גלנט והלוי נרדמו בשמירה והתעוררו לאנרכיה

נרמול תופעת הסרבנות מול אדישות הדרג הבכיר הוא אולי הנזק הגדול ביותר שיצרה תנועת "המחאה"

השר גלנט והרמטכ"ל הלוי | אריאל חרמוני, משרד הביטחון

לפני מספר שנים, כאשר התפרסם עוד "מכתב שמינסטים" שקרא לסירוב לשירות צבאי, אני וחבריי מפורום 'נכי צה"ל למען ביטחון ישראל' פרסמנו מכתב נגדי בו הזכרנו כי שירות המדינה הוא זכות. חשבנו אז שהסרבנות שייכת לשולי החברה, אך בשבועות האחרונים מסתבר כי נחלת הקיצוניים הפכה לזרם מכרזי במחאת השמאל נגד הרפורמה לתיקון מערכת המשפט.

שלל עצומות, הכרזות, מכתבים ומנשרים המייצגים לכאורה יחידות מסוימות וקבוצות חיילי מילואים שהודיעו על הפסקת התייצבותם במקרה בו ממשלה נבחרת תעז לבצע את המדיניות לשמה נבחרה ותשיב את המשילות לעם. במקביל, קריאות דומות נשמעו מפני בכירים לשעבר במערכות הביטחון, יחד עם רוח גבית לא מבוטלת מצד ראשי האופוזיציה.

כך למשל, חבר הכנסת רם בן ברק הכריז מעל הדוכן במליאה כי "אם אנשים שמתנדבים למילואים, חושבים שהגיע הזמן להפסיק להתנדב, וזאת המחאה שלהם – אני בהחלט תומך בהם"; יאיר לפיד שבעבר הניף את דגל השוויון בנטל לפתע מסביר כי הוא "מבין" את הקוראים לסרבנות; ח"כ חילי טרופר גילה גם הוא הבנה למוחים. מעטים הפוליטיקאים בשמאל שהעזו לגנות את התופעה הפסולה.

לפיד ודמגוגים אחרים כמובן נהנים לשפוך עוד דלק למדורת הפילוג הפוליטי, אבל נרמול תופעת הסרבנות הוא אולי הנזק הגדול ביותר שיצרה תנועת "המחאה". היא גם חשפה אמת חשובה: לאחר שנים בהן התריעו והזהירו מפני סרבנות אידיאולוגית או דתית מימין והטילו ספק בנאמנותם של חובשי כיפה בשעת הצורך, כעת התגלה לכולם ובבירור היכן נמצאת הסרבנות האמיתית – בשמאל שמוכן בשם מחלוקת פוליטית להחזיק את ביטחון ישראל כבן ערובה.

במערכת הביטחון עצמה, השר גלנט נרדם בשמירה ובמקום לקטוע את ניצני הסרבנות באיבם אפשר לתופעה לצמוח למימדים מדאיגים. גם הרמטכ"ל הלוי שמר על שקט בעניין במשך תקופה ארוכה מדי, ונזכר לדבר רק לאחר שהשיח הציבורי החל לעסוק גם באפשרות של מחאה מצד טכנאים בחיל האוויר, כתגובת נגד לאיומי הסרבנות של הטייסים.

הכישלון הזה כפול: אי אפשר מצד אחד לצעוק שישראל עומדת בפני איומים ביטחוניים הרי גורל, ומצד שני לגלות הבנה לתופעת הסרבנות שפוגעת עוד יותר בביטחון. בסרבנות יש לטפל ביד ברזל ולא משנה מאיזה צד היא מגיעה. מי שאינו מסוגל לעשות זאת או מהסס לעשות זאת, מסיבות כאלו ואחרות, ראוי שיפנה את מקומו למפקד בעל כושר מנהיגות אמיתי אשר מבין את השלכות הסרבנות עבור החברה בכלל וצה"ל בפרט.

סרבנות פוליטית הייתה בין הנשקים העיקריים שפילגו את עם ישראל בעבר. העצמאות היקרה הפז שהושגה במרד החשמונאים או זו של ממלכות ישראל המוקדמות – כולן אבדו בשל קרבות אגו ופילוג. איוולת מדינית, תאוות שלטון, קוצר רואי וסכסוכים פנימיים גרמו ליותר מדי טרגדיות היסטוריות כדי שפשוט נשכח את לקחי העבר.

