החלטת טייסי המילואים לנצל את מעמדם לצרכים פוליטיים עשויה לעורר תגובת שרשרת מסוכנת
תיאוריית האילוצים (Theory of Constraints) היא פרדיגמה ניהולית הטוענת כי די לעיתים באילוץ אחד על מנת למנוע ממערכת לממש את הפוטנציאל שלה. הפיזיקאי אליהו גולדרט שפיתח את המודל אימץ את הרעיון לפיו עוצמתה של שרשרת נמדד בחוליה החלשה ביותר שלה – בכל ארגון, חזק ככל שיהיה, קיימת תמיד חוליה שתפקודה הלקוי עלול לשבש את פעולתו אם אין מאתרים אותה מבעוד מועד.
חוליה חלשה כזו יכולה להתבטא בהיעדר מנהיגות אפקטיבית, ידע, טכנולוגיה וציוד, נהלים ברורים ותרבות אירגונית מתאימה, אם לציין כמה מהאפשרויות. על מנת להבטיח את תפקוד הארגון גם בתנאי תחרות גוברת, לחץ וחוסר ודאות, הכרח לבודד את החוליה החלשה ולטפל בה באופן יסודי, ואז לחבר אותה מחדש לאחיותיה להתניע את המערכת, ולוודא שהיא ממצה את הפוטנציאל הגלום בה.
חיל האוויר של מדינת ישראל נחשב, ובצדק, לטוב באזור ולאחד הארגונים האפקטיביים מסוגו בעולם. מה שהופך אותו לכזה היא סינרגיה בין החוליות השונות המרכיבות אותו, אשר כל אחת בפני עצמה וכולן כאחת ממלאות את יעודן: מפקדים מעולים וכלי טיס מתקדמים, מעטפת מבצעית, לוגיסטית ומודיעינית ותרבות ארגונית.
מעבר לכך, כל ארגון זקוק לדמויות מובילות ובחיל האוויר אלה הטייסים כמובן. קורס הטייס היוקרתי, הסטאז' הארוך, השמירה על כשירות לאורך שנים, תרבות התחקיר שאינה מפלה בין דרגות ויכולתם לבצע את המשימה; סיסמת "הטובים לטיס" ולצידה סמלי סטטוס החל מהמשקפיים ועד לסרבל – כולם נועדו להאדיר את תחושת המצוינות, ולייצג עליונות על יתר לובשי המדים בצה"ל וסתם אזרחים מן השורה.
מבלי להיכנס למספרים מדויקים, נאמר שכמות הטייסים הפעילים בסדיר ומילואים מהווה פחות מאחוז מסדר הכוחות הכולל של החיל בחירום. מתוכם בערך 60% הם טייסי מילואים. מאחורי כל טייס עומדים עשרות חיילים המאפשרים לו, במישרין או בעקיפין, לבצע את המוטל עליו. הם כוללים טכנאים, אנשי חשמל, אלקטרוניקה וקשר, אנשי חימוש ואספקה ואחרים, לצד קציני מבצעים, מודיעין וניהול. לכך ניתן להוסיף עוד מאות בעלי תפקידים נוספים התומכים בטייסת ואחראים לכשירות המטוסים, תפעול הבסיס וניהול הפעילות המבצעית בו.
בצלע בסיס הפירמידה שבקדקדה הטייס ממוקם מטה החיל הכולל לבד ממוטת השליטה הפיקודית גם מומחי אמל"ח, אנשי רכש, חקר ביצועים, לוחמה אלקטרונית, סייבר, כלכלנים, תקציבאים, מהנדסי טיסה, מנהלי פרויקטים ומתכנתים. כל אלה מסתייעים בשלל יחידות נוספות מחילות אחרים אשר שיתוף פעולה הדוק מצדן חיוני להצלחת כל גיחה מבצעית.
מה שטייסים נוהגים היום בפוליטיקלי קורקט לכנות "דקירת נקודת ציון", כלומר גיחה לשם השמדת מטרת אויב, מתחילה הרבה לפני שהטייס נכנס לקוקפיט. היא כרוכה בעבודה נמרצת של מאות אנשים, שלטייס המילואים אין ברוב המקרים שום מושג ירוק מי הם, למעט כמה יוצאים מן הכלל כמו אנשי גף האחזקה, המטפלים במטוס, מחמשים ומכשירים אותו. השפעת הטייס על האחראים על פקודת המשימה שלו שואפת לאפס, משום שהיא מגיעה ממטה חיל האוויר ישירות לטייסת וממנה אליו, ומתורגמת בהמשך על ידי הדרגים המקצועיים לעבודה טכנית בעיקרה. מעורבות מפקד הכנף או מפקד הבסיס בתהליך נדרשת רק לעיתים נדירות, וגם אז הם אינם יכולים לשנות דבר במשימה או בתצורת המטוס. בסיכומו של עניין, מה שנדרש מן הטייס בהכללה גסה הוא ללמוד את המשימה, לעבור בהצלחה את התדריך, להזין את הנתונים במחשב המטוס, לוודא שהמטוס כשיר ולהמריא ליעדו.
את כל האמור לעיל יודעים אותם טייסי מילואים שהצהירו על סרבנות אפורה אם יעברו חוקי הרפורמה במערכת המשפט. הם עשו זאת בידיעה כי ללא אותם מאות קצינים וחיילים העמלים מאחורי הקלעים, הם בסופו של דבר – עם כל הכבוד, ויש כבוד – אינם הרבה יותר מנהגי אווירון מוכשרים.
פתחנו ואמרנו כי עוצמתה של שרשרת היא פועל יוצא מחוזק החוליות המרכיבות אותה. הראנו גם שכאשר מדובר בחיל האוויר שלנו דרגי המטה והסיוע מהווים 99% מהחוליות הללו. שום טייס, מוכשר ככל שיהיה, לא יבצע בהצלחה את משימתו אם הללו לא יתפקדו כראוי. מלחמת יום כיפור מהווה הוכחה חותכת לכך. טייסי חיל האוויר גילו בה גבורה עילאית ושילמו מחיר מחריד. את המלחמה סיים חיל האוויר עם 103 כלי טיס שאבדו, מעל לרבע מכוחו המוטס. 53 אנשי צוות אוויר אמיצים נספו, עשרות רבות נפצעו ו-44 נפלו בשבי. חלקם מוגדרים עד היום כחללים שמקום קבורתם לא נודע.
במקביל איבד החיל גם חלק ניכר מהיוקרה שרכש רק שש שנים קודם לכן. קביעתו של עזר ויצמן כי ביום כיפור הטיל כופף את כנף המטוס לא נבעה מהערכה כי הטייסים באוקטובר 73 היו פחות טובים או פחות נועזים מקודמיהם. אלא מידיעה שהחיל על מרכיביו השונים, במטה ובבסיסים, לא נערך כהלכה.
במובנים מסוימים ניתן לומר שחיל האוויר של יום כיפור כשל משום אימץ מעין ורסיה של תפיסת 'השליטה האווירית (Dominio dell’aria) אותה הגה הגנרל האיטלקי ג'וליו דוּאֶה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא ראה במטוס את מכשיר הלחימה האולטימטיבי ובטייס את אדון המלחמה, מרס מודרני היכול להכריע מערכה בכוחות עצמו.
