הלהיטות של לפיד לחתור להסכם רע בניגוד לחוק ובנסיבות הפוליטיות והמדיניות הקיימות מדיף ריח רע של כישלון והתקפלות
1. חוות דעת משפטית מעורפלת
כן משאל עם? לא משאל עם? האם ההסכם חייב באישור הכנסת? אולי רק ממשלה או קבינט? חוות דעת משפטית היא כלי בסיסי שאמור לתת מענה לפעילות הממשלה כאשר היא פועלת בסמוך למעטפת החוק ביחס לחוק הבינלאומי והחוק הישראלי.
חוות דעת כזו צריכה להינתן בשלב מוקדם ולהציב כללים ועקרונות בהירים לכל תרחיש – שינוי בגבולות טריטוריאליים, שינוי בגבולות המים הכלכליים ועוד. העובדה שהממשלה התקדמה במשא ומתן בלי חוות דעת מגובשת, כתובה ויסודית היא לא פחות מרשלנות וחובבנות והיא במידה רבה שורש כל הרע בסיפור הזה בהיבטים הציבוריים שלה.
2. מו"מ סודי למול הפורום בו מועבר ההסכם
אכן, משא ומתן בין מדינות, כל שכן משא ומתן רגיש ועקיף עם מדינת אויב – טבעי שיתנהל בסודיות, וזאת כדי למנוע מצב של האמרת מחירים והקשחת עמדות בתגובה ללחץ ציבורי בכל אחד מהצדדים. כל זה אינו מצדיק את הערפול המכוון בכל הקשור לפרטי ההסכם ומנגנון האישור שלו עם סיומו של המשא ומתן. לציבור בישראל מגיע לקבל את פרטי ההסכם כהווייתם טרם חתימה, לצורך קיום דיון ציבורי.
3. תוצאות ההסכם ביחס לנקודת ההתחלה, ביחס לעמדת ישראל וביחס להצעות פשרה קודמות
למשא ומתן יש דינמיקה ואסתטיקה משל עצמו. משא ומתן שהחל בעיקשות בת עשור על פשרה סביב קו האמצע ומסתיים בנקודה שהוגדרה כ"נון סטרטר" (אין על מה לדבר) מדיף ריח רע של כישלון והתקפלות. הריח הרע הזה אינו מתנדף בקלות אלא מקבע את דימוייה של ישראל כמי שנכנעה ללחצים צבאיים וגילתה גמישות מופרזת ובלתי צפויה, כדי למנוע עימות.
4. אשליית היציבות ומאזן ההרתעה
חיזבאללה כבר הוכיח שגם במקרה של אסדת גז, הוא מסוגל לממש אסטרטגיה של הליכה על הסף הכוללת איומים על ישראל ועל החברה המופקדת על הפקת הגז בכריש (חברה יוונית) ואף לשלוח כתב"מים לאסדה. האם קיימת סימטריה בנושא זה? לא באופן ישיר. ישראל לא תתקוף אסדה לבנונית בשום תרחיש, בוודאי לא כזו שעליה נמצאים אזרחים אירופאיים המפעילים את האסדה. חבל למכור את האשלייה הזו לציבור.
5. הצגת הזכות לשאוב מכריש כהישג
'כריש' מעולם לא היה נתון במחלוקת. בעבר הושמעו קולות בלבנון לפיהם גם מאגרי תמר ולוויתן שייכים לה. תגובה נחרצת שהבהירה שישראל נכונה להגן בכוח על זכויותיה הורידו את בלון הניסוי הזה מהשולחן. עצם העובדה שהשאיבה החופשית ממאגר כריש מוצגת כהישג מעידה על כך שישראל בלעה את הפתיון של נסראללה וחמור מכך – משווקת את ההישג המפוקפק לציבור בישראל משל היה הישג של ממש.
