החוקר יהונתן דחוח-הלוי לא הופתע מהספד הפלג הדרומי למנהיג הרוחני של הטרור העולמי: "שורשי התנועה האסלאמית בישראל נטועים רעיונית באחים המוסלמים"
עולם האסלאם הקיצוני נפרד בראשית השבוע מהשייח' יוסוף אל-קרדאווי, איש הדת אשר שימש כמנהיג הרוחני של תנועת 'האחים המוסלמים'. קרדאווי נחשב לאחד מהמטיפים הגדולים של הטרור הג'יהאדיסטי הגלובלי, והסמכות הדתית העליונה עבור תנועות כמו חמאס. בין היתר פרסם פסקי הלכה בעד פיגועי התאבדות והפיץ במשך שנים ארוכות תעמולה אנטישמית ארסית.
בין המספידים את מותו היה גם הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל, אשר נציגתה בכנסת ובקואליציה היא מפלגת רע"מ בראשות מנסור עבאס. על פי דיווח של סולימן מסוודה מכאן 11, בהודעת ההספד מטעם ראש התנועה, השייח' ספוואת פריג', נכתב כי "אל-קרדאווי הקדיש את חייו למען הגנה על דת האסלאם והמוסלמים".
מי שלא היה מופתע מהפרסום הוא סא"ל במיל' יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אשר פרסם בשנים האחרונות מספר מחקרים שחשפו את היסודות הלאומיים והדתיים של רע"מ ובכיריה. בשיחה עם 'מידה' הוא מספר כי הודעת ההספד של התנועה האסלאמית על מות קרדאווי "עולה בקנה אחד" עם הודעת הספד דומות שפרסמה התנועה בעבר על מותם של מנהיגי 'האחים המוסלמים' במצרים ומנהיג חמאס השייח' אחמד יאסין.
הוא ממשיך ומסביר כי "שורשי התנועה האסלאמית בישראל נטועים מבחינה אידיאולוגית בתנועת 'האחים המוסלמים'. מנהיג התנועה לשעבר, השייח' חמאד אבו דעאבס, כתב כי מייסדה עבדאללה נימר דרוויש "היה נאמן לדרכו של השאהיד האימאם חסן אל-בנא", מייסד תנועת 'האחים המוסלמים' ו"האח התאום של השאהיד השייח' אחמד יאסין", מייסד ומנהיגה לשעבר של תנועת חמאס".
מה המשמעות של תמיכת אנשי רע"מ באדם כמו קרדאווי ובעיקרי משנתו?
"השייח' יוסוף קרדאווי היה המנהיג הדתי המשפיע ביותר בעולם המוסלמי הסוני, בהגותו האסלאמית, בפסקי הלכה ובספרים על תכלית ההלכה האסלאמית ויישומה בפועל בנסיבות משתנות. במקביל, הוא היה מזוהה בתמיכה מלאה בג'יהאד שמנהלים חמאס וארגוני טרור פלסטיניים אחרים נגד ישראל. הוא הקים ארגון גג שאסף כספים עבור הפלסטינים והוכרז כארגון טרור לאחר שנחשף שהכספים הועברו לארגוני חזית של חמאס. בזמן אינתיפאדת אל-אקצא קרדאווי התיר את פיגועי ההתאבדות נגד ישראל. עיון במצע הרעיוני של התנועה האסלאמית ורע"מ מגלה קווי דמיון רבים בינו לבין משנתו של השייח' קרדאווי, והודעת ההספד מקנה לכך משנה תוקף".
עד כמה עמוק הקשר בין מפלגת רע"מ לבין תנועת 'האחים המוסלמים' ותנועות רעיוניות דומות?
