מעוף הזרזירים הגדול

כמו זרזירים, גם בני אדם מחקים זה את זה באופן אינסטינקטיבי, טוען חתן פרס נובל לפיזיקה ג'ורג'ו פריזי. הפצת מידע באמצעות חיקוי היא דפוס שכיח. אנחנו עוקבים אחר אלו הדומים לנו, נמצאים לצידנו או קשורים אלינו, ובהמשך מאמצים את דרכי חשיבה והתנהגות.

פריזי נודע בין היתר בשל גילוי ההשפעה ההדדית של אי-סדר ופלקטואציות במערכות פיזיקליות מורכבות. הוא הצליח למצוא הסבר מנומק לשאלה כיצד 'ענן זרזירים' המונה אלפי פרטים מסוגל לבצע תנועה מתואמת ולשנות כיוון ומהירות באופן כה מושלם. הוא גילה שכל פרט בלהקה מחקה שבעה פרטים אחרים המקיפים אותו, והמידע מועבר באלפיות שניה ליתר חברי הלהקה. זה מאפשר להם להגיב לשינוי כהרף עין, בלי להתקל זה בזה במעופם. די בזרזיר אחד שלא יעשה זאת על מנת לגרום לתאונת שרשרת שתרסק את כל הלהקה.

אני מבין קטן בפיזיקה סטטיסטית אבל יכול להתחבר למסקנותיו של פריזי ככל שהדברים נוגעים לעולם האדם. בעיקר כאשר אני בוחן את תגובותיהם האוטומטיות של אנשי תקשורת ואקדמיה, היי-טק ויוצאי מערכת הבטחון (מיל'), אנשי פיננסים ותרבות, שנענו לקריאת הקרב של נשיאת בית המשפט העליון לפני כחודשיים.

חיות הצהירה ב-12 ינואר כי "ככל שתוכנית השינויים שהוצגה תתממש, תיזכר שנת ה-75 כשנה שבה נפגעה זהותה הדמוקרטית של המדינה פגיעה אנושה" – קריאה שהוציאה את מעוף הזרזירים הגדול נגד הרפורמה המשפטית לדרכו. לא יכול אדם לפתוח עיתון, להאזין לרדיו, לצפות בטלויזיה, או לעיין בדיגיטל מבלי לשמוע שוב ושוב דוברים המוחזקים מומחים בתחומם מדקלמים מנטרות כמו "הדמוקרטיה בסכנה" ומתנבאים בבטחון עד כמה השינויים המוצעים בחקיקה יפגעו בכלכלה, בביטחון, בחברה, ביחסים הבינלאומיים, בשלטון החוק או במצבם הבריאותי והנפשי של אזרחי המדינה, אם לציין מקבץ זרזירי מזדמן, בלי שיהיה לנבואותיהם שום תוקף ממשי.

נשיאת העליון ממשיכה במתקפה: ככל שתוכנית השינויים שהוצגה תתממש, שנת ה-75 של מדינת ישראל תיזכר כשנה שבה נפגעה באורח אנוש זהותה הדמוקרטית@almog_tamar pic.twitter.com/erYX2kc74G

— כאן חדשות (@kann_news) January 12, 2023

ניקח לדוגמא את מכתב הכלכלנים. תוהה אדם מן הישוב מה מביא 270 פרופסורים ודוקטורים לכלכלה להביע התנגדות לרפורמה ולטעון בשכנוע עצמי כה עמוק כי "מהלכי הממשלה צפויים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט והשירות הציבורי". והתשובה היא שבהיותם חלק מהלהקה הם מתאימים עצמם לנבואות נשיאת בית המשפט העליון וחסידיה, המדברים מתוך פוזיציה. זרזיר לזרזיר יביע אומר.

מכאן הם אף מסיקים כי "להערכתנו הרפורמה תגרום לנזק חסר תקדים לכלכלה הישראלית". ונשאלת השאלה, מי לידם תוקע שלרפורמה תהיה בהכרח השפעה שלילית ולא חיובית. הבנק העולמי מדרג כיום את ישראל במקום ה-85 בקטגוריית אכיפת הסכמים. מצב בלתי נסבל הפוגע בנשמת אפה של כל כלכלה מתוקנת. מדד עשיית עסקים מראה כי הליך ליישוב סכסוכים בישראל אורך 975 ימים לעומת ממוצע של כ-590 יום במדינות ה-OECD. רק חלק קטן מהנתונים המלמדים עד כמה דחוף הצורך בתיקון המערכת.

ואם בנבואות עסקינן, בעלי הזכרון בינינו עדין זוכרים את נבואות גדולי הכלכלנים בתבל שהתבררו כחלומות באספמיה, והסתיימו בסדרת משברים מטלטלים בכללם משבר הדוט-קום בשנת 2001, משבר הסאב-פריים בשנת 2008 ואחרון, משבר המניות ב-2016 אשר ריסקו גם את שוק המניות. אני תמה אם בין החותמים הנכבדים על העצומה המנבאת בביטחון מה יקרה לכלכלה הישראלית, יש אפילו אחד המסוגל לנבא מה יקרה מחר בבוקר למדד ת"א 35 בבורסה. יכולת זו הייתה הופכת אותו ודאי לאדם אמיד מאוד.

