חקיקת הרפורמה במשפט יצאה לדרך ללא הכנה אסטרטגית מתאימה מצד הממשלה, שקרסה בכל המבחנים הציבוריים והפוליטיים
התנהלות הממשלה בחודשים האחרונים היא מופת של שלומיאליות, הזנחה וחובבנות שקשה להפריז בחומרתן. בכל שלב משלבי התקדמות הרפורמה והמחאה היה נדמה כי הממשלה ונתניהו העומד בראשה מופתעים מצעדיהם המחריפים של המתנגדים, וללא תכנית סדורה נגררים לתגובות שלופות מהמותן. התוצאה היא קריסה בכל הגזרות עד לאנרכיה מוחלטת.
ללא ספק, רפורמה משפטית בישראל היא צורך קיומי. המערכת המשפטית הפכה לרשות-על המחזיקה גם חרב, גם ארנק, גם עיתון ולאחרונה גם כמה מפלגות. ריסון, פירוז ופיזור של הכוח הזה הוא הכרח. אבל כשם שהצורך בכך אקוטי ברור שלא מדובר בדבר של מה בכך, לנוכח כוחה האדיר של המערכת והתמיכה לה היא זוכה בקרב חלקים מהציבור ומרבית האליטות. שינוי בשיטת בחירת השופטים או בסמכויות בית המשפט אינו דומה להליך חקיקה רגיל, וצפוי שהוא יעורר מחאה וזעם.
זה לא חדש. מערכת המשפט הוכיחה יכולת פעולה יעילה ועוצמתית לסיכול רפורמות כאלה כמעט מיומו הראשון של אהרן ברק כנשיא העליון. לצד תופעת תפירת התיקים שתיארו כבר בקולם נאמן, ריבלין, רמון ואחרים, אנחנו מכירים את יכולות הקמפיין שהמערכת מחזיקה. פרופ' דניאל פרידמן, אשכנזי חילוני שמאלני מצפון תל-אביב, סבל מנחת ידה היטב.
לאור זאת, ממשלה הרוצה להוביל רפורמה משפטית צריכה להבין מול מה היא עומדת ולתכנן את מהלכיה בהתאם. אוהבים להביא כדוגמא את ההתנתקות – מהלך הרסני שנעשה בשיטות דורסניות ובלתי-דמוקרטיות ככל שהדברים נוגעים לסיעת הליכוד. אבל שימו לב כיצד התנהלה ממשלת שרון בעניין: הנכסים הציבוריים שלה היו אדירים – הצבא והמשטרה היו איתה, האקדמיה והתקשורת, המערכת הבינלאומית, בתי המשפט ורוב ברור בכנסת, כולל מרבית האופוזיציה. ובכל זאת ההתנתקות התנהלה תוך מערכה מקצועית ומשומנת היטב של יחסי ציבור. הוכנו מסרים לפי קהלי יעד שונים, זוהו מוקדי חיכוך וקבוצות מאתגרות, גויסו מכוני מחקר כדוגמת 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' וטובי המוחות בעולם הקמפיינים עבדו חודשים ארוכים עם פורום החווה כדי להוביל את המהלך.
המתיישבים, שממילא היו מיעוט קטן גם פוליטית וגם ציבורית, מצאו עצמם מתמודדים מול מכונת תעמולה אגרסיבית ומקצועית שלא הותירה כמעט מרווח לפעולה. הממשלה קראה את השטח מראש והכינה פתרון אסטרטגי-ציבורי לכל מתיישב. כאשר רק צצה תופעה קטנה של סרבנות, המערכת הייתה מוכנה והגיבה בהתאם. כשהחלו הפגנות, נשלפו תיקיות "מקרים ותגובות" בתחנות המשטרה ובמערכות העיתונים. למתיישבים, שהבינו שהממשלה הביסה אותם בדעת הקהל, לא נותר אלא לבכות ולהתפלל.
בניגוד לממשלת שרון, לממשלה הנוכחית אין כמעט שום נכסים ציבוריים. התקשורת, האקדמיה, ראשי המשק וכדומה נגדה כבר באופן היסטורי. על מערכת המשפט אין מה לדבר, והאליטות הביטחוניות ממילא מסתייגות מנתניהו עוד בטרם החלו המהלכים.
גם הרכב הממשלה מקשה על גיוס תמיכה רחבה. היא נשענת על המפלגות החרדיות שמקדמות סדר יום דתי ואנטי-ליברלי המעורר סלידה ופחד בקרב חלקים בציבור; שרים בכירים מגיעים משורות הימין הקיצוני ונתפסים כאיום; ובראשה עומד ראש ממשלה המואשם בפלילים. אין חובה להסכים עם התיאור הזה ברמה העקרונית. אני אישית סבור כי משפט נתניהו הוא מהלך פוליטי שערורייתי, ויש בי הבנה ושותפות אידאולוגית עם חלקים ממפלגות הימין הקיצוני. אבל לא בדעות אישיות אנו עוסקים אלא במערכה ציבורית. ובציבור הרחב יש לנו בעיה.
בנסיבות אלו, הצורך באסטרטגיה ברורה להובלת המערכה הוא קריטי. אולם דבר מכל זה לא נעשה. הממשלה לא צפתה צעד אחד קדימה, לא הכינה וניתחה תרחישים להמשך. תחת זאת התגלגלנו מיום ליום עם זעקות "אנרכיסטים" ודחיפה סזיפית של החוקים בוועדה. הממשלה התנהלה בהכחשת המציאות תוך התעלמות מסימנים מקדימים ברורים. וכפי שאמר ידידי גד איבגי, כמו לפני מלחמת יום כיפור, הממשלה עצמה עיניים ודקלמה "סבירות נמוכה למחאה", גם כאשר כל פעמוני האזהרה צלצלו.
את כל מה שראינו בחודשים האחרונים היה אפשר בקלות רבה לזהות מראש. ארגוני השמאל שמובילים את המחאה אינם חדשים. עמותת 'עתיד כחול לבן' הוקמה בשנת 2009, וארגון 'דרכנו' מערבב את הפוליטיקה לפחות מאז בחירות 2015. ארגוני הקרן החדשה לישראל הם כבר חלק מהנוף. לא רק זאת, אלא שהם מנהלים מערכה מתמשכת מזה מחל מהפגנות בלפור על גלגוליהן השונים. זה צבא מאומן ומשומן המצוי לא רק בכוננות גבוהה אלא בפעילות עצימה ורצופה. צודק מי שאומר שהם תכננו להמשיך במחאות אם או בלי רפורמה, ונכון שמכתב הטייסים הראשון פורסם עוד לפני נאום הרפורמה של לוין, אבל זה רק מחריף את גודל המחדל.
את הנושאים המרכזיים שעלו על סדר היום היה אפשר לאתר. מערכה אסטרטגית חכמה הייתה מריצה סקרי דעת קהל, מזהה נקודות תורפה וקבוצות בעייתיות ומייצרת מפת אתגרים מפורטת. לא צריך להיות ביל גייטס כדי להבין ששינויים משטריים עשויים להשפיע על סקטור ההייטק ולא צריך להיות פון קלאוזביץ כדי לזהות את החשש לסרבנות. מול אתגרים אלו ניתן היה להציג סדרת מענים מחושבים ומתוכננים: החל מיצירת קשר אישי עם ראשי המשק והמערכות, תדרוך שלהם, זיהוי שותפים פוטנציאלים ויצירת בריתות, דרך חבילות של רפורמה כלכלית שתיטיב עם התעשייה, ובהקשר הצבאי הכנת פק"ל סרבנות הכולל סדר פעולות ברור לגדיעת התופעה באיבה.
כל זה עוד מבלי שהתחלנו לדבר על מטעני הצד שהניחו השותפים הקואליציוניים כמעט מדי יום. הממשלה ותומכי הרפורמה מנסים להסביר לציבור שמדובר במהלכים ליברליים שיגבירו את חופש הפרט? אין בעיה – החברים מהסיעות החרדיות יגישו הצעות חוק לביטול הסטטוס-קוו וחיזוק הכפייה הדתית: האיסור על לבוש לא צנוע בכותל, חוק החמץ, חוק יסוד לימוד תורה ועוד. "איראן זה כאן" צועקים המפגינים, והחרדים עונים אמן.
הממשלה ותומכיה מסבירים שלא תהיה פגיעה בביטחון ובמעמדם המשפטי של טייסים ולוחמים? אין בעיה – החברים מהימין ידברו על הצורך במחיקת חווארה ויקדמו חוק חסינות ללוחמים שמשמעותו הממשית הוא ביטול ההגנה מבית הדין הבינלאומי על פי עקרון המשלימות. "בג"ץ שכפצ" צועקים המפגינים, והימין מלא-מלא עונה אמן.
ואחרון, נתניהו ודרעי. מערכת המשפט עשתה להם עוול, ללא ספק. אבל העובדה שנעשה לך עוול היא לא סיבה לרשלנות. וכך מדי יום ביומו אנחנו מופצצים בחוקים שנועדו לשרת את הצרכים האישיים שלהם: חוק דרעי, חוק המתנות, חוק החסינות ועילת הסבירות. כולם חוקים שברמה העקרונית מוצדקים מאוד ואפשר להגן עליהם בקלות; אבל במערכה הציבורית עסקינן, וזה פשוט אש על כוחותינו. "הוא רוצה לחמוק ממשפט" אומרים המפגינים, ונתניהו ודרעי עונים אמן.