האלוף בני פלד שקיבל את הפיקוד על החיל ערב המלחמה ויורשו דוד עברי, הבינו כי הבעיה אינה בטייסים אלא ביתר החוליות בשרשרת. הם שינו מן היסוד את המבנה הארגוני, שידרגו יכולות מודיעין ושליטה, אמל"ח ואימונים, והפכו את חיל האוויר למה שהוא כיום. בכנס לציון שלושים שנה להשמדת סוללות הטק"ק הסוריות במלחמת שלום הגליל, ציין האלוף עברי כי אחד האתגרים שעמדו בפניו כאשר קיבל את הפיקוד על החיל היה חוסר האמון בין הטייסים בשטח לגורמי המטה בעורף. הוא הוסיף: "טייסים הרגישו שהאנשים ששולטים למעלה לא תמיד יודעים על מה הם מדברים. אנחנו תיקנו את זה".
בהינתן כל האמור לעיל אני רוצה לפנות לטייסי המילואים המאיימים להפסיק לטוס ולומר להם: חבר'ה, אתם נהדרים. באמת כל הכבוד לכם. אתם עושים עבודה נפלאה. אבל אל תשכחו שזה קורה בין היתר משום שמזה למעלה מדור, כ-40% מתקציב צה"ל מושקע במטוסים המתקדמים מסוגם בעולם ובמעטפת מבצעית, מודיעינית ולוגיסטית והמנהלתית שפועלת על מנת למצות את מלוא הפוטנציאל הזה. מדינת ישראל וצה"ל השקיעו ומשקיעים בכך הון תועפות, לעתים על חשבון יכולות אחרות כמו שיפור יכולת התימרון של צבא היבשה או שידרוג מערך המילואים והגנת העורף, שיעלו לנו חלילה, כפי שטוען האלוף יצחק בריק, בדמים מרובים במלחמה הבאה.
לא מתקבל על הדעת שתאיימו לנתק את השרשרת כל אימת שמשהו לא מוצא חן בעיניכם. עשיתם כך בספטמבר 2003 כאשר הודעתם למפקד החיל דן חלוץ כי לא תתייצבו למילואים בגלל מדיניות החיסולים. חלוץ של אז הגיב בזעם ואמר: "אינני רואה איך אפשר לסרב מראש לפקודות שלא ניתנו. סרבנות פוליטית היא אבי אבות הסכנה לעם הזה. הסרבנות איננה צריכה להיות נושא במחוזותינו". נראה כי דעתו על סרבנות השתנתה משהו בעשרים השנים האחרונות.
חזרתם על כך בוורסיה שונה לפני שלוש שנים כאשר מאות טייסים בראשות האלוף אביהו בן-נון שיגרו מכתב גלוי לנשיא המדינה בבקשה שלא להטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, אלא אם יזוכה קודם בבית משפט. הוצאתם מכתב נוסף לנשיאת בית המשפט העליון והיועמ"ש בחודש דצמבר האחרון, יומיים לפני השבעת הממשלה ובעקבות ניצחון הימין בבחירות. 1200 לוחמי צוות אוויר, ביניהם מפקדי החיל וטייסים ותיקים, הפצירו "לעצור את תהליך הרס הדמוקרטיה".
כל אלה קרו לפני הכרזת השר לוין על הרפורמה שעוררה אתכם למחאה הנוכחית. מתברר שאנשי צוות אויר במיל' לוקים בסוג של טנטרום, שגורם להם להתאמץ לגרור את צה"ל לשדה הפוליטי, כל אימת שמשהו לא מוצא חן בעיניהם. אולי משום שנדמה להם שבהיותם החוליה החזקה ביותר בשרשרת, הם יכולים להרשות לעצמם לנתק אותה על פי גחמה.
אלא שיש עוד חוליות חשובות בשרשרת הזו ולא רק טייסים במילואים יכולים להשבית את המערכת. גם יתר חבריהם השקופים, שאת רובם קשה לפעמים לראות מחופת המטוס, יכולים לעשות זאת. כל רס"מ אחזקה בדת"ק יכול למנוע ממטוס להמריא אם יחליט לא לחתום על כשירות המטוס. ומה שנכון לגביו נכון לגבי עשרות אחרים: אנשי חימוש ומודיעין, קשר ולוחמה אלקטרונית ועודף אשר וכפי שהוכיחה מלחמת יום כיפור, גם להם אין באמת תחליף.
בהינתן הדוגמא המופתית שהם מקבלים בימים אלה מכם, אבירי הרוח בעבים, והסברה שאולי גם להם יש דיעה פוליטית או חלילה מצפונית, לא מן הנמנע שהם יהיו אלה שיפרמו בהמשך את השרשרת המחברת את כולכם יחד. עמית סגל פרסם ב'ידיעות אחרונות' כי בחלק מהטייסות "התפתחו לאחרונה עימותים בקבוצות הווטסאפ, בין אנשי קרקע, הצוות הטכני ובין טייסים. הנה תיאוריית הנייחים והניידים במובן הכי מילולי של המילה". זאת על רקע תחושות התסכול בקרב רבים כי אם הרפורמה לא תעבור אין טעם יותר בדמוקרטיה.
ואם כבר מדברים על דמוקרטיה, חוקיות, ומקור הסמכות של הביקורת השיפוטית, בואו נודה על האמת טייסים יקרים. פילוסופיה של רעיונות, ומשפט חוקתי אינם בדיוק התחומים שלכם. רובכם טובים בחקר ביצועים, ניתוח מערכות, מקצועות הנדסיים ופה ושם גם פיזיקה. מה שגורם לי לחשוב שאולי מה שמעסיק אותכם באמת, בתור אנשים מעשיים, הוא מה יקרה אם הכנסת תוכל להתגבר על בג"ץ, ואתם תקבלו לפתע, לבצע פקודות בלתי חוקיות בעליל. חלק מכם טוענים כך במרי ליבם.
ואני שואל, תגידו, התחלקתם על השכל ? מי יכול להוריד לכם פקודה בלתי חוקית בעליל? אתם הרי יודעים כי מי שמחבר את הפקודה הוא מטה החיל, ולא ראש הממשלה אותו לא בחרתם. ואפילו אם קיים סיכוי של אחד למיליון למצב בו הרמטכ"ל יקבל פקודה כזו, האם לא ברור לכם שהוא ומפקד החי, יבלמו אותה בגופם? ואם לא שניהם, אז יתר גורמי המטה בבור, שלא לדבר על מפקד הטייסת שלכם ועליכם? אז מה אתם ממהרים כל כך לסרב, אתם כבר רואים את הסורים על הגדר?
אולי כדאי להזכיר לכם שאת המושג "פקודה בלתי חוקית בעליל" טבע השופט בנימין הלוי, לימים שופט עליון וחבר כנסת מטעם הליכוד, כמעט ארבעה עשורים לפני המהפכה המשפטית. ושמאז ועד היום, למרות השנים בהן הליכוד היה בשלטון, איש לא הירהר אפילו באפשרות לבטל אותה, לא כל שכן להתעלם ממנה.
אבל זה רק צד אחד של הסיפור. הסרבנות בפוטנציה של אנשי המילואים בטייסת 69 המהוללת, והתגובה המגומגמת של מפקדת החיל בעקבותיה, מעידים אולי על בעיה עמוקה יותר שטרם ניתנה עליה הדעת. היא קשורה לכשל מנהיגותי לטפח את אותה רעות שאפיינה את קודמיהם בעבר, מי שנלחמו באויבים שסיכנו את חייהם באמת ולא בסימולטור. הם היו נכונים לשאת את האלונקה יחד, ללא קשר לנטיות הלב או תפיסת עולם פוליטית ומצפונית. רעות שבלעדיה לא ניתן לקיים שום ארגון לוחם ופיחות ערכה קשור כנראה לתהליך הטכנוקרטיזציה שעבר החיל.
