גם אם הם ממשיכים להמציא אותה כל הזמן, לשופטים אין כל סמכות אמיתית לדון בחוק יסוד ובוודאי שלא לבטלו
בית המשפט העליון עתיד לדון בקרוב בשתי עתירות תקדימיות הדנות בשאלה הנפיצה ביותר בארסנל החוקתי של ישראל: האם בג"ץ יכול לבטל חוקי יסוד שחוקקה הכנסת.
על הפרק שני חוקי יסוד – חוק הנבצרות שעבר במושב החורף והגדיר כי מי שרשאי להכריז על נבצרות ראש ממשלה מטעמים רפואיים הוא ראש הממשלה בעצמו, או הממשלה והכנסת ברוב מסוים. השני הוא תיקון הסבירות שעבר השבוע.
שתי העתירות עוסקות בנושאים שונים וכוללות שורת נימוקים הנוגעים לאותם חוקים, אבל בשורות הבאות לא נבחן את הנסיבות אלא שאלה עקרונית המאחדת בין העתירות, השאלה החוקתית הבסיסית והמנגנון הלוגי שמשמש את המשפטנים בדיון המשונה הזה.
מי שקורא למשל את התשובה אותה הגישה השבוע היועמ"ש לעתירה נגד חוק הנבצרות, עשוי להתרשם כי קיימת בישראל "דוקטרינה" מבוססת ושיטתית בשאלת פסלותם של חוקי יסוד. כך כותבת מיארה:
פותחה לאורך השנים בפסיקת בית המשפט הנכבד דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת. נקבע כי תפקידו של בית המשפט הנכבד בהקשר זה הוא להגן על "החוקה המתגבשת" מפני חדירה של נורמות שלפי טיבן אינן נורמות חוקתיות אל תוך המארג החוקתי הישראלי, באופן שעלול לגרום לשחיקה וזילות במעמדם של חוקי היסוד"
מלל מרשים כתבה היועמ"ש. לשיטתה, בישראל פותחה תורה שלמה העוסקת בשאלה הזו. הקורא התמים מדמיין מדפים מלאים בכרכים עבי כרס הדנים בסוגיות שונות של הדוקטרינה, ההיסטוריה שלה, תקדימים, אסכולות בתוך התיזה הזו ואפילו שניים שלושה דוקטורטים בסוציולוגיה ותרבות הדנים בהיבטיה המגדריים והלהט"ביים, כיאה ל"דוקטרינה" ועוד אחת ש"פותחה" "לאורך השנים".
ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה. מי שקורא בזהירות את תשובת מיארה מגלה את האמת. איש לא דמיין דוקטרינה כזו עד לפני חמש שנים, וכל הקורפוס האינטלקטואלי שלה מתבסס על מאמר אחד שפרסם פרופ' יניב רוזנאי ב-2020 ולא עבר אפילו ביקורת עמיתים בכתב עת. למי שתוהה, הקורפוס הזה עתיד לגדול בקרוב במאמר אחד נוסף.
מה בכל זאת יש? ה"דוקטרינה" בנויה על ארבעה פסקי דין, הראשון שבהם ניתן בשנת 2017. מדובר בעתירות שעסקו בתקציב הדו-שנתי (2017); חוק הלאום (2018); ממשלת החילופים (2020); מינויו של דרעי לשר (2023). בכל פסקי הדין הללו השופטים פסקו מה שפסקו (דחו את העתירות חוץ מבמקרה דרעי) ללא קשר לשאלת פסילת חוקי יסוד, אך השתמשו בזכות החוקתית שלהם לבזבז נייר ממשלתי כדי לפרוס את הגיגיהם הדמוקרטיים, או מה שהם קוראים לו "פיתוח דוקטרינה".
