מטרת הזועקים נגד פסקת התגברות אינה הגנה על זכויות, אלא שימור יחסי רשויות שאין להם אח ורע בעולם הדמוקרטי
בהמשך ל"עצומת המשפטנים" שהתפרסמה בשבוע שעבר בקריאה להתנגד לפסקת ההתגברות, ושלל שיחות עם אנשי אקדמיה שונים מאז, דרושות כמה הבהרות משום שאנחנו אכן חלוקים, ובעיקר על האופן בו אנחנו דנים בדמוקרטיה ומלמדים סטודנטים אודותיה, בהשפעה ניכרת של השיח שהתפתח בקרב משפטנים בישראל (וכמעט רק בה).
זה שיח המתחיל באיש קש ("דמוקרטיה אינה שלטון הרוב") ומסתיים לעיתים קרובות בהכחשת היסוד המרכזי שלה – ממשל בהסכמת הנמשלים. חשוב בעיני שטעויות אלה יתבהרו ולא יטושטשו, אם ברצוננו בהשפעה מבהירה ולא מטשטשת על השיח הציבורי, קל וחומר על השכלת תלמידינו. טוב אם כן שיתנהל הוויכוח באופן גלוי ושקוף.
אינני חולק על הטענה לפיה המצב המשפטי שנוצר בישראל הוא יוצא דופן. אבל מכאן לא נגזר שאין צורך בתיקון, אלא להיפך: יש בו צורך דחוף שבעתיים. לא בכדי כינה פרופ' שלמה אבינרי את השיטה הישראלית המשונה בשם הקולע "בג"צוקרטיה".
מאחר שישנן מספר טענות די נפוצות בהגנה על כוחו יוצא הדופן של בית המשפט, מן הראוי לתת עליהן את הדעת במידה של פירוט.
1. אין חולק על כך שבישראל אין הפרדה מבנית בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. דבר זה אינו מיוחד לישראל, הוא מאפיין את השיטה הפרלמנטרית בכל מקום.
האם זה אומר שרק במשטר נשיאותי שוררת הפרדת רשויות? ודאי שלא. זה אומר שהפרדת רשויות אינה הרמטית בשיטה הפרלמנטרית, ולכן שונה גם טיבם של הבלמים והאיזונים. אבל התרופה אינה יכולה להיות הסמכת בית משפט שאין גבול מוגדר לכוחו לקבל סמכות הכרעה אחרונה בכל עניין שהוא, בשעה שחבריו אינם ממונים בידי נבחרי ציבור אלא בפועל בידי חבריהם.
2. אין שום דמוקרטיה מערבית בה יש לבית המשפט סמכויות כאלה, בצירוף שליטה כזאת במינוי אנשיו.
3. במקום הרביעי במדד ה'אקונומיסט' לדמוקרטיה נמצאת ניו-זילנד. לבית המשפט שם אין סמכות לבטל חוקים
4. בריטניה היא דוגמה בולטת למשטר פרלמנטרי והיא דומה לישראל בעוד מובן: גם לה אין חוקה כתובה. אבל מכאן לא נגזר שדרוש בית משפט בעל כוח בלתי מוגבל. להיפך, בבריטניה אין לבית המשפט סמכות לבטל חוקים. כך גם בניו-זילנד.
5. שיטה פרלמנטרית קואליציונית אין פירושה, כפי שנוהגים אצלנו לומר, שהממשלה היא כל יכולה, אלא להיפך – שהיא תלויה בחקיקה בקואליציה, ואף בחלקי קואליציה, ולעיתים כל חבר כנסת בודד יכול להכשיל אותה (כאשר הקואליציה מונה רק 61).
בשיטה פרלמנטרית יש הצדקה לכפיפות זו כיוון שהכנסת מייצג את כלל הציבור. אבל בישראל הפרגמנטציה של הכנסת דחקה אותנו, בגלל שיטת בחירות קיצונית, למצב קשה לניהול (ויעידו סבבי הבחירות האחרונים). חולשת הכנסת בגלל הפרגמנטציה היא בעיה משטרית חמורה במיוחד.
6. הניסיון הישראלי מלמד שמצב זה אפשר לכוחו של בית המשפט לגדול, כיוון שעד עכשיו בכל פעם נמצאה מפלגה בודדת שהטילה וטו על רפורמות (ראו מקרה 'כולנו' של כחלון).
מה שמייחד את המצב הישראלי הוא אם כן דווקא חולשתה של הממשלה מול הכנסת, וחולשתה של הכנסת בפני בית המשפט העליון. רבות שמענו ממשפטנים שחולשת הרשויות הנבחרות היא שיצרה ואקום אליו נכנס בית המשפט.
