שום פלפול לא יגשר על גרעון דמוקרטי שיוצרת "ביקורת שיפוטית" חסרת גבולות, המבטלת את הרשויות האחרות ואת שלטון העם
בדיון האינסופי שנערך בבג"ץ בעתירות נגד התיקון לחוק יסוד: השפיטה, היו בקרב המשיבים מי שניסו לעמוד על חוסר הסמכות של בית המשפט לשבת בדין. אבל למי שצפה בשופטים מפריעים ללא הרף למשיבים ומונעים הצגת טיעון סדור אחד, היה ברור שזה אינו דיון שהם מוכנים לאפשר.
השופטים חזרו שוב ושוב לשאלה עד כמה מתכוונת הכנסת להגביל את הסמכות שנטלו לעצמם בפסיקות קודמות. כנראה כדי להקל על כתיבתו של פסק דין שמסביר שבלית ברירה, בלב כבד, ומתוך תחושת אחריות לאומית, הם דוחים את הניסיון המסורבל של המחוקק לתחום את פעולתם, כי שומה עליהם להציל את העם מעצמו ולשמור על הדמוקרטיה, תוך הפגנת בורות בכל הנוגע להגדרתה. הניסיון להשתמש במגילת העצמאות כמנוף להצדקת התערבות הרשות השופטת בעבודת המחוקק הוא דוגמה מצוינת לכך.
טענת היסוד של השופטים שמצדיקה את התערבותם גורסת כי בדמוקרטיה חייבים לשמור על זכויות הפרט. זה כמעט נכון. יותר מדויק לומר שהדמוקרטיה שומרת על חירויות הפרט. היא עושה את זה באמצעות מנגנון הבחירה הרובני שמצמצם למינימום את הפגיעה בחירויות האלו. מצמצם, לא מבטל. כי בשונה ממה שבג"ץ חושב, לא רק שאין אפשרות להבטיח חירות מוחלטת, הניסיון לעשות זאת רק מצמצם אותה.
העיוות במשפט שמגדיר לשופטי בג"ץ מהי דמוקרטיה גורם להם ולחסידיהם להאמין כי מגילת העצמאות היא מנוף דמוקרטי להפרת ריבונות העם, למרות שהמילה "דמוקרטיה" לא מופיעה בה אפילו פעם אחת, כי הם מאמינים שהזכויות הן הן הדמוקרטיה. ולא היא. דמוקרטיה היא שיטה לשמור על הזכויות, לא הזכויות עצמן.
זו הבעיה שנוצרת כאשר משפטנים מתערבים בתחומים לא להם כמו מדע המדינה, פילוסופיה של המוסר או היסטוריה. הם עושים ברדק.
במישור ההשוואתי, נראה כי חסידי מגילת העצמאות עיוורים לכך שזכויות כמו שוויון וחופש דת ומצפון מנויות ברוב החוקות בעולם כולו, לא רק זה הדמוקרטי. חוקה, חשוב לזכור, היא המסמך המכונן של מדינה, לא בהכרח של דמוקרטיה.
לפעמים נדמה שיש יחס הופכי בין אורך "מגילת זכויות הפרט" של מדינה ומידת קיומן בפועל. למשל, חוקת ברה"מ הבטיחה גם היא שוויון ללא הבדל דת גזע ומין, וזכויות שהלוואי שימנו אצלנו, כמו חופש ביטוי, עיתונות והתאגדות. הכשל הסובייטי לא היה בזיהוי הזכויות, אלא במנגנון ששימש להגנה עליהן.
שופטי בג"ץ טענו ממרחב ההצדקות הזה בדיוק. הם שאלו על קטסטרופות לא סבירות (למרות שהשופט עמית הבהיר כי אינו דואג לשלום הג'ינג'ים) ובשם מניעתן עמדו על חובתם להגביל את החירות הפוליטית של אזרחי ישראל, מבלי שקיבלו לכך רשות. למרות שכל תלמיד שנה א' למדע המדינה או לפילוסופיה אמור להיות מסוגל להסביר להם שמוסריות הדמוקרטיה כשיטה נובעת משאיפתה למקסם את החירות הזו ככל האפשר.
במישור הדמוקרטי, העקרון לפיו לרשות הכל אסור חוץ ממה שמותר, הוא בין היתר הדרך לוודא שאין ואקום שלטוני דרכו ניתן בטעות לשאוב כוח לידי גורם אחד במערכת. הוא מספק הגנה יסודית לרשויות ולאזרחים מפני תפיסת כוח שלטוני בהיסח הדעת, שכן הפעלת סמכות מחייבת הליך מקדים של חקיקה והסכמה לעצם קיומה של סמכות הרשות לפעול. אין לקונות במרחב הסמכויות. הנחת היסוד היא שסמכות שלא הוקנתה במפורש איננה קיימת. אם לא כתבנו במפורש שהרשות יכולה, זהו אות לכך שאינה יכולה.
שיטת האצלת הסמכויות הזו מבוססת על עקרון הפרדה. אנחנו קוראים לו הפרדת רשויות אבל למעשה מדובר בהפרדה של הסמכות להשתמש בכוח שלטוני. הפרדה נדרשת כדי להבטיח שבידיה של אף רשות לא יהיה די כוח כדי לפגוע בחירות של פרט ספציפי.
מי שניתנה לו הסמכות לחוקק, קרי לקבוע כללים להגבלה של חירויות פרט באופן כללי (איסור לחנות בחנית השכנים לדוגמה), אסור שתהיה לו הסמכות להורות על אכיפת החוק מול שכנו, שנוהג לחסום לו את החניה. מי שאוכף את החוק, צריך להוכיח שהשכן שהורה לעצור אכן הפר חוק שלא הוא קבע כדי להעניש. ומי שקובע אם הופר החוק, השופט, לא יכול לקבוע את החוק ובוודאי שאינו יכול לאכוף אותו. עליון ככל שיהיה, גם לשופט יש העדפות ושכנים. לכן הוא יכול להעניש אזרחים רק לפי כללים שקבע מישהו אחר.
למרות כל זאת, שופטי בג"ץ הודו בדיון בפה מלא כי עילת הסבירות שמאפשרת להם לא רק להתערב בלי סמכות בתהליך קבלת ההחלטות הלאומי, אלא גם לעשות זאת בלי לעמוד ברף ראייתי מינימלית, היא יציר כפיו של בג"ץ. הם למעשה התלוננו שאם תילקח מהם, העילות שהותרו בחוק יהיו קשות יותר לשימוש. השופט עמית הגדיל וטען שיאלץ להנמיך את רף הראיות. לא עלה בדעתו שבהעדר ראיות הוא מנוע מלפסוק לטובת עותרים, נגד החלטה של מי שנבחר והוסמך לקבל את ההחלטה.
ככלל, ההצדקות שהעלו שופטי בג"ץ חסרו עקביות אפילו לעצמן. אותם השופטים שנטלו לידם את מלאכת החקיקה בפס"ד ארד פנקס ובתגובה להודעת הכנסת שהיא אינה מוכנה לשנות את החוק כבקשתם שכתבו את החוק בעצמם, התלוננו כי בנושא עילת הסבירות הכנסת מזרזת אותם להשתנות מהר מדי.