6. ההקשר הבינלאומי
ההסכם עם לבנון אינו הסכם רגיל משום בחינה. זהו הסכם מול מדינת אויב שאינה אלא מדינה נחשלת ומושחתת, בעלת תרבות פוליטית אלימה ובלתי יציבה, קרועה באופן חסר תקנה במאבק מדמם בין העדות המרכיבות אותה. לבנון היא מדינה בה הכוח הצבאי העיקרי אינו הצבא כי אם ארגון טרור המקבל ייצוג בפרלמנט, מחזיק במערכת כלכלית נפרדת ומקבל סיוע צבאי וכלכלי ממשמרות המהפכה באיראן. אלו מקבלים בתמורה דריסת רגל ויכולת השפעה משמעותית על מהלכים בלבנון.
ההסכם מגיע לנקודת סיומו בעיצומו של משבר אנרגיה, בעיקר באירופה, על רקע המלחמה בין רוסיה ואוקראינה והשימוש הציני שפוטין עושה בעצירת אספקת הגז לאירופה. עמוס הוכשטיין, המתווך, אינו דמות שולית אלא "הלוחש לביידן" בנושאי האנרגיה, עם מנדט נרחב למצוא חלופות לגז הרוסי (מטרה ראויה כשלעצמה כמובן). זכויות ההפקה במאגר קאנא נתונות לקונסורציום חברות בהן חברות חברה צרפתית וחברה איטלקית.
— Mike (@Doranimated) October 9, 2022
הניסיון לטעון שמדינה כלבנון תדע לנתב את זרימת התמלוגים ממשאבי הגז למטרות אזרחיות בלי שחזבאללה יוכל להתערב בכך מתעלמת מהעובדה שלבנון היא מדינה נחשלת שבה חזבאללה נוהג בה מנהג אדונים. הקשרים אלו ראויים לדיון ציבורי, לטיפולה של תקשורת חוקרת ולביקורת של הכנסת. המהירות שבה שינתה ישראל כיוון במשא ומתן, לאחר שיחת הטלפון בין לפיד וביידן, מעלה יותר מחשד שמדובר בכניעה לתכתיב אמריקאי על רקע מדיניות הגז הכוללת שלו. האזרחים בישראל זכאים לדעת יותר על כך.
7. אנחנו לא באמת מבינים את לבנון, ולא באמת לומדים מהעבר
איננו יכולים להרשות לעצמנו מצב בו משאלות לב הופכות להיות הכלי שעליו מבוססת האסטרטגיה ומסייעות למכור הסכם מסוג זה. הטיעון לפיו מצב כלכלי משופר יסייע לשמירה על היציבות אינו עומד אפילו במבחן ההיסטוריה הקצר של המשא ומתן הנוכחי.
בעוד "מערכת הביטחון" מדברת כמקהלה, טוב שיש חוקר אמריקני עצמאי שמזהיר את הישראלים:
"האמריקנים מאמינים שהסכם יושג יותר בקלות עם לפיד.
קארין אלהרר ולפיד אומרים שההסכם יפחית את התלות הלבנונית באיראן – זו אמירה שמגיעה ישירות מארה"ב.
בפועל, מה שנכנס ללבנון – מגיע לחיזבאללה. נקודה". >> pic.twitter.com/WEv5aRKKYJ— Gilad Zwick (@giladzw) October 10, 2022
מה הייתה עושה ישראל אילו הייתה במקומה של לבנון? היא הייתה חותמת על ההסכם לפני עשור, בהזדמנות בה הציע המתווך האמריקאי דאז, פרדי הוף, לחלוק את שטח המריבה ביחס של 55% לטובת לבנון ו-45% לטובת ישראל. ישראל כזכור הסכימה ולבנון סרבה. מה הייתה עושה ישראל אילו עמדה בפני משבר כלכלי חריף כמו לבנון? היא הייתה חותמת על פשרה גרועה עוד יותר ובלבד שניתן יהיה להתחיל בהפקת הגז ולשפר את מאזן המזומנים הרעוע. מה עשתה לבנון? הקשיחה עמדות והותירה לחזבאללה לסכן את המשא ומתן באמצעות הליכה על הסף.
