מסע בין כוכבים עם גיל וגלי

חלל – הגבול הסופי

אלו הם מסעותיה של ספינת החלל בהרב-מיארה. משימתה: לחקור עולמות חדשים מוזרים, לחפש חיים חדשים ותרבויות חדשות. לצעוד באומץ היכן שאף אדם עוד לא דרך…"

שבוע חדש, המצאה חדשה מבית משפטני ישראל. בחוות הדעת שפרסם המשנה ליועמ"ש גיל לימון בתגובה להצעה לתיקון חוק יסוד הממשלה אותה הגישו ראשי סיעות הקואליציה, טוענים אנשיה של מיארה כי היא מעוררת "קשיים משפטיים", ואף עשויה ליצור "חור שחור" שאיננו נתון לביקורת שיפוטית.

מבולבלים? גם אנחנו. ל"קשיים משפטיים" כבר התרגלנו מזמן כאחד הכלים המועדפים מצד מפלגת היועמ"ש לסיכול כל יוזמת חקיקה או החלטה ממשלתית אחרת. במרבית המקרים וכפי שנראה מיד, אותו "קושי משפטי" מתברר כלא יותר מהקושי של יועץ משפטי לוותר על סמכות שלקח בניגוד לחוק, או פשוט הקושי לראות נבחר ציבור מקבל החלטה ובאמת מיישם אותה גם ללא פיקוח הגננת. אלא שהפעם כאמור נוסף לו חידוש קוסמי מרהיב.

ראשית יש להזכיר כי כל סערת "הנבצרות" שקמה מחדש לאחרונה סביב האפשרות לכאורה כי היועמ"ש עלולה להכריז על ראש הממשלה נתניהו כלא כשיר לתפקידו, עוסקת כולה בספין שקרי מן היסוד. בשום מקום בספר החוקים של ישראל לא נכתב כי ליועמ"ש יש סמכות או יכולת כזו, בשום עילה שהיא. ההתייחסות היחידה לכך בחוק יסוד הממשלה, כפי שלימון עצמו מסביר, היא במקרה של פטירה או מקרה בו "נמנע" מראש למלא את תפקידו "דרך קבע".

יתרה מכך, לימון מודה כי "הדין הקיים אינו מובהק או ברור דיו", אך מיד מציע לו פרשנות מעוותת הקובעת כי הוא "בכל מקרה אינו כולל רק מצבים של נבצרות הנובעת מאי יכולת פיזית או נפשית לכהן באופן זמני". מהיכן הוא שואב את הקביעה הזו? אמרת אגב מעורפלת של השופט מלצר לפיה יכול להתקיים קשר נסיבתי בין הפרת הסדר ניגוד עניינים מצד נתניהו, לבין מצב אותו הגדיר במעומעם כ"נבצרות פונקציונלית". כאמור – בניגוד לחוק, ללא שום סמכות לדון בכלל בעניין ועל בסיס פרשנות אישית בלבד, עליה לימון בונה "תפיסה משפטית" דמיונית. בניגוד לטענת לימון, הדין הקיים לא מכיר במצבים אפשריים נוספים של נבצרות, ולכן גם הטענה על "קושי" בשינויו מופרכת כמובן. אפילו מלצר עצמו, ממעמקי הפנסיה, כבר מהסס לדבר על כך ביותר מרמז, אבל אין לו צורך – תמיד יהיה פקיד שיתנדב לשמש כפרשן תורן.

גיל לימון: התוצאה היא יצירת חור שחור נורמטיבי.
אופיר כץ: לאחרונה אנחנו שומעים אותו הרבה את המונח הזה.
אפרת רייטן: מאיפה המונח הזה?
גיל לימון: אני לא יודע מאיפה המונח הזה.
אופיר כץ: זה מונח שעולה כשהימין השלטון pic.twitter.com/rPxDmuETre

— יהודה שלזינגר (@judash0) March 1, 2023

הצעת החוק של הקואליציה באה לתקן בדיוק את הפרצה הזו, ולא לאפשר לפקידים ושופטים להחזיק בידיהם את ההכרעה על זהות ראש הממשלה, על חשבון בחירתם בקלפי של מיליוני אזרחים. אלא שדווקא את הניסיון להכניס בהירות וסדר לחוק העמום, ובכך למנוע את המנוף המשפטני על נבחרי הציבור, לימון מגדיר כאותו "חור שחור" שמונע ר"ל "ביקורת שיפוטית". לא עולם הפוך – יקום הפוך.

כאשר מנקים את בליל הלהג המשפטני נשארנו שוב עם שאלת היסוד: למי המילה האחרונה? מבחינת המציעים לתקן את החוק, הכרזה על נבצרות תיעשה על ידי ראש הממשלה עצמו או על ידי הממשלה ברוב של 75% מהרכבה. במקרה נדיר שבו ההכרזה על נבצרות תהיה בניגוד לדעת ראש הממשלה, ידרש אישור בכנסת ברוב של 90 ח"כים לפחות. כלומר, הציבור ונבחריו הם הקובעים מי יעמוד בראשות הממשלה, ואם ירצו בכך יוכלו לשנות את קביעתם בהתאם לנסיבות מסוימות המוגדרות בחוק.

מנגד, בעולם האנטי-דמוקרטי של הצמד גלי וגיל, שופטים ויועמ"שים צריכים להחזיק בנוסף לשלל הסמכויות שגזלו לעצמם גם ביכולת ההכרעה על נבצרות וביטול בפועל של הבחירות, ללא שום הגדרה בחוק ולמעשה בניגוד מוחלט לחוק, וכאשר הם עצמם נמצאים בניגוד עניינים חריף ומתמשך. כאשר המחוקק מבקש לתקן את המצב, המשפטנים מצידם ממשיכים לנדוד הרחק למחוזות שאינם מוכרים בשום דמוקרטיה מתוקנת. זו רק דוגמה נוספת לאופן בו משפטני ישראל מוטטו לחלוטין את כל האיזונים והבלמים בין הרשויות וערערו לחלוטין את המערכת הפוליטית בניסיון לבצר את כוחם המוגזם, ועוד טוענים שכל ההפיכה הזו נעשית בשם ה"דמוקרטיה". מבולבלים? גם אנחנו.