גם הרפורמה עצמה נעדרת חן והגיון. ההצעה הנוכחית לשינוי שיטת מינוי השופטים שמעבירה את מירב הכוח לממשלה היא לא טובה ולא חכמה. בשום מקום בעולם השופטים לא בוחרים את עצמם כמו בישראל. יש לכך שתי חלופות: מדינות בהן הממשלה בוחרת ומדינות בהן הפרלמנט בוחר. על פי רוב במשטרים נשיאותיים זו הממשלה, הרשות המבצעת; ובמשטרים פרלמנטריים הפרלמנט. בישראל מתאים יותר המודל הפרלמנטרי, בו הכנסת תמנה את השופטים. וכך הסוגיה הופכת מעניין של ימין ושמאל רגיל, לסוגיה ממסדית של יחסי הרשויות: הכנסת מול בית המשפט.
אבל הרפורמה שלנו טעתה בגדול. השופטים נשארים בתמונה והיא מצרפת את השמאל בכנסת למחנה השופטים. וכך מינוי השופטים הפך לסוגיה פוליטית רגילה של ימין מול שמאל, במקום לימין ושמאל כאחד מול השופטים. מעבר לעניין העקרוני, כחומר למאבק ציבורי זה נטל כבד מאוד. קשה להגן על רפורמה שבאמת מעניקה לממשלה גם את הכוח הזה. כאשר לוין ורוטמן "התפשרו" במקום לשנות את העיקרון המנחה את הרפורמה, הם חידדו עוד יותר את הקושי שבה.
הממשלה תמנה "רק שניים" ראשונים, ועוד הוסבר בשקט כדי שכולם ישמעו שהמטרה היא לשנות את הרכב בית המשפט "מלמטה" כך שיהיה ניתן לשלוט בו בהמשך. זו אינה רפורמה חוקתית אלא קומבינה עסקנית. ועל אף שאיני חושד במטרות מוביליה, על זה פשוט אי אפשר להגן. "הממשלה רוצה לשלוט בבית המשפט כמו בהונגריה" אומרים המוחים; והממשלה אומרת אמן.
תחת התנאים הללו קשה עד בלתי אפשרי להוביל מערכה לרפורמה משפטית. אבל גם אם כן – לא ניתן לבצע זאת בלי הכנה רצינית ומקצועית של קמפיין ציבורי ומערכה על דעת הקהל, דבר שלא נעשה בשום צורה. העובדה שהממשלה אפילו לא הצליחה לגייס לשורותיה מבקרים מובהקים של האקטיביזם השיפוטי כמו פרופ' דניאל פרידמן או פרופ' יואב דותן מעידה על גודל הכישלון. וככל שהזמן עבר גם מעט התמיכה שהייתה כורסמה אט אט – עד שהממשלה לא הצליחה אפילו לתחזק את תמיכתו של פורום קהלת עצמו, שאחרי כישלון המגעים לפשרה בבית הנשיא ניתק מגע ואף ביקר את התנהלות הממשלה.
הממשלה ניהלה מערכה חובבנית, גמלונית, שלומיאלית וכוחנית ואת התוצאות אנחנו רואים היום. החל מינואר היא איבדה שליטה בצבא שפרץ בגל סרבנות; בפברואר אבדה השליטה במשטרה, שמכהן בה ניצב שהודח על ידי השר לביטחון לאומי והוחזר לתפקידו על ידי היועמ"ש; בימים האחרונים גם אובדת השליטה בשרים עצמם. ככה נראית קריסה.
אם יש עקרון אחד שמנחה את כתביו של נתניהו במשך השנים – החל מ'מקום תחת השמש' וכלה בביוגרפיה האחרונה – זו "תורת הלחץ הציבורי" אותה למד מאביו שלמד מז'בוטינסקי. מדובר ב"צורך במאמץ בלתי פוסק של שכנוע והפעלת לחצים בזירה הבינלאומית כדי להגן על האינטרסים של העם היהודי", דבר שנכון באופן ספציפי לזירה האמריקנית שהיא לפי נתניהו "דמוקרטיה תוססת, שכל מיני כוחות פועלים בה ומשפיעים על עיצוב מדיניותה; הממשל, הקונגרס ובייחוד דעת הקהל. כל אחד מן הגורמים הללו פתוח לשיחה, לוויכוח ולשכנוע. בסופו של דבר נקבעת המדיניות האמריקנית כלפי ישראל על ידי מזיגה של כל הכוחות הללו, ולישראל יש הזדמנות מצוינת לנסות ולשכנע כל אחד מהם בצדקת עניינה".
נתניהו יודע היטב שהתיאור הזה נכון לא רק לאמריקה אלא גם לדמוקרטיה תוססת אחרת: ישראל. בספרו האחרון למשל הוא הסביר את עסקת שליט בצורך לייצר תמיכה ציבורית למהלכים אפשריים נגד איראן לנוכח המחאה החברתית. כך הוא גם פעל במתווה הגז ובנושאים אחרים. נתניהו מבין היטב שמעבר לכוח הפוליטי הבסיסי ומספר המנדטים בכנסת, יש כוחות אחרים שצריכים התחשבות ומענה. דעת הקהל, האליטות, קבוצות הלחץ האחרות.
כל אחד מהגורמים בישראל אולי לא כל כך "פתוח לשיחה, לוויכוח ולשכנוע" כמו גופי הממשל בארה"ב, אבל בהחלט יש להם כוח שלא ניתן להתעלם ממנו, גם אם אתה סבור שזכו בכוחם באופן לא לגיטימי או לא הוגן. ברמה המעשית אין זה משנה. כמו בכל מערכה – פחות חשובה הלגיטימציה התיאורטית שיש לכוח של היריבים שלך, כמו העובדה שהכוח הזה קיים, שאתה כפוף למגבלותיו ושצריך לתכנן לו מענה.
רפורמה משפטית אינה הצעת חוק רגילה. מדובר במהלך לאומי גדול ורציני, במובנים מסוימים אפילו יותר מתהליך אוסלו וההתנתקות, והוא מחייב התייחסות רצינית לדעת הקהל ולתמיכה ציבורית. בדומה לממשלה המחליטה לצאת למלחמה, וברור לכולם כי יש לדון ברמת הלגיטימציה שלה להוביל אותה, כך גם כאן. וכאשר אתה לא מצליח לייצר שותפות עם שחקנים מהצד השני, לא בכנסת אלא בציבור, זה פשוט לא יעבוד. מוקדם להעריך מה יקרה וברור שהימין עוד לא אמר את המילה האחרונה במאבק הגורלי הזה, אבל את לקחי מרץ 2023 צריך ללמוד לעומק.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
המוצא ההוגן המכובד וההגיוני הוא ללכת למשאל עם. בצורה הוגנת עם כל האפשרויות 1. רפורמת לוין 2. מתווה פרידמן אלבשן 3. מתווה הנשיא 4. לא לשום רפורמה (אולי אפשר להוסיף גם את מתווה פרופ' גידי ספיר)
משאל עם כבר היה והעם בחר בממשלה הנוכחית
ואם תעשה משאל עם ו80% מהעם יצביע בעד ה"רפורמה " אז מה , בג"ץ יפסול את משאל העם
והתקשורת והאקדמיה יסבירו , והמשטרה תפעיל מכתזיות על מפגיני ימין , והכל ימשך כרגיל
יעני על כל עניין שהאופוזיציה לא תסכים איתו, ידרש משאל עם. הבחירות האחרונות היו בדיוק על כך, על הנחיצות ברפורמה במערכת המשפט ופרטיה פורסמו במלואם לפני הבחירות. זה משאל העם וההכרעה בו ברורה, בעד המתווה של לוין.
המשחק מכור וES אתם צודקים אבל רק באגדות מספיק להיות צודק בשביל לנצח. יש הרבה שחושבים שטענת השמאל שהרבה מהמצביעים לימין הסכימה לרפורמה אבל לא לרפורמה הזאת. יש הרבה בשמאל המתון שלא קיצוניים כמו מנהיגי השמאל ויהיו בעד מתווה פרידמן – אלבשן. לפסול משאל עם הרבה יותר קשה מאשר חקיקת הכנסת. בסופו של דבר צריך לעשות את השיקול להגיע בצורה הכי יעילה לתוצאה סבירה.
שומר פתאים ד׳
אתם באמת מאמינים שלא יכול לצפות את זה?? באמת מאמינים שלא חשבו שמהלך כזה מצריך הכנה מראש?
מעולם לא היתה בכלל כוונה להעביר רפורמה. הכל חול בעיניים.
נכון מאוד , אבל מה עושים עכשיו ? גם מלחמת יום הכיפורים התחילה בשלומיאליות גדולה של עם ישראל ועם ישראל שילם מחירים , כנראה יצאנו רק בחסד השם ,
מה האופציות ,
א למצוא סולם לרדת מהעץ אבל עכשיו "הם" מבינים שהעם מחכה להזדמנות להשתחרר מכבליהם ו"הם" יעמדו על המשמר בכל הכוח.
ב. להמשיך להלחם כי הקלפים כבר מונחים על השלחן ואין לאן לברוח , צריך להצמד לאמת , והאמת היא ש"הם" נלחמים בכל האמצעים נגד הדמוקרטיה , ואולי עם ישראל יתעורר וישים לב לכך שהוא משועבד אפילו לא ברור למי בדיוק על ידי בג"ץ ,תקשורת , בכירים במשטרה צבא ודיפסטייט, אקדמיה וכל משאר
"אמת היא ערך ליברלי והיא ערך שמרני, אך היא מעולם לא הייתה ערך של השמאל. אנשים בשמאל אומרים רק מה שמקדם את האג’נדה המיידית שלהם. כוח הוא המצפן המוסרי שלהם, ולכן האמת תהיה משועבדת אליו תמיד"
איך אפשר להתמודד בהסברה עם תרבות של שקר? של אף עובדה לא נכונה. השקר כאידיאל. שקרים יוצרים מציאות דמיונית והופכים אותה כביכול למציאות אמיתית.
עד שהקומוניזם לא התמוטט מבפנים, המערב הצליח באיזו פעולת הסברה להפריך את הקומוניזם? גם היום תסתכל בסמל של קבוצות הפועל, סמל המגל הקומוניסטי. תמונות של פועלים נפוחי שרירים ופועלות מאושרות.
אין דרך של הסברה, יש דרך אחת, של כח מול כח, של נחישות , של מחיקה מהלקסיקון מילים כמו הידברות , פשרה, הושטת יד, "אחים שלי". רק כך אפשר לנצח את הבולשביקים.
הרפורמה של לוין מלכתחילה הייתה בנויה על חנופה וכניעה ומכאן חולשתה. על הותרת הוועדה על כנה, על הותרת העיקרון המושחת של חבר מביא חבר. זו הייתה הבעיה, ולא מה מה שהכותב השטחי מפמפם
, הסברה וכו'
אין חכם כחכם לאחר מעשה. איש לא שיער את ההפקרות אליה יגיע השמאל בהובלת מערכת המשפט, איש לא צפה שלא יוותר קו אדום שלא יחצו או ערך קדוש שלא ישחטו.
איש לא צפה שהשמאל יהיה מוכן להחריב את הדמוקרטיה כדי להציל את שלטונו. חשבנו שהלקח מחורבן הבית נלמד, חשבנו שהם ציונים לפחות כמונו, כאן טעינו.
ממילא, ללא הרפורמה אין שליטה אמיתית באף מערכת, לא בצבא, במינויים בו ולכן הבהילות של גנץ למנות את הסמרטוט הלוי. לא במשטרה הנתונה למרות הפרקליטות. לא במוסד ובשב"כ שראשיהם ממונים באישור בתי המשפט, שדאגו משכבר למינוי נאמנים לחונטה. אין גם שליטה בתקשורת, ללא הרפורמה לא ניתן לשנות בה דבר.
אז הדרך שנבחרה היא הדרך היחידה, אלא אם תמצא דרך להקדים את המאוחר.
הטרגדיה המתמשכת של הימין
במשך כל חייהם התקשורת והשופטים מתעללים בהם, והם לא מצליחים לשים לב לתבנית הפשוטה בה הכול קורה.
במשך כל חייהם יש מאבק שברור שמאוד חשוב להם, אבל הם מוכנים להפסיק לקדם אותו ואפילו לזנוח אותו, עבור שטויות.
ישנו מגש של כסף שפרוש בפניהם ובו סה"כ כמה מילים וביטויים, שהפכו לנשק בישראל ובכל העולם המערבי, והם יקריבו הכול רק כדי לא להשתמש בתכולה שלו.
זה לא עניין של עקרונות, לא של הוגנות, לא של צדק. זה עניין של טיפשות בלבד. והם ימשיכו לשכנע את עצמם שזה כל דבר חוץ מזה.
נניח שבמקום 'מהפכה' או 'רפורמה' כל מה שהיו שומעים באיחוד האירופי וארה"ב הוא שהממשלה מנסה להחליש שופטים גזענים ומיזוגניים בישראל. אפילו בלי להסביר למה הם כאלה, האם פוליטיקאים של אותן מדינות היו מגיבים כמו שהם מגיבים היום? הם היו נזהרים הרבה יותר, כי מי רוצה להיחשב בצד של גזענים ומיזוגניים?
לימנים מאוד חשוב להרגיש שלא באמת אכפת להם מערבים. אבל אכפת להם. אם ערבי מבצע פשע או לא, זה דבר חשוב. האם ערבים גדלים בסביבה מסיתה ופרימיטיבית לעומת תומכת, מחנכת ונורמלית, זה דבר חשוב, אפילו קריטי עבור אלו שחיים לידם.
תראו לאיזה כיוון שופטי בג"ץ דוחפים את הערבים. הם משחררים פושעים שלהם בעונשים זותרים, הם מוותרים לאוכלוסייה הערבית על הכלת סטנדרטים בסיסיים, כאלה שברור שהם תנאים קריטיים ליצירת אדם מתפקד ומועיל לחברה.
שופטי בג"ץ, מבחינתם, יוצרים כמה שיותר אנשים מעוותים מתוך המגזר הערבי. הם מאמללים והורסים גורלות של דורות שלמים.
וכל זה הוא רק קצה המזלג. זה ידוע לכל מי שקצת מכיר את עולמם של השופטים, מסתתר שם רוע שמאוד מאוד מודע לפגיעות שלו.
אבל חס וחלילה שימני יאשים אותם בגזענות, הוא עוד עלול להרגיש חכם מדי.
הנכתב לעיל נכון לגבי כל דבר בו השמאל משתמש כדי להגדיל את כוחו. תאשימו איתו את בג"ץ וכמו קסם יצוצו לכם עוד ועוד דוגמאות לכמה זה מדויק.
אבל טיפשים לא מנצחים, הם רק מתאבלים.
(זה נשלח אלי בדוא"ל וחשבתי שהוא מקורי אז החלטתי לפרסם פה, הערות יתקבלו בברכה)
ראו מה כתבתי לפני כ- 9 חודשים בדיוק – אפשר לאמר שחזיתי את הנולד (הדברים נכתבתו ב- 23 ביוני 2022):
——————————————————————
בכתבה: https://mida.org.il/2022/06/23/%D7%94%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D/
להלן קטע מתגובתי (תגובה מספר (3)):
"ואולי עדיף שנתניהו לא יעמוד בראש הימין. אלא שר החוץ או כל תפקיד אחר. פשוט כי הגיעה העת לטפל טיפול שורש בדרג המשפטי ובדרג הפקידותי. דבר שבגין וכל מי שבא אחריו לא עשה. לצורך כך דרושים רוה"מ, שר בטחון פנים ובעיקר שר משפטים שיבואו עם סכין בין השיניים. לא ניתן לתפור להם תיק וגם אם כן סביר כי הוא יתפורר. צריך לסגור את מוסד הבג"ץ, יש להחליף מאות פקידים לכל הפחות באנשים ונשים עם ראיית העולם מתאימה. יש להוריד את מוסד היועמ"ש לגודלו הראוי כך שימונה ויפוטר בהחלטת ממשלה. את תפקיד התובע המדינתי להעביר למנוי של הכנסת. לחזק את זכות העמידה – כך שלא כל אחד שקורא YNET או THEmarker בלילה בבוקר הוא כבר בבג"ץ מגיש עתירה. לעצור את כל המיליארדים ששופכים ארצות אירופה על שלל ארגונים שגוזלים את זמנו של הצבור בביהמ"ש. תיק אישי ימתין שנה בעניין משמורת קטינים או סכסוך כספי בזמן שביהמ"ש מקבל ודן בעוד ועוד תיקים תקשורתיים ועוסק בחקיקה דרך בטול חוקים, דן בחוקי יסוד, קובע הלכות בעקבות עותרים סדרתיים שראיית עולמם (להבנתי) תואמת את ראיית העולם של ביהמ"ש צריך שביהמ"ש העליון יהי רק ערכאת ערעור. לשנות לחלוטין את הוועדה למנוי שופטים – וכמו בכל העולם הדמוקרטי למעט הודו – שופטים לא צריכים להיות מעורבים בבחירת שופטים. לא הם ולא לשכת עו"ד אלא חלוקה בין הממשלה והכנסת.
עד אז, הימין לא באמת בשלטון גם אם יהיו לו 80 מנדטים."
———————————
האם לא ראיתי את הנולד?
האם הימין שסוף סוף יצא להצביע והביא למצב של ממשלת "ימין על מלא" של 64 ח"כ שוב מפספס את השלטון כי מי שעומד בראשו (רוה"מ נתניהו) לא באמת רוצה בשלטון של ימין?
כפי שכתבתי בזמנו, הטעות של רוה"מ בגין (ראשון ראשי הממשלה של הלכוד) היתה להשאיר בתפקידו דקה אחת את הפקידות ובראשה את היועמ"ש אהרון ברק. עצם העובדה שנתניהו לא פיטר בדקה הראשונה את הגברת מיארה בשם חוסר אמון בה של הממשלה. היתה מוגשת עתירה? נו ואז? שר המשפטים היה מציע לביהמ"ש להשים אותה בתפקיד עציץ באותו השכר אבל ללא אמון של הממשלה – הממשלה לא מוכנה לקבל אותה עוברת את סף השער של איזה מבנייני הממשלה. הבג"ץ היה מוציא צו שמורה לבטל את הפיטורין – כנסת ישראל היתה מתכנסת ומבטלת בחקיקה את הצו. כל זה היה קורה בשבוע הראשון לכהונת הממשלה. האם המשטרה היתה שולחת יס"מ לעצור את רוה"מ והשרים כי בג"ץ אמר והכנסת אמרה שהצו מבוטל? האם משמר בתי המשפט היה מגיע ברובים שלופים לעצור את הממשלה כנגד השב"כ המאבטח את השרים?
לאחר פיטורי מיארה, מאות פקידים היו מפוטרים אחד אחרי השני קודם ממשרד המשפטים בתוך כמה ימים.