מה עשתה לבנון רק לפני כמה ימים – זו שאנחנו שומעים ש"ההסכם טוב לה"? הכבירה הסתייגויות על הסכם בו קיבלה את מלוא תביעותיה! האם אנחנו מבינים מה לבנון תעשה? כנראה שלא. וזו סיבה מספיק טובה להתחיל לבסס את האסטרטגיה שלנו על אינטרס ישראלי טהור ולהותיר את חישובי הרווח וההפסד לצד השני.
8. הסתרת הנזק להרתעה ולדימוי הישראלי במרחב
האמירה לפיה 100% מהאינטרסים הביטחוניים של ישראל נשמרו בהסכם מתעלמת לחלוטין לאופן שבו התנהל חלקו האחרון של המשא ומתן וההשפעה שהייתה לכך על נקודות הסיום שלו. מזה חודשים שישראל מנהלת את המשא ומתן תחת איומים, ובמידה רבה תחת אש (תקיפת הכתב"מים למאגרי כריש. אם אנחנו מקלים בכך ראש, זה רק בגלל שמשהו מאד לא בסדר בתפיסת הריבונות שלנו).
שטייניץ: ב-2020-2021 ניהלתי את המשא ומתן מעולם לא היתה הצעה לתת להם 100% משטח המחלוקת.
אנחנו לא יודעים מה ימצא בשטח הזה בעוד 20-50 שנה זה גם לדורות הבאים, כאשר ניהלתי את המשא ומתן בדקתי מחלוקות דומות על שטח כלכלי בים בעולם. בשום מקום לא היה ויתור של 100% תמיד זה נגמר בפשרה. pic.twitter.com/Iw97u0dHGt— shlomit cohen🇮🇱 (@c_shlomit) October 8, 2022
האינטרסים הביטחוניים של ישראל מורכבים הרבה יותר משמירה על קו מצופים בגבול הימי. ההצלחה המסחררת של לבנון במשא ומתן עתידה לעלות לנו במקומות נוספים בעתיד, חלקם בלתי צפוים. המסקנה הברורה היא שישראל מגיבה היטב לאיומים. הסכם חלוקת מים עתידי עם עזה עשוי לשאוב השראה מאקורד הסיום הצורם של הסכם הגז עם לבנון. חיזבאללה עצמו עשוי להתבשם מיכולתו להלך אימים על ישראל ולעשות בכך שימוש בנקודות מחלוקת נוספות, ולקצור הישגים נאים בלי להסתכן במלחמה כוללת.
היכולת של ישראל לשמר את השקט על בסיס נכונות לגבות מחיר, ומשחק על הקו העדין בין העדר עניין במלחמה מחד ונכונות לעימות לצורך שמירה על אינטרסים במרחב מאידך היא יכולת חיונית במרחב הזה. מה יהיה אם חיזבאללה יתקוף שוב את אסדת כריש? האם גם אז נפיק מהמאגר גז "בכל מחיר" או שמא גם שם נסביר לעצמנו כי האיום מצד חיזבאללה מחייב גישה זהירה ואף את דחיית ההפקה?
9.סימן לבאות
קשה להניח שאילו היה מדובר בהסכם סביר, אפילו היה נדיב יותר מהקווים עליהם התעקשה ישראל עד לאחרונה, היה ההסכם מעורר את אותה רמת התנגדות ואת אותו קול זעקה. ייתכן בהחלט שבקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, לפיד היה מצליח להציגו כהישג גם בעיני חלק ממצביעי הימין. אלא שלאור ההסתייגויות והאופן החובבני והנמהר בו מבקשת ממשלת לפיד להגיע להסכם, במסגרת כהונה בת שלושה חודשים בלבד, יש מקום לחשש לבאות.