מהי אותה דוקטרינה? על מה היא מבוססת? כמו כל דבר בימים האחרונים, גם זה מתחיל אצל אהרן ברק. בעבר היה מבחן אחד בסיסי להגדרה של חוקי יסוד בישראל, שאמורים להיות חלק מהחוקה ולזכות למעמד מיוחד: סעיף השריון. קיומו של סעיף הקובע כי ניתן לבטל את החוק המדובר רק ברוב מיוחד של חברי כנסת, נחשב לכזה המרומם את החוק מעל האחרים ומעניק לו מעמד חוקתי.
כזה היה למשל חוק יסוד: חופש העיסוק, ולכן התאפשר מכוחו לבטל את חוק החזיר למשל. אלא מה? ברק רצה להעניק גם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעמד חוקתי, אבל לא היה בו סעיף שריון. אז מה עושים? ממציאים. בפסק דין בנק מזרחי ברק פיתח דוקטרינה חדשה הקובעת כי קיים חוק יסוד משוריין "מהותי", מצד תוכנו. ואם קוראים לו חוק יסוד, גם אם הוא לא שוריין, יש לו מעמד חוקתי. כך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הפך לקדוש, והחל עידן האקטיביזם המשפטי הקיצוני בישראל.ברק הבין שיש כאן מלכוד. כמו שהוא יכול לעשות תרגיל ולקרוא למשהו "חוקה" בלי שמחוקקיו התכוונו שיהיה כזה, גם הכנסת יכולה: היא יכולה לחוקק מה שהיא רוצה, להוסיף את המילים "חוק יסוד", ולזכות להגנה בפני בית המשפט. ברק הבין שיצר בעיה ("מה דין חקיקה עתידה של הכנסת, אשר תעשה 'שימוש לרעה' בדיבור 'חוק-יסוד' תוך שתצמיד אותו לחקיקה רגילה שבינה לבין חוקה אין ולא כלום?"), אבל באותו זמן התאים לו להשאיר אותה במסגרת "צריך עיון".
מה שברק משאיר בצריך עיון, הבאים אחריו מעיינים, והם העלו בדעתם מספר קריטריונים לאורם יש לבחון את תוקף חוקי היסוד של ישראל, כלומר את ה"חוקה" שלנו. האם הם נועדו לצורך זמני ספציפי או לצורך כללי? האם יש להם מאפיינים פרסונליים? האם הם עולים בקנה אחד עם "אופיים של אותם נושאים שהוסדרו בחוקי-יסוד אחרים"? וכן הלאה. השאלות הללו מרכיבות את ה"דוקטרינה" שפיתחו השופטים בשנים האחרונות.
אלו שאלות מעניינות מאוד. אבל מה להן ולשופטים שלנו? אלו שאלות שצריכות להעסיק את הגוף המכונן חוקה בישראל, קרי הכנסת, ולא את השופטים, שהרי החוקה מגדירה גם את סמכויותיהם שלהם עצמם. יתכן כי הכנסת, או אסיפה מכוננת אחרת שתתכנס, תחליט כי היא מעוניינת דווקא בחוק יסוד שאינו "עולה בקנה אחד" עם חוקי יסוד אחרים (חוק הלאום למשל). זו זכותה המלאה וצריך לומר את האמת: אם אזרחי ישראל יחליטו לאמץ חוקה גרועה, מחוררת, פרסונלית ולא יציבה, זו תהיה הבעיה של האזרחים. לשופטים אין סמכות לעשות דבר וחצי דבר כדי למנוע את זה. לשופטים אין כל סמכות לשפוט את החוקה ממנה הם שואבים את סמכותם. זהו פרדוקס בלתי סביר באופן קיצוני.
חשוב מאוד גם לדעת כי בציטוטים הנרחבים ממעט פסקי הדין התקדימיים בנושא, אין דבר שאינו בגדר הגות סתמית. השופטים מביעים עמדות מוסריות ואתיות על המצב הפוליטי בישראל וקביעת מנגנון "ראש הממשלה החלופי" שהסכימו עליו נתניהו וגנץ; מצקצקים בלשונם על התקציב הדו שנתי; מביעים את מורת רוחם ממינויו של דרעי לשר.
