מסע דמיון מודרך ביקום אלטרנטיבי בו לא התרחשה מהפכה חוקתית ובבית המשפט לא שמעו על "אקטיביזם"
"תדמיינו עולם ללא בג"ץ" אומרים לנו, ובחלומנו הפאשיזם עולה. המסר הזה חוזר ועולה בכל נאום, קמפיין או ראיון: ללא בית משפט עליון חזק, "עצמאי" והיפר-אקטיביסטי שמבטל חקיקה של הכנסת, המדינה הייתה אמורה להיות בקרשים. הרי מי יציל אותנו מחוקים נגד ג'ינג'ים אם לא בית המשפט? אז רוצים שנדמיין? בבקשה.
צאו עמנו למסע דמיון מודרך בעולם אלטרנטיבי בו אהרן ברק בחר בגיל עשרים ללמוד הנדסת חשמל במקום משפטים. לא קרתה מהפכה חוקתית, בית המשפט לא יכול לבטל חוקים, ומלוא כל הארץ בדברים אחרים. הדקו חגורות, ובואו לטיול בארץ הפאשיזם העברי.
דבר ראשון, ביקורת שיפוטית. בשלושים שנות הרבולוציה ביטל בג"ץ 22 חוקים: נחזיר אותם לחיים ונראה מה קורה.
אז ככה. ארבעה מתוך החוקים הללו הם חוקים למניעת הסתננות שבוטלו בגרסאות שונות שוב ושוב בין 2014 ל-2020. שלושה מהם עסקו בהחזקת מסתננים במתקן חולות והרביעי הוא חוק הפיקדון שחייב מעסיקים של מסתננים להפקיד בקרן ממשלתית חלק משכרם שישולם להם כאשר יעזבו את הארץ. ובכן, אין מה לומר, זה ממש כמו גרמניה של היטלר! וגרמניה של היום. וארה"ב. ובריטניה. וצרפת. ובעצם כל מדינה אחרת שנאבקת בהגירה לא-חוקית באמצעים פחות או יותר דומים. גם הנאצים אכלו ארוחת בוקר. אנחנו בדיוק כמוהם! זה שבכל העולם השמאל הפרוגרסיבי משווה חוקי הגירה לנאצים, לא אומר שזה נכון. אגב, גם הנאצים היו משווים דברים לנאצים.
הלאה. מספר חוקים נוספים נוגעים לחקיקה דתית. חוק החזיר שבוטל בשנת 1995 והוחזר בהתגברות אחרי שש"ס יצרה משבר פוליטי שאיים על תהליך אוסלו; חוקים לגיוס חרדים (2012, 2017); חוקים הנוגעים לקצבאות ומלגות לאברכים (2010, 2014).
כותב שורות אלו אינו מחסידי חברת הלומדים החרדית והיה רוצה לראות את החרדים מתגייסים ועובדים, אבל זה לא הדיון. הסוגיה החרדית היא סוגיה פוליטית-חברתית מורכבת שמחייבת רגישות וזהירות, והשדה המובהק לעסוק בה הוא בכנסת: קואליציות חילוניות-ליברליות הצליחו להוביל שינויים חשובים (כמו הרפורמות של 2003) וקואליציות צרות התלויות בחרדים מוגבלות בנושא זה. השאלה החשובה לעניינו היא האם החוקים המדוברים הם כה קיצוניים שהם מאפיינים חברה פאשיסטית פרוטו-נאצית? התשובה כמובן ברורה: לא מצאנו בחוקי נירנברג סעיפים לתקצוב בחורי ישיבות.
הלאה. מספר חוקים שבוטלו נוגעים לכלכלה ולמשק. אלמלא בג"ץ הציל אותנו מעצמנו קשה לדמיין מה היה הולך פה. חוק אחד עסק בקיצור זמן ההמתנה לשינוי תקנות הנוגעות לניהול תיקי השקעות משבע שנים לשנתיים (1997) בשל פגיעה בחופש העיסוק. מוסולוני – מאחוריך!
חוק נוסף ניסה להכשיר בדיעבד את שידורי ערוץ 7 ובוטל בטענה של חוסר שוויון (2002); פסק דין אחר ביטל חוק ששלל קצבאות נכות ממי שמחזיק רכב (2012); פסק דין נוסף קבע שהכנסת צריכה לנסח קריטריונים ברורים להטבות מס באזורי עדיפות לאומית, על מנת שיכללו גם יישובים ערביים (2012). ואחרון – תחזיקו חזק – ביטול החוק שהטיל מס על רכישת דירה שלישית (2017). פול פוט פראייר ליד הכנסת. עוד בכלכלה – בוטל החוק שמאפשר הקמת בתי כלא פרטיים בפיקוח המדינה (2009). והרי הפרטה היא מאפיין ידוע של משטרים טוטליטריים.
בתחומי הביטחון: בוטל חוק שהתיר לעצור חייל ללא הבאה בפני שופט ל-96 שעות (1999); בוטל חוק שהתיר לדון בהארכת מעצר של עצירים ביטחוניים החשודים בטרור ללא נוכחותם (2010); ובוטל חוק ששלל קצבאות ילדים ממחבלים אזרחי ישראל (2021); ואחרון – בוטל חוק שמנע מפלסטינים להגיש תביעות נזיקין נגד חיילי צה"ל (2006), מה שהפך את הצבא לכתובת לתביעות נזיקין בלתי נגמרות. בכנות, שמאלנים, זה התרחיש הנוראי שלכם? שמחבלים לא יוכלו לתבוע נזיקין? שישללו קצבאות ממי שפוגע בביטחון המדינה? זה הפאשיזם שעולה בחלוננו שמצדיק את כיכר טיאננמן שאתם מדמיינים פה?