7. שואלים אותנו שוב ושוב מה יקרה אם הכנסת תחליט לבטל את הבחירות. אבל הכנסת שלנו מרוסנת במידה יוצאת דופן, ומי שביסס את כוחו לבטל בחירות הוא דווקא בית המשפט. אם יחליט לעשות זאת – מי ירסן אותו?
הרי הכנסת יכולה בכל רגע לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם ברוב של שניים מול אחד, ובכך לשמוט את הבסיס מתחת לסמכות שנטל לעצמו בית המשפט בהשפעת אהרן ברק. היא לא עושה זאת.
בית המשפט, לעומת זאת, קיבל לדיון את תוצאות הבחירות שהובילו לממשלה הפריטטית, ועל אף שאישר לנתניהו להקים אז ממשלה, הוא קבע גם ש"במצבים נדירים" ו"נסיבות קיצוניות" אפשר להפעיל ביקורת שיפוטית גם על בחירת חברי הכנסת במי מקרבם שיקים קואליציה. בקצרה: לקח לעצמו את הסמכות לבטל בחירות "במצבים נדירים".
8. שיטת בחירת השופטים שלנו המשכפלת את ה-DNA הפוליטי של השופטים הרחק מהישג ידו של רצון הציבור אינה סבירה, וסבירה עוד פחות כאשר מדובר באקטיביזם קיצוני כל כך.
9. יש הטוענים כי בית המשפט החזיר לעיונה של הכנסת "רק" 22 חוקים. ראשית, הוא לא החזיר לעיון. הוא פסל. שנית, זה לא מעט. שלישית, זהו קצה הקרחון.
חוקים אחרים הוא עיקר מתוכן בלי לפסול (חוק יסוד: הכנסת, סעיף 7א, למשל), באחרים הוא נתן צווי ביניים שביטלו החלטות ממשלה או איים לפסול (מדיניות ההחזרה החמה של אולמרט בגבול הדרום, למשל). בריבוא מקרים אחרים שלוחיו ברשויות האחרות מודיעים שחוק מסוים פשוט "לא יעבור את מבחן בג"ץ" וכך הוא מת בטרם הוא נולד.
10. אומרים לנו שבית המשפט שומר על המיעוט מפני הרוב, ויבוא להציל את הג'ינג'ים שהרוב רוצה משם מה לגדוע את יד ימינם. אבל רוב הזמן בית המשפט משתמש בסמכות שאין לה גבול כדי להכריע בסוגיות שנויות במחלוקת, שהיו אמורות להיות עניין לתן וקח הפרלמנטרי המוביל לפשרות.
11. גם הטענה שבית המשפט מגן על זכויות הפרט אינה משכנעת. ישראל מפרה בסיטונות את זכויות הפרט של אזרחיה, כשהיא נוטלת מהם את החירות והרכוש בקלות יתרה וללא הליך הוגן במדיניות חילוט ומעצרים פראית, שבית המשפט אינו מרסן אותה לבושתו הרבה. לאחרונה בית המשפט גם התיר שימוש בעינויים בהליך פלילי. והרי לכם מקרה בו המחוקק הוא שהגן על זכויות האדם, ודווקא המשטרה והפרקליטות באישור בית המשפט רמסו אותן.
12. השימוש הקל שעושה בית המשפט במושג "זכויות אדם" מביא לאבסורדים גמורים, כגון שחוק הפיקדון שנחקק בהמלצת העליון, הוא הפרה של זכויות אדם, או שיש לאדם "זכות" לשידור ציבורי.
13. ההגדרה של דמוקרטיה היא אכן "ריבונות האזרחים" ויש לעמוד על כך מול השיח המסלף שהנהיגו משפטנים בעקבות אהרן ברק, שהוריד את הביטוי לריבונות זו לדרגת "פרוצדורה".
ישנם כאלה שהולכים צעד אחד לפחות בכיוון כשהם מדברים על דברים כמו "הגנה על זכויות אזרח ומיעוטים נגד שלטון הרוב" כתנאי לדמוקרטיה, בתוספת למשל לחוקה המבטיחה את שלטון החוק ובחירות המבטיחות את היכולת לשנות את הרוב.
אבל הבחירות אינן "תוספת". הן מהותיות לדמוקרטיה אפילו במובן הלוגי הצר: תנאי הכרחי הוא מהותי. הבחירות הן תנאי הכרחי לקיומה של הדמוקרטיה, מפני שאין דמוקרטיה בלעדיהן.
