התקשורת הישראלית מודיעה בתדהמה

ללא ספק, הידיעה שפורסמה אמש לפיה השופטים בתיקי נתניהו הבהירו כי יהיה קשה להוכיח את סעיף השוחד בתיק 4000, היא חזקה ועוצמתית. מדובר בטלטלה רבתי המוכיחה בפעם המי יודע כמה כי פרקליטות המדינה כשלה באופן עמוק ויסודי בחקירות נתניהו, והיא מעלה שאלות רבות על תפקוד הגוף הזה, אשר מעבר לפוליטיזציה העמוקה שפשתה בו, נחשף בעת האחרונה ככושל ולא מקצועי בצורה מחפירה.

אם יש גוף שאמור לשמור עלינו, האזרחים, מפני שרירות מנגנונים ממשלתיים, זו התקשורת. היא צריכה לשאול את השאלות הקשות, להעלות תיזות חלופיות, לבחון מידע אלטרנטיבי ולבחון בזכוכית מגדלת ביקורתית את עמדות הרשויות השלטוניות. מוסד ה"הדלפה" – הנחשב לפסגה העיתונאית – צריך להילקח בערבון מוגבל כשמדובר ברשויות ממשלתיות המשתמשות במידע בלעדי שהושג באמצעות המונופול על הכוח שברשותן, כדי לתדרך את העיתונות.

כלום מזה לא קרה. התקשורת הממסדית פעלה בתיאום הדוק ומלא עם הפרקליטות ודובריה, עם היועמ"ש מנדלבליט, עם פרקליט המדינה שי ניצן ושלל משניו, שהבולטת בהן היא דינה זילבר, בעבר מתדרכת ראשית של עיתונאי המשפט והיום, כמה אופייני, מגישת תכנית בגלי צה"ל. דלתות מסתובבות על מלא.

אם זה יום כיפור של הפרקליטות, הרי שזה יום הדין של התקשורת. תיקי האלפים הם תיקים שנולדו ברחמה של העיתונות, גדלו על ברכי העיתונאים, למדו ללכת, לאכול ולהדליף בידם של פרשנים ועד הרגע האחרון הם עוד מתוחזקים, כעת בהנשמה מלאכותית, על ידי דוברי הפרקליטות שמחזיקים משום מה עדיין בתעודות עיתונאי.

סיכום
רבקה פרידמן פלדמן היא לא מוסיה ארד, ולכן אם תיתן לי הערכה: תיק חזק לפרקליטות!" pic.twitter.com/mLNM0SccPp

— ינון מגל (@YinonMagal) June 22, 2023

תיקי האלפים חשפו את התקשורת שלנו כאנטי-עיתונאית על מלא. כתבי המשפט עבדו יד ביד עם המערכת, שירתו אותה, ניזונו ממנה והזינו אותה. ובמקרה של גליקמן גם קיבלו ממנה לכאורה חנייה בחינם.

חקירות נתניהו פרצו בקיץ 2016, לאחר שבן כספית מסר למשטרה מידעים רבים שהובילו לפתיחתו של תיק 1000. המידע הגיע לכספית במסגרת עבודתו העיתונאית, ולאחר שהוא נמסר למשטרה פרסם כספית את הדברים בטוריו, תוך שהוא מספר כי היועמ"ש מסרב לחקור חדשות שהגיעו לידי המשטרה, ובכך יוצר לחץ על מנדלבליט לאשר חקירות שכספית עצמו יזם. כספית גם אחראי על המידע שהצית את "תיק 1270" שעסק בחשדות שהילה גרסטל ואלי קמיר רקמו עסקה כדי למנות את גרסטל ליועמ"ש. תיק שנסגר בלא כלום אחרי שזכה לניפוח מתמסר וחסר עכבות של התקשורת הממסדית.

כספית, שבפרופיל הטוויטר שלו מופיע איור שלו כסוג של שרלוק הולמס מודרני עם כובע וסיגר העוקב אחר נתניהו, הפך ללהקת המעודדות של הפרקליטות בתיקים הללו. כותרות בנוסח "המגדל מתמוטט על הראש של נתניהו" קישטו את טוריו בשנים האחרונות; "הקלפים עשויים מבטון יצוק" וקביעות פומפוזיות אחרות ליוו אותנו בתקופה הזו. "אני מכיר תיק 4000 מבפנים ומבחוץ, המציאות הפוכה ממה שכתבת", צייץ בהזדמנות אחרת בתגובה לנתניהו, "תיק שוחד חמור מאין כמוהו, נעול ונצור". אנחנו כבר יודעים כיצד כספית מכיר את התיק "מבפנים".

אבל כספית לא לבד. שורה ארוכה של עיתונאים עבדו בשנים האחרונות במשרה מלאה בשירות הפרקליטות. הם קיבלו הדלפות בלעדיות, חומרי חקירה, הערכות ופרשנויות מפי בכירים במערכת, ואת הכל הם שפכו על ראשו של הציבור בלי בקרה ובלי ביקורת. אם יש בעיתונות הימין "שופרות" פוליטיים, בעיתונות המשפטים מדובר במרזבי ביוב. בתמורה למידע בלעדי השווה כסף רב לחברות החדשות, אפרופו שימוש בכוח ממשלתי להיטיב עם בעלי הון, המרזבים העיתונאיים שלנו סיפקו לפרקליטות מטריית הגנה רחבה ומלאה.