בתקופה קצרה הושב הנושא הפלסטיני לסדר היום מעל בימת האו"ם, שעה שביהודה ושומרון מתגבר רצף הפיגועים. בתקופה קצרה, ותחת איומים, מבקשת ישראל להגיע להסכם רע ומחורר עם מדינת אויב הנשלטת בידי ארגון טרור. מותר לנו לחשוד, לחשוש ולהניח שבמקרה הזה, הלהיטות הזו עלולה להתברר כמעשה רגליים ממהרות להרע.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
לפנינו ניסוי טבעי מיטבי. ולאחר 10+ שנים רואים את התוצאות.
מים, חסרי צבע או טעם, ללא שום רקע היסטורי לאף צד. מים, חסרי צבע או טעם, שאיש לא כבש™ ולא גירש™ מהם איש.
מים חסרי צבע וטעם שהם בגדר תמיסה לתוכה נזרקו האלמנטים שלנו (ישראל, מדינה ערבית, ובעלות ברית™ מערביות).
וכבר בתחילה לחצו בעלות הברית™ הנאורות™ שלנו שהיהודי יקבל רק 45% מהמים. אחרי הכל, אמרו לנו בעלות הברית שלנו, "ליהודי תמיד מגיע פחות" והיהודי כמובן וויתר. אחרי הכל איזה זכות יש לו על המים שלחופי ארצו? (לעומת הערבי, שלו כמובן כל אדם נאור יודע שיש ויש זכויות, גם על מים חסרי צבע או טעם או תכונות כלשהן, שמעולם כף רגלו של ערבי לא נגע בהם, או גורשה מהם.)
כמובן, שלאחר שהיהודי הסכים לוותר על כבודו, הערבי התעקש על שלו, וסירב לקבל 55% מהמים.
בעל הברית לחץ עוד, שכן נאור הוא, והיהודי וויתר עוד, והערבי, הפרא האצילי והטהור שלנו, סירב לקבל גם 60% מהמים וגם 65% מהמים, וסירב וסירב וסירב. (מתברר שגם את הים לא ייתנו ליהודים בסוף, יזרקו אותנו לים בשמחה, אבל עדיין הים שלהם)
וחיכה לו בעל הברית שלנו, ליום המיוחל בו הסמולני, הנאור היהודי המקומי, יגע בכס המלכות, ולו רק לשנייה אחת קטנה… וחיכה… וחיכה… (ואיתו חיכה גם הערבי, שכן גם הפרא וגם הנאור יודעים שליהודי לא מגיע דבר) והינה, נגע לרגע טוסיק יהודי נאור בכס המלוכה לשניה, והינה דחף בעל הברית בכל הכוח, ונתן היהודי הנאור, בשם עם ישראל כולו, 100% מהמים… בעצם נתן 110% (שכן נתן חלקים שלא היו אפילו במחלוקת).
ויודעים מה מצחיק? הערבי עדיין מסרב לחתום על ההסכם 🙂
ואחרי שצחקנו, בוא נבכה. היום זה המים, מחר זה האדמה, ומחרותיים זה האוויר בריאות שלכם. שכן גם הנאור™ וגם הפרא מסכימים על דבר אחד, והוא שליהודי לא מגיע דבר. גם לא את הים אליו ישלחו.
העתיד של מדינת ישראל מצוי בניצול הים ובניית מאות איים בים התיכון – נא להסתכל 20-50 שנים קדימה.
———————————————————-
נעזוב את נושא הגז, אף אחד לא יודע איפה הטכנולוגיה תהיה עוד 50 שנים.
העובדות הן שמדינת ישראל תהיה בין המדינות הצפופות בעולם. כבר ב- 2048 בשנת המאה למדינה צפויים לחיות כאן כ- 20M איש כשהנתונים כוללים המשך עליה יהודית כפי שיש בשנים האחרונות.
כבר כיום, ישראל לא מסוגלת להאכיל את אוכלוסייתה בגלל העדר מספיק גרעינים גם למאכל בני אדם אבל בעיקר מזון לעופות ובהמות. במקרה של רעב עולמי, למעט מה שאגור במחסנים באם קיים – אין לישראל את היכולת להאכיל את עצמה. יש יכולת לירקות ופירות טריים לא יותר מכך.
