הפתרון לחששות השמאל נמצא מתחת לפנס בכנסת, אז למה הוא מעדיף לצאת לרחובות ולשרוף את המדינה?
אם מקשיבים בזהירות לדברי מתנגדי הרפורמה המשפטית, אפשר לזהות שמוקד ההתנגדות אינו בפרט זה או אחר של הרפורמה אלא במה שעלול לצאת ממנה – כלומר: החרדים.
שיטת מינוי השופטים או הכללים לביקורת שיפוטית לא היו מטרידים איש אלמלא החשש הכבד של ציבור רחב שביטול האקטיביזם השיפוטי יביא לתוצאות לא רצויות, ובעיקר בתחומי דת ומדינה. החרדים, מצידם, לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות ומבהירים לציבור החילוני-ליברלי כי כוונותיהם רציניות: ובמקביל לרפורמה אנחנו שומעים על חוק החמץ, חוק הכותל ועוד שלל התבטאויות לא מוצלחות מצד נציגי המפלגות החרדיות.
כך בזמן שבימין השמרני מהרהרים אודות הרפורמה המשפטית ומדמיינים את אדמונד בֵרְק, פרידריך האייק וזאב ז'בוטינסקי – שעיצבו סדר יום של דמוקרטיה ליברלית ושוק חופשי; השותפים שלנו במפלגות החרדיות מדמיינים את החת"ם סופר, החזון אי"ש והרב שך, ואת השאיפה לכונן מדינת הלכה. השמאל מבין זאת היטב וחושש מפני הבאות.
מבחינה היסטורית זהו גם הרקע החברתי-פוליטי שעמד מאחורי המהפכה החוקתית מלכתחילה. מלבד עלייתו של הימין במהפך 77', שנות ה-80 היו גם התקופה בה עלו קבוצות אחרות: החרדים – ובעיקר ש"ס – שצברו כוח פוליטי רב, ולצידם הכהניזם ותנועת כך, שבסקרים האחרונים לפני שנפסלה הגיעה ל-11 מנדטים.
כפי שהתוודה בפני דן מרידור בתחקיר שפרסמתי אודות המהפכה החוקתית, הוא הבין בשנת 1988 שצריך לחוקק חוקה לישראל כי "החברה משתנה" ויש להשלים את הפרויקט לפני שהחוקה היחידה שתתקבל תהיה חוקה כזו שהוא "לא ירצה לחיות תחתיה".
הציבור החרדי והימין הקיצוני הם אכן אתגרים חברתיים ופוליטיים רציניים. אולם במקום לחפש את הפתרון במגרש הפוליטי, בדמות חיזוק שיתוף הפעולה עם הימין החילוני-ליברלי בליכוד, היו מי שבחרו להמר על המגרש המשפטי. את כהנא פסלו מהתמודדות לכנסת בחקיקה בשנת 1985, ואת הפתרון לחקיקה הדתית מצאו באקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון. לדידם במקום הכנסת שנכשלה, המשפט הציל את החברה הישראלית.
אין זה מקרה שהסיעות החרדיות היו היריב המרכזי של מובילי חוקי היסוד בשנות התשעים, והחוק הראשון שבוטל היה חוק החזיר בשנת 1995. בג"ץ מתח את החבל מול הציבור החרדי עד שהגענו אל המשבר הפוליטי הנוכחי, שנובע בחלקו מקביעתו של ברק עוד ב-2005 לפיה חוק טל עשוי להיות בלתי חוקתי, אם הוא לא יממש את תכליותיו המובטחות של שילוב חרדים. על יסוד פסק הדין הזה בוטל חוק טל ב-2012, בוטל חוק הגיוס ב-2017, והגענו למצב הנוכחי בו אורח החיים החרדי תלוי למעשה בחקיקת פסקת התגברות. לא צריך להיות מומחה למשפט חוקתי כדי להבין את האיוולת הגדולה שיצרה המעורבות של בג"ץ בסוגיה החברתית-פוליטית הזו.
