אנשי הדמוקרטיה המהותית דוחפים אותנו בעיניים פקוחות לעבר תהום חוקתית מסוכנת
פרופ' סוזי נבות מ'המכון הישראלי לדמוקרטיה' פרסמה לאחרונה טור דעה בו הסבירה כי הקשר בין צמצום עילת הסבירות ותיקון חוק הנבצרות טמון במטרתם הזהה – "להסיר מגבלות כדי שהשלטון יוכל לפעול בניגוד לכללים ולמנוע מבג"ץ להתערב".
הנחות היסוד עליהן מתבססים נבות ועמיתיה מרחיקות לכת אפילו מהנחות הבסיס של המהפכה השיפוטית של ברק, מכיוון שהן מכפיפות לבג"ץ וליועמ"ש גם את הכנסת בשבתה כרשות מכוננת. זהו דבר שאין לו אח ורע במדינות מתוקנות, וצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהוא מגיע ממכון "הדמוקרטיה".
אם אכן בג"ץ יחליט לבטל את התיקון לחוק הנבצרות, המשמעות תהיה אחת ומאוד לא דמוקרטית – מתן אפשרות ליועמ"ש לפטר את ראש הממשלה, ועל מה? על כך שלמרות המשפט המתנהל בעניינו (שללא קשר – מתפורר מול עינינו מיום ליום) הוא ראה לנכון לנהל מתוקף תפקידו משבר לאומי נרחב.
יועצת משפטית בעלת חוש אחריות מינימלי הייתה מעיפה את הסדר ניגוד העניינים הזה לכל הרוחות, אבל היועצת הנוכחית אינה פועלת כמשפטנית אלא כשחקנית פוליטית בעלת אינטרס ואג'נדה. אם משפטנים בישראל לא היו נחשבים כמורמים מעם, הרי שהיא בעצמה הייתה צריכה להיות מוגדרת כמי שנמצאת בניגוד עניינים חמור.
ומה בא התיקון לחוק לעשות? לא לשנות חוק קיים, אלא להבהיר אותו לאחר שהורחב עצמאית על ידי בג"ץ כך שיתאפשר באופן תיאורטי להוציא ראש ממשלה לנבצרות גם מסיבות משפטיות ולא רק רפואיות. כלומר, בית המשפט הגדיר לעצמו יש מאין שוט נגד ראש ממשלה נבחר, ללא כל הסמכה ועם שיקול דעת מלא מתי להפעילו. וכאשר המחוקק ביקש לסתום את הפרצה הזו, כעת בית המשפט שוב נוטל לעצמו שיקול דעת לקרוע חור גדול יותר בגדר. מישהו חושב ששיקול הדעת הזה יופעל באופן נטול פניות ולא פוליטי?
ולגבי ביטול עילת הסבירות, מעבר לכך שאין שום הגיון בכך שבית המשפט יגדיר לעצמו את גבולות סמכותו, ובכך יחסל סופית את מה שנותר מעקרון הפרדת הרשויות בישראל, יש כאן נקודה מרכזית להבנת הרעיון הדמוקרטי, זה המקורי:
שימו לב מה עברה הקואליציה כדי להעביר את תיקון חוק הסבירות, במחיר קבורה די וודאית של שאר חלקי הרפורמה. חצי שנה של אנרכיה, דיונים על גבי דיונים, שיחות בבית הנשיא, אינספור הצעות פשרה, הפגנות בכל הארץ ואיומים במרי אזרחי, התערערות הצבא והכלכלה וירידה בסקרים.
כל אלו יצרו לחץ עצום על נבחרי הציבור, לחץ שבפועל הכריע אותם. האחריות היא עליהם. הם מעוניינים להיבחר שוב והם נדרשים לדין וחשבון תמידי. ואחרי שהצליחו להעביר בקושי תיקון זניח ושולי תוך שהם מסכימים להקריב את כל השאר, ולמרות שהם מחזיקים ברוב ברור בכנסת הנוכחית, עדיין יכולה לבוא הקואליציה הבאה ולבטל את החוק הזה בקלות. זו המשמעות של שלטון בהסכמת הנשלטים. זה חתיכת שלטון מוגבל.
עכשיו דמיינו תסריט אפשרי בהחלט בו בעוד מספר חודשים, באישון ליל או בערבו של חג כלשהו, הודעה לקונית לתקשורת תכריז כי בג"ץ החליט ברוב של תשעה נגד שישה לבטל את תיקון חוק הסבירות. נימוקים תקבלו בהמשך. מה הימין יוכל לעשות במצב כזה? לאיים בסרבנות או בהחרבת הכלכלה? לחסום כבישים ולהטריד את ראשי השמאל? הוא לא יעשה את זה, ובכל מקרה זה לא יעניין במיוחד את בג"ץ.
בית המשפט הרי אינו אחראי על המצב הביטחוני או על הלכידות החברתית, ולא נמדד על פי שיעור הצמיחה. את השופטים בישראל לא מחליפים בגלל ההשלכות של ההחלטות שלהם והם בוודאי לא מחויבים לדיונים ארוכים ושקופים. הם לא מתראיינים בתקשורת, ובאופן כללי לא מספקים שום דין וחשבון. אין תהליך אמיתי וגם התוצאה, לפחות בעיני המכון המהולל לדמוקרטיה, איננה הפיכה. הרי על פי פרופ' נבות למשל, "מעולם לא היינו במצב שבו אנו נמצאים כיום". הקלישאה החלולה הזו לבדה מצדיקה בעיניה מהלך הרסני כמו ביטול חוק יסוד.
כמו רוב אנשי הימין גם אני מודה שהפסדנו במערכה על הרפורמה המשפטית. ברכות למכון הישראלי לדמוקרטיה בשבתו כמועצת גדולי התורה של השמאל במאבק הזה. נמשיך לקבל הנחתות מבית המשפט בכל הסוגיות האסטרטגיות, נמשיך להיות כפופים ליוריסטוקרטיה הזו, שלמרות כל מה שלימדו אותנו מסתבר שהיא מחזיקה גם ארנק וגם חרב. כמו בגין בשעתו נשפיל ראשנו ונקרא "לא תהיה מלחמת אחים".
אבל לפחות אל תדרכו עלינו לגמרי. ביטול שני התיקונים לחוקי היסוד לא יציב סימן שאלה על התהיה האם ישראל היא דמוקרטיה, אלא סימן קריאה – היא לא. לפחות לא לפי אף הגדרה של דמוקרטיה המקובלת במדינות המערב.
לכן טועה השר גלנט כאשר הוא מכריז מראש שיקבל הכרעה כזו מכיוון ש"כולנו כפיפים לשלטון החוק". הגדרת הכרעת בג"ץ לביטול חוקי היסוד כ"שלטון החוק" היא בדיחה לא מצחיקה. שלטון החוק כשמו כן הוא, ובמסגרתו שופטים פוסקים לפי החוק ולא לפי קפריזה אקטיביסטית ובמסגרת כיפופי ידיים בין רשויות. בית משפט ויועמ"ש שאינם רואים עצמם כפופים אפילו לחוקי יסוד לא יכולים להיחשב כנציגי "שלטון החוק", אלא כשליטים אוליגרכיים של ממש.
אז אפשר להיעלב מאמירות סרק של שר כזה או אחר, או מהצעות חוק מופרכות שלא מגיעות לקריאה ראשונה, ואפשר להבין שבמתק שפתיים ובכסות אקדמית, פרופ' נבות והמכון הישראלי לדמוקרטיה הופכים אותנו דה-פקטו לאוליגרכיה.
לא רק פסילת החוק היא ביטול הדמוקרטיה – אלא אפילו הדיון בחוקים אלה כבר מכריז מעשית על אפשרות לביטול הדמוקרטיה ע"י בג"צ, גם זה כרגע זה לא הזמן לבג"צ לבטל את הדמוקרטיה (כלומר את חוקי היסוד).
