למרות שרוב הציבור הישראלי תומך בימין, ראשי המחנה ממשיכים להתנהל כניצבים בהצגה אותה מנהל השמאל
סיכול הרפורמה לתיקון מערכת המשפט באמצעות השימוש ב"תותח הקדוש" של צה"ל בידי השמאל הפוסט-ציוני, היה שחזור מדויק של פרשת 'אלטלנה' ב-1948, כולל התגובה הפבלובית מימין. התוצאות נראות דומות, אך במקרה הנוכחי עדיין לא מאוחר לתקן אותן ואף חובה לתקן.
קל לזכור את התאריך ט"ו בסיוון תש"ח ואת מניין השנים ל'אלטלנה', בדיוק כפי שנות קיומה של המדינה היהודית. אבל אנחנו נאלצים לזכור את הטרגדיה המודרנית הזו בשלל דרכים יצירתיות כי מנסים להשכיח אותה מאיתנו, והמחנה הלאומי לא מתאמץ מספיק לשבור את קשר השתיקה סביב סיפור הבגידה, תאוות השלטון בכל מחיר, ונכונות השמאל לשכתב את ההיסטוריה. כן, זה עוד מחדל של העדר המשילות של הימין, והפסד בקרב על האג'נדה הלאומית.
מימי הפילוג הגדול בתנועה הציונית לפני מאה שנים, עת פרש ז'בוטינסקי מהנהגת התנועה במחאה נגד נכונות הסוציאליסטים לוותר על הזכויות הלאומיות בארץ ישראל, השמאל מנהל מאבק על שליטה בלעדית בכל מה שאנחנו חושבים, עושים ומאמינים בו במדינה היהודית. חיסול 'אלטלנה' היה עוד תחנה במסע הזה לעבר הגמוניה אידיאולוגית. אנחנו ויתרנו בו בקלות יתרה אז וממשיכים לוותר גם היום.
לציון היום בו 19 יהודים מצאו את מותם מאש אחיהם, שלוש שנים בלבד אחרי השואה, היו צריכים להתקיים אירועי זיכרון ממלכתיים בכל רחבי המדינה: בישיבת הממשלה, במליאת כנסת, בבסיסי כוחות הביטחון ובמיוחד במערכת החינוך. תלמידי התיכון היו צריכים להיבחן לבגרות על הקרבות האומללים בחוף ויתקין ובחוף תל-אביב, כמה נשק היה על האוניה שחיל הים היה זקוק לה, ואיך הוא אולי יכול היה לסייע לשחרר את ירושלים השלמה כבר אז במקום להמתין ל-1967. אבל זה לא קורה, ואסון 'אלטלנה' ולקחיו לא נלמדים מספיק לעומק.
לכן אנחנו ממשיכים להיות מופתעים בכל פעם בה השמאל מנסה לסכל את הימין – את האידיאולוגיה, את הלגיטימיות ואת האמונה בצדקת הדרך של המחנה הלאומי. על סיפון 'אלטלנה' בגין הציל את המדינה הצעירה ממלחמת אזרחים בין המחנות, אבל הכשיר את המלחמה הקרה של השמאל נגד הימין.
חלקים בימין כיום עדיין בוחרים לחיות בפחד ולהשלים עם התפקיד המשני בהצגה אותה מנהל השמאל, למרות שרוב החברה הישראלית מזמן חושבת ימין, מרגישה ימין ומאמינה ימין. בחוסר היכולת של חלק מהנהגת הימין להפטר מהסטיגמה העצמית של הנשלטים אנחנו חוטאים לאמת ולציבור שבעקשנות בוחר ברוב ימני בכנסת. הגיע הזמן שפרשת 'אלטלנה' תהפוך לנקודת משען שתוביל למהפך אמיתי, מהפך רעיוני ומעשי בסופו והימין יתחיל לשלוט ויפסיק לפחד.
הממשלה הלאומית "על מלא" צריכה לא רק לעסוק בתיקונים מנהליים הכרחיים דוגמת הרפורמה המשפטית ובפירוק החסמים הכלכליים מתקופת האבן הסוציאליסטית. בראש ובראשונה, ההנהגה הלאומית חייבת להוביל שינוי מחשבתי בחברה – בחזרה אל ערכי הציונות, הזהות הלאומית ומימוש הזכויות שלנו בארצנו – ארץ ישראל.
זו המשימה הערכית המרכזית של המחנה הלאומי – לפרוש חזון, להציב אותו על סדר היום הציבורי, לכלכל את הצעדים להשגת היעדים הלאומיים ולהוביל אליהם את כל עם ישראל: שמירה על הדמוקרטיה הייצוגית בה השליטה בידי הריבון (העם) ולא בידי כת אידיאולוגית של פקידים שאיש לא בחר אותם, שליטה בשטחה של ארץ ישראל המערבית, וסילוק כל איום על חיי הישראלים בכל מקום בה; יחד עם הבטחת חינוך איכותי, מודרני ומכבד את המורשת הלאומית המפוארת, וכל יעד ומשימה שמבטיחה שנהיה באמת עם חופשי בארצנו.
לצערי ,עדין הימין האקדמאי והמתנחל חש ברגשי נחיתות מול השמאל האלטלני. נתניהו, הוא גשר, הוא לא המושיע, הוא תחנת ביניים לימין הז'בוטינסקאי.יריב לוין, סמוטריץ ובן גביר ורוטמן הם הניצנים לתקומה האמתית שתביא לנככה השנייה, להמחצת רעיון השיבה…ארוכה הדרך לחירות.
ביום שבת ,בזמן המנחה, הבריחו את גוויות נרצחי אלטלנה במספר תלת אופן כשחלקים מהגופות מבצבצות…
שלום, הבעיה העיקרית של הימין היא חוסר רצון ואולי פחד קמאי לאבד את דמות האב שהדביק לאיש שמאל מובהק עם מדיניות שמאל והמכהן כרגע בראש ממשלת הימין לכאורה. עד שהימין לא יחזור לערכי קיר הברזל של זבוטינסקי ויטהר את שורותיו מכל האופורטוניסטים שבשורותיו , ויחל בניקוי שורות גופי השלטון, בפרקליטות , בצבא ובמשטרה, סופו שיעמוד ככלי ריק , ויפסיד את השלטון