14. יש צדק בטענה לפיה דמוקרטיה ליברלית היא חסרת משמעות ללא הגנה על זכויות האדם וזכויות המיעוט, אבל בזה אין לומר ש"מהותה" של הדמוקרטיה היא זכויות האדם או המיעוט. מכיוון שמדובר בשיטת משטר, יש לומר כיצד היא מגינה על זכויות אלה, והתשובה היא: באמצעות ריבונות האזרחים, שבלעדיה הזכויות האחרות חסרות משמעות (כבר ראינו איך נראית עריצות נאורה, מן המאה ה-18 ואילך).
15. טענה אחרת גורסת למשל כי גם בחירות המשקפות לכאורה את רצון העם אינן הופכות מדינה לדמוקרטית (ראו סוריה ורוסיה וכו'). זו טענה תמוהה מאד. במדינות אלה אין בחירות חופשיות והן לא משקפות את רצון העם.
16. הרעיון לפיו רצון העם הוא מפלצת מסוכנת ולכן יש לשים מעליו סמכות בלתי-מעורערת הוא מטעה, ובכל אופן אינו דמוקרטי.
אם העם אינו מעוניין בדמוקרטיה, לא תהיה דמוקרטיה. שום בית משפט לא יוכל לכפות דמוקרטיה מלמעלה, וגם לא ליברליזם, כלומר זכויות אדם ללא ריבונות העם. מי שממליץ על כך מתייצב לצד אפלטון נגד הדמוקרטיה, גם אם הוא קורא להשקפתו "דמוקרטיה מהותית" (בפועל: אוליגרכיה משפטית).
17. ריכוז כוח בידי בית המשפט אינו מהווה ביטוח מפני סכנת רמיסת זכויות האדם. בית המשפט העליון בגרמניה עמד לצד היטלר, וחוק ההסמכה ביטל את הפרלמנט שהפריע לו. בפסק הדין 'דרד סקוט', בית המשפט העליון האמריקני תמך בפועל בעבדות, ואילו הבחירות שהעלו את לינקולן לשלטון הביאו לביטולה במלחמה עקובה מדם.
18. אני עצמי לא שמח בפסקת התגברות ברוב של 61 משום שאני סבור שהיא תביא למלחמת רשויות. במקומה צריך לעגן את יחסי הרשויות בחוקי יסוד, במסגרתם הדבר הדחוף ביותר הוא הגדרת גבולות כוחו של בית המשפט, ושינוי שיטת בחירת השופטים. על הבסיס הזה אפשר לדון גם בסמכות לפסול חוקים, למשל ברוב מיוחס של הרכב מלא של בית המשפט.
אלא שאני חושש שההזדעקות נגד פסקת ההתגברות מטרתה אינה הגנה על זכויות המיעוט או הפרט, אלא שימור יחסי רשויות שאין להם אח ורע בעולם הדמוקרטי מסיבה מאד פשוטה: זה מצב אנטי-דמוקרטי מובהק, ולא חשוב איזה כינוי נדביק לו (לרבות התרגיל הרטורי בו אוליגרכיה משפטית מכונה "דמוקרטיה מהותית"). תפקידנו להבהיר דברים כאלה, לא להשתתף בטשטושם.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
הימין חייב להבין שהוא חייב למשול ללא מורא וללא פחד – הוא שליח צבור של מיליוני בוחריו והוא ממש לא ילדת בת מצווש שעומדת בשמלה לבנה ומצטלמת בעוד שומרי הסף מנהלים את כל העניינים
————————————————–
הימין זכה ברב מובהק, יש 64 ח"כ. הרבה זמן לא היה לימין רב מובהק וכל זה קורה במצב בו התקשורת המיינסטרים משחירה את פניו, יוצרת פאנלים בהם יש 5 דוברי שמאל + 2-3 שדרנים אל מול נציג ימין שלא מקבל זכות דיבור ודברים נחתכים. חרף מה שקורה בישראל לימין יש רב מובהק שילך ויגדל בשנים הקרובות להערכתי לכ- 70-80 מנדטים.
אי אפשר לראות מה השופטים מצביעים בקלפי. אפשר להניח מה אחוז ההצבעה למר"ץ שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות על סמך פס"ד שאותם שופטים כותבים. האם האחוז הוא 70%? 90%? או שאולי רק 10%? שכל אחד יחליט ע"פ הערכותיו.