אני משערת שנוח יותר לשופטים, שמגבלות יכולת הטיעון הדמוקרטית והעדר הקוהרנטיות הלוגית שלהם נחשפו בדיון במלואן, להציג את עמדתם ממרום כס השיפוט, תוך הפרעה בלתי פוסקת ליריביהם, מאשר לכבד את הריבון שאצל להם מסמכותו ולהופיע בפני ועדת החוקה של הכנסת.
כך יצא שהנשיאה חיות טענה מבלי שיוכל אי מי לתקנה, כי אם בית המשפט הוא שקבע את עילת הסבירות, הוא חייב להיות הרשות שתגביל אותה. מבחינה דמוקרטית אין טעות גדולה מזו. ברירת המחדל הדמוקרטית היא שהסמכויות מופקדות בידי הריבון, העם, ולפרט הכל מותר (אפילו לבחור ראש ממשלה שבג"ץ לא חפץ ביקרו) חוץ ממה שאסור.
אפילו בתהליך הדיאלוגי של מערכת "משפט מקובל" מהווה הפסיקה גשר זמני ללקונה, שהוא תמיד נמוך נורמטיבית מהחלטה של המחוקק. החלטה של הכנסת להגביל סמכות שנטל בית המשפט לעצמו היא התהליך הדמוקרטי התקין. בשונה מהכנסת, לבית המשפט אין ואסור שתהיה, הסמכות לקבוע את גבולות סמכותו. זו הפרה של עקרון הפרדת הרשויות.
בדמוקרטיה, העצמאות החשובה איננה עצמאות בית המשפט אלא עצמאותו של האזרח לקבל החלטות ולעשות טעויות ולשלם את מחיר טעויותיו כראות עיניו. למרות זאת, השופט עמית העלה, כהצדקה לשימור חובת הסבירות, שהיא נורמה ולא חוק, את הטענה לפיה בלי דיין אין דין.
חבריו הוסיפו והסבירו כי אימת הדין כשלעצמה מרתיעה את הממשלה שלא לחרוג ממתחם הסבירות האמורפי וחסר ההיגיון שהוגדר לה ומייתרת את הצורך בעתירה. הם לא ראו אפילו את העיוות שבאיום יועמ"ש על שר כי המדיניות שהוא מעוניין לקבל "לא תמצא חן בעיני בג"ץ". הם דחו בשאט נפש את הטענה כי מי ששופט את הכנסת הוא העם, הריבון, ולא בג"ץ העליון.
כאשר המשיבים הקשו בשאלה מי דן את הדיין ומה מבטיח שבית המשפט יעמוד בחובת הסבירות שקבע לשאר הרשויות, גיחך השופט פוגלמן בתשובה שהשופטים אינם מקבלים החלטות – הם בוחנים את סבירות החלטות אחרים. משל ההחלטה לבטל החלטה של נבחר ציבור היא דבר של מה בכך ,ולא הפרה בוטה של העקרונות הבסיסיים ביותר של דמוקרטיה. תרגיל סמנטי מפולפל שאפילו אורוול לא העז להשתמש בו כשתיאר את השיחדש לשליטה בציבור.
הדיון בבג"ץ לא צריך היה להתקיים כי השאלה שנדונה בו איננה שאלה שיפוטית, אלא שאלה פוליטית שבה אין לשופטים שום יתרון וגם לא הסמכות או הזכות המוסרית לקבל החלטות. התשובה הדמוקרטית לשאלה מי שופט את הכנסת היא העם, כל עוד העם לא בחר להגדיר אחרת. הטוענים כי לא יעלה על הדעת שזה המצב אולי צודקים שהגיע הזמן להסדיר את הסוגיה, אבל כל עוד נמנעת הכנסת מלעשות זאת, ידיו של בית משפט דמוקרטי קצרות מהושיע.
אפילו הנשיאה חיות נאלצה להודות כי יש מגבלות לסעדים שיכול בית המשפט להציע. מוזר, שהכירה במגבלה בנוגע לסעד שנזקק לו אזרח פרטי, שעל הגנתו בית המשפט מופקד, אבל איננה מוכנה להכיר בה בסוגיה פוליטית שלהכרעתה קיימים מנגנונים דמוקרטיים אחרים, ושהתערבותה בה מפרה את החירות הפוליטית שעליה היא אמורה להגן.
הדיון נמשך כמעט 14 שעות, מספר העיוותים הדמוקרטיים שהועלו בו על ידי העותרים והשופטים ימלא ספרים, והבטחתי להשאיר את המאמר הזה באורך קריא. אחתום אותו אם כן בפסקה אחרונה.
כאשר בג"ץ מלין על קלות השינוי של חוקי היסוד, הוא שוכח שהריבון מעולם לא אצל להם מעמד של חוקה. הטעות בפס"ד מזרחי לא הייתה בטענה שהכנסת רשאית לחוקק חוקה. הטעות הייתה בטענה שזה בפועל קרה מבלי שהעם או הכנסת בכלל שמו לב.
חוקה לא מקבלים במתנה ליום ההולדת. חוקה היא אמנה חברתית שבמדינה דמוקרטית הציבור מעורב בכתיבתה ובוחר לקבל אותה. פסקת ההגבלה בחוקי היסוד היא הוראת חקיקה, לא שפיטה. המשבר החוקתי הנוכחי נוצר בשל התערבויות קודמות של בג"ץ בעבודת הכנסת ולאור התוצאות העגומות, החלטה להעמיק את התערבותו חורגת בפראות מחובת הסבירות הדמוקרטית.
ככל שהשיטה לחוקק חוקי יסוד איננה עומדת בכללים בהם בג"ץ מעוניין לגבי שינויים בחוקה, הרי שלשיטתו, אין בישראל חוקה, ויואיל למשוך ידיו ממלאכת "הביקורת השיפוטית". הן ברמה הדמוקרטית-נורמטיבית והן ברמה המשפטית אין לו כל סמכות לקיימה כלל. יחזור נא בית המשפט לגבולות הסמכות שנמסרה לו – לשפוט – ויותיר את מלאכת החקיקה לכנסת.
החדשות הטובות הן שבג"ץ טועה בהנחה כי האיום שלו על חירות הפרט משמר את הדמוקרטיה. להפך. האפשרות לפנות לבג"ץ מצמצמת את הנכונות לפשרה ומעצימה את האינטרס להקצין עמדות. במדינה היחידה בשפתה קיים המושג "דווקא", ראוי היה כי שופטים יבינו כי הם רק מלבים את אש המרד, ובהתערבויותיהם הלא דמוקרטיות הבלתי פוסקות רק מחזקים את הכוחות שהם מבקשים להחליש.
מאמר מצוין!
