אישור במחטף של הסכם הכניעה מול לבנון מסכן לא רק אינטרסים מדיניים וביטחוניים, אלא גם את את בסיס הדמוקרטיה בישראל
חוק יסוד: משאל עם (סעיף 1) קובע:
החליטה הממשלה לאשרר הסכם או לחתום על הסכם, שלפיו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח שהם חלים בו, לרבות הסכם הכולל התחייבות לעתיד והתחייבות המותנית בתנאים, יהא ההסכם, לאחר שאושר בכנסת ברוב חבריה, טעון אישור במשאל עם, אלא אם כן אושר ברוב של שמונים חברי הכנסת
במילים אחרות, ממשלת ישראל אינה יכולה להחליט שהיא מוותרת על שטח משטחיה הריבוניים של המדינה, ללא אישור ההסכם ברוב גדול בכנסת או באמצעות משאל עם.
על פי דיווח של דני זקן ב'גלובס' מאמש לגבי פרטי ההסכם אליו הגיעה ישראל עם לבנון בנוגע לקו הגבול הימי ואמור להיות מאושר היום בממשלה, ישראל עומדת לוותר על "שטח בהיקף של עשרות קילומטרים מרובעים" מן המים הטריטוריאליים שלה, שיועבר לשליטת לבנון. במילים אחרות, אישור של הסכם כזה ללא הצבעה בכנסת או במשאל עם, נוגד באופן מפורש את חוק היסוד.
ההסכם כאמור צפוי לקבל היום את אישור הממשלה, ולאחר מכן להיות מוגש לעיון הכנסת, אך לא צפוי להיות מובא לאישורה כפי שנדרש בחוק, לאחר שראש הממשלה לפיד סירב להמלצת היועמ"ש לנהוג כך. על פי דיווח של אבישי גרינצייג ב'גלובס', היועמ"ש מיארה טענה כי לאור העובדה כי מדובר בממשלת מעבר והעובדה כי מדובר בהסכם בלתי-הפיך, יש לאשרו בכנסת, אך לפיד כאמור דחה את עמדתה.
ע"פ הפרסום של @danizaken בגלובס במסגרת ההסכם עם לבנון קו הגבול יחל על קו 1 ויישבר חזרה לקו 23 לאחר 5 ק"מ.
אפילו בלי שנדון במים הכלכליים והגז, המשמעות היא מסירה של כ-30 קמ"ר של מים טריטוריאליים (+- השטח הבנוי בראשל"צ).
העניין חד, חלק וברור.
חוק היסוד מחייב 80 ח"כים או משאל עם. pic.twitter.com/H2Aeik6LH5— David Peter דוד פטר (@ptr_dvd) October 11, 2022
בחוות דעת מפותלת במיוחד שהוגשה אמש לשרים מטעם היועמ"ש, התעלול המשפטי הזה נשמע מגוחך עוד יותר, כאשר בין היתר נטען בה כי "אין חובה בדין להביא הסכם מסוג זה לאישור הכנסת", אך לצד זאת, "לאור האופי המיוחד של ההסכם, והקרבה המשמעותית לתאריך הבחירות, הבאת ההסכם לאישור הכנסת היא האפשרות העדיפה והראויה בראי דיני הבחירות".
עוד נכתב כי "ישנם קשיים רבים בחתימה על ההסכם בתקופת בחירות", אשר בין היתר מתעוררים "בהיבטי עקרון האיפוק והריסון, לאור מחלוקת ציבורית חריפה ביותר והתחייבויות מדיניות לגבי תיחום גבולות ימיים שיכבלו ממשלות עתידיות". אך לצד זאת "קיימים נימוקים ביטחוניים ומדיניים כבדי משקל לגבי הדחיפות והחיוניות בניצול חלון ההזדמנויות לחתימה על ההסכם שמכריעים את הכף לטובת היעדר מניעה משפטית לחתימה על ההסכם גם בעת הזאת".
לבסוף מסכמים אנשי לשכת היועמ"ש בקביעה לפיה "אין מניעה משפטית לנקוט חלופה של הנחת ההסכם לידיעת הכנסת", ולכן "ההחלטה באיזו דרך לנקוט – האם ההסכם יונח לידיעת הכנסת או יובא לאישורה – צריכה להתקבל על ידי הממשלה במליאתה".