ישב אמנון אברמוביץ באולפן 12 בפריים טיים והסביר בלהט ובבטחון לעם ישראל למה תיק 4000 הוא תיק סגור…🤦‍♂️🤦‍♂️

אתם מבינים איך שיחקו פה לאנשים במח?? 😡😡 pic.twitter.com/RdCUfylZJN

— גאיוס (@il7217) June 22, 2023

בכל שלב בתיק טרחו גליקמן וקרא, דרוקר ואברמוביץ', גיא פלג וסליחה אם שכחתי מישהו, להבהיר לציבור כמה התיקים "חמורים" וכמה ההרשעה בטוחה. גליקמן סיכם את "המשפט הפומבי" שערכו לנתניהו בתכנית 'המקור': "רבקה פרידמן פלדמן היא לא מוסיה ארד, ולכן אם תיתן לי הערכה: יש פה תיק חזק לפרקליטות!", ודרוקר הוסיף: "ראש הממשלה צריך להתפלל שהשופטים שלו יהיו רחמנים בני רחמנים כדי שיאמינו לו שלא הבין שיש קשר בין מה שהוא מקבל למה שהוא נותן".

ככל שהתקדם שלב ההוכחות ונחשפו עוד ועוד כשלים בתיק, שהעיתונות הייתה יכולה לזהות את חלקם אם הייתה עושה את תפקידה, גדודי הפרשנים התגייסו לתחזק את החומה המתפוררת. "אין כאן מכה לפרקליטות", שמענו מהם ערב ערב אחרי שנחשפו מחדלי חקירה, עדי מפתח שהפכו לעדי הגנה, ועובדות שסתרו את האישומים. "תיק 4000 חזק ויציב…ממש לא קורס" הסביר גליקמן באחת ההזדמנויות, או כותרת טורו של מוטי גילת ב'הארץ' אשר קבעה "תיק 4000 לא גוסס, לא מת, לא בבית חולים".

גליקמן: תיק 4000 חזק ויציב…ממש לא קורס…המציאות אומרת קצת אחרת כנראה שאת לא מבינה בתיקים פליליים…"

אז מי נראה לכם שמבין…?? pic.twitter.com/kY21osqA92

— גאיוס (@il7217) June 22, 2023

אחד מגדולי קבלני הפיגומים היה ברוך קרא. "כשמסך העשן יתפזר, העבודה בעיניים תיחשף" התנבא לקראת עדות פילבר, והמשיך באותו קו, תוך שהוא מגחיך בעקביות עיתונאים שהעירו על מחדלי הפרקליטות בתיק, עד שלא נותרה לו ברירה וגם השופטים החלו להעיר בנושא. שימו לב לסדרת הכותרות של קרא מימי עדות פילבר: "ניסיונותיו של פילבר לזכות מחדש באהבת אדונו מתנפצים בפניו בבית המשפט", 24 במרץ 2022; "מפגישת ההנחיה לשיחת הנזיפה – פילבר מסדר יפה את חלקי הפאזל על הלוח" מה-31 במרץ 2022; "פילבר הצליח לפגוע בנרטיב של התביעה, אבל רק חלקית: סיכום עדות עד המדינה" מה-16 ביוני 2022.

כשהמנגינה של השופטים השתנתה, גם המנגינה של קרא עברה שינוי. "החלטת השופטים עשויה לקבור את אישום השוחד בתיק 4000. הפרקליטות יכולה להלין רק על עצמה" כתב ב-31 במאי 2022, כאשר דובר על תיקון כתב האישום בהקשר לפגישת ההנחיה המסתורית. מרחק גדול מאוד מקביעות של אותו פרשן ממש, כמו "שום תיק לא קרס ולא הוכרע, אנו נמצאים במגה תיק, לא היה כמותו בישראל. שום תיק לא יכל לקרוס", ועד להודעתו אמש מפי מה שככל הנראה היה מקורות בפרקליטות, כי השופטים לא רואים סיכוי סביר לשוחד בתיק 4000.

קו ההגנה אמש על העיתונות היה שברוך קרא נחשב לעיתונאי "הוגן" שמציג בפני הציבור את "מה שנאמר לו". ועובדה, כשנאמר לו שהתיק קורס הוא דיווח על כך נאמנה. אבל זו בדיוק הבעיה – תפקידו של עיתונאי אינה לתווך לציבור את מה "שאומרים לו". תפקידו לחקור, לשאול, לברר, להצליב, לאמת ולהקשות.

במקרה של תיקי נתניהו מי שמילא את תפקידי העיתונות היו עיתונאים מכלי תקשורת שאינם מרכזיים. עמיתיי בערוץ 14 וב'ישראל היום', שעסקו בביקורת התיקים הללו למן היום הראשון, ובעיקר אזרחים מן השורה כמו אלי ציפורי, אבי וייס, כנרת בראשי ואחרים שהפכו את הבחינה הביקורתית של התיקים הללו למפעל חיים בהתנדבות מלאה. עיתונות התדרוכים חטפה מכה קשה השבוע, והיא מעלה שאלות קשות על מצב התקשורת הישראלית.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: