ללא מהלך כולל של השבת משילות ואיזון בין הרשויות, התגברות נקודתית רק עשויה לחזק את כוחו של בית המשפט על פני הכנסת
אז מהי פסקת ההתגברות או: האם באמת פנינו לקץ הדמוקרטיה?
לשם בחינת העניין באופן הגון ומקיף, אציין שמונה נקודות שלדעתי יש לשים לב אליהן כאשר בוחנים את הצעת החוק המדוברת.
1. בשלושים השנים האחרונות מערכת המשפט (בין ברשות השופטת, ובין ברשות המבצעת) ביצעה מהפכה של ממש, נטלה לעצמה סמכויות רבות בלא כל הסמכה בחוק, בתחומים רבים שאין להם כל נגיעה לזכויות אדם.
למשל: הרחיבה מאוד את זכות העמידה, כך שגם עמותה פוליטית יכולה לעתור כנגד החלטות ממשלה או פקידות, מבלי שיהיה צורך באדם שיפגע מאותן החלטות; המציאה את עילת הסבירות, דהיינו, ניתן לפסול החלטות של דרג נבחר או פקידותי, לא רק אם הן נוגדות את החוק או שהמחליט אינו מוסמך להן, אלא גם אם ההחלטה אינה סבירה בעיני בית המשפט; קבעה כי יש לפרש את כל החוקים בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחוק יסוד: חופש העיסוק, וכן כי בכוחם של אלה לבטל חוקים אחרים, זאת על אף שהחוקים הללו התקבלו ברוב דחוק, ובאופן ברור כוונת חברי הכנסת שחוקקו אותם לא הייתה לתוצאות אלה. (לעומתם, חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי לא קיבל, משום מה, את אותו מעמד-על, זאת על אף שהתקבל ברוב גדול יותר).
תפיסתם של רבים היא שחייבים לאזן את הטירוף הזה שאחז במערכת, שיבש את האיזון בין רשויות המדינה, איין את משמעות הביטוי "שלטון החוק", כאשר הרשות הממונה על הפרשנות לו כלל לא רואה עצמה כפופה אליו (ראו למשל סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, ורבים אחרים), והטיל עומס עצום על בתי המשפט, העוסקים באינספור נושאים פוליטיים ומעניינים תקשורתית, על חשבון ערעורים ותיקים לטובת האזרח הקטן שממתין לצדק שלו, לעתים עשרות שנים.
2. אחד מן הצעדים שנדון בשנים האחרונות הוא חקיקת פסקת התגברות, לפיה אמנם בית המשפט יכול לבטל חוק של הכנסת, אולם ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחור והמילה האחרונה תישמר לכנסת, כאשר אם רוב מסוים של חברי כנסת יחליט, ניתן יהיה לחוקק נגד החלטת בית המשפט.
3. כפי שניתן להבין, זהו צעד מינימלי שבמינימלי להחזרת המערכת לשפיות, אבל הוא לבדו הוא לא יעזור כלל. זה לא יעזור אם השופטים ימשיכו למנות את עצמם, זה לא יעזור אם עילת הסבירות תיוותר על כנה באופן שמבכר את סבירותו של שופט אקראי על סבירותו של נבחר ציבור, זה לא יעזור אם זכות העמידה תישאר כזו ועילת השפיטות תישאר כזו, ולבית המשפט לא יישאר זמן לאזרח הקטן. אבל זה כן צעד ראשון, אחד, קטן.
4. חשוב להבין שכדי שפסקת התגברות תהיה אפקטיבית היא צריכה להתקיים ברוב ריאלי של חברי כנסת. רוב של 61 הוא לא בדיוק רוב ריאלי.
כפי שכולנו יודעים, נדיר מאוד שחוק עובר ברוב של 61 חברי כנסת ומעלה. אם זה מה שיחוקק בסוף, עלולה עליונותו של בית המשפט להימשך בדיוק באותו האופן, ורק במקרים חריגים במיוחד, אולי, יישקל, האם ה"ריבון", שהוא הכנסת, יוכל לנסות ולשנות איזשהו חוק נקודתי באופן מסוים מאוד.