בישראל יש את עריצות המיעוט שהצליחה לבטל את הממשלה והכנסת דרך שליחיה "החוק לא יעבור בבג"ץ" כפי שציינת. ואחת ליחידת זמן ביהמ"ש מכה בשוט של בטול חקיקה על מנת שילדת הבת מצווש בכנסת ובממשלה לא תשכח את "הסטירה" שיורידו המבוגרים על הילדה אחת לתקופה. שליחיה של אותה עריצות נמצאים ע"פ חלק מהדוברים המצוינים בפוסדקאסט "שומר סף" שאתה מעלה לאינטרנט במערכות היעוץ המשפטי לממשלה אבל גם לכנסת. לכאורה היועץ המשפטי הוא זרוע של הממשלה – בפועל בעקבות טעות חמורה של רוה"מ נתניהו – היועץ המשפטי הוא בפועל מנוי של שופטי העליון דרך ועדת איתור. היעוץ המשפטי הוא גם במשרדים וגם בעבור הכנסת.
אין ניגוד עניינים חמור מזה – העו"ד של הממשלה הוא לא מנוי שלה אלא "שומר סף" מטעם המבוגרים שהילד\ה יתנהגו כיאות.
אז מה עושים?
א) לדעתי, לאור המשפט מרובה הסעיפים בו נתניהו נמצא וכנראה שימשך עד שנת 2054 ושכבר עלה למשלם המיסים מאות מיליוני ש"ח באופן ישיר ושגזל כאלף שוטרים מסד"כ המשטרה + עשרות פרקליטים משך כעשור (ע"ע דברי חלק מהדוברים בפודקאסט "שומר סף" מאת ד"ר גדי טאוב). על רוה"מ לעתיד נתניהו להודיע כי לאור מראית העין של עסוק משפטי מצידו הוא יאפשר לשר המשפטים וליו"ר ועדת חוקה להוביל שינויים. הוא לא יעסוק בזה ויתן להם להחליט – הוא יצביע בעד כל הצעה בשם משמעת קואליציונית.
ב) לא צריך את פסקת ההתגברות – יש לחדד את חוק יסוד השפיטה בסעיף נהיר וברור: טרם השנוי לא היה אישור של הכנסת כריבון לכל ביהמ"ש לבטל כל חקיקה של הכנסת. כל פס"ד שניתנו הם ללא סמכות והם פירטיות משפטית. לפרט את פס"ד הללו כולל מספריהם והשופטים בתיק ולכתוב מפורשות כי ניתנו ללא סמכות. לכתוב כי סעיף זה בא לחדד באותיות של קידוש לבנה: "אין לשום ביהמ"ש סמכות לבטל את חקיקת הכנסת. אין לביהמ"ש (כל ביהמ"ש) את הסמכות לדון בשום חוק". על ביהמ"ש לדחות על הסף כל תביעה או עתירה שמבקשות סעד של בטול חקיקה ולהרבות בהוצאות לאור בזבוז זמנו היקר של כבוד ביהמ"ש.
ג) לחוקק בחוק את חוק היועץ המשפטי – לכנסת, למשרד ממשלתי ולממשלה כולה – לאמר מפורשות כי מדובר במשרת אמון של יו"ר הכנסת, שר\ה ורוה"מ. בהחלפת כנסת, שר\ה או ממשלה יש להחליף את היועצים המשפטיים שהינם משרות אמון. כל יועץ משפטי תפקידו ליעץ בלבד ולהגן על מדיניות הכנסת\המשרד הממשלתי\הממשלה בכללותה בביהמ"ש על פי רצון היו"ר\ שר\ה \ הממשלה. בסמכותם של יו"ר\השר\ה והממשלה להחליפם ללא נימוק. אין מתפקידם של היועצים המשפטים לשמש קטגורים. תפקיד פרקליט המדינה ימונה ע"י וועדת חוקה של הכנסת לתקופה של 4 שנים. יש לסגור את מחלקת הבג"צים ולהקטין את מצבת העובדים במשרד המשפטים לאור העברת סמכויות ליועצים המשפטים לכנסת \ משרדי הממשלה והממשלה בכללותה.
ד) יש לסגור את בג"ץ כשריד לביהמ"ש של האליטה הקולוניאליסטית הבריטית – שפוסק ללא ראיות על סמך מה שלשופט\ת נראה צודק. רב הקולוניות לשעבר של בריטניה בטלו את מוסד הבג"ץ הגיע הזמן שישראל תעשה זאת 74 שנים מאוחר מדי. יש לשנות את שם ביהמ"ש העליון לביהמ"ש ארצי שישמש אך ורק ערכאת ערעור על בתי המשפט המחוזיים. יש להקטין את מספר השופטים בביהמ"ש הארצי ל- 3 בלבד. הממשלה תחליט מי מתוך 15 שופטי העליון דהיום נשאר ומי יפרוש לפנסיה או יעשה לביתו כעו"ד פרטי. נשיא ביהמ"ש הארצי בכל נקודת זמן הוא מנוי של שר\ת המשפטים.