ההתקדמות והשכלול הטכנולוגי העביר גם את מרכז הכובד ממטרות לאמצעים. להפוך את הפיקוד לאינסטרומנטלי ואת המפקד למנהל. הדגש הוא על תכנון ויישום משימות ויעדים תוך ניצול אופטימלי של משאבים, במקום שיהיה על בני אדם. משיחות שניהלתי בעבר הלא רחוק עם כמה טייסי מילואים, למדתי כי עבור רובם, האלונקה היא זיכרון רחוק מימי הטירונות שאינו רלוונטי לשירותם בטייסת. ממילא לא היה להם מושג איך משיגים זאת. הם גם לא ראו בהבנה כזו ובכישורים המתלווים אליה כדבר הנמצא באחריותם או שייך לתחום התמחותם.
מפקד חיל האוויר הקודם עמיקם נורקין הודאג מכך, ומיקם את הנושא גבוה בסדר העדיפויות של תכנית העבודה הרב-שנתית. הוא אף יזם לפני כשלוש שנים את תכנית 'אנשים' שנועדה לתת מענה לבעיה. ככל הנראה, היא טרם חלחלה למערך טייסי המילואים.
בגלל אופיו הטכני חיל האוויר הוא חיל ממושמע ואנשיו פועלים על פי פקודות. מפקד טייסת נדרש לעיתים נדירות לעסוק בבעיות מוטיבציה או משמעת של טייסים בכלל, ושל אנשי מילואים בפרט. ככלל, מערכת היחסים בין טייסי המילואים הוותיקים לבין אנשי האחזקה בטייסת, שרובם חיילים סדירים, הוא של מקבלי ונותני שירות. כאשר טייס מילואים מתייצב, בממוצע אחת לשבוע, לאימונים בטייסת או במלא"ם, עיקר זמנו מוקדש לטיסה ואימון בסימולטור, ולתדריכים ודיונים בנושאים מבצעיים. מעט מדי זמן מוקדש, אם בכלל, לחיבור אנשים ויצירת ערבות הדדית, והוא מתבטא לרוב בסיפורי מורשת קרב ועידוד התיחסות מכבדת לצוותים הטכניים.
לא זה המצב בטייסות המנהלה, התעופה והציוד. תהליך פיתוח המפקדים בהן מזכיר את זה של הצבא הירוק וכישורי הפיקוד של מפקדיהם עולים לאין שיעור על אלו של מקביליהם בטייסות הטיסה. פועמת בהם רוח יחידה וערבות הדדית, מה שמסביר גם מדוע אנשי המילואים שלהם אינם מעלים בדעתם לא להתייצב לשירות, עם או בלי קשר לרפורמה. ברור להם שמעשה כזה יפגע ביכולת חבריהם לבצע את משימתם.
מומלץ אגב לכולם לזכור, כי למרות ההשקעות האדירות בחיל האוויר בדורות האחרונים, הרי שמאז מלחמת ששת הימים הוא תרם לכל היותר תרומה צנועה ביותר להצלחת המערכות, בדגש על שתי המערכות על אדמת לבנון והמבצעים ברצועת עזה. עשרות אלפי גיחות ואלפי טונות חימוש שהוטלו על האויב, לא הובילו להשגת ניצחון ברור באף אחד מהעימותים האלו. אסור חלילה לבוא בטענות בעניין לחיל עצמו, אבל כדאי גם לא לשכוח זאת. יתר על כן, ובלי להוריד חלילה מכבודם, מן הראוי לציין כי מלחמת שלום הגליל הייתה הפעם האחרונה בה טייסינו סיכנו את חייהם בקרבות אוויר מול מטוסי אויב, והוכיחו לא רק את עליונותם אלא גם את העובדה שאין להם תחליף.
גם האיומים מן הקרקע היום אינם מתקרבים לאלו של פעם. בין שמדובר בדקירת נ.צ בחמאסטן או במסגרת מבצעי המב"מ המתנהלים באופן כירורגי, תוך צימצום למינימום של הסכנה לטייסים. ואחרון, לאושרנו, משנות השמונים ואילך, גם הולך ופוחת גם מספר תאונות הטייס ועמו מספר הנספים. לנוכח האמור לעיל, בין היתר, ניתן היה לצפות לקצת פחות יהירות, וקצת יותר ענווה מצד אנשי המילואים המאיימים בסרבנות אפורה, ולעמדה יותר תקיפה ביחס אליהם מצד מפקד החיל כמו גם הרמטכ"ל.
טענה חדשה נוספת של טייסי המילואים גורסת כי שמורה להם הזכות לא להתייצב משום שהתנדבו לעשות זאת מרצונם הטוב. החרו והחזיקו אחריהם רבים, ביניהם אלופים במיל' ואושיות תקשורת. אלא שנראה שהם בלבלו בין פריבילגיה וזכות.
המשפטן וסלי ניוקומב הופלד טען כי מושגים אלה מייצגים שני דברים שונים בתכלית. פריבילגיה היא מצב בו אדם חופשי להחליט האם הוא רוצה או לא רוצה לעשות משהו. היא אינה תלויה אלא ברצונו הטוב, ואינה מוגבלת מנגד על ידי שום חובה. זכות היא דבר אחר לחלוטין – בחירה מודעת של אדם לעשות מה שהוא רוצה לעשות, מתוך ידיעה שהענין מטיל עליו חובה נגדית. אין זכויות ללא חובות ומול כל זכות ניצבת חובה המאזנת אותה.
להיות טייס מילואים אינה פריבילגיה אלא זכות. כאשר טייס מסיים את שירות הקבע ומחליט מרצונו החופשי להיות טייס מילואים, הוא נוטל על עצמו במקביל חובה נגדית להתייצב ולשמור על כשירות טיסה. יכול היה להחליט, שהוא לא מעונין להמשיך לטוס ואיש לא היה מכריח אותו לעשות זאת. במקרה כזה האחריות הייתה עוברת למחלקת לחיל האוויר, שצריך להציב במקומו טייס אחר או להגדיל את פוטנציאל המילואים באמצעות הגדלת מספר החניכים בקורסי הטייס הבאים.
אבל, וזו הנקודה שחשוב להדגיש, משעה שהחליט לממש זכותו והצטרף למצבת טייסי המילואים, לא עומדת לו עוד הפריבילגיה להחליט שלא מתחשק לו לטוס, אלא אם הדבר נעשה בתיאום עם מי שיכול לפטור אותו מהחובה. נטען לגבי הסרבנים הפוטנציאליים כי הודות לוותק ולניסיון שצברו, אין להם תחליף. זה רק מחמיר את הטיעון דלעיל, ומעמיד אותו ברמה של חטא מוסרי. כל זה משמעותי הרבה יותר כאשר אין מדובר ביחיד אלא באנשי מילואים של טייסת שלמה, עליהם מוטלת עליהם החובה להגן על ביטחון המדינה, פשוט כמשמעו. איני מציע לזלזל בתרומתם של טייסי המילואים לביטחון ישראל, אך אני בהחלט מוחה על התנהלותם ועל החלטתם לנצל את האשראי הציבורי להובלת מחאה וגרירת צה"ל למגרש הפוליטי.