גם היום, הטענות המרכזיות כלפי הרפורמה אינן בשדה התיאוריות במדעי המדינה, האם ראוי איזון כזה או אחר בוועדה לבחירת שופטים והאם המודל הקנדי מתאים לישראל או הפרלמנטריזם הבריטי. מאחורי הטיעונים עומדים תמיד אותם חששות משלהי שנות השמונים – עלייתם של החרדים והכהניסטים. ופה קבור הכלב. הפתרון למצוקה הזו מצוי דווקא בשדה הפוליטי שבו נוצרה, כלומר בתוך הפרלמנט עצמו. יש היום בכנסת רוב מוחץ למפלגות מרכז-ימין ציוניות מובהקות, בספקטרום שנע בין 'הציונות הדתית' (בניכוי עוצמה יהודית למי שרוצה) ל'כחול לבן', 'ישראל ביתנו' ואפילו בואכה 'יש עתיד'.
בתיאוריה, שיתוף פעולה פוליטי בין חלק מהקבוצות הללו היה יכול להניב תוצאות של פשרה רחבה בחברה הישראלית. בפועל, זה לא קורה. מדוע? יש סיבות פוליטיות ידועות לכך;. הן נעות מחוסר אמון בנתניהו ועד שנאה לימין ורצון עז להפיל את נתניהו (שהחרם עליו החל כבר ב-2015). אבל האמת היא שמאחורי ההתנהגות הפוליטית חסרת האחריות הזו עומדת בעיקר העובדה שבית המשפט "סוגר את הפינה" מול הכפייה הדתית והאיום הכהניסטי, ומאפשר לשמאל להתנהל בחוסר אחריות שכזה, מבלי שישלם מחיר פוליטי.
זהו התפקיד הפוליטי החשוב ביותר של בג"ץ מבחינת השמאל. הוא מאפשר לשמאל לאמץ פוליטיקה טהרנית וקיצונית, שמונעת דיון ופשרה נרחבת בחברה הישראלית – לרווחתם הגדולה של החרדים והימין הקיצוני, שהחרם משמאל מעצים מאוד את כוחם הפוליטי. השמאל הפרוגרסיבי התרגל לכך שאת דמות המדינה הנוחה לו מעצב עבורו בכפייה בית המשפט העליון, וכך הוא יכול לתעל את האנרגיות הפוליטיות שלו לנושאים אחרים – מדינה פלסטינית, סילוק נתניהו, ומה שזה לא יהיה בעצם שרוצים שם בשמאל.
וואוו תמונות שלא נראו כמותן בכנסת pic.twitter.com/0L7NWQpAMT
— נדב אלימלך Nadav Elimelech (@NadavElimelech) February 13, 2023
בדרך כלל מבקרים את האקטיביזם השיפוטי על כך שהוא מכניס את בתי המשפט לשדה הפוליטי ומוביל לפוליטיזציה של המשפט; אבל יש למשוואה הזו גם צד שני – הוא מסיר אחריות מהפוליטיקה, ומוביל לדה-פוליטיזציה של הכנסת. במובן הזה, מדובר בתוצאה הרסנית הרבה יותר. לא רק שהאקטיביזם חילל את בתי המשפט, הוא חירב גם את התפקיד המרכזי ביותר של הכנסת בשבתה כבית הנבחרים, להשיג פשרות ראויות ומתונות בין חלקי העם.
מי שחרד להשפעה שיש לחרדים על דמותה של המדינה צריך להפנות את מרצו להרחבת הקואליציה. אם ממשלות מרכז-ימין היו מובילות רפורמה משפטית וממנות חלק מהשופטים, רוב הציבור לא היה כל כך מודאג. זה מה שהיה קורה במערכת פוליטית נורמלית, כזו שמבינה שהאחריות לעתיד החברה מונח באופן בלעדי על כתפיה, בלי בג"ץ ובלי 'בצלם'.