התגברות אפקטיבית צריכה להיות ברוב רגיל. אם בית המשפט ביטל חוק – בבקשה, יעמוד למבחן הציבור, שיחליט האם הוא מעוניין בכל אופן באותו החוק, למרות שהוא לא מוצא חן בעיני בית המשפט, ויעביר אותו, עם כל המגבלות והפרוצדורה של העברת חוק. רוב של 61 הוא מכשול בעייתי, קל וחומר רוב גדול יותר.
5. למרות כל האמור, חשוב להבין שיש בעייתיות גדולה יותר בפסקת ההתגברות, בכך שהיא מקבעת את יכולתו של בית המשפט לפסול חוקים.
עד היום, למעשה, מתנהל ויכוח האם בית המשפט מוסמך בכלל לבטל חוקים. כאן מוצע, בדלת האחורית, שבית המשפט אכן יוסמך, רשמית וחוקית, לבטל חוקים, אלא שהביטול הזה נתון להתגברות בדיעבד. אני סבור שזה הישג לא-מוצדק להעניק למערכת שנטלה בכוח סמכויות לא לה, והוא מאוד בעייתי. מאידך, אני לא בטוח שיש מקום לטהרנות הזו, ולכן בסופו של דבר אני כן נוטה לתמוך בחקיקת ההתגברות, אולם חשוב לזכור את הביקורת הזו, שהיא אמיתית וחשובה.
6. בהמשך לסעיף הקודם, הרי שפסקת ההתגברות צריכה להיות חלק ממכלול, צעד ראשון בהחזרת מושגים בסיסיים כמו משילות, שלטון החוק, זכויות אדם (אמיתיות, של בני אדם), מערכת משפט מתפקדת ולא עמוסה בטירוף בגלל תיקים פופולאריים ותקשורתיים, דאגה לאזרח הקצה.
זו נקודה חשובה מאוד ובסיסית מאוד. ללא מהלך כולל אין שום חשיבות להתגברות נקודתית כזו או אחרת. אם שופטים ימשיכו לבחור את עצמם, אם הם ימשיכו לצפצף על לשון החוק, אם הם ימשיכו לבכר את סבירותם על פני סבירות הרשות המנהלית, אם הם ימשיכו לפרש את החוק בניגוד גמור ללשונו, ההתגברות הזו תעזור כמו כוסות רוח למת. הרי גם פסקת ההתגברות נתונה לפרשנות בסופו של דבר.
7. אמנם כך עובדים פוליטיקאים, אבל שיטת הטלאי על טלאי עוברת כל גבול, הרבה פעמים זה כך אצל נתניהו ואצל המפלגות החרדיות (לחלוטין לא רק).
פסקת ההתגברות אינה טובה כי היא תציל מישהו מחוק הגיוס, היא אינה טובה כי היא תחזיר את חוק הפיקדון למסתננים, כמו שהסרת עבירת המרמה והפרת האמונים אינה טובה כי היא תעזור לנתניהו, או תוחרג ממנו, אלא יש לדון בה כשלעצמה – האם יש לה מקום בספר החוקים או אין לה.
פסקת ההתגברות היא טובה (או שלא, אין בעיה לדון) כי היא נכונה והיא מבקשת להחזיר את היחסים הנכונים בין הציבור ונבחריו לבין שאר רשויות השלטון, שאמורות לאזן את המערכת. יש לחוקק נוסח מלא ומאוזן של חוק יסוד: החקיקה, יש לחוקק נוסח מלא ומאוזן של חוק, או חוק יסוד, להסדרת מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה (מטורף לחשוב שהאיש/ה בתפקיד זה פועלים שלא מכוח חוק, אין זה אלא משל למציאות הזויה באופן כללי), ועוד חוקים רבים מאוד.
יש עדיין פקודות מנדטוריות שלא השתנו שמונים שנה וסתם חוקים שצריך לעשות בהם סדר. חובה להיוותר תמיד עם ראיית מאקרו, עם כל הכבוד לקוניוקטורות פוליטיות כאלה ואחרות.
8. בסופו של דבר, מנבחרי הציבור שלנו נדרש כעת להשיב את המטוטלת למסלולה.