בכל הצקצוקים הללו אין שום דבר שמצדיק את השימוש בכלי הקיצוני של התערבות שיפוטית בהסכמים פוליטיים. לא בוטלו הבחירות, לא הומלך מלך, לא הוארכה כהונת כנסת בניגוד לחוק. לכן השופטים דחו את יישום ה"דוקטרינה" במקרים הספציפיים הללו, אבל קיימו דיון תיאורטי מופרך ב"עקרונות". כפי שכתבה חיות בדיון על ממשלת החליפין: "טלו למשל מקרה שבו כנסת פלונית מתקנת את חוק-יסוד: הכנסת וקובעת כי תקופת כהונת הכנסת תעמוד – החל מאותה הכנסת – על 8 שנים". ההשוואה בין זה לבין מינוי שני ראשי ממשלה עם חלוקת סמכויות ביניהם היא בדיחה.
השופטים עוטפים את כל השיח הזה במיתוג משפטני: "מבחן היציבות"; "מבחן הכלליות"; "מבחן ההתאמה", וכך התיאוריות הפוליטיות שלהם הופכות ל"דוקטרינה" משפטית אותה ניתן לבחון לאור חקיקה עתידית. מי שלא מציץ מתחת למכסה המנוע של הטקסטים המשפטיים עשוי לחשוב כי "מבחן היציבות" הוא דבר בעל עומק ומשמעות במערכת המשפט שלנו, ולא מושג מיותר וחסר עקביות אותו המציאה הנשיאה חיות לפני שנתיים, ועכשיו תדון לאורו בחוקי הסבירות והנבצרות.
בניגוד לתחומים "רגילים" של המשפט, בהם קיים עניין מקצועי של הכרת פסקי דין ופרשנות החוק, עיסוק נוקדני בסעיפים ותתי-סעיפים ויישום תקדימים, במשפט החוקתי אין שום דבר מזה. מדובר בפלסטלינה מילולית שבפונט הנכון ובעיצוב הנכון (שוליים מאוד עבים, כי הנייר במימון ממשלתי) נראה כמו משהו רציני ורב רושם. אחר כך אקדמאים דנים בכובד ראש ב"דוקטרינה" שהם מזהים כ"מתפתחת" בבתי המשפט, השופטים מצטטים את אותם מאמרים שמצטטים אותם, וחוזר חלילה. דלתות מסתובבות של טאוטולוגיה ריקה.
אך יש להעיר משהו חשוב יותר. רוב המקרים בהם בתי המשפט דנים בדוקטרינה הזו נוגעים לחוקים אותם הכנסת חוקקה כתגובה לתקדימים שיצר בג"ץ. מי קבע כי שר הנאשם בפלילים לא יוכל לכהן, בניגוד ללשון החוק הפשוטה והברורה? בג"ץ; מי קבע כי מבחן הסבירות המורחב והקיצוני יחול גם על מינויים והחלטות שרים? בג"ץ; מי עשוי לקבוע כי יש דבר כזה "נבצרות מהותית" שתחייב ראש ממשלה להתפטר, בניגוד ללשון הברורה של החוק? בג"ץ; מי פיתח את חוקי זכויות האדם באופן קיצוני המערער על קיומה של ישראל כמדינה יהודית, והוליד בתגובה את חוק הלאום? בג"ץ.
כך שאם אנו מדברים על דוקטרינה של שימוש לרעה בסמכויות, כדאי לדעת מי באמת מבזה את סמכותו, ללא גבול ובלי רסן.
