החלטת בית המשפט להקפיא את תיקון פקודת המשטרה מערערת שוב את האיזון הדמוקרטי ומעודדת אנרכיה
ביום ראשון השבוע העניקו שופטי בג"ץ סוג של מתנה לקואליציית הימין המקרטעת, כאשר פרסמו צו על תנאי המחייב את הכנסת לנמק מדוע לא יבוטל התיקון לפקודת המשטרה, המכונה "חוק בן גביר". מדובר במתנה, כיוון שמול הזינוק במספר מקרי הרצח בחברה הערבית ואזלת ידה של המשטרה, נתן בית המשפט לשר לביטחון לאומי ולממשלה את התירוץ האולטימטיבי: אי אפשר להתמודד עם הפשע כאשר בית המשפט מונע מהממשלה לפעול.
בנוסף, אם עוד נותר איש ימין או מרכז שפוי שטרם הבין את הנחיצות בתיקון מערכת המשפט, הרי שהאופן הבוטה בו הפך בית המשפט את חוקי הכנסת לטיוטה בלבד, כזו המגיעה כמעט אוטומטית לבחינת השופטים, בהחלט עוזר במלאכת השכנוע.
הכינוי "חוק בן גביר" שהדביקה התקשורת לתיקון לחוק, עלול לבלבל את הציבור ולגרום לו לחשוב כי מדובר בהצעה דורסנית שאכן מתאימה להיות אחד מן המקרים הנדירים בהם חוק סותר זכויות יסוד חוקתיות, ובהתאם רשאי בית המשפט להתערב. אלא שקריאת תוכן ההצעה מבהירה עד כמה מדובר בתיקון טריוויאלי, ועד כמה עמוקה התערבות בית המשפט בכל דבר חקיקה, ללא כל מקור סמכות.
התיקון לפקודת המשטרה אשר נגדו יצא קצפו של בית המשפט קובע את הקביעות הבאות:
1. "משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה"
2. השר לביטחון לאומי ממונה על המשטרה מטעם ממשלת ישראל.
3. "השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי עדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות…"
שומו שמיים! מי היה מאמין שבמדינה דמוקרטית תהיה המשטרה – הגוף היחיד המוסמך להפעיל כוח כנגד אזרחים – כפופה לממשלה?! ועוד יותר מכך, כיצד ניתן בכלל לסבול את המחשבה שאת מדיניותה (הכללית) של המשטרה יקבע השר הממונה עליה ונבחר על ידי הציבור, ולא פקיד עלום שם כלשהו שאינו נותן דין וחשבון לאיש?
ציניות בצד, למען האמת מדובר בתיקון שבנסיבות אחרות היה מיותר למדי, שכן העובדה שאת קווי המדיניות של המשטרה יקבע השר הממונה אמורה להיות מושכל ראשון בכל מדינה מתוקנת, ולא הייתה מצריכה כל תיקון חקיקה. פקודת המשטרה שעד כה "שתקה" בנושא אינה סותרת את התובנה הבסיסית הזו. רק במדינה בה רשויות אכיפת החוק ירדו מהפסים והפכו לגולם שקם על יוצרו, יכולה המשטרה לחשוב כי היא אינה כפופה להוראות הממשלה בנוגע לתכנון מדיניות.
אלא שבמדינת ישראל של שנת 2023 גם הלא-יאמן הופך למציאות. לאחר שנחשף כי המשטרה יזמה איסוף חומרים שונים על חברי כנסת, כולל כאלו שלא היו חשודים בדבר; לאחר שהתברר כי המשטרה עושה שימוש בכלי ריגול צבאיים, בניגוד לחוק, נגד אזרחי ישראל; ולאחר שבכירי המשטרה בחרו לתפוס עמדה בוויכוח הפוליטי ולתמוך פומבית באנרכיסטים וחוסמי כבישים המוחים נגד הממשלה – אכן נדרש תיקון לחוק שיבהיר את המצב.
מנגד, השבוע הבהיר בית המשפט העליון שוב, למי שטרם הבין זאת, היכן באמת נמצא ליבם של שופטיו. לא בצד הסובר כי העם הוא הריבון ויש להכפיף את הכוח המשטרתי לפיקוח ציבורי, אלא בצד הסובר שהמשטרה צריכה להיות "עצמאית" – כוח שיופעל על ידי מערכת המשפט נגד נבחרי הציבור, ונגד הציבור עצמו אם יהיה צורך בכך. מעבר לחוצפה שבפסילת תיקון שאין כל מחלוקת על כך שאינו פוגע בזכויות אדם מוגנות בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם, ולמעשה נועד לחזק את ההגנה על זכויות האזרחים, הרי ששוב נמצא בית המשפט בצד הפועל נגד מנגנוני האיזון הדמוקרטיים, ובעד אנרכיה ודיכוי זכויות אדם.
