"החלטה הזויה ורדיקלית, השופט עמית – פוליטיקאי בגלימה"

עמיחי שיקלי הגיב בחריפות על החלטת יו"ר ועדת הבחירות לפסול את מועמדותו. בליכוד הודיעו כי יערערו והוסיפו: "פגיעה חמורה בדמוקרטיה"

"לא נשב בשקט". עמיחי שיקלי | דוברות הכנסת

סערה נוספת פרצה אמש (רביעי) במערכת הפוליטית, לאחר החלטת ועדת הבחירות בראשות השופט יצחק עמית לפסול את עמיחי שיקלי מהתמודדות ברשימת הליכוד לכנסת הקרובה.

בהמשך לעתירה שהוגשה על ידי ח"כ גבי לסקי ממרצ, עמית פסק כי שיקלי המשיך לפעול נגד סיעת 'ימינה' גם לאחר שהכריז על פרישתו ממנה, ולכן התמודדותו בבחירות במסגרת סיעה אחרת (הליכוד בה שוריין במקום ה-14) עומדת בניגוד לחוק. החלטה זו של עמית מבטלת למעשה את הפשרה שהושגה בבית המשפט המחוזי לפני כחודשיים, ובה הוסכם כי שיקלי יוכל להתמודד במפלגה קיימת לאחר שיתפטר מהכנסת במועד שיחשב כסמוך למועד הפרישה, אך כעת כאמור עמית ביטל את ההסכמה הזו. משמעות ההחלטה בעיתוי הנוכחי, לאחר סגירת הרשימות, היא שעמיחי שיקלי לא יוכל להתמודד לכנסת הקרובה.

שיקלי עצמו הגיב להחלטת ועדת הבחירות ואמר בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14 כי מדובר ב"החלטה הזויה ורדיקלית, שערורייתית ופוליטית מ-א' ועד ת'. זה בלתי נתפס גם ברמה הערכית וגם ברמה המשפטית". שיקלי הוסיף כי השופט עמית הוא "פוליטיקאי בגלימה" וטען כי "אף אחד לא יישב בשקט לנוכח העוול הזה". במפלגת הליכוד הגיבו ומסרו כי "הליכוד רואה בהחלטה האבסורדית הזאת פגיעה חמורה בדמוקרטיה", והוסיפו כי יגישו ערעור לבית המשפט העליון.

עוד בליכוד, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן כתבה בחשבון הטוויטר שלה: "אנחנו חיים במדינה שמענישה פוליטיקאי צעיר ומבטיח רק בגלל שהתעקש על יושרה. לעולם לא תצעד לבד, עמיחי. כולנו איתך".

ח"כ יואב קיש כתב: "זו לא ועדת הבחירות שפסלה את שיקלי, זה השופט עמית יו"ר הועדה שפסל. זו לא דמוקרטיה וזה לא משפט צדק. זה אירוע פוליטי לחלוטין". ח"כ שלמה קרעי צייץ: "הדמוקרטיה לפי שופט העליון יצחק עמית: להעניש את היחיד ששמר על הבחירה הדמוקרטית של הציבור, והיחיד שלא השתמש בדמוקרטיה כדי לצחוק עליה ולרמות את הריבון. עיוות מוסרי וגם חוקי".

יו"ר הציונות הדתית ח"כ בצלאל סמוטריץ' הגיב ואמר כי "עמיחי שיקלי היה צדיק בסדום, היחיד ממפלגת ימינה שהיה נאמן לאורך כל הדרך למצביעים ולערכי הימין ובהחלטה אבסורדית נפסל". חברו לסיעה שמחה רוטמן כתב: "הפסילה של עמיחי שיקלי היא פשיטת רגל מוסרית של השופט עמית. חבר הכנסת היחיד שנשאר נאמן להבטחה לבוחרים, נפסל בגלל ש"פרש" מסיעת ימינה, אותה סיעה שהתפרקה לכל עבר". ח"כ איתמר בן גביר כתב: "אני מבקש לברך את השופט עמית על ההחלטה – שנותנת לנו עוד זריקת עידוד לקידום הרפורמות הנדרשות במערכת המשפט. הערב הזה – כולנו עמיחי שיקלי!".