שלטון החוק ושלטון המשפטנים,
זה לא אותו הדבר. אלה 2 דברים שונים.
זה שקואליציה X יכולה לשנות חקיקה שקואליציה Y ביצעה (כמובן לפניה), לא אומר שיש לה נימוקים משכנעים לעשות זאת. זו מהות החקיקה במשטר דמוקרטי, גם אם חסרי תעודת בגרות מכריזים "בעיניי ההסכם הזה חוקי" – עיניהם מהווים "נימוק", רק לעיוורים שהם מוליכים.
כי רק כאשר פועלים עפ"י "אלה אנשים אחרים", כל החקיקה היית משתנה בכל קדנציה של הכנסת.
רק אם המשטרים הדמוקרטיים בעולם, היו פועלים כמו שרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו מנסים למכור דמוקרטיה מהי, משטרים דמוקרטיים בעולם לא היו שורדים כבר את תחילת המאה הקודמת – כי כל אחד שעולה לשלטון, היה הופך את החקיקה "על הראש".
הסיבה שחקיקה במשטרים דמוקרטיים, אינה משתנה בכל גחמה של חסרי תעודת בגרות – היא כיוון שהרשות המחוקקת צריכה גם *לשכנע ולמנק* מדוע החקיקה המוצעת נכונה. לא רק לחוקק. זו לדוגמא בדיוק הסיבה והדרך, בה הבוחר הישראלי בעט את מר"צ החוצה. אפילו את מר"צ. זה מה שקורה כאשר הוזים שרצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו – זהו שלום עם קרובנות. אפילו את רפי השכל שהאמינו לזה במאה הקודמת, מר"צ לא שכנעו הפעם. כי זהו המפתח – למה עושים משהו. לא רק "אני יכול".
אז אם רוב הישראלים רוצים חסרי תעודת בגרות, אשר מתפללים 5 פעמים כל יום לפסלו של הנביא אהרון ברק, בראש ממשלתם – אז אני אסכים שאנו בימין הפסדנו. אך כל עוד הנחת היסוד, היא שרוב הישראלים יודע לחשוב עצמאית גם ללא אישור ממי ש"נימוקו" היחיד הוא "רק אני מחלק אישורים על דמוקרטיה ואם אתם חושבים שאני טועה, אז אתם גם נגד פלורליזם", אז גם אם תחזור עלינו ממששת המנדטים והפעם לפיד, גנץ, שקד, בנט וליברמן יזמינו את דעאש לממשלה – "חקיקתם" היא זו שתתבטל מיד עם העמסתם על המריצה של ליברמן ולא החקיקה שלנו.
כי על מנת שאיומי החולצות החומות של דיקטטורי ה"משפט" יגיעו אפילו למעמד של הצעת חוק, הם צריכים קודם כל להתחיל לנמק. היות ואפילו רקטורים באוניברסיטאות משורות האנשים האחרים של הגזע הארי (אל "תנמקו" כמו שהנאצים "נימקו" מדוע אותו חוק חל על אחרים ועל החולצות החומות, לא – לא יהיה לי קישור היסטורי להצביע עליו) לא מצליחים לעשות זאת (וזאת הסיבה מדוע הם מדרדרים לאיומים, נוסח: הדמוקרטיה זה אני ואם אתה לא מסכים, חבל יש לך מדינה יפה"), אז גם אם הסוחטים יזכו בניצחון פירוס כלשהו – עוד ניצחון אחד כזה והם אבדו.