לדאוג למערכת שעובדת קשה בעבור אזרחיה כולם, מערכת שאינה מאובנת (שאפשר לפטר בה עובדים ושיש לה תמריץ כלשהו להיות טובה ולפעול למען האזרח), מערכת שדואגת לזכויות אדם, מערכת שדואגת לבני אדם, מערכת שרואה את משימתה כהגנה על המדינה היהודית (וניתן להתווכח על מהות ההגדרה, בשלב ראשון ניתן להסתפק בהגדרה רזה של המושג), מערכת שאינה מאובנת, שאינה מסואבת, שאינה בירוקרטית עד זרא, ושיש בה מינימום של יעילות והשתפרות.
כל זה לא יקרה בלי להשיב את הסמכות לציבור באמצעות נבחריו, על חשבון מערכות מאובנות שדואגות להכל מלבד לאזרח בקצה.
בהצלחה.
עו"ד אבי גז הוא מנהל המחלקה הישראלית בעמותת 'שורת הדין', עו"ד במשרד עו"ד אברהם משה סגל, ומשמש כיועץ משפטי לאתר ההיכרויות 'הבאר' (אם כי הטור מייצג את עמדתו בלבד ואינו קשור לעמדת מעסיקיו). בעל תארים בחינוך, במדעי המוח ובמשפטים, ולימודים לתואר שני בפילוסופיה יהודית בבר אילן וכן במשפט ציבורי באוניברסיטאות תל-אביב ו-NorthWestern.
קודם כול צריך שבית המשפט העליון יהיה בית משפט. כרגע 2 הצדדים נותנים תצהירים והשופטים מחליטים למי להאמין וכך גם אם מישהו משקר והוא בדעה הפוליטית של השופט הוא יאמין לו. כול זמן שאין חקירה נגדית ועדים בבית המפשט העליון דיון אמיתי לגבי מה התוצאה זה לא בית משפט.
אחר כך צריך להחזיר את זכות העמידה שמי שנפגע מהחוק יהיה צד בדיון אן הציבור על ידי נציגיו – כיום לשר אין זכות עמידה יש יועץ שמייעץ לו ופועל נגדו בבית המפט. לדוגמא כשאסרו לימוד תואר שני בהפרדה לנשים אירגוני נשים דתיות לא יוצגו בית המשפט החליט שהיועץ של הרבנות ייצג אותם !!!
אחר כך צריך לשפוט בהתאם לחוק ולקיים אותו ולא נגד החוק בפרשניות מעוותות רק כדי לקבל את התוצאה הרצוייה
אחרי כול זה לא יהיה צורך בפסקת התגברות
שר הבטחון בני גנץ חתם על מסמך המאיין את מערכת המשפט במדינת ישראל.
תבדקו ותגלו שמה שכתבתי נכון ומדויק.
ישנו יהודי (ואני לא מתייחס למה שעשה, אם עשה, אלא לתוצאות התנהלותו של בני גנץ) שנעצר ע"י משטרת ש"י, הובא לבית המשפט לצורך הארכת מעצר, ובית המשפט שיחרר אותו. אלא שמיד לאחר מכן בני גנץ חתם על צו מעצר מינהלי לאותו יהודי.
כלומר, בית המשפט במדינת ישראל קבע שאין עילה חוקית להשאיר את היהודי הזה במעצר, ובני גנץ החליט שבית המשפט לא נוהג לפי החוק!
האאאא????
כן! בני גנץ החליט שבית המשפט (בדרך כלל חותמת גומי של המשטרה), שקבע שהמשך מעצר היהודי הזה אינו חוקי, לא פעל לפי החוק. איזה חוק? החוק של בני גנץ, לא זה של מדינת ישראל.
מכאן שאין בית משפט במדינת ישראל, אלא יש את בית המשפט של בני גנץ.
כבר לא צריך D9, לא צריך לחשוש מבית המשפט או משופטים. אין להם שום כח ושום סמכות. כך קבע בני גנץ וכך יהיה.
מה ההשלכות של מעשהו הנ"ל של בני גנץ? עכשיו כל אחד יכול לפנות לבית משפט בינלאומי ולטעון בצדק שעניינו צריך לידון בבית המשפט הבינלאומי, מכיון שאין בית משפט במדינת ישראל.