הפתרון האפשרי הוא פניה אל הים וחקלאות ימית. גם דגה אבל גם אצות ומי יודע מה עוד בעתיד. מימד הים כולל את מימד העומק שאין בפני הקרקע.
נמל תעופה, תשתיות, תעשייה מזהמת (עם כל ההגנות) ראוי שיבנו בים הרחק מישובים מאוכלסים. גם הפקת אנרגיה ניתן לייצר משמש ורוח ומי יודע מה עוד בעתיד בשטח עצום בים.
רוחבה של מדינת ישראל הוא כ- 60 ק"מ בין הים לירדן והרבה פחות אם מחשיבים את אוכלוסית האויב היו"ש.
רוחב הים הוא מאות ק"מ מה שאומר שהפתרון האפשרי הוא התרחבות אל הים לטובת מזון, אנרגיה, תעשייה, נמל תעופה, בילויים ונופש וכנראה גם מגורים.
מה כל זה גוזר, יש לשמור שמירה טובה על שטחי הים שהם משאב ישראלי שיהיה חשוב הרבה יותר בעתיד.
מעבר לעניין הגז שדובר עליו רבות – אין לוותר על אדמה לא ביו"ש ולא בים. יש לעמוד על אכיפה של קווי מדינת ישראל בין אם הערבים מכירים בהם ובין אם לאו. עלינו לשמור על הקו המקסימלי כפי שאנו מניחים ולמי שלא מתאים מוזמן לשתות ממי הים התיכון.
3 דורות של ישראלים נלחמו על האדמות שחלקם מכוסות במים. מגיע רוה"מ שמכהן 3 חודשים בתפקידו, לפי הסקרים ספק אם יחזור לכס רוה"מ. ומה שנראה כמו פעולה לפי אינטרס זמני אמריקאי ואירופי (ניתוק גז רוסי ליבשת) מבטיח הבטחות שאינן בסמכותו (הוצאת שטח ריבוני של מדינת ישראל לידי האויב מחייב ע"פ חוק יסוד שנתקבל ברב של 65 מול 0 – משאל עם או 80 ח"כ שיחתמו על ההסכם – איפה החתימה של 80 ח"כ או איפה משאל העם?).
הפרחים כמובן לבנט ושקד שלקחו קולות ימין בבחירות הקודמות – מסיבותיהם שלהם חברו לממשלת שמאל ובפירוק הממשלה העבירו את המפתחות ללפיד.
לא נשכח הדווח בגין התפטרות הצוות למשא ומתן בעניין הגז, ההתפטרות אומרת לכל מי שרוצה לשמוע שכל הקווים נפרצו לדעתם. אחרת לא היו מתפטרים.
אני מאמין לשגריר ארה"ב לשעבר פרידמן שבעבר דובר על חלוקה 45%-55% – איך כל זה קרס בכמה שבועות? האם האינטרסים של צרפת וחברת האנרגיה שלה שכנעו את לפיד לוותר על כל הקווים האדומים? למען הסר ספק זו שאלה לא אמירה.
מה אני מצפה באם הימין ירכיב את הממשלה הבאה:
א) להתחיל לשאוב גז ממאגר כריש בלי קשר. אם מדינת אויב תתקוף אותנו, להחריב את מדינת האויב כולל אוכלוסייתה.
ב) כל הסכם מדיני מחייב את אישור הכנסת והכנסת התפזרה, מעבר לכך, באם אין 80 ח"כ יש ללכת למשאל עם. הממשלה הבאה חייבת לאמר מפורשות אין הסכם שאושר כדין ולכן לא קיים.