קחו שתי דוגמאות. השופט ברק פסל ב-1994 את חוק החזיר ויצר משבר מול ש"ס שהיה עלול לגרום להפלת ממשלת רבין ועמה תהליך אוסלו. ברק נבהל והנחה את הממשלה כיצד לתקן את חוק יסוד חופש העיסוק כך שיכלול פסקת התגברות על בג"ץ. החוק חוקק, וממשלת אוסלו ניצלה. מה זה אם לא שימוש לרעה בסמכות?
הלאה. בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו היה אמור להיכלל סעיף שוויון. החרדים התנגדו מחשש שזה יפגע בחקיקה הדתית ובפטור מגיוס, והסעיף הוסר. בשנת 2005 ברק פרסם פסק דין בנוגע לחוק טל בו קבע כי עקרון השוויון נכלל תחת "כבוד האדם" ולפיכך יש לפסול את הפטור מגיוס חרדים. מה זה אם לא שימוש לרעה בסמכות?
יש עוד דוגמאות רבות. לשופטים שלנו מותר לעשות כל מה שהם רוצים, וכאשר הכנסת מבקשת לחוקק חוקים ולתקן חוקי יסוד בתגובה לתקדימים הרדיקליים שיצר בג"ץ, נשלף פטנט נוסף: "שימוש לרעה בסמכות מכוננת". בית המשפט יעשה הכל כדי לשמור על סמכותו וכוחו, ולעזאזל המדינה.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
תודה ביגמן. נראה כאפוקליפסה עכשיו.
איך משתחררים מהזרועות הלופתות של בג"צ?
נראה מהתיאור הסדור כי יותר משמדובר באקטיביזם שיפוטי מדובר בפסיביזם חקיקתי. לא היה יותר נכון ויותר פשוט שהרשות המחוקקת לאורך כל שנות כהונתה הייתה מחוקקת חוק המגדיר מהו חוק יסוד? באיזה רוב הוא נקבע, מי רשאי לבטלו ובאיזו דרך? ולא מניחה לבג"ץ להיכנס לואקום ולהגדיר ולפרש מה שהוא חושב.
אתה באמת חושב שלפני אהרן ברק מישהוא חלם שבג״ץ ירמוס כל נורמה, שהתקשורת תשתוק ושרבים נוספים יגבו?
אל תבוא לרשות המחוקקת בציפיות לא ריאליות.
ימני
אלמנטרי.
החונטה שהשתלטה על ביהמ"ש העליון, מתחילה להפחית את האגו ולהבין שרשות שופטת צריכה לשפוט *עפ"י החוק* ולא לקבוע *מהו החוק*.
מה הסיכוי שזה יקרה? אין לי דרך לדעת, היות ואני לא פסיכיאטר.
מה יקרה אם אגו של אייתולות המשפט יורה להם להתחיל לפסוק, מה בני התמותה הרגילים האלה יכולים לחוקק ומה לא? הם לא יהיו היחידים בשנת 2023, שמכריזים שהם נפוליאון.
במסגרת "חוק יסוד השפיטה" צריך להכניס סעיף אשר מגדיר "ניצול לרעה של סמכות שיפוטית" בתור עבירה פלילית, ומבטיח עונש כבד ביותר (כמו על בגידה) לכל שופט שיעז להסכים לערוך דיון בדבר האפשרות לבטל חוק יסוד…
קודם לכל התענות נגד בג"צ יש להבין שכל חוק שנתקבל ע"י רוב רגיל לא יכול להיות חוק יסוד!! חוק יסוד יכול להיות מחוקק רק ברוב של מינימום 2/3 מחברי הכנסת!! חוקי צורך אישי לא יכולים להחשב החוקי!! כל עוד אין חוקה רק בג"צ יכול לשמור על הדמוקרטיה!!
מה אתה מקשקש. חוק יסוד כבוד האדם שהפך לתנך של ברק ובגץ עבר באמצע הלילה עם 32 חכים
יש פתרון שפרופ' טלי אינהורן הציעה שהוא יחסית פשוט לביצוע מבחינה פוליטית,
להפנות את רוב העתירות שמופנות כרגע לבגץ לבית דין לעתירות מנהליות, אשר כפי שאומר שמו חייב לדון לפי החוק, ולכן ממילא ידחה את רוב העתירות.