"חבר הכנסת מנסור עבאס המשמש כיו"ר רע"מ מכחיש זיקה בין התנועה האסלאמית (הפלג הדרומי) ומפלגתה ל'אחים המוסלמים' ולחמאס, אך עדויות לאורך השנים שופכות אור על האינטראקציה והזיקה בין הארגונים, שמתחילה כבר בשלב הקמתה ב-1970. השייח' אבו דעאבס שעמד בראש מנהיג התנועה האסלאמית בין 2010 ל-2022 העיד כי מייסד התנועה דרוויש קיבל את משימת ניהול ומעקב אחר הפעילות האסלאמית ברהט, שהייתה אז כפר והפכה לימים לעיר, ראשית כמובן "מחסדו של אללה", ולאחר מכן בהכוונה ובתיאום ישיר בינו ובין "כבוד השאהיד" אחמד יאסין".
כיצד מתבטא הקשר הזה מבחינה רעיונית ומבחינה מעשית-פוליטית?
"שיח ישיר התקיים בין מנסור עבאס לבין הנהגת תנועת חמאס. באוקטובר 2016, עבאס ששימש אז סגן ראש התנועה האסלאמית (הפלג הדרומי) ומוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל, ביקרו בקטאר כדי להשתתף בשיחות הפיוס שנערכו בין חמאס לפת"ח. מנסור עבאס הודה שנפגש בעבר עם מנהיג חמאס ח'אלד משעל, אך טען כי הפגישה הייתה "בידיעת הגורמים שצריכים לדעת" ועסקה בקידום יוזמת שלום דתית בשיתוף פעולה עם השר לשעבר מיכאל מלכיאור. בכירים ברע"מ רמזו בשנה האחרונה על מגעים שהוסיפו להתקיים בין הפלג הדרומי לבין חמאס".
לדברי דחוח-הלוי, בשנים האחרונות פעל מנסור עבאס "לשלב את חמאס כגורם פוליטי לגיטימי בהנהגה הפלסטינית ובמוסדות הייצוגיים של העם הפלסטיני, ובמסגרת זו הוא המליץ להנהגת חמאס לדבוק במסמך המדיני שגיבש מנהיג חמאס דאז ח'אלד משעל (1 במאי 2017), להפוך אותו לתוכנית פעולה לאומית פלסטינית ולשמור על "המאבק/ההתנגדות בכל האמצעים" כנכס לאומי". הוא מוסיף ומספר כי חבר הכנסת וליד טאהא מרע"מ, הנמנה על צמרת התנועה האסלאמית, "מצא אף הוא קווי דמיון רבים בין המסמך המדיני של חמאס לבין עמדות התנועה האסלאמית".
האם מנסור עבאס מנסה לטשטש או להסתיר מן הציבור היהודי חלק מעמדותיו האמיתיות בנושאים לאומיים ודתיים, ומדוע?
"כדי להבין את משנתו של מנסור עבאס צריך להקשיב לדרשותיו במסגדים וראיונותיו לתקשורת הערבית ולפרסומיו בשפה הערבית. עבאס הסביר כי השקפת עולמו הפוליטית נשענת על אדנים מוצקים של האסלאם ובמרכזה הקוראן ועקרונות המשפט האסלאמי, המבוססים על מהות הכוונה של הציוויים האסלאמיים בהתאם לצדק ולמאזן הרווח וההפסד. האמנה של מפלגת רע"מ, שגובשה ב-2018 ואושרה מחדש שנה לאחר מכן בוועידת המפלגה בנצרת בראשות עבאס, מבטאת גישה עוינת ביסודה לתנועה הציונית ולמדינת ישראל ורואה ביישום "זכות השיבה" את הבסיס להשגת שלום".
בהקשר הזה, דחוח-הלוי מסביר כי פוליטיקאים ואנשי תקשורת חוזרים וטוענים כי מנסור עבאס הכיר בישראל כמדינה יהודית, אך לדבריו בעניין זה חשוב לחזור למקור ולציטוט המדויק של דבריו בתרגום מערבית: "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית. זו החלטתו של העם היהודי שהוא מקים מדינה יהודית. נקודה. השאלה כיום היא לא מה הזהות של המדינה. היא ככה נולדה, היא ככה תישאר. השאלה היא מה מעמדם של האזרח הערבי ושל החברה הערבית במדינת ישראל היהודית".