ואם נשוב להווה המטריד, חשוב לציין כי בסופו של דבר מימדי הסרבנות בצה"ל יתבררו כנראה כמוגבלים. רוב מוחלט של החיילים בסדיר ובמילואים משרתים וימשיכו לשרת ללא תנאים וללא קשר לזהות הממשלה או מעשיה. זה הבסיס שמחזיק את צבא העם ואת ביטחון ישראל וכך הוא יישאר. גם אני וחבריי, כמי שנפגעו בפעילות מבצעית, מעולם לא חשבנו לשבור את הכלים. סרבני המחאה הצליחו לנהל קמפיין רועש במיוחד שהבהיל חלק מהבכירים וצריך לשמש כתמרור אזהרה: אם נכנע לסרבנות נקבל אנרכיה, וזו בדיוק שעת הכושר לה ממתינים אויבנו הרבים.


לירן ברוך הוא יו"ר פורום נכי צה"ל למען בטחון ישראל

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. איך מפטרים את גלנט – שולחים לו מכתב פיטורין

    איך עושים פייק פיטורי גלנט – שולחים הודעה לתקשורת על פיטורי גלנט.

    מה מהדברים ביבי עשה?!

    מי שבוחר פייק מקבל פייק.

  2. הבעיה החמורה שהתגלתה היא שהצבא נשלט על ידי אליטה מנותקת מהעם שנמצאת תחת מרות בית המשפט בלבד (בעבר חשבתי שזה כמה משפטנים שמעוותים את פעילות הצבא ושולטים בו היום ברור שזו המדיניות של ראשי הצבא) כשהצבא נמצא תחת מערכת המשפט ולא העם ברור שהלוחמים לא ירצו להלחם ואולי למות בשביל חיות או ברק. ברור גם שיש סלקציה שדואגת שאנשים הנאמנים למערכת המשפט ולשמאל יקודמו למעלה או יגיעו ליחידות מובחרות ואת הימין יעשו בשר תתותחים.הבעיה הזו היא הדבר החמור שעלול להביא לסרבנות בצבא ולסוף המדינה היהודית.
    כול זה בנוסף לכך שהשמאל עם מערכת המשפט פועלים קבוע לקעקע את זכותנו על הארץ ולהכניס מוסלמים רבים ככול האפשר לארץ.

  3. להפגין במיוחד מול הארמון של יואב גלנט, שגרם להקפאה כנראה בגלל לחץ של החברים מהשייטת. בפריימריז גלנט הבטיח לבוחרים תיקון במערכת המשפט:
    https://www.inn.co.il/news/596464
    . יש הרבה מקום להפגנה מול הארמון של יואב גלנט בעמיקם.

    1. ביבי לא מפטר את גלנט – זה אומר בבירור מהי רוח המפקד. גלנט זה רק הש.ג.

  4. ברור שהם לא נרדמו בשמירה. זה לא באג, זה פיצ'ר. אנחנו צריכים להבין את האסטרטגיה ארוכת הטווח של השמאל – לכו אחורה למתווה של אנטוניו גראמשי למהפכה הדרגתית ולתוכניות של התנועות הקומוניסטיות באירופה של השנות ה-60 ל"מסע הארוך דרך המוסדות". התוכנית של גראמשי (המבוססת על מקיאוולי) היא בעיקרה השתלטות על כל המוסדות שמייצרים תודעה – האקדמיה, התקשורת, התרבות ה"גבוהה" והפופולרית, – על מנת לשנות באופן הדרגתי, "מולקולה אחרי מולקולה", את תודעת ההמונים. "המסע הארוך דרך המוסדות" זה שתילת סוכנים קומוניסטיים במסווה בכל מוקדי הכוח, במספרים הולכים וגדלים עם הזמן. בשני המקרים מדובר בתוכניות לטווח ארוך ולא מהיום למחר כפי שהימין מנסה עכשיו לתקן את הנזק שהם כבר הצליחו לגרום במהלך עשורים של שינוי הדרגתי.
    .