כפי שהסברתי בפתיחה, פסיקת בית המשפט אינה משפיעה רק על יחסי הממשלה והמשטרה באופן ישיר. בית המשפט למעשה פטר את הממשלה מכל אחריות לנעשה במדינה. כיצד ניתן לבוא בטענות לשר הממונה על המשטרה בדבר התגברות הפשיעה, למשל, אם לשר אין כל סמכות להשפיע על מדיניות המשטרה? מה בדיוק מצופה מהשר בן גביר לעשות נגד הפשיעה במגזר הערבי, אם כל תפקידו מתמצה במינוי מפכ"ל למשטרה?
כאמור, פסיקת בית המשפט המשתעשעת באפשרות לבטל את חקיקת הכנסת היא עוד צעד של מערכת המשפט בכיוון של אנרכיה, והכל בשם המלחמה שהכריזה המערכת הזו נגד הרשויות הנבחרות ונגד הציבור הישראלי.
עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
וכאן מגיעה השאלה הגדולה למה בדיוק הוקמה וועדת חקירה בנושא אסון מירון. אם לשר אין סמכות להורות למשטרה איך לפעול, גם אם הוא ביקש או דרש משהו, עדיין המפכ״ל עצמאי מבחינה מבצעית והוא יכול לשנות את ההחלטה לכן הוא זה שנושא באחריות. מה הסיבה לכך שמח״ש לא הפרידו מייד את כל השוטרים המעורבים וחקרו אותם על מהלך האירועים? מה ההגיון שעמד מאחורי דחיית החקירה החשובה הזאת? האם זה קשור בכך שאוחנה פעל לצימצום כוחה הפוליטי של מערכת האכיפה והם ראו בכך הזדמנות לנסות לתפור אותו אחרי שכל האזנות הסתר לכאורה וכל החיטוטים הלא חוקיים בתיקי ההשקעות שלו לא העלו דבר?
בגצ לא פטר את הממשלה מכל אחריות לנעשה. הוא רק הניח לגופים לא מוסמכים מקדמי שנאת ישראל להטיל עליה את האשמה בפשיעה והטרור הערביים והפשיעה בכלל; תקשורת, ארגוני פשע דמויי קידמה, מנהיגים חוץ-פרלמנטריים מתוסכלים ואספסוף הפגנות.
בגצ הוא הטופו הישראלי. אין לו אחריות משלו אלא רק זאת שהוא מחליט בעצמו לקבל על עצמו.
הוא שמעון כסאח ממערכון הגשש. הוא רוצה לקבוע מי יהיו השחקנים, השופט והתוצאה, אחרת הוא ישרוף את מדינת ישראל.
ובהשאלה, הימין בישראל צריך להפסיק להיות יהויכין פנדלוביץ'.
לא מבין מהו השינוי בפקודת המשטרה?
סעיף 1 בכתבה = ס' 8ב. (א) בפקודה.
סעיף 2 בכתבה = שינוי סמנטי משר ממונה לשר לביטחון לאומי.
סעיף 3 בכתבה = ס' 8ג. (א) בפקודה.
תודה על ההזדמנות לענות.
רציתי לכתוב תגובה המציגה שאלה זו ולענות, אך כמובן זה עוזר לדעת ששאלה זו קיימת אצל אנשים נוספים ובכן:
פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן "הפקודה הנוכחית") אכן מפרטת בסעיף 8ב את כפיפות משטרת ישראל. בתת סעיף (א) אכן נקבע כי "משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה." ובתת סעיף (ב) אכן נקבע כי "השר ממונה על משטרת ישראל מטעם הממשלה."
עכשיו, מזה זמן מה מתנהלת מלחמה בין החונטה בביהמ"ש העליון (חונטה היא מוסד שלטוני המונהג על ידי פקידים בכירים, בעקבות הפיכה צבאית = הפיכה משפטית אצלינו ולמען הסר ספק, לכך בדיוק כוונתי כפי שאוכיח בתשובה זו), לבין השר לביטחון לאומי. עד כה, אני מניח כי מוכר לכולם.