שני חוקים נוספים שבוטלו נוגעים להתנחלויות. האחד הגדיל את פיצויי מפוני ההתנתקות (2005), נושא שאפשר להתווכח עליו אבל בחייכם – גם פיצויים נמוכים למפונים זה לא ממש פרק שנלקח מ"מיין קאמפף"; ואחר שביטל את חוק ההסדרה (2020) אשר קבע כי במידה והוקם יישוב בתום לב על אדמות פרטיות, בעל האדמות יקבל פיצוי במקום להרוס את הבתים. ממש ליל הבדולח.
ואחרון חביב, חוק הפונדקאות (2021) שאסר על זוגות להט"בים להוליד ילדים בפונדקאות. גם פה אפשר להתווכח – ופונדקאות זה לחלוטין לא מכניזם מובן מאליו – אבל תדמיינו רגע עולם ללא פונדקאות ללהט"בים. ואז תקראו את יומני אנה פרנק. אתם מבינים את ההבדל? בשורה התחתונה, בתחום ביטולי החוקים – שזו ההתערבות הקיצונית ביותר של בית המשפט שנועדה להגן עלינו מפני עצמנו במעשים הרדיקליים ביותר שהכנסת ("רוב מקרי!") יכולה לעולל למיעוט הנדכא – קשה לראות פה איפה הפאשיזם עולה.
ניתן לערוך ניתוח דומה להתערבות שיפוטית שנעשית על פי עילת הסבירות למשל (ביטול החלטת שר הביטחון לאסור על פלסטינים מעזה להגיע לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי) וכדומה, אבל התמונה ברורה – אין ולו חוק, החלטה או תקנה אחת שהאקטיביזם השיפוטי התעסק בה, ומצדיקות את הרטוריקה האנטי-פאשיסטית המופרעת שסוחפת את המדינה.
בעולם ללא אקטיביזם שיפוטי הייתה פה קצת יותר חקיקה דתית והטבות לחרדים (שהיום הרי אין בכלל); חרדים לא היו מתגייסים כמו שהיום; מחבלים היו קצת יותר סובלים; מסתננים היו נכלאים כמו במדינות דמוקרטיות רבות; היו בתי כלא פרטיים, לערוץ 7 היה רישיון רדיו, היה מס דירה שלישית ולהט"בים היו צריכים לנסוע לחו"ל לאמץ ילדים בפונדקאות.
מה ביבי לא יעולל לנו כדי לחמוק מהמשפט!
חסר החלק השני של המאמר: סקירת חוקים שלא בוטלו על ידי בג"צ למרות שלכאורה, על פי התיאוריה האקטיביסטית, פה בדיוק הוא היה אמור להתערב. הדוגמא הקלאסית היא, כמובן, חוקי ה"התנתקות" שגזרו טיהור אתני של חבלי ארץ מיהודים והפיכתם ל"יודען ריין". במקומות אחרים קוראים לזה פשע נגד האנושות. לא למותר לציין שהנימוקים שעליהם התבסס בג"צ בדחותו את העתירות הועתקו לפסק הדין ב"קופ-פייסט" מטיעוני המדינה, ורובם (אם לא כולם) שקריים בעליל.
לדוגמא: הפרקליטות טענה שכל מי שהתיישב ברצועת עזה היה אמור לדעת שמדובר בהתיישבות זמנית כיון שהאדמה הוחזקה על ידי המדינה ב"תפיסה לוחמתית". זהו כמובן שקר גס. היישובים הוקמו בידי ממשלות ישראל (ביוזמת גולדה מאיר ויצחק רבין). השטח לאו הוחזק ב"תפיסה לוחמתית" כי מעולם לא הייתה עליו ריבונות מוכרת. מצריים, שהחזיקה בשטח עד 1967 חתמה עם ישראל הסכם שלום, ואש"ף, שלכאורה תבע את השטח (שמעולם לא היה בחזקתו) חתם על הסכמי אוסלו שכללו הסכמה מכללא לנוכחות היישובים ברצועה. אז תפיסה לוחמתית – נגד מי?
כלומר, בשעת המבחן לאקטיביזם השיפוטי – כשהיה צריך להגן על אלפי אזרחים חפים מפשע מפני גזירת טיהור אתני גזענית כדי למלט ראש ממשלה מתא הכלא (ואז זה היה באמת!!!) עמד בג"צ מנגד ושיתף פעולה בחדווה עם הפשע. מה צריך יותר מזה כדי להיווכח שכאשר מישהו מטיף לסמכויות בלתי מוגבלות מחד גיסא, ואפס אחריות מאידך גיסא – וכל זה "לטובתי", כביכול – הוא פשוט זורה חול בעיניים ומנסה לשמר שלטון דיקטטורי במתק שפתיים.
נכון מאוד.
רעיון מצויין למאמר המשך.
תמיד לזכור, כללי בסיסי באידאולוגיה הבולשביקית, המטרה מקדשת את האמצעים, ועוד דבר
"אמת היא ערך ליברלי והיא ערך שמרני, אך היא מעולם לא הייתה ערך של השמאל. אנשים בשמאל אומרים רק מה שמקדם את האג’נדה המיידית שלהם. כוח הוא המצפן המוסרי שלהם, ולכן האמת תהיה משועבדת אליו תמיד"
אם זה לא היה עצוב מאוד, זה אכן היה מצחיק….
כל זה נכון , אבל הויכוח לא מתנהל בצורה עניינית , מפוכחת ורציונלית , בעלי השלטון וההון עובדים בכל הכלים העומדים (רק) לרשותם והם כלי תקשורת והסברה ששם ההיגיון הוא רק על פני השטח , וכשהם "מראיינים " לדוגמא את שמחה רוטמן , הם משסעים את דבריו לא הרף וממשיכים לצרוח את הסיסמאות .