אפילו אם נאמץ את ההנחה שמדינה דמוקרטית מחויבת לשמור על זכויות האדם זה מעלה את השאלה: למי ישנה הסמכות לקבוע מה הן זכויות אלה, מה הן כוללות ומה הדרך הטובה ביותר להגן עליהן?
יהתשובה היא שמקור הסמכות היחידי בדמוקרטיה הוא העם דרך נציגיו(הרשות המחוקקת) ולכן אם הכנסת קובעת דרך חקיקה שהתנהלות מסוימת אינה פוגעת בזכויות אדם-זו זכותה.
זו אכן זכותה. ואם היא טעתה, יש מנגנון לתקן אותה. כזה שבישראל כמעט בלתי אפשרי להתעסק איתו.
אבל זו לא רק שאלה של סמכות, זו גם שאלה של התכנות. ואין היתכנות שבגצ שדורס חירויות פוליטיות יצליח בצורה זו, בו זמנית, להגן עליהם. הוא חותר תחת ההגנות הבסיסיות ביותר לזכויות במין 'אחרי המבול' בלי להבין בכלל שהמבול בדרך.
התקשורת תמכה בטיעונים רדודים והצליחה להנדס תודעה לרבים וטובים שלא נחשפים למנאייכ שמוסתר מהציבור
בתיקי האלפים, בתיק הבזק וגם במשפט של זדורוב נחשפנו לרמיסת זכויות הפרט ולשיטות חקירה שמתאימות לברית המועצות לשעבר
הנשיאה "המזדעזעת" לא חשבה לרגע להגן על זכויות הפרט למעט מקרים בהם ההגנה נועדה לסייע לגוש השמאל כמו ההגנה על קלטות מנדלבליט או על זיופים בבחירות
מאמר מעולה.
1. מדהים ששופטינו המהוללים בכוונה בוחרים להתעלם ממושכלות יסוד אלה , שאפילו נכתבו על ידי קודמיהם בעבר (ואם זה מבורות או חוסר דעת אוי לנו. אם כי זה לעיתים קרובות מדי נראה כך).
2. נקודת האור הקטנה היא לדעתי, שכבר כולם ״רואים להם״ והצעקה״המלך הוא עירום״ אינה קריאה בודדת של ילד קטן בודד (כן. נחשפה במלוא הדרה מלוכנות בדמות 15 שופטים עם ״רשות מבצעת״ משלה. אנו ב״שיפטטורה״).
3. זאת מלחמת התשה של האוליגרכיה בישראל (ברשות שופטי בג״ץ) נגד העם . העם ינצח. נקווה שמהר ועם כמה שפחות נזקים.
4. נצח ישראל לא ישקר. שנה טובה ומתוקה.
שופטים מהוללים עלאק.
ישראל אינה אלא ברית מועצות על כל חולייה.
היהודים היו מקימי ברית המועצות והם גם אלה שהקימו אותה פה בזעיר אנפין ועד היום ממשיכים לשלוט בה באותן שיטות ואף הביאו את השיטות הללו לארה"ב האומללה.
קראתי מקצת מהערות השופטים במהלך הדיון, ולהערכתי הם די מדברים בעד הרפורמה.
אבל, כל זה מהוה זריית חול בעיניים, כדי שהתהליך המשפטי לא יהיה מאוים או מושפע מדעת "ההמון הנבער" שדורש צדק כפי שהוא מבין אותו, וכדי שאחרי התהליך השופטים יוכלו לטעון שלמרות שהם בעד הרפורמה הרי שהממשלה לא הציגה טיעונים והוכחות שיסייעו להם לפסוק בעדה. נהפוך הוא, במהלך הדיון השופטים עשו את העבודה עבור נציגי הממשלה והכנסת, ועדיין נציגי הממשלה והכנסת לא הצליחו להוכיח שהרפורמה הנוכחית באמת תועיל למשפט צדק.
לכן, לדעתי, הפסיקה תהיה נגד הרפורמה. אולי אתבדה, אבל לדעתי אין לכך כמעט סיכוי.
השמאלנים טוענים שהימנים גנבו להם את המדינה. הם כמובן משקרים, כי יש בחירות לכנסת, והימנים בחרו דוקא באלו שהבטיחו לפעול לטובת רצון רוב עם ישראל. לא מדובר ב 64 מנדטים אלא ביותר, מכיון שאני לא מכליל את הערבים במנין הקולות שראויים לקבוע את עתידו של עם ישראל בארץ ישראל.
הימנים טוענים שמערכת המשפט, ורבים מבכירי מוסדות השלטון, אלו שלא נבחרים ע"י הציבור לתפקידם, גנבו מהם את המדינה. הם צודקים.
אבל איש שומר חוק לא יכול להתווכח עם גנב, כי הגנב תמיד ימצא איזושהי פרצה (אמיתית או לא, העיקר הטיעון ולא האמת) בחוק ויתיש את הנגנב.
הדרך היחידה שהנגנב (שומר חוק) יכול להתמודד מול הגנב (עובר על החוק), היא אך ורק באופן שירתיע את הגנב מלעבור על החוק. אין צורך באלימות. אפשר בדרכים רבות אחרות לייאש את הגנב או להרוס את חייו. ממילא אם תינתן לגנב הזדמנות להשתקם, רוב הסיכויים שהוא יחזור לגנוב. במיוחד כשמדובר בגניבה פוליטית.
הממשלה לא צריכה להוכיח שהרפורמה תועיל לצדק. זו בכלל לא השאלה.
למעשה, זה נאמר במפורש בדיוק, כולל על ידי השופטים. הטיעון איננו, ואסור שיהיה, שזה חוק *טוב* כי על השאלה הזו אין לשופטים שום סמכות לענות.
השופטים מוסמכים לענות על שאלות של *חוקיות*. ועליהן בלבד. וזו הסיבה שהם לא יכולים לגעת בחוקים עצמם.
כתבה מעולה, הלוואי ותמשיכי לכתוב
חבל על הזמן.
אין מנוס, הפתרון הוא בית משפט לחוקה.
יש כאן בלבול מערכות.
הראש חושב שהוא זנב והזנב שהוא ראש.
זה היה מגעיל ממש.
היא וכל חבריה חסרי הכבוד לזולת.
לא נתנו לו לגמור משפט כאילו אנחנו בערוץ 12 עם כל העדר השמאלני והימני היחיד שקוטעים אותו ולא נותנים לו לסיים רעיון ומשפט כלשהו, תוך שמנסים לחסום אותו מלהציג בעצם את השופטים האלה במערומיהם.
איזה כיעור.
אהרון ברק גרם לישראל את הנזק הגדול ביותר שנגרם למדינה אי פעם.
שום אוייב אחר מבית או מחוץ לא גרם לישראל נזק יותר גדול מזה שהביא עלינו האיש הזה.
האקטיביזם השיפוטי הוא טרור רצחני שתוצאותיו הישירות הן אבדן חיי חפים מפשע והרס איכות החיים של עשרות אלפים!!!
בית המשפט העליון הפך את עצמו לדיקטטורה של חונטה אליטיסטית בעלת גוון פוליטי שמאלני ופוסט ציוני.
כדי לשנות זאת מהיסוד נדרש רוב ימני גדול בכנסת שלצערנו כרגע לא קיים. בכל סקר אמיתי ובלתי משוחד, אהרון ברק הוא שנוא נפשם של רוב הישראלים!!!
כל דבריו של ברק אינן אלא זריית חול ערמומית בעיני הציבור.
הוא לא עונה על שום טענה אלא ממשיך בשלו לטעון שזה תפקידו של בג"צ לבטל חוקים ולמשול.
חוצפה, להג, ברבור חסר משמעות, ויחס משפיל לשומעים אותם.
הוא רואה בציבור ובפוליטיקאים צבר של רפי שכל ורואה בעצמו גאון.
הוא לא גאון ואף לא איש חכם כלל.
הוא כסיל שגרם לשבר הנוראי במדינה היהודית ומייצר את ביטולה באמצעות פסיקות של החונטה וההפיכה המשפטית שלו.
הוא לא חש כל צורך להתגונן או לנמק את עמדות החונטה הזו.
והטענה שהסקר מראה ש – 60% תומכים בבג"צ הזוייה. את הסקר הזה מבצע המכון הפרטי הישראלי לדמוקרטיה של ברנרד מרכוס האמריקני במימון זר, ואי אפשר כלל לסמוך על תוצאות סקריו כיוון שיש מאחוריהם אג'נדה ברורה.
לבג"צ אין תמיכה של 60% בציבור לאור כמות הביקורת והסלידה הציבורית מהמוסד הזה כפי שהוא מתנהל בשלושים השנים האחרונות.
צריך לקרוא את דבריו של פרופ' מאוטנר על מנת להבין זאת היטב. הציבור רוצה שינוי!
בראיון שנערך עם ברק בגיליון "עורך הדין", הוא אמר במפורש: "במרץ 1992 יוצאים שני חוקי יסוד בדממה מוחלטת. מרץ חולף, אפריל, מאי ‒ וכלום, שום דבר, ואני קורא את שני חוקי-היסוד ואני אומר לעצמי: זו חוקתנו. ואז, בהרצאה קצרה שנתתי, דיברתי על מהפכה חוקתית".
בהזדמנות אחרת הודה ברק כי "המהפכה החוקתית התרחשה בשקט, כמעט בהחבא", ובמקום אחר הסכים כי ללא פסק-הדין שלו שקבע את היקפם וסמכותם של חוקי היסוד החדשים, לא היה משתנה דבר: "עד לפסק-הדין בעניין בנק המזרחי היה אפשר לטעון כי חוקי-היסוד בדבר זכויות האדם לא חוללו כל מהפכה חוקתית".
תגובת ברק:
חברי הכנסת ידעו היטב על מה הם מצביעים.
בימים אלה יראה אור ספר של אוריאל לין שמתאר בפירוט את ההליכים בכנסת.
http://mida.org.il/2016/05/04/%d7%94%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a1%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%9f-%d7%91%d7%a8%d7%a7/
תגוביות:
1.הבגידה של אהרון ברק בעם ישראל חמורה ביותר, מכיוון שנשיא בית המשפט העליון אמור לייצג רעיונית את החוק ואת הצדק ובלי להתבייש במורשת של עם ישראל. ברגע שברק ניצל את תפקידו לרעה לצורך קידום אג'נדה פוליטית פרטית הרי זו הפרת אמונים בצורה החמורה ביותר שיכולה להיות. זה שהיום הוא מנסה לשכתב את ההיסטוריה על מנת שיישאר ממנו איזה זכרון טוב לעתיד מעליב את האינטליגנציה שלנו ומראה שכנראה התככנות שלו גבוהה מהאינטליגנציה שלו.
הוא ייזכר לדראון עולם.
מאמר מצוין. ברור שהפרדת הרשויות משמעותה שאף רשות אינה יכולה להתעסק במה שהוגדר כתפקידה של הרשות האחרת. בג״ץ כבר מזמן לא מבדיל בין פסיקה לחקיקה וזה הוא המקור לכל צרותינו
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
"אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה". האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ… אהרן ברק. בביקורתו כותב עוד פוזנר: "לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.
בג"ץ תפס צד בוויכוח הפוליטי על דמות המדינה / פרופ' מנחם מאוטנר
"בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות", כתב מאוטנר במאמרו "המשפט הסמוי מן העין" (כתב עת "אלפיים", גיליון 16, 1998, עמ' 45
בית המשפט העליון הוא הגדרה למהי דיקטטורה! בולשביזם אליטיסטי שחצני ומנותק מהעם. כולם יודעים זאת, גם הסמול הצבוע שמדבר גבוהה על דמוקרטיה.
בכוונת מכוון בג"צ מחסל את הדמוקרטיה. מצד אחד – הציבור לא בחר בשופטים האלה, מצד שני – השופטים האלה מחליטים על חיינו באופן טוטאלי.
זה בדיוק המצב ההפוך לדמוקרטיה.
זו דיקטטוטרה טוטליטרית, והיא נוסדה מתוך כוונה ברורה להשתלט על הדמוקרטיה בארץ ולחסל אותה ואכן הם הצליחו.
בית המשפט העליון איננו מעוז נאורות. הוא מעוז של אנשים שחצנים הבטוחים שהאמת נמצאת רק אצלם.
העובדה שהם מתנהלים לאיטם ומדברים בקול מאנפף לא הופך אותם לנאורים.
במיוחד אם בניתוח של פסקי הדין שלהם, מתברר שהם פועלים נגד הציונות ונגד המדינה.
הורסים ישובים יהודיים ומנציחים פלישת ערבים.
הגיע הזמן שחבורה קטנה של אנשים, ששולטת עלינו בכוח ה"נאורות" שלהם מאז ימי העליה השניה, תתן לנו לשלוט על עצמנו.
נמאס לסגוד להם רק בגלל שמי שיש לו כסף (אותו הוא גזל מאיתנו, האזרחים) כותב עליהם בעיתונו כאילו הם כוכבי על.
המוסד הכי מצחין בריקבונו במדינה שלנו הוא הבג"צ –
0 שקיפות, חבר מביא חבר, סינון מוקדם ולא חוקי כדי להבטיח בחירת "שופטים" משובטי אהרון ברק בלבד, חונטה שמגוננת על חבריה ויהי מה ובאופן הכי מביך.
חמור מכל המצויין לעיל – אקטיביזם שיפוטי שעוקף את הכרעת הריבון שהוא העם, למי שמתעקש לשכוח, בקלפי! זו החוצפה הכי גדולה!
כבונוס, אנחנו "זוכים" למוסד שעסוק עד מעל לראש בפוליטיקה ולא בצדק לאזרחי ישראל.
המוסד המעוות הזה נותן סעד משפטי לגרועים שבאויבי ישראל, אוי לאותה חרפה, וכופה עלינו טרוריסטים בכנסת! בהתנהלותו הנוכחית, מן הראוי שיבוטל לאלתר! זה יחסוך לנו הרבה עיוותים, כסף, ובעיקר – יציל את הדמוקרטיה שלנו.