במקום זאת, האנרגיה כולה מופנית למאבקים ברחובות, עם איומים בסרבנות וחרם על הכלכלה. וזה אולי הסימן הבולט ביותר של דרדור הכנסת על ידי השמאל ובג"ץ; במקום שהכנסת תהפוך לזירה המרכזית לפעולה נגד הרפורמה, היא הפכה לזירה משנית, סניף של ההפגנות. הם צועקים בוועדות, קופצים על שולחנות ומפגינים במליאה – הכל חוץ מעבודה פרלמנטרית פוליטית. רק תשוו את זה למאבק הימין נגד הממשלה הקודמת – כמה מאמצים הוקדשו למציאת עריקים, שכנוע מתנדנדים והפלת הממשלה. שום דבר מזה לא קורה היום בשמאל. ההמון המוסת לא צריך לפרוץ לקפיטול שלנו, הוא כבר בפנים מזמן עם חנייה קבועה וחסינות.
הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו במשבר חסר תקדים. הרסניות תוצאותיו של האקטיביזם השיפוטי.
הכותב לא מכוון לנקודה המרכזית הנכונה
המטרה של חוק הגיוס הוא להכריח את הממשלה להתכתש ראש בראש עם בני הישיבות, להביא לחיסול הישיבות נוסח הצאר הרוסי והקומוניזם הרוסי, ולהפריד בין הימין לחרדים.
אבל ממשל נבון מכיר את גבולות הכח וימנע מעימות ראש בראש עם הישיבות, זה לא טוב לגופו, ולא טוב למדינה.
ההסתה נגד החרדים וההתקפות על שרה ויאיר מבוססים על כלל מרכזי מכללי התעמולה הקומוניסטית אותו ניסח הקומוניסט סול אלינסקי:
בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה. רדוף אנשים ולא מוסדות אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות [את נתניהו ולא את הליכוד] חתוך את רשת התמיכה ובודד את המטרה מכל אהדה [מכיוון שבסיס התמיכה של נתניהו זו משפחתו והמפלגות החרדיות מארגנים התקפות על בסיס התמיכה שלו וכך מבודדים אותו].
כל כך נכון וחשוב.
אם אוהבי מדינת ישראל היהודית היו פועלים כך נגד השמאלנים, לא היו פה שמאלנים.
ולא צריך יותר מדי מאמץ כדי להוציא לשמאלנים את החשק לדבר או לפעול.
צריך לזכור שהשמאלנים שפוגעים במדינת ישראל, ובמיוחד ביהודים שבה, ובעיקר ביהדות שלה (שהיא בעצם הסיבה לקיומנו כעם וכמדינה), הם לא רבים. ואילו אוהבי מדינת ישראל היהודית הינם רבים.
אין צורך לפגוע פיזית בשמאלנים. צריך לבצע פעולות מסוימות, שאין בהן אלימות, לא מילולית ובטח לא פיזית, כדי לדכא לחלוטין את השמאלנים
הימין לא יודע לשלוט. הנכונות להידברות יעני ופשרות אומללות מתעלמות מהאופי הבסיסי של הבולשביקים:
"הקומוניסטים תופסים את החברה כשדה קרב. המלחמה נטושה בכל ממד של החיים – הקהילה, הכלכלה, הפוליטיקה, הזהות, ההיסטוריה, החינוך, הביטחון, וגם בדל"ת אמות חיי הפרט.
הסיסמא, "הכל פוליטי", מבטאת את הגישה הזאת. זהו גרעין התפיסה הטוטליטרית.
אין תחום בתודעת הפרט שאינו מטופל בדרך התקפית של הפעלת כוח, גם אם זו הופכת לעתים קרובות ל"דיאלוג" שבמסגרתו בעל הסמכות האינטלקטואלית ובעל הכריזמה מעצב את תודעתו של בן שיחו הצעיר כמו "מהנדס נשמות". היה זה לנין שהורה, כי עם בר פלוגתא אין לנהל ויכוח; יש להרוס אותו. זוהי הגדרה מלחמתית.
בר הפלוגתא הוא יעד לכיבוש והשמדה.
בחברה הדמוקרטית מי שניגש לוויכוח, מניח כהנחת יסוד שמתקיים שוויון. אין זה משנה כמה קיצוני הוויכוח, קיימת תמיד האפשרות שעל רקע מטרה משותפת הצד השני בוויכוח יוכל לשכנע את צד א'. הרדיקל בא למשימה כשהוא חדור במטענים אידיאולוגיים מוחלטים ושנאה מלאה ארס. הוא מאומן לפגוע, לא לשכנע"
לעם ישראל יש ניסיון מר בהקמת ממשלה הכוללת את "הימין מרכז". כפי שציינת הקמת ממשלה של הליכוד, גנץ, לפיד וליברמן(74 מנדטים) יחזיר אותנו במהרה לממשלה הפריטטית, כך שלא יהיה שום הבדל בחוסר היכולת לנהל מדינה לעומת עכשיו. מספיק זיכרון קצר, זה קרה אך לפני שנתיים. כל אחד ממרכיבי קואליציה כזו ימשיך להתבצר בעמדותיו, כפי שקרה, ובפועל שום דבר לא ישתנה, והליכוד שניצח בבחירות יהיה מיעוט בקואליציה זו. פרט לכך ההפגנות ימשכו, השיח העלים ברשתות יימשך, התקשורת תמשיך לפמפם שינאה, כי לגנץ ולפיד אין שום יכולת להשפיע עליהן.
מדוע להתעלם מהשינויים הדמוגרפיים בעם היהודי ? ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית(32 מנדטים) נכון לעכשיו, יגדילו את מספר המנדטים שלהם בבחירות הבאות, על חשבון מפלגות השמאל. בראיון שערכת עם דן מרידור, הוא הודה בכך שהכוונה הייתה להגביל באמצעות חוקה או מתן יכולת לפסילת חוקים של בג"צ. נניח שבעוד 30 שנה היהדות הדתית והמסורתית(דמוקרטים לעילה ולעילה בניגוד לשמאל) על כל הפלגים יהיו רוב בכנסת, האם אפשר יהיה לכפות עליהם חוקה או חוקים או פסיקות בג"צ שאינם מעוניינים בהם ? הם יירצו לעשות רפורמה כמו היום, והאם עדיין קבוצה שולית שלא עוברת את אחוז החסימה(בעוד 30 שנה) יפגינו כמו היום ויאיימו כמו היום, צריך להתייחס אליהם ?
כפי שציינת במאמר, ריקון כנסת מסמכות החקיקה והעברת סמכות(ללא אחריות) זו לבג"צ, היא הבעיה העיקרית. על כן, הדבר החשוב ביותר כרגע זה להחזיר עטרה ליושנה לכנסת ולעם. גם אם זה כרוך בשבירת הכלים מול מערכת המשפט. בפועל מערכת המשפט מזמן שברה את הכלים.
המסקנה לתמוך בלוין ורוטמן.
התגובה שלך מראה בדיוק כמה חוסר הבנה יש במחנה שבעד הרפורמה. הדיון הוא גם לא על גיוס חובה לחרדים או לא. המתנגדים רואים ברפורמה כר פורה לפגיעה ממשית באיכות וסגנון חייהם תוך כפיה דתית משמעותית. גם כשיש מיעוט במדינה, זה לא אומר שהרוב יכול לדרוס אותו. הדתיים עושים כל מאמץ להפוך את המדינה (כולה) לדתית אבל אם היו מתמקדים באוכלוסיה שלהם, לא היה פה כל כך הרבה מתח.
