המרד הערבי והשואה

לערבים הפורעים בתרצ"ו היה חלק מרכזי בסגירת שערי הארץ לפליטים, וחלקם ניהלו שיתוף פעולה הדוק עם הנאצים

ראשי כנופיות ערביות ב-1936 | Ya'akov Shim'oni, "Arviey Eretz Israel"

כ"ז בניסן מציין לא רק את יום השואה. ביום הזה לפני 87 שנים פרצו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, הידועים גם כמרד הערבי הגדול. ישנו קשר בין המרד הזה לשואה, אך לא עוסקים בו מספיק. למשל, בתום המרד בריטניה סגרה את שערי ארץ ישראל ליהודים, והגרמנים – בסיוע ערבים נאצים – החלו לפתח את "הפתרון הסופי" עבור היהודים שנכלאו באירופה ללא יכולת לברוח.

למרד הייתה השפעה עיקרית נוספת, בהתגבשות החזית הערבית המאורגנת נגד המפעל הציוני, מבחינה מדינית וצבאית, אשר התפתחה במידה רבה בתמיכת גרמניה הנאצית. ומכיוון שמנסים לטשטש את הפרק הזה בהיסטוריית המלחמה של העולם הערבי בציונות, נתחיל דווקא ממנו.

חודש ניסן הוא חודש הפרעות. בחודש הזה פרצו הפרעות בשנים 1920,1921, 1929 (כולל הטבח בחברון) – והמרד הערבי שנמשך ארבע שנים, בין 1936 ל-1939. המרד פרץ נגד הבריטים אבל נפתח בפוגרום ביהודים ביפו והיה מכוון נגד הציונות. לערבים היו שלוש דרישות:

1.הפסקת העלייה היהודית לארץ ישראל

2.איסור על יהודים לרכוש קרקעות

3.קבלת עצמאות ערבית בארץ ישראל על חשבון הקמת הבית הלאומי ליהודים.

במילים פשוטות, המרד ניסה להשיג בלימה דמוגרפית של הציבור היהודי, וסיכול כל תכנית להקים כאן מדינה יהודית. כל זה על רקע התגברות העלייה החמישית, שתפסה תאוצה לאחר עליית היטלר לשלטון.

המרד שהחל ביפו וגלש לשכונות תל-אביב ולמקומות אחרים בארץ. לצד הפגיעה הפיזית ביהודים, הנהגת המרד הובילה שביתה כללית בשטח המנדט, במטרה למותת את כלכלת הישוב ולפגוע בתשתית להקמת המדינה היהודית. הופסקו התחבורה, המסחר ומתן השירותים לציבור. השביתה נכפתה על הערבים ונאכפה בכוח על כל מי שהתנגד וניסה להפר אותה.

במקביל הערבים החלו לבנות כוח צבאי – כנופיות חמושים שביצעו התקפות נגד היהודים, מוסדות הישוב והבריטים. הכוח הצבאי הערבי הלך והשתכלל, עם הברחת כמויות של נשק מעבר הירדן ומסוריה, ובמיוחד עם הגעת כוח מיוחד שנשלח מעיראק, וכלל מתנדבים מרחבי מזרח התיכון. בראשו עמד פאוזי קאוקג'י, ובהנהגה הפוליטית של המרד המופתי חאג' אמין אל-חוסייני. בהמשך – שני פושעים נאציים, שלאחר ניסיון ההפיכה הפרו-נאצי בעיראק מצאו עצמם בברלין תחת חסותו של היטלר.

שניהם הובילו גם את המאבק במדינת ישראל לאחר הקמתה ב-1948. קאוקג'י עמד בראש 'צבא ההצלה' הערבי, שכלל לוחמים רבים מיחידות ה-SS המוסלמיות של הרייך השלישי. אבל עוד לפני זה, עוד בשהותם בברלין, הם – ובמיוחד המופתי – ריכזו מאמצים בשכנוע הנאצים להשמיד את יהודי אירופה וסיכלו כל ניסיון להציל יהודים ולתת להם להגיע למזרח התכון. ב-1943 מנע חוסייני הצלתם של 500 ילדים יהודים ממחנה הריכוז ראב בקרואטיה, שהיו אמורים להגיע לטורקיה, ורשימת "ההצלחות" שלו בתחום הזה ארוכה ומבהילה.