בית המשפט העליון שלנו מתוך רצון לרצות את הפריץ האירופאי ולמצוא חן בעיניו, הלך רחוק בפירוש המושג דמוקרטיה, עד שהפך את הדמוקרטיה משלטון הרוב לשלטון המיעוט
טרור משפטי הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור היענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט.
בשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק, לא ניתן לכנותו בית משפט בכלל.
מדובר בבית שופטים ובית משפח!
את הטענות כלפי בית המשפט העליון צריך להפנות אל הממשלה והכנסת.
אם שופט עליון עובר על החוק המפורש, יש להדיחו לאלתר ולהעמידו לדין.
הענישה במקרה זה חייבת להיות מחמירה.
היה לנו נשיא אסיר ויש לנו ראש ממשלה לשעבר אסיר.
אפשר להוסיף לרשימה נשיא או נשיאה של בית המשפט העליון שיישלחו אל מאחורי הסורגים לשנים ארוכות.
לא יהיה צורך ביותר ממקרה אחד כזה. השאר כבר יבינו את הרמז.
כל מה שצריך הוא את האומץ לפעול בנחישות מול השתוללות בג"צ, בדיוק כמו שצריך נחישות באכיפת החוק על כנופיה אלימה.
במקום שהכנסת תחוקק את פיסקת ההתגברות, חברי הכנסת צריכים להצהיר מפורשות שאין שום סעיף בשום חוק או חוק יסוד, שנותן סמכות לבג"צ לפסול חוקים שאושרו בכנסת, או שמאפשר להם בכלל להתערב בתהליכי חקיקה באמצעות יועצים משפטיים ולאחר הצהרה זאת, הכנסת צריכה להבהיר שכל ניסיון של בג"צ לפסול חוקים, איננו חוקי.
שופט שיפסול חוקים יפוטר לאלתר ויועמד לדין על מעשה בלתי חוקי הפוגע בסמכות הכנסת.
כמובן שהפסיקה לא תכובד והחוק יעמוד בעינו.
זה מה שצריך לעשות. לא פיסקת התגברות – כי פיסקת התגברות בעצם מודה בכך שמותר לבג"צ לפסול חוקים.
מדובר כאן בקוזה נוסטרה, קבוצה שמטרתה העיקרית היא לשמור, להרחיב ולהגן על כוח החברים בה והאינטרסים שלהם בכל מחיר.
יש לבטל את חוק כבוד האדם (הערבי והמסתנן) וחרותו (של המחבל) וחוק חופש העיסוק, שגרמו להשתוללות או יותר נכון למופקרות (של כבוד האדם הישראלי), לעומת כל הזכויות שניתנות לאויבים / מסתננים ללא שום הסכמה של אזרחי ישראל, אלא רק של מיעוט שמאל קיצוני ששולט בישראל על הכל.
יש לבטל את כל חוקי ופסיקות האיוולת שמבוססים על 2 חוקים אלה, שמנוגדים למטרות של רוב אזרחי ישראל.
אין מה לבוא לילל על בג"צ. מדובר במושחתים תאבי כוח שהגיעו כדי לממש את כוחם.
כשמאפיה משתוללת בעיר לא פונים לראש המאפיה ומדברים על לבו, אלא מצפים מהמשטרה שתעצור אותו.
בלי להפחית מאשמת הפושעים עצמם, מי שאחראי לפשע, הוא הממונה על עצירתו, במקרה הזה הכנסת והממשלה שנותנים לפורעי החוק (פשוטו כמשמעו, מילולית) לעשות כרצונם ועומדים מנגד.
שופט הקורא לעבור על חוק, כמו כל אזרח אחר, צריך לשלם את המחיר ומוסד הקורא לפרוע חוק צריך לשלם את המחיר. יש כלים לשמירה על הדמוקרטיה וצריך להשתמש בהם.
בישראל הייתה הפיכה חוקתית, פוטש של בית המשפט העליון כנגד הדמוקרטיה ונבחרי העם, שהם הפוליטיקאים.
בימים אלה מתרחש השלב הבא של ההפיכה החוקתית, פסילת חוקי כנסת לא על פי תוכנם, אלא על פי הליך חקיקתם.
השלב הבא, שהוא לדעתי בלתי נמנע, פסילת הסמכות לחוקק מחברי כנסת או שרים, שהתנהלתם בעבר או בהווה איננה נושאת חן בעיני מונרכיית הבג"צ. זה בלתי נמנע, בדיוק כמו שביטול חוק השבות ע"י מונרכיית בג"צ הוא הליך צפוי, אם הפיראטים המשפטיים בעליון לא ייעצרו.
השופט האמריקני הידוע פוזנר הגדיר יפה את אהרון ברק וכנופיית משובטיו בעליון: פיראט משפטי, שחוקי הכנסת הם בעיניו טיוטה בלבד, שאיננה מחייבת את "שופטי העליון".
הבוגדים האלה בדמוקרטיה הישראלית, הפכו אסופה של קריטריונים אוויליים, סובייקטיביים בעליל, ללב הפסיקה שלהם כמו: "מידתיות", "סבירות", "מסה קריטית של ראיות", "אמת לשעתה", "הלכת אפרופים" ושאר הבלים מבית מדרשם, שמאפשרים להם להשליט במדינה את הדעות הפוליטיות שלהם, הכלכליות, הדתיות והחברתיות.
אני מאמין שההיסטוריה של המדינה היהודית, אם היא לא תחוסל ע"י התנהלות יושבי העליון, תזכור את ברק ויורשיו לדיראון עולם.
הכל מתחיל ונגמר ברוב האוטומטי לשל לישכת עו"ד + 3 שופטי עליון + שר משפטים שפעמים רבות הוא עצמו גם עורך דין.
כשהם יודעים שהם יקבעו את ממשיכיהם כשכפול אידאולוגי, הם יכולים להרשות לעצמם דברים שמשפטנים דגולים כותבים שמדובר בפיראטיות משפטית, גניבת דעת וצפצוף על החוק המפורש.
יש להעביר לכנסת ולממשלה את הכוח למנות שופטים.
לאחר מכן יש להקטין את השפעתם של היועצים המשפטיים, שעשרות שנים התרגלו שצו השר הוא המלצה והיועץ הוא הריבון האמיתי במשרד.
הייתי לעשור ויותר לא מקדם לתפקיד שופט יועצים משפטים ואנשי פרקליטות ומכניס יותר פרופסורים מהאקדמיה כשופטי עליון, כשברור שמדובר באנשים שמבינים שאם בחוק נכתב ששיקול הדעת הוא של השר, אז אין כל שאלה לסבירות ושאר גניבות דעת.
כבוד האדם וחירותו עבר הצבעה של פחות מ- 60 ח"כ (כמחצית 30+ הצביעו בעד). שום סיבה שחוק ההתגברות של הכנסת לא יהיה ברוב של 2 מול 1. יש להגדיר כי לכנסת סמכות לשנות פסיקה של ביהמ"ש ומרגע ביטולו של חוק זה, ישמש כתקדים הפוך.
