100 שנים למות בן יהודה, אפשר לחגוג את הצלחת העברית עם קצת יותר ביטחון עצמי
– עברית שפה קשה.
– "באמת?!"
"תגידו תודה שאנחנו לא חיים בשפה כמו אנגלית בה לכל זמן ועת יש עבר פשוט או הווה ממושך", אומרים לי חבריי האנגלוסקסים.
ואני אומר להם – הגידו, לא תגידו.
"וואלה מה אתה מתלונן", אומרים לי חבריי הערביסטים, "בערבית יש מדוברת ויש ספרותית, והן ממש לא אותו דבר!".
"גם בעברית יש שפה מדוברת ויש שפה ספרותית", אני מחדש להם.
אני מכיר אינספור מילים שיש להן משמעות מילולית מסוימת, אך בשימוש היומיומי המשמעות מתהפכת בהתאם לצורך.
קחו לדוגמא את הפוליטיקה הישראלית. רק בישראל ורק בעברית, מפלגה חדשה בראשות ישראלים יפים, נכונים וצברים, יכולה לקרוא לעצמה 'המחנה הממלכתי', ולא להבין שלא ניתן להיות גם מחנה וגם ממלכתי. או לדוגמא מפלגת 'ימינה' שהוקמה על מנת לאפשר הקמת ממשלת שמאל. ולא נשכח את האיחוד הלאומי שמעולם לא הצליחה לאחד את המחנה הלאומי וכן את הרשימה שהתחילה כמשותפת ונשארה בעיקר רשימה מכווצת. ולא נדבר על מפלגת מרצ שהתגלתה בבחירות האחרונות כחסרת אנרגיות. רק מפלגת 'שינוי' עמדה במילתה – קמה, הצליחה, ואז הגיע השינוי שהעביר אותה לבית הקברות של מפלגות המדף.
מכבסת המילים לא נגמרת רק בשמות המפלגות. קחו למשל את איתמר בן-גביר (בן ליהודי פשוט שאינו גביר של ממש, דרך אגב), שביקש לעצמו את תואר השר לביטחון לאומי, למרות שכל שאיפתו להיות הממונה על הביטחון האישי. או את מי שאחזו עד השבוע בהגה השלטון בשם ממשלת האחדות אך ללא חצי מהעם. בקיצור, כולם מדברים שפה אחת אך הדברים לא ממש אחידים.
מקובל לייחס לדוד בן-גוריון את הציטוט ״כאשר יהיו לנו גנב יהודי, זונה יהודייה ורוצח יהודי, נדע שיש לנו מדינה״. בפרפרזה על משפט זה, ניתן גם לומר שכאשר כולם משקרים בעברית, נדע שיש לנו גם שפה…האמת היא שאין צורך לגלוש למחוזות השיימינג (או ביוש, כמו שקבעה האקדמיה ללשון העברית בהצעה מוצלחת, יחסית) של החברה בישראל. כן מותר וכדאי להרגיש בטוחים בשפה העברית וליהנות מפירות הצלחתה.
כדי להנחיל ביטחון עצמי לצאצאי חלוצי השפה העברית של פעם, הם מגני השפה העברית של היום, אעוץ עצה קטנה: שחררו קצת את חגורת הקפיצות השפתית, התפנקו על עינוגי השפה העברית והרשו לעצמכם אף לפלרטט עם השפות הלועזיות, כדי להוכיח לכלל העם היושב בציון שעברית זה פאן, זאת אומרת כיף.
מי שהבינו והפנימו זאת כבר מזמן הם יוצרי התוכן ברשתות החברתיות מטעם האקדמיה ללשון העברית. חובבי השפה העברית, וגם מי שיושבים על הגדר, יוכלו למצוא שם שלל התייחסויות קלילות אך מועילות במגוון סוגיות על סדר היום. עם זאת, כאשר רואים את חידושי המילים שמציעה האקדמיה, הרושם הטוב מתעמעם. אישית איני יכול להשתחרר מהתחושה שדף הפייסבוק הנהדר נועד לשמש כחלון ראווה נוצץ לחנות שמרכולתה לא עדכנית ולא מושכת.
באופן כללי, האקדמיה ללשון העברית לא מצליחה להציע חלופות ראויות מספיק בכדי שיתחבבו על דוברי השפה. זה קורה להערכתי בשל נטייה אליטיסטית ארכאית המבקשת לעצב את השפה מלמעלה למטה, למרות שבעידן הנוכחי ובאמצעים הטכנולוגיים כיום ניתן להיעזר רבות בכלים של שיתוף ציבור, סקרים וזיהוי חידושי שפה שמגיעים מלמטה למעלה.