ה) הוצאת לשכת עו"ד ושופטים מכהנים מהוועדה לבחירת שופטים. וועדת חוקה של הכנסת תדון במנוי והדחה של שופטים בהמלצת שר\ת המשפטים. כל שופט יעבור חקירה בפני הוועדה. החקירה תוקלט ותהיה זמינה לכל אזרח לצפות באתר הכנסת. שופטי מחוזי ידרש גם רב במליאת הכנסת. שופטים ארציים, נשיאי ביהמ"ש וסגניהם בכל הערכאות ובכל בתי הדין ידרוש אמון מצד 61 ח"כ.
ו) ברב של 64 לחוקק כי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק אינם חוקי יסוד עוד. לרשום מפורשות כי חוקים אלו אינם חוקה. לא היו חוקה. לא ניתן בשם חוקים אלו לבטל את חקיקת הכנסת. לא במתכונת הנוכחית ולא במתכונת הקודמת.
כרגע מספיק, אחרי שיטפלו באלו ניתן להוסיף עוד משימות לממשלה הבאה. כל ח"כ חייב להפנים שהוא שליח של מאות אלפים שהוא מייצג. הוא נציג הריבון ולא פקיד ממונה כמו שופט\ת או פרקליט.
א.גם התומכים של נתניהו לא יאמינו לו שהוא לא יבחוש בקדרה לפחות מאחורי הקלעים.
וחוץ מזה, בהצלחה עם למצוא מועמדים לשר המשפטים ויו"ר ועדת חוקה שיהיו מקובלים על נתניהו ולא ירצו להישאר בצד הטוב שלו.
ב.לא הבנתי, בסעיף' ב' אתה דורש חוק שיבטל את סמכות בג"ץ לבטל חוקים ואז בסעיף ד' אתה דורש לבטל את בג"ץ בכלל(אם אין בג"ץ ממילא אין צורך בחוק מסעיף ב')? ואז בסעיף ו' אתה דורש בנפרד לאסור על ביטול חוקים ע"י בג"ץ בשם חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק-מה שכתבת קודם לא מספיק?
ג.במקום ביטל בג"ץ(ראוי ראוי ונכון) אסתפק בהחלט כפי שכתבתי בעבר למינוי השופטים ע"י כל המפלגות לפי כמות המנדטים שלהן, חובת הרכב מלא ופיזור בג"ץ ביחד עם הכנסת.
ד.לא מספיק לבטל את חוק כבוד האדם וחירותו ואת חוק חופש העיסוק-צריך גם להעביר חוק יסוד שיקבע שכל חוק המבוסס על ערכים ומוסר אינו בר תוקף היות והוא מהווה כפייה על המיעוט וגם כי הוא נוגד את הדמוקרטיה בכך שהוא מונע את האפשרות של העם לשנות את ערכי המדינה למרות שערכיו משתנים(כפי שקרה עם שני החוקים הנ"ל)!
וכן, זה כולל גם את ביטול חוק הלאום.
מעבר לזה-כל מה שכתבת אכן נכון ודרוש בהקדם!
ה. וכמובן ששנינו שכחנו את נושא זכות העמידה שגם דורש תיקון.
לימני (1), (2),
ראשית, מסכים לגמרי לגבי זכות העמידה. יש להוסיף סעיף שהשופט\ת בכל תיק יבדוק אם העותר נפגע ישירות או שהוא עותר צבורי. אם עסקינן בעותר צבורי העתירה תכנס לפריזר ותידון רק לאחר סוף כל התיקים שהעותרים בהם נפגעים ישירות או במילים פשוטות: לעולם לא. אלו יהיו תיקים שישכבו 10-20-30-40-50-60 שנים ואף אחד לא יסתכל עליהם אבל אגרת ביהמ"ש שולמה. וכעת שאותה עמותה תסביר לממשלת גרמניה מה היא עשתה עם כל אותם עשרות מיליוני אירו שנועדו לשנות מדיניות ישראלית דרך ביהמ"ש ישראלי.