ג) לא לנהל משא ומתן עם אף אחד – לנקודה שלפיד הביא אותנו, אי אפשר שום דבר להמשיך. כל נושא ונותן ערבי יקח את קו הנסיגה הישראלי האחרון וידרוש עוד. כך עובד המזה"ת וחבל שרוה"מ לפיד (לפי מעשיו) לא מבין זאת או חמור מכך באם פעל בשם אינטרסים זרים (אחרת אין לי הסבר טוב יותר לפעולותיו).
ד) באירן כיום במהומות, דווחים כי הנהגת אירן מבריחה את משפחותיה בגין חשש אפשרי לקריסת השלטון. כיום, ספק אם אירן מסוגלת לקיים מלחמה בישראל במרחק של 1500 ק"מ מהבית עם כל העלויות הכלכליות של נהל מלחמה הרחק מהבית.
ה) לפיכך, מלחמה עם חיזבאללה היא להערכתי עניין של זמן, יש להבין שבבחירה בין חרפה למלחמה יש לבחור במלחמה כי גם אם נבחר בחרפה – נאכל את הדגים הסרוחים, נוקה נמרצות וגם נגורש מהעיר. ספק אם ללא גב איראני החיזבאללה יבחר לצאת למלחמה אם ישראל תהיה ערוכה.
דברים יפים ונכונים. רק לא הבנתי משהו אחד:
כתבת ובצדק "כיום, ספק אם אירן מסוגלת לקיים מלחמה בישראל במרחק של 1500 ק"מ מהבית עם כל העלויות הכלכליות" ו"ספק אם ללא גב איראני החיזבאללה יבחר לצאת למלחמה",
אז מדוע אתה טוען ש"לפיכך, מלחמה עם חיזבאללה היא להערכתי עניין של זמן"?
לימני (1),
להערכתי מלחמה היא עניין של זמן בגלל הרפיסות בה ישראל נוהגת. החיזבאללה יכול להעריך שתגובת ישראל תהיה הכלה. ישראל הושפלה הרבה מאוד פעמים בידי החיזבאללה בגלל רפיסות מחשבתית עצמית.
היתרון היחיד של מלחמת לבנון2 היתה תגובה לא מידתית לקראת סוף המלחמה.
ואם כבר עסקינן במלחמת לבנון 2 מעטות המדינות שתוך כדי לא היו באות חשבון עם המדיה דוברת העברית שנהגה לתרגם בשדור חי את דברי התעמולה של נסראללה. האם אתה רואה את ה- BBC של ימי צרציל מאפשר לגבלס לפרוט על העצבים הבריטים בעודה תחת הפצצות יותר אחרי יום אחרי יום?
תרשה לי לנחש שאם ההתנהגות שראינו מצד המדיה בזמן מלחמת לבנון 2 היתה בבריטניה של ימי צרציל כמה עשרות עורכים וכתבים היו מוצאים את עצמם בהוצאה להורג בתליה פומבית בגין סיוע לאויב במלחמה.
א.״מקבע את דימויה של ישראל כמי שנכנעה ללחצים צבאיים וגילתה גמישות מופרזת מול ובלתי צפויה, מול לחץ צבאי״(מתוך סעיף 3)-
לאור העובדה שבמשך עשור של התעקשות גבול לבנון דווקא היה יחסית שקט, ברור שהאיום הצבאי הוא פיקציה. הרושם המתקבל הוא של ישראל כמי שנכנעה מול לחץ אמריקני/אירופי ומול לחץ אישי של ראש ממשלה מהפסד בבחירות. וזה הרבה יותר גרוע.
ב.לגבי סעיף 7-העקשנות הלבנונית צריכה להעלות סימן שאלה סביב הפחד של ההנהגה הלבנונית מהמצב הכלכלי של לבנון. וזה לא מפתיע-לארגון טרור יש אינטרס לייצר עוני ותסכול כדי שיהיה לו קל למצוא מועמדים לגיוס. וזה לבד פותח פתח להבנת ההגיון הלבנוני והיה צריך לשנות את הקונספציה.