סיסמת "הטובים לטייס" אותה טבע בשנת 1960 עורך בטאון חיל האוויר משה הדר (פומי), עוררה ויכוח פומבי. רקטור האוניברסיטה העברית פרופ' נתן רוטנשטרייך טען אז כי חיל האוויר והשירות הצבאי הם "מכשירים חשובים לקיומה של המדינה – אך אין לראות בהם ערכים מוסריים החייבים להנחות חיי עם". מי יגלה עפר מעיניו להראותו כמה צדק.
ועם זאת אין להוציא מחשבון כי כל אותו נהי ממורמר, החוזר על עצמו אחת לכמה שנים, אינו אלא שירת הברבור של "זן הולך ונכחד ובצדק כי המערך הבלתי-מאויש הולך לתפוס את מקומו בעתיד", כפי שטען סגן טמיר, טייס 'בז' צעיר, בראיון ב-2016. יתכן כי המנפנפים בכנפי הטייס ומוחים נגד אובדן הדמוקרטיה, מתחננים בעצם לקצת תשומת לב, משום שהם מוטרדים מהירידה בחשיבותם, במציאות בה כטבמ"ים מחליפים מטוסים, ומשימות עוברות ממכונות עם לב אדם למכונות עם לב של אבן.
גיבורים אוהבים להיות חשובים וצודקים ולרכז אליהם את מירב תשומת הלב. המאבק הציבורי הנוכחי מספק הזדמנות כזו לגיבורים של פעם, החשים את הקרקע נשמטת תחת רגליהם. היה זה מייקל ג'ורדן שאמר כי אתגר הגדול ביותר עמו הוא מתמודד בתור הכדורסלן הטוב בעולם, הוא לשמור על התדמית ההרואית שלו בכל עונה מחדש.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.
שוב, לא לנצל את מעמדם לצרכים פוליטיים, אלא – לסחוט באמצעות מעמדם.
אני אפילו לא מתכוון להתחיל לחלק אנשים לפי מקצוע, הכשרה או רקע. בקלפי, יש לכולנו קול 1. זהו. וזה אותו קול לכל אחד ואחת מאיתנו.
ובדיון הציבורי, יש רק סוג נימוק אחד ויחיד – לוגיקה. מעמד אישי, איננו נימוק. אם כבר, אז להיפך – בילוי ממושך יותר מדי בפסגה, יכול לעוור ולגרום לחשיבה לפיה דעתך נעלה בכל התחומים, על אנשים אחרים. יש שם לכך. זה נקרא נרקיסיזם.
אך כאמור, לא מדובר בניצול מעמדם לצרכים פוליטיים. "תעשו כמו שאני אומר לכם, אחרת אני …" – זו הגדרה של סחיטה באיומים.
כך למשל, הסחטנים אינם שינו את דעתם, לגבי ערך אוניברסלי כלשהו ועתה הם מתנגדים לכל "שירות" מילואים פעיל באשר הוא. לא ולא. הם יותר משמחים לבוא "לשרת". אבל, רק אם "תעשו כמו שאני אומר לכם". אחרת, לא נתייצב. התנייה כזו – היא ההגדרה המילונית של סחיטה.
עכשיו, הם פשוט לא רואים את מה שאני כותב כאן? או (ותאמינו לי, זו אותה שאלה) מה הסיבה שהם מנסים למכור לנו, מדוע הם עושים את מה שהם עושים? ולעצמם? מה, הם פשוט דיקטטורים?
מה קורא כאשר משכנעים ציבור שלם שהוא הגזע הארי, העליון מוסרית על שאר האנשים? ומה קורא כאשר משכנעים ציבור שלם שהוא קנה את הדמוקרטיה? לא למה דמוקרטיה היא שיטת משטר טובה, לא שדמוקרטיה היא היעד וקיימות דרכים רבות מאוד להשיג את היעד וצריך להקשיב לכל דעה, לכל דרך ולהשתכנע כיצד נכון ללכת אל היעד – לא ולא, קנה וזהו. ועכשיו דמוקרטיה זה אך ורק מה שהגזע הדמוקרטי רוצה. מה יקרה לציבור כזה? תוצאות מעשיו תהיה דמוקרטיה או רייך ארי? רק שואל.
מדינות שלמות, מתועשות ומפותחות נפלו למלכודת זו. קהילות שלמות נרתמו מרצונם החופשי אפילו למעשי לרצח עם. כל מה שהיה נדרש, זו אמונה כי אתה מגן על ערך נעלה כלשהו. אתה בעד שיוויון לכולם או נגד? זכויות אדם או עדיין מכין מצות מילדים נוצרים?
ומה נדרש על מנת לשבור שרשרת זו? קודם כל, ההבנה הפנימית שאין לך בעלות על ערכים בעולם זה. הבנה אמיתית לא כזו – כן כן ודקה לאחר מכן, אתה צועק על מישהו שלא קיבל ממך אישור על דמוקרטיה. ההבנה שאתה יכול להיות טועה, אף פעם לא נעימה לבני אדם. במיוחד אחרי ששבוע קודם, הופעת בטמבלוויזיה כ"מגן הדמוקרטיה". עדיף להמשיך להאמין. לא במקרה, אנו פוגשים גם בנקודה זו – נרקיסיזם.
ההבנה, כי דמוקרטיה (או ערך נעלה אחר כלשהו, לצורך הדיון) אינה הדרך אלא היעד. במשך מאות שנים, האנושות האמינה שאנו חיים בשיוויון, חופש ושאר הערכים האוניברסליים. והדרך להתקדם תמיד היית כרוכה קודם כל בהבנה, כי אינך הבעלים על חופש, דמוקרטיה ושוויון – אלא, בואו נדבר על זה. על – האם מה שאתה חושב שנכון, באמת משיג ערכים אלה.
אז אם משהו מוכיחה ההיסטוריה האנושית, שזו היית דרך מורכבת במיוחד. פעמים רבות, כל מיני אבירי הערכים הנעלים, עשו רוע בלתי יתואר ובכל פעם, זה התחיל מכך שהם ניכסו לעצמם ערך נעלה כלשהו.
אז כאמור, העובדה שאותה תעמולה בדיוק, אותו סוג, אשר הצליחה למכור לתושבי העיירה סיילם בארה"ב שנת 1692 (!) שמעשיהם נעלים מוסרית, במה שנודע לאחר מכן כ-ציד המכשפות בסיילם, הצליחה לעבוד גם על טייסים ועל עוד כמה קבוצות הפועלות זהה – רק מוכיח שגם אם היום אנחנו מסוגלים לבנות ולהטיס מכונות כבדות יותר מאוויר, הטבע האנושי וממה הוא צריך להזהר, לא השתנה.
אז לסיכום, איננו מדברים כלל וכלל על ניצול מעמדו של מי שזה לא יהיה, לצרכים פוליטיים. אנחנו מדברים על סחיטה באיומים וסחיטה באיומים איננה נימוק בדיון ציבורי.
ומי שרוצה לסחוט, כדאי מאוד שיעצור, יתנצל ויחזור בו – כיוון שתוצאה של פעילות עבריינית (גם אם הקודקס הפלילי הישראלי, איננו כולל סחיטה של כלל הציבור בישראל כהגדרת העבירה בס' 428 לחוק העונשין), מעולם יכלה, לא תוכל לפיכך לא תוביל, לשום דבר שדומה אפילו באופן מרוחק לדמוקרטיה.