לגבי סעיף (א), ברור שנתניהו יהיה מעורב, אבל, פומבית הוא יוכל לטעון שאין לו יד ורגל בדבר. במצבו, אני מעריך שעו"ד היקרים שהוא שכר מייעצים לו שכשם שהמערכת אילפה רבים וטובים גם הוא צריך לעשות את הדברים הנכונים על מנת לצאת בחיים מהתיקים בהם הוא שקוע. אמירה שלו: מטעמי מראית עין אני לא מטפל בזה – בין אם תאמינו או לא – לא מעניין אותי. אני מציב שר משפטים שאי אפשר לתפור לו תיק. ואדוני שר המשפטים טפל בכל הדורש טיפול כאן ועכשיו, החלט מה צריך לשנות ואנחנו כריבון נחוקק את כל מה שצריך. אל תעדכן אותי בפרטים – דרוש משמעת קואליציונית על כל צעד שאתה עושה והעיקר פעל מהר ובאגרסיביות ללא חמלה וללא ניסיון לתקשורת אוהדת – גם הם לא יחמלו עליך כשינסו לחסל אותך ציבורית ועם תקשורת עוינת. אל דאגה, העם ההדיוט "שם פס" על הנאמר בעיתונות ובטלוויזיה גם לצבור ברור שמפלגת הבג"ץ לא עברה את אחוז החסימה בבחירות – והמדיה התקשורתית מתקבלת כדברי תעמולה של צד פוליטי. ההשפעה של התקשורת על הצבור דהיום נמוכה משידורי התעמולה בעברית מאת החמא"ס.
לגבי (ב), (ד), (ו), אני בדעה שיש לסגור את הבג"ץ כמוסד – נקודה. אין צורך בהליך משפטי שאין בו חקירה של ראיות והחלטות מתקבלות על סמך מה שלשופט\ת נראה כמתאים. ההחלטות הללו מתקבלות כערכאה ראשונה ואחרונה. אני כותב שללא קשר לבג"ץ – ביהמ"ש בשום ערכאה אסור לו לבטל את חקיקת הכנסת. לא ביהמ"ש ארצי (עדיין נקרא עליון), לא מחוזי ולא שלום – פשוט לאסור על בתי המשפט לא רק לבטל חקיקה אלא בכלל לדון בחוק. לגבי כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק – בשם חוקים אלו בוטלה חקיקה של עשרות חוקים – מה ימנע מבימה"ש לפרש את החוק החדש לצד חוק כבוד האדם וחירותו ולטעון כי עדין יש לו סמכות לבטל חקיקה בשם טענות כאלו ואחרות ופס"ד קודמים – גם אם הדבר נכתב מפורשות בתיקון לחוק יסוד השפיטה בנוסח 2022 – אז כדי להתמודד עם "חוסר הבנה" פוטנציאלי של ביהמ"ש ישונו גם כבוד האדם וחופש העיסוק כך שיורדו לרמה של חוקים רגילים ובמבוא אליהם יכתב כי הכנסת לא התירה בעבר ביטול חוקים בשם חוקים אלו. כנסת ישראל מחדדת את הנאמר בחוק שלביהמ"ש (כל ביהמ"ש ובכל הרכב) אין סמכות לבטל חקיקה. חוק זה לא היה חוקה ואינו חוקה – כל פרשנות אחרת היא שגויה.
דברים יפים וחשובים.
רק הערה אחת: עולה פה שוב ושוב בצורות שונות הטענה שהשיטה הדמוקרטית מסכנת את זכויות האדם והמיעוט. מדובר על הטעיה.
נכון שדמוקרטיה בהגדרתה היא שלטון הרוב ולכן לכאורה מאפשרת לרמוס את מי שבאופוזיציה אבל זה רק בתיאוריה. בפועל זה דורש רוב יציב שיודע שהוא לא יזדקק לעולם לקולות המיעוט.
בישראל אין רוב בירור אלא קבוצות-קבוצות: חילונים, סרוגים וחרדים, אשכנזים ומזרחים, ערבים, בדויים ודרוזים, נשים, להט״ב… למעשה בלתי אפשרי להגדיר רוב ברור שיכול להשתלט ולדכא את המיעוטים.
מעשית כל קואליציה אי פעם נבנתה על שילוב של מפלגות מיעוט שבאות מראש מתוך הנחה שהן יעבדו עם קבוצות אחרות או מפלגות שלטון שמראש מכניסות לתוכן מגוון רחב של אנשים ושוב, מתכננות לשתף פעולה.
לכן, ברור שהמיעוטים מוגנים פשוט ע״י הצורך של אחרים להצטרף אליהם. כמובן שקבוצות אוכלוסיה יעדיפו להצטרף למי שמציע להם עסקה יותר משתלמת אבל אין דבר שמונע ממיעוטים כאלה ואחרים להציע עסקאות טובות-זה כבר נעשה ע״י קבוצות רבות(למשל, ישנו טיעון שהחרדים למרות היותם מיעוט הצליחו להרוויח הרבה). ואם תוצע עסקה טובה יותר, הקבוצה השניה תשמח להחליף שותפים(ראו לדוגמה רשימת השותפים הארוכה והמגוונת שהליכוד לקח לאורך השנים).
לכן, דווקא הכנסת היא מגינת מיעוטים מצוינת מעצמה.
לבטל את המושג חוק יסוד. מי צריך את המושג הזה? ביטול המושג יחזיר לכנסת את כוחה לחוקק חוקים. ולבטל את זכות העליון לבטל חוק מסיבה מהותית איזו שלא תהיה.
המיתוס כאילו בית המשפט מגן על זכויות המיעוט הוא כוזב.להיפך.
המדינה מממנת הסעות של תלמידים לבתי הספר הממלכתיים. לש"ס יש רשת של בתי ספר לא ממלכתיים. ביקשו ש"ס לבטל את האפליה ולחייב לממן גם את ההסעות של התלמידים לבית הספר שלה. במה דמו של מי שלומד בבית ספר "ממלכתי, סמוק יותר ממי שלומד בבית ספר קראו לו פרטי. זה אותו ילד, זה אותו צורך, אבל בית המשפט הנאור מגן זכויות הפרט דחה את הבקשה של ש"ס, רק מי שלומד בממלכתי זכאי להסעה.
איזו קדושה יש במושג "ממלכתי" כשם שאין קדושה במושג "תקשורת ציבורית". זה מקרה קלסי של רמיסת זכויות של מיעוט. אבל יש מיעוט למשל הערבים שנהנים מהגנה, ויש מיעוט שיש לרמוס אותו עוד יותר, הדתיים או החרדים.
למה צריך את המושג חוק יסוד? דמיין שקואליציה תבטל את הבחירות ואז תבין למה.
וזה לא תיאורטי, ראינו בקיץ האחרון ראש ממשלה שמרשה לעצמו לצאת למבצע צבאי ללא אישור הקבינט ולאשר ויתור על שטחים תוך הטעיית השרים והתעלמות מהדרישה ל80 ח"כים-מה מנע ממנו להרחיב את סמכויות ראש ממשלה כך שהוא יוכל לאשר כל מה שבא לו(כמו שהוא כבר עשה למושג ראש מפלגה)? הצורך לשנות חוק יסוד.
יש דברים בסיסיים שקשורים לאופן פעולת המערכת ולמניעת הפיכה לדיקטטורה דורסנית וטוטליטרית שאסור לאפשר לשנות בקלות. ובשביל זה ישנו מושג של חוק יסוד.
מה שנכון הוא שהמושג 'חוק יסוד' הוא מעורפל מדי. כפי שכתבתי לעיל ישנם נושאים שדווקא צריכים להישאר גמישים ואסור לחוקק בהם ובטח שלא חוקי יסוד.
בנוסף, לא יתכן שיוכלו להעביר חוק יסוד על בסיס 32 ח"כים(כמו חוק כבוד האדם וחירותו) אבל לדרוש 90 לביטולו. מדובר על כפיית דעת המיעוט לפחות על ממשלות עתידיות. כפי שחוק יסוד דורש 90 ח"כים(מספר שסביר שהקואליציה לעולם לא תגיע אליו לבדה) כך גם להגדיר חוק כחוק יסוד צריך לדרוש דרישה זהה.
מה הקשר בין חוק יסוד לביטול דמוקרטיה, אפשר לדמיין הרבה דברים, פחדים וחרדות מסוגים וסוגים שונים . בעיני הגוף המפחיד ביותר הוא בית המשפט העליון עם כוחו הבלתי מוגבל. המושג חוק יסוד מגביר את כוחו, ולכן חובה לבטלו. אי ביטול המושג חוק יסוד, אינו גילוי של אחריות אלא של חוסר אחריות.
לבית המשפט העליון סמכות – שלא ניתן לערער עליה – לפסול רשימה מלרוץ לכנסת. זה דומה לנתינת פצצת אטום לכנופיה בתימן. מחר בית המשפט העליון יפסול את רשימת הליכוד מלרוץ, מה נעשה? נרוץ לאו"ם? להאג?
וחוק הגיוס אינו רמיסת זכויות המיעוט? בית המשפט העליון מבקש לכפות על הממשלה לצאת לעימות אלים עם הישיבות עד כדי סגירתם. הממשלה אינה רוצה להידמות למשטר הצאר או המשטר הקומוניסטי שרדפו את הישיבות עד לסגירתם. לא רק שישנה פה בעיה ערכית אלא גם מעשית. זו כפיה להצתת אש. החלטות בית העליון יש בהם אופי טוטליטרי, עריץ.
יובל,
לא אמרתי שלא צריך לערוך רפורמות בבג"ץ.
אבל עם נתקן את בג"ץ וגם נבטל את מעמד חוק היסוד לא ישאר דבר שממשלה כזו או אחרת לא תוכל לבטל עם 61 אצבעות(מה שיהיה בקלות לכל ממשלה).
להשתחרר מהכבלים
משימה ראשונה השיבה שופטינו כבראשונה -ביטול כוחו של בג"צ
משימה שנייה חיסול עמותות ה"חסד" כסף גרמני
משימה שלישית תקשורת חופשית
משימה רביעית חופש אקדמי
משימה חמישית חופש תרבות הכישרון האומנותי לא ניתן לשמאלנים בלבד
אחר כך אפשר להתחיל לפעול לחופש כלכלי , חיזוק צבא ישראל , תרבות ישראל
ובא לציון גואל
סיכום מעולה, תודה!
אין צורך לשנות דבר פרט לשיטת בחירת השופטים .אם הבגצוקרטיא אפשר למיעוט נגוע בחלי רע לשלוט ללא מיצרים ולרמוס הרוב ונבחריו אין שום מניעה להשאיר המצב על כנו אבל כן יש חובה לשמרו פרט לשיטת בחירת השופטים.אקטיביזם שיפוטי המשרת רצון הרוב ומבטל חוקים נגד רוב העם במידה ומעשה בנט יחזור על עצמו למשל ויעיף לכל הרוחות אויבי ישראל אנטישמים ואוטואנטישמים אקטיביזם שיפוטי שימחה כל הרעות החולות שקבעו החולים להלכה.אם הם אוסרים הפרדה ממי שהפרדה היא יסוד יבוא יועמש ויקבע שהפרדה היא חובה במרחב הציבורי.לשנות כל השינויים ולהביא שופטים בריאים?במה הועילו השינווים אם סורסו הסוסים.שינוי שיטת בחירת השופטים ואקטיביזם על סטרואידים!!! ויפה שעה קודם.
הכותב מביא את ניו זילנד כדוגמה למקום שאין לבית המשפט אפשרות לבטל בו חוקים.
אחלה, במדד הדמוקרטיות של האקונומיסט שנת 2021 נמצאת ניו זילנד במקום ה-2 (ישראל במקום ה-23)
איך נקבע המדד? ע"י קריטריונים רבים:
חופש העיתונות. ניו זילנד במקום ה-9, ישראל במקום ה-88!
מדד תפיסת השחיתות. ניו זילנד מקום 1. ישראל במקום ה-36!
מדד המדינות השבירות (הפרות של זכויות אדם, תנועת פליטים, איומים ביטחוניים, פיתוח כלכלי לא אחיד בין קבוצות חברתיות, התדרדרות של השירות הציבורי ודה-לגיטימציה של המדינה) ניו זילנד מקום 4. ישראל מקום 32.
אז אולי אין אפשרות לפסול חוקים אבל הכותב לא טורח לציין ששם ישנה מערכת הרבה יותר יציבה, נקייה משחיתות ומהפרות של זכויות אדם שדורשת בלמים הרבה פחות מחמירים על המחוקק.
נתונים:
https://www.idi.org.il/policy/world-comparison/indexes/democracy-index/
https://www.idi.org.il/policy/world-comparison/indexes/failed-states-index/
https://www.idi.org.il/policy/world-comparison/indexes/world-press-freedom-index/
https://www.idi.org.il/policy/world-comparison/indexes/cpi/
מוזמן לעבור לניו זילנד
מאוד אהבתי את סעיף 7 כי זה הסעיף שמסביר את הכל הכנסת יכולה לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירות ובכך לבטל את סמכויות היתר של בג"ץ השאלה היא למה במקום זה היא פונה ל"רפורמה" רחבה כ"כ ההסבר הוא מאוד פשוט ומייתר את כל שאר הכתבה שלך אם אכן יבטלו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הכנסת לא תוכל לשמור לעצמה חזות של דמוקרטיה, ה"רפורמה" מאפשרת את זה ולכן לא נוגעים בחוק זה במקום זה נותנים לכנסת את הכוח לעקוף אותו מתי שהיא רק תרצה.