כבר קבע שר תעמולה מסוים ש"ככל שחוזרים על השקר מספר רב של פעמים וככל שהשקר גס יותר כך יאמינו לו יותר .
בנוסף אני תוהה מה יקרה אחרי העבודה והמאמצים של הממשלה ישאו פרי , מי יבצע את החוק ? האם צמרת המשטרה , או הפקידות הגבוהה שעומדים ביחד עם האליטות האלה יד ביד? איך זה יבוא לידי ביצוע אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים
מדויק. אנחנו נאבקים עם חץ וקשת מול פצצת אטום, ועוד מתנצלים ללא הרף. מביש ומדכא
מה שהשמאל עושה לימין הוא מהסוג שעבריינים מפתים נערות תמימות בשפת חלקות
והם כבר התחילו לדבר על סירוב לשתף פעולה עם רשויות השלטון ולהכניס לגיטימציה לרעיון הזה.
אם יצליחו לקחת להם מסלול עוקף דמוקרטיה אחד-כבר יהיה להם מסלול עוקף אחר.
ולמה להתפשר? במחלוקת כספים מדובר? כל פשרה תפגע בנו ותמשיך את הסבל שסבלנו עד עכשיו. לאינטרס של מצביעי הימין יש זכות קדימה , כי בזכותם עלו הימין לשלטון. אז מהיכן יש סמכות לנציגים להתפשר ולפגוע במצביעים שלהם?
כל התזה של המאמר מנותקת. אף אחד לא טוען שאם לא היו נפסלים החוקים אז היינו פשיסטים או נאצים. מאחורי רוב הפסילות האלו עומד חלק באוכלוסיה שזכויותיו נפגעו, ולא מיוצג כיאות על ידי הכנסת.
זה בדיוק תפקידו של בית משפט בדמוקרטיה. להגן על המיעוט מעריצות הרוב.
קח לדוגמא את קצבאות החרדים. ברור לכולם, כולל למי שחוקק את החוק, שזה הזוי שפלח באוכלוסיה שעליו לא חלות חובות רבים, יקבל זכויות יתר, ושזוהי פגיעה בפלח אחר של האוכלוסיה שמופלה לרעה. אממה, הכנסת היא פוליטית והמשחק שם לא תמיד משוחק לטובת כולם. בית המשפט שאינו פוליטי וחייב להישאר בלתי תלוי, הוא הגוף היחיד שיכול לסייע.
מתי כן נהפוך להיות איטליה של מוסוליני או ספרד של פרנקו? כשבתי המשפט יהיו "מטעם", ולא יהיה לאדם יכולת להתמודד עם שרירותיות החוק או עריצות הרוב. אף אחד אגב לא טוען שזה מה שיקרה מחר אם יחוקקו כל החוקים המדוברים, אבל זה ללא ספק פותח פתח לניצול על ידי מנהיג פופוליסט כמו אורבן או ארדואן.
אולי הצלחת לשכנע את המשוכנעים, אותי בטח לא שכנעת.
לא נראה שקראת. באף אחת מהדוגמאות לא הגנו על שום מיעוט
לא אמרתי מיעוט. אמרתי חלק באוכלוסיה. וכן, גם בבגצ ערוץ 7 נפגעות התחנות החוקיות. מה לעשות שלהכשיר פירטיות זה לא חוקי.
כתבת "להגן על המיעוט מעריצות הרוב"
בפועל קורה בדיוק ההפך וזו, מה לעשות, אינה דמוקרטיה
יודע מה? אני מקבל את הטענה. אבל גם הפיכת בית המשפט למטעם או ליועץ רופס, זו לא דמוקרטיה. מדברים על המתנגדים כ"הזויים" או ככאלה שרוצים לשמור על ההגמוניה שלהם. ממליץ לקרוא על התהליכים בכל המדינות שהפסיקו להיות דמוקרטיות (בלי להיכנס לדמגוגיה כמו כותב המאמר על מה יקרה או לא יקרה אחר כך), ותראו שהתהליכים מאד דומים.
רוצים לתקן? בבקשה:
1.בואו נקים ועדה בלתי תלויה למינוי שופטים, שתייצג את העם נאמנה אבל לא את הפוליטיקאים. שופטים שתלויים בפוליטיקאים לא באמת שופטים בצורה בלתי תלויה כי הקריירה שלהם תלויה בזה.
2. בואו נקים ועדה מייצגת שתכתוב חוקה לישראל ותסדיר פעם אחת ולתמיד את הממשק בין בית המשפט לכנסת
כל שאר הדברים שאתם מלינים עליהם יסתדרו מעצמם, ולא נצטרך פסקת התגברות ברוב של 61 או מחיקת חוקי יסוד.
בין זה לבין כוח בלתי פרופורציונלי לממשלה ששולטת בכנסת ועכשיו בבית המשפט יש פער גדול מאד.
בית משפט צריך להיות פשוט בית משפט. מה שהוא עושה היום רק מגביר את הבלאגן הפוליטי.
אם כבר אתה מדבר על מדינות אחרות, מומלץ לבדוק איך ומי ממנים שופטים ברוב הדמוקרטיות בעולם, או מי חיבר את החוקות שלהן.
רמז: ממש לא קרוב להצעות המוזרות שלך, שהן לא יותר מספין וניסיון לעכב חקיקה דמוקרטית.
הבנתי, כל הצעה לפשרה או שינוי אחר היא "הזויה". לא התייחסת כלל למה שכתבתי.
אחזיר לך באותו מטבע. תביא לי דוגמא אחת למדינה שבה כל שופטי בית המשפט העליון צריכים להצביע פה אחד. זה כמו לבקש שכדי לחוקק חוק נצטרך 120 קולות בעד.
חמוד, זה בדיוק מה שקורה בישראל
אסתי מחליטה וכל השופטים מצביעים "פה אחד".