נניח רגע לפלפול המתחמק ולטשטוש המכוון והשגוי של הגדרת קווי הגבול כשנויים במחלוקת, בניגוד להחלטת הממשלה מ-2011, ולכן גם לא כאלה המחייבים אישור הכנסת. נניח גם לנזילות המדהימה של מונח "המניעה המשפטית", ובכלל לא נתחיל לדבר על ההשלכות האסטרטגיות החמורות של כניעה ללבנון הקורסת והתקפלות מול איומי ארגון טרור הנשלט מטהרן.
נתייחס במצב הנוכחי לעובדה הפשוטה והברורה האחת, שאינה ניתנת לערעור ולא משנה כמה ינסו לסובב אותה. ראש הממשלה לפיד, בחתירתו להסכם המופקר עם לבנון, פשוט עובר על החוק. הוא וממשלתו עומדים למסור למדינת אויב שטחים בעלי ערך גיאופוליטי אדיר, במהלך בלתי הפיך ומופקר ותוך צפצוף מתמשך על חוקי היסוד של ישראל. בלי למצמץ ובלי להסתתר. שוד מוחלט לאור היום ודריסה של כל נוהל דמוקרטי מקובל.
הוא עושה זאת בסיוע "שומרי הסף" שהפכו לחותמות גומי גמישות במיוחד ומקהלת ספינים שקריים בתקשורת, ויחד עם הדמגוגיה האופיינית ללפיד בתקיפת יריביו הפוליטיים. וכל זה מתרחש כאמור רגע לפני בחירות, בכהונת ממשלת מעבר שאינה נהנית מאמון הציבור והעומד בראשה לא נבחר לתפקידו, בעיצומו של משבר פוליטי ובתקופה של מתיחות שיא בכל הגזרות הביטחוניות, ומול מחלוקת ציבורית עזה.
התקדמנו, גם בהנהגת יש עתיד מודים מפורשות ההסכם הוא מול נאסראללה וחזבאללה, 100% עבורם 0% עבורנו.
ככה זה כשמפקידים את הנהגת ישראל בידי כוכב טלוויזיה. תודה בנט, תודה איילת. pic.twitter.com/WKk4uDylfy— עמיחי שיקלי – Amichai Chikli (@AmichaiChikli) October 11, 2022
כל אלה לא מעניינים את יאיר לפיד, כי הדמוקרטיה מעולם לא עניינה אותו. כיו"ר אופוזיציה הוא כמעט ולא טרח להופיע בכנסת; כראש ממשלה חליפי היה שותף בכיר בקואליציה שדרסה לחלוטין את האופוזיציה, הדירה את חבריה מוועדות הכנסת ומנעה מהם להגיש הצעות חוק; וכעת כראש ממשלת מעבר הוא מוביל עוד מהלך אנטי-דמוקרטי בוטה של עקיפת בית הנבחרים בניגוד לחוק ובניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל בטווח הקצר והארוך. בכך לפיד לא רק מסכן את ביטחון המדינה, אלא גם מערער באופן עמוק ומפחיד את יסודות המשטר בישראל.
אופן ההתנהלות של יאיר לפיד וממשלתו סביב ההסכם עם לבנון אמור לזעזע כל אדם שהדמוקרטיה הישראלית יקרה לו. בעוד המדינה אמורה למסור הבוקר את תשובתה לעתירות הדחופות שהוגשו נגד המחטף המסוכן, יש לקוות שזה לא יעבור ללפיד בשקט.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
וכך, בדיוק כך, הביאו על 2 העמים, רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו – את פשע אוסלו.
אפילו בלי להכנס לסוגיות המשפטיות,
(נזכיר שוב את עמדתו של השקרן [שקרן, כי הוכיח במעשיו שהוא דורש מאחרים אבל לא מעצמו] מזוז, שאין למנות אפילו ממלא מקום לפרקליט מדינה בממשלת מעבר ותקופת בחירות? או שכולנו [אזרחי ישראל] כבר הסקנו שכל ה"סוגיות המשפטיות" קיימות רק על מנת לעצור את הימין בלבד [תודה שוב לשקרן מזוז, שממש השתדל להוכיח זאת, אבל הוא כמובן לא ההוכחה היחידה]?)