דיון ציבורי מנומק – מותר. סחיטה באיומים – אסור.
״בחלק מהטייסות התפתחו לאחרונה עימותים בקבוצות הוואטסאפ, בין אנשי הקרקע הצוות הטכני והטייסים. הנה תיאוריית הנייחים והניידים במובן הכי מילולי של המילה״-
המשפט הזה הרבה יותר מטריד משהכתבה מציגה אותו.
איך יתכן שיש תיאום בין עמדה פוליטית לתפקיד בצה״ל? מה זה אומר על תהליך המיון? כמה מכתבי סרבנות צריך כדי שהמטכ״ל ומשרד הבטחון יבינו שאסור לתת למחנה פוליטי אחד יכולת לשלוט על תפקיד כזה או אחר ולהשתמש בו לסחיטה פוליטית?
האם הצבא לא נועד גם להיות ׳כור היתוך׳?
לא רק בבג״ץ ובאקדמיה צריך לשמור על גיוון.
מבריק!
חד, מפורט ומדוייק.
טיסים על תנאי. להחליף את הסלוגן הגרועים והמסוכנים לטיס.
הכוונה להרג כתוצאה מטעות (ואדי ביאנור למשל) של טייסים מורדים, או במזיד ע"י טייסים מורדים שימצאו הזדמנות להקטין את מספר מצביעי הימין.
השאלה הזו חייבת להישאל, מכיון שהטייסים המורדים מהוים כעת סכנה אמיתית לביטחון היהודים במדינת ישראל.
ושאלה נוספת שחייבת להישאל – האם בית ראש הממשלה ממוגן כנגד התקפה מהאויר מטייס בעל אזרחות ישראלית שמתנגד לרפורמה המשפטית, או ליתר דיוק לתוצאות הבחירות לכנסת?
שאלות קשות ומחרידות, אבל צריך להתמודד עם אפשרויות שכרגע נתפסות כהזויות (תשאלו יהודי נורמטיבי ב 1931, אם תיתכן אפשרות של השמדה תעשייתית של יהודים).
מסכים לכל מילה כתבה רצינית ומקיפה
יופי של כתבה ריקה שמפספסת בגדול את הפואנטה. איני טייס. אבל הנקודה החשובה במחאת טייסי המילואים המתנדבים, עוסקת בסיכון האישי שלהם במקרה של קבלת פקודה בלתי חוקית בעליל או פקודה הנובעת ר״ל משיקולים פוליטיים. צודק כותב הכתבה שמאחורי ראש החץ – הטייס המבצע ישנם רבים וטובים המאפשרים לו את ביצוע המשימה – הטכנאים שמטפלים במטוס, צוותי התכנון במטה. אלא שהם נשארים מאחור והסיכון נשאר של הטייס. וכבר היתה בעבר פקודה בלתי חוקית בעליל – להפיל את מטוסו של עראפת על כל נוסעיו האזרחיים.
אז תפסיקו לרסס רעל ופירוד בין צוותי הקרקע לצוותי האוויר
אז:
האם לשיטתך, טייס צריך להתייעץ עם עו"ד לפני שהוא מסכים לבצע פקודה מבצעית שקיבל?
ומי מבטיח לנו שהעו"ד המייעץ יודע היטב את כל הפרטים של המבצע, ומנטרל כל קשר לדעתו הפוליטית לפני מתן הייעוץ?
ותוך כמה זמן תתקבל התשובה מהעו"ד המייעץ?
לגבי צוותי הקרקע, כולנו יודעים שדבריך שקריים. הסיכון הוא לא רק של הטייס. גם חייל ירוק לוקח סיכון על עצמו כהוא נלחם בזמן שהפקידה הפלוגתית נמצאת במקום מוגן. וצוותי הקרקע לוקחים סיכון על משפחותיהם כשהם מכינים את המטוס למבצע, במיוחד כשהטייס מודיע בפומבי על בגידה במדינת ישראל, ועלול לפגוע דוקא במשפחות צוותי הקרקע (ומי מוכן להתחייב בחייו ובחיי משפחתו בהבטחה שלא יקרה דבר מחריד שכזה?). תנסה רק לחשוב על אפשרות של איש צוות קרקע שהכין את המטוס שטייסיו הרגו עשרות חיילים ירוקים בואדי ביאנור, וביניהם אחיו של איש צוות הקרקע (אני לא יודע אם אכן היה מצב כזה, אבל נעזרתי בדוגמה לצורך המחשה). רק להזכיר לך את המטוסים האזרחיים שהתרסקו (אחד של מצרים, אחד של חברה גרמנית, והיו עוד כמה) בגלל שהטייס נמאס לו מהחיים אז הוא רצח עוד כמה עשרות אזרחים תמימים וחפים מפשע.
אגב, אני סולח על טעויות. אני לא סובל שחצנות והתנשאות, וזה בדיוק מה שעשו ועדיין עושים הטייסים המורדים.
הזכרת את המטוס עם רוצח אלפי יהודים, אז אני רוצה להזכיר לך ולקוראים את המטוס האיראני שהופל ע"י חיל האויר האמריקאי לפני כ-30 שנים. המטוס הזה שימש ביודעין ובמזיד מסתור למטוסי קרב איראניים שטסו בצמוד לו. ואני רוצה להזכיר לך ולקוראים את ילדי ה RPG במלחמת לבנון הראשונה, ואת עמדות שיגור הטילים מבית החולים שיפא בעזה, כשאתה מדבר על פקודה בלתי חוקית בעליל.
רוצח אלפי היהודים טס בכוונה תחילה עם אזרחים שישמשו לו מגן אנושי, כשהוא יודע שזה ימנע מהיהודים הרחמנים לפגוע בו. השיטה הזו נהוגה ותמשיך להיות נהוגה בידי ממשיכי דרכו. חפים מפשע או לא, השמדת טרוריסט קודמת לערכי מוסר מזויף.
אבסורד.
בכל פעילות בטחונית מאז הקמת המדינה, המשרתים בכוחות הבטחון נוטלים סיכון אישי.
ושים לב, אינך מצביע על שום מנגנון מעשי, שכולנו נסכים בו זה יכול לקרות (גם אם נניח שהשטויות שרשמת נכונות) – אתה פשוט ממציא האשמה מצוצה מהאצבע וזורק אותה כאילו היית עובדה מוגמרת. טקטיקה סטנדרטית ביותר של סמולנים.
אז אם אתה רוצה לנהל את הדיון הציבורי "באמצעות" האשמות מומצאות – בסדר גמור, גם אנחנו יכולים והאשמה שלי מעוגנת במציאות הרבה יותר משלך: הטייסים לא רוצים לשרת, מכיוון שמטרתם האמיתית היא שירצחו כמה שיותר ישראלים.
ולפני שאתה קופץ ומאשים אותי שאני ממציא כמוך: את מי מסכנים אלה שלא רוצים לבצע משימה מבצעית? מה יקרה כאשר לא מסכלים פיגוע?
התשובה אלמנטרית ביותר: כאשר לא מסכלים פיגוע, נרצחים ישראלים – לפיכך, זו עובדה מוגמרת שמטרתם האמיתית של הסחטנים, היא לגרום רצח כמה שיותר ישראלים. לוגיקה אלמנטרית, אכלת אותה.
עכשיו, שב ותחשוב האם היה לך כדאי להתחיל לפזר האשמות ולחשוב שרק אתה תשתמש בטקטיקה זו.
לזאב , מה בדיוק לא חוקי בפקודה להוריד את מטוס של יאיר עראפאת עפ כל נוסעיו , תחשוב מה היה קורה אם פקודה כזאת הייתה יוצאת לפועל , לא היה הסכמי אוסלו לא היה נשק לפלסטיניים והיה נחסך מוות של יהודים שנרצחו באין ספור פיגועים .הבעיה של אחד כמוך שאתה מעדיף לתת לארכימחבל את הזכות לחיות על אלפי יהודים ששילמו בחייהם בגלל אותו מנוול בן בליעל.
גם את שחאדה בעזה בזמנו הורידו ביחד עם חצי רחוב כדי לא לפספס את ההזדמנות מעניין למה שם זה כן הייתה פקודה חוקית…
זאב תמיד תזכור המרחם על אכזרים סופו….
א.דייק בעובדות:
ערפאת טס במטוס תובלה עם מעט אזרחים(כמה צוות כבר יש למטוס כזה?) ולכן סביר שחיסול המטוס היה פוגע בפחות אזרחים מהשארתו בחיים.
ואיש מעולם לא טען שזו היתה פקודה בלתי חוקית בעליל. מפקד חיל האוויר דאז אלוף דוד עברי הורה לא לירות פשוט כי המידע המודיעיני לא היה ודאי מספיק להחלטה שכזו.
ב.איש לא חולק על חובת הטייסים לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל ובעובדה שאין להענישם על סירוב שכזה. אבל איך זה רלוונטי לרפורמה שהיא חוקית לחלוטין? אם אחרי הרפורמה תבוא ממשלה שתורה להפציץ אזרחים אז יגיע הזמן לסרב.
ימני
אני כופר ברעיון שהימנים בחה"א הם פלבאים, טכנאים,מחמשים וכד'
ואילו הטייסים הם שמאלנים.
אסור להסכים להלך חשיבה זה.
גם ההייטק איננו רק או בעיקר שמאלנים.
הינדוס תודעה קלאסי.
מה כן? הימנים פשוט שותקים, שמאלנים אגרסיבים וברוטאלים. זה לא מהיום. 90 שנה אחורה.
נכון מאוד.
זו חלוקה שמפעיליו של יאיר לפיד היו רוצים שתקובע בשיח הציבורי אך ברור כשמש שבכל מגזר, יש מגוון גדול מאוד של דיעות.
זה טריק רטורי סנדרטי ביותר של הסמול. זו אותה סיבה, מדוע בשנות התשעים של המאה הקודמת, הם קראו לרצח ישראלים – שלום עם קורבנות.
מעבר לטמט*ם שבביטוי זה – איך שלום יכול לרצוח – זו בדיוק אותה מטרה שכאן. לנסות ולנכס לעצמך מילים שמשמעותן טובה, בדיון ציבורי. אם מה שקורה, זה רצח – איך אתה בעד. אך מה שקורה זה שלום (אמנם עם קורבנות אבל המילה הראשונה היא שלום) – איך אתה נגד.
זו הסיבה מדוע אני קורא להם סחטנים. כי זה מה שהם עושים ומעשי אנשים, גם חשובים פי כמה מהטייטל שהם רוצים שהציבור יקרא להם.
הכל התחיל מקריאה של רמטכלים לשעבר למלחמת אחים וגרם לשטף של מכתבים שכולם פורסמו בתקשורת של אנשיי מילואים ביחידות מובחרות שקראו למרד. זהוא קמפיין שמנוהל על ידיי משרדי פרסום חסרי אחריות וציניים שבנו מדרגות של לחץ באיומים. הבעיה בקמפיין הזה שהם שיחררו שד שיהרוס את החברה הישראלית לטווח הארוך. לצערי הרב אותם אנשים שחתמו על המכתבים לא הבינו את השפעתם ההרסנית ואת הבעייתיות בהם( חלקם הבינו זאת באיחור).
הכשל הלוגי בכל המכתבים האלו זה שאיך כל איש מילואים ולא משנה מה תפקידו מצהיר שהוא לא יגן על בני משפחתו כל עוד הממשלה לא לטעמו
נכון אך הפתרון אלמנטרי.
סחיטה אפשרית כאשר הצד השני (אנחנו, מצביעי הימין) לא סוחט.
כאשר צד מאיים (ואני מסכים, עושה זאת בציניות ובצורה מתוכננת) והצד השני משיב ב"רק אל תאיים, אני אנסה לרצות אותך" – זהו בדיוק פרדוקס הסחטן שישראל אומן קיבל על מחקרו, פרס נובל.
ישראל אומן חקר קבוצת משחקים בתורת המשחקים, הידועים בשם הכולל כמשחק אולטימטום. מהלך המשחק הינו פשוט והיטיב לתארו דר' חיים שפירא:
(מקור: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000697451)
שני שחקנים, נקרא להם בוריס ומוריס, מוכנסים לחדר סגור. בוריס (השחקן המציע) מקבל סכום מסוים, נאמר 1,000 שקלים, והוראה לחלוק אותם כאוות נפשו עם מוריס (השחקן המגיב).
להוראה יש סייג: אם מוריס, שיודע מה הסכום שבוריס קיבל, ידחה את החלוקה, שניהם ילכו הביתה בלי כלום. למשל, אם בוריס יציע 10 שקלים ומוריס יסכים, השחקן הראשון ילך הביתה עם 990 שקלים והשני עם 10 שקלים. אין הסכמה? איש מהם לא יקבל אפילו אגורה.
הפתרון המתמטי של המשחק פשוט להפליא, כותב דר' חיים שפירא וזה אכן כך. על בוריס להציע למוריס שקל 1. מוריס, מבין ששקל 1 זה יותר טוב מכלום ומסכים – זהו, המתמטיקה אכן פתורה (אני בחרתי לא להביא כאן את הנוסח הפורמלי). אך מוריס ככל הנראה, אינו מחשב. אינו מחשב מטריצות בלבד וזה מה שהופך משחק זה לייחודי. עכשיו, אנחנו לא נתעמק במשחק זה כי זה לא המשחק המדויק בו אני רוצה להתרכז (אני רוצה להתרכז במה שהעניק לפרופ' אומן פרס נובל). די לומר, שאם שני השחקנים הם רציונאליים, חלוקת הכסף תתבצע סביב ה-50%.
משחק האולטימטום אינו משחק סימטרי – יש שחקן אחד שמציע ושחקן אחר שמגיב. חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, פרופ' ישראל אומן, מציג גרסה סימטרית למשחק, גרסה שהתפרסמה באתרים רבים ברשת (חפשו לפי blackmailer paradox).
להלן גרסתי (הדברים הם כאמור, ציטוט של דר' חיים שפירא, ראו את הקישור למקור לעיל) לגרסתו.
אבנר ובוריס נכנסים לחדר קטן ואפלולי. איש גבה קומה, המרכיב משקפי שמש כהים, מציב תיק ג'יימס בונד על מרכז השולחן, ומודיע בקול סמכותי: "יש בפנים מיליון דולרים שיהיו שלכם בתנאי אחד – אתם חייבים להגיע להסכמה כיצד לחלק את הכסף. לא תסכימו? המזוודה חוזרת אליי".