    אני לא אומרת שאלה דווקא קומוניסטים, וגם אין צורך באיזה גוף קונספירטיבי מרכזי, איזושהי "ועדת מהפכה" שמתאמת פעולות בזירות השונות. אלה רעיונות שמסתובבים בשמאל כבר לפחות מאה שנה בדרך כזו או אחרת. למשל, אני חושבת שבתקשורת זה דבר שנתפס כמובן מאליו. אין צורך להגיד להם לשנות תודעה. זו מטרתם של העיתונאים האידאליסטים מלכתחילה. בשביל זה הם רוצים להיות עיתונאים מלכתחילה.
    .

    ברור גם שהרוב המוחלט של השמאלנים בכלל לא שמעו על זה ולא מודעים לזה. רוב השמאלנים כיום הם למעשה התוצאה של מתווה גראמשי. התודעה שלהם עוצבה ע"י התקשורת. הם, למשל, מאמינים באמת ובתמים שדמוקרטיה זה שלטון של שופטים אקטיביסטיים שממציאים את החוק מחדש בדמותם ובצלמם. זה מה שאמרו להם כל החיים.
    .

    השמאל הוא לא בעניין של כללים, אלא של תוצאות. כמו, למשל, במקרה של "אפליה מתקנת" – לכלל השוויון בפני החוק אין ערך בפני עצמו, אלא רק בהתאם למידה שהוא משיג או לא משיג את התוצאה הרצויה לשמאל. כך גם לגבי סרבנות. היא מגונה אם היא נועדה להשיג מטרות פוליטיות של הימין, אך לגמרי לגיטימית אם היא נועדה להשיג מטרות של השמאל.
    .
    זו אותה מנטליות שבשורש האקטיביזם השיפוטי – לחוק כשלעצמו אין שום ערך ואין שום תוקף. ערכו ותוקפו נגזרים רק מהמידה בה החוק משרת את מה שהשמאל מחשיב לצודק. לכן אם הוא גורם למשהו שבעיני השמאל אינו צודק על השופט לפסוק בהתאם למה שהשמאל מחשיב לצדק ולא לפי החוק היבש. לשם כך יש "פרשנות אינטואיטיבית", "סבירות", "מידתיות" וכל שאר הכלים שמאפשרים להתעלם מהחוק.
    .
    וחזרה לענייננו – יש כבר שורה של אירועים בהם גלנט זוכה לביקורת חריפה מימין ולתשבחות משמאל, כך שלא נראה שמדובר פה בתאונה, אלא בשיטה.

  5. הסרבנות היא לא ספונטנית היא מוכתבת על ידי מארגני המחאה מתוך חישוב ציני וחסר אחריות שמנופי הלחץ האלו הם לגיטימיים ואפקטיבים ולמעשה הם הצליחו בעמצעותם לכופף את רוב העם. הם הסבירו לכל החברים שלהם בפיקוד הבכיר שהכל בלוף פוליטי והם גייסו אותם להתעלם ממסע הסרבנות.
    הבעיה שהם הצליחו ייתר על המידה וכשהפיקוד הבכיר התחיל להבין שישתמשו בהם לפירוק צה״ל ושהסירוב מחלחל למכונאי המטוסים שלא מבינים בבלופים פוליטיים הם התחילו להתחיל לגנות סרבנות הבעיה שזה מאוחר מידי.
    לכן אני מאשים אותם בנאיביות פוליטית ובפירוק צה״ל לכן הם לא ראוים להמשיך ולהנהיג את צה״ל הם נכשלו ובגדו באמון שעם ישראל נתן בהם.

  6. גם השר גלנט וגם הרמטכל וגם כל שאר הצמרת כולם אנשי פרוגרס שכל מגמתם היא מדינת כל אזרחיה ולעקור כל סממן יהודי רק שככו שמגילת העצמאות שעליה סומכים היא מדינת היהודים ולא בהכרח דמוקרטית שוויון זכויות וגם לא מוזכר שיוויון חובות כלומר העיקר חסר

  7. למה אתה חושב שהם נרדמו בשמירה, ולא היו חלק מקידום תופעת הסרבנות ?

    הרי כל "הסרבנות" הזו, בין אם היא אמיתית או פייק של משרדי פרסום נועדה לשמר את יחסי ראשי צבא וריבונם הבג"צ, שניהם שומרים זה על זה, כי זו אותה אליטה.

    גם הלוי וגם גלנט, שייכים לאותו מילייה….