משמאל, ח"כ לסקי ממרצ אשר הגישה את בקשת הפסילה כתבה בטוויטר: "חוק יסוד הכנסת הוא ברור. מי שפורש מסיעה חייב להתפטר כדי לאפשר לו להתמודד בסיעה קיימת. מי שהחליט לפעול בניגוד לחוק לא יכול לצפות שהחוק יעמוד לצידו".

השרה תמר זנדברג שיבחה את החלטת השופט עמית וכתבה: " לפי החוק, מי שפורש מסיעה לא יכול להתמודד מטעם סיעה מכהנת. נקודה". ואילו ח"כ רם שפע ממפלגת העבודה צייץ בציניות: "החלטה קשה של יו"ר ועדת הבחירות, ממש פגיעה חמורה בענף השוחד הפוליטי".


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. זה מאד פשוט – שיקלי זוהה כסכנה ולכן יש לבלום אותו בכל דרך.

    1. הסכנה לא שקלי. הסכנה הליכוד פגיעה בשקלי זו פגיעה בליכוד וזו המטרה. פסילת מועמד אחרי הגשת רשימה היא עוות צדק ברמה העליונה של המושג. לפסול מועמד, וזה בעיני תמיד פסול, רק לפני הגשת רשימה. ואין זה משנה עד כמה חשוב שקלי אם בכלל, העקרון הוא המשנה. נתניהו אינו יכול כבר להכניס מישהו במקומו, ולכן זו הכרזת מלחמה על הליכוד.

      "השמאל תופס את החברה כשדה קרב. המלחמה נטושה בכל ממד של החיים – הקהילה, הכלכלה, הפוליטיקה, הזהות, ההיסטוריה, החינוך, הביטחון, וגם בדל"ת אמות חיי הפרט.

      הסיסמא, "הכל פוליטי", מבטאת את הגישה הזאת. זהו גרעין התפיסה הטוטליטרית. אין תחום בתודעת הפרט שאינו מטופל בדרך התקפית של הפעלת כוח, גם אם זו הופכת לעתים קרובות ל"דיאלוג" שבמסגרתו בעל הסמכות האינטלקטואלית ובעל הכריזמה מעצב את תודעתו של בן שיחו הצעיר כמו "מהנדס נשמות".

      היה זה לנין שהורה, כי עם בר פלוגתא אין לנהל ויכוח; יש להרוס אותו. זוהי הגדרה מלחמתית. בר הפלוגתא הוא יעד לכיבוש והשמדה. בחברה הדמוקרטית מי שניגש לוויכוח, מניח כהנחת יסוד שמתקיים שוויון. אין זה משנה כמה קיצוני הוויכוח, קיימת תמיד האפשרות שעל רקע מטרה משותפת הצד השני בוויכוח יוכל לשכנע את צד א'. הרדיקל בא למשימה כשהוא חדור במטענים אידיאולוגיים מוחלטים ושנאה מלאה ארס. הוא מאומן לפגוע, לא לשכנע.

  2. שינוי השיטה לבחירת והדחת שופטים בכל הערכאות
    ——————————————————

    מה אנחנו למדים, לדעת חבר הכנסת של הימין השופט עמית הוא פוליטיקאי מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ויושב תחת כסות של לכאורה אוביקטיביות.

    מה צריכה להיות המסקנה?

    להבנתי, שליטה של הצבור דרך נבחריו בזהות האנשים והנשים שיושבים בדין בכל הערכאות ובכל בתי הדין.

    לא ממש מזמן ניתן פס"ד ברב של 5 מול 2 בעניין פתיחת עסקים בשבת.
    סימוכין: https://www.haaretz.co.il/news/law/2017-10-26/ty-article/0000017f-dc1e-df62-a9ff-dcdfeb870000

    "תמכו בפסיקה הנשיאה הנכנסת אסתר חיות, השופטים יורם דנציגר, יצחק עמית ודפנה ברק-ארז. השופטים הדתיים, נעם סולברג וניל הנדל, התנגדו בדעת מיעוט."

    אם היה הרכב אחר בביהמ"ש העליון שיותר קרוב לדעת הציבור כפי שבא לכדי בטוי היינו רואים מתוך 15 שופטים: 5 אנשי ימין, 3-2 "כיפות סרוגות", 2-3 חרדים, 1-2 ערבי, 3-2 אנשי מרץ\עבודה.

    פס"ד על בסיס אותו ספר חוקים שיש כיום כנראה היה מביא לתוצאה של 5 נגד פתיחת עסקים בשבת – 2 בדעת מיעוט.
    למען הסר ספק, ואולי צריך לאפשר לפתוח עסקים בשבת – אבל זו החלטה ששליחי הצבור חייבים לקבל.

    לא לחינם היה מי שהמציא את הבטוי בג"ץ הוא פורום מר"ץ.

    אי לכך ובהתאם לזאת, המסקנה ההכרחית היא לא להתעסק בחקיקה שלא משנה שום דבר אלא לשלוט בוועדה לבחירת שופטים לאחר שיוצאו ממנה בעלי העניין: השופטים, לשכת עו"ד והרכבה יהיה שר המשפטים + וועדת חוקה של הכנסת.

    הועדה תפעל כך ששר המשפטים ממליץ על זהות שופט\ת בכתב. הוועדה מזמנת פרופ' מהאוניברסיטה מכהנים ואמריטוס, שופטי מחוזי בדימוס, עו"ד מהשוק הפרטי ובעצם כל מי שתמצא לנכון לרבות קביעת זהות האוניברסיטאות שיתנו חוות דעת (נניח פרופ' טליה איינהורן מאוניברסיטאת אריאל).

    מנוי או הדחה של שופט יחייב רב בוועדת חוקה כשלשר המשפטים יש שובר שיוויון במקרה של שיוויון.

    מנוי של שופט\ת מחוזי יחייב גם רב במליאת הכנסת.

    מנוי שופט\ת ארצי (שימו לב ממליץ לשנות מעליון לארצי) גם יחייב רב של 61 במליאת הכנסת.

    מנוי והדחה יכלול גם בתי דין לענייני עבודה, תעבורה, ענייני משפחה, רבניים, שרעיים, דרוזים, נוצרים, ….

    ח"כ מדברים על חקיקה, על פרוצדורות, האם החוקים הקיימים לא מספיקים? האם הבעיה היא החקיקה או זהות השופטים?

    אם יש דבר שגרוע מעריצות הרב זו עריצות המיעוט.

    1. הייתי מוסיף גם החלת ההסדר גם על השופטים המכהנים.

      נראה את סער ושוקן, מתנגדים לחקיקה למפרע (אחרי ששניהם ולא רק שניהם, כבר כמה שנים דוחפים לשלילת חזקה החפות באמצעות חקיקה והחלת שלילה זו בדיעבד (למפרע)).

      מסכים עם הכל.

  3. כשרואים מי שיבח את החלטת השופט ומי התנגד לה ברור לגמרי שהחלטת השופט פוליטית.

  4. כשרואים מי שיבח את החלטת השופט ומי התנגד לה ברור לגמרי שהחלטת השופט פוליטית.

  5. חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 6א – הנו הרלוונטי לדיון שלנו – מגדיר חבר כנסת פורש כך:

    (א) חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק.

    (ב) לענין סעיף זה –

    "פרישה מסיעה" – לרבות הצבעה במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בענין הבעת אמון לממשלה או אי-אמון בה; ואולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו;

    "תמורה" – במישרין או בעקיפין, בהבטחה או בהתחייבות לעתיד, ולרבות הבטחת מקום ברשימת מועמדים לכנסת, או מינוי חבר-הכנסת עצמו או אדם אחר לתפקיד כלשהו.

    נעזוב לרגע את העניינים הפרוצדורליים (מי מכריז על חבר כנסת כפורש, מכוח איזו סמכות, מי גורם הערעור, האם הערעור הוא ברשות או בזכות וכדומה) ונתרכז במרכיבי העבירה. סעיף (ב) לעיל, מגדיר את "פרישה מסיעה" כך – לרבות הצבעה במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בענין הבעת אמון לממשלה או אי-אמון בה.

    המילה "לרבות", כבר גרמה בעבר בשנת 1994 לנשיא העליון (שמגר), לקבוע בפס"ד אודות ח"כים שהתפלגו מצומת: "אנו רואים כי הגדרה זו איננה מלאה וממצה, היינו היא אינה באה לתאר באופן מלא את מהותו של המושג 'פרישה מסיעה'". דברים דומים כתבו גם גורמים נוספים, למשל היועמ"ש הקודם של הכנסת.

    אך הדבר החשוב ביותר, הנו חציה השני של ההגדרה – "אולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו;". וזאת אומרת, שתהיה לשון החוק עמומה ככל שתהיה, ברגע שחבר הכנסת פעל בלי שהובטח לו משהו תמורת פעולתו – אין זו פרישה (כמשמעותה בסעיף זה).

    בעבר, סיעת ישראל ביתנו ביקשה להכריז וועדת הכנסת הכריזה, על ח"כ אורלי לוי-אבקסיס כפורשת. לוי-אבקסיס לא קיבלה תמורה עבור פעולותה. מדוע אם כך, ועדת הכנסת והיועמ"ש הקודם של הכנסת אישרו זאת? זאת כאמור, על סמך פרשנות של המילה "לרבות" המופיעה בלשון החוק (זו רשימה לא סגורה [לא רק "הבעת אמון לממשלה או אי-אמון בה", כוונה לעוד דברים באותו סגנון, לשון עמומה בקיצור) – רק שכאן, מתחיל מה שבאמת מעניין אותנו – גם אם תכתבו את המילה "לרבות" עוד 50 אלף פעמים בחוק, ברגע שהחוק קובע תנאי סף – "אולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו" – אתם יכולים לכתוב שאורלי לוי אבקסיס מכינה מצות, לרבות מדם ילדים נוצרים – ברגע שאינה קיבלה תמורה, מרכיבי העיברה אינם מתקיימים. נקודה!

    אז כיצד התקבלה ההחלטה? אלמנטרי, החונטה המשפטית פשוט "שכחה" תנאי זה בחוק. קראו רק את החצי הראשון. אבקסיס אגב, בחרה שלא לערער למחוזי.

    ועדת הכנסת הכריזה על ח"כ שיקלי כפורש אך להבדיל ממקרים זהים בעבר, שיקלי ערער למחוזי. במחוזי התקבלה פשרה, לפיה שיקלי ימשוך את ערעורו ויתפטר מהכנסת והוא בתמורה, יוגדר כהתפטר מכהונתו סמוך לפרישתו ובכך, הוא יעמוד בתנאי סעיף (א) לעיל – "(א) חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו …". הסייג הקטן שהמחוזי הכניס לפשרה, היא כי היא חייבת באישור יו"ר ועדת הבחירות.

    עכשיו, בחר יו"ר ועדת הבחירות שלא לקבל פשרה זו. לאן זה מחזיר אותנו? להליך הערעור – לא במשמעות הפרוצדורלית של ההליך אלא במשמעות הסמכות, עליה חייבת להתבסס החלטתו של עמית. הפשרה נתנה לעמית פתח שלא לקבלה אך מקור הסמכות להחלטותיו של עמית, זהו החוק. עמית לא יכול לכתוב "אני אל השמש והירח ובזכותי קיים כדור הארץ ולכן אני מחליט". עמית חייב להתבסס על חוק מפורש. ברור מאליו שמקור סמכות זו, הינו חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 6א בפרט. היה על עמית להראות, שמתקיימים כל מרכיבי העבירה, בדגש על המילה כל, ע"מ שתהיה לו הסמכות להשית את הסנקציות על שיקלי.

    אז מה עמית עשה? ציטט את כמות הפעמים ששיקלי הצביע שונה מחבריו בימינה, הכריז שהוא גם יודע שיקלי הצביע גם נגד דיעותיו האישיות (מניין לשופט עמית יכולת קריאת מחשבות, איננו יודעים, אך זהו כנראה כישור שאתה רוכש כחלק מהחונטה המשפטית בארצינו) ולפיכך, הוא פורש. רק מה שוב עמית שכח? את לשון החוק: " ואולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו;". זהו תנאי סף וזו לשון החוק. עמית לא יכול פשוט לקרוא את החוק עד חציו הראשון ולספר "הנה קראתי". כל עוד זהו תנאי הסף בחוק וכל עוד עמית לא הראה שהובטחה תמורה לשיקלי (קרי, הוכיח את תנאי הסף) – לא מתקיימים מרכיבי העבירה!

    חושבים שאני טועה? פשוט צטטו את החלקים הרלוונטיים בהחלטתו של עמית, בהם הוא מוכיח את התמורה לעיל וכדי לעזור לכם, הנה הקישור להחלטתה: https://img.mako.co.il/2022/09/28/shiklipsila.pdf?Partner=interlink

    רק כיצד אני בטוח שתמצאו בדבריו של הדיקטטור עמית הצייחסות לתמורה? אלמנטרי, ציטוט מהחלטתו: "כשלעצמי, איני סבור כי לצורך קביעה והכרזה על חבר כנסת פורש, יש להוכיח קבלת תמורה." (עמ' 33). מוזמנים לקרוא – עמית מאחד 2 משפטים בחוק, מעביר את המילה לרבות מקום. מוחק סימני פיסוק ומוחק את המילה "ואולם (אותה לפתע הוא פתאום כן מייחס *רק* להצבעת אי אמון בממשלה). בקיצור כאלה משחקי מילים, אני מבטיח לכם שמזמן לא ראיתם.

    וזו הסיבה, מדוע כבר כתבתי כאן בתגובות ואני אדגיש זאת שוב – שבהחלטתו, חוקק עמית את "חוק הפיהרר". כיצד? באמצעות קריאה סלקטיבית מאוד של חוק-יסוד: הכנסת. החוק אוסר על הצבעה שונה מסיעתך *עבור תמורה*. השופט עמית פשוט התעלם מתנאי התמורה ובכך פשוט קבע – אסור להצביע שונה מסיעתך, זהו.

    רק שבמשטר דמוקרטי, אין איסור כזה. איסור כזה קיים אך ורק במשטר פאשיסטי. רק במשטר נאצי, אסור להצביע שונה מהפיהרר במפלגתך. זה מה שקורה, כאשר קוראים רק מחצית מהחוק.

    מדוע השופט עמית רוצה להביא לשמטר נאצי, בו הצבעה כנגד הפיהרר במפלגתך, עשויה להביא (בהתקיים מספר תנאים פרוצדורליים) את עמית להשית עליך סנקציות? גם אם הצבעת עפ"י דעת הציבור אותו אתה מייצג, לו נתון אמונו של כל נבחר ציבור ולא לפיהרר במפלגתך? גם אם הצבעת ללא כל תמורה ושאו הבטחה ו/או סיקור אוהד ו/או טובה אישית/מפלגתית/סיעתית/ארגונית כלשהי? תשאלו את עמית. זה הוא מעדיף בפועל (גם אם הוא כמובן כתב, שהוא בכלל בעד דמוקרטיה קוסמית של מקררים פלורליסטיים על בסיס חזיות ליברליות) מעדיף פיהרר בכל מפלגה.

    ולמען הסר ספק, תמורה חייבת להיות מובטחת בעבר. ההסבר המטומטם לפיו, התמודדותו של חבר כנסת לכנסת הבאה, על בסיס פועלו בכנסת הקודמת זו תמורה – זהו הסבר מטומטם, כי לפיו כל חברי הכנסת פורשים. חולה המעניק מתנה לרופאי מד"א *אחרי* שטיפלו בו והצילו את חייו, נותן שוחד לרופאיו ותלמידים הנותנים מתנה למוריהם בסיום כיתה י"ב – משחדים את המורים. כדי להיות תמורה, עליה להיות מובטחת לפני המעשה ובתמורה למעשה מוגדר (שני התנאים חייבים להתקיים). לא הפוך. סיקור אוהד משוקן, תמורת הפצת הסבר מטומטם זה – זו תמורה. לתשומת לבך, ח"כ לסקי (אשר גם קראה את החוק רק עד מחציתו).

    1. תגובה מאלפת, אחמד. שיעור מצויין בקריאת טקסטים, 'לרבות' חוקים.

  6. שנה קריטית, במהלכה ימונה כנשיא העליון השופט מעוות הדין יצחק עמית. מדובר בנוכל משפטי מעוות דין, מכיר פנים, מטה משפט אשר מגבה שחיתות מערכתית. "חביבים" עליו במיוחד חושפי שחיתות אותם הוא רומס. לשופט יצחק עמית זכויות יוצרים בגניזת חקירות רות דוד והסתרת חומרי חקירה בעניינה. למעוות הדין נפלה ה"זכות" לקבוע כי המדינה אינה מחויבת בקיומו של פסק דין חלוט של בית המשפט העליון. בג"צ 7633/16 – בג"צ 4823/21 הנוכל המשפטי אשר נמנע מלציין את שמו על פסק הדין המעוות, מוזמן לבדיקת פוליגרף הדדית במסגרתה ישאל באם הטה משפט? לחילופין מעוות הדין מוזמן להגיש תביעת לשון הרע. שמי מוכר וידוע והוא במערכת