במקום משילות, קבלנו רוה"מ וחלק מהשרים שלא הפנימו שהצבור נתן להם 64 מנדטים על מנת למשול. למשול זה לא למצוא חן בראיונות בערוץ 12\13\11\גל"צ\רשת ב. למשול זה לא לספור את המיעוט ובגאון לבצע את המדיניות שהבטחתם לצבור לפני הבחירות (הבטחתם לקיים רפורמה נדרשת במערכת המשפט) . מה אתם בעצם משדרים לצבור? למה לכם להצביע? הרי ללא קשר לפתק או ל2.5 מיליון הפתקים בקלפי את מדינת ישראל מנהלים הבג"צ באמצעות פתקאות שכותבים 15 שומרי מועצת גדולי ההלכה בעקבות עתירות של עמותות הממונות בכסף אירופי במאות מיליונים? למה הטרחתם 2.5 מיליון איש לקלפי אם אתם לא באמת מתכוונים ליישם מדיניות של ימין?
היום פורסם: " פרסום ראשון: פרקליטו של נתניהו, בעז בן צור, הודיע בימים האחרונים לראש הממשלה שלא יוכל להמשיך לייצגו בתיק 4000 אם החקיקה לא תיעצר.
https://t.me/amitsegal/23706"
סימוכין: https://rotter.net/forum/scoops1/788522.shtml
מה המסר ל- 2,500,000 מצבעי ימין? הבטחנו מדיניות של ימין אבל האליטה של המשפט ועניינים אישים של נתניהו יגרמו לממשלה שיש לה רב קואליציוני של 64 מנדטים ימין על מלא להתפרס על גחונה? מי שמבין זאת אחרת זכותו.
גם אם לימין היו 80 מנדטים עם מנטליות של עבדים חסרי עמוד שדרה מצפוני אי אפשר למשול (להבנתי).
הצפי שלי שבבחירות הבאות הימין יקבל מעל 70 מנדטים בחשוון של שנת 2026 או 2027. הרפיסות שמפגין הלכוד ובעיקר רוה"מ נתניהו (להבנתי) יגרמו שהלכוד יקבל כ- 15 מנדטים. יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן והאנשים שמקיפים אותו בעיקר אם יציב גם ימנים אנשי עשייה שלא מהציונות הדתית יוכל להערכתי לקבל 20 מנדטים ולהוביל את גוש הימין בגאון. ההתפרסות לשמאל כדרך הלכוד מזה לפחות 25 שנים לא מאפשרות לו לשלוט במינויים. בלי לשלוט בפקידות הבכירה (יועמ"ש, שופטים ומפקד מחוז במשטרה – כולם פקידים ממונים).
כך נראית חוסר משילות רבתי שלהבנתי רוה"מ נתניהו הוביל אליה ב- 25 שנות שלטונו on and off.
הלוואי ופרשנותי טעות.
אם ישאלו מה כן לעשות?
——————
א) החלפת כל הצמרת הביטחונית בישראל. אנחנו עדים למרד (להבנתי) של צמרת המשטרה בממשלה לה היא כפופה ודיבורים על האם להישמע לממשלה ולשר לבטחון לאומי כפי שכתוב מפורשות בחוק יסוד המשטרה או לביהמ"ש? אני מאוד מקווה שכשהמפכ"ל הנוכחי יפרוש (בקיץ 2023) – השר בן גביר מכין מפכ"ל מחוץ למשטרה עם הסכמה כי הוא יפטר מאות קציני משטרה וימנה אנשים עם ראיית עולם מתאימה בחודש הראשון שלו בתפקיד.
ב) הוצאת המשטרה מהיותה ת"פ של הפרקליטות. כל קשר בין המשטרה לפרקליטות יהיה באמצעות מנגנון בו שר המשפטים הממונה על הפרקליטות ושר לבטחון לאומי הממונה על המשטרה יקבלו דווח על כל נושא בו היתה בקשה לשיחה בין שני הצדדים וללא הסכמת מי מהשרים שוטר לא ידבר עם פרקליט ובטח לא יפעל בהנחיתו. כל בקשה לשיחה תהיה מלווה בטופס באיזה תיק, מי החשוד או מה החשד ועל בסיס אילו מקורות. למה הפרקליטות מבקשת לדבר עם שוטר\קצין\קצין בכיר ובאיזה עניין.
ג) לשנות את הוועדה לבחירת שופטים כך שתורכב משר המשפטים + יו"ר וועדת חוקה + יו"ר הכנסת. ואם ביהמ"ש יפסול? שיפסול, על איזה מסד יעמדו השופטים בפוסלם חוק יסוד שמודע לכל חוקי היסוד הקיימים במדינה ללא חוקה. ביהמ"ש ידרוש תגובה: כנסת ישראל תשיב – לא בסמכות ביהמ"ש לדון. ביהמ"ש יוציא צו – כנסת ישראל תתכנס ובהחלטת כנסת תבטל את הצו.
ד) יועמ"ש הוא משרת אמון של הממשלה, מנכ"ל משרד ממשלתי או הכנסת. ללא וועדת איתור. הממשלה בהחלטת ממשלה תמנה ותפטר יועמ"ש כפי שהיה עד שרוה"מ נתניהו בעקבות בר און – חברון העביר את המנוי לשופטי העליון דרך מנגנון של וועדת איתור. יועמ"ש של משרד ממשלתי יהיה משרת אמון של מנכ"ל המשרד שיוכל לפטרו ללא נימוק מהיום למחר. יו"ר הכנסת יהיה מוסמך לפטר לאלתר את יועמ"ש הכנסת או מי מעובדיו ללא נימוק.
ה) התשקורת דוברת העברית בהגיה נכונה תרעש – שיקפצו. כך נראית משילות. יפגינו? בכבוד, על המדרכה. מי שירד לכביש יטופל ע"י המשטרה אבל כמו בתקופת הטיהור האתני ביהודים מגוש קטיף. אגב, משהו יכול להסביר למה בניגוד לחסימת נתיבי איילון של הפגנות השמאל – המשטרה שמה מחסומים על כביש מספר 1 כנגד הפגנת ימין (סימוכין: https://rotter.net/forum/scoops1/788749.shtml)?
נכון ומדוייק מאוד!!!
לדורון (1), תודה.
הרצאה מעניינת וחובת צפייה:
https://www.youtube.com/watch?v=mF3naHHrItc
קודם כל, הרצאה חשובה מאד.
עו"ד אילן ציאון תמיד חד כתער וקולט את הסיטואציה לפני כולם וגם פה. הוא ראה את ההפיכה הצבאית שגלנט תכנן 3 ימים לפני שהיא הייתה אמורה לצאת לפועל.
אבל לשמוע את מה שהוא אומר רק גורם לי להבין כמה המצב אבוד. זה לא מתחיל אצל אהרון ברק, העסק הזה מנוהל על ידי אותם גורמים שהביאו לנו את השמאל שהרס את אירופה והפך אותה דה-פקטו לקולוניה ערבית ואת השמאל שהביא את ארה"ב לשפל המדרגה ובחולשתו גם את העולם כולו לסף מלחמה גרעינית.
לא נכנס לתאוריות קונספירציה כי אני לא אוהב לדון בנושאים שאין לי הוכחות כלפיהם אבל זה מרגיש כאילו הם מנוהלים על ידי כוחות שמנסים לחסל את העולם המערבי אחת ולתמיד.
ולא, יריב לוין ורוטמן לא מסוגלים לנטרל כוחות כאלה לצערי.
לקרמר (1) מסכים עם דבריך.
הכותב מפרט את מה שלדעתו הוא כשלון הסברתי ואי הכנה אסטרטגית כסיבה מדוע נכשל רצון הריבון -העם בבחירות חופשיות- שחוקי המדינה שנחקקו בידי נבחריו יכובדו כלשונם בידי מערכת משפטית הפועלת ככנופיה דתית. ההסבר הוא פשוט יותר: בעוד שהשמאל בוגד בלאום, הימין בבוחריו.
חלק גדול מהימין כבר התייאש מלחפש שותפים בשמאל שיהיו מוכנים אפילו להקשיב.
ואי אפשר להאשים את אותם ימנים-יש היסטוריה ארוכה של דוגמאות וראיות. ומהצד השני, קשה עד בלתי אפשרי למצוא דוגמאות לסובלנות משמאל.
ובנוסף, סקירה של ההפחדות מביבי, החרדים והמתנחלים מראה שמדובר על הסתה לא הוגנת שלא משאירה להם שום מרחב פעולה לקדם משהו לטובת מצביעיהם אפילו אם זה יהיה גם לטובת השמאל.
ולכן, אותו חלק מהימין הבין שהדרך היחידה היא ללכת בכח ובדורסנות.
לצערנו, השמאל לא מראה סימני האטה ולא מוכן לבצע אפילו ויתורון קטנטן. ומהצד השני, רבים וטובים עוד מאמינים בצד השני ולכן לא היו מוכנים להילחם. וכך כנראה שנפלה הרפורמה.
במצב כזה, התסכול בימין וחוסר הסובלנות בשמאל רק יתחזקו ואיתם הקיטוב בעם. נקווה שבפעם הבאה זה לא יגמר בדם.
אני מסכים עם כל הנאמר, כיון שהדברים מחזקים את טענתי זה שנים שנתניהו איננו מעוניין כלל ברפורמה משפטית. לא בכדי הוא מינה את לבני לשרת המשפטים וביכר את ברק וכחלון על פני שותפים קואליציוניים נאמנים. נוח לו שבג"צ "מטרפד" את מהלכיו ומשחרר אותו מהצורך הלא נעים להוציא לפועל את התחייבויותיו לבוחריו. בג"צ לא היה שכפ"צ הדמוקרטיה, אלא שכפ"צו של נתניהו שהסתתר מאחריו ונהנה מהצל. פסק הדין של חאן אל אחמאר לא נכתב משום שב"צ רודף צדק, אלא משום שהשופטים השתוקקו לתקוע אצבע בעיין לנתניהו.
