היועמ"שים צריכים להבין: אין סמכות ללא אחריות

במדינה מתוקנת יועץ מספק יעוץ ונבחרי הציבור הם שמקבלים את ההחלטות במסגרת החוק

היועמ"ש מיארה | צילום מסך

בימים האחרונים מתברר כי מאמצי הגישור בהם עוסק נשיא המדינה סביב הרפורמה לתיקון מערכת המשפט מפיקים במקרה הטוב מעט מאוד, ובמקרה הרע התבטאויות הגובלות בזילות שואה מאת פוליטיקאים בכירים לשעבר.

בין הצדדים פעורה תהום כה עמוקה, עד שלגשר עליה בנוגע לכל חלקי היוזמה כמקשה אחת תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית. במיוחד בהתחשב בשנים הארוכות בהן מערכת המשפט לא הייתה פתוחה (בלשון המעטה) לשמוע על שום תיקון, שלא לדבר על ביקורת. כל צד התבצר בעמדותיו ופיתח טענות והצדקות, כאלה שכעת יהיה קשה להפריך. לטעמי, הנושא הראשון בו אפשר להגיע להסכמה הוא נושא היועצים המשפטיים.

מה כל אחד מהצדדים רוצה? הקואליציה רוצה שהיועצים, ובכן, יעסקו בייעוץ, ולא יקבעו מדיניות במקומם של מקבלי ההחלטות, שנבחרו על ידי הציבור בדיוק כדי לקבל את ההחלטות. מן הצד השני, מערכת המשפט ומתנגדי התיקונים המוצעים חוששים מכך שמקבלי ההחלטות יעשו כל העולה על רוחם ללא פיקוח או בלמים. ישנה דרך לגשר על הפער הזה וליצור מצב בו היועצים מייעצים אך נבחרי הציבור עדיין פועלים בריסון, והיא עוברת בצומת החסינות.

הצעתי פשוטה. היועצים ייעצו והשרים יישאו בתוצאות. תפקידו של יועץ משפטי לאתגר את ההחלטות ומקבליהם על מנת לוודא שהם עומדים בביקורת הקשה ביותר. לכן, אני רואה ערך בטענה לפיה יועצים משפטיים לא יכולים להיות ממונים במשרת אמון, כי אז הם ינסו כל העת לרצות את ממנם ועלולים להזיק לו משפטית. בתכנית העתידית היועצים ימונו מקצועית אך לא יהיה בכוחם לבלום מהלכים. כוחם יהיה שאמור היה להיות מלכתחילה – לייעץ.

אם סבור יועץ משפטי כי יוזמת השר במשרדו אינה חוקית, הוא יעלה את השגותיו בפניו. לשר בתורו יהיו שתי אפשרויות: לקבל את עמדת היועץ, לחזור בו מהיוזמה או לתקנה, או לא לקבל את הייעוץ ולקדם את היוזמה. אך זהו אינו סוף פסוק. במקרה כזה בו הובהר לשר כי היוזמה אינה עומדת במבחן החוקי, לא תעמוד לו חסינות באם החליט שלא לקבל את חוות הדעת המשפטית. ככל שיתקבלו עתירות נגד היוזמה, השר יהיה מחויב לשאת בתוצאות ובהשלכות.

גם השרים האקטיביסטים ביותר מבינים שיש להם אחריות בפני אזרחי ישראל, אלה שבחרו בהם ואלה שלא, ויחשבו פעמיים לפני מהלך שיכול לעורר אתגרים משפטיים. ליועצים המשפטיים, לעומת זאת, יש את כל הסמכות אך שום אחריות אמיתית כלפי הציבור מלבד מצפונם. במצב בו המלצתם יכולה להידחות, אולי ישקלו פעמיים אם רצוי לפסול מהלכים חוקיים וברי הגנה משפטית, שעד היום נפסלו מסיבות ענייניות יותר או פחות. כעת הציבור ישמע מנבחריו מדוע נפסלו יוזמות. הדבר אמור להיות ברור גם בכל הקשור לתפיסה המעוותת לפיה עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא עמדת הממשלה המחייבת, בכל דבר ועניין.