מילים תפוסות שחלמו להיות מילים נרדפות
בשנה וחצי האחרונות אני מפעיל מיזם חביב הקרוי 'מילים תפוסות', ומציע מילים עבריות נהדרות למילים לועזיות שרווחות בעברית המדוברת. אלא שמעשה שטן, הן כבר תפוסות לשימוש אחר. לדוגמא, ברמן, האחראי על מזיגת השתייה, היה יכול להיקרא מזגן. אלא שמזגן, היא מילה תפוסה.
בעולם מתוקן, הייתה יכולה האקדמיה ללשון העברית להציע את החלופות הללו, או לכל הפחות לאמץ מאות רעיונות המוצעים מדי יום על ידי גולשי הדף. אלא שלמיטב ידיעתי, האקדמיה ללשון העברית נמנעת מהצעת מילים חדשות שכבר יש להן משמעות מסוימת.
מצד אחד יש היגיון בדבר, שכן השימוש באותה מילה למשמעות כפולה, עלול לבלבל. מצד שני, מילים נרדפות יוצרות שפה עשירה ומלאת רבדים. קחו לדוגמא את המילה חזֶרֶת, שכבר משמשת במשמעות אחת עבור מחלה ובמשמעות אחרת עבור צמח ממנו מכינים מטבל הנושא את אותו שם. ניתן רק לדמיין איזה כיף היה אילו חזרת הייתה יכולה להיות גם חלופה למילה רטרו, המתארת תופעה שחוזרת לחיינו…
התרבות העברית יצרה לנו מילים נרדפות שחולקות לא רק משמעות שונה, אלא גם מין שונה. למשל המילים אח, אות ורגל, שבמובן אחת משמשות לזכר ובמובן אחר לנקבה. עכשיו רק צריך שגם האקדמיה ללשון עברית לא תפחד ממילים נרדפות כשהן הולמות את משמעותן.
בימים אלה אנו מציינים 100 שנים למותו של אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית. בניגוד לדימויו כיהודי מבדח, בן-יהודה היה יהודי קנאי שהתעקש על השפה העברית גם במחיר הקרבה אישית ומשפחתית.
בזכותו ובזכות משוררים, סופרים ושאר אנשים עם שאר רוח, שבחרו ליצור דווקא בעברית, אנחנו יכולים לחיות על שפתנו בבטחה. את הבחירה הזו, שלעתים לוותה גם בהקרבה, ניתן להעריך אף יותר כשמביטים נכוחה על המציאות כיום כחברת שפע, בה גם היוצרים העבריים תרים אחר השפע מעבר לים, ומבקשים ליצור באנגלית, ספרדית ושאר שפות חובקות עולם.
מיזם החייאת השפה העברית לא היה מצליח ללא מאבקים נחושים נגד מי שבתחילה רצו שהיישוב היהודי בארץ ישראל יישאר בגלות הלועזית. בקרב הזה העברית ניצחה ובגדול. גם מאז קום המדינה העברית, החברה הישראלית עומדת בפרץ הרוחות הנוכריות והמגמות האוניברסליות. יעידו על כך המספר העצום של ספרים, שירים ושאר כותרים הנכתבים בשפת הקודש.
את הניצחון של השפה העברית על התרבות הזרה שבכל דור ודור, ראוי לחגוג, בחנוכה בפרט ולאורך כל השנה בכלל. חג שמח!
עדי ארבל הוא מנהל הפורום לחברה האזרחית ומנהל דף הפייסבוק מילים תפוסות.
מאמר חשוב לכל מי שלשון הקודש, או לפחות השפה העברית, חשובות לו
קח ספר באנגלית שתורגם לעברית , ותראה שמספר הדפים כששים אחוז, זו יעילות, כשאומרים בעברית רופא אתה יודע שמדובר בזכר , באנגלית אתה לא יודע במה מדובר ,
צריכים מלה חדשה , בעברית אין בעיה , קח פועל קיים או שם קיים והטה אותו והרי לך מילה חדשה, אם לא מצאת אותה במקורות , האם יש מושג של גימטריה באנגלית ?
עם עתיק שמדבר ומשתמש בשפה של אבות אבותיו אינו צריך להתבייש בשפה המדויקת , היעילה היפה והפשוטה גם יחד .
יש כבר מילה, לא תפוסה, לברמן: מוזג. "מוזג" היה יהודי שניהל בית-מרזח, בדרך-כלל במה שכיום הוא אוקראינה, בו הוא מכר (ולפעמים גם רקח) יי"ש לאיכרי הסביבה.