איראן על הסף

כדי לסייע לעם האיראני במאבקו הצודק, ארה"ב חייבת להודיע על הפסקת שיחות הגרעין והטלה מחדש של הסנקציות

נקודת זמן קריטית. עימותים בטהרן | Darafsh

אירועים בלתי-צפויים יצרו משבר לגיטימציה בתוך המשטר האיראני, לאחר שגל מחאה המוני נגד השלטון פרץ ברחבי המדינה. התסיסה הזו מהווה הזדמנות עבור נשיא ארה"ב לפנות ישירות לעם האיראני, ולספר להם שאמריקה נמצאת לצדם ולצד החירות. הנשיא ביידן, עכשיו תורך.

רק לפני מספר ימים ביידן אמר בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם כי "אנו עומדים לצד הגברים והנשים האמיצים של איראן המפגינים כעת למען זכויותיהם הבסיסיות". מילות התמיכה הן כמובן מבורכות, אך הן צריכות להיות מלוות ביותר מעשים.

עבור מי שהצטרף אלינו זה עתה: איראן החליטה לאחרונה לכבות את מצלמות המעקב באתרי הגרעין המוכרזים שלה, בזמן שהצנטריפוגות ממשיכות להסתובב ולהסתובב. סוכניה תכננו להתנקש ביועץ לביטחון לאומי לשעבר ובמזכיר המדינה לשעבר, על אדמת ארה"ב. בחודש שעבר, הפתווה בת שלושת העשורים שפרסם האייתוללה ח'ומייני העניקה השראה לצעיר מניו-ג'רזי לדקור ולפצוע קשה את הסופר סלמן רושדי. בחודש שעבר, איראן העבירה משלוח ראשון של כטב"מים לרוסיה, המשתמשת בהם בפלישה ובכיבוש של אוקראינה.

גל ההפגנות האחרון פרץ לאחר מותה של מהסה אמיני בת ה-22 בעודה במעצר. "משטרת המוסר" עצרה אותה בשל הפשע של חבישת כיסוי ראש לא צנוע. הזעם הנרחב בעקבות התירוצים על מותה האכזרי וחסר-ההיגיון הוביל מאות נשים איראניות לשרוף את החיג'אב שלהן. אזרחים מכל השכבות צועדים ברחובות, וחלקם קוראים לסיום המשטר הנוכחי. בעת כתיבת שורות אלה, לפחות שבעה מפגינים נהרגו. הממשלה פועלת כדי לסגור את הרשתות החברתיות ואת אמצעי התקשורת האלקטרוניים, בניסיון להתמודד עם האיום הממשי על המשטר.

מדוע? מכיוון שההתפרצות הנוכחית מגיעה בנקודת זמן קריטית בהיסטוריה העגומה והעקובה מדם של המהפכה האסלאמית. המדינה שנוצרה בעקבות המהפכה של 1979 עומדת הן בפני משבר הנהגה והן בפני תהליכי שינוי דמוגרפי, בדיוק ברגע בו היא המשא ומתן אותו היא מנהלת על החייאת הסכם הגרעין הגיע למה שנראה כמבוי סתום.

אלו אינן פעולות של מדינה שתהיה מוכנה לוותר על שאיפותיה הגרעיניות על מנת להתקבל לחיק הקהילה הבינלאומית. אלו הן פעולות של משטר מטורף אשר ענף הייצוא העיקרי שלו הוא טרור, אלימות ומוות. הזדוניות של משטר האייתוללות מתפרסת הרבה מעבר לגבולות המדינה, בוודאי, אך קורבנותיה העיקריים הם בני העם האיראני. הם הראשונים לסבול מן המחיר הכלכלי, החברתי, התרבותי והפיזי הכבד של מדיניות המשטר. חוסר שביעות הרצון שלהם הוא הסימן הברור ביותר לפשעי המשטר ולריקבון שפשה בו.

האתגרים המקבילים העומדים בפני איראן מגבירים את פגיעות המשטר. לכן דרך הפעולה הטובה ביותר עבור ארה"ב כעת תהיה לעצור את הדיונים על הסכם הגרעין, להטיל מחדש את הסנקציות ולהציב איום צבאי אמין, ולדרוש מהממשלה בטהרן להכיר בזכויות האדם הבסיסיות של בני עמה.

המנהיג העליון עלי ח'אמנאי בן 83 ולא נמצא בקו הבריאות. הוא אמנם ערך כמה הופעות פומביות בימים האחרונים, אך התמונות הבודדות שהגיעו משם לא בדיוק משדרות עוצמה. כפי שקורה בכל משטר רודני, חסידיו וחנפניו של המנהיג בוודאי כבר ממתינים בציפייה להיעלמותו. רמות הבלבול וחוסר הוודאות בדרגים הגבוהים של המשטר בוודאי נמצאות בעליה בימים אלה.

והקריאות שנשמעות בהפגנות בוודאי מגבירות את חוסר הוודאות. באיראן חיים 88 מיליון אזרחים, חצי מהם מתחת לגיל 32. הם נשלטים בידי משטר של אנשי דת המשתמשים באוצר המדינה כדי לבנות צבא פרטי בדמות משמרות המהפכה. דמותה של מהסה אמיני מייצגת דור של צעירים שדורשים יותר מאשר המשטר האכזרי והדתי שהוטל עליהן בעשורים האחרונים. זו הסיבה בגינה היא הפכה לסמל של אלו המתנגדים לקו הקיצוני אותו מובילים האייתוללות.

תמיכה בהם מצד ארה"ב עשויה להיות ההבדל, וכעת זהו הזמן הטוב ביותר לשינוי אסטרטגיה מצד הבית הלבן. הסכם הגרעין לא מתקדם לשום מקום, וקבלת הדרישות המפליגות של איראן תציג את אמריקה כחלשה, לא חכמה ואדישה לסבל העם האיראני. כניעה לדרישות ח'אמנאי בעודו הורג באזרחיו ומספק לרוסיה נשק נגד אוקראינה? הבטן כואבת רק למשמע הרעיון המופקר הזה.

אם התסיסה הנוכחית באיראן היא מבחן למערב, ביידן, בניגוד לשני הנשיאים הקודמים, ענה נכונה לפחות על השאלה הראשונה. בשנת 2009, הנשיא אובמה שתק מנגד כאשר אלפי סטודנטים הפגינו ברחובות איראן במה שנקראה 'המהפכה הירוקה'. ב-2019, הנשיא טראמפ שלח מסרים מעורבים בעוד האיראנים מרדו בשחיתות המשטר וברשלנותו הכלכלית. אובמה לא רצה לסכן את התוכניות להפרשת היחסים עם האייתוללות. ובאופן כללי, מדיניות החוץ של טראמפ לא שמה דגש מיוחד על זכויות אדם ודמוקרטיה. סנקציות משתקות היו הנשק בו בחר.

המניעים של שני הנשיאים היו שונים אך התוצאות התבררו כדומות. בשני המקרים, משטר האייתוללות השתמש באש חיה כדי לדכא באכזריות את המחאה ולשרוד את הטלטלה. בכל הזמן הזה, ח'אמנאי ומקורביו המישכו לפתח תשתית גרעינית ולהפיץ מוות וטרור במזרח התיכון ובעולם כולו.

הממשל הנוכחי חייב לסמן את הקו האדום כאן. גורמים אמריקנים טוענים כי ההצעה שהועברה לטהרן בשיחות הגרעין הייתה האחרונה. לאחר שאיראן דחתה אותה, ארה"ב צריכה לדחות את איראן.

בידוד והענשת המשטר האיראני על התנהלותו הנבזית מחוץ והדיכוי האכזרי מבית יקדמו את האינטרסים האמריקנים במזרח התיכון. פעולה נחושה נגד איראן תפגע גם באחת מבנות-הברית היחידות של רוסיה כיום, והיא תסייע לעם האיראני במאבקו להעביר את המשטר האייתוללות למקום אליו הוא שייך: פח האשפה של ההיסטוריה.


הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. אין שום ערך להפגנות הנוכחיות. הם יסתיימו בלא כלום וכל ילד יודע זאת כי להפגין זה לשחק לידיים של האייטולות. ילדים טובים מפגינים כי זו פעולה אזרחית תמימה במדינה דמוקרטית. ילדים רעים מבצעים טרור חבלני מבית כי זה הכלי המתאים למדינה טוטאליטרית. במילים אחרות, אני מציע שיטת פעולה שונה מעוד הפגנות שלא יובילו לכלום חוץ מהרוגים מקרב המפגינים. ביצוע טרור חבלני אזרחי מבית נגד המדינה וסמליה – זה משהו אחר. אילו האירנים היו מתחילים לשרוף סמלי שלטון באופן אקראי וספורדי ושיטתי (החל מתחנת אוטובוס כלשהי וכלה במבני שלטון או תשתיות) והיו מחבלים במדינתם שלהם – השלטון לא היה יכול לעמוד בכך. מליארדי דולרים היו נפגעים מדי יום, השלטון לא יכול להיות בכל נקודה בכל רגע, וההרס היה מתבצע באופן שיטתי על ידי מליוני אירנים כשכל אחד תורם את תרומתו. תוך מספר חודשים השלטון היה כורע על הברכיים, התקציב היה נגמר, המצב היה אנרכיה והיה ברור שהשלטון מאבד שליטה (שזו המטרה האמיתית של הטרור החבלני מבית).