בעצם יש לבג"צ כבר מעין סמכות וטו על חוקים עתידיים, שכן כל חוק נחקק היום לאור "מה יגיד בג"צ".
אם אין לו סיכוי אצל האלים העליונים שבבג"צ, רבים מותרים על הגשת החוק, או משנים את פניו לבלי הכר.
אני בעד להרוס את הבנין הנוכחי של בית המשפט ולבנות על חורבותיו את הר האולימפוס, ולשלח לשם את האלים העליונים. אנחנו כבר נכרע ברך למטה בתורנות 24 ש' ביממה.
את סדר היום בישראל מכתיבה, כמו שתמיד היה וכמו שתמיד יהיה, התקשורת.
גם שופטי בג"צ, שמרשים לעצמם להשתין מהמקפצה רועדים מפחד מפני סיקור תקשורתי שלילי כמו כל אדם במדינת ישראל.
אתם פשוט לא מבינים כמה כוח יש בתקשורת, וכמה אנשי התקשורת הבכירים הם שמנהלים בפועל את סדר היום בישראל. גם בנושא בג"צ, אין בעצם לימין שום כוח ושום יכולת לעשות משהו, כל עוד אין לו גיבוי מהתקשורת.
הפתרון היחידי למצב הוא הקמת ערוץ חדשות ואקטואליה ציבורי וחזק לפחות כמו ערוצים 11,12, ו- 13, שיציג קו ימני, וייקלט בחינם (!), בכל טלויזיה בישראל, שלא כמו ערוץ 14 של היום ושכמובן, יחזיק ברישיון לשדר כמה אקטואליה וחדשות שהוא רק רוצה (עודף הרגולציה בישראל שמצריכה רישיון לכל שטות הוא כבר נושא שערורייתי אחר…).
הפתרון היחיד הוא תחנות רדיו ימניות, שהדרך היחידה לאפשר להן תחרות הוגנת היא לסגור את התחנה הצפון קוריאנית בולשביקית גל"צ, שמקבלת עובדים חינם ומימון מכספי המדינה, וחונקת כל אפשרות לתחרות הוגנת ברדיו, כאילו אנחנו צפון קוריאה או ברית המועצות בשנות ה- 70.
הפתרון היחיד הוא הקמת עיתונים ימניים רציניים, שלא תלויים בלעדית בגחמות של איזה דוד אדלסון מאמריקה, שאם מחר משתלם לו, הוא במקרה הטוב סוגר את העיתון שלו ושולח את כולם הביתה, ובמקרה הרע מחליף את העורכים והכתבים הבכירים ומקים עוד עיתון שמאל.
רק, ואך רק התקשורת מעצבת מציאות.
ונכון, יש מגמה שהולכת ומעבירה את הזירה התקשורתית לאינטרנט. אבל תהיו בטוחים, שגם שם, אם הימין יאפשר לשמאל, השמאל כבר ימצא דרכים יצירתיות ומשונות בשביל להבטיח את המשך שלטונו הבלעדי בתחום התקשורת, גם באינטרנט.
כאילו זו כזו בעיה לייצר תקנות מיושנות והזויות, כמו בשוק התקשורת היום, גם לגבי שוק התקשורת באינטרנט…
עד שהימין לא יקבל דריסת רגל שווה לפחות לזו של השמאל בתקשורת, אין סיכוי לשינוי במדינה הזו.
אין סיכוי לריסון בג"צ המשתולל, ואין סיכוי לשלטון ימין אמיתי.
נמשיך להצביע ימין בקלפי ולקבל שמאל בפועל.
רק באמצעות התקשורת אפשר לבצע שינוי אמיתי. רק באמצעות תקשורת לא מגויסת אלא אובייקטיבית, אפשר לייצר מחאה והפגנות.
תראו את השמאל – אלף הזויים מהשוליים של השוליים של השמאל הקיצוני הישראלי מפגינים מדי שבוע בלי רישיון ונגד החוק באמצע שכונת מגורים מול ביתו של מנדלבליט, ותראו כמה כוח ההפגנות שלהם מייצרות ואיזו השפעה יש להן, הכול בזכות היחס והסיקור האוהד שהם מקבלים מהתקשורת.
הימין יכול להביא כל מוצ"ש 25 אלף מפגינים להפגין מול ביתה של מרים נאור. אם התקשורת לא תיתן סיקור אוהד ורוח גבית, לא תהיה לזה שום השפעה.
תתחילו להשתמש בראש, ולהבין איפה קבור הכלב.
המאבק העיקרי והיחיד שצריך לעניין אנשי ימין בישראל בשנים הקרובות, הוא הקרב על התקשורת.
משם הכל מתחיל וזו עמדת הכוח האמיתית בעולם המערבי של היום.
לא בג", לא הכנסת, לא המשטרה/הצבא.
התקשורת. אם יש לך דריסת רגל שם, יש לך דריסת רגל בכל מקום, בכל דבר ובכל נושא.
וכל עוד המצב של היום נמשך?
נמשיך לקרוא מאמרים (טובים וחשובים) כמו זה כאן, ולהתעצבן ולמרוט שערות מול המסך.
תקשורת אנשים. זה הכל.
דיסקין, מחוקרי המדיניות הבולטים בישראל, מסיר את הכפפות מול שופטי העליון: "הם עושים צחוק מהחוק, אני מיואש"
"הפיכה שלטונית ללא בסיס חוקי". כך מגדיר פרופ' אברהם דיסקין, חוקר בכיר בתחום מדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, את התנהלות בית-המשפט העליון. "אני עובר על כל פסקי הדין של בג"צ", אומר דיסקין בראיון ל'מידה', "ולא מצליח למצוא אפילו אחד שיש בו שיקולים משפטיים 'יבשים': החוק, העובדות ומתן דין בהתאם להם. במקום זאת, הכול מלא התחכמויות וכתיבה פתלתלה שנועדו להתרחק ככל האפשר מהחוק החָרוט. שלטון החוק הוא בראש ובראשונה החוק החרוט, ומה שבית-המשפט העליון עושה מהווה למעשה סאטירה על לשון החוק. זה היה יכול להיות מצחיק, אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו".
http://mida.org.il/2017/09/24/פרופ-אברהם-דיסקין-בגץ-מנסה-לבצע-פוטש-ח
מעניין שכל אותם אנשים שמגנים על בג"צ וטוענים שזאת תהיה טעות להגביל את כוחו מתעלמים ולא מסוגלים להסביר איך יתכן שעד תקופת אהרון ברק, לא היתה שום בעיה עם החוק במדינת ישראל וסמכויות בג"צ היו הרבה יותר מופחתות ועוד יותר, איך הם מסבירים את הדיקטטורה של בג"צ שצמחה לנו בזכות "הכול שפיט" של ברק והאם אין גבול לכוח שהם מוכנים להפקיר בידי בג"צ?