נוכלי הסמול שוב מוכיחים כיצד נוכל סמולני המאבד את מנדט העם, ממהר לממן את רוצחי הישראלים מארגון המרצחים החביב עליו (פרס ורבין את ארגונו של ערפאת, לפיד את נסראללה) מתוך מחשבה ברורה כשמש, שזה יביא לו מצביעים (כיצד מימון רצח ישראלים מביא בוחרים, תשאלו את הסמול – אני רק מציין עבודות היסטוריות).
נב: שתיקת הפמפלט של שוקן ו/או תמיכתו בהסכם (ובכך, גם בפלפוליה של בהרב-מיארה) – ברגע זה הפוליטרוקים של שוקן כותבים "… אולם יש כאן פתח לראשיתה של התייצבות מסוימת ביחיסים, תוך צמצום הסכנה להתפרצותה של מלחמה נוספת בין ישראל לחיזבאללה …" בכתבת שער, בלי שהפוליטרוק ראה את ההסכם – מוכיח פעם נוספת, שכל הקללות של הפוליטרוקים של שוקן בעבר על "שלטון החוק" ושאר תירוצים מדוע רצח ישראלים זה שלום –
נועדו רק למטרה אחת, לעזור לחסר תעודת הבגרות (ובעבר, לרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, פרס ורבין – זכרו זאת, כאשר פסטיגל רבין מתקרב אלינו לקללה) לממן את רצח הישראלים הבא. זו מטרתם של הפוליטרוקים של שוקן ולא הסכם חודיבייה, כזה או אחר.
כיצד אני יודע? שורה מתחת לזימרי הלל להסכם עם לבנון בידי פוליטרוק שלא ראה את ההסכם, כתבה של פוליטרוק אחר, לפיה סמלת נועה לזר זכרונה לברכה, לא נרצחה. זקוקים לעוד הוכחות שתפקידו של שוקן בכוח, הינו לעזור לרוצחי ישראלים ע"י פרופוגנדה?
בסעיף בחוק ישנה התייחסות מפורשת גם למים
אם ההסכם המדובר מהוה עבירה על חוק יסוד במדינת ישראל, וממשלת המעבר אינה מוסמכת לחתום על הסכם כזה, קל וחומר לממש אותו, מה מפריע לאופוזיציה להודיע לכל העולם שההסכם אינו חוקי ולכן לא יכובד ע"י הממשלה הבאה?
הרי א-ב בחוק החוזים – אם בחוזה יש סעיף שמהוה עבירה על החוק, הסעיף אינו תקף. ואם הסעיף הינו סעיף יסודי ישנה אפשרות שכל החוזה אינו תקף.
אלא אם לאופוזיציה הנוכחית חשוב שההסכם הלא חוקי הנ"ל ייחתם ויקוים, מבלי שמי מחברי האופוזיציה ישא באחריות?
למען הסר ספק, אני לא בקיא בכל עניין ההסכם הנ"ל, ותגובתי מתייחסת רק למתחזים לימנים (כי משמאלנים אין ציפיות ואין תקוה)
חוק החוזים אינו חל על משפט בינלאומי.
בצורה פשטנית (אם כי, די מדויקת), המשפט הבינלאומי מורכב בדיוק מאמנות וחוזים, שמדינות חותמות.
חוק פנימי במדינה כלשהי, אינו רלוונטי לחוזים/אמנות אלה די בהגדרה.
כל גוף פוליטי במדינה, יכול להצהיר שהוא לא יקיים את ההסכם שהמדינה חתמה עליו אך יש לכך השלכות, בדיוק כיוון שהחוק הבינלאומי לא עוסק בענייני פנים של אף מדינה.
ההחלטה מי מוסמך לחתום היא עניין פנימי ויש לפעול לקיום הדין במדינה בכלים פנימיים. אך אם מדינה לא מקיימת הסכם בינלאומי שהיא חתומה עליו, יש לכך השלכות וחוק פנימי כמו חוק החוזים, אינו רלוונטי.