פתגם ידוע אומר שאידיוט אחד זרק אבן לים, אלף חכמים לא ימצאו אותה. אין קשר בין הפתגם הזה לדברים הנ"ל.
מג, את צודקת לגמרי.
אבל למעט טענתך בדבר זכות העמידה כל השאר לא הולך לקרות מעצמו ויש להשתמש בכלים שבידינו כדי לשפר את המצב וזה דורש את פסקת ההתגברות.
הימין ניצח את הבחירות, הימין ניצח במובהק, הימין צריך למשול ללא מורא ובלי לנסות לקבל לטיפה בגב מעיתון הארץ או מערוץ 22
————————————————–
צודקת ח"כ (בקרוב מאוד) גוטליב, שהימין צריך להפסיק להתרפס, הוא צריך למשול. כשם שהשמאל משל בשנה האחרונה, המלצת יועמ"ש היא המלצה בלבד, מבלי לשתף את הימין בוועדות ועוד מיני מרגליות. הימין חייב למשול בדיוק כפי שהזהבה גלאון כתבה בקבוצה של מרץ שיש לפטר פקיד משטרה כי הוא מנוי של אוחנה וביבי. סימוכין: https://www.srugim.co.il/724104-%D7%A6%D7%A4%D7%95-%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%92%D7%9C-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%A1-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94%D7%91%D7%94-%D7%92%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9F
זהבה גלאון לא עברה את אחוז החסימה – אבל ידעה למשול רק עם כמה ח"כ. כעת נראה מה יעשו 64 ח"כ מטעם הקואליצייה.
ע"פ פרופ מאוטנר (מועמד לביהמ"ש העליון – שמעניין למה לא מונה?):
"השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה."
סימוכין:https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml
הגיע הזמן שכנסת ישראל יחד עם הממשלה תרסנה את ביהמ"ש שהפך בעיני לגוף סרטני שפולש לרקמות של איברים סמוכים וממית אותם לאט-לאט. את זה מבצעים בעזרת סכין מנתחים ולא מעט הקרנות וכימותרפיה חזקה.
אם אין בחוק הגדרה ברורה שמותר לביהמ"ש (כלשהו) לפסול חקיקה – לא צריך פסקת התגברות יש להגדיר באופן מובהק בחוק יסוד השפיטה כי כנסת ישראל מפורשות אוסרת על ביהמ"ש לפסול חקיקה כלשהי. יש לרשום מפורשות כי זה המצב החוקי דהיום עוד טרם השנוי אבל לאור קשיי ההבנה של השופטים מאז אהרון ברק הכנסת מחדדת זאת בצורה ברורה ונהירה. יש לרשום את מספרי פס"ד שבהם ביהמ"ש שגה קשות בהבנת החוק וביטל חקיקה. לציין מפורשות את שמות השופטים. במבוא לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לרשום מפורשות ובאותיות של קידוש לבנה: "חוק זה שנתקבל בשעת לילה מאוחרת במעמד של 32 ח"כ בלבד לא הסמיך ולא מסמיך שום ביהמ"ש לפסול חקיקת כנסת בשמו". יש להוסיף, כי כל שופט שפעל בשם חוק זה לביטול חקיקה הוא פיראט\ית משפטי\ת. לרשום מפורשות כי למדינת ישראל אין חוקה ועד שכנסת ישראל תכונן חוקה חוק זה אינו חוקה ולא ניתן להשתמש במלל "חוקתי" בשום פס"ד – עד אשר כנסת ישראל בעתיד תכונן חוקה כפי שהציעה הכנסת הראשונה.
המערכת המשפטית שלחה גרורה אל הרשות המבצעת בדמות היועמ"ש שבסמכותו לאסור על שר יעוץ משפטי ולטעון בשם הממשלה גם אם עמדותיו הם ניגוד גמור לרצון הממשלה. רוה"מ נתניהו הסכים לוועדת איתור של שופטי העליון בדימוס – והיועמ"ש יודע מי מינה אותו לתפקיד (וזו לא ילדת הבת מצווש מהממשלה). על כן, היועמ"ש חייב להיות משרת אמון של הממשלה שממנה ומפטרת אותו ללא נימוק בהחלטת ממשלה. יש לפרוק ממנו את תפקיד התובע שלדעתי ראוי שימנה ויפטר יו"ר הכנסת בשם הפרדת הרשויות וכן את היצוג המשפטי – יש לסגור את מחלקת הבג"צים ולתת לכל שר\ה למנות יועמ"ש כמשרד אמון שייצג את השר בערכאות.
