על סיפון הטיטניק

האלוף במיל’ יצחק בריק היה נציב קבילות החיילים במשך עשור, וכיהן גם כמפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

***

א. עם ישראל יושב לו בנחת על סיפון הטיטניק, אשר נמצאת בדרכה הבטוחה להתרסקות על הקרחון אם תמשך האדישות.

ב. ראשי הדרג המדיני והביטחוני עוסקים רק בכיבוי שריפות ואינם מכינים את עם ישראל למלחמה הרב-זירתית האיומה ביותר שיחווה. הם זורים חול בעיני הציבור ומאימים איומי סרק על האויב הפרוס כטבעת חנק סביב ישראל. התנהלות זו מצד "המנהיגות" הביטחונית והמדינית היא מעילה באמון הציבור.

ג. חיל האוויר לא הכין את בסיסיו להתמודדות עם אלפי טילים מדויקים ואלפי כטב"מים הנמצאים ברשות איראן וגרורותיה. בסיסי חיל האוויר יהוו מטרות אסטרטגיות של האויב , ומטוסינו לא יוכלו להמריא.

זו מעילה של הפיקוד הבכיר באמון הציבור, ועד רגע זה הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לא הרימו את הכפפה ולא רכשו טילי קרקע-קרקע אשר יכולים לפגוע במשגרי אויב בטווח של מאות ק"מ תוך דקה עד שתיים. למטוסים אין יכולת לעשות זאת. אפילו במבצע 'שומר החומות' לא הצליח חיל האוויר להפחית את קצב הרקטות מעזה במשך עשרה ימים.

הסיבה שלא הקימו חיל טילים היא שמפקדי חיל האוויר רצו לרכוש עוד מטוסים שאינם יעילים כלל מול טילים וכטב"מים שיגיעו בלהקות (ראו מה קורה באוקראינה). במחיר של טייסת F35 אחת שעלותה כ-2.5 מיליארד דולרים ואחזקתה גם דורשת הון עתק, היה כבר אפשר להקים חיל טילים של אלפי טילים.

אביגדור ליברמן כשר ביטחון החליט על הקמת חיל טילים, אך ברגע שהוא סיים את תפקידו צה"ל גנזו את התכנית. זו תהיה בכייה לדורות. 'כיפת ברזל' אינה יעילה בירוט טילים בליסטים ומדויקים וכטב"מים, וגם מלאי החימוש שלה מצומצם בגלל עלותו הגבוהה.

ד. מערך היבשה נשחק עד דק, והמעט שנשאר ברובו לא כשיר למלחמה, עקב קיצוצים בסדר הכוחות ,עזיבת כוח אדם מקצועי מקרב אנשי הקבע וקיצור שרות הגברים. כל ההחלטות האלו התקבלו על ידי הרמטכ"לים בעשרים שנה האחרונות, במקביל להתעצמות גדולה מאוד של האיום הקיומי על ישראל.

התוצאה: אי-ביצוע אימונים כנדרש, אי-הטמעת אמצעי לחימה חדשים ואובדן יכולת הלחימה הבין-זרועית שבלעדיה אי אפשר לנצח מלחמה. כמחצית מלוחמי מילואים הנקראים לתעסוקה מבצעית ואימונים מצבעים ברגליים ולא מתייצבים – תופעה שמעולם לא הייתה בצה"ל ומעידה על התפוררות צבא היבשה והבעת חוסר אמון בפיקוד הבכיר, כפי שעלה בסקר שנערך בשנים האחרונות על ידי מערך מדעי ההתנהגות בצה"ל (ממד"ה).

ואולי חמור מכך, הרפיסות והחשש מעימות כתוצאה מחולשת צה"ל, הביאו את הדרג הביטחוני והמדיני לוותר על כל פעולה צבאית ועל אינטרסים מדיניים וכלכליים שלדעתם עלולים להביא להתלקחות.

ה. העורף הישראלי שיהיה הזירה המרכזית במלחמה הבאה נפל בין הכיסאות, וכלל לא הוכן למלחמה. גם הקמת המשמר הלאומי שאמור להגן על אזרחים מפני אלפי מרצחים קנאיים שיפרעו ברחובות וירו לכל עבר, מדשדשת מאחור ואין מי שלוקח אחריות.

ו. מערך הלוגיסטיקה שאמור לספק ליחידות הלוחמות דלק, תחמושת, מזון, חלקי חילוף וציוד קרס לחלוטין, ואיתו גם קרסה אחזקת אמצעי הלחימה.

כל זאת מכיוון שצה"ל הפריט ואיזרח את כל מערכי הליבה בתחומי הלוגיסטיקה והאחזקה, למעלה מאלף מפעלים חיוניים שרק כ-40% מהם כשירים. צה"ל ברח מאחריותו ולא סיפק למפעלים החיוניים את המלא הנדרש לשעת חירום, וכמו כן לא הסדיר את הריתוק המשקי.

ז. צה"ל מאבד בשנים האחרונות את מרבית הקצינים והנגדים האיכותיים, אשר נפגעים ממודל הקבע הצעיר אותו הוביל ויישם גדי איזינקוט בכהונתו כרמטכ"ל ומבקשים להתרחק מתרבות אירגונית קלוקלת. צה"ל נימצא כיום במשבר כוח האדם החמור ביותר מאז היווסדו.

ח. קלקול התרבות הארגונית פוגע ביסודות שבלעדיהם לא ניתן לבנות צבא מנצח ומוביל לחוסר משמעת, אי-וידוא של ביצוע פקודות, אפס בקרה ומעקב ואפס טיפול ותיקון בדו"חות ביקורת חמורים של מבקרי הצבא (מבקר צה"ל , מבקר משרד הביטחון ומבקר המדינה).

אין תהליך הפקת לקחים ובמקרים בודדים שהוא נערך הם לא מיושמים. תחקירים לא אמינים מולידים תרבות שקר של עיגול פינות וטיוח. פעילות שגרה ברוב היחידות כלל לא מתקיימת. אין מסדרי בוקר, אין טיפולי שגרה ברק"ם ורכב ואין בדיקות נשקים. ברבות מיחידות צה"ל הסטנדרט הארגוני נמצא מתחת לקו האדום, כאשר הפיקוד הבכיר מנותק מהשטח ועסוק יותר בדימוי עצמי.

ט. אובדן רוח הלחימה וערך הניצחון. צבא היבשה יובש והפיקוד בכיר חשש להפעילו אפילו בתכנית ההונאה במהלך מבצע 'שומר החומות' שעל תיכנונו עמלו חמש שנים.

במקום זאת הם בוחרים בהסתמכות כמעט בלעדית על חיל האוויר, שלבדו לא לבדו לנצח מלחמות. אם כך היינו נלחמים במלחמות ישראל הקודמות לא היינו שורדים; אם כך נלחם במלחמות הבאות לא נשרוד ונאבד את מדינתנו.