השקר כמדיניות: מופע כזבים נוסף של עבאס

אמירתו המקוממת של אבו מאזן בגרמניה כי "בעם הפלסטיני נעשו 50 שואות", מתבססת על ערך פלסטיני מקודש הקרוי 'אלתיזאם' – המחויבות, או ההתגייסות.

כפי שהנפש הפלסטינית מגויסת לטובת המאמץ הלאומי, כך גם כלי התקשורת הפלסטיניים והחמור מכל – האקדמיה הפלסטינית. כך היה כשעבאס כתב דוקטורט מגויס ("הקשרים בין הנאצים למנהיגי התנועה הציונית"), תחת מנחה מהק.ג.ב, באוניברסיטה שנשלטה על ידי הק.ג.ב כאשר עבאס עצמו משמש מקור מודיעיני של הסובייטים בסוריה שכינויו "קרוטוב" (חפרפרת), וכך לאורך כל ההיסטוריה הפלסטינית: מטרת שחרור פלסטין מקדשת כל אמצעי קיים.

היקף מעשי הטבח שביצעו ערבים ביהודים מאז תחילת הסכסוך ב-1920 עולה לאין שיעור, הן במספר האירועים והן במספר הנטבחים, על טבח יהודים בערבים. נזכיר רק את אירועי ירושלים 1920, מישור החוף 1921, טבח חברון 1928 – 1929, ועוד. אם נתייחס לארבעת מקרי הטבח שהמורשת הפלסטינית מעלה על נס כבסיס לתיאוריית הקוֹרְבָּנוּת הפלסטינית, אזי ישראל והספרות הבינלאומית הכירו בשניים וחצי מקרים בלבד: טבח קיביה (1953) – פעולה שהתרחשה בשטח ממלכת ירדן ובאה בעקבות רציחות בלתי פוסקות של יהודים בשטחי המדינה על ידי הפדאיון, טבח כפר קאסם (1956) שהיה ירי של שוטרי מג"ב בתושבים ערבים אזרחי ישראל, וסברה ושתילה (1982) בלבנון בה ישראל נטלה אחריות למרות שחיילי פלנגות נוצריות טבחו בפלסטינים תושבי מחנות פליטים.

"טבח טנטורה" (1948), אותו הזכיר אבו מאזן בנאומו בגרמניה, עלה לדיון לראשונה בסוף שנות ה-90 בעקבות עבודה אקדמאית של סטודנט באוניברסיטת חיפה, שהוכחה ככזו שהתבססה על עלילות דם שקריות והרשות הפלסטינית מיהרה לעמוד מאחוריה ולממן אותה.

טבח דיר יאסין (1948) – מה עוד ניתן לעשות כדי להוכיח שבדיר יאסין לא ארע טבח? אמירה סתמית של איש הפלמ"ח למחרת האירוע, "נערך כאן טבח", חרצה את גורל הכפר להיות "הטבח שגרם לנהירה המונית של פליטים פלסטיניים אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל". עבודות החקר המקיפות של ד"ר אורי מילשטיין ופרופ' אליעזר טאובר מפריכה היסטוריוגרפית את טענות הטבח אחת לאחת. עד היום, כ-75 שנים מאז המקרה, לא הובאו כל ראיות פלסטיניות שיסתרו את המחקרים היסודיים של שני אנשי האקדמיה הבכירים הללו שמראים בבירור שלא היה כל טבח בדיר יאסין.

וזה הזמן להזכיר: באירועי "ספטמבר השחור" 1970, טבח המלך חוסיין באחיו הפלסטיניים וחיסל כמה אלפים מאנשי אש"ף. חודשים מעטים לאחר הטבח הירדני התחבקו והתנשקו חוסיין וערפאת כזוג יונים, מוטיב התנהלות שגור בין מנהיגים בעולם הערבי. באש"ף כמובן לא הכלילו את האירוע כטבח אלא כ"ריב אחים".

להצהרתו של אבו מאזן בגרמניה יש להתייחס כמו לסילוף ההיסטוריה של יו"ר אש"ף הראשון אחמד שוקיירי, שטען ב- 64' כי "פלסטין הייתה מיושבת לאורך כל ההיסטוריה", כלומר לאורכן של 4,000 שנה. או לשקריו של ההיסטוריון הפלסטיני ד"ר עבדאללה אפרנג'י שכתב שמקור הפלסטינים מכנען, והעברים בראשות "יהושע הכובש" השמידו 450 כפרים בהם שכנה תרבות כנענית מפוארת. ומדוע 450? כי הדבר חופף את מספר הכפרים שלטענת הפלסטינים נהרסו בשנת 1948.

אבו מאזן שיקר כרגיל. אין איש אקדמיה רציני אחד המקבל את טענות הפלסטינים אודות ההיסטוריה של עמם. הערבוב בין היסטוריה לבין תעמולה לאומנית מתקבל במקרה הטוב כבדיחה, ו"העובדות" מוקעות מיד אל תהום הנשייה.

ד"ר אל"מ (מיל') משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, ושימש בעבר בתפקידים ביטחוניים בכירים בשטחי יו"ש.