זה קצת דומה לבתי הדין המנהליים שפועלים כשמדובר בעתירות נגד הראשויות המקומיות בנושאי פיקוח עירוני וכו'
אפשר כל דבר להחביא תחת סיסמה חוק יסוד, במילים אחרות,וכולנו נשתוק ונגיד אמן.
ניתן את כל הזכויות לכנסת נוותר על איזון סמכויות,חברי הכנסת ימנו כל חבר לכל תפקיד שירצו וגם אם זועק שהחבר לא קשור ולא מתאים לתפקיד אין מה שיעצור את מינוי, ניתן להם לקבוע את השופטים ואני רוצה לראות שופט שיכניס,לכלא גם מי שהוא אשם אם הוא שבחר אותו כמו שמתכננים עם ממשלת ביבי. מספיק עם ססמאות צריך רפורמה בשיפוט כן , נכוןצ גם שהם בןחרים עצמם לא בסדר
הנה פתרון העם יבחר,ישירות את השופטים.
חברי הכנסת עומדים לבחירות והם מהווים את הרשות המחוקקת.
אתה רוצה ששופטים שבוחרים את עצמם יקבעו למעשה חוקים.
זה בסדר לרצות, רק אל תקרא לעצמך דמוקרט
כנסת ישראל צריכה לשנות לחלוטין את הועדה לבחירת שופטים ולאחר מכן להדיח את רב הרכב ביהמ"ש העליון
—————————————————————————
א) רבות נאמר על מי שיש לו פטיש סבור שכל אתגר הוא מסמר ומשתמש בפטיש.
ב) אין לישראל בעיה של חוקים או חקיקה. יש לישראל לעניות דעתי בעיה בהרכב האנושי של שופטים, אנשי פרקליטות וצמרת המשטרה.
ג) מר"ץ לא עברה את אחוז החסימה אבל מנהלת את המדינה ללא קשר לרצון של הצבור.
ממליץ על סרטון של ד"ר שיין, מרצה למשפטים.
סימוכין: https://www.youtube.com/watch?v=xVx8k3nrjcw&t=77s
מתוך הסרטון, ביהמ"ש החליט שהוא מנהל את המדינה לפי "האדם הסביר" (קורא הארץ, גר ברחביה ועובד בביהמ"ש העליון).
מסקנה,
לא ניתן לשנות שום דבר במדינה ללא שינוי אנושי בביהמ"ש העליון.
להבנתי, כדאי לשנות את הוועדה לבחירת שופטים.
חברים: יו"ר הכנסת, יו"ר ועדת חוקה, שר המשפטים.
סמכות הוועדה: למנות ולהדיח שופטים.
נראה מהתיאור הסדור כי יותר משמדובר באקטיביזם שיפוטי מדובר בפסיביזם חקיקתי. לא היה יותר נכון ויותר פשוט שהרשות המחוקקת לאורך כל שנות כהונתה הייתה מחוקקת חוק המגדיר מהו חוק יסוד? באיזה רוב הוא נקבע, מי רשאי לבטלו ובאיזו דרך? ולא מניחה לבג"ץ להיכנס לואקום ולהגדיר ולפרש מה שהוא חושב.
נמאס מבגץ בג"ץ מפלגת מרץ שניהם גועל נפש של יעני דמוקרטיה. בג"ץ מושחת שקרן רמאי איפה ואיפה תמיד תירוצים דחוקים ! בעלי רגשי נחיתות כלפי תרבות המערב הרקובה!!!
העם רובו המכריע סולד מבג"צ. אין ספק שחובה לשנות לחלוטין את הרכב השופטים כך שכל הרכב האוכלוסיה יבוא לידי ביטוי בהרכב.
תמשיך לחלום.