אין דבר כזה, שלטון החוק
השמאלנים טוענים תמיד שבית המשפט פועל על פי חוק ואם הפסיקות הן לא לרוחו של הימין שישנו את החוק. עכשיו ברור הייטב של מילה בטענה הזאת היא שקר מוחלט ושכל הטיעונים הללו הם לא יותר מלוליינות מילולית ברמה של שיעור התעמלות בכיתה ח׳. בסופו של דבר כל הטענות מתנכזות לעניין המרכזי שכותרתו משתנה בהתאם לנושא התעמולה התורן. בעיניהם הימין תמיד לא ראוי לשלוט גם אם המדינה חוותה הרבה יותר פריחה, שלום ושגשוג בימי שלטונו של נתניהו. עובדות זה לא העניין כאן אלא רגש שהולך אחורה עוד מלפני קום המדינה. יש רוב חילוני ומסורתי ציוני במדינת ישראל ואיכשהו נוצרה יריבות על נושאים שנראה כאילו הם נוצרו במיוחד על מנת לקיים את המחלוקת. לדעתי האוליגרכיה השמאלנית המשרתת מורכבת ברובה מאנשים עם יכולות מוגבלות מאוד להצליח מחוץ למערכת. זאת הסיבה שהם חייבים להיות עם היד על השיבר ויש כנראה גם מקורות זרים שמזרימים להם מזומנים. התפקיד שנתפר לשי ניצן ממחיש הייטב איך המערכת הזאת עובדת. שמור לי ואשמור לך. לא תשמור לי ואתפור לך תיק.
אז שיתעלמו מפסיקות בג"צ. כמו שלפיד התעלם מהחוק כשמסר שדה גז לנאסראללה.
שר הביטחון יואב גלנט: "אם בג"ץ יפסול את החוק לצמצום עילת הסבירות – נפעל לפי החוק…"
לקרוא ולא להאמין !!! גלנט חושב ומאמין שלבג"ץ מותר לפסול חוק יסוד בניגוד לחוק, ומתכוון לפעול לפי החוק שמבצעים כל פסיקה של בג"ץ גם אם היא בניגוד לחוק.
הוא מקווה בסתר ובגלוי שאכן בג"ץ יפסול את החוק. כך יוכל להסתתר מתחת לסינר של הגננת בג"ץ.
לעניות דעתי גם נתניהו חושב כך, ולא מעט שרים וח"כים נוספים.
אלו שריך ישראל!!!
הפיתרון פשוט : כאשר אין סמכות חוקית לבג"צ לדון וכמובן לפסוק – צריך להתעלם מהם. שימשיכו לקשקש ולדבר הבלים.
קל להגיד
קל מאד לעשות.
קשה מאד עד בלתי אפשרי שיהיה פוליטיקאי, או יותר נכון מדינאי, שיש לו עמוד וזוג, שיעשה. וכשסוף סוף יהיה פה מדינאי עם עמוד וזוג, כולנו נבין שזה נס משמים
כולנו אכן כפופים לשלטון החוק, לא לשליטת השופטים.
כל זרועות האכיפה כפופות, כך נכתב בפירוש בחוק, לרשות המבצעת.
הכנסת היא נציגת הריבון, לא החונטה הגריאטרית המשובטת מרחביה.
חיות אמרה שלפיד דילג על הכנסת בהסכם הגז כי זה אושר בממשלה וזה לא משנה אם הוא אמר כי האופוזיציה מופקרת.
ההחלטה התקבלה על ידי השרים… well
"עכשיו דמיינו תסריט אפשרי בהחלט בו בעוד מספר חודשים, באישון ליל או בערבו של חג כלשהו, הודעה לקונית לתקשורת תכריז כי בג"ץ החליט ברוב של תשעה נגד שישה לבטל את תיקון חוק הסבירות. נימוקים תקבלו בהמשך. מה הימין יוכל לעשות במצב כזה? לאיים בסרבנות או בהחרבת הכלכלה? לחסום כבישים ולהטריד את ראשי השמאל? הוא לא יעשה את זה, ובכל מקרה זה לא יעניין במיוחד את בג"ץ."
כן…. למה שהימין לא ילחם אש כנגד אש לשם שינוי?