דרושה השגה אחת, ואחת בלבד – ללפיד אין מנדט לבצע את המהלך, לא מן ההיבט החוקי (ללא הרוב הדרוש בכנסת שיצביע עבור ההסכם וללא האלטרנטיבה של משאל עם, כפי שמוגדר בחוק) ולא מן ההיבט הפוליטי (ר"מ חלופי/ממלא מקום, בתקופה שלפני בחירות, ללא רוב בכנסת, המנסה לכפות את רצונו על ממשלות עתידיות).
כל שאר ההשגות, חשובות ככל שיהיו, הן רלוונטיות רק למצב שבו ההשגה הראשונה אינה קיימת. אחרת זו אפולוגטיקה ריקנית, הנותנת לגיטימציה לעמדה של לפיד וממשלתו, שפועלת בניגוד לחוק. אין טעם להתווכח עם עמדה לא לגיטימית – יש לבטל אותה.
זה מאוד מזכיר לי את הדיון לגבי יהודה ושומרון, בכל הנוגע לצרכים הבטחוניים והאחרים של ישראל; אם השטח שלנו – אין שום הכרח לדבר על צרכים בטחוניים, כלכליים, מדיניים ואחרים. זה שלנו וזהו. ולעומת זאת, אם השטח לא שלנו – אין שום טעם לדבר על צרכים כאלה, משום שאין לנו זכות עליו.
ולכן, אני חוזר ואומר – אם זה שלנו, צריך להפסיק להתנצל, ואם יש התנגדויות – אז לקחת בכוח, כי אנחנו במזרח התיכון, ומי שחלש בשכונה – חוטף בעיטה.
הסכם הגז מהווה פגיעה כלכלית, ביטחונית וגיאופוליטית עצומה לישראל
1. ההסכם יאפשר הנחת צינור גז מלבנון לאירופה הצמאה לגז, לו יהיו שותפים טורקיה איראן וחיזבאללה (להלן ציר הרשע) במקום צינור הגז של ישראל יוון וקפריסין.
2. כספי הגז הלבנוני ישרתו את את התעצמותו הצבאית של חיזבאללה ואיראן, ואת אחיזתם האזרחית בלבנון ביתר שאת (חינוך, מוסדות וכו).
עקב ההסכם, במאזן האימה בין ישראל לציר הרשע ישראל היא המפסידה הגדולה.
יאיר לפיד מסוכן לישראל
לכניעה הזאת יש רק הסבר אחד והוא הבטחה סמוייה של המתווכים לעזור ל״שמאל״ בישראל להבחר. לאנשים הללו שמאמינים בכל ליבם שקואליציה ימנית זה לפחות סוף המדינה אם לא סוף העולם, המטרה (כרגיל בשמאל) מקדשת את האמצעים. העובדה שמבקר המדינה נמנע עד היום מלחשוף את מסקנותיו לגבי טוהר הבחירות הקודמות צריכה להיות תמרור אזהרה מהבהב באדום לכל מי שעדיין מאמין שהדמוקרטיה היא שיטת הממשל הטובה ביותר בעידן הנוכחי. מי שמעדיף את שלטון ה״נאורים״ שיסתכל בחטף על מה שקורה בגבול הדרומי בארה״ב ואת תגובתם ברגע ששלחו כמה מסתננים לרחובות שלהם במרטה׳ס וויניארד. לאנשים הללו אכפת מאוד מהדימוי שלהם כאוהבי אדם. בפועל, מסתננות יכולות להאנס ולהרצח בדרך, ילדים בני 18 ימותו מסמים קשים שמוברחים לארה״ב כל הדרך מסין, אבל הם ימשיכו להצביע לממשל שמאפשר לקרטלים לשלוט בגבולות המדינה מכיוון שבפועל מדובר לא בשמאל אלא באוליגרכיה ששומרת רק על עצמה. הגבול והזוועות שמתרחשות שם על בסיס יום יומי רחוק וכאשר אנשים לא רצויים מגיעים לשכונות שלהם אף מפגין לא עוצר את המשטרה ואם צריך, גם המשמר הלאומי מתייצב כדי לסלק אותם. זאת צורת השלטון שהאוליגרכיה הישראלית בונה גם בישראל.