מה שאתה כותב כאן הוא שלכנסת יש כלי שמאפשר לה להעביר חוקים בלי ביקורת שיפוטית. הרי, חוק יסוד הוא בסך הכל חוק רגיל שכתוב עליו "חוק יסוד". למשל: ביטול עילת הסבירות הוא חוק אישי (אפילו לא ממשלתי) שהוכרז עליו שהוא "חוק יסוד". נשמע לך הגיוני? בבירור בג"ץ יכול לדון בחוק שהוא בעצמו עבירה ומה שאתה כותב הוא בעיקר מהרהורי ליבך.
ע"מ שמשהו ישמע "הגיוני" איאד,
צריך לנמק.
"שאלות" מטרילות מסוג "נשמע לך הגיוני?" אינן נימוק. גם לא דעתך הפרטית שמי שדעתו לא זהה לשלך, זו בכלל עבירה.
אז להבדיל ממך, אני *אנמק* את עמדתי – במשטר דמוקרטי, החקיקה המתקבלת ע"י הרשות הנבחרת, מבוקרת באמצעות בחירות. במידה ומחוקק, לא שכנע כמות מספקת של אנשים כי עמדתו נכונה ולפיכך, חקיקתו מתאימה – לא יבחר לכנסת הבאה וחקיקתו תשתנה. יתרה מכך, סבבי הבחירות האחרונים הוכיחו, שגם מי שנחשב מועמד בטוח לקואליציה, יכול למצוא את עצמו באופוזיציה בקונסטלציה מסוימת (לדוגמא כאשר ממששת המנדטים וחסרי תעודת בגרות, עושים יד אחת). זו עוד דרך בה הבחירות והצורך להיבחר, מהווים מנגנון מאזן.
למעשה, הפוליטיקה העולמית וישראלית בפרט, מלאים בדוגמאות למחוקקים שניסו להשתמש בחקיקה כנגד יריביהם הפוליטיים וגילו, כי "קארמה היא חוף הים".
ולסיכום, לפני שאתה רץ לנפנף בתירוץ הלא חכם: "אבל אבל אבל אם הכנסת תחוקק שהיא דיקטטורה, מי יעצור אותם אז? אה! אה! אה?" – אז נגיד שיש קבוצה מספיק גדולה של מחוקקים, אשר ברצונם לחוקק חוק כזה ולהפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה. נניח גם, ששום שינוי חוקי לא חל והחוקים התקפים, זהים לאלה שהיו לפני שכל שינוי שהוא נעשה ועכשיו, נניח שחוק כזה אכן התקבל.
מה אתה חושב, שעל אנשים כאלה, גם ללא שום שינוי משפטי באשר הוא, ישפיע דף נייר עם חתימתה של אפיפיור חיות והם מיד יחזור בעצמם ויסיימו את חייהם בבניין הדמוקרטיה וכל יום יתפללו לפסל של אהרון ברק? נשמע לך הגיוני?
בנוסף לדברי אחמד-דווקא בגלל שאנחנו מכירים בריסון ובקרה אנו תוהים אילו ריסונים ובקרות יש על הביקורת המשפטית?
הרי לדעת לבג״ץ צריך להיות כלי שמאפשר לה לבטל חוקים והחלטות ממשלה/שרים, לצמצמם ולהרחיבם בלי ביקורת.
על דעת הרוב יש ביקורת שנקראת בחירות. אך אם זה לא הבסיס שלפיו מעוצבת העדשה בה בוחנים המשפטנים את התנהלות המדינה אז אשמח לדעת מה כן ומה מקור הסמכות של אותו בסיס.
עד כה לא מצאתי תשובות.