אם אתה רוצה גיוון בדעות שם זה מתחיל
שוב לא התייחסת למה שאמרתי, אלא המשכת בסיסמאות.
אני חוזר ואומר. יש בעיה, בואו נתקן, אבל עם הצניעות ששינוי יכול גם להרוס.
צד אחד (בני גנץ למשל) אומר: בואו נשב ביחד ונמצא פתרונות. הצד השני ממשיך אחוז אמוק בחקיקה ויהי מה. מה, נולדנו אתמול? המשך החקיקה זה לאכול פיצה ולעשות משא ומתן עליה באותו זמן.
בהצלחה עם לקרוע את העם. אולי תנצחו בקרב אבל תפסידו במלחמה.
לא חבר.
מי שדוחה כל הדברות הם האנרכיסטים שחוסמים בתים של חברי כנסת ומסיתים לאלימות.
תהיה היום הצבעה בכנסת אחרי דיונים ארוכים מאוד בוועדות, הרוב יקבע ועוד ארבע שנים יהיו שוב בחירות.
הכל יהיה בסדר.
שתה כוס מים ותרגע
תפקידו של בית משפט בדמוקרטיה
הוא ממש לא "להגן על המיעוט מעריצות הרוב". זו סיסמא שאהרון ברק רוצה למכור. תפקידו של בית המשפט, הוא להכריע בסכסוכים. עפ"י חוקים שקבעה הרשות הנבחרת (aka מחוקקת).
מה שאתה מדבר עליו (הרוב מול המיעוט) בלי לשים לב, זה (א) או תביעות כנגד רשויות הממשלה או (ב) משפט חוקתי.
לגבי (א), אין לך קייס בכלל. לא, לא רק כיוון שלא מדובר בחלק x באוכלוסיה כנגד חלק y באוכלוסיה. נקח לשם הדוגמא, התביעות כנגד גדר ההפרדה. פעמים רבות התיימר ביהמ"ש לקבוע היכן הוא יעבור. אלא מה? אין לשופטים כל הסמכה (השכלה, רקע וניסיון) לקבוע זאת. כיצד אם כך, מכרו את הטריק? האדון ברק היה פשוט כותב "הרמטכ"ל הסביר היה עושה כך" או "שר הבטחון הסביר היה מחליט כך" וכותב *את דעתו*!
האם האדון ברק עשה סקר בין רמטכ"לים לשעבר וכתב את הדעה הנפוצה ביותר ביניהם (גם אם נניח שזו שיטה קבילה ודעתו של רמטכ"ל שכבר 10 שנים לא בתפקיד, הינה רלוונטית)? האם ברק התיעץ עם רוב שרי הבטחון האחרונים וסגניהם ומדד האם קיים שוני בין הדעה שלהם לבין השר הנוכחי (אם כך, דעתו לא סבירה) או שדעתם של קודמיו/בעלי כישורים זהים דווקא מתיישרת מאוד עם השר הנוכחי (במקרה זה, דעתו דווקא סבירה מאוד)? האדון ברק לא סקר אף אחד ולא התיימר אף פעם להתייחס למישהו, חוץ מדועותיו הפרטיות. זו הסיבה מדוע המצאת "שר הבטחון הסביר" היא שקר כ"כ גס. כי כאשר דיקטטורי המקרופון בתשקורת, מקריאים מפסק הדין – אז, לכאורה נשאלת השאלה, מה אתם רוצים מביהמ"ש, זה שר הבטחון הסביר החליט, לא בית המשפט – אך כאשר נכנסים לעובי הקורה ושואלים מי אמר את העמדה המדויקת המוצגת בפס"ד בשמו של "שר הבטחון הסביר", עונה השופט ברק – דעתי הפרטית. רק על זה, צריך להרוס את המבנה השקרי הקיים היום ולבסס אותו על בעלי מקצוע.
אין לך קייס כי בדיוק כמו שלא היית רוצה ש"המנתח הסביר" אסתר חיות תנתח אותך אלא ראש מחלקה באחד מבתי החולים, כך לא קיים גם "שר הבטחון הסביר" ועוד תפקידים שהשופטים בעליון ניכסו לעצמם.
(ב) משפט חוקתי הוא בהגדרה פוליטי. לא שמשפט לא חוקתי (נניח פלילי) ניתן לצמצום לכמה משוואות ונותר לכל הצדדים להזין את המשתנים ולחשב את התוצאה. אם משפטים היה מדע מדויק (אפילו תביעות קטנות) ולא תלוי כלל בשופט ועל איזו רגל הוא קם הבוקר, היית יכול להחליף את ביהמ"ש במחשב. כל הצדדים היו מזינים לתוכו את הטענות/ראיות/סיכומים והמחשב היה מחשב את פסק הדין. ניתן לכתוב תוכנת מחשב כזו?
אז משפט חוקתי הוא אף מעבר לכך. מה יותר חשוב, מציאת בני ערובה או חזקת החפות? מה מותר לחוקר להפעיל על נחקר אשר טרם הורשע ולשם הגינות ההשוואה, יש ספק סביר שהאדם העצור בכלל קשור לחטיפה)? אין תשובה פשוטה לאף אחת מהשאלות האלה. זו הסיבה, מדוע ההכרעה מהי נקודת האיזון המדויקת בין חובות/זכויות מתנגשים, מסורה בידי רשות המיצגת באופן הקרוב ביותר, את מגוון הדיעות הקיים בעם – הנבחרת בלבד!