תודה על תגובתך הרצינית והמלמדת.
עם זאת, דבריי לא כוונו ל"חוק הבינלאומי", אלא לחוקי מדינת ישראל. מכיון שההסכם הנ"ל סותר את חוקי מדינת ישראל, הרי שההסכם אינו חוקי, ואף בית משפט בישראל אינו מוסמך לאשר את תקופתו.
מכיון שההסכם ייחתם ללא סמכות חוקית, כשההסכם מפר חוק יסוד ועוד כמה חוקים, הרי שאין שום מחויבות לממשלה אחרת לקיים אותו.
אם אני, אזרח קטן ופשוט, אחתום על הסכם עם נסראללה ימ"ש, ובהסכם הזה יהיה כתוב שאני מוסר לו ללא תמורה את כל מטוסי הקרב של חיל האויר הישראלי, האם הסכם זה מחייב? נניח, לשם המחשה, שאצור חותמת של ממשלת ישראל, ואשתמש בה כדי להראות נופך רשמי לחתימתי על חוזה זה, האם החוזה יהיה בתוקף?
השאלה מאד פשוטה. התשובה גם היא פשוטה – אין לאף אחד סמכות לחתום על הסכם כזה, ולכן הוא לא מחייב את מדינת ישראל.
אשאל אותך שאלה דומה – אם אני אמכור את הבית שלך, ללא הסמכה מצידך וללא אישורך, ואני זה שיחתום על החוזה, בשימך, האם חוזה המכר יהיה תקף?
שוב,
החוק הפנימי במדינה, אינו רלוונטי למשפט הבינלאומי הפומבי.
אתה מנסה להדגים פעולה בחוסר סמכות אך יחד עם זאת, ברור לך שממשלה מכהנת היא הגורם המוסמך לכרות הסכמים בינלאומיים, נכון?
כל הדוגמאות המדברות על הדין הפנימי, פשוט לא רלוונטיות. עכשיו, מה שאתה מנסה לחתור אליו, זו השאלה מה הליך האישור המדויק של הסכם בינלאומי?
השאלה הזו כוללת בתוכה גם את שאלת סמכות ניהול המשא ומתן (במקרה ומדובר בהסכם ולא באמנה) וגם מי, מתי וכיצד רשאי "לחתום".
אז ברור שממשלה מכהנת, היא הנציג הרשמי במשפט הבינלאומי. עכשיו, המשפט הבינלאומי הפומבי אינו עוסק ב"נהלי החתימה" של מדינה כזו או אחרת. הצדדים החותמים צריכים להכיר את החוק במדינתם ולפיכך, רבים מהסכמים אלה פורטים ממש את רגע כניסתם לתוקף (למשל, לאחר אישור בפרלמנט וכדומה). בעיות (כמו חתימה ללא סמכות, אם לשם אתה לוקח את הדיון, למרות שזה לא מדויק, כפי שתיכף אכתוב) מפורטות בהסכמים כאלה בפרקי האכיפה (ונוגעות לרוב, לסעיפי ההסכם עצמו. זאת היות וחתימה ללא סמכות, כמעט בלתי אפשרית).
זאת, כיוון שלרוב, הסכמים כאלה, כוללים ערבויות בפרקי האכיפה. בדיוק כיוון שאין אכיפה במשמעות הפנים מדינתית, במשפט בינלאומי פומבי. בתי המשפט היחידים הקיימים ברובד זה, מקבלים את סמכותם *מהצטרפות* (=חתימה) של המדינות לאמנתם. לא רוצים, לא מצטרפים. במשפט בינלאומי פומבי, המדינות די עושות את מה שהן רוצות (זה מתוך ראיית כל מדינה כעצמאית, אין לכך מקבילה במשפט הפרטי). האכיפה במשפט זה, שונה משמעותית ממה שקורה (מהמערכות הקיימות), בתוך כל מדינה. זו הסיבה לשימוש בערבויות. קרי, מדינה x אומרת (כותבת) ל-y, שבמידה וההסכם יופר, אני אוכל לכל היותר לנתק איתך קשרים דיפלומטיים (נחשב כצעד קיצוני) ובמלחמה אני לא אפתח (יש שליטים ויש שליטים). אבל את לא תסתבכי איתי, אלא עם נניח, אמריקאים. אשר הנחת היסוד היא, שלהם יש מנופי לחץ לדאוג לקיום ההסכם.