מה שכנראה מכירים פחות, לפחות לא המשפטנים ועל כך תשובתי, זה ה"נימוקים" המדויקים שבית המשפט כותב, כאשר הוא מונע/פוסל/מתנגד לבן גביר.
נקח לשם דוגמא, מה כתב יצחק עמית (שופט בביהמ"ש הקוסמי של היקום, פשוט עליון ובינגלקטי – השווה את התואר "שופט עליון", לתארים שהיו מדביקים לעצמם כל מיני שליטים בימי הביניים) בתשובה לעתירות שכמה תובעים בכלל-בכלל-בכלל לא סדרתיים הגישו, ב"מחאה" על כך שהשר שהחוק (הפקודה הנוכחית) קובע כי "משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה." ושר *זה* הנו ""השר ממונה על משטרת ישראל מטעם הממשלה." – נותן הוראות, למי ש*לפי חוק* כפופים להוראותיו.
אז עמית השיב, כי "אין השר רשאי לתת הנחיות מבצעיות בדבר הדרכים ליישום מדיניותו, אופן השימוש בכוח, האמצעים לפיזור הפגנות, והתנאים הנוגעים לזמן, למקום ולאופן עריכת האירוע", כתב השופט יצחק עמית בתשובה לעתירה בנושא. "על השר להימנע ממתן הוראות אופרטיביות למשטרה, בין במישרין ובין בעקיפין, והדברים נכונים במיוחד לגבי מחאות והפגנות כנגד השלטון".
מיד כשראיתי תשובה זו, חשבתי שהשופט הקוסמולוגי שלנו, משחק במשמעות המילה מרות.
ולפני שארחיב בנושא מרות, אביא כאן חוויה של אחד ממכריי, העובד בתחום טכנולוגי כלשהו. אז במסגרת עבודתו, חברי אחראי על שרתים כלשהם העושים X ו-X, זהו בעצם השירות שהחברה מוכרת ללקוחות. יום אחד, קרתה תקלה חמורה בשרתים אלה והחברה הוצפה בפניות מלקוחות מושבתים. תוך דקות ספורות ממש, הגיעה כל ההנהלה הבכירה שנכחה במשרד – למתחם המחלקה של חברי. כולם, כולל כל הסמנכ"לים שהיו, הסמנכ"ל הרלוונטי והמנכ"לית (!) כולם.
עכשיו, המנכ"לית לדוגמא, הגיעה מתחום השירות/מנהל עסקים/כספים בחברה זו. הבנתה המדויקת בסלנג הטכנולוגיה שככל הנראה, שלט באותן רגעים בחדר – הינה ככל הנראה, מועטה. אבל זה לא משנה! כלל העובדים בחברה, כפופים למרותה וגם כאשר היא מפעילה שיקול דעתה כיצד להתערב ובמה – כולם כמובן, נשמעו להוראותיה.
זו משמעות המילה – מרות, למי שלא מכיר את השפה העברית. מדובר אגב, באחת החברות הגדולות במשק.
אז מה עושה בדיוק השופט הבינגלקטי , על יקומי וסינגולרי מטאפיזי על-קוהורנטי שלנו, יצחק עמית?
מתחיל להמציא "סוגים" של מרות. יש מרות כזו ויש מרות כזו. השר אחראי על המשטרה אבל לא על הפעולות שהמשטרה מבצעת. השר הנו הגורם המוסמך והאחראי על מנוי קצונה בכירה (סנ"ץ ומעלה) אבל אינו הגורם המאשר ועוד ועוד משחקי מילים.
אם נהיה מדויקים וצמודים לניסוחו של הבינגלקטי יצחק עמית (לעיל היו דוגמאות שלי), אז כלל השוטרים אכן כפופים לשר, אך "אין השר רשאי לתת הנחיות מבצעיות בדבר הדרכים ליישום מדיניותו, אופן השימוש בכוח, האמצעים לפיזור הפגנות, והתנאים הנוגעים לזמן, למקום ולאופן עריכת האירוע".
בעברית פשוטה (לא המלל המסווה של יצחק עמית), אז השר שכל השוטרים כפופים לו, יכול לכל היותר לבקש מהמשטרה ואם לא בא להם, אז הם גם לא חייבים להקשיב לו. שאלה לכל יודעי השפה העברית – זו מרות? ככה מגדירים שהשוטרים כפופים לשר לבט"פ? בטוח?