לגבי הוועדה לבחירת שופטים והדחת שופטים לדעתי:
רק הממשלה והכנסת תמנה את השופטים. בלי שופטים ובלי לשכת עו"ד.
הפורמט חייב להיות: המלצת שר המשפטים – וועדת חוקה חוקרת ובודקת כולל וידאו מוקלט ותמלול של כל שופט ושופטת בחקירה ע"י וועדת חוקה. שופטי שלום, תעבורה, עבודה, ענייני משפחה, רבני, מוסלמי, דרוזי, נוצרי – כל שופט ודיין חייב לקבל את אישור וועדת חוקה בלבד לאחר המלצת שר המשפטים.
שופטי מחוזי יחייב גם רב במליאת הכנסת.
שופטי עליון, נשיאי ביהמ"ש וסגניהם בכל הערכאות ובכל בתי הדין – גם אישור ברב של 61 ח"כ לכל הפחות.
בליכוד איבד מכוחו לטובת שאר גוש הימין לאור החשש של הצבור שיצא בהמוניו להצביע מחשש שרוה"מ המיועד נתניהו לא יבצע את הרפורמות הדרושות וימסמס אותן. הצבור מודע למשפטיו ולהגיון האישי לכאורה "לא להרגיז את המערכת". לכן הייתי מיעץ לו להותיר את הטיפול במערכת המשפטית ליריב לווין, אוחנה, גוטליב ושמחה רוטמן – ולאמר מפורשות שהוא לא יפעל לאור חשש למראית עין של ניגוד עניינים אלא יצביע בשם משמעת קואליציונית ויסמוך את ידיו על התוצר של שר המשפטים לעתיד + יו"ר וועדת חוקה בכנסת.
כפי שכתב פרופ מאוטנר – השמאל איבד את השלטון, דמוגרפית הימין מקבל יותר מ- 70 מנדטים (כולל ישראל ביתנו ותנועת תקווה חדשה שמסיבות פרסונאליות לא מוכנות לחבור לגוש הימין שקרוב להם בדעותיהם). הדמוגרפיה של הילדים שכבר נולדו אומרת שהימין יעבור בתוך כ- 5 שנים את ה- 80 מנדטים ואם לא עניינים של פסילות אישיות ומשקעי עבר – הימין יוכל למשול בקלות. כל שהוא צריך לעשות הוא להעמיד את הרשות השופטת והגרורות לה במקומה.
הכנסת נדרשת להגן על הממשלה מפני ביהמ"ש. הכנסת עצמה כמקור הסמכות + הממשלה צריכות להגן על הכנסת מפני ביהמ"ש. יש לפעול כי קבוצות הרב ימנו שופטים עם ראיית עולם התואמת את עמדותיהם ולא לעריצות המיעוט שבבחירות האחרונות לא עבר את אחוז החסימה (ע"ע האם בג"ץ הוא פורום מר"ץ?).
לא הבנתי, אם ליו״ר הכנסת תהיה הסמכות לפטר את התובע הכללי-מה יהיה אם החשוד הוא יו״ר הכנסת עצמו? או פוליטיקאי אחר שיו״ר הכנסת חפץ ביקרו?
יש תפקידים רגישים שדורשים מינוי על ידי ועדה מאוזנת ואם אפשר-מליאת הכנסת עצמה.
ל- (5),
אתה יודע מה? אם אתה מקבל את שאר ההצעות שלי אני מוכן לקבל מנוי של וועדת חוקה ברב רגיל וללא הצורך לנמק. אם מניחים כי השחיתות היא אישית – אזי סביר כי וועדה שמורכבת מכל סיעות הבית לפי כוחן הפוליטי יבדקו היטב את ההחלטה טרם שיצביעו בעד.