המכשול המרכזי שעומד בפני שינוי כזה הוא שעד לרגע זה מערכת המשפט, ובתוכה היועצים המשפטיים, התנגדה בתוקף לשינויים כאלה. אולי כעת, כשהברירה היא בין שינוי מוחלט לשינוי מתון יותר, הם יגיעו בנפש חפצה באמת להידברות בנושא. מהלך כזה יכול להיטיב עם שני הצדדים. מבחינת תומכי תיקון מערכת המשפט, היועצים המשפטיים ישובו לייעץ ולא לקבוע מדיניות, ומבחינת המתנגדים יתווסף כלי המרתיע מפני פעולות שחוקיותן מוטלת בספק. יתרה מכך, השינוי יגביר את מעורבות הציבור ואת הפיקוח על פעולות נבחריו. השרים יספקו דין וחשבון ישירות לציבור, יישאו באחריות אך גם בסמכות.

אין כל ספק שהמצב הנוכחי משובש. יועצים כיום קובעים מדיניות וקובעי המדיניות מצייתים ליועצים. המצב חייב להשתנות, אך הוא אינו חייב להיות בהכרח משחק סכום אפס בו צד אחד מפסיד והאחר מרוויח. כולנו, כל אזרחי מדינת ישראל, יכולים וצריכים להרוויח מהתיקונים הכל כך נדרשים במערכת המשפט.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 תגובות למאמר

  1. למה צריך לגשר?
    למה צריך להתפשר?

    בריון מגיע אליך הביתה, אונס את אשתך, גונב לך את הרכוש ורוצה גם את הבית.
    אתה רוצה לגרש את הבריון מהבית, להחזיר את הרכוש ולא לראותו לעולם.

    עכשיו אתה אומר, אתה יודע.. אולי נעשה חצי חצי על אשתי.

    אהרן ברק לא שאל אף אחד וחטף את השלטון. היועצים המשפטיים מלאים בסמכות עם אפס אחריות לא פחות מבגצ.

    למה צריך להתפשר איתם?
    הם פקידים שדעתם אינה שווה יותר מכל בסטיונר בשוק וחבל שהם שכחו את זה.

    1. השמאל מנצל את תמימותו וחוסר נסיונו של רוטמן. אין לרוטמן את הקילינג אינסטינקט הנדרש לפעול מול השמאל

    2. צריך לשמוע את סגנון הויכוחים שלו עם השמאל בוועדה כדי להיווכח עד כמה הוא תמים.

  2. שאלה: ואיך יבוצע מינוי היועצים המשפטיים לפי הכותב כך שהוא יהיה חסין הטיה פוליטית?

  3. פשרה כזו תסרס את כל הרפורמה ותוציא ממנה את העוקץ.

    שורש הבעיה טמון בחוסר האחריות של ראשי הרשות השופטת(שופטי בג״ץ והיועצים המשפטיים) דבר שנובע מכך שפרקטית בלתי אפשרי לדרוש מהם מחיר על החלטות מזיקות.
    בנוסף, הפרשנות המקובלת לחוק היא דבר שאינו ניתן לשינוי בתפיסה המשפטית הנוכחית. ראה לדוגמה איך בג״ץ הרחיב את משמעות חוק כבוד האדם וחירותו הרבה מעבר למה שרבים מתומכיו התכוונו.

    לכן, לא מספיק לאפשר לפוליטיקאים לסרב למשפטנים. יש לדאוג שגם המשפטנים יאלצו לענות למישהו.
    זה למעשה, החלק החשןב ביותר ברפורמה.

    1. לא מבין את הכותב. הם דווקא משתדלים להבין, זה לא תמיד הולך

  4. שאלה נוספת: ״לא תעמוד לו חסינות באם החליט שלא לקבל את חוות הדעת המשפטית״-
    ואתה בטוח שזה לא ישאיר בידי המשפטנים כלי מרתיע חזק מדי?

    1. ומהצד השני, אם "יועצים המשפטיים, לעומת זאת, יש את כל הסמכות אך שום אחריות אמיתית כלפי הציבור מלבד מצפונם. במצב בו המלצתם יכולה להידחות, אולי ישקלו פעמיים אם רצוי לפסול מהלכים חוקיים וברי הגנה משפטית, שעד היום נפסלו מסיבות ענייניות יותר או פחות."-איזו הרתעה תבטיח שהם ישקלו את זה?

  5. זו לא הבעיה האמיתית – מה יעשה בית המשפט שיועץ המחמד שלו נעלב? אם הוא מוטה פוליטית והשר וויתר על חסינותו, איזה מין חוקים ימציא יש מאין? האם להיבחר ולבצע מדיניות שלא עולה בקנה אחד עם גישתו הסבירה והנאורה של בית משפט נשמע לך משהו שצריך להיות חוקי במדינה נאורה ומתוקנת?

  6. וכשברור שבגץ יפסוק כפי ענדת היועץ איזה שר בדיוק יסכים לקחת על עצמו את האחריות.

    אפשר לקבוע כי במידה והשר מסרב לקבל את עמוד היועץ והדבר יגיע לבית המשפט החוק יאושר עד לסיום ההליכים המתנהלים לגביו תוך אפשרות לשר לייג את עמדתו באופן חופשי וכמובן הדיון יהיה מחוייב בשידור פומבי לציבור עם פסק דין מנומק על בסיס משפטי ולא 'סבירותי'

  7. חסינות מפני מה?

    חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 קובע את הגדרת החסינות, תכולתה המדויקת ומגבלותיהם ( של 2 האחרונים). אם הכוונה בהצעה היא לחסינות מכח חוק זה, אז לא רק שלדעתי ההצעה אינה חוקית (נוגד לשון חוק מפורשת) אלא אף ממחישה (ולפיכך ממשיכה) את ההיבט הגרוע ביותר בשיטה הנוכחית.

    כיצד? קיים חוק מפורש (לעיל) המפרט מה זוכה לחסינות, באלו תנאים וכיצד לא. הגורמים היחידים המסירים חסינות הם ועדת הכנסת, באמצעות החלטה שלא להעניק חסינות (כן, זהו הסדר בו החסינות מוענקת) או שופט עליון, בהליכים בהם נדרשת החלטה שיפטית (פליליים, כגון חיפוש). בשום סעיף בחוק, לא מוענקת ליועמ"ש השליטה על חסינותם של חברי כנסת. יתרה מכך, היועץ המשפטי לממשלה הוא המגיש את כתב האישום לבית המשפט – אז כל עוד זהו המצב החוקי (כולל טרם פיצול תפקידי היועץ, אם וכאשר תקרה), היועמ"ש הוא הגורם המתאים להחליט על הסרת חסינות?

    אנחנו בשיטת המשפט האדברסרית. בשיטה זו, בעלי הדין מציגים את עמדתם באמצעות באי כוחם בפני הרכב השופטים והשופט מאמץ אחת מהן.

    תפקידו של בא כוח אינו להחליף את השופט ולהכריע איזו מהגרסאות יש לאמץ וגם לא את הלקוח ולהכריח אותו להשמיע גרסה שונה משלו.

    אחד האיסורים החמורים באתיקה המקצועית, היא איסור ייצוג כנגד לקוח לשעבר (איסור טיפול נגד לקוח לשעבר, בשמו המדויק). מקורות האיסור ברורים כשמש. אתם מבינים איזה שגעון גדלות יש למערך היעוץ המשפטי לממשלה, אם חל איסור על עורך הדין מהשורה לייצג צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו העניין, דוגמת בני זוג בתביעת גירושים אך האלים ביעוץ לממשלה, יכולים לייצג כל צד לדיון הציבורי העוסק בשאלות הכי כבדות וחשובות לעתיד המדינה – כעוות נפשם ואיזה צד שמתחשק להם באותה שנייה?

    אם תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, לייצג את הממשלה בערכאות המשפט, חובה עליו לייצג את עמדתה וכאשר מתמנה ממשלה מחזיקה בדעה הנגדית – להתפטר ע"ב האיסור האתי לעיל. אם תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, הנו קבוע מה חוקי ומה לא – שיתכבד ויתמנה לשופט ואם תפקידו הוא לקבוע מדיניות (גם אם זה מטעמים "משפטיים" בלבד) – שיתכבד ויתמנה לחבר כנסת. אבל לא כל המישמש הזה ביחד (ועוד טרם דיברנו על כובעו כתובע את חברי הכנסת, שזה בכלל יוצר תמהיל אפילו מעל תפקידיו הרשמיים של קים ג'ונג און).

    תמהיל תפקיד ה"יועץ" המשפטי לממשלה אינו מאוזן, אינו שומר על הפרדת רשויות נאותה (ועוד שעה שהיועץ דורש לשמור על הפרדה כזו מאחרים, אבל קטונו מלהעיר לאלילי המשפט) ונגוע בניגוד עניינים מובנה. זו לא שאלה של איזון או הדברות. כל עוד כלל ניגוד העניינים עליהם כתבתי, לא קיבלו פתרון – כל שינוי והנעשה בכל דרך (נניח הדברות, אני וודאי לא נגד) לדעתי קרוב יותר לקים ג'ונג-און, מאשר לאיזון תקין בין רשויות במשטר דמוקרטי.

  8. לא משהו.
    כדי להשלים את החסר, יועץ שייעץ עצה שהשר קיבל, והתבררה כעצת אחיתופל עם השלכות משפטיות או אפילו חיי אדם, היועץ ישא באחריות המלאה.
    תפקיד עורך הדין לרצות את לקוחו, כך גם יהיה יועמ"שבמשרת אמון. אין בכך כל פסול שיועץ משפטי ימצא את הדרך לממש את רצון הבוס/לקוח, כל עוד הדרך כשרה וחוקית.
    אם לא יצליח למצוא דרך, וכמעט תמיד ישנה, יכול השר להחליפו ביועץ מוצלח יותר, זכות ששמורה לכל אזרח ומן הסתם ראוי שגם לשר.

  9. הכותב מתבלבל בין יועצים משפטיים לשופטים-
    דמיין שהיית מואשם בעברה כזו או אחרת-היית רוצה שעו"ד שלך יוכל לסרב להגן עליך ואף לחייב אותך לשלם קנסות שיכולת להימנע מהם ואז עוד לדרוש משכורת?
    לא, עורך הדין שלך אמור להיות לצידך. זה השופט שאמור לספק צדק.

    היועצים תפקידם לייעץ ולתמוך בלקוחם(השר/הממשלה) תוך אימוץ עמדתו ולספק לו הגנה משפטית שנועדה לתת לו וליעדיו את המקסימום האפשרי בחוק.
    מנגד, השופטים הם אלו שאמורים לשמש בתור הבלם ששומר את הפוליטיקאים במקום.
    נכון שאלו ואלו משפטנים אבל זה לא אומר שהם באותו צד. כמו בכל משפט יש עור דין מוטה של התביעה(אזרחית), יש עורך דין מוטה של ההגנה(לצד הפוליטיקאים) ויש שופט שאמור להישאר נייטרלי.

    ולכן הפיכת היועצים המשפטיים למשרות אמון לא תאפשר לשרים יותר מרחב ממה שיש להם היום אבל כן נכונה לעשות.

    1. שופטים הם לא בלם ותפקידם לא לפקח על נבחרי ציבור, שטות שהמציא השמאל ואתה מדקלם ללא הבנה שהמשמעות היא דיקטטורה. תפקיד השופטים לשפוט לפי חוקי הכנסת בלבד, לא יותר ולא פחות. משמע, הרשות השופטת כפופה לכנסת, לא ההיפך.
      ביקורת על נבחרי ציבור היא תפקידו של הציבור בלבד.
      השטות על ניטרליות שיפוטית מלמדת על נאיביות פתולוגית, אין אף שופט ניטרלי, מעולם לא היה ולא יהיה. לכן החשיבות במינוי שופטים עכל ידי הציבור, לא על ידי שופטים כפי שהשיטה כיום, שהיא מורשת המנדט הבריטי, כדי למנוע מהנייטיבז מינוי של שופטים שאינם נוחים לכיבוש הבריטי.

  10. יועץ מכל סוג שהוא משפטי, כלכלי או מדיני חייב להיות משרת אמון. מומחים ש כמו זבל ולכל אחד דעה משלו, אמונה משלו, ערכים ומשלו וגם חברים משלו. מי שטוען שכל אלו לא משפיעים מ ש ק ר !

  11. א. למה להתפשר?
    ב. השר ישא באחריות? מה זה אומר? הרי מכל החלטה מישהו יטען שהוא נפגע ואז מה? עוד פעם הקרן החדשה תתבע אותו בבג"צ ותנצח? זה לא יסרס את השרים?
    נראה שלא ממש חשבת לפני שכתבת מאמר זה והאמת, מאתר מידה אני מצפה ליותר…

  12. כלומר, היועץ לא יוכל "לצוות" על השר. הוא רק יוכל "להציע לו הצעה שלא יוכל לסרב לה" כי לא תהיה לו חסינות אם איזה פקידון בפרקליטות יחליט לפברק לו כתב אישום "על בסיס חוו"ד היועץ". אכן, אם הוא פעל כדין ומערכת המשפט פועלת כשורה (מה שממש לא בטוח!) הוא יזוכה כעבור 10 שנים (במקרה הטוב) ואחרי שיתרושש.
    הצעה גאונית. איך לא חשבנו על זה קודם?

  13. מאמר לא טוב
    שמנסה להחמיר את המצב עוד יותר בעזרת הרעיון הלא יאומן של להסיר חסינות אישית של שרים אם היועץ מתנגד. אחת ההצעות הכי גרועות ששמעתי בנושא הזה אי פעם.