לא סביר: כמה כסף ממדינות זרות קיבלו הארגונים שעותרים נגד הסבירות?

השבוע הוגשה עתירה מתוקשרת נוספת לבג"ץ נגד החוק לצמצום עילת הסבירות, הפעם מטעם שורת של ארגונים אזרחיים במימון זר המכנים את עצמם "ארגוני זכויות אדם". לעתירה "ההיסטורית" שהוגשה על ידי עורכי הדין של 'האגודה לזכויות האזרח', הצטרפו  במהלך יח"צני מתוכנן 38 ארגונים נוספים.

לדברי העותרים, הפעולה החריגה נדרשת בשל "הפגיעה שתיגרם לקהילות ולקבוצות שונות בעקבות התיקון לחוק: אנשים שחיים בעוני, החברה הערבית, להט"ב, הבדווים בנגב, נשים, יוצאי אתיופיה, מזרחים, פלסטינים בשטחים הכבושים ובירושלים המזרחית, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, ועוד".

זו רשימה טיפוסית של תחומי הפעילות בהם עוסקים ארגונים מהסוג זה, וקושרים פלחי אוכלוסייה נרחבים כמו "נשים" או "עניים" יחד עם קבוצות אידאולוגיות רדיקליות, החוסות תחת כותרות תמימות כמו "פלסטינים", "מהגרי עבודה", "בדווים" וכן הלאה. גם המינוח "ארגוני זכויות אדם" מסתיר מימון מדינתי זר בסך עשרות מיליוני שקלים, תחת מסווה של פעילות מקומית, אותנטית ולגיטימית.

כדי להבין מי בדיוק עותר כעת נגד הממשלה ומהן מטרותיו האמיתיות, אנו מעניקים כעת כשירות לציבור תרגום הדברים משמאלנית לעברית.

"פלסטינים" = תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, תמיכה וסיוע למחבלים מורשעים ובני משפחותיהם, עתירות נגד כוחות הביטחון ופעילות צה"ל ('המוקד להגנת הפרט', 'הוועד נגד עינויים', 'גישה', 'רופאים לזכויות אדם').

"מהגרי עבודה" = בלימת כל ניסיון ממשלתי להשתלט על הכאוס בגבול הדרום ולטפל בתופעת ההסתננות הבלתי-חוקית מאפריקה ('א.ס.ף', 'המוקד לפליטים ומהגרים', 'היאס').

"בדווים" = בלימת ניסיונות ההסדרה של הפזורה הבדואית, הלבנת בנייה בלתי-חוקית והמשך קיום הוואקום הריבוני בנגב ('במקום', 'סיכוי', 'עדאלה').

"החברה הערבית" = יצירת אוטונומיה תרבותית-פוליטית במגזר הערבי, טיפוח לאומנות ערבית, אי-אכיפת חוקי התכנון והבנייה ('המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי', 'יוזמות אברהם', 'עדאלה', 'סיכוי').

אפשר להמשיך ולנתח כך את כל הארגונים, אבל הבנתם את התמונה. גם הכותרות "נשים" ו"עניים" מרכזות את האגפים האידאולוגיים והרדיקליים ביותר של הפמיניזם והסוציאליזם. לא מדובר בארגוני חסד או סיוע, אלא בפעילות אקטיביסטית לשינוי המבנה הבסיסי של החברה ממניעים אידאולוגיים.

אבל מדובר גם בארגונים שהקשר בינם לבין ישראל חלש מאוד. רובו המוחלט של תקציב הארגונים הללו מגיע מחו"ל: חלקו הגדול מתורמים פרטיים, כמו הקרן החדשה לישראל, קרנות החברה הפתוחה של ג'ורג' סורוס ואחרים, אבל חלק ניכר מאוד ממנו, בדרך כלל סביב 30-20 אחוזים, מקורו במדינות זרות המשתמשות בארגוני חזית מהסוג הזה כדי להשפיע על ענייניה הפנימיים של ישראל.

למעשה מדובר במסלול עוקף מדינאות: במקום להפעיל לחצים גלויים על ממשלת ישראל או להציב דרישות פוליטיות בנוגע למאבקה בטרור הפלסטיני למשל, מעדיפות מדינות כמו גרמניה, נורבגיה או גופים בינלאומיים כמו האיחוד האירופי להזרים סכומי עתק לא מפוקחים כדי לשנות את המדיניות מבפנים. במובן הזה, לא מדובר בעתירה של "ארגונים" ישראליים נגד ממשלת ישראל, אלא עתירה של ממשלות זרות נגד ממשלת ישראל.

כדי להבין את ההיקפים להלן מספר דוגמאות. כל הנתונים לקוחים מתוך הדיווחים לרשם העמותות ועל פי הדו"חות הכספיים העדכניים האחרונים.

'רופאים לזכויות אדם' הכניסו בין 2018 ל-2021 כ-20 מיליון ש"ח מישויות מדיניות זרות; 'המוקד להגנת הפרט', 19.7 מיליון ש"ח. 'יש דין', 17 מיליון ש"ח; 'גישה' 15.5 מיליון ש"ח. 'עיר עמים', 14 מיליון ש"ח; 'במקום', 9.4 מיליון ש"ח; 'עדאלה' – 7 מיליון ש"ח. 'האגודה לזכויות האזרח' שעורכי דין מטעמה הגישו את העתירה – 6.7 מיליון ש"ח. ועוד.

בסך הכל, הארגונים החתומים על העתירה לבג"ץ מייצגים מעל ל-117 מיליון ש"ח בתרומות של ישויות מדיניות זרות בשנים 2018-2021. סכומים בלתי נתפסים.

אפיק הפעולה המשמעותי ביותר של הארגונים הללו עובד דרך בג"ץ, שחלק ניכר מהעתירות העקרוניות והתקדימים שהוא מייצר מגיעים מארגונים מהסוג הזה.

אין זה מקרי שנרשמה אינפלציה משמעותית בעתירות ובהקמת ארגונים כאלו החל ממחצית שנות ה-80, אז אהרן ברק הסיר את המגבלות מעל זכות העמידה בפס"ד רסלר.

למעשה, מדובר בתשלובת ידועה בציבור של שופטים-ארגונים הפועלים יחד להוביל מהפכה חברתית-תרבותית בישראל באמצעות מערכת המשפט. אין פלא שהם נאבקים על המאחז האסטרטגי ביותר שלהם במנגנון. צמצום עילת הסבירות הוא מבחינתם קאזוס-בלי. על הרקע הזה הצורך ברפורמה הוא דחוף וחיוני.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: