הניצחון של עמיחי שיקלי

2 תגובות למאמר

1. "לכולם יש תכנית – עד שהם מקבלים אגרוף בפה".

   זהו ציטוט של המתאגרף מייק טייסון. משמעותו – היא שמאוד מאוד קל לעשות תוכניות ולספר מה תעשה אם …, כאשר המים שקטים. כאשר המציאות פשוטה, קל מאוד להתנהל, קל מאוד לתכנן וגם לחשוב שהדברים ימשיכו להצליח.

   המציאות שמה את עמיחי שיקלי בסיטואציה מאוד לא פשוטה. הוא התמודד במסגרת מפלגה די בטוחה לזכיה במספר מנדטים. מיקומו ברשימה, ניבא לו בוודאות גבוהה מיקום בכנסת והיות מפלגתו/סיעתו לשון מאזניים בכנסת המסתמנת, יכל אפילו להבטיח תפקיד בכיר ברשות המחוקקת ו/או המבצעת העתידים לקום.

   אך מה שהוקם במציאות, היה ממששת המנדטים והשם לא נבחר במקרה. לא היית מחלוקת וגם לא יכולה להיות מחלוקת עניינית על העובדה, ש-6 מנדטים אינם מייצגים חלק מספק מהציבור לכך – שמי שזכה בכזו כמות של תמיכה ציבורית, הנו מייצג חתך מספק מהציבור ע"מ לשלוט עליו (בל נשכח שאנחנו בדמוקרטיה ייצוגית – הנבחרים אמנם נבחרים ע"י העם אך פועלם נקבע בעיקר ע"י עצמו- זאת בשונה אגב משיטת משטר אחרת, האנרכיה. בשיטה זו, הנבחרים אינם נקראים נציגים אלא שליחים [יש משמעות להבדל בשם] ולשם קבלת החלטות, הם חייבים [בהגדרה] לחזור לציבור בוחריהם, להציג את החלופות ולערוך את ההצבעה בין כלל האנשים ישירות. שיטת ממשל זו, היא למעשה אחת השיטות בתוך דמוקרטיה ישירה – כוונתי היית להמחיש את ההבדל בין שליחים לנציגים).

   אז מפלגה הזוכה לתמיכה של 5% בלבד, אינה בעלת התמיכה הציבורית המספקת להנהגת הציבור = ראשות על הממשלה. אך זה בדיוק מה שחבריו של עמיחי שיקלי עשו. עכשיו, זה כשלעצמו, לא מעמיד אותו בפני שום דילמה ערכית קשה. יכול היה לקרות, שהממשלה בה מר שיקלי מוצא את עצמו, מתאימה כמו כפפה ליד לערכיו ולהבטחותיו. אך מה שכן עושה זאת, זאת העובדה הפשוטה שלשם תפיסת השלטון ע"י בנט – הפכו כל חברי סיעתו את עורם והתחילו לתמוך בפועל, באידאולוגיה הפוכה לגמרי לכל מה שתמכו עד כה וכאשר אתה בממשלה ובמיוחד כה קיצונית, התמיכה לא מסתכמת בנאומים בכנסת אלא במעשים שהולכים כנגד כל מה שהבטחת לבוחריך עד כה.

   ועכשיו צריך להחליט, האם לתמוך או להתנגד.

   חברי מפלגתו של עמיחי שיקלי, הפכו כאמור את עורם והחלו תומכים בפועל בהיפך הגמור מהתשתית הרעיונית על בסיסה נבחרו (וכאמור, גם עם מספר מנדטים לא רב בכלל). אך זה לא המקום למתוח ביקורת על חבריו לשעבר של עמיחי שיקלי. זה לא המקום וגם דובר על כך רבות גם באתר זה.