סתם פופוליזם עקיבא, אם רצית לתת לחוקי יסוד משקל על, אתה צריך לחוקק אותם בהסכמה רחבה ולא בכוחנות דיקטטורית. אם אתה מסכים שבדמוקרטיה יש ריסון ובקרה ולא רק שלטון רוב, אתה חייב להכיר בסמכות של בגץ לפסול חוקים על סמך אקסיומות יסוד שבמשטר דמוקרטי חייבת להיות בקרה שיפוטית איזהשהי
ובאיזה חוק בדיוק מופיעות "אקסיומות היסוד" המדוברות?
אז אם אין לחוקי היסוד לדעתו של יואב, משקל על.
אז כיצד בדיוק כבודו מסביר את כל ביטולי החוק שהעליון נימק באמצעות מעמדם של חוקי יסוד? איתם אתה ללא ספק מסכים.
אז תודה מר יואב על מאמציך להוכיח, שהחוק משמש אותך כפלסטלינה, על מנת לנצלו במסווה של רשות שופטת – במטרה לאפשר לחונטה הרעיונית שהשתלטה על ביהמ"ש העליון (שבאורח "מפתיע", זהה לדעה שלך) להשתלט על כל דבר אפשרי במדינת ישראל. במסווה של ביקורת שיפוטית.
כי אם *אין* לחוקי יסוד משקל על, זה – איך נאמר בעדינות – קצת הופך את ההחלטות הקיימות של העליון, לדיקטטורה דה פקטו.
שלא נדבר על 3 וחצי אנשים, שקיבלו את חוקי היסוד הקודמים. אם כבר כה חשקה נפשך בהסכמה רחבה ודמוקרטיה, בדרישות *מאחרים*.
כמה זקנים מוכשרים חכמים .דימנטיים רוצים לחדד את המדינה.
לא נבחרת מצטערת.לכו לבחירות זואת דמוקרטיה
אני חושב שיש להודות לחונטה אשר השתלטה על ביהמ"ש העליון,
על כך שהם עושים כל מאמץ אפשרי, להוכיח לכל הישראלים שאין בשיטה הישראלית שום בלמים כלפי הרשות השופטת.
מדוע אייתולות המשפט עושים זאת, אינני יכול לדעת, היות ואני לא פסיכיאטר. אך מזווית משפטית, ברור לפחות לאלה שיש להם תעודת בגרות (ואז קיים סיכוי סביר, שהם למדו משהו בשיעורי אזרחות) ולא התוכים שחוזרים אחר סיסמאות החייל הכי ברחן בצה"ל (כנראה, תמורת גרעינים) – כי תפקיד הרשות השופטת איננו לקבוע את חוקי היסוד אלא רק לשפוט לפיהם.
אבל, החונטה עושים כל מאמץ, להוכיח לכל ישראלי שהם רוצים להתחרות עם עלי חמינאי – למי יש את המילה האחרונה, מעל הרשות המחוקקת במדינתם, ביותר נושאים מהשני.
עזרה לנוכל סמולני אשר ירצה לנסות להוכיח שאני טועה: במשטר דמוקרטי, בלם נמצא בהגדרה בידי רשות אחרת. שיקול דעתו של אייתוללה, במה להתערב ובמה לא – איננו (!) בלם. גם עלי חמינאי לא מתערב בכל דבר, שהמג'לס מחליטה ו/או מחוקקת. זה לא הופך את המשטר באיראן לדמוקרטיה.
השאלה היא (כמובן), בידי מי נמצאת המילה האחרונה, בכל הקשור לחקיקת חוקי יסוד – אם זו נמצאת בידי נבחרי הציבור ובכך, בידי הציבור עצמו – זוהי דמוקרטיה ואם זו נמצאת בידי אייתוללה, זהו משטר טהראני ממוצע.
לפיכך, זה שאגו אייתולות המשפט לא הותיר להם להבין, עיקרון יסוד זה במשטר דמוקרטי וגרם להם, לקבל את העתירה ולהכריז שהם עומדים לערוך "ביקורת" על מה שבני התמותה האלה שם, העזו לחוקק – זו בעצם ההוכחה הכי טובה, שבשיטת משטר הישראלית, אין בלם כלפי ה"רשות" ה"שופטת".
