זעקות חסרות בסיס על פגיעה בהשקעות מייצרות רעש מיותר, במיוחד כאשר המתנגדים לתיקון המערכת מסרבים לכל פשרה או דיון
אני תומך ברפורמה המשפטית. יש לי מספר הארות לתרום אך ככלל, הרפורמה הייתה צריכה להיות מחוקקת לפני שלושים שנה לפחות. הגיע הזמן שזה יקרה ואסור לוותר על כך. שמענו בתקופה האחרונה שחקנים רבים מעולם הכלכלה אשר מאיימים או מזהירים מפני נזקים במקרה בו הרפורמה אכן תבוצע.
אז מהי האמת? בסופו של דבר, משקיעים מגיעים למקום בו זכויותיהם שמורות. הם רוצים לראות שלטון חוק. הם רוצים לראות שקניינם שמור מפני פעולה שרירותית מצד הממשלה. זהו העיקר ולכן מדינות שאינן בהכרח מציגות מאפיינים דמוקרטיים אך מצטיינות בשלטון חוק ושמירה על זכויות קניין, כמו סינגפור למשל, משגשגות. יחד עם זאת, אין כל ספק כי ישנה פרמיה ליציבות מוסדית ושלטונית ולמשטר דמוקרטי, ומשקיעים מעדיפים להשקיע במקום בו הם מרגישים בנוח, על פני מקום אחר בעל מאפיינים רודניים או אוטוקרטיים.
לא כאן המקום להרחיב בנוגע לפרטי הרפורמה לתיקון מערכת המשפט, אבל למיטב הבנתי היא אינה פוגעת כמלוא הנימה בזכויות הקניין, בוודאות המשפטית או בדיני חוזים, וההיפך הוא הנכון. לא רק שאני לא מזהה בעיה למשק הישראלי, אלא שאני סבור כי הוא ייצא מחוזק בטווח הארוך.
במקביל, לא ניתן להכחיש כי כלכלה יציבה ומשגשגת בנויה בין היתר על אמון, וזעקות שבר מצד כלכלנים, אנשי הייטק ואחרים אכן עלולות לערער את אמון קהילת המשקיעים בישראל וליצור נזק. בית ההשקעות האמריקני JP Morgan פרסם בימים האחרונים סקירה מדוברת על הכלכלה בישראל, בה צוינו גם ההשפעות שעלולות להיות לרפורמה והוגדרו כגורם סיכון. מעבר לכותרות המרעישות, רצוי לקרוא לעומק כדי להבין באמת.
הנקודה הראשונה אשר נוגעת לרפורמה מוגדרת כ"חששות" לגבי הכוח המוסדי ואקלים ההשקעות בישראל. הניתוח של JP Morgan מציין את ה"מחאות" כמעלות ספקות לגבי המשך שלטון החוק בישראל, מעידות לכאורה על פילוג בציבור ומייצרות "דאגות" כגורם. במילים אחרות, הסקירה מדברת על הסכנה ל"מחלוקת" ציבורית כגורם סיכון. במספר הזדמנויות לאורך הדו"ח, בית ההשקעות מציין את ה-"פרשנות" שניתנה לאותם צעדים ברפורמה כגורם לאי-יציבות.
כל זה נכון לכל הדעות. אין שום ספק שאנחנו משלמים כעת את מחיר הטרללת המתמשכת בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית מזה מספר שנים. ככלל, רצוי מאוד שרפורמות חוקתיות יעברו מתוך קונצנזוס. אילו היה ניתן לייצר שיח רציני סביב הרפורמה מול אנשים שמוכנים לבוא לשולחן הדיונים עם הצעות רציניות, היה גם מקום לפשרות מסוימות. הבעיה היא שאנחנו עדים לחרמות מצד האופוזיציה ולהיעדר רצון לקיים שיח אמיתי. אם האופוזיציה לא תתעשת מהר, לא תהיה ברירה אלא לקדם את הרפורמה בהקדם האפשרי ובמעמד צד אחד. זה אולי יביא לתוצאה תהיה טובה יותר, אך מנגד רק יגביר את זעקות השבר משמאל ואת פוטנציאל הנזק הכלכלי.
משקיעים זרים לרוב אינם בקיאים בנבכי הכלכלה והמשפט בישראל. הם עשויים לשמוע את הרעש מסביב, להיכנס למגננה ולקחת צעד אחורה עד שהתמונה תתבהר. בסופו של דבר הם יבינו שאין ממה לפחד אבל בינתיים עלול להיגרם נזק כלכלי, יותר או פחות. קשה לאמוד אותו אבל כאשר חלקים לא מבוטלים בכלכלה הישראלית, לרבות בתחום ההיי-טק שהוא קטר המשק, מזהירים כי המדינה תהפוך לדיקטטורית, זו תהיה אופטימיות לא רציונלית להאמין שלא תהיה לכך שום השפעה.
מה עלינו לעשות כדי למזער את הסיכון? כדי שלא תהיה פגיעה כלכלית בטווח הקצר וכדי לשמור על אמון השווקים, חשוב להמשיך לנסות להגיע להידברות עם אותם גורמים באופוזיציה, אם יש כאלה שמוכנים לדבר. מצד אחד אסור לוותר על הרפורמה בשום פנים ואופן, אך מאידך, אולי כדאי לנסות להגיע להבנות מסוימות, על מנת להוריד את גובה הלהבות. ייתכן שאפשר לנסות להגיע להסכמים עם גדעון סער ומתן כהנא, גם אם חלקיים, כדי לדרבן אותם לפחות להימנע בהצבעות. אולי אפשר להגיע עם גנץ או ליברמן להבנות. בכל מקרה חייבים לעשות מאמץ להידבר ולהגיע לתוצאה מקובלת ככל שניתן. אם נצליח לגרום לכמה מחברי האופוזיציה להימנע, יהיה יותר קשה למתנגדים לטעון שהמדינה חרבה וזה ישפיע לטובה על ההשקעות בישראל.