   זהו המקום לומר שהדילמה שעמדה בפני עמיחי שיקלי, היית קשה ביותר – בחירה במעשים הבוגדים בכל התשתית הרעיונית על בסיסה נבחר, מה שמבטיח לו בוודאות גמורה סוף לקריירה הפוליטית שלו בבחירות הבאות או להתנגד *לכל* סיעתו, למעשיהם ולהצבעותיהם. מה שבהכרח סימן אותו ואפשר להכריז עליו כחבר כנסת פורש (הרציונל החוק הנוכחי פשוט לא כלל (!) התכנות למצב, בו כל חברי הסיעה הופכים את עורם ביחס לבסיס עליו נבחרו ועכשיו דווקא חבר הכנסת הנשאר נאמן להבטחותיו – הוא הפורש, מה שאגב נוצל בציניות ע"י סיעת "ימינה". הרציונל מאחורי החוק הנוכחי הנו מקרהו של ח"כ רחמים כלנתר (כלנתריזם). ח"כ בודד/ספורים בעוד שרובה המוחלט של הסיעה נשארת נאמנה להבטחות לבוחריה) והכרזתו כפורש, מבטיחה בוודאות גמורה גם היא, סוף לקריירה הפוליטית שלו בבחירות הבאות.

   היה מאוד מאוד קל לח"כ שיקלי לעשות כמנהג חבריו. זה יכל להבטיח לו סיכוי לתפקיד נאה בזרועות הסמול בפקידות הבכירה הלא נבחרת/שלטון מקומי/חברה מסחרית (ע"ע למשל יו"ר חברת הפרסום מקאן, אילן שילוח שהוא בכלל בכלל לא פוליטי). הכרזתו כפורש לעומת זאת, לא מבטיחה לו כלום וכאמור, גומרת את הקריירה הפוליטית. אז הבחירה שבפועל בחר ח"כ שיקלי, היית אמיצה מאוד וכרוכה בסיכון רב מאוד. לו אישית ולקריירה הפוליטית שלו.

   זו מסוג הבחירות, עליהן דיבר מייק טייסון. לא רק בסיכון הרב שבה אלא ובעיקר, במה מר שיקלי בחר לא לתמוך. גם אם לא מאמינים שהליכתו כמו שאר חברי מפלגתו, אחר בגידה בכל העקרונות על בסיסם נבחר – היית מבטיחה לו משהו, יום 1 אחרי שהכנסת הקודמת מתפזרת – בחירתו של מר שיקלי מלמדת אותנו על מה שדיבר אל פצ'ינו בסצנה האלמותית בסיומו של הסרט "ניחוח אישה" המצוין וכיוון שאני ככל הנראה, לא אגיד את זה טוב כמו השחקן המצוין, נצטט רק את משפט המפתח:

   I'm not a judge or jury, but I can tell you this: He won't sell anybody out to buy his future! And that, my friends, is called integrity. That's called courage.

   מוזמנים להנות מהסצינה המצוינת (זמינה ביוטוב). היא חלק מסרט שנכתב, בוים וצולם בתקופה, שמטרתה של הוליווד היית להציג לנו (האנשים הפשוטים) גיבורים שיכולים לשמש מודל. מזל טוב למר שיקלי. גם לדעתי מגיע לו להקרא איש השנה.

   הגב

2. אכן ראוי ביותר לתואר.
   לא הרבה אנשים היו מוצאים את הכח והאומץ לעמוד על עקרונותיהם ויושרם אם היו מוצאים עצמם בסיטואציה דומה.

   אגב, כשעולה דיון שכזה בנישות הנכנסות להרכבת הרשימות השונות לכנסת, כדאי לשים לב לתופעה מעניינת (שלא ברור לי איך היא קרתה):
   לצד הנישות היצוגיות(אשה, מזרחי, מוניציפלי, עולה וכו׳) ישנן גם הנישות המקצועיות שבאות להראות את מקצועיות המפלגה בתחומים השונים בהן היא תטפל כחלק מהממשלה(אם היא תהיה חלק מהממשלה): בטחוניסט, איש חינוך ופעיל חברתי. איכשהוא חסר כלכלן.
   בהתחשב בכך שהנושא הכלכלי הוא נושא מרכזי, זה באמת ראוי לתמיהה.

   הגב