בכלל, בכלל לא משחק במילים השופט עמית. בכלל-בכלל לא 🙂
עכשיו, כאמור כאשר ראיתי תשובה זו לעתירה ולעתירות אחרות, זהות לה בתוכנה, תהיתי כמה זמן יקח, עד אשר תוגש הצע"ח ה*מפרטת* (כנראה, עבור מי שאינו יודע עברית), את משמעות המילה – מרות.
וכך בדיוק, נוהגת הצע"ח זו. במקום במילה המקורית "מרות", מופיע בה הפירוט (אני יודע שאתם מופתעים אז זהו אכן פשוט פירוט) הבא "השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי עדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות…". כן, זו בעצמם משמעותה של הצע"ח זו, אם חושבים על זה (במידה וחושבים עצמאית ולא זקוקים לאישורו של שוקן כדי לחשוב).
למשל, כאשר מסבירים משהו לילדים, מחליפים מושג כללי בפירוט שלו. לדגמא, לשאלה "מה זה לנקות את החדר?" אנו עונים: להניח כל דבר במקומו, לסדר את תוכן המגירות ומדפי הספרים, לנקות את האבק/לכלוך וכדומה. זו בדיוק הדרך שהיה די ברור שהממשלה תנהג. קרי, אם לשופט עמית וחבריו הבינגלקטיים למועצת האייתולות "לא ברור" תוכנה של המילה מרות, אנחנו נפרוט זאת.
יש לציין שלפעמים, זו פרקטיקה משפטית מקובלת – נניח כי לשון החוק היא "קנס כספי ראוי" (אין באמת חוק כזה, זו דוגמא משנה א) כמה זה "ראוי"? עבורי או עבור יצחק תשובה? אז לעמים עושים זאת (פירוט) להנחיות רב-משמעיות – אבל לא למילים פשוטות!!! אתם מתארים לעצמכם, את יצחק עמית "לא מבין" מה משמעותה ה*יחידה* של המילה, לדוגמא – אסור???
אז הסיבה שאתה מבולבל, היא פשוטה (אולי זה טרם ברור, אז כבר אראה) – בתור יודע השפה העברית, אינך זקוק (!) לפירוט לעיל המילה "מרות". משמעותה זו המפורטת, ברורה לך כמשמעותה של המילה בשפה העברית. זהו, עד כדי כך פשוט.
הפירוט נדרש רק עבור מי שמעמיד פנים, שהמשמעות לא ברורה לו ויש כל מיני מרויות, ארנבות, בננות ועוד מילים "לא ברורות" בחקיקה.
עכשיו, ברור לכם שהשופט עמית יודע את השפה העברית והוא והעותרים הבכלל-בכלל-בכלל לא סדרתיים שלנו, יודעים טוב מאוד את משמעות המילה "מרות". תשובתו של עמית (וחבריו לחונטה, אשר "השיבו" על עתירות דומות אחרות) אינה נובעת מאי ידיעת עברית. תשובתו לעיל, אותה סקרתי בתגובתי, תשובות זהות של חבריו והתנגדות החחונטה להצע"ח במאמר זה – הינה לוחמה משפטית כנגד ממשלה נבחרת, במסווה שך פסיקה של "שופט".
אתם מוצאים הרבה הבדל בין הכרעה סופית בויכוח ציבורי שלא ע"י דיון ציבורי ואחריו הצע"ח וחקיקה ברשות נבחרת אלא בידי שופט בין גלקטי עליון על-יקומי לבין הכרעה סופית בויכוח ציבורי שלא ע"י דיון ציבורי וחקיקה במג'לס (הרשות הנבחרת של איראן, כן, גם שם יש בחירות ואפילו ריבוי מפלגות) אלא בידי מועצת (לא נבחרת) אייתולות והמנהיג העליון עלי ח'אמנאי?
אבל הבטחתי עוד משהו. הבטחתי להוכיח בתגובה זו, כי בבית המשפט העליון של מדינת ישראל, התמקמה חונטה אשר ביצעה הפיכה משפטית ומרכזת בידה את כל מושכות השלטון. אתם יכולים לדוגמא להגיד, כי פעולתו של עמית, אשר סקרתי בתגובתי עד כה, חמורה ככל שתהיה (והיא חמורה מאוד, זו הפיכה שלטונית לכל דבר ועניין) בגלל היעדר בלמים כלפי הרשות השפטת (פגם ידוע בשיטת משטר דמוקרטית, הנסמך על רצונם הפרטי של האייתולות להחליט – במה פשוטי העם רשאים להכריע ולמה רק להם, לאייתולות, תהיה המילה האחרונה) אינה עולה עד כדי הפיכה משפטית והקמת חונטה. זו פעולה חמורה בהרבה.