אם יתברר כי הניסיון הזה בלתי אפשרי, ניאלץ בצער לחיות עם נזק מסוים במשך תקופה. בסופו של דבר, כאשר יוצאים מהפוזיציה, כל מי שאינו נמנה על הקומץ שגזל לעצמו כוח מוחלט, יודע כי התיקון ראוי ורק ישפר את הדמוקרטיה הישראלית, את המנהל התקין, את האיזונים והבלמים וגם את הכלכלה. המבקרים ובעיקר המשקיעים יבינו שלא קרה דבר והשקעותיהם לא בסכנה, הסערה תשכך ונשאר עם מערכת משופרת לטובת כלל אזרחי ישראל.
זו האחריות של כל הצדדים הן באופוזיציה והן בקואליציה. אסור לשכוח שאנחנו עם אחד וציבור אחד, וכולנו רוצים לראות את ישראל חזקה ומשגשגת.
אמיר וייטמן הוא מנהל קרן הון סיכון Champel Capital
אנחנו הימין לא רוצים לא פשרה ולא דיון. דיקטטורה חובה לרמוס עד הסוף, לא להשאיר שריד ופליט כדי שלא תשוב ותרים ראש.
הכלכלנים גורמים נזק רק לעצמם. כולם מבינים שהכל תעמולה ושקר. ובכלל מי שהאזין פעם לתחזיות של כלכלנים הפסיד כסף. ומי שהעז לפעול הפוך מהתחזיות הוא זה שהצליח.
צודק.
אפשר להוסיף שזו חוכמה קטנה מאוד לבקש הידברות כשאתה נמצא בנחיתות.
מחנה השמאל הוכיח פעם אחר פעם שכשהוא יכול אז הוא לא סופר את הצד השני.
מזמן אהרון ברק כשאפילו לא היה דיון ציבורי על ההפיכה שחולל,
ועד יאיר לפיד שהחליט שהוא לא מביא להצבעה בכנסת הסכם שמוותר של שטחי מולדת
מאמר נאיבי.
ממשלת השיסוי הוכיחה שוב ושוב שהמרכז הפוליטי יעדיף התאבדות פוליטית על נתינת הישגים לימין(הדוגמאות הבולטות הן תקנות יו״ש והריצה הנפרדת של שקד בבחירות).
בנוסף, החולשה המרכזית של גוש השמאל-מרכז-׳ימין׳ מתון היא העובדה שהוא לא מוכן להציע פשרות משתלמות לרוב הבוחרים(הליכוד, החרדים, הציונות הדתית ומהצד השני רוב המפלגות הערביות) בגלל כל מיני קווים אדומים ושראשיו פוחדים להנהיג ולנסות לשנות את גבולות הגזרה של מה שנקרא לגיטימי בעיני בוחריהם(אפילו את רע״מ נתניהו היה צריך לכאורה להכשיר בשבילם).
והקמפיין המתוקשר כבר הפך את הרפורמות לנושא כל כך לא לגיטימי שאף מנהיג בגוש זה לא יסכן את הפופולריות שלו בחוסר התנגדות אליהן.
בקשר להאם צריך להעביר את הרפורמה בכל מקרה – אני איתך. אבל הגישה של לשרוף את המועדון מזיקה. גם אם המחנה השני מנכס לעצמו את הישראליות, את הצדק ואת זריחת השמש, הגישה צריכה להיות "אנחנו פתוחים להידברות, כולנו עם אחד, בואו נסכים על חוקי המשחק גם אם איננו מסכימים". בסופו של יום זו הארץ של כולנו, ואנחנו צריכים לחיות בה ביחד, התפרצויות זעם מתאימות למתבגרים, כוא נתנהג כמו בוגרים.
יובל,
נראה לשמאל מוכנות לדיון והידברות וכך ניתפס כפתוחים וסובלנים-
ואח״כ כשהם יחרימו ועדות ויסרבו לכל התפשרות, מה שיקרה זה ש64 ח״כים יתמכו ברפורמה ויעבירו אותה. והשמאל יוכל להאשים רק את עצמו בכל שיצא גרסה קיצונית של הרפורמה.
זה לא מטריד אותם אם יאלצו להאשים את עצמם, מה שבין כך לא יקרה לעולם. אני לא מרגיש כל צורך להיתפס כפתוח וסובלני. רוצה להיתפס כחסר סובלנות, מפחיד. רוצה לנצח. "הנצחון אינו הדבר הטוב ביותר, הוא הדבר היחיד"
מסכים מאד. בניגוד לכל הגיון ולכל מה שקרה בהיסטוריה עם קבוצות נרדפות אחרות רק הימין הישראלי (בדומה ליהודים) אינו מדבר במונחים של הכרעה.
השמאל והתקשורת המגויסת לא מפסיקים להפחיד את הציבור עם זעקות השבר המזויפות על " הרס הכלכלה וקץ הדמוקרטיה " … צבועים! רואים לכם…