מה שקרה מאז הוא שהשמאל הפסיק לספק לנתניהו את עלה התאנה הקואליציוני בגלל רל"בת זיהומית שפשתה בו, והוא נתקע עם קואליציה ללא עלה תאנה ויועמ"שית שמנסה בכל כוחה (ובלי שמץ תבונה פוליטית) לנטרל אותו והותירה בשטח את שני הרוטוויילרים (במובן הטוב של המילה) – רוטמן ולוין. נתניהו לא "נאלץ" להשהות את החקיקה, אלא עט על ההזדמנות כמוצא שלל רב.
לפני כמה עשורים אמר אפרים קישון ז"ל שהידיד הטוב ביותר של ישראל היה נאצר, שבעקשותו המטופשת גרם לישראל להפוך ממדינה שברירית קטנה למעצמה החולשת על א"י השלימה… התקוה היחידה שנותרה כעת היא שהשמאל ינהג כנאצר… (בכל זאת, הם טוענים שהם אוהבים את המדינה…).
תאוריית קונספירציה חסרת שחר. נתניהו רצה ברפורמה, אבל כשל בעמידה תחת לחץ
ליובל,
blame deflection הוא מושג מוכר במדע המדינה ובכלכלה פוליטית, ו"תיאורית קונספירציה" איננו לחש קסם המפוגג את הצורך להתמודד עם טענות עם מינימום יושרה אינטלקטואלית.
נתניהו לא מפטר את גלנט – נתניהו לא רוצה את הרפורמה
הכשלון הזה הוא כישלונו האישי של נתניהו ושלו בלבד. האיש לא רצה ברפורמה וזרע בדרכה מוקש אחרי מוקש. נתניהו חייב ללכת ולפנות את מקומו ובימין חייב להתבצע חשבון נפש נוקב בלי התירוצים הרגילים ובלי מאמרים תבוסתניים מהסוג הזה.
כשהשמאל שולט, הוא אף פעם לא מחפש קונסנזוס רחב, אלא פועל לממש את המנדט שלו. כך צריך לפעול גם הימין עם הנהגה חדשה אמיצה ונחושה.
נכון
תאוריית קונספירציה חסרת שחר וגם לא חכמה במיוחד. נתניהו רצה ורוצה מאד ברפורמה והוא מבין היטב את הכורח שבה, אבל אינו יכול לעמוד בעיקר בחתרנות מבית פנימה, וזו אכן משימה קשה במיוחד לכל אדם. חתרנות מבית
האם ניחנת ביכולת על-טבעית לקריאת מחשבות?
אני למשל לא יודע לקרוא מחשבות, אבל אני מצליח, לפעמים, לזהות מה קורה ונעשה בעקבות התנהלות גרועה של ראש ממשלה.
ועד כה, כל הנזק במדינת ישראל מצד מערכת המשפט, המרידות בצה"ל ובמשטרה, וכו' וכו', הן באחריות נתניהו שהיו לו 12 שנים בשלטון כדי למנוע אותן. ומה בדיוק הוא עשה עם ההזדמנויות הרבות שהיו לו?
אז אני לא יודע לקרוא מחשבות, בטח לא את של נתניהו, אבל אני רואה היטב מה הנזק שנוצר למדינת ישראל, וברור לי שלא היה פה שום נסיון למנוע את הנזק, ואפילו פעולות שנעשו כשהיה ידוע וברור מראש שהן יזיקו. אבל אחריו המבול.
ליובל הגיב, אתה הוא זה שמייחס לעצמו קריאת מחשבות. כל התגובה שלך היא תעמולה בולשביקית נטו להשחיר את פניו של נתניהו.
תגובתך פבלובית.
אני לא מייחס לעצמי יכולת קריאת מחשבות, כפי שכתבתי.
אני כן יכול לראות תוצאות בשטח, והמצב מחמיר ככל שנתניהו נשאר בשלטון.
מצביעי הליכוד בוחרים בימין אבל מקבלים לפעמים שמאל ולפעמים היגררות אחר השמאל.
לא מצאתי שום תועלת בתיפקודו של נתניהו כראש ממשלת ישראל בשנים האחרונות. את כל ההצלחות "שלו" ניתן היה להשיגן ע"י פוליטיקאים אחרים.
מי שרוצה משילות, לא יבחר בנתניהו, אלא בדוד בן גוריון (או לפחות במי שמסוגל לנהוג כמוהו). דוד בן גוריון היה הרבה יותר ימני וביצועיסט מבן גביר.
אני לא מסכים. להגיד שנתניהו לא מעוניין ברפורמה? הרי התיקים נתפרו לו ברגע שהתחיל לדבר על שינויים במערכת המשפט ובכל שלב נתון הבנאדם יכל ללכת על עסקת טיעון תמורת ביטול הרפורמה ולקבל קצת שקט. במקום זה בגיל 73 הוא נכנס למלחמת חייו כולל איומים מפורשים עליו ועל משפחתו, עליהום תקשורתי ונדידת מנדטים בעקבות הבליץ של המדיה.
אני מהתומכים הגדולים ביותר של הרפורמה אבל מה הוא היה אמור לעשות? לשלוח פלוגות מגב נגד פעילים ממומנים שישביתו את המדינה ויפנו לאלימות? לסבול השבתה של המשק? של האקדמיה? הרי כל אלו היו מוכנים ליום פקודה וצייתו ברגע שגלנט פוטר והסיכוי להפיכה צבאית ירד. אחרי יומיים שלושה כאלה גם חלק לא קטן מהציבור הימני, החלק שתומך ברפורמה אבל לא מבין מספיק את החשיבות שלה, ילחץ על עצירתה תמורת קצת שקט. בקיצור, חטף שח (ואולי גם מט) ולא היו לו הרבה ברירות חוץ מלצאת למלחמה נגדם ולהסתכן בכאוס שהוא לא היה מצליח לצאת ממנו. המצב היום כואב לי מאד ואני אהיה בכל הפגנת ימין שאוכל להיות בה עד שמשהו ישתנה אבל אני לא מצליח לחשוב על פתרון מוצלח שביבי יכל לשלוף במקרה הזה.
ובנוגע ל-12 שנים שהיו לו לעשות שינוי, זה נכון אבל גם אז התוצאה הייתה דומה…כל הכלים במקום כבר הרבה מאד זמן ואני לא בטוח שהקואליציות שהיו לו בעבר היו הומוגניות מספיק בשביל להוציא דבר כזה אל הפועל. אז אולי המחיר היה יותר קטן לפני עשור אבל בדיוק כמו עם איראן, אף אחד לא רוצה לצאת למלחמה בזמן שמתאים לו מחשש לתוצאה ובסופו של יום הוא מקבל אותה בזמן שמתאים לאויב ועם מחיר גדול יותר. אולי מתוך תקווה למצוא דרכים יותר אלגנטיות ופחות הרסניות. או כמו שאמר צ'רציל – הוא בחר בחרפה וקיבל מלחמה.
לדורון, למגיב (3) ליובל, אתם צודקים .
ליובל, בוא לא נספר לעצמנו סיפורים. המחדל בו יועצת משפטית כשליחת הבג"ץ מפעילה מריונטות שהם נבחרי ציבור זו המציאות.
כשרואים מרד בצמרת המשטרה כששר לבטחון פנים בניגוד לאמור בפקודת המשטרה שזה חוק יסוד לא מסוגל להזיז פקיד ממונה (במקרה דינן ניצב) מתפקידו א לתפקיד ב בהנחיית יועמ"שית ופס"ד של ביהמ"ש. בוא לא נספר לעצמנו סיפורים.
הפקידים יודעים היטב מי מנהל את המדינה וזה לא רוה"מ נתניהו ולא השרים אלא ביהמ"ש ושליחיו היועמ"שים בקרבי הממשלה.
ישראל דמוקרטית כשם שאירן דמוקרטית. בישראל 15 לובשי גלימה שחורה מבצעים ביקורת שיפוטית, מתערבים בכל החלטה ממשלתית וזרועות הרשות המבצעת מבצעים בבהילות את פקודות השליט בביהמ"ש העליון.באירן אלו 12 לובשי גלימה שחורה וטורבן שחור או לבן שהם מועצת שומרי החוקה האיראנית.
אירן יותר דמוקרטית מישראל כי כל מה שמועצת שומרי החוקה עושים זה לפי סמכות שהעניקה להם החוקה האיראנית .
בישראל אין חוקה – ישראל הפכה למדינה בה יש רשות אחת השופטת. הרשות המחוקקת והמבצעת לא באמת קיימות בישראל.
גם באירן וגם בישראל יש בחירות אבל כעת ברור שזה לא יותר מועדת קישוט של כיתה ג עממי.
המבוגרים (בביהמ"ש) לא יתנו לילדות הבת מצווש (כנסת וממשחה) להחליט החלטה שהיא מעבר להאם לבחור בלק וורוד או ג'ל אדום לציפורניים.
כולנו קבלנו אתמול שעור ברפיסות שלטונית. מי שקיבל 64 מנדטים ולא מסוגל למשול לאחר ש25 שנים on and off רוה"מ – נושא באחריות, ולהבנתי זה רוה"מ נתניהו.
ל-נו באמת (7), לא יכולתי להגיד את זה יותר טוב בעצמי. מסכים עם כל מילה. הדבר היחיד שאפשר וצריך לעשות כרגע זה להתעורר. כרגע הימין ער (לא מספיק אבל זאת התחלה) אבל מניסיון, הוא נרדם די מהר לעומת השמאל שלא נח לשנייה. מקווה שהפעם דברים ישתנו.