אז תתפלאו לשמוע, כי ע"ב כל מה שסקרנו בתגובה זו, התשובה באמת פשוטה והיא – האם את מה שיצחק עמית דורש מהרשות הנבחרת – "אין השר רשאי לתת הנחיות מבצעיות בדבר הדרכים ליישום מדיניותו, אופן השימוש בכוח, האמצעים לפיזור הפגנות, והתנאים הנוגעים לזמן, למקום ולאופן עריכת האירוע" – דורש עמית גם מחבריו בעליון???
שנתחיל להביא כאן פסקי דין, צווים ושאר השימות המשפטיים, בהם העליון קובע מאיזו זקנה לקחת תביעות אצבע ומאיזו לא? או (נהפוך כיוון, מהחלטה פרטנית נלך לאסטרטגיה) באיזה מרחק, אחרי איזה רדיוס ובאיזה מופע ירח, מותר לקיים הפגנה בסמוך לביתו של נבחר ציבור/פקיד בכיר, כמו היועץ לפרשת משפטים בושה?
אז הדמוקרטיה, שהשופט עמית, כמה מנאמניו של חסר תעודת הבגרות וכמה מחייליו לפלוגות הסער, של מגדל הסמים הישראלי (החייל הברחן ביותר בצה"ל) בטוחים שקניתם ועכשיו רק אתם מחלקים אישורים, למה אתם מרשים לקרוא דמוקרטי ומה לא (הסמול תמיד גנב מילים גבוהות, כדי להסתיר את מטרותיו – למשל, רצח הישראלים עבור פרסים מאוסלו זה בכלל נקרא שלום – כן, בטח), דורשת – נאה דורש, נאה מקיים. המשטר דמוקרטי בהגדרה, לא יכולה להיות עמדה, לפיה – מה שאסור לרשות נבחרת, מותר לרשות שופטת.
ריכוז כוח כזה בידי רשות בלתי נבחרת, זו ההגדרה למילה – חונטה.
גם אם פראבדה-שוקן כותבת שמאז סטאלין, לא היה אב האומה כמו השופט עמית.
לאחמד
תגובה מאלפת שאפשר לתמצת במשפט אחד. המשטרה לא חייבת לפעול על פי הוראות השר אבל חייבת לבצע את ההוראות של בית המשפט וחייליהם בפרקליטות. זה מוכיח שבית המשפט העליון השלים את ההפיכה המשטרית במדינת ישראל. אגב, תפירת התיקים לגל הירש הייתה אמורה להבטיח את זה וגם ההרחקה של גיא ניר שניסה לחשוף איך מתנהלת תפירת התיקים בצד המשטרתי.
ומהצד השני-בית המשפט גם פטר את המפכ"ל ושאר צמרת המשטרה מלתת דין וחשבון על אופן התנהלותם.
לאן השופטים חושבים שכח ללא אחריות מוביל?
והאם הפחד שלהם מתקדים של פקידי ציבור בכירים המחויבים דין וחשבון לציבור ואחריות על תוצאות ההחלטות שלהם (דבר שאפשר לדרוש גם מהם) לא השפיע על שיקול דעתם?
בלבול קטנטן הטריף את טעונך
כתבת "העליון …ליבם של שופטיו. לא בצד הסובר כי העם הוא הריבון"
אבל באמת צריך להכתב "העליון …ליבם של שופטיו. לא בצד הסובר כי *נבחר ע"י רוב * העם הוא הריבון"
אבל אני מרוצה ממה שכתבת בהמשך
"ויש להכפיף את הכוח המשטרתי לפיקוח ציבורי", הגם שהכח עצמאי משליטת פוליטיקאי
אני אקח את שתיקתך כהודאה שאין שום משמעות לשלטון העם ללא שלטון נבחרי העם כי אין מודל אלטרנטיבי שמאפשר לעם לשלוט.
בסדר,
ומי אתה מציע שיהיה אותו גוף שאליו תהיה כפופה המשטרה? איך יבחרו חבריו?
איך גף זה מייצג את ריבונות העם אם הוא לא נבחרי העם?
מה שונה גוף בלתי נבחר ממצב בו המשטרה פועלת לפי החלטה של המפכ״ל ללא דין וחשבון לאף אחר (חוץ מזהות מי שמקבל את ההחלטות)?
ימני