אמר האיש את דברו ויצא מן החדר.
אבנר מחכך את ידיו ופונה בשמחה גלויה לבוריס באלה המילים: "איזה איש מצחיק. הוא נראה קשוח אבל הוא כנראה לא נורא חכם. איזה משא ומתן? על מה יש בכלל להתדיין? זהו המשחק הפשוט, הטיפשי והרווחי ביותר בעולם. נחלק חצי-חצי ונלך לחגוג".
"משחק טיפשי?", עונה בוריס בקול שלא מבשר טובות. "אולי עבורך. עבורי זה משחק מרתק, והנה הצעתי: אני אקח 900 אלף, אתה תיקח 100 אלף, ובזאת נסיים את העניין. זו הצעתי האחרונה, ואם תסרב אני מוכן גם שהעסקה לא תצא אל הפועל".
"אתה צוחק, נכון?", דאגה נשמעת בקולו של אבנר.
"שכחת ששמי הוא בוריס איזעצבנבקוב, אני יליד גרוזני בירת צ'צ'ניה, וכידוע אין הצ'צ'נים נוהגים לצחוק. חסרה לנו הפונקציה הזו".
"מה קרה לך?", אבנר כבר ממש נלחץ. "זה משחק שני שחקנים סימטרי ובעל מידע מלא. אין שום סיבה בעולם שתקבל יותר ממני. זה ממש לא הוגן ולא הגיוני".
"אתה חופר לי, ואני עלול לחטוף מיגרנה", בוריס איזעצבנבקוב היה קרוב להתעצבן. "אם לא תפסיק מיד, אוריד את הצעתי ל-50 אלף".
אבנר הבין שהמצב אבוד והסכים להצעה.
להיות רציונלי מול שחקן אירציונלי? זו השאלה איתה מסיים דר' חיים שפירא, את הצגת המשחק.
אך ראשית, מדוע אני מגדיר את בוריס, כשחקן שאיננו רציונאלי? ושנית, במה כאן הפרדוקס המדויק?
אלה שאלות מצוינות ונענה על כל אחת בתורה. אז ראשית, מדוע בוריס איננו רציונאלי? זו תדובה פשוטה אך חשובה מאוד-מאוד לעניינו. אנו נשתמש בהגדרה זו, ממש בשורות הבאות. בוריס איננו שחקן רציונאלי, פשוט כיוון שהוא *מוכן שהעסקה לא תצא אל הפועל*! כל סכום שיקבל, הרי יביא אותו למצב טוב יותר, יחסית לויתור על העסקה או מצבו לפני המשחק (בדוגמא שלנו זו עסקה, ברור שבפועל הסחטן סוחט דברים שונים ולפיכך, מה שחשוב לזכור מתשובה זו, זו נכונותו לוותר על הכל, לעזוב את שולחן משא ומתן וככלל, לבחור בעמדה לא רציונאלית כלפי הצד השני – זו למעשה ההגדרה).
אך היכן הפרדוקס? גם זה פשוט – שחקן לא רציונאלי המוכן גם להישאר בלי כלום (ההגדרה לעיל), במו"מ מול שחקן **רציונאלי**, יקבל נתח משמעותית גדול יותר של השלל (אם תהיה עסקה). עדיין, היכן הפרדוקס, אתם שואלים? טוב, הוא לא ישירות במשחק 🙂 הוא בכך, שרובינו מאמינים שהתנהגות רציונאלית בחיים (עכשיו, תתנתקו לרגע מהמשחק) תביא לנו בטווח הרחוק, תוצאה טובה יותר מאשר התנהגות לא רציונאלית.
פרופ' מצא דרך מתמטית להראות, שהנחה זו שגויה.
כמו הרבה "כללי אצבע", לפיהם אנו מחונכים להתנהג בחיים אך בעצם לא תמיד הם נכונים, אך קשה מאוד להראות זאת. יתרה מכך, לעשות זאת בתחום מתמטי כמו תורת המשחקים.
אז המסקנה מדבריי, היא אלמנטרית. צד אחד בדיון הציבורי הנוכחי, אכן מתנהג כסחטן. במקרה המסוים הזה, אפילו השם מתאים וקל להראות זאת (ראו תגובה ראשונה). אז התנהגות רציונאלית, המחפשת לרצות את הסחטן – אינה הבחירה הרציונאלית! וזה הפרדוקס המדויק, במחקרו של פרופ' אומן.
יש הרבה דברים החשובים גם לטייסים עצמם ולאחרים שמנסים לסחוט עכשיו את הציבור הימני בישראל. אין שום בעיה להתחיל לסחוט גם. יש בכך סיכון, אתם אומרים? ובכן, כאשר שני השחקנים סחטנים, זה דווקא מיישר את המגרש שמשחקים עליו ומוביל לתוצאה טובה בהרבה לכל המשתתפים.
וכיוון שאנחנו אכן פועלים מול אויב מבית שהזירה היחידה שהוא טוב בה, היא תקשורתית – אכן חשוב לומר שצוותי הקרקע (אם זו כבר ההבדלה שהפרסומאים רקמו) לא יטפלו באף מטוס שהסחטנים מתכוונים לטוס עליו. אבל היכן הבעיה? הם ממילא לא מתכוונים לטוס.
הסיבה צריכה גם להשמע טוב. אם מישהו בסמול, חטף משהו איתו הוא יכול לאיים ולסחוט מאיתנו (התגובה הראשונה) אז גם אנחנו יכולים לחטוף משהו חשוב מהסחטנים ולאיים עליהם. שיטוסו במטוסים לא מתודלקים. מה הבעיה גב' יונית לוי? הם הרי ממילא לא מתכוונים לטוס. אז מי מהם יתרסק?
הטייסים לא שאהידים ואם הם כן, הם תמיד יכולים לתקן את המטוס לבד.
המטוס כופף את הטיל – היום זה המלחמה של חיל האויר באי הקמת חיל טילים, בכלי האפקטיבי הזה שיוציא להם את השמנת מהיד , לא רק יזיז להם את הגבינה. ככה כל התהילה שלהם והגאווה שלהם תהיה נחלת ההיסטוריה.
אומרים הדג מסריח מהראש, זה מה שקורה כאן.
שי קלך (טייס F16) בעברו, שאירגן את מכתב הטכנאים , הראה בצורה פשוטה שאין לטייסים מה להתנפח וכל מה שהם מאיימים גם צוות קרקע יכול לעשות בהפוכה.
צריך רפורמה בכל מקום במשטרה המורדת ברמטכ"ל המורד ובכל מקום.
ובעצם נראה שדרושה באמת דיקטטורה.
כתבה מצוינת.
כאיש גף טכני בחיל האוויר מזה 30 שנה ועם כל הכבוד לכותב. אומר בפה מלא שהמאמר הזה מעוות, כותב מהירוקים עם כל הרצון הטוב לא באמת יכול להבין את הדינמיקה בטייסת והמארג העדין שלה.
מדובר בחינוך, אותו חינוך הן מהבית ובעיקר הצבאי ואני אסביר. טייס שהוא באוויר הוא המפקד וניתן לו מרחב ההחלטה מאחר והוא בשטח ומבין מקרוב את השיקולים המבצעיים יותר מכל אחד מאחורי המסכים. טייס מצטיין בניהול שיקולים וקבלת החלטות מהירות ונדרש ליכולת טכנית להטסה אבל היא בהחלט לא לב העניין. טייסים מתאמנים מהטיסה הראשונה לקבל החלטות המבוססות על תמונה מבצעית וחישוב וראיה לפחות עשר צעדים קדימה. מעבר לזה הוא טייס ככל האדם, לא מורם ורובם ככולם
צנועים וענווים. באמצעות החינוך הזה שמטופח מקום המדינה חיל האויר הוא הגורם המשמעותי ביותר בלחימה לצד הירוקים, וכל טייס יעיד במילותיו על היותו נותן שירות ויודע את מקומו. למה דווקא עכשיו תשאלו, כי הטייס שחונך לחשוב עצמאית ולראות קדימה מהלכים מזהה שהמדינה שבשמה הוא מתנדב הולכת להיכנס לקרקע ולהתרסק, מדובר ב-1300 טייסים הן בצבא והן באזרחות ועוד מאוד בקבע שתופסים בקרבם. הטייסים הם הראשונים אומנם לזהות את הסכנה ואת ״האדמה מתקרבת״ ועל כך הם זועקים בקוקפיט, בדיוק כפי שחינכו אותם, ובזכות החינוך הזה ניצחנו במלחמת ששת הימים, מבצעים למינהם והמערכה שבין המלחמות שאנחנו מצויים בה כעת. הם אומנם זיהו ראשונים את הסכנה אבל הם ממש לא לבד, מערכי יבשה שלמה של כוחות מיוחדים וסייבר חברו אליהם. והקוראים צריכים לדעת שעבור טייס לשים את הכנפיים זה לא פחות משבר אישי, זו מהותו והטיסה מגדירה אותו ואת חייו עשרות שנים, והדבר הכי מפחיד את הטייסים זה היום שיגיעו לגיל 51 בהם הם נדרשים בפקודה להפסיק לטוס מבצעית. זה אומר שאם טייס מילואים מחליט להפסיק לטוס, השבר המוסרי והדאגה למדינה הוא הרבה יותר גדול מהשבר האישי שבהפסקת הטיסה שמגדירה את חייו. כלומר, טייס מילואים שבוחר לעצור את התנדבותו ולהפסיק לטוס שרוי בשבר אדיר, ולמרות זאת הוא נאמן למדינה שהיא צו מצפונו. מדובר בפטריוטיות נדירה הפוכה ומנוגדת לפולטקאים של היום שהכסא והגו׳ב האישי מעל טובת המדינה. הטייסים היווה את הגרעין והטריגר למחאה הגדולה בתולדות המדינה מתוך חינוך של אחריות לאומית, ערכים וציונות טהורה, כל זאת במחיר אישי אדיר של הפסקת הטיסה, אהבת חייהם. הם לא שונים ולא מיוחדים מאף אחד מאיתנו הם פשוט כאלה שחונכו לזהות סכנה ולהגיב אליה במהירות וביעילות על מנת לעמוד במשימה ולהציל את המטוס ולא להיכנס בקרקע. כאיש צוות קרקע אני מצדיע להם היום יותר מתמיד, הם הראו היום ויותר מתמיד שהמדינה חשובה יותר מהכל גם מהטיסה עצמה.
אבסורד,
מלא מלל חסר כל תוכן. טייסים מפקדים, מתאמנים במהירות, חינוך לזיהוי מיוחד – פולחן אישיות ותו לא.
חשבת שאם תרשום מצדיע 48 פעמים, זה יתיר לך לא לנמק? אז לא – פולחן אישיות הוא לא נימוק. חשבת אם תרשום סכנה 87 פעמים, כולנו (הקוראים) פשוט נאמין לך הרי מי שרשם 87 פעמים "סכנה" הוא אלוהי האמת ואנחנו חייבים – פשוט חייבים להאמין לך? אז לא, נרקיסיזם אינו נימוק ולהצדיע אתה יכול גם לבובת סופר מריו, זה לא יהפוך את ניפוח החזה שלך לנימוק.
רוצה להוכיח אם השבת האיזון למערכת המשפט הוא רע לדעתך? קדימה, תתחיל לנמק לוגית. סיפורים לפיהם קנית את המדינה וכל האנשים צריכים ממך אישור איך להצביע – תשאיר לעצמך. רוצה להשתתף בדיון ציבורי? קדימה, תתחיל לנמק לוגית.
לדבריך כל הטייסים בחיל האויר היו צריכים להצטרף לטייסים הנ"ל , וכמו כן גם הכנסת והממשלה והמטכ"ל וראשות המשטרה צריכה להיות מורכבת רק מטייסים , כי רק הם יודעים " לזהות תהליכים " וכל החלטה שנחליט נלך לשאול טייס כי רק הוא צופה עשרה מהלכים קדימה .
עוד מעט גם נלך לבקש מהם ברכות
תפסיק לבלבל את המוח .
זה מה שאתם אומרים על חבורת אהרן ברק רק הם יודעים ,
רק הם חכמים רק הם צודקים
הקיצור אצלך בג"ץ הטייסים ואתה יודעים מה טוב וכל השאר צריכים להצדיע
לא נותר לי אלא לאחל לך רפואה שלמה
האם הימין יהיה מוכן לקבל את השמאל בעל הבית ולהמשיך לחיות כאן סוג .ב.
או הימין יעשה מה שעושים השמאל:
סרבנות
אלימות
כי גם אם יגיעו 6 מיליון להפגנה
מה שקובע זה האלימות
שוטרים לא עוצרים שמאלנים עם דיגלי אוייב
וכן עוצרים ימנים עם דיגלי כך
הצבא מרשה לעצמו להכניס ליחידות עלית רק כאלו שהגיעו מאזור ספציפי בארץ
ולא יתנו זכות שווה לשאר העם כולל לא לראוים שבחברה
המדינה תשלם על ילד בחינוך החילוני שמאלני 27000 בשנה
ועל ילד בפריפריה 15000 בשנה
כדי שהילד מהפריפריה יגדל להיות מכונאי ואיסטלטור
וילד מהמרכז תלאביב והסביבה יהיה במדעי המחשב
סייבר ועוד.
או רפורמה או אלימות או עבדות.
לטייסים שנלחמים נגד הדמוקרטיה ושלא מכבדים את תוצאות הבחירות.
אתם ממש לא מתנדבים!
אתם מקבלים כסף על ימי המילואים שלכם!
אתם ממש לא יפי נפש
אתם גם לא אנשים הגונים!
ל א. צ ר י ך. א ו ת כ ם !!!
"מחאת הטכנאים" שלא היתה ולא נבראה, גררה אחריה כ"כ הרבה ברברת בתקשורת. טייס משתמט כתב מכתב, וכמה משועממים חתמו עליו. זה כל הסיפור מתחילתו ועד סופו. טכנאים בחיל האוויר לא חושבים על טייסים כשהם מקיצים משנתם וגם לא לפני שהם נרדמים, לטוב ולרע. זאת השוואה לא מעניינת. הם בד"כ משווים את עצמם ללוחמי יחידות השדה ומתמרמרים על הכינוי "ג'ובניק". יש הרבה שרצו להיות קרביים ושובצו למערך הטכני של חיל האוויר. חוץ מזה, רוב הזמן מדברים על תורנויות, רכילויות והשטויות הרגילות המעסיקות חיילים. בלי שום קשר, המאמר הנ"ל הוא בהחלט מעניין.