ניתוח נכון, החקיקה הפרסונלית, השותפות החרדית, הקיצוניות באגפים של מעוז סמוטריץ ובן גביר, הזלזול במוסדות בינלאומיים, יועצים כלכליים וארגוני עובדים, ולבסוף גם העילגות של סמוטריץ' בארצות הברית – צמצמה מיום ליום את האמונה שיש אליטה ימנית אמיתית שמבינה את גודל המשימה, ויכולה להחליף את האליטה הקיימת.
מול הקריאה אתם טייסים הייטקיסטים ו-8200 פריבילגים, ניתן המענה,
אתם רוצים שסמוטריץ', בן גביר וגפני יחליפו אותנו? אתם באמת רוצים?
אתם שולטים גם על מזג האוויר או רק על ניפוח אגו?
לא משעמם לך עם הסיסמאות השדופות הנבובות וסגנון התעמולה הבולשביקי? פיהוק אחד גדול
זה פשוט ניתוח קר של למה השמאל ניצח בסיבוב הזה, לא כל ביקורת פנימית היא האדרה של המשטר הבולשביקי
למאמר לפנים. הבולשביקים נצחו בגלל העלגות של סמוטריץ? הוראת התעמולה הבולשביקית, לדחוף לכל מקום את ה"עלגות" של סמוטריץ. לדבר על ה"עלגות" של סמוטריץ, אין זו בקורת פנימית אלא אמצעי תעמולה של הבולשביקים. השותפות החרדית? גם זו בקורת פנימית? או פניה לרבדים האנטישמים הנמוכים ביותר. כל מילה בתגובה שלו, היא תעמולה בולשביקית החוזרת על עצמה שוב ושוב.
אין במאמר אף טעות, ביגמן צודק, המשפט של ביגמן " "איראן זה כאן" צועקים המפגינים, והחרדים עונים אמן." פשוט מדויק, וגם סמוטריץ' ענה אמן והראה שהחרד"ל עדיין לא בשל, ולפחות שליש ממצביעי הליכוד סומכים יותר על גנץ הבינוני מאשר על בן גביר מעוז גפני וכל החבורה שלעולם לא תוכל להיות בהנהגה, כי כי צועקת פריבילגים פריבילגים, ובצדק!!! אבל מה היא עושה כדי להחליף את מוקדי הכוח הנוכחיים? מה רמת החינוך? מה רמת האנגלית, מה מעמד ההבנה של הזירה הבינלאומית? ואסיים בדוגמא. ביבי הוא גאון, רמה אחת מעל כל מתחרה שלו בליכוד או בחוץ, אבל גם אם תשים את רונלדו בקבוצה חובבנית, הקבוצה של רונלדו תפסיד לכל קבוצה בינונית מאומנת היטב. כי פוליטיקה כמו כדורגל זה משחק קבוצתי ומי משחק בקבוצה של ביבי? מי? סבבה שאתם כועסים אבל תענו ברצינות.
אלמנטרי.
ציטוט: מול הקריאה אתם טייסים הייטקיסטים ו-8200 פריבילגים, ניתן המענה,
אתם רוצים שסמוטריץ', בן גביר וגפני יחליפו אותנו?
התשובה אלמנטרית: יש גם טייסים, גם הייטקיסטים, גם 8200 וגם בכל תפקיד אחר, מצביעי הימין. לא צריך להחליף אף אחד.
מאוד קל לראות את זה. תנאי סף יחיד לכך הוא לא להיות בטוח שהשמש זורחת מישבנך וישבנך בנוסף, איננו נימוק לוגי.
סבבה שאתה בטוח שנרקיסיזם זה טוב, אך לצערך בדיון ציבורי, תצטרך לנמק באופן לוגי.
ונרקיסיזם איננו נימוק לוגי.
ההפגנה השש ספרתית המרשימה ביותר של אתמול באזור גן סאקר, ירושלים, ועוד כשנעשתה בהתרעה של בקושי שלושה רבעי יממה מראה על כך שהימין לא ישתוק
היתה כבר הפגנה יותר גדולה של הימין, ב 1/11/22. זה עזר במשהו?
שום הפגנה לא תעזור נגד הבריונות של השמאלנים, ושום הפגנה לא תשנה את דעתם של שופטי בג"צ (הם הרי לא נבחרים ע"י הימנים, אז הם לא מחויבים להם, אפילו לא בטיפ טיפת הגינות).
הדבר היחידי שיעזור הוא טיפול שורש בשמאלנים. ומי שיכול לעשות זאת, יודע היטב איך ובעזרת מי לעשות זאת. אבל מה עם הרצון לטפל בשמאלנים?
לצד העובדות הנכונות (כבר טיפה ארחיב לגבי כך), לדעתי, המאמר קצת חוצה את הגבול לכיוון הלקאה עצמית.
אתחיל מהעיקר בעיניי, להיות חלש, זהו לפעמים יתרון.
אסביר באמצעות דוגמא: זכויות העובדים, הם ללא ספק חוזה חברתי חשוב. זמנים, בהם מעסיק יכל לא לחשוב לדוגמא, על בטיחות העובד כי הטיפול בנכים הנו באחריות החברה (חברה מסחרית לא שילמה על כך כסף, טרם עידן זכויות מעוגנות בחקיקה) ולכל תפקיד היו עשרות שממתינים מחוץ לשערי המפעל, בתקווה להרוויח ארוחה באותו יום. אין מחלוקת על כך, שעד גבול מסוים, הרווח הכספי אינו מעל הכל ואנשים אינם פריט להחלפה כמו איזושהי מכונת ייצור, הניתנת להחלפה בכל רגע נתון. זכויות כמו הזכות לחופשה שנתית ללא חשש להיות מפוטר (שלא נדבר על חופשה בתשלום), הן האיזון הראוי בין זכותה של חברה מסחרית להרוויח כסף לבין זכותו של כל אדם להיות יותר ממרכיב הכרחי בפס יצור לגריפת כסף.
יש מקום, עד גבול מסוים – לארגון המאגד את העובדים ומנהל מטעמם מו"מ עם בעלי החברה. איננו חיים ב-laissez faire וטוב שכך. אך – וזה אך חשוב מאוד – תפקיד הארגון הייציג של העובדים, הנו לייצג את העובדים המיוצגים בו, בהקשרי זכויות/חובות העובד בלבד!
אין תפקידו של הארגון היציג, להחליף לדוגמא את המעסיקים עצמם (הפנקס האדום הידוע) וגם אין תפקידו (!!!) להשתמש בכוח הארגון היציג לטובת מפלגה כזו או אחרת.
עכשיו, אם מישהו לפני חודשיים היה מאשים את ההסתדרות שתנצל את הכוח הניתן לה לשם יצוג עובדים כלפי מעסיקים, עבור עמדה פוליטית שנויה במחלוקת אשר אין בין זכויות העובדים ובינה, דבר ושום דבר – ברור ששקרני הסמול, היו מעמידים פנים שאלה שקרים, המצאות והפחדות. לא היית כמובן דרך לסתור זאת, כי לא ניתן לנבא את העתיד. אנו בימין היינו ממשיכים (כמובן) לטעון זאת (ודברים דומים נוספים), אך הדבר היה נשאר בגדר דעה.
כרגע לעומת זאת – אין יותר מסיכות.
ואם באסטרטגיה עסקינן, זוהי דווקא אסטרטגיה ידועה מאוד. באחד החיבורים הידועים באסטרטגיה צבאית (הנכתב בסין העתיקה, מקום/מועד הכתיבה לא יותר מדי עקרוניים, מה שמשנה זה התוכן) – Thirty-Six Stratagems (לא חושב שיש שם עברי לחיבור זה) – אסטרטגיה זו מכונה בשם Beat the grass to startle the snake.
מטרת האסטרטגיה היא לגרום לאויב לפעול. הרעיון הוא, כי טרם הפעולה, האויב אינו חושף את כוונותיו, שיטותיו, הכנותיו וחייליו. כמו בדוגמא לעיל (ואני מניח שבשלב זה, את מבינים שיש דוגמאות רבות נוספות), נוכלי הסמול יכלו בקלות להעמיד פניו מפה ועד להודעה חדשה.
בין אם זה היה לשקר כי גורמי אכיפת החוק יישארו א-פוליטיים וכל עבירה, מכל צד, תיענה באותה מידה. בין אם זה, פקידות בכירה לא תנסה להשתמש בתפקידה הציבורי, לא כדי לתרום לדיון ציבורי ו/או לא לקיים את הוראות הדרג הנבחר אלא במטרה לנצל את תפקידם למטרות הפיכה שלטונית. או כי האזרחים המוחים ינהלו קמפיין ציבורי בו עיקר מאמצם יוקדש לנימוק דעתם ובכך, שכנוע הציבור הרחב, כנדרש הדמוקרטיה ולא (!) באמצעות סחיטה באיומים, לפיה "או שתעשו את מה שאני אומר לכם, אחרת …".
עכשיו, אני מסכים עם כותב המאמר שהתוצאה אותה אני משייך לאסטרטגיה מוצלחת, התקבלה במקרה. גם אני חושב שלא שהדבר לא התקבל כתוצאה מהחלטה מושכלת לבצע אסטרטגיה זו. כתבתי למעלה, שלפעמים זהו יתרון להיות חלש. כוונתי היית לאסטרטגיה זו.