אלי היקר,
נכון מאוד, מסכים עמך שלא צריך לדרוס את המיעוט. אך, עם ישראל היושב בארץ, כולו אוסף של מיעוטים, חרדים, כיפות סרוגות, חילונים ימניים, חילונים פרוגרסיבים שמאלנים קיצוניים, מסורתיים, מתנחלים, אזרחי דרום תל אביב, אנרכיסטים, ועוד קבוצות.
מי ששולט בפועל ולקח את כל עמדות המפתח במדינה משפט, פרקליטות, אקדמיה ותקשורת באמצעות נפוטיזים, קשרי משפחה, קשרי חבר מביא חבר, היא הקבוצה של החילונים הפרוגרסיבים, המעדיפים מדינת כל אזרחיה על פני מדינה יהודית. אני לא ממציא את זה הם מודים בכך בראיונות לתקשורת ובריש גלי. ה-"ספט העליון" ברק אמר זאת, בית המשפט העליון הוא כמו משפחה, וסירב לקבל למשפחה את אחת מגדולי המשפטנים בארץ פרופ' רות גביסון, ומנגד עמד על הרגליים האחוריות ואיים בהתפטרות אם אישתו לא תקבל את תפקיד של משנה לנשיא בבית משפט לעבודה. אותו בית משפט בראשותו וממשיכיו קידמו במהלך השנים, באמצעות פסיקות, ופעלו בכוונת מכוון לנתק את מדינת ישראל מיהדותה.
ציטוט : "הדתיים עושים כל מאמץ להפוך את המדינה כולה לדתית…"סוף ציטוט. אני רק יכול להבטיח לך שבשישים שנים אחרונות המדינה הופכת ליותר חילונית ויותר פרוגרסיבית.
אז אתה מוכן שקבוצת מיעוט פרוגרסיבית תשלוט על הקבוצות האחרות ותדרוס אותן, מנגד אינך מוכן לשלטון של קבוצת מיעוט חרדים. גם הם, החרדים רואים כר פורה לפגיעה ממשית באיכות וסגנון חייהם תוך הכפיה החילונית הפרוגרסיבית.
עקיבא,
זו הזדמנות טובה להודות לך על כתבת התחקיר הטובה מאוד שהכנת, אבל המאמר שלך כאן זה אולי הפעם הראשונה שהסרט יותר טוב מהספר.
זה שמרידור אולי רצה להתקין חוקה בגלל הדתיים , (ויצא לו העגל הזה הפיראט המשפטי אהרון ברק.) זה לא אומר שעכשיו מתנגדי הרפורמה חוששים בעיקר מהדתיים.
וכי לוין הוא חובב מדינת הלכה בעינייך ?
בעומק העניין אהרון ברק ושאר הפיראטים מספינת האהבה המשפחתית, רוצים לשמר את הדיקטטורה הפושעת שלהם בכל מערכות המדינה, נכון , גם כנגד הדתיים אבל בעיקר באופן כללי אבסולוטי , תוך שאיפה להמשיך את השליטה החולנית שהם מיישמים עבור הסדר העולמי החדש והאילומינאטים הבעלים הפגאנים שלהם.
שאר האידיוטים השימושיים שנוהים אחרי זעקות "סוף הדמוקרטיה" רובם בוודאי לא שייכים במודע לכת הפגאנים האלה, אבל אולי בתת מודע הם כן, חלקם חוששים מחוקים דתיים ורובם המכריע ממש טיפשים שחושבים שהעריצות הפושעת של בג"צ היא מופת של דמוקרטיה.
עצם המחשבה שהדתיים רוצים להקים מדינת הלכה על בסיס הכנסת היא מגוחכת.
וכי אפשר להקים מדינת הלכה על בסיס כנסת המינים הזו או אחרת ?
הדתיים בוודאי רוצים להעביר חוקים דתיים, אבל זה רק זמני עד ביאת משיח צדקנו שיחריב את מוסדות הציונות האנטישמית.