מערכת המשפט היא הקש האחרון לפני שהשחיתות תשתולל במדינה.אנו חייבים זאת למען שמירה על המדינה הדמוקרטית והנאורה שלנו
לא נראה שהבנת את משמעות הביטוי "הקש האחרון"
גם לא את משמעות מדינה דמוקרטית
החוק צריך לקבוע שדיון בביטול חוק חייב להיות בהרכב מלא ולהתקבל פה אחד. זה יפתור את רוב הבעיות
אסור לחוקק את פסקת ההתגברות. זה יפגע במדינה. קחו למשל מצב שבית המשפט יקבע כי חוק מסוים פוגע בזכויות אדם ובפרט ערבים ולכן ביטל אותו. תבוא הכנסת ותחוקק אותו מחדש. כל העולם יקבל מה שחיכה לו- אפילו בית המשפט שלהם קבע שזה חוק הפוגע בזכויות אדם אך למרות זאת הם מחוקקים אותו. כך לא תהיה מחלוקת או ספק בדיוק פוגע בזכויות אדם ולבסוף זה יפגע בנו. צריך פשוט לקבוע שבית המשפט לא יכול לבטל חוק של הכנסת.
לא יהיה שום חוק שיפגע באף אחד. אפשר להירגע עם הדמגוגיה הזו ובכל מקרה זה לא משכנע אף אחד
הסיום שלך צודק ונכון וזו הדרך היחידה
לכל אלה שקוראים לביטול מלא של יכולת בית המשפט לבטל חוקים (כלומר: לביטול הבלמים והאיזונים), יש לי רק שאלה אחת:
מה תעשו כשתעלה ממשלת שמאל דורסנית?
השמאל כבר יודע שהימין הכריז מלחמה על מערכת המשפט ומאיים לרסק את שליטתו במדינה דרך בג״ץ והפרקליטות. אז מה הם עשו? נכון-התחילו ליצר תקדימים שיאפשרו להם לחזור לשלטון מהצד הפוליטי,
בשנה וחצי האחרונות ראינו רמיסה מוחלטת של האופוזיציה והשתקה שלה, לקיחת סמכויות קיצוניות לראשות הממשלה והצדקה של סחיטת תפקיד זה ע״י מפלגה קטנה מהקצה האידיאולוגי של הקואליציה.
כל זה יוצר מצב בו השמאל יוכל לשלוט דרך משרד רה״מ גם בלי להשיג רוב בקלפי.
השמאל כבר מוכן ליום שהימין יחזיר את מערכת המשפט למקומה וגודלה הטבעיים. האם גם אנחנו מוכנים?
ל"ימיני" בכאילו ב: ש ק ר. "מה תעשו" אתה שואל, טוב שאתה כותב תעשו ולא נעשה כי אינך באמת ימני. למען המסכה אתה כותב ממשלת שמאל דורסנית. חדשות לי בשבילך: עדיין קיימת ממשלת שמאל דורסנית. מה עשה בית המשפט? לא רק שלא התנגד לה אלא בניגוד לחוק הסכים להתערב לטובתה בעניין מדיני תוך רמיסת הליך משפטי תקין. כך במקרה הסכם הגאז וכך בכל הנוגע להליכים בכנסת שאיש לא התערב לטובת הימין.
נתניהו הוא אביו מולידו של הבג"צ במתכונתו הנוכחית. אם אהרון ברק הוא ההוגה הגדול, נתניהו הוא משרתו הנאמן והמוציא לפועל של משנתו. פסקת ההתגברות היא הרע במיעוטו וכל הטענות מימין שהיא איננה מספיקה נועדו לכסות את ערוות נתניהו ולאפשר לו להתחמק גם הפעם מלפעול להחזרת המשילות.
בליכוד רבים התנגדו. אלא שהחרדים בחוסר הבנה מוחלט דרשו בהסכם הקואליציוני. כפי הידוע לי בלית ברירה הוסכם. כמובן שעכשיו בית המשפט יעשה את מה שהחכמים בליכוד הבינו שיעשה. הוא יפסול את פסקאת ההתגברות. תמצא דרך להשתחרר מכך