לדוגמא ברובד התקשורת – 110% מדיקטטורי המקרופון, מנצלים בציניות את שליטתם על המקרופון, לא בכי לדווח מידע חשוב לציבור באופן אבייקטיבי, בשפה נייטרלית וללא ערוב דעתם הפרטית – אלא בדיוק להיפך: לטובת פרופוגנדה נוסח יוזף גבלס (חזרה על שקר מספר רב של פעמים, בין אם באמצעות אמת חלקית/הצגה לא נייטרלית ו/או לא אובייקטיבית/שקרים ישירים ו/או פרופוגנדה פוליטית ללא בושה).
יש לי כמבן, דוגמאות לכל פריט שכתבתי, בחרתי פשוט לא להביא אותם פה, ע"מ לא להאריך את התגובה. שום הכנה אסטרטגית כאן, לא היית משנה עובדה פשוטה זו. שום דף מסרים (הנה, אני מתחבר עם הכתוב במאמר) לא היה נשמע באף ערוץ (תרתי משמע) ואם היה, היה מעוות עד כדי כך שה"עיתונאים" היו הופכים שחור ללבן. דוברי הקואליציה לא היו מועלים לשידור, למעט המינימום שבמינימום ואפילו באותם רגעים שהם בשידור – מושתקים ללא הרף ע"י פוליטרוקים בשירות מפלגות האוחזים במקרופון (אוחזים, אבל עדיין פוליטרוקים)
וגם אם הקואליציה לא היית מבצעת פיגועים תקשורתיים לעצמה (עם נקודה זו אני מסכים, כבר אחזור אליה). ה"תקשורת" כבר היית ממציאה "מערכונים" בתוכניות "סאטירה", המציגים את חברי הקואליציה באופן נלעג, נוסח "הימני הנצחי" (כן, זו פרפרזה על סרט הפרופוגנדה הידוע "היהודי הנצחי" של גבלס).
במצב זה, זו כן בחירה חכמה להשתמש בכוח היריב כנגדו ולא מלחמה פרונטלית. למעשה, כל הדוגאות שלי בפסקאות הקודמות, למעשים אפשריים של קואליציה ברובד התקשורתי, היו התקפה פרונטלית בשטח היריב – והתשקורת הישראלית היא אכן יריב. למעט ערוץ 14 מטרתה היא פרופוגנדה, השתקת הימין, לעג לימין, עיוות דברי הדוברים שלו וזריעת רגשות הפסד – כמו תעמולת החמאס או ויליאם ג'ויס,(האחרון הוא "לורד האו האו").
עכשיו, אני מסכים שגם אם תוצאה זו היא טובה בעיניי, הסיכוי שאסטרטגיה זו בוצעה באופן מכוון ומתוכנן ע"י הקואליציה הנוכחית, הוא אפסי. גם אני מזהה פערים אסטרטגיים בתכנון קואליציה זו. ביניהם ניתן למנות:
1. אי יצירת בריתות חיוניים. עם אנשי עסקים ו/או בעלי עניין נוספים..
2. אי ניטרול הנשיא השתקן של ראש הממשלה המעוטר בכי הרבה כשלונות במדינת ישראל – אהוד ברק.
3. חוסר קיום הדברות שקטה עם ראשי המשק (ראה גם 2 סעיפים הבאים).
4. אי גיבוש סט עונשים לסעיף 3. לא כל בעל שליטה בבנק רוצה לרתום את עתידו הכלכלי בהימור על השתתפות בהפיכה שלטונית, כנגד כנסת נבחרת – ניתן בהחלט לדבר על כמה שהיו מוציאים הודעות מהפה אל החוץ וזה הכל אך לכל מנהל בנק (לדוגמא), יש גם הרבה מה להפסיד ולצד ההדברות, ניתן היה גם להבהיר שמי שרוצה להפיל ממשלה נבחרת באמצעות סחיטה באיומים / טרור כלכלי – יש מחיר.
5. ואולי הכי חשוב – אי גיבוש "האפשרות הגרעינית".
בזמנן המלחמה הקרה, הדבר אשר מנע הדרדרות למלחמה גרעינית כוללת, היה עקרון הידוע בר"ת MAD – ר"ת Mutually Assured Destruction בלעז, או השמדה הדדית מובטחת בעברית).
לא משהו לשימוש מיידי אך אחת הסיבות העיקריות שהסוחטים באיומים את ישראל מקרבנו (לצד רוצחי חזבאללה וחמאס, חברות טובה יש לציין) וחסרי תעודת בגרות הקופצים על שולחנות אך בטוחים שהם גנבו את המילה דמוקרטיה מכל שאר האנשים – היא שהאפשרות הקיצונית ביותר שיכולה לקרות, זו חקיקה אותה ניתן לשנות בכל כנסת הבאה. מה שלא מהווה בעיה כמובן. מערכת בחירות 1 וכל הרפורמה נעלמת.
"אפשרות גרעינית" יכלה להיות לדוגמא, הצעת חוק (אנחנו עוסקים ברשות מחוקקת, ככה זה במשטר דמוקרטי, לידיעת נרקיסיסטים חסרי תעודת בגרות) המפזרת את הרשות השופטת על כל רבדיה והקמתה מחדש. בה בג"צ (בהרכב חדש) כבר נטול יכולות חוקתיות כלשהן – תפקידו הנו ערעורים אזרחיים/פליליים/מנהליים. מוקם בית משפט נפרד לחוקה, אותו ממנה הרשות הנבחרת. הגבלת כהונה בכל תפקיד שיפוטי. ביטול שיטות הסניוריטי, ועדות 2,3 או 4 (בכלל מעורבות כלשהי של שופטים בבחירת/הערכת/פיטורי שופטים אחרים) וביטול מוסד היועמ"ש לממשלה ובמשרדים הממשלתיים במתכונתו הנוכחית (לכל בעל חברה חברה עסקית, אין עו"ד צמוד (שהוא בוחר), סמולנים לא יקרים? באמת צריך להמציא את הגלגל מחדש במשרד ממשלתי?). ביטול כל חוקי יסוד כלליים, המתירים לחונטה לא נבחרת של כמה שופטים, להחליט איזה ערך גובר על איזה ערך – במקום שזכות כזו תהיה בידי רשות נבחרת בלבד (כמו בחוקת ארה"ב). אתם יכולים לחשוב לבד, מה עוד יכול להיות כלול באופציה זו.
כאמור, לא משהו לשימוש מידי אבל נבוט הכרחי למי שיכולתו לנמק מסתכמת לקפיצה על שולחנות כמו שימפנזות.
לגבי תקיעת מקלות בגלגלים של עצמך – אכן, קואליציה זו עושה זאת. אך אני להבדיל מכותב המאמר, חושב שזה משהו אינהרנטי בדמוקרטיה ייצוגית (וכן, אני מכיר את הפתגם – אל תהיה צודק, תהיה חכם). מדוע זה רלוונטי/כיצד זה חשוב לנו? כיוון שכפי שכתבתי למעלה, גם לו הקואליציה הנוכחית היית מושלמת, תוכניות ה"סאטירה" של ה"תקשורת" כבר היו ממציאים סיבה להציג את חברי הקואליציה הנוכחית באופן מגוחך ונלעג. רק כדוגמא אחת.
זו הסיבה, מדוע כתבתי מעלה שלדעתי, המאמר קצת חוצה את הגבול לכיוון הלקאה עצמית. לאחר כ"כ הרבה שנים, בהן קרה לדוגמא המשפט האחרון של הפסקה הקודמת – גם אני לא זוכר את כל המקרים. ניסיתי למשל, למצוא מערכון של "ארץ מזוייפת" בהנחיית איל קיציס, כדי לשים אותו כדוגמא בפסקה הקודמת – אני זוכר ויזואלית קטעים רבים מהמערכון, אך לא מצאתי אותו ביוטוב.
לכתוב, כאילו מחנה הימין לא "חצה את הרוביקון", בכל הקשור לכל מה שכתבתי מעלה – זו קצת הלקאה עצמית. לחשוב, שלו רק אם היינו משתדלים יותר / מתכננים יותר אסטרטגית / השד יודע מה עוד, אז משהו היה קורה אחרת ממה שקרה – זו הלקאה עצמית.
מדוע הלקאה עצמית? כי הלקאה עצמית זו פרפרזה על האשמת הקורבן. זה לא השימפנזות הקופצות על השולחן, כיוון שאינן מסוגלות לחשוב ולנמק, הסיבה להיעדר דיון ציבורי אמיתי – אלא זה כיוון שלא התכוננו כראוי. בראבו על האמונה אך אני חושש שרוב מוחלט של הימין, יסכים עמי שכל המאמץ הזה היה מיותר, גם לו היה קורה. גם אם אני מסכים שהקואליציה הנוכחית יורה לעצמה ברגל באופן בהחלט יוצא דופן לרעה (מסכים עם כל הדוגמאות הביקורתיות הכתובות המאמר).
זה הולך כ"כ אחורה בזמן – למשל, הודגמא שנתתי מעלה על ניצול תוכניות "סאטירה" על מנת לפזר פרופוגנדה רעילה כנגד הימין (כן, רעילה הרבה יותר מ"הביקורת" מהפה אל החוץ כלפי הסמול), עד אשר אפילו אני כבר לא זוכר את כל הדוגמאות.
מדוע אני חוזר שוב ושוב על הדוגמא של "ארץ מזויפת" בהנחיית קיציס, כדוגמא? האם עורי (למשל) דק כ"כ עד אשר אני מרגיש כי נפגעתי אישית (למשל) מאחד המערכונים?
ב-29 בספטמבר 2022 החל הדיון הראשון במשפטו של פליסיאן קבוגה. פליסיאן קבוגה, הוא איש עסקים רואנדי, שהואשם במעורבות ובמימון רצח העם ברואנדה. משפטו מתנהל בבית הדין הפלילי הבין-לאומי לרואנדה (IRMCT בהאג).