חוקת ארה"ב לדוגמא, לא כוללת שום רשימת זכויות כללית פתוחה, שבית המשפט צריך "להגן עליהן". יש כמה איסורים שכותבי החוקה, הטילו על הרשות המחוקקת, אשר מקורם בדרישה לאיזון זכויות, אבל הזכות להכריע מהי נקודת האיזון המדויקת, מסורה בידי המחוקק/רשות נבחרת בלבד. כותבי חוקת ארה"ב ועוד חוקות רבות, לא האמינו ברשימת זכויות כמו "כבוד האדם וחירותו" שבית המשפט רשאי להחליט כיצד לאזן ביניהן. בדיוק כיוון שהבינו שמסירת החלטות ערכיות בידי שופטים, ממנה אותם למחוקק על ומייתרת מתוכן את כל תפקידה של הרשות המחוקקת (וזו הנקודה העיקרית שלי!)
אז בוא נשאל שאלה טיפה רחבה יותר –
מדוע איראן אינה דמוקרטית? מדוע צפון קוריאה אינה דמוקרטית?
באיראן ובקוריאה הצפונית, יש בחירות ויש רשות מחוקקת נבחרת. באיראן יש אפילו מפלגות. הרשות הנבחרת של איראן, המג’לס, נבחרת ע”י הציבור האיראני לכהונה בת ארבע שנים. המג’לס אחראי לחקיקת חוקים, לאישור אמנות בינלאומיות, לאישור התקציב ושרי הממשלה – בדיוק תפקידי הרשות הנבחרת/מחוקקת בכל משטר דמוקרטי בעולם בכלל ובישראל בפרט.
והמג’לס באמת מבצעים בדיוק תפקידים אלה, אז מדוע המשטר האיראני אינו דמוקרטי? מדוע המשטר הצפון קוריאני אינו דמוקרטי?
אז הסיבה מדוע איראן וצפון קוריאה אינן דמוקרטיות, אלמנטרית – ב-2 המדינות, קיים “מנהיג עליון” אשר הוא הקובע הסופי, האם הרשות הנבחרת פעלה “כחוק” או לא.
המנהיג העליון, איננו צמוד לחקיקה מדויקת שמחוקקי הרשות הנבחרת חוקקו, נימוקיו הם רק מונחים עמומים, כלליים ומהווים בעיקר דיעה פרטית וממש לא מדע מדויק – כגון “סבירות”, “הגנה על העם”, “שיוויון בפני החוק”, “רצון העם” וכדומה. זהו “המנהיג העליון”, אשר בפועל מחליט, האם החלטתה של הרשות הנבחרת תצא לפועל, תבוטל או תשונה.
המנהיג העליון באיראן, אינו נבחר ע”י הבוחרים. המנהיג העליון נבחר על ידי מועצת המומחים, בה חברים 86 מולות. את המועמדים לבחירות למועצת המומחים מאשרת או פוסלת מועצת שומרי החוקה. חצי מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה ממונים על ידי המנהיג העליון, היתר נבחרים על ידי המג’לס, מתוך רשימה שמגיש ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על ידי המנהיג העליון. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון נבחרים אך ורק עושי דברו והמנהיג העליון כאמור, איננו צמוד לאף חוק שהמג’לס מחוקקת.
סמכויותיו ותפקידיו של המנהיג העליון נקבעות בפרק 110 בחוקת איראן, ומעניקות לו שליטה על הרשות השופטת (שהוא ממנה את ראשה) ובפועל, הוא הסמכות השיפוטית הגבוהה במדינה. כמו כן, אותה “חוקה” מעניקה לו את הזכות לווטו על כל חקיקה. אין לציבור באיראן – לא ישירות ולא דרך נבחריו – כל יכולת להשפיע לא מועמדים לתפקיד המנהיג העליון ולא על החלטותיו – כמו כן, אין אף מנגנון במשטר האיראני/הצפון קוריאני, המחייב את המנהיג העליון באחריות על מעשיו (כמו אי מעבר של אחוז החסימה, במקרה ושיקרת לבוחריך שראש ממשלה אפילו עם 10 מנדטים, זה לא דמוקרטי (ועוד אי אלו הפרות גסות של כל מה שבוחריך הצביעו עבורו)- שיקרת "לטובת המדינה" כמובן).
אז אם האייטולות ממנים זה את זה, מהווים את הסמכות המשפטית העליונה ובעיקר, להם (לאייטולות) ולא לרשות הנבחרת, נתונה המילה האחרונה בכל דיון ציבורי והחלטתם רשאית להיות דעתם הפרטית וכלל לא מדע מדויק – מה ההבדל בין עלי חמינאי לבין אסתר חיות?
אני רגוע ורווי, תודה.
לא מדבר על קומץ כי הם קומץ. מדבר על נבחרי הציבור. מצד אחד גנץ אומר בפירוש בוא נשב ונדבר. מצד שני לוין ורוטמן לא זזו מילימטר מההצעה הראשונית למרות "דיונים ארוכים מאד בועדות". אני ממש לא קורא לזה דיונים, ולא רק אני, גם כמעט כל נבחר ציבור ימני שלא נמצא היום בקואליציה, כולל בני בגין, דן מרידור, אהוד אולמרט (שדחף לשינויים עם דניאל פרידמן), גדעון סער.
אתה גם לא היית קונה את זה אם היית בצד השני, הזחיחות פשוט לא נותנת לך לראות את זה.
לפני רגע ממש סער בגין ושאר עלי התאנה ישבו בממשלת שמאל שחתמה על סכם למסירת שדה גז לחיזבאללה בניגוד לחוק יסוד וללא אישור הכנסת, יצאו למבצע בעזה ללא אישור קבינט, וחתמה על הסכם מיליארדים עם המורים ללא אישור משפטי
הספינים העלובים האלה לא משכנעים אף אחד
חח, כאן הסתיימו טיעונינו להיום, הא? חזרנו לדף המסרים?
אני אחזור על המסר שלי: יש בעיות שצריך לתקן ללא ספק. ריצת אמוק לחקיקה חד צדדית קיצונית לא תפתור שום דבר לאף צד. תנצחו בקרב ונפסיד כולנו במלחמה. מקווה שהקרע לא יהיה עמוק מדי.
איך קיצוני אם 64 חכים מצביעים בעדה?
כשתנצח בבחירות אז תחוקק ותתקן מה שאתה רואה לנכון.
עד אז מומלץ להשיג מילון לשפה העברית, ספר אזרחות לתלמיד תיכון ומראה.
אה אז עברנו לשיעורי עברית? הזחיחות פשוט מטריפה. בניגוד אליך, אני לא טוען שכל התשובות אצלי.
זה כי אין לך שום טיעון, או תשובה.
זה בסדר כבר התרגלנו לרמת השיח הזו מהשמאל
אני לא שמאל, סתם אזרח מודאג. ואם ב15 הודעות לא מצאת שום טיעון אז כנראה שאתה פשוט לא רוצה לשמוע.
דאגתך נרשמה. כאזרח במדינה דמוקרטית שמורה לך הזכות להביע אותה בקלפי בכל ארבע שנים. בהצלחה!
למר אלי השמאלני
מכיוון שנראה שאין לך מושג רב מהי הרפורמה הוא במה היא עוסקת, ערימת הקלישאות ששפכת כאן אינה רלוונטית כרגע לדיון. צא ולמד ואז אולי נוכל לדבר
א."בואו נקים ועדה בלתי תלויהלינוי שופטים"-בסדר, ואיך נבחר את חברי הועדה? כמה חברים יספיקו לוטו? אה,אופס זה בדיוק הדיון שדנים בו עכשיו…אז כנראה שלא פתרת כלום.
ב."בואו נקים ועדה שתכתוב חוקה"-יש ועדה כזו קוראים לה הכנסת והיא כותבת דר חוקי יסוד. רק חבל ששוב ושוב בג"ץ הוכיח שהוא חושב שהוא יכול להרחיב משמעות סעיפים שנראים לו כנגד דעת י שחוקקו אותם(חוק כבוד האדם וחירותו)או לצמצם כנגד דעתם(חוק הלאום)ואף לבטל אותם. אז מה תעזור חוקה אם לבג"ץ אין מחויבות אליה?
ג."צד אחד (בני גנץ למשל) אומר: בואו נשב ביחד ונמצא פתרונות" נכון וכך גם אמר יריב לוין למשל. אך מה לעשות שח"כים מהשמאל בוחרים להתלהם ולהתפרע בועדות (וזה כשהם לא מחרימים). אם כבר 'המשכת סיסמאות' אז העובדה היא שגנץ מפנה את זה לצד הלא נכון ובכך מוכיח שזו רק סיסמא נבובה ולא מהו שהוא באמת מתכוון אליו אז היחיד שממשיך סיסמאות פה זה אתה.
ד.בג"ץ ערוץ 7 הוא דוגמא גרועה להגנה על מיעוטים מכיוון שערוץ 7 הפך פיראטי רק בגלל רדיפה פוליטית, לכן הכנסתו לשורה אחת עם תחנות פיראטיות אמיתיות היא מגוכחת.
ה."מקווה שהקרע לא יהיה עמוק מדי". גם אני אבל בינתיים אלה חלקים ממחנה השמאל שמסרבים לדיון וקורא לאלימות, נזק כלכלי(העברות כספים לחו"ל והתעלמות מדו"חות שקובעים שהמחאות הופכות את המדינה למקום לא כדאי להשקעות) ולפגיעה במילואים. ואפילו החלקים הרגועים בשמאל מסרבים לנזוף בהם ולהתנער מהם. אז מי בדיוק צריך לקחת אחריות ולעצור ואולי אף לשקול את האפשרות שעדיף להפסיד בכבוד בקרב אחד ולא להחריב את כל המדינה בדרך ל'נצחון'?
ימני
לפי מה שאתה אומר זה לא עושה הבדל גדול, אז למה עושים את הרפורמה. אתה סותר את עצמך. אבל בכל מקרה זאת לא השאלה. השאלה איזה איזונים ובלמים ישארו אחרי הרפורמה. יש פה חשש אמיתי וזה לא משנה מי בשלטון הנוכח כי מתי שהוא יקום שלטון שינצל את זה. אז מספיק אם החזרה למה היה – יש הסכמה שצריך רפורמה. השאלה היא איך עושים רפורמה נכונה שתחזיר איזון אבל גם תשאיר איזון. כי כמו שהרפורמה המוצעת נראית היא לא משאירה. אבל כל התגובות פה גם ככה קיצוניות – משמאל, מימין – כולכם נאבקים להרוס את המדינה עם d-9. אף אחד לא מקשיב לצד השני ובאמת מנסה להבין מה מניע.
"לפי מה שאתה אומר זה לא עושה הבדל גדול?"
—
עושה ועושה. רק לא בציר הדמוקרטי™, אלא בציר הנאור™.
לא מעניין אותך איזונים ובלמים, זכויות אדם וגם לא דמוקרטיה – והחוקים המדוברים מראים זאת היטב.
כל מה שמעניין אותך זה ביזוי של עם ישראל ופינוק של מחבלים ערבים שרוצחים בהם על חשבונו. וגם פינוק של מסתננים-משתמטים סודנים על חשבונו. וגם סירוס כימי של ילדות בכפייה כי ועדת מומחים החליטה שהם בעצם ילדים. (כן כן, היום ההורים מחליטים. אחרי שהמחנה הנאור™ יקבל את זה, יתחילו לדרוש שהמומחים™ יחליטו. כולנו מכירים את שיטת הסלמי. רואים לכם. רואים לכם הכל.)
—
בסופו של יום כל הרעש הזה שאתם עושים, כל הבכי הזה, זה לא כי איזשהו פשיסט יהודי עם שפם יכריח אתכם לצום בכיפור וללבוש כיפה בחוץ. זה פשוט כי זה יפריע לכם לקדם את האג'נדות המטורפות והאנטי-אנושיות שלכם בכפייה. והדגש הוא על כפייה. כי בהסכמה אתם מבינים שאתם אף פעם לא תצליחו לעשות עוד אוסלו, ועוד התנתקות, ועוד קורבנות שלום, ועוד מסתננים-משתמטים, ועוד סירוס כימי של ילדים ועוד ועוד ועוד דברים טובים ונאורים™.
כל הטנטרום הזה כי אתם מבינים שיהיה לכם טיפה, רק טיפה, יותר קשה לכפות בכוח עוד קורבנות שלום ועוד טיהורים אתנים של יהודים מארצם. אוי אוי, מסכנים שלי, יהיו טיפה פחות מסתננים-משתמטים וקורבנות שלום לבעל-פרוגרס. תבכו עוד קצת.
—
האמת, מגיע לכם פשיזם אירופאי חשוך. מגיע לכם נעל צבאית שתדרוך לכם על הצוואר ותשבור אתכם. אנחנו יותר מידי טובים בשבילכם. תחזרו לאירופה הנאורה והטובה. אולי תמצאו שמה מישהו שיותר מתאים לכם, מישהו בכיוון שלכם. לכל בולשביק מגיע פשיסט, ולכל פשיסט מגיע בולשביק. אבל לצערנו, עם ישראל הוא עם מתון, ואוהב חיים. זה לא הסגנון שלכם. זה לא באופנה. שוב תנסו באירופה הנאורה והיפה, אולי שמה תמצאו שידוך שיותר בכיוון שלכם. גם המילקי והקוטג' עולים פחות.
המקרים בהם בג"ץ התערב באמת לא עושים הבדל גדול. אבל המקרים בהם הוא לא דאג להתערב הם מקרים חמורים ומשמעותיים שדורשים רפורמה. ראה לדוגמה בתגובה הראשונה.
בנוסף, אחרי שהוכח שממשלה דורסנית יכולה לעשות כרצונה בתנאים הנוכחיים, קשה לדמיין איך הרפורמה תדרדר את המצב. אם כבר, היא תאפשר כפי שציינתי למנוע בעיות.
ודרך אגב, אנחנו בהחלט מקשיבים לטענות הצד השני.
אבל דחיל רבאק-איך אפשר להתלונן על חוסר דיון כשדווקא הנציגים של האופוזיציה הם אלה שסרבים להתדיין? כמה פעמים אפשר להתמודד עם אותן סיסמאות(פוליטיקאים חסרי גבולות, עריצות הרוב וכו'). זה מחנה השמאל שמתעקש לחזור על אותם שקרים בתקווה שהם יהפכו לאמת במקום להתקדם עם הדיו הלאה או להודות בטעותו. לא ברור לי לאיזו עוד הקשבה והבנה אתה מצפה?
גילוי נאות: אף שאינני מחסידי בג״ץ (בלשון המעטה), ואני חושב שהוא זקוק לשינוי אדיר ומידי, אני סבור שהרפורמה מרחיקה לכת.
אין ספק שלא היית ולא תהיה פה שום מדינה פשיסטית, עם או בלי בג״ץ. אבל ניתן לטעון (לטוב ולרע) שעצם האיום בביטול חוקים מהווה ״אפקט צינון״ על הכנסת, ומונע העברת חוקים רדיקליים יותר (לטוב ולרע) מאלה שנסקרו.
כמו כן, אף שאני מתנגד מאוד להרכב בג״ץ הנוכחי ולשיטת הבחירה שלו, אני סבור שעצם הרעיון של ביקורת חוקתית על חקיקה הוא דבר ראוי, ודאי במדינה בה יש לנו רק בית פרלמנט אחד, שקואליציה בו שולטת ביד רמה בשתי רשויות.
במכורתה של אמי (ארה״ב) שני בתי קונגרס, ונוסף עליהם נשיא, ונוסף על אלה בית משפט עליון, ונוסף על כל זאת מושלים, קונגרסים, ובתי משפט עליונים בחמישים מדינות שונות.
בתור שמרן, אני סבור שבלמים ואיזונים למניעת עריצות שלטונית הם דבר טוב והכרחי, כפי שהשכילו להבין האבות המייסדים של ארה״ב. בג״ץ הוא בפני עצמו מקור לעריצות ושרירות, אבל יש להכיר בכך שמבחינה מבנית, משטר בו הכנסת היא כל-יכולה אינו משטר מוצלח. כמו כן, כשמרן אני מתנגד לביצוע שינויים רדיקליים במהירות כזו, אלא אם הצורך באמת אינו סובל דיחוי. וכפי שהמאמר הזה ממחיש היטב – במשך שלושים השנה האחרונות השפעתו השלילית של בג״ץ לא הייתה כזו ששינתה את פני המדינה באופן שמצדיק שינוי כה מהיר.
מהיכן נלקח המושג המומצא "בלמים"?
בבריטניה לא ניתן לפסול חוקים אלו שלא יהיו, והם חיים טוב מאד. בית המשפט לא אמור לשמש כבלם, אלא לפסוק ולהכריע בסכסוכים. מנין נלקחה הסמכות לבטל חוק או לשפוט ערכית את החלטות הפרלמנט? זה הרי מטורף לגמרי, שופט כמזוז יחליט על פי סולם ערכים?
הצורך בהחלט קיים, ראה לדוגמה בתגובה הראשונה.
בארה"ב, בית המשפט העליון מורכב באופן מאוזן ולא ממציא לעצמו סמכויות ועילות.
בישראל יש בעיה חמורה בתחום זה ואין ברירה אלא להטות מעט לצד השני בתקווה שאחרי שבג"ץ יתאזן ויחזור למימדיו הטבעיים יהיה אשר לשחרר לו קצת חבל בדומה לעצמאותו בארה"ב(אגב, לא כל דבר שעושים בארה"ב הוא בהכרח נכון ולא כל מה שנכון שם נכון גם פה).
הטיעונים העיקריים נגד הרפורמה בכללותה הם שאסור שהכנסת תהיה כל יכולה, ושבג״ץ מגן על זכויות הפרט והמיעוטים. נניח לרגע שאלה חששות אמיתיים ולא טענות קש של אליטה המאבדת את כוחה. בדיקה אמפירית מגלה שהכנסת לפני המהפיכה של ברק לא היתה כל יכולה ולכן החשש הוא מדומיין. הבדיקה גם מראה שבגץ לא מגן על זכיות אדם, אלא רק בנושאים לפי ראות עיניו, שהיא בעיקר פרוגרסיבית. בגץ לא הגן על זכויות המיעוט החרדי, או המתנחלים, והגן תמיד על החלטות דורסניות של השמאל. נכון שהחלטות בגץ כפי שמובא במאמר לא משנות סדרי עולם (לטוב ולרע) אבל הם ללא ספק פוגעות יותר ביכולת של ממשלת ימין להגשים את מדיניותה, מאשר של ממשלת שמאל. כלומר, בפועל, בגץ הפך להיות שחקן פוליטי, ללא כל סמכות. ואת העיוות הסה צריך לתקן, ואין שום סיבה להתמהמה. דרך אגב, השיטה האמריקאית בנויה על איזונים ובלמים מובנים בשיטה ולא מבוססים פרסונלית. עכשיו דמיין בגץ אקטייביסטי ימני, כזה שערכיו הם של סמוטריץ ולא של זנדברג. האם גם אז השמאל היה מגן על השיטה הנוכחית של סמכות לפסול חוקים על בסיס ״ערכי השיטה״?
כימני שבחר בממשלה הזו ומעוניין בשינויים בהרכב השופטים ובריסון מערכת המשפט אני גם מבין את הצורך בגדר שתהיה לכנסת.
השינויים שמבקש השר לוין לעשות קצת מייצרים זה את זה ואולי אפשר להסתפק במינוי שופטים באופן שיגוון את הדעות בבית המשפט. ככה נראה ייצוג הולם יותר לחברה הישראלית על גווניה, מה שממילא יאזן את המקומות בהם בית המשפט מתערב בחקיקה של הכנסת. יהיו חוקים שיבוטלו אבל זה יקרה לכל הצדדים ולא כפי שכיום קורה שבג"ץ באמעם סולם ערכים מסוים ומכריע פעם אחר פעם רק לפי המבט שלו.
בכל אופן ,אני מוסיף הערה שנכונה לכל תיקון שהוא, שינויים לא יכולים להתרחש בין לילה. אחרי 30 שנה של אקטיביזם שיפוטי צריך לעשות שינויים אבל באופן הדרגתי ומוסכם. ככל שהשינוי יעשה בצורה כוחנית ולא מתחשבת הסיכוי להצלחה קטן. מי שמרגיש מתוסכל לא ינוח ולא ישלים אם המהלך. לכן הקואליציה צריכה לפעול להסכמות כמה שיותר רחבות גם אם המחיר כרגע נראה כפשרה.
גם האופוזיציה צריכה להתעשת ולהבין שיהיו שינויים ולכן תדברו בלי סיסמאות ובלי אמוציות. התחושה שמנהיגי השמאל לא רוצים לדבר היא מפני שאף אחד מהם לא רוצה שיאשימו אותו שהוא הסכים עם הרפורמה.
נראה לי שכותב המאמר מפספס משהו מאוד חשוב.
זה שמנית 22 חוקים בלבד שבהם בגצ התערב זה מוכיח בדיוק את ההיפך, זה מוכיח שהחשיבות של בגצ היא לא באיזה חוקים הוא סיכל. אלא איזה חוקים הוא יוכל לסכל במידה וממשלה (לא משנה מאיזה צד) תנסה לפגוע במיעוט כזה או אחר.
תדמיין שיום אחד תקום ממשלה חילונית שתחליט לאסור זכות בחירה על חרדים, או ממשלה ימנית שתחליט לחוקק חוק בגידה ששולל אזרחות מכל מי שמפגין נגד הכיבוש או ממשלת שמאל (לא עלינו) שתחליט לפנות את כל ההתנחלויות ולא לפצות בגרוש את מי שחי שם.
בגצ בכל המקרים הללו יעמוד ויגן עלינו, ועצם זה שהממשלה יודעת שהוא יכול לבטל חוקים מונע מהם לעשות כל העולה על רוחם.
"משום מה" יש לי תחושה שם ינסו למנוע זכות בחירה מחרדים באיזה תירוץ כלשהוא הבג"ץ לא ימנע את זה כל כך מהר, מקסימום יסייג את זה קצת…
תדמיין שיום אחד יחליט בית המשפט העליון שמדינה יהודית זה גזענות ויבטל את קביעת אופיה כמדינה יהודית. נראה רחוק? חוקים למניעת הצפה של ישראל על ידי פלסטינים מתבססת על שיקולים בטחוניים. בית המשפט העליון יבטל חוק שמטרתו לשמור על מדינת ישראל כמדינה ליהודים + זכות לתושבים הלא יהודים לגור בה בשוויון אזרחי ומשפטי.
ברצוני להזכיר את סיסמת המהפכה האמריקאית No Taxation No Representation- אין מיסוי ללא יצוג. והסיסמא של אזרחי ישראל אם המערכת המשפטית תבטל את ריבונות העם הבאה לביטוי (Representation) בכנסת ולא בבית המשפט העליון. No Obligation No Representation