על פי דחוח-הלוי, עבד אל-מאלכ דהאמשה, בכיר בתנועה האסלאמית ולשעבר יו"ר רע"מ, אותו הגדיר עבאס כאחד משני האישים החשובים שעיצבו את תפיסת עולמו, הסביר כי דברי עבאס אינם מבטאים שינוי בעמדת התנועה האסלאמית ומפלגת רע"מ. בראיון לערוץ 'הלא' אמר דהאמשה: "ראש רשימת רע"מ [חבר הכנסת מנסור עבאס] תיאר את המצב הקיים מזה שבעים שנה ואין הדבר מבטא את רצונו של הד"ר מנסור [עבאס] ואת עמדת התנועה האסלאמית… אלא הוא תיאר את המציאות עימה אנו מתמודדים.
דהאמשה אף הוסיף בנימת לעג: "אומרים שד"ר מנסור [עבאס] הכיר ביהדותה של המדינה… ובכן, מדינת ישראל לא הייתה לגיטימית או מוכרת, לא על ידי העולם, לא על ידי הפלסטינים, ולא על ידי האומה הערבית והאסלאמית אלא כאשר הגיעה ההכרה בה ע"י ד"ר מנסור [עבאס]. מה אמר מנסור עבאס? שאת המדינה הזו הם [היהודים] הקימו עבורם והם רוצים שהיא תישאר".
בהקשר זה כתב דחוח-הלוי באחד ממחקריו האחרונים כי ראשי רע"מ והתנועה האסלאמית תמימי דעים בעמדה הגורסת כי "הגישה הפרגמטית אינה התנערות מעקרונות היסוד של האסלאם, אלא לעיתים היא הכרח בל יגונה שנועד לאפשר את קידום השגת היעדים המקוריים הבלתי משתנים, וביסודם הפצת האסלאם וביסוסו כדת השלטת בארץ".
במחקר אחר חשף דחוח-הלוי סרטוני וידאו ופרסומים בהם מסביר עבאס את יחסו למדינת ישראל, ובין היתר מכנה את הישראלים "פולשים" ואת ישראל "האויב הציוני". כמו כן הוא מסביר מדוע למרות שהקו הפוליטי אותו אימץ עבאס התפרש בקרב חוגים פוליטיים בישראל כמבטא שינוי עומק ביחס ההנהגה המוסלמית לישראל, בפועל הוא נותר עוין ביסודו.
כיצד רע"מ פועלת בשטח כדי לקדם את רעיונות 'האחים המוסלמים'?
"רע"מ היא הזרוע המדינית של התנועה האסלאמית ונדבך אחד בלבד בפעילות הענפה של התנועה בתחומי הדת, החינוך, התרבות והחברה. כל זרועות התנועה האסלאמית מכוונות לקדם את ה"דעווה", כלומר קירוב הציבור המוסלמי לאסלאם כדי ליצור חברה אסלאמית שתוכל להביא ליישום היעדים שקבע האסלאם".
מדוע לדעתך הסוגיה הזו אינה זוכה להד מספיק בתקשורת העברית?
"זו שאלה שצריכה להיות נידונה במסגרת מחקר התקשורת. המחקר שערכתי התמקד בהיבטים האידאולוגיים של התנועה האסלאמית".
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
זה או ביבי או תומכי טרור. אין 61 מנדטים ביניהם ולכן אין קואליציה בלי אחד מהם-עכשיו תחליטו לאיזו קואליציה אתם מצביעים ותבחרו מפלגה שאתם בטוחים שתמשוך לשם.
כשרוב אנשי התקשורת בישראל בורים מוחלטים בהיסטוריה של המזרח התיכון, אינם מבינים ערבית, מחזיקים בדעות שמאל קיצוניות והזויות ונוהגים להסתיר מידע הקשור לביטחון הציבור כי זה פוגע באג'נדה למה עוד אפשר לצפות?