשום. או במילותיו שלו: "כל אחד מאתנו סוחב אחריו חמישה ציטוטים שהוא מתחרט עליהם. דברים שהוא לא היה צריך לומר. דעות שהוא שינה. אין לי שום כוונות לעסוק בזה".

יאיר לפיד יכול להצהיר בגאווה שהוא זה שחתר להקמת ממשלה עם הרשימה המשותפת, ומיד לאחר מכן להודיע כי לעולם לא ישען עליה להקמת ממשלה, ולא משנה שמבחינה מתמטית אין לכך שום היתכנות. הוא יכול לתקוף את 'שוברים שתיקה' או לאיים על ראשי חמאס בעזה בסיכול ממוקד, ומיד להצטלם מחויך עם זהבה גלאון או להפגין יחד עם אנרכיסטים נושאי דגלים שחורים. הוא מצליח לזעוק "איפה הכסף?" ולהתלונן על ממשלות בזבזניות, ואז להקים את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות ישראל. הוא מסוגל לקרוא ברגשנות ל"אחדות" בעם ובאותה נשימה לתקוף חצי ממנו בהשתלחות גסה. הוא מלהג בביטחון מוחלט בנושאים שאינו מבין בהם דבר, ותמיד מצליח לרדד כל מורכבות לעוד אמירה שטחית ולרוב שגויה.

הביטוי המשעשע ביותר לכך מגיע בגל של קטעי וידאו ששוטף לאחרונה את הרשתות ובהם נשמע לפיד מפזר תועפות של מליצות חסרות פשר, לעתים על גבול האבסורד. כך למשל, על פי לפיד העם היהודי מכונה עם הספר לא מכיוון שהוא עמו של ספר התנ"ך, אלא בגלל ש"אנחנו עם שיודע לספר סיפורים"; מושג הזהות, אם תהיתם, מורכב לטענת לפיד משתי מילים: "זיהוי" ו"הזדהות";

בין לבין לפיד לא שוכח להעמיד את אלברט איינשטיין על טעותו, ובניגוד למסקנות הפיזיקאי הידוע הוא טוען כי "הכוחות החזקים ביותר בעולם" הם דווקא "נדיבות ואהבה". ז'אנר אהוב במיוחד על לפיד הן מנטרות נבובות כמו "יושר הוא עוצמה" או "ערכים הם כוח", ועוד עצות לחיים כמו "אחריות היא דבר שאתה לוקח על עצמך אבל לא בשביל עצמך", או "ככל שאתה נותן מעצמך יותר אתה הופך לטוב יותר". עוד חשוב לדעת כי "טעות שלומדים ממנה אינה טעות" וכי כל אחד מאיתנו יכול לשנות את העולם, אם רק יבוא "ממקום של אהבה". וכמובן אי אפשר בלי התובנה המעמיקה לפיה "העולם מלא בשניצלים".

כל זה נחמד ויפה, אלא שהחיים קצת יותר מורכבים מנאומים בנוסח טקס סיום השנה בבית הספר, ופוליטיקה היא עסק מסובך וקשה. עם כל הרצון הטוב והפרסום, סיסמאות לבדן לא יפתרו את יוקר המחייה וכל האהבה שבעולם לא תעצור את הגרעין האיראני. כאשר ראש ממשלת ישראל מדבר לדבריו עשויה להיות משמעות גורלית, וכאשר הוא פועל כדאי שיעשה זאת בזהירות ובאחריות ולא על בסיס מכתמים שאפשר למצוא בתוך עוגיות מזל.

את מרבית הקריירה הפוליטית יאיר לפיד ניהל באזורי הנוחות שלו, מדלג בין נאום לסרטון ובין ראיון מפנק לטיול בחו"ל. עד לשנה האחרונה לפיד בהחלט נהנה מיתרונות הידוען אך אלה הביאו אותו עד לגבול מסוים, והוא לא טרח לפתח את הבסיס הדרוש מעבר למשחק מול מצלמה או עוד סיסמה בעלמא. העבודה האפורה בכנסת ונוכחות פיזית במשכן פחות משכו אותו, ולעתים היה אף נראה כי אינו מעוניין כלל בראשות הממשלה, שכעת נחתה עליו כברירת מחדל. גם במשרד החוץ, למרות ההצהרות היפות, הוא גרם בעיקר לתסבוכות ומשברים.

לפיד אמנם נכנס לנעלי בנט הקטנות מאוד, אך כעת נושא על כתפיו באופן זמני את המשא הכבד ביותר, ונדמה שהוא מגיע למבחן כמו תלמיד שלא טרח ללמוד את החומר. כאשר היה מדובר בנאומים באופוזיציה וצילומים באירועים זה עוד היה יכול לעבור, אבל רק דיבור יפה וחיוך פשוט לא יספיקו בתקופה הנוכחית. יאיר לפיד יאלץ לעבוד קשה, לחשוב על רעיונות אמיתיים, להציג מדיניות ממשית ולהדגים יכולת ביצוע. למען הצלחת המדינה, ראש הממשלה יצטרך להוכיח בחודשים הקרובים שיש בו קצת יותר מפרזנטור.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. לראות את הפרצוף המטומטם הזה ממש עושה בחילה. עולם השקר זה מדינת היהודים הזאת שהיא כבר מדינה ערבית הגיב:

    כשהוא נראה צועד ומתנדנד כמו אהבל הוא נראה כל כך נורא. מתנדנד במין יהירות ונון שלנטיות אווילית שלא במקומה ושאינה תואמת את המציאות. כמו ליצן שמגיע להופיע במסיבה בערך.

    מזיק בכל רגע עוד ועוד למדינה. מכירת החיסול בעיצומה.

    לא פלא שאפסים כאלה נמצאים בזירת ההנהגה של מדינת ישראל מאחר וכל אדם ראוי, ערכי, ימני, חכם, תורם, ציוני, אוהב עמו וארצו ודתו מיד הופך לקורבן של תשקורת מפלצתית. למה לאנשים ערכיים להפסיד את שמם הטוב? להרוס את משפחתם וכל עשייתם בחייהם? הם בורחים משם כמו מאש. אין טעם להירתם למען כלום. זה בזבוז זמן והקרבה עצמית חסרת ערך.

    לכן אפסים וריקנים הם היחידים שהתקבצו שם ומובילים לחיסול כל מה שהעם היהודי עמל ושפך עליו דם מאז העליה הראשונה ב- 1882.

    מערכת משפט עבריינית ומבהילה. מוסדות מדינה בציפורני פושעים ושונאי ישראל ורודפי ממון וכוח. כולם שקרנים ונוכלים וגנבי דעת. מוסרי ארצנו וטובתנו.

    המדינה הזו גמורה לגמרי.

    הערבים מקבלים אותה על מגש הכסף.

    באנו לארץ ישראל כדי ליצור פה שתי מדינות עבור אחרים:

    מדינה ערבית נוספת ל- 22 הקיימות.

    ומדינה צלבנית מודרנית עבור העולם הנוצרי שסולק מפה במאה ה- 13.

    ובסוף כולנו היהודים נברח מפה.

  2. כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. משם הכל נגזר! הוא שליח שלהם הגיב:

    כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים.

    של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.

    ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.

    המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.

    בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –

    בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.

    ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.

    אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:

    האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.

    מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

  3. הבעיה לא נמצאת בו. הבעיה נמצאת אצל מי שמצביע עבורו.
    כמו הטלויזיה- הבעיה לא נמצאת במה שמשדרים בטלויזיה, אלא אצל מי שצופים בטלויזיה. הרי גם אם טכנית היה אפשר לצפות בשידורי הטלויזיה באירן, אף אחד כמעט לא היה צופה בשידורים אלו. אז לאף אחד לא היה חשוב מה השדרנים בטלויזיה האירנית אומרים עלינו.
    אחד הנוכלים הגדולים ביותר שהיו במדינת ישראל (הוא מעולם לא נכנס לפוליטיקה אז זה לא מי שאתם חושבים) אמר לפני שנים רבות – אני לא ארמה את מי שלא רוצה שארמה אותו, אני יכול לרמות רק את מי שרוצה שארמה אותו.
    מי שמצביע עבור פוליטיקאי שקרן מודע לכך שהפוליטיקאי ירמה אותו ויגנוב את קולו לטובתו האישית.
    614 אלף אזרחי מדינת ישראל רצו ופעלו כדי ללכת שולל אחר הבטחות שקריות. 614 אלף אנשים חולים. אלו שהצביעו מעבר למספר הזה (כמה מאות) הצביעו לטובת מימוש אינטרסים עצמיים על חשבון הציבור.
    והכי מצחיק – רוממות הדמוקרטיה בלשונו, וחרב הדיקטטורה בידו.

  4. ״…בניגוד לידוענים אחרים כמו רונלד רייגן למשל שהצליח לעבור מהוליווד לבית הלבן כאשר הוא מתבסס על משנה אידאולוגית סדורה והשקפת עולם מנומקת…״ – כן, ישר מהוליווד לבית הלבן, ממש סיים לצלם סרט והפך לנשיא. רק שהיתה שם איזו תחנה קטנה בדרך, 8 שנים בתפקיד מושל קליפורניה, המדינה המאוכלסת ביותר בארה״ב. שולי, אה?

    1. כתוב: "הצליח לעבור מהוליווד לבית הלבן" לא "הצליח לעבור ישירות מהוליווד לבית הלבן" יש הבדל!

    2. למי שהגיבו לי – צוות האתר הוסיף את "מושלות קליפורניה" לאחר שהגבתי (ראוי להערכה). הנוסח המקורי נמצא בתגובתי בתוך מרכאות.

      בשביל דוגמה מתאימה ללפיד מוטב היה לקחת את וולודימיר זלנסקי, נשיא רוסיה.

    3. אכן אוקראינה, שגגת סופר.
      זלנסקי הוא דוגמה מעולה למי שאין לו מושג בענייני המדינה, ולנזק שהוא עלול לגרום לאזרחי המדינה בראשה הוא עומד. הוא, ולא רייגן, יכול להוות דוגמה מקבילה הולמת ליאיר לפיד.

  5. או קיי הבנתי (כנראה), אני לא אהיה שניצל בשום פנים ואופן !!!
    אני מחכה להסברים של יהיר (האדמו"ר של חבורת יש עתיד) מה הוא חושב על אם אני רוצה להיות כוסברה.
    כדאי? מומלץ? תגיד כבר !!

  6. חבל שלא ציינת את הכוח הרב שעומד מאחורי הפרזנטור, והכוונה לערוץ 12, אחד הערוצים המרכזיים במדינה, שבדומה לערוץ השידור ב ״1984״,מעוותים את המציאות המקומית ועסוקים בטמטום הציבור.
    רוב מצביעי יש עתיד הם אנשים שטחיים שהדבר המנחה אותם הוא נוחות וחיים ללא אידיאולוגיה

  7. מדובר באדם עצלן ונהנתן, ברוב ימיו באופוזיציה עסק בעיקר בנסיעות לחול. אני מנסה לחשוב על חוק אחד שהוא העביר, אני בעיקר זוכרת שהוא התנגד לכל מה שנתניהו עשה (כולל התנהלות בקורונה והבאת חיסונים).
    אבל לאט ובבטחה התקשורת ומערכת החינוך המתפרקת יוצרים עם מטומטם, מפונק, ללא ידע היסטורי וללא ערכים, שמאמין לכל מה שערוצי התקשורת המרכזיים מלעיטים אותו. אין שום בדיקת עובדות וחשיבה עצמית.
    אז אלו הם מצביעי לפיד, באותה מידה הם יצביעו כעדר חנוכה קירל או למתמודד האחרון מכוכב נולד (בלי לגרוע מכישרונם של שני האחרונים)