אבל נחזור למרד. הוא נמשך כאמור ארבע שנים ובמהלכו נהרגו מעל 400 יהודים ואלפים נפצעו. לצד האבדות הקשות, המרד גרם לישוב להתגבש ולהיערך מבחינה צבאית. הוקמו יחידות התקפיות של 'ההגנה', ואורד ווינגייט הכשיר את פלוגות השדה ופיתח איתן טקטיקות לחימה שצה"ל השתמש בהן עם הקמתו במלחמת השחרור. ארגון האצ"ל התחזק והתגבש גם הוא, ונעשו מאמצים רבים לאגור נשק ותחמושת.

גם מבחינה כלכלית המרד "תרם" לחוסנו של הישוב. אוניות היהודים לא יכלו להגיע לנמל יפו, ולכן כבר בקיץ 1936 החלה הקמת נמל תל-אביב שקלט סחורות ועולים חדשים. החרם הערבי גרם לצמיחת העבודה העברית, כמו בימי 'השומר' וכיבוש העבודה. היהודים החלו לעבוד בבנייה, בחקלאות ובמקצועות אחרים שסבלו ממחסור בידיים עובדות.

מבחינה מדינית המרד השיג את מטרתו העיקרית. לאחר ניסיונות כושלים להגיע לפשרה בין היהודים לערבים, הבריטים מפרסמים ב-1939 את 'הספר הלבן' השלישי הידוע לשמצה, 'ספר מקדונלד', בו בוטלה למעשה כניסת עולים יהודים לארץ. הבריטים אישרו עלייה ל-75 אלף יהודים בלבד בחמש השנים הבאות, פחות מאחוז אחד מכלל היהודים שנשארו באירופה.

כיום, כאשר אנחנו זוכרים את ששת המיליונים שהושמדו על אדמת אירופה, אנחנו חייבים לזכור גם את תפקידם של הערבים תומכי הנאציזם, שהביאו את הבריטים להחלטה לחסום את שערי ארץ ישראל, ותרמו תרומה פעילה לאימת השואה. הם ניסו להשלים את מפעלם של היטלר ואייכמן כבר כאן בישראל, במלחמת השחרור, שנדמה כי עדיין נמשכת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. משה חננאל, "הירושלמים: מסע בספר הטלפון המנדטורי 1946", תל אביב: ארץ וטבע, 2007, עמ' 277-278.

    עבדול האדי אל-עלמי משפחת עבדול האדי / Abdul Hadi , Dr. Burham מופיד ביי, בנו של אמין ביי, נסע לגרמניה, שם שהה בתקופת השלטון הנאצי והצטרף לפלסטינים אחרים שפעלו עם הנאצים בחסות קשריו של המופתי הירושלמי. בגרמניה הצטרף למאות בני משפחות האצולה הפלסטיניות, שפעלו עם הנאצים בחסות קשריו של המופתי הירושלמי. מופיד עמד בקשר קבוע עם המופתי וביקר אותו תדירות במעונו בברלין. בזמן שהותו בברלין התארגנה שם קבוצת לאומנים סורים ופלסטינים, שצידדו בסוריה הגדולה. סמל הקבוצה היה צלב קרס הפוך. מספר רופאים ערבים, שהיו חברים בקבוצה, אף שירתו בצבא הנאצי, לפחות אחד מהם במחנה השמדה. המודיעין הבריטי ניהל מעקב צמוד אחרי הקבוצה הזו, שחלק מחבריה לא חזר לארץ ישראל לאחר המלחמה.

    https://books.google.com/books?id=TxsXAQAAIAAJ

    Hannanel, Mosheh (2007), Ha-Yerushalmim: Masa be-sefer ha-telephonim Ha-Mandatory.
    [Jerusalemites : a journey through the british mandate telephone book 1946], Tel Aviv; Eretz Vateva.ץ, pp. 277-278:

    Abdul Hadi Al-Alami Abdul Hadi family / Abdul Hadi, Dr. Burham Mufid Bey, the son of Amin Bey, went to Germany, where he stayed during the Nazi regime and joined other Palestinians who worked with the Nazis under the auspices of the Jerusalem mufti's connections. In Germany, he joined hundreds of members of Palestinian aristocratic families, who worked with the Nazis under the auspices of the connections of the Jerusalem mufti. Mufid was in regular contact with the mufti and visited him frequently at his residence in Berlin. During his stay in Berlin, a group of Syrian and Palestinian nationalists, who sided with Greater Syria, was organized there. The symbol of the group was an inverted swastika. A number of Arab doctors, who were members of the group, even served in the Nazi army, at least one of them in an extermination camp. British intelligence closely monitored this group, some of whose members did not return to [E.] Israel after the war.