מה זה חשש מהדתיים? זה חשש מחוקים שאינם מתאימים להשקפת עולמו ועולם ערכיו של הדובר כלומר מדמוקרטיה.
לזה בדיוק מתכוון מרידור בהתייחסותו ל"חוקה שהוא לא ירצה לחיות תחתיה"
לכן שנאת דתיים ושמירת כח דיקטטורי הן שקולות.
אומלל. בן עוולה. למי אתה קורא "פשיסטים"? וחוזר על כל סיסמאות התעמולה הנבובות של הבולשביקים.
"כל התיאוריות וכל השיטות, גם של לנין וגם של מינצנברג, נועדו כדי לחבל במשטרים הדמוקרטיים ולגרום להם לקריסה. אלה בהגדרה נחשבו ל"פשיזם", ואילו משטרים ותנועות פשיסטיים טוטליטריים אמיתיים, כמו בגרמניה של היטלר ובאיטליה של מוסוליני, היו מעין בעלי ברית שסייעו באיגוף ימני לחסל את הדמוקרטיות הבורגניות'
שלוש שאלות:
א. הכותב חוזר שוב ושוב על הטיעון שמדובר על שנאת חרדים אך שוב ושוב מתייחס לכהנא כבעיה מבחינת השמאל באותה נשימה עם החרדים. אולי תחליט?
ב. הכותב מציין שיש רוב לימין המתון(מסמוטריץ' עד יש עתיד כדבריו) אך מה שעומד בדרך הוא שנאת נתניהו. אבל המציאות היא שאף אחד מהאחרים לא מוכן להכיל את סמוטריץ'. אפילו נתניהו היה מוכן להציע לבן-גביר הן את השר לבט"פ והן את יו"ר הועדה המקבילה כדי לפרק את מפלגת הציונות הדתית ובלבד שסמוטריץ' לא יקבל תפקיד בטחוני. כנראה מתוך הנחה שעוצמה יהודית היא מפלגת אופנה ולא שותפה פוטנציאלית לטווח הארוך.
ג. הכותב קורא לשמאל המתון('מרכז') להראות מוכנות לפשרות ובו בזמן מצדיק את חרדתם מהחרדים. האם אין בכך סתירה?
נתן אשל, השליך חכה,
https://rotter.net/forum/scoops1/783991.shtml
האם משהו מאמין שזה היה קורה ללא אישור של רוה"מ נתניהו.
בבחירות האחרונות , בן גביר, רוטמן וסמוטריץ התחזקו על חשבון הליכוד כי נמאס לצבור הימני להצביע ימין על מנת לקבל שמאל
אם 64 מנדטים של ימין מלא לא מאפשרים לנתניהו למשול די ברור שבבחירות הבאות הוא יצפה בהן מביתו או שהליכוד יתרסק ל20 מנדטים והשותפות הקואליציוניות יתחזקו מאוד אל אזור ה 50 מנדטים .
הליכוד מאז 1977 לא הבין משילות מהי. שליטה הפקידות מהי. ושליטה על חקיקה. את פרי הבאושים של יו"ר ועדת חוקה לין איש הליכוד דאז ואת שר המשפטים מטעם הליכוד מרידור – ע"ע "האהבלים הלכו הביתה" ואנחנו העברנו את השלטון ביודעין לאהרון ברק.
יש לכם 64 מנדטים. בשביל מה נתניהו זקוק לגנץ? מה יספר לבוחריו, היתה לי ממשלת ימין על מלא אבל העדפתי מדיניות של שמאל?
מתפקדי הליכוד הציבו את מי שהציבו בחזית הרשימה כי נמאס להם מהעסקנים ומהאי משילות.
חשוב לציין שהפיד ממדינה דתית מבוסס על אשלייה.
ישנם שני חוקים ׳דתיים׳: חוק השבת וחוק החזיר.
אבל קודם כל, אף אחד מהם לא היה יוזמה של המפלגות הדתיות. וחוץ מזה-יום שבתון שבועי לבילוי עם המשפחה הוא לא רעיון מקורי של ישראל וחוק החזיר נובע מהתחשבות ברגשות המוסלמים באותה מידה.
עכשיו עלה חוק שלישי: חוק הכותל. אבל הוא מתייחס לכיבוד מוסד המוגדר מלכתחילה דתי יהודי אורתודוקסי. האם היו מגיבים ככה לחוק שמחייב לכבד את הר הבית? את כנסיית הקבר? משום מה רק את היהדות צריך לדחוק לקרן זווית.
ומעבר לזה, מדובר על רתיעה מלקיחת רעיונות ממקורות היהדות. ישנם המון דינים בתחום יחסים חברתיים(שומרים, מזיקים וכו׳) ובתחום ניהול בתי המשפט בהם להחכה יש רעיונות מצוינים שבהחלט אפשר לטעון שהם טובים מהקיים בחוק כרגע. אבל יש רתיעה מעצם הרעיון של לאמץ חוקים ממקורות כאלו.
כך שכל הרעיון של דתיים שרוצים לכפות מדינה דתית הוא מופרך מיסודו. בינתיים הדת היחידה פה שחסידיה דוגלים בכפייתה והכנסתה לחוקה היא דת זכויות האדם.
ברור שזה החרדים. הם רוצים לאכול את כל העוגה, שיועילו בטובם להתגייס לצבא.
בסיס הטיעון שלך ביגמן אינו נכון אף על פי שאתה מגיע למסקנה הנכונה, דהיינו בגץ הורס את המדינה. אם הפחד מהחרדים שמוביל לשנאה כה עזה כלפיהם הוא שמדריך את פסיקות בגץ וכה מרתיע את השמאל/מרכז בארץ אז מדוע הוא כה סלקטיבי ומופנה בחוסר הגיון שרידותי לכאורה כלפי יהודים שרוצים בקיומה של מדינת יהודים ולא כנגד האויב הפנימי האמיתי, היינו הערבים שמצהירים וגם פועלים נגד המדינה ויהודיה?
ראית פעם פסיקה של בגץ כנגד הערבים? נהפוך הוא, כל הפסיקות שלהם רק מעניקות רוח גבית לאג'נדה האנטי ציונית והאנטי יהודית שלהם.
דבר נוסף – איך שנאת חרדים והחשש משילטונם הדתי מסתדר עם ההצעות הנדיבות עד מופקרות שהשמאל/מרכז נותן לחרדים שרק יואילו להצהיר כי יעשו יד אחת איתם בהקמת ממשלה.
לא ביגמן, לא שנאת חרדים היא הרציונל להתנהלות השמאל/מרכז, אם כי היא תירוץ טוב ותתפלא, גם לא שנאת ימין, הדבר שמניע אותם הוא פחד גלותי קדמון וגנטי מפני הגוי החזק שגורם להם להתרפס בפניו ולרצות אותו בכל מחיר.
בישראל למרות קיומנו העצמאי לכאורה ועוצמתנו הצבאית אנחנו מיעוט בחלקים נרחבים של הארץ הנשלטים ע"י הערבים ואנחנו גם פסיק ביחס לים הערבי העוטף אותנו ולכן יהודי השמאל/מרכז עדיין חשים כמו יהודי הגלות במשך 2000 שנה ומתנהגים כמוהם.
הפתרון היחידי הוא חוקה והקצבת כהונה של ראשי ממשלה,, שרים חכ"ים שופטים ראשי ערים וכל נושאי שררה.
המצב בו פונים למדינות זרות ומבקשים התערבות לא ירחק היום ויבקשו פה גם התערבות צבאית כנגד המחנה האחר הנתפס כיריב ולא כלגיטימי. ביביסט אינו לגיטימי בעיני השמאלן הקיצוני הנתפס כאנרכיסט ומשתף םעולה עם אויבי ישראל, להנאתם של האחרונים הצופים במחזה.