אני מקווה שבשלב הזה ברור, שכל מערכת החוקים הפרטית של כל מדינה, אינה רלוונטית למשפט הבינלאומי הפומבי. בכלל. לא ניתן לאכוף הסכם בין נניח, ישראל למצרים, במחוזי ת"א
(יש היבט במשפט הבינלאומי הנקרא משפט בינלאומי פרטי, העוסק במקרים כמו מה הדין במקרה בו חברה מישראל, רוצה לתבוע חברה מאירלנד על xyz. אבל זה לא רלוונטי לנושא שלנו).
בקיצור, חוק היסוד שהזכרת (אני מניח שהכוונה היא לחוק יסוד משאל העם), נוגעים *לאשרור* ההסכם בתוך המדינה. מדינות רבות, כוללות במערכת החוקים שלהם דרכים מוגדרות, לאשרור הסכם שנחתם. הסכמים כוללים לרוב התייחסות לכך, בדמות הבדלה בין רגע החתימה (כריתת ההסכם) לכניסתו לתוקף. המתרחשת לאחר אשרורו במוסדות הרלוונטיים. בתיאוריה, אפשרי כמובן שהסכם לא כולל הבדלה כזו, אבל זה כאמור נושא לפרק האכיפה.
זו הסיבה, מדוע חשוב מאוד לחייב את ממשלתו של חסר תעודת הבגרות, לפעול לאישור ההסכם בהתאם לחוק יסוד משאל העם. בהנחה שחסר תעודת הבגרות, לא מכר אותנו לחזבאללה, בלי להתייחס לחוקי מדינת ישראל.
כתבת: "אתה מנסה להדגים פעולה בחוסר סמכות אך יחד עם זאת, ברור לך שממשלה מכהנת היא הגורם המוסמך לכרות הסכמים בינלאומיים, נכון?"
אני סבור שאתה טועה. לממשלה מכהנת אין סמכות לכרות הסכמים בינלאומיים בניגוד לחוק הישראלי. אם יש חוק, לממשלה אין סמכות לעבור אותו. ואם הממשלה עוברת על חוק הרי שלחוק אין שום תוקף ואיש הישר בעיניו יעשה, ובקיצור – אנרכיה.
אתה מתייחס יותר מדי למשפט הבינלאומי, כשכל אחד, כולל אתה, יודע שכשמדינה רוצה להפר הסכם שעפ"י חוקיה הפרטיים אינו תקף ונחתם ללא סמכות חוקית, המדינה יכולה להפר את ההסכם. הצדדים האחרים יכולים להתעצבן, אבל זה הסיכון שהם לקחו, ביודעין, בחתימה על הסכם לא חוקי עם ממשלה שאינה מוסמכת לחתום על הסכם כזה.
תייר שקונה את גשר ברוקלין מרוכל כלשהו, לוקח את הסיכון שלרוכל אין בכלל סמכות למכור את גשר ברוקלין. הכלל מאד פשוט – יזהר הקונה.
לגבי החסר תעודת בגרות, לדעתי הוא בסה"כ מריונטה של אנשים בעלי כוח והשפעה עצומים שמעדיפים להישאר מאחורי הקלעים.
לכרות הסכם = לנהל משא ומתן ולחתום עליו.
מה שאתה מדבר עליו, זה אישור ההסכם במדינת ישראל.
כמו שכתבתי, בהסכמים בינלאומיים, מבדילים בין כריתת ההסכם, לבין אישורו בהליך החוקי והרלוונטי בכל מדינה. אשר רק אחריו, הוא נכנס לתוקף (במידה ואושר).
אין סתירה בין השניים.
ידידי, מה שאני מדבר עליו הוא סמכות לנהל מו"מ ולחתום עליו. אישור ההסכם זה השלב הבא שברור שבשלב הזה ההסכם לא יאושר ע"י 80 חברי כנסת.
ללפיד וכל מי שמטעמו, אין בכלל סמכות לנהל מו"מ עם מדינת אויב שנשלטת ע"י אירגון טרור (מה לעשות שהחיזבאללה מוכר כארגון טרור במדינות רבות בעולם), קל וחומר מו"מ על ויתור שטחים השייכים למדינת ישראל, קל וחומר לחתום על הסכם מול מדינה כזו.
שוב, אם אני הייתי מנהל מו"מ מול החיזבאללה על מסירת כל מטוסי חיל האויר הישראלי לידיו, וחותם על הסכם כזה עם חותמת של ממשלת ישראל (לך תוכיח שהיא מזויפת), האם ההסכם היה קביל? האם החתימה עליו היתה מכובדת ע"י ממשלת ישראל או כנסת ישראל?
כמו שלי אין סמכות ורשות לקיים מו"מ ולחתום על הסכם כלשהו עם מדינת אויב שנשלטת ע"י אירגון טרור, גם ללפיד אין סמכות ורשות כזו.
תאר לך שהממשלה הבאה מכריזה שהיא לא מכירה בהסכם ומאשרת עבודות קידוח ישראליות בשטח הזה-מה יקרה?
לבנון תאען שישראל פולשת לשיטחה. האיחוד האירופי שיש לו מניות בעבודות הלבנוניות וביידן שרוצה להראות כמי שתיווך בהסכם בינ״ל יתמכו בה וישראל תהיה לבד במערכה.
ועל בית המשפט הבינ״ל אין לנו מה לסמוך.
אז בהצלחה לממשלה הבאה לסרב להכיר בזה…
ימני
רגע, עד היום ישראל לא נחשבת לפולש ליהודה ושומרון? או בכלל למעבר לקוי 1947? ועד היום לבנון לא טוענת שישראל פלשה לשטחה?
לאיחוד האירופי אין שום מניות בשדה שלבנון טוענת בעלות עליו. ככל הידוע לי, צרפת היא רק חברה (אחת מני כמה וכמה) באיחוד האירופי, היא לא כל האיחוד האירופי. ואם לצרפת יש בעיה עם חוק יסוד במדינת ישראל, אז אולי צרפת תצא למלחמה נגד ישראל? למה לא, בעצם? האם צרפת תעשה צעד כזה, שכנראה יביא להשמדתה המוחלטת לאלפי שנים?
ומתי ישראל לא היתה לבד במערכה? האם ארה"ב תמכה במדינת ישראל בתקופה הכי קשה שהיתה לה – מלחמת העצמאות והעליות הגדולות שהיו אחריה? ומה דעתך שנשאל את ביידן מתי הוא יחזיר למקסיקו את טקסס, אריזונה, ניו מקסיקו וקליפורניה? ולילידי הוואי את ארצם?
לגבי בית המשפט הבינלאומי, יאיר לפיד פועל כיום באופן שחושף את ישראל לתביעות בבית המשפט הזה – בכך שהוא מתעלם מחוק, ובמיוחד מחוק יסוד, של מדינת ישראל, ולכן אפשר לטעון שמדינת ישראל הינה מדינה שלחוקיה אין תוקף משפטי ומשום כך כל עניין משפטי יש להביא לפני טריבונל בינלאומי. אז הנה במחי הינד עפעף יאיר לפיד ביטל את עצמאות מדינת ישראל לטובת בית משפט בינלאומי.
אגב, מה זה בית משפט בינלאומי? בתוקף איזה חוק של איזה פרלמנט קם בית המשפט הזה? לפי אילו חוקים השופטים דנים ופוסקים? אנא הצג לנו את ספר החוקים הבינלאומי, זה שגובר על חוקי המדינות בעולם.
הסכם "קורי העכביש" נוסח לפיד וגנץ, כניעה לחזיבאללה לאמריקה ,הצרפתיים הרווחים שישראל מייצרת מהגז, זה אפילו לא התמורה שאמריקה תוכל בכלל לתת. והשלכות הגיאו האסטרגיות כמו שניתחו המומחים לעתיד