ובדומה, מנכ"לי חברות היי-טק המתנבאים כי התעשייה הישראלית עתידה להתרסק בעקבות הרפורמה המשפטית, מאלף ואחת סיבות שיגרמו נזק בלתי הפיך למדינה. גם כאן מותר להטיל ספק אם יש בקרבם אפילו אחד המבין במשפט חוקתי. אלא שבדומה ליתר הזרזירים, גם הם מתאימים עצמם ללהקה, ומעזים להשליך על עניינים הקשורים לתחום עיסוקם.

בשנים האחרונות, ממוצע של חמישה אחוזים בלבד מן הסטארט-אפים החדשים הצליחו להגיע לאקזיט, שפירושו 'להפגש עם כסף'. משמעות הדבר היא שרק בחמישה אחוזים מן המקרים מייסדי החברות, שהכירו לפני ולפנים את תחום התמחותם, השקיעו בו שנות עמל רבות, ושיכנעו משקיעים בכדאיות ההשקעה – הצליחו לנבא בהצלחה מה יעלה בגורל הסטרט-אפ שלהם עצמם.

מדובר בתחום עתיר סיכונים בו קשה מאוד לצפות מראש הצלחת, גם כאשר מדובר בידע נרחב, יכולות מוכחות וגיוס מיטב המוחות. לפי מחקר של קרן ויולה שהתפרסם בינואר האחרון, חצי אחוז בלבד מסך כל חברות הסטרט-אפ מצליחות לממש במלואן את ציפיות המשקיעים ולהפוך ליוניקורנים (חברות שגייסו לפי שווי של למעלה ממילארד דולר). בתנאים הללו ניתן היה לצפות מנביאי ההיי-טק להפגין מעט צניעות כאשר הם מתבטאים בביטחון בנושאים שאינם קשורים לתחום התמחותם, ולהפסיק להשמיע איומים שונים.

והערה אחרונה באותו עניין. רוב חברות ההיי-טק הבינלאומית שבסיסן בארץ נענות לדרישת לקוחותיהם להעביר את סמכות השיפוט לבתי משפט בארה"ב. זה קורה משום ששמעם של בתי המשפט בישראל יצא למרחקים כבלתי יעילים ובלתי ודאיים. ראוי היה שעובדה זו תשפיע אפילו בשוליים על מעוף זרזירי ההיי-טק.

נעבור לרגע למתנבאים מקרב בכירי מערכת הבטחון בדימוס. אלה שבילו חלק נכבד מחייהם בהגנה על חיינו, שלטו ברזי המקצוע וניהלו מערכות מורכבות. גם הם ברובם מבינים קטנים במשפט חוקתי, וספק אם מסוגלים לנבא כיצד תשליך הרפורמה על עתיד הדמוקרטיה. אלא שבדומה לחבריהם הזרזירים במיליה הכלכלי והחברתי, הם מתאימים עצמם בקפדנות למעוף הלהקה על מנת למנוע חלילה את התרסקותה. מלחמה, כפי שיודע כל מי שהשתתף בה, היא ממלכת אי-הוודאות מראשיתה ועד סיומה. רוב המידע המגיע למפקדים מבולבל ובדרך כלל שגוי. הדוכס מוולינגטון שפיקד על עשרות קרבות טען כי הקדיש חיים שלמים בניסיון לנחש מה מצפה מעבר לגבעה.

על רקע זה ניתן היה לצפות לקצת יותר ענווה מאלופינו (במיל'), חבריהם בשב"כ ויתר גופי המערכת המטיפים לנו בביטחון מוחלט כמה רעה תהיה אחרית הדמוקרטיה אם נאמץ את הרפורמה המוצעת. נאמר רק שאילו היה ביכולתם לנבא בכזו הצלחה גם את מהלכי אויבינו, יתכן ומצבנו הביטחוני היה משופר לאין ערוך. יכולת מרשימה כל כך לראיה מרחוק הייתה לבטח מסייעת להם לנהל טוב יותר לא רק את מלחמות לבנון הראשונה והשנייה ואת המבצעים נגד החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, אלא גם את יתר גלי הטרור. מן הסתם היינו יוצאים מאותם עימותים עם ידינו על העליונה באופן חד משמעי, מה שלמרבה הדאבה לא קרה, ולא במקרה. מתברר שגם כאשר שולטים ברזי המקצוע הצבאי קשה להתנבא ביחס למה שעתיד לקרות מן העבר השני של הגבעה, לא כל שכן כאשר מדובר בנושאים אחרים.

ניתן להמשיך באותו קו ולהעמיד למבחן המעשה, בזה אחר זה, גם את תחזיות יתר המומחים לנושאי חברה, בריאות, יחסים בינלאומיים וכו', רק על מנת לגלות שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה, אפילו בתחומי התמחותם. האם בנסיבות הללו לא עדיף היה שיגלו קצת יותר ענווה ביחס לתרחישי האימה אותם הם צופים בנושאים בהם הם מבינים פחות? הפיזיקאי היהודי-דני נילס בוהר, חתן פרס נובל ומאבות פצצת האטום, טען בסרקזם כי קשה מאוד להתנבא בעיקר ביחס לעתיד. הוא הסביר שאין בדרך כלל בעיה למצוא בהווה מודל התואם לכאורה את נתוני העבר, אבל עניין אחר לגמרי הוא למצוא מודל כזה שמקורו בעבר וניתן יהיה לשכפל אותו בעתיד.

על מנת למנוע בלבול, חשוב לציין כי יש הבדל תהומי בין מומחים העוסקים בנושאים קבועים וחד-ערכיים כמו הנדסה וכימיה, חשמל ואלקטרוניקה, מחשבים, תחבורה ודומיהם, לבין אלו העוסקים במה שמכונה מדעי החברה והרוח ונעדרים יכולת ניסויית בשאלות מחקריות. מהנדס אזרחי מסוגל לחשב מה כמות הברזל והבטון הנדרשים לשלד בניין על מנת שיחזיק מעמד ברעידת אדמה, ללא קשר לשאלה אם ומתי תתרחש. ברזל ובטון יישארו תמיד כאלה, בין שבונים את הבנין באוסלו או בת"א, ביום או בלילה, בקיץ או בחורף. במידת הצורך הוא יוסיף מקדמי ביטחון הנוגעים לסוג הקרקע, התשתיות, וצפיפות התושבים באזור. אחר הוא המצב כאשר מדובר בעולם האדם, בו הכל זורם כל הזמן ושום דבר אינו קבוע או חוזר על עצמו. לא בכלכלה, לא בחברה, לא בתרבות ומעל הכל לא בפוליטיקה שאת האופק שלה ניתן אך בנדיר לשער.

התחלנו בסטטיסטיקה ונסיים בה. האלוף במיל' גיורא איילנד, מן המוחות החריפים שצמחו במערכת הביטחון וכיום אחד ממתנגדי הרפורמה, טען לאחרונה כי גם כאשר מדובר בסיכון נמוך, הכרח להביא בחשבון לא רק את  ההסתברות אלא גם אתהתוחלת. לשיטתו מדינת ישראל טעתה לא פעם בעבר כאשר קיבלה החלטות על בסיס סבירות נמוכה. אילו הכפילה את הסבירות בסיכון הגלום במחדל (העשייה או אי-העשייה), מה שקרוי תוחלת, הייתה מגיעה להחלטות אחרות. מכאן הוא מסיק שגם אם נבואותיהם של שוללי הרפורמה לפיהן ישראל תהפוך לדיקטטורה, ובעקבות זאת הכלכלה וכל היתר יפגעו אנושות – הן בעלטת סבירות נמוכה, נאמר רק 20%, עדיין הצדק עימם. עצם הסיכון שתרחיש כזה יתממש מצדיק לדעתו ויתור על הרפורמה.

ניתן להציג לסברה זו שתי שאלות. הראשונה – מה אם הסבירות לפגיעה בדמוקרטיה אינה 20% אלא משהו השואף לאפס. המכפלה של אפס סבירות בכל נתון תוביל לאפס תוחלת. יתרה מכך, מותר וצריך לשאול עד כמה תסכן את ישראל החלטה לשמר את המצב הקיים כמות שהוא. ומה יהיה שיעור התוחלת היה והרפורמה לא תעבור. התשובה היא שאם כך יקרה, ומי שיוסיף לנהל את המדינה מכאן ואילך (ובמשנה מרץ) תהיה אותה סמכות המכנה עצמה שופטת ובפועל סמכות שלטונית לכל דבר, המונה 15 שופטים ממונים שלא נבחרו על ידי העם – אז עשוי להקיץ הקץ לא רק על הדמוקרטיה, אלא על מדינת ישראל גופה.

שכן פוליטיקה היא בעת ובעונה אחת אמנות האפשרי ואמנות ניהול הארנק והחרב. אמנות שהפוליטיקאים שלנו עם כל מגרעותיהם הוכיחו כי הם שולטים בה לא רע – כפי שניתן להיווכח מהישגי המדינה ב-75 שנות קיומה. וזאת בניגוד לאלו שקבעו אמנם שמלוא כל הארץ משפט אך מעולם לא הוכשרו לעסוק במשתמע מכך. אבוי לנו אם ניסחף עם יתר הזרזירים בענן הגדול ונניח להם לעשות זאת.

אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.