ניסיון ספין ה"נבצרות" והמשך איומי הפקידים נגד ממשלה נבחרת דורש קביעת גבול ברור מצד נבחרי הציבור
עוד סערה נחתה אמש על מפתננו, כאשר היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה פרסמה מכתב בו טענה כי "בניגוד לנטען בתקשורת", היא לא קיימה דיונים בדבר נבצרות ראש הממשלה; מכתב היועמ"ש הגיע בתגובה למכתב ראשי הקואליציה אשר טענו כי בעצם הדיון בסוגיה מיארה מקדמת "ניסיון הדחה בלתי חוקי" של ראש ממשלה מכהן; מכתב ראשי הקואליציה הגיע בתגובה לשלל דיווחים בשבוע האחרון לפיו היועמ"ש אכן מקיימת דיונים בנושא, לאור הרפורמה המשפטית שמקדם השר לוין, פסילת השר דרעי וניגוד העניינים לכאורה בו מצוי נתניהו – דיווחים אותם מיארה הכחישה כאמור אמש.
אך מאין הגיעו אותם דיווחים ראשוניים, שפורסמו על ידי כמה עיתונאים שונים בכמה כלי תקשורת שונים, ויצרו את ה"סערה" ואת כל מעגל הקסמים הקבוע של הדלפות, ספינים והכחשות? לא צריך להיות מומחה גדול בעיתונות כדי להבין.
הקשר ההדוק בין כתבים ופרשנים לבין "גורמים" במערכת המשפט והחוק מוכר היטב לכל מי שעוקב ולו במעט אחרי התקשורת בישראל. שום דיווח לא מדווח במקרה, מאחורי כל כותרת ישנו אינטרס והעיתוי נבחר היטב. גם טקטיקת האיומים המרומזים יותר ופחות נגד נבחרי ציבור היא שיטה ותיקה ומוכרת במסגרת הקמפיין הפוליטי המשותף הזה.
ראש הממשלה, היועמ"שית והסכם ניגוד העניינים: האם יוכרז על נבצרות? מוטי גילת עם הפרטים#מהדורתחמש pic.twitter.com/6zjAAGI5xd
— כאן חדשות (@kann_news) January 20, 2023
במקרה הנוכחי הדבר חמור עוד יותר, מכיוון שכל העיסוק בספין "הנבצרות" הממחוזר ובאפשרות לפיה יש ליועמ"ש דרך חוקית לבצע מהלך כזה, מתרכז במנגנון שאינו קיים בשום חוק ובשום פסק דין, מלבד אמירת אגב תמוהה ועתיקה של שופט בדימוס – עוד המצאה "מהותית" מגוחכת מבית משפטני ישראל. באותה מידה היו יכולים בפרקליטות לקיים דיונים בשאלה האם ליועמ"ש יש סמכות להדיח את מלך אנגליה.
מיארה ועוזריה יודעים זאת היטב. גם פרשני המשפט ושאר יושבי האולפנים מבינים שמדובר בבלוף, ובכל זאת הראשונה מאפשרת לאחרונים להשתולל עם כותרות מפוצצות במשך שלושה ימים עד שהיא מפרסמת הכחשה מעומעמת וקלושה. וזו בדיוק השיטה – יוצרים "סערה" סביב דבר שאינו קיים וגם לא יכול להתקיים, מפיצים תבהלה ושקרים לכל עבר, ממשיכים לערער את היציבות הפוליטית ומגבירים את הקיטוב, ובסוף תמיד אפשר להכחיש. זהו התהליך שהשחית הן את התקשורת המרכזית בישראל והן את מערכת המשפט. אין פלא שאלו שתי המערכות המדורגות באופן קבוע בתחתית מדדי אמון הציבור, אותו ציבור שדורש כעת לתקן אותן.
ומילה ליועמ"ש שממשיכה את המסורת המגלומנית של קודמיה בתפקיד, ורואה בו מקל אותו יש לתקוע בגלגלי הממשלה. כלומר, תלוי איזו ממשלה. גלי מיארה דווקא שירתה היטב את הממשלה הקודמת לה היא חבה את מינויה, כאשר אישרה בין היתר לפתוח במבצע צבאי בעזה ללא כינוס הקבינט, אישרה לשר הביטחון למנות רמטכ"ל למרות כללי הריסון הנהוגים בתקופת בחירות ותוך מסע צלב מוזר וכושל למען מני מזוז, ולבסוף הלבינה למעשה את המהלך למסירת שטחים ימיים ללבנון בניגוד לחוק יסוד ורגע לפני הבחירות.
כעת היא הפכה עצמה לאופוזיציה פעילה נגד הממשלה, כולל הרפרטואר המוכר של נאומים מתוקשרים, הכשלת מינויים, מניעות משפטיות והדלפות לתקשורת, והכל למען המשך ביצור שלטון הפקידים הבלתי-נבחרים, וצבירת עוד סמכויות שמעולם לא ניתנו להם. לשם כך היא מוכנה אפילו ללכת על הסף המסוכן של הדחת ראש ממשלה נבחר בניגוד לכל חוק, וביטול למעשה של תוצאות הבחירות.
זו רק דוגמה נוספת לאופן בו מיארה, ומשפטני ישראל בכלל, שוגים בהבנת תפקידם ובאופן בו הם אמורים לבצע אותו במשותף עם נבחרי הציבור על מנת לקדם את הדברים בהם בחר הציבור. אם היא אינה מסוגלת למלא את תפקידה בייעוץ לממשלה נבחרת וקידום מדיניותה, מן הראוי היה שתפנה את מקומה לאדם כשיר יותר. בניגוד להדחת ראש ממשלה בידי פקיד, התפטרות יועמ"ש לא תהיה מהלך חסר תקדים בתולדות ישראל וכולם בוודאי ירוויחו ממנו. מנגד, אם הממשלה תמשיך להיתקל במכשולים ייעוציים על כל צעד ושעל, אולי הגיע הזמן, למען הדמוקרטיה והשלטון התקין, לחשוב על נבצרות מסוג אחר.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
איך קרה שהחקיקה נתנה סמכות למערכת המשפט להוציא ראש ממשלה לנבצרות? זה מטורף, התאבדות.
להוציא לנבצרות? רק המערכת הפוליטית העומדת למבחן הציבור, הממשלה או הכנסת.
לבטל מיד סמכות מערכת המשפט לחסל ראש ממשלה. רק רשות שנבחרת על ידי הציבור ממשלה או כנסת תהיה רשאית לעשות כן.
איך קרה שנבנתה פה מערכת משפט שהפכה מהר מאד למפלצת עם הסמכויות שניתנו לה כמו הסמכות לפסול רשימה או מועמד לכנסת, סמכות לבטל מינויים של הממשלה, סמכות לפסול חוקים שהכנסת חוקקה?
מה קרה לנו? עם נבל ולא חכם
החקיקה לא נתנה לזה לקרות אף פעם. אין חוק המאפשר את זה.
יש המצאה של היועמ"ש שמקבלת גיבוי מבג"ץ ונאכפת ע"י גורמי האכיפה.
לפי מה שהבנתי (ולא בדקתי את העניין עד הסוף) כל העניין עם הנבצרות התחיל עם שרון שיצא לנבצרות הלכה למעשה (למרות שלא היה בסיס חוקי לזה) – ואז הכנסת הסדירה את הסיפור בחקיקה רטרוספקטיבית פחות או יותר באותה תקופה או קצת אחרי.
"האמירת אגב תמוהה ועתיקה של שופט בדימוס" שכותב המאמר הזכיר התרחשה כאשר אולמרט היה באמצע המשפט, ובג"ץ עשו את התמרון הידוע ואהוב:
1) לקבל עתירה הזויה של איזשהו ארגון שמאל קיצוני שיש להוציא את אולמרט לנבצרות.
2) ואז לציין שבאופן כללי יש להם, יש מאין, את הסמכות לעשות זאת
3) אבל להרגיע ולומר לציבור שהם לא מתכוונים לעשות זאת… במקרה הנ"ל…
והוקוס פוקוס יש להם עכשיו את הסמכות יש מאין להוציא ראש ממשלה לנבצרות – פשוט כי יש "הלכה משפטית" לכך. "הלכה משפטית" שהם קבעו ונתנו לעצמם במתנה… כל כך מאוזן, כל כך בלום, או כמו שאומרים בארצנו היפה והקטנה לובשי החולצות השחורות – "דמוקרטיה!"
שוב, לא בדקתי את העניין עד הסוף, אבל אם כך אכן המצב אז כל העניין של הנבצרות מבוסס על חוק רטרוספקטיבי שנועד להסדיר מקרי קיצון בהם, למשל, ראש הממשלה בקומה.
לעשות מה שצריך. גם אם יצרחו ויפגינו. בנט ולפיד הראו כיצד צריך לשלוט. אז לעשות מה שצריך
זו הזדמנות הסטורית ממשלת ימין מלא. אין תירוצים. אין פשרות. אז לעשות לעשות לעשות
כל עוד ממשלת ישראל, כל ממשלה שהיא, לא מתחילה במעצרים של פקידים בעוון מרידה או נסיון הפיכה, מאמרים כאלו ימשיכו להופיע.
כמו מזג האויר – כולם מדברים על זה אבל אף אחד לא עושה כלום בנדון.
אלא אם לחברי הממשלות למיניהן נוח שדברים כאלו יקרו עוד ועוד, אבל אז השאלה היא מה יוצא להם מזה. אבל השאלה היותר גדולה וחשובה – מה ההפסד שייגרם לנו, האזרחים הקטנים והפשוטים.
כל הנושא של נבצרות, כמוהו כ׳סבירות׳ ו׳מידתיות׳ וכדומה-המצאות שהמציאו משפטנים בכירים אך אין להן בסיס בחוק.
לא יעזור להוציא אותן מהחוק כל עוד הסמכות הזו לא נשללת מאותם משפטנים. רוצים לנמק משהו? תראו מקור בחוק.
כבר הגדירה השופטת פרופ׳ טליה איינהורן מה מריך להיות:ֶ לאזרח הקטן מה שלא נאסר בחוק, מותר ולרשויות השלטון מה שלא הותר בחוק, אסור.
בהמשך לדברייך ולהפנייה לפרופסור איננהורן – הכוונה לעקרון הקיים במערכות המשפט המוכרות המצביע על ההבדל בין חוק פלילי (חל על כל האזרחים וגם על נבחרי הציבור) ולפיו "מה שלא אסור – מותר"), לבין הדין המשמעתי (חל רק על עובדי ונבחרי ציבור) ולפיו "מה שלא מותר – אסור".
במילים אחרות, על מערכות השלטון חלות (בצדק!) מגבלות אינהרנטיות רבות יותר ביחס לאזרחים, משום שבידיהן מצוי הכוח (שאנחנו, כאזרחים, מסרנו להן מלכתחילה, ויכולים לקתח בחזרה, באמצעות הבחירות). למערכות השלטון יש סמכות לעשות רק מה שהוגדר להן, ומה שלא הוגדר – מניחים שאין להן זכות לעשות.
ולכן, בין היתר, נושא פסקת ההתגברות הוא מוזר לכל הפחות, משום שמראש בית המשפט לקחת לעצמו זכות שהמחוקק לא הגדיר שיש לו, בניגוד מוחלט לדין המשמעתי. הדבר דומה לכך ששוטר הכה אותי בזמן מעצר שגרתי, וכעת לכאורה צריך להגדיר לו שאסור לו להכות אותי, בעוד שבמציאות – מראש אין לו את הזכות להכות אותי, ואם הוא צריך אותה (במצבים מסכנים למשל) אז צריך להגדיר מתי כן מותר לו. כל המצב הפוך על הראש.
קוראים לזה חלון אוברטון. זורקים רעיון מגעיל ופסיכופתי ככל שיהיה, אח"כ דנים באקדמיה על הבלתי אפשרי, אח"כ עושים סמינרים, אח"כ מישהו מספר על פרקטיקה מחו"ל, בסוף זה נעשה לחוק מדינה
איך כתב הרב מיכאל בן ארי בטוב טעם:
"מי שלא העיף את הבובה מיארה במערכה הראשונה.
הבובה תעיף אותו במערכה השניה.
ככה פשוט".
איפה הבעיה?
גב' בהרב מיארה פשוט השקיעה את כל מאמציה להוכיח, שהמשפטנים אכן רואים עצמם מעל כל רשות אחרת.
כמובן שהסיבה שהיא מנסה למכור לכם שזה החוק ובלעדיה הדמוקרטיה תתכנס לסינגולריות, השמש תזרח בצפון וכדה"א יעבור לגלקסיה אחרת ואז מה אתם פשוטי העם, שהאפיפיור ברק לא הכריז עליכם "נאורים", תעשו? איך תחיו בגלקסיה אחרת? איך אתם מעיזים לומר שאתם לא ברי מזל, כי גב' בהרב מיארה שומרת עליכם מפני גלקסיה אחרת?
רק כמו כל הדיקטטורים לפניה (רב המרצחים סטלין בבריה"מ, רב המרצחים פול פוט בקמבודיה ורוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו אצלנו) היא "לא" שמה לב, שסיכום נימוקיה זה "החוק זה אני". הדיקטטורים תמיד הכריזו שהדיקטטורה שלהם היא לטובתכם. כל דיקטטור תמיד מגן עליכם והבחירות לרשות נבחרת, תמיד הפריעו לדיקטטורים "להגן".
ואם תתנגדו, השטאזי יאשים אתכם ברצח ארלוזורוב. זה שנולדתם 100 שנים אחרי הרצח, לא אומר שלא צריך להעמיד לדין את האשמים. הכל בשביל החוק.
לרסק את הדיקטטורה הבולשביקית הפרוגרסיבית האנטישמית!
הרפורמה המשפטית שעל הפרק היא לא דרמטית יותר מהסכמי אוסלו וההתנתקות והיא תעבור בנחישות!
להוציא את מיארה לנבצרות, ולהעמיד אותה לדין על ניסעון הפיכה.
הגיע הזמן לעשות סוף לכנופיית שלטון החוק.
סליחה, היועמ"ש לא משחקת באש, בסך הכל היא בובת סמרטוטים שמופעלת על ידי גורמים אינטרסנטיים. רמז: חפשו בכת הרל"ב מי מושך בחוטים שלה.