רצח העם ברואנדה, נמשך בסה"כ כמאה ימים, החל מ-6 באפריל ועד אמצע יולי 1994. במהלך סה"כ 100 ימים אלה, נרצחו לכל הפחות 500 אלף בני אדם !!!!!!! על פי הערכות אחרות, מספר הנרצחים עומד בין 800 אלף למיליון בני אדם!
היחסים ברואנדה בין בני המיעוט הטוטסי לבין הרוב – בני ההוטו, היו מתוחים כבר זמן רב מאוד. לכל הפחות, כבר מאז השנה 1962 בה העניקה בלגיה לרואנדה שלטון עצמי. היה זה עוד מקרה של קבוצה אתנית שלטת המהווה מיעוט באוכלוסיה, לצד רוב אתני אחר – עני יחסית וחסר השכלה. התקפות רצחניות של ההוטו כנגד הטוטסי, קרו כבר עם עזיבת בלגיה. כך לדוגמא, זכיית ההוטו (הרוב) בשלטון בשנת 1962 לעיל, לווה בהתפרצות של אלימות שבה נהרגו כ-20 אלף בני טוטסי ועוד כ-200 אלף נמלטו למדינות שכנות.
אך האסון העיקרי התרחש באפריל שנת 1994.
ביולי 1993 (רק כ-7 חודשים לפני 100 הימים הנוראיים!), הקים פליסיאן קבוגה ואח', תחנת רדיו בחווה נידחת. שם התחנה היה RTLM. רדיו, זהו אמצעי תקשורת המונים פופולרי באפריקה. כל מסריה של RTLM היו מכוונות כנגד המיעוט הטוטסי. התעמולה נחלקה בין שקרים ישירים (המזכירים את התעמולה כנגד יהודים, לפני השואה), לבין הגזמות וברירת עובדות ולבין תרבות (כגון מוסיקה וסאטירה) אשר הוכפפו לשידור תעמולה נסתרת. למשל, בשידורי התחנה, בני המיעוט הטוטסי הושוו פעמים רבות לתיקנים ושיר שמילותיו הן "אנו נהרוג את כל התיקנים", לא היו פרסומת למוצרי חברת "סנו".
הרדיו העלה את מדרג השנאה שלו מדי יום, מדי יום זכה לעוד ועוד מאזינים השומעים והמהדהדים את סיפוריו. החמיר יותר ויותר את האישומים שטפל על כל בני המיעוט הטוסטי – ללא הבדלה. נשים, ילדים גברים – אם אתה טוטסי, אתה אשם בכל הדברים הנוראים שקרו לבני שבט ההוטו.
הרדיו קרא לאגירת נשק ולהמתנה ליום פקודה. הפחדות נוסח, אם לא נשמיד את כולם, הם ישמידו אותנו – הודהדו לא מעט. מסרי רדיו RTLM הודבקו גם בכרוזים בכפרים. השטח רתח משנאת האחר – לא מפגישה אישית (פגישה אישית גם לא יכולה להוביל לשנאה כלפי כל ציבור שלם) אלא על בסיס תעמולה ו"עיתונות".
בין ה-6 באפריל ועד אמצע יולי 1994, לפחות 500 אלף בני טוטסי ומאות מתונים מבני ההוטו נרצחו. הערכות אחרות מעריכות את מספר הנרצחים בין 800 אלף למיליון. הרצח בוצע במעשי זוועה רבים מספור. באחד המקרים, יותר מ-5,000 בני אדם, רובם בני טוטסי, הסתתרו בכנסייה בעיירה נטאראמה. אנשי המיליציות ירו לתוך הכנסייה והשליכו פנימה רימוני יד, ורצחו את כל האנשים שהיו בתוכה, למעט 25 ניצולים. במקרה אחר הסתתרו 1,500 בני טוטסי בכנסייה בקיוומו. תושבים מקומיים שהצטרפו למיליציה השתמשו בבולדוזר כדי להפיל את הבניין על יושביו. מי שניסו להימלט החוצה נטבחו במצ'טות.
סכין המצ'טה, היא כלי בית בכל בית ברואנדה. סכין המצ'טה שימשה רבים ברצח עם זה. את ההמשך, תשלימו לבד. זוועה.
מיד לאחר היוודע מימדי ההרג, הוקם טריבונל פלילי בינלאומי לחקירה והעמדה לדין של האחראים – המממנים, המתכננים, המבצעים וה…שדרנים. פליסיאן קבוגה, לא רצח אף אחד במו ידיו. הוא בסה"כ דיבר למקרופון. IRMCT הוציאו כמעט מיד צו מעצר בינלאומי למעצרו. כ-26 שנים התחמק קבוגה מהדין. הוא נלכד באסנירס-סור-סן, ליד פריז, צרפת, ב-16 במאי 2020, כתוצאה מחקירה משותפת עם משרד התובע ב-IRMCT, בסיוע אינטרפול, וסוכנויות אכיפת החוק ברואנדה, בלגיה וארצות הברית.
משפטו החל כאמור, ב-29 בספטמבר 2022.
זה מה שקורה, כאשר התקשורת, התרבות והסאטירה – אשר לכולם אכן קיים תפקיד חשוב במדינה דמוקרטית – חוצות את הרף, מדיווח אובייקטיבי להפיכת ציבור לנלעג ומנהיגיו למגוחכים.
שיעור חשוב לימדה אותנו שנת 1994, אם שכחנו את השיעור הקודם שנתן יוזף גבלס. לתשומת לב היצירתיים, אשר מרוויחים את כספם, מהלבנת פני אחרים ברבים (אינני מצפה שנרקיסיסט סמולני, הבטוח במושלמותו יבין את כוונתי. דבריי מכוונים לאנשים שלא זקוקים לאישורים משוקן ע"מ לחשוב עצמאית). אתיקה עיתונאית , כללי הדיווח האובייקטיבי, חוק איסור לשון הרע וההבדל בין סאטירה ללעג – לא נולדו ממקום ריק.
כנ"ל תעמולה המשכנעת אותך שאתה עליון מוסרית על אנשים אחרים. מה קורא כאשר משכנעים ציבור שלם שהוא הגזע הארי, העליון מוסרית על שאר האנשים? ומה קורא כאשר משכנעים ציבור שלם שהוא קנה את הדמוקרטיה? לא למה דמוקרטיה היא שיטת משטר טובה, לא שדמוקרטיה היא היעד וקיימות דרכים רבות מאוד להשיג את היעד וצריך להקשיב לכל דעה, לכל דרך ולהשתכנע כיצד נכון ללכת אל היעד – לא ולא, קנה וזהו. ועכשיו דמוקרטיה זה אך ורק מה שהגזע הדמוקרטי רוצה. מה יקרה לציבור כזה? תוצאות מעשיו תהיה דמוקרטיה או רייך ארי? רק שואל.
אז בחזרה אלינו – כמה דוגמאות צריך עוד, ע"מ להבין שאיננו מחכים לדיון ציבורי מנומק עם שמפנזות, גם לפני שהן קופצות על שולחנות הכנסת?
נכון היה לתכנן את הרפורמה המשפטית יותר טוב (ברמת תכנון, אסטרטגיה וביצוע)? נכון. האם המציאות היום היית שונה, לו הדברים נעשו על הצד הטוב? לדעתי, באופן מינימלי ביותר אם בכלל.
לכן אני מסכים מאוד עם מסר היעדר האסטרטגיה ו/או ירי של חברי הקואליציה ברגליים של עצמם (זה אף פעם לא חכם 🙂 ובחלק מהמקרים, גם מקדמת אינטרסים אישיים צרים (תמיד בעייתי, גם כאשר מזג האוויר נוח). אך לגבי העיקר, לגבי הרפורמה המשפטית, קצת חורה לי אישית ההתעלמות מכך שצריך 2 לטנגו. ה"ההתנתקות" מרצועת עזה (מישהו כאן התנתק מרצועת עזה?) הצליחה (כדוגמת המאמר), גם כיוון שכל הגורמים המובאים במאמר זה כמתנגדים לרופה המשפטית – הסכימו, תמכו, קדמו וביצעו את ה"ההתנתקות".
החוקים ו/או המוסר סביב סרבנות שונו? לא. פשוט המערכת האמונה על "אכיפת" החוק, פעלה לאכוף חוקים אלה ב-2005 וב-2023, לא עושה זאת, במטרה ברורה כשמש לאפשר סחיטה באיומים של הישראלים ("תעשו כמו שאני אומר לכם, אחרת אני …" – זו הגדרתה של סחיטה. סרבנות (לדוגמא) היא רק הכלי, המטרה היא סחיטה ומי שמתיר זאת, מתיר זאת במודע. במטרה לאפשר את הסחיטה ולאפשר לה להשיג את מה שסוחטים באיומים). זה אותם חוקים ואותה מערכת – ראשיה, המפעילים בין השאר גם חסרי תעודות בגרות – צוחקים לנו בפנים ואומרים, "אז הלכתם לבחירות ובחרתם את מי עמדתו היית המשכנעת ביותר לדעתכם/ן, אבל אנחנו קובעים ולא הם ומה תעשו לנו, פשוטי העם?"
תודה רבה למחבר
כל החכמים בדיעבד
👏🏻
אני יכול לכתוב כזה מאמר על עוד כמה נושאים
מענין שתמיד כל הברור מאליו מגיע אחרי אצל הפרשנים שיודעים הכל
״המחלה-אי ידיעת חוסר הידיעה״
אז תכתוב…
מה למען השם אתה רוצה מאיתנו?