לשיטת משטר זו אין שם במדעי המדינה. דמוקרטיה מתאפיינת בכך שיש בלמים כלפי כל הרשויות – לפיכך, נודה לאייתולות המשפט על כך, שהם ממש משתדלים ומשקיעים את כל מרצם, להוכיח את הקשר ההדוק, הזהות כמעט המתקיימת, בין שיטת המשטר הישראלית לזו הנהוגה בטהראן.
עזרה לנוכל סמולני ב: כן,כן אני יודע, שאם אנחנו בני התמותה נחליט לחוקק ללא אישור מאייתולות המשפט – המים לא יהיו רטובים יותר, הדשא לא יהיה ירוק ובכלל צריך לעבור לגלקסיה אחרת כי רק שם במקום לחלק אישורים שדמוקרטיה זורחת מ*שבנך, לא יחייבו אותך להכין מצות מילדים נוצרים. טיסה נעימה 🙂
אז אולי צריך להקים בית משפט לחוקה [אפילו בלי להסכים על חוקה] שכל העיסוק בשאלת חוקים אם הם נכונים או לא יהיה בסמכותו, ובית המשפט הזה יבחר ע"י הפוליטיקאים כמו בכל מדינות העולם?
עם פתלתל תתפתל. עם עיקש תתעקש. תהיה שעת רצון בע"ה ותתהפך עליהם מזימת בעלי הגלימה. כמו שניצל בזמנו אהרון ברק בחוק זכיות האדם וחירותו . רוטמן ולוין ה' יתן להם עיצה ותבונה וכוח מול עריצות שיפוטית. ועם ישראל ישתחרר מלפיתתם.
היא ממזמן אינה יועצת משפטית היא פוליטית מה שאסור לה להיות . ולכן אינה כשירה לתפקיד. אף אחד לא בחר בה… לזרוק לפח הזבל על מנת שבאמת תהיה כאן דמוקרטיה . ולא כאוס כמו שהיא רוצה
אנרכיסטית מהסוג שמסוכן אילשלם. אתמה לישראל. היא גרמה לכל הכאוס ולכן עליה לשלם. יועצת שהיא בדיחת האבסורד שמלבה את האש…קמצוץ אנשים אינו יכול לחסום לרוב המדינה את הניידות איפה היא בלהפיל את נתניהו.
מלים מלים מלים ואף לא מלה אחת נגד שלטון דיקטטורי והרסני שקם לנו פה והנשען על טיפוסים עבריינים, קיצוניים, מושחתים, הרסניים.
אכן השלטון הדיקטטורי וההרסני של בג"ץ הוא בעייתי ביותר, במיוחד כאשר הוא נשען על שופטים קיצוניים, מושחתים, הרסניים . הגיע הזמן לתקן וזה מה שנעשה
תודה שהקדשת מזמנך להוכיח שאתה ד"ר לקללות.
לכאלה ד"רים, עם כזו יכולת לנמק, אפילו אצלך בשוק אין כל צורך להקשיב.
לשמאל נשארו רק מילות תואר כדי להאבק בימין. העובדות המושחתות וההרסניות (חלקן עם תעודות) עברו כולם לצד הפוליטי שלכם. לא נשאר את מי לסחוט ולא נשאר את מי לתפור. השתמשתם בכל הקלפים הללו ועכשיו מה שנשאר לכם זה להפוך את השולחן. זה בדיוק מה שאתם עושים עם ההפגנות וההשבתות הללו. אם תסתכלו שנייה במראה תראו בדיוק איך שרואים אתכם באירופה ובכל העולם… אצולה דה לה שמאטע של יהודוני חצר מהשטיייטל. אתם עליונים רק בעיניי עצמכם.
אין לבגץ זכות להתערב בחוק יסוד העם זה המנדט