קריסת הבנקים: הרגולטור שוב נרדם בשמירה

הכישלון לפקח כראוי על בנק בינוני עלול להוביל להשלכות מוניטריות ופיננסיות משמעותיות על המשק האמריקני

Minh Nguyen, Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International

קריסת  Silicon Valley Bank לא הייתה אמורה להוות הפתעה עבור בכירים בעולם הפיננסים או עבור מערכת הפיקוח על בנקים. הם היו אמורים לראות את זה מגיע, והעובדה שכשלו בכך מעלה חששות משמעותיים לגבי מנגנון הרגולציה שהיה אמור למנוע התרסקות כזו.

קריסת הבנק לא נגרמה בשל הונאה או מעשה רמייה, לפחות לא על פי העובדות הידועות עד כה. הבנק לא ניסה להונות את לקוחותיו או לשקר לגורמי הפיקוח. הוא קיבל החלטות גרועות שהובילו להתמוטטות. בעידן בו השמות שתאגידים בוחרים לעצמם נוטים לבלבל, בנק עמק הסיליקון עשה פחות או יותר את מה שציפו ממנו: הוא שימש כבנק לחברות היי-טק וסטרטאפ רבות. אותן חברות החזיקו בכמות גדולה של מזומנים שגויסו בסבבי השקעות, והן היו צריכות להקפיד אותם היכן שהוא. בנק SVB לא היה היעד היחיד לכך, אך הוא היה מועדף על רבים מהמשקיעים הגדולים.

בנקים בדרך כלל מרווחים כסף מעמלות וריביות על הלוואות, אך חברות סטרטאפ אינן לוות סכומים גדולים מבנקים מסחריים. זו אחת הסיבות בגינן SVB הצליח בנישת השוק הזו. אך יחד עם זאת, הבנק גם פיתח תלות לא בריאה בנישה. כאשר כספים זרמו לחברות סטרטאפ במהלך פריחת שוק ההון, שהייתה קשורה מעט מאוד למדיניות הריבית הפדרלית, הבנק נותר עם כסף רב בפיקדונות. לכן הוא רכש המון ביטחונות מגובי-משכנתא ואגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך – נכסים הנחשבים לבטוחים במיוחד. הבנק הסתמך על הנכסים האלה הרבה יותר מאשר בנקים אחרים. אך כאשר שיעורי הריביות עלו, ערך השוק של אותם נכסים החל לרדת.

המשמעות הייתה שלמרות שבתיאוריה הבנק החזיק בכמות הון מספקת, במציאות הוא היה חשוף מאוד לשיעורי הריבית הצומחים. ולמרות שעל פניו ערך הנכסים שבידי הבנק היה מספיק כדי לשלם למפקידים, ערך השוק לא היה מספיק לעשות זאת אם היה צורך למשוך את כל הפיקדונות בו זמנית. כאשר לקוחות הבנק החלו להבין את הסכנה, רבים מהם החליטו שהם רוצים את כספם בחזרה, והבנק לא היה יכול לשלם לכולם. כתוצאה מכך, התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות (FDIC) השתלט על הבנק הכושל.

ישנם כאלה התולים את האשמה למשבר בהעלאות הריבית. זהו בהחלט חלק מן הסיפור, מכיוון שהעלאת שיעורי הריביות גרמו לאיבוד הערך של הנכסים שהיו בידי הבנק. אך כל הבנקים האחרים נאלצו גם הם להתמודד עם שינויים דומים בריבית, ולא לכולם היו את הבעיות של SVB.

אחרים רוצים להאשים את יוזמות ההשקעה ה"חברתיות" בהן נקט הבנק. באופן עקרוני אנחנו מתנגדים למדיניות השקעה כזו, ומאמינים ברעיון המיושן לפיו מטרת הבנק צריכה להיות רווח ולא עיסוק בפוליטיקה. אלא ש-SVB ודאי אינו הבנק היחיד שנקט בדרך פעולה כזו, ורוב האחרים לא נאלצו לפשוט רגל. הבעיה בבנק המסוים הזה הייתה דרך קבלת ההחלטות האומללה בענייני עסקים. אפשר להסכים או לא להסכים להעלאות הריבית של הבנק המרכזי, אבל הן לא הגיעו בהפתעה. בנקים אחרים הצליחו להתכונן אליהם מראש ובהתאם. SVB כשל לעשות זאת ושילם את המחיר.

אך היכן היה הרגולטור, מי שאמור לפקח ולמנוע קריסה כזו? הסנאטורית אליזבת וורן ופרוגרסיבים אחרים מנסים להאשים את המחסור בפיקוח בשינוי חלק מהכללים במהלך כהונת טראמפ, אך זו הסחת דעת. לא היה שום צורך בממשלה חזקה יותר כדי לחשוף את המידע הבסיסי לגבי בעיות אפשריות ב-SVB. המודל העסקי של הבנק הפך אותו בבירור ליוצא מן הכלל בהשוואה לבנקים אחרים, והמסקנה הזו מתבססת על מידע שהיה זמין לכל אדם במשך חודשים. יתרה מכך, הצמיחה המהירה של הבנק בשנה האחרונה הייתה אמורה למשוך לב תשומת לב רבה יותר.

הסקטור הפיננסי בארה"ב אינו סובל ממחסור ברגולציה וברגולטורים. בנקודה הזו, ולא בשיעורי הריבית, נעוצה אשמת הפדרל ריזרב. החלטות בסוגיות מוניטריות זוכות לרוב הכותרות, אך העבודה היום-יומית של הבנק המרכזי, ובמיוחד בבנקים המרכזיים האזוריים, היא פיקוח על ענף הבנקאות. מדוע הפדרל ריזרב בסן-פרנסיסקו לא היה מודע למקרה של SVB?

כמעט כל כתבה בעניין מזכירה ש-SVB היה הבנק ה-16 בגודלו במדינה. זו האמת, איך היא מטעה לגבי ההשפעה שיש לו על המשק בכלל. רשימת הבנקים הגדולים מציגה אי-שוויון מובהק, כאשר ארבעת הראשונים בה (JPMorgan Chase, Bank of America, Citibank, Wells Fargo) מחזיקים בסך נכסים של מעל תשעה טריליון דולרים. SVB החזיק בנכסים בשווי 209 מיליארד. בשום מצב הוא לא היה מוגדר כ"גדול מדי מכדי ליפול". אם הבנק ה-16 הוא גדול מדי, מדוע לא ה-17, 18 או 19 בתור?

אך בכל זאת הפסדי המפקידים יפוצו. מנהלי הבנק, בעלי המניות ומחזיקי אגרות לא מבוטחות נמחקו כליל, אך המפקידים יקבלו בחזרה 100% מכספם, מעבר לסף 250 אלף הדולרים של ה-FDIC . מטרת התקרה הזו היא להגן על בעלי חשבונות עובר ושב וחסכונות רגילים, מבלי להבטיח ממשלתית את הכספים של כל חברת ענק. אך במקרה של SVB, מרבית לקוחות הבנק היו חברות עם חשבונות של מיליונים ולא לקוחות פרטיים. לחברות האלו הייתה אפשרות לרכוש ביטוח על פיקדונות מעל לתקרה אך הן בחרו שלא לעשות זאת. ובכל זאת, הממשלה כעת מתעלמת ממגבלת הסכום ומבטיחה לפצות אותן בכל מקרה. האם היא תעשה זאת שוב בעתיד כאשר בנקים אחרים יקבלו החלטות גרועות? יהיה קשה לטעון נגד צעד כזה, במיוחד אם הקורבנות העתידיים יהיו נוחים מבחינה פוליטית.

הפדרל ריזרב כעת נתון תחת לחץ לעצור את העלאות הריבית, מחשש שהמשך העלייה יכול להוביל לקריסת בנקים נוספים. זה מטריד משום ששיעורי הריבית הריאליים הם עדיין שליליים, וצמיחת התמ"ג הנומינלית עדיין נמצאת מעל הקצב של טרום מגפת הקורונה. המשמעות היא שלמרות העלאות הריבית שכבר התבצעו, המדיניות המוניטרית עדיין איננה כזו של התכווצות, ושיעורי האינפלציה נותרים גבוהים פי כמה ממה שהם אמורים להיות.

בשל פעולותיו של בנק מסדר גודל בינוני שביצע את עסקיו כמעט אך ורק בסקטור אחד ואך ורק באזור אחד של המדינה, ובשל כישלון הרגולטור לפקח על פעולות אלה, יתכן שאנו עומדים בפני מצב בו בארה"ב יתקיים למעשה ביטוח פיקדונות בלתי מוגבל, מדיניות מוניטרית חלשה יותר ושלל פוליטיקאים הנלהבים לגזור קופון פוליטי מכל המהומה. זהו מקרה נוסף בו הממשלה מקבלת החלטות גורפות בעלות השלכות משמעותיות לטווח ארוך, ועושה זאת תוך עקיפת בית הנבחרים.

לאחר המשבר הכלכלי הגדול של 2008 הבטיחו לנו כי אי-יציבות כזו היא נחלת העבר הודות לרפורמות להגנת הצרכן, רגולציה ממשלתית טובה יותר ובאופן כללי הפקת לקחים מטעויות קודמות. אך נראה כי הממשלה כיום אינה מסוגלת אפילו לפקח על פעילות בנקאית שגרתית, ובוודאי שלא על כזו בעייתית. בזמן שאנחנו מצפים שהרגולטור יפתור כל צרה, כדאי לחשוב אילו בעיות נוספות אורבות לנו שם בחוץ, לפני שנגלה אותן בתור משברים. הרי לכם סיכון סיסטמי אמיתי.


הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. "הרגולטור (יש מילה בעברית, מאסדר, לא צריך להיות נבוך להשתמש בעברית) שוב נרדם בשמירה"

    לא יכול להיות, הרי הבטיחו לנו ב-1933 (גלאס סטיגל), ב-2008 (ועשרות פעמים שביניהם) ש"הפעם, זה סופי, הפעם אנחנו נראה להם"!

    כמה מגוחך להאמין שמאסדר יכול למנוע משברים! לא צריך שום מאסדר, לא צריך גננות, כל אחד יחליט מה לעשות לטובתו, יהיה פחות הוצאות, פחות שחיתות וכן, פחות משברים.