למה ציפיתם? מדובר בממשלת בובות של ביידן. ממשל ביידן מכתיב לממשלה הזאת הכול. אבל ה-כ-ו-ל. עד לרזולוציות הכי קטנות כמו ההחלטות על פתיחה באש בגדוד כזה או אחר מול המחבלים המפגעים.
שימו לב לפיגועי ירי בחודש האחרון כאשר החיילים האחרים שנכחו בשטח של המחסום שועפט נמנעו מלפתוח בירי מול המפגע שירה מטווח אפס בחיילת שבמחסום. ולכן המחבל היה יכול לברוח ולצאת בלי פגע. כך גם בפיגוע ירי בצומת שבי שומרון. החיילים עם הנשקים שנכחו במקום לא ירו על המחבל שברכב. ממשל ביידן מכתיב לממשלת הבובות שלו גם את המדיניות שיש לנקוט מול צבירת כוחו הפוליטי של בן גביר. וזאת למרות שמדובר בהתערבות בוטה של הממשל בתקופת הבחירות. גם טוני בדרן אומר זאת באופן הכי מפורש: אלהרר ולפיד משתמשים אפילו בניסוחים של ממשל ביידן כדי "למכור" לציבור בישראל את הסיבה לחתימתם על ההסכם המביש הזה. הטענה שהפקת הגז בעקבות ההסכם הזה ינתק את תלותה של לבנון באיראן… חחחה… זאת, כשחיזבאללה הפרוקסי האיראני הוא חלק אינטגרלי מממשלת לבנון… חחחה
ממשלת לפיד וגנץ בנוסף לליברמן ולבנט מורכבת ממושחתים ברמה שלא היכרנו בעבר.
https://www.youtube.com/watch?v=Tr3AxcHxFuE
ושימו לב לטקטיקה ולאיסטרטגיה שבה נקטו שלל היועצים והספינולוגים מהשמאל: כל שלל השחיתויות ו"החטאים" שהשמאל ונציגיו לוקים בהם הודבקו לימין בכלל ולנציגיו ובראש וראשונה לנתניהו. פרוייקציה כן או לא זה עניין משני, אבל מעכשיו כל מה שנגיד ובכל מה שנאשים בו את השמאל ואת נציגיו בממשלה הזאת פשוט "תפוס" כבר ע"י נתניהו והימין כביכול, ולאחר תעמולת הסתה של שנים הקשב הציבורי נשחק לחלוטין.
נתניהו הואשם כמי שבגד באינטרס של ישראל רק משום שנאם בקונגרס נגד הסכם הגרעין עם איראן
בנט ושקד שבגדו במצביעי הימין כשהתחייבו להקים ממשלת ימין בלבד והקימו ממשלת שמאל יוצאים נקיים. אסור אפילו להזכיר את המסמן ב.ג.ד.
נתניהו הואשם בחטא הנהנתנות וגלידת פיסטוק, חמגשיות וכו' הגיעו לטיפולו המחמיר של היועמ"ש
מנגד, בנט יכול היה לבזבז כל כסף ציבורי על משלוחי מזון מוולט ובנוסף עוד 50 מיליון שקל להקמת מבצר בביתו ברעננה וכלום. המשבצת של נהנתנות כבר הודבקה לנתניהו
ההתעקשות להדביק לנתניהו את "פרשת הצוללות" שלא הייתה ולא נבראה נמשכת כפארסה מתמשכת עד עצם היום הזה ומנגד פרשת השחיתות של הקאטארגייט של גנץ ושל רם בן ברק שבה הכול מוכח במסמכים בבית המשפט האמריקני זוכה לשתיקה בתקשורת והתעלמות מצד היועמ"שית שממשיכה בכך את הקו שבו נקו כבר מנדלבליט.
יש עוד ועוד אבל נעצור כאן.