השורה התחתונה היא שאין שום בעיה לחזור לעבר, לתקופה של לפני אהרון ברק ולפני השתלטות השמאל הקיצוני על בג"צ.
.האמת הפשוטה היא שברגע שתהליך מינוי השופטים ייצא מידיהם הבלעדיות של השופטים עצמם (אלוהים אדירים, אין מדינה בעולם שזה קיים חוץ מישראל)… באותו רגע פתאום תתחילו לשמוע עמדות אחרות לגמרי מהפרקליטות, מהיועצים המשפטיים ומכל המשפטנים נושאי כליהם.
כל עוד שחורי הגלימה הם הכת השלטת וזו שקובעת את עתידם של כל המשפטנים לא תקבלו מאומה מלבד ליקוקים והתחנפויות אופורטוניסטיות.
בג"צ קובע לכנסת מה מותר ומה אסור לה לחוקק. בג"צ קובע לממשלה מה מותר ומה אסור לה לבצע. בג"צ הפך דיקטטור שליט בישראל והגיע זמן לשים סוף לדיקטטורת בג"צ מיסודו של הדיקטטור אהרון ברק שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר, כדברי פרופ' פוזנר.
בג"צ מתערב בנושאים ערכיים שלא הוסמך להם
1. המסתננים – באיזו זכות הם החליטו לבטל את דעת הבוחר?
2. קווי איזור הבטחון גדר הבטחון? נושא מדיני בטחוני.
3. נושא ההתיישבות: הורדת בתי מתיישבים יהודים לעומת שיתוק בהחלת אותו חוק על גוזלי אדמות בדואים.
4. ייהוד הגליל – פסקי דין המונעים הקמת ישובים יהודיים בגליל בשעה שכניסת יהודים לכפרים ערביים נמנעת.
5. צפצוף בגדול על המחוקק והימנעות בטכסים ממלכתיים.
ועוד ועוד פסקי דין הרחוקים מייצוג השקפת העולם של הרוב.
בג"צ הפך למוסד לעומתי לכנסת – בשעה שהוא חייב להיות כפוף לכנסת כפי שהיה עד שברק ביצע הפיכת חצר ולמצב שלפני ההפיכת בבג"צ יש לחזור במהרה.
עדיף כמו בבריטניה שכל דור ודור בוחן דמוקרטיה מהי – ומתקן בהתאם; ולגבי "מסורת", אז היהדות היא שהמציאה את הדמוקרטיה, ומכאן הביטוי "מנוי וגמור", שפשוט ספרו קולות בסנהדרין והכריעו לפי הרוב (לבית הלל היה רוב אוטומטי והם קבעו את ההלכה למעשה, למעט סוגיות בודדות שהוכרעו לפי בית שמאי – פשוט בגלל מארב פרלמנטרי שנוצר בגלל היעדרות מקרית של בית הלל, שעליה נאמר "נמנו וגמרו באותו היום")!
סמול אינה שגיאת כתיב, אלא מונח שחידש בן אליעזר (פואד) לפני כ- 15 שנה, שאז הזהיר שמא אברהם בורג ימשוך את מפלגת העבודה שמאלה מדי – מה שעלול להפוך אותה לsmall תרתי משמע!
אין לי שנאה (אלא בוז) כלפי סמולנים, שהם חושבים שהחוכמה זורחת להם מהישבן; וכי מדוע הדמוקרטיה המתגוננת כפי שאני מבין אותה, היא פחות טובה מכל גירסה אחרת (ואולי אף כזו שתוגדר ע"י דור הנכדים)?!
לדעתי סמולנים רוצים מדינת כל אזרחיה ומסתנניה (ואף מחבליה), וזאת כשלב ביניים עד להרס המדינה היהודית, אלא שהם מתעקשים לקרוא לזה דמוקרטיה.
בכל אופן זו עובדה שאין לנו חוקה (כאמור בגלל הדת ומדינה), אך אין זה פוגע כהוא זה בדמוקרטיה חלילה.
זכותנו להחזיק את מהגרי העבודה במחנות מעבר, עד אשר תגיע הזדמנות להחזירם לארץ מולדתם או לארץ שלישית; דמוקרטיה מתגוננת כבר אמרנו?
ואין לנו כפיה דתית; אפשר להינשא במקרה הכי גרוע ללא יהודיה בקפריסין, ולחיות עימה כמו גוי לכל דבר – כולל הילדים הגויים; מי מפריע?
חופש הדיבור היה רק לכאורה. מי שדעתו היתה שפלישת המערכת המשפטית לתחומי רשויות אחרות חריגה, פחד לדבר. ואולי ידע למה.
ראינו בדיעבד לאט לאט, שהמנגנון חסם מועמדות של שופטים על ידי וועדה פנימית, ללא פרוטוקול וללא שקיפות.
ועדת המינויים קיבלה רק מועמדים "מבושלים". חסימת כל משוב על המערכת המשפטית, שקולה רק להתערבותם בנושאים הזרים לחלוטין לתחומיהם.
כמו שאי אפשר שקצין בכיר קרבי, יתערב בדיני בית המשפט העליון, לא יתכן שבית המשפט יתערב בענייני מבצעים (נוהל שכן ודומיו) ללא הבנה מבצעית כלל, או לחלופין קבלת אחריות על התוצאות (אם חייל יפצע או יהרג). סמכות ללא אחריות וללא משוב על התוצאות…היא בעייתית בלשון המעטה.
רק משוב על המערכת, למשל הענקת סמכות לועדת חוק ומשפט להשעות או להדיח שופטים…יציב גדר חזקה בין הרשויות.
העיקרון המלווה את העולם בעיקר מהתקופה שלאחר המהפכה הצרפתית הוא שקיימת הבחנה והפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת והרשות השופטת.
תפקידה של הרשות המבצעת הוא ליישם בפועל את החלטות וחוקי הרשות המחוקקת.
תפקידה של הרשות השופטת הוא לפסוק עונשו של אשֵם בכפוף לחוקים שהרשות המחוקקת חוקקה וקבעה.
שופט רשאי למתוח ביקורת באם לדעתו ישנם פגמים בהליך החקיקה אך הוא אינו יכול ואינו רשאי לבטל חוקים מאחר והעם לא העניק לו את הסמכות לכך.
החוקים נתקבלו לאחר דיונים רבים בקרב אנשים שנבחרו באופן ישיר על ידי הציבור וקבלתם היתה ברוב קולות, כמקובל בכל הכרעה דמוקרטית.
אך השופט לא היה מעורב בהליך החקיקה, לא ניתנה לו סמכות חוקית לכך ובאם יש לו ספק למה התכוון המחוקק, הוא יכול לפנות ולעיין בהצעת החוק ובהסברים שצורפו להצעת החוק ואף לעיין בכל הפרוטוקולים של הישיבות במליאה ובוועדות שבהן נידונה הצעת החוק.
ולכן אין באפשרותו לקבוע כי חוק פלוני הוא חוק לא תקין או לא חוקי. אין חוק לא חוקי. ישנה החלטה שיפוטית לא חוקית במידה והיא ניתנה ללא בסיס חוקי ראוי או לפי השקפת עולמו של השופט ומצב רוחו.
בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני, בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ייעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! ולא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות, אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה.
זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית, או ערכים יהודים, כפי שאין לכלל המשפטנים ידע במדעי המדינה.
את חוסר ביסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור כדי "למנוע עריצות הרוב". זה יכול להיות נכון רק במקרים יוצאים מהכלל. המצב איננו כזה בישראל וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים, בית המשפט איננו מקור הישועה.
בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להיפך!
הכי מצחיק שהדיקטטור המשפטי אהרון ברק וחבר מרעיו, טוענים שצריך רוב מיוחד של 70 או 80 חברי כנסת לשינוי חוק יסוד.
הלו, מאחזי עיניים בעלי תואר משפטי.
בכמה קולות אושר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שברק הפכו לחוקה בפועל וגזר ממנו כשודד משפטי סמכות לביטול חוקים שחוקקה הכנסת?
רק כרבע מחברי הכנסת!
אז מהות הדמוקרטיה בעיני שופטי העליון, המכונים ע"י חסידים שוטים כמו דן מרגלית "אנשי האור", שלשינוי חוק שנחקק ע"י רבע מהכנסת נדרשים שני שליש מחברי הכנסת.
הם חושבים שאנחנו מטומטמים ולא שמים לב שהם עושים מה שעושים מהמקפצה…
ברק "האדם הנאור", שיירשם לדיראון עולם בתולדות מדינת היהודים, כאיש שדרס ברגל גסה את הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות, שלטון נבחרי העם ואמון הציבור במערכת המשפט, רוצה לשמור על זכות הכוח של שופטי העליון למנות לעליון רק חברי הפמילייה, כמו במאפיה, רק חסר האיום לגדוע את היד למי שיעז למנות מישהו עם אג'נדה שונה משל המשפחה.
רק כדי לאפשר לעליונים לממש את בקשת אדונם, יש לסלק אותם במהירות מהוועדה למינוי שופטים.
מעניין שבאופן מוזר ביותר, אין מדינה דמוקרטית אחת בעולם, שאימצה את השיטה הישראלית המהוללת למינוי שופטים בעליון, שמאפשרת לשופטי העליון להטיל וטו על מינוי יורשיהם.
באופן מוזר, במדינות חסרות מסורת דמוקרטית כמו בריטניה, בה היועץ המשפטי לממשלה הוא חבר פרלמנט ממפלגת השלטון, בארה"ב, התובע הכללי הוא שר או שרת המשפטים, שבצורה תמוהה ממונים ע"י הנשיא הנבחר שהוא רחמנה ליצן פוליטיקאי ולא ע"י "ועדת איתור" של פקידים ממונים, ואפילו שופטי ונשיא העליון ממונים ע"י הנשיא בכפוף לאישור הקונגרס. איך לא למדו דבר מגאונות ברק?
הפרת החוק הכי חמורה – בעליון.
הצביעות ו\או הטמטום ו\או העיוורון ו\או …השתלטו על ה"שופטים" המורמים מעם ומאלוהים, ובתירוצים מגוחכים שאין להם קשר לחוק ולהגיון חטפו לעצמם בכוח את השלטון במדינה ועוד מנסים לשכנע אותנו, את הילידים הנבערים, שנתייחס אליהם ברצינות.
רחמנות על מי שנזקק למערכת המשפט. יש אמנם שופטים הגונים ואסור להכליל, אך המערכת כמערכת פגומה וצריך תיקון מיידי.
השופט ברק.
האם אינך שבע ממצב החורבה אליה הבאת את בית המשפט? בימיך הוא הפך לישימון משפטי.
קודמך הותיר אחריו בג"צ מפואר ומוערך שידע את גבולות ההגיון של המותר והאסור והביא את המוסד הזה למלוא תפארתו.
אתה ברק, היית לקבלן ההריסות של המוסד המפואר אותו הותיר השופט המהולל שמגר.
ראה מה יחס הבריות לשופט שמגר ולכמה בוז ומשטמה אתה זוכה. בימיך ובימי ממשיכי דרכך הנואלת הפכת את המוסד הרם הזה לעיי חורבות.
ויהי בימי שפוט השופטים והשופט ברק הפך להיות לאדון הארץ בעזרת הסמול האנטי ציוני והפרו פלסטיני.
ויך ברק בחרבו את ממשלת ישראל אל החומש ויהפוך אותה לחוכא ואיטלולה והערבים חוגגים תחת מלכותו ומכים ביהודים ללא רחמים וללא פחד.
ודם יהודי נישפך כמים ברחובות בזמן שברק ממשיך לצבור כוח ושלטון ואנו עבדיו. כבר שנים עברו מאז נפטרנו ממנו אבל עדיין משנתו חיה וקיימת והולמת בממשלה הנתונה לחסדי הבג"צ.
ואני שואל מי הרוויח מזה חוץ מאשר שופטי ברק שהתקבלו במחיאות כפיים בשנת השבתון שלהם באוניברסיטאות אירופה מוכות הפלסטינים?
מי הרוויח מהשופט ברק?
רק הערבים הרויחו ממנו ושונאי ישראל וברק עצמו שהפך להיות למולטי מיליונר מישיבתו בעליון…
השופט ברק הוא אם כל חטאת. מאז מינויו האסוני דאג האיש לתת לאגו הנפוח שלו לשלוט על כל פעולותיו ובכך חיסל את אמון הציבור בבית המשפט העליון שנמשך עד עצם ימים אלה.
האיש לא הבין את מקומו במערכת והפך לא רק לשופט אלא גם למחוקק, דבר שלא קיים בשום מדינה דמוקרטית.
הוא ביטל חוקים שהרשות המחוקקת קבעה וכל זה ע"פ דעותיו הליברליות השמאלניות עד למיאוס.
ככל שחולף הזמן מתברר גודל הנזק. ככל שעובר הזמן מתברר לצערי שהנזק שנגרם למדינה הוא אדיר.
האמת ובמיוחד האמת ההיסטורית מתגלית בעבור הזמן. שום רטוריקה לא תשנה את האמת.
שני ספריו האחרונים של המשפטן המלומד פרופ' פרידמן, מוכיחים עד כמה ה"מהפכה" הזו הלכה רחוק ולא היתה הכרחית כלל.
אין לנו מנגנון, כמו בארה"ב לשימוע פומבי למועמד לשפיטה בטרם מינויו.
הטענה של הגילדה היא, שאם לא ייבחר, זה יבייש את המועמד ומעדיפים בחירת מועמד לא מתאים.
אהרון ברק יצר מכונת תנועה נצחית או מכונת תנועה מתמדת (פרפטום מובילה מלטינית: Perpetuum Mobile), שבה מערכת השמאל הפוליטית שולטת במדינה גם כשהשלטון נמצא בימין. מערכת המנוגדת לשלטון הדמוקרטי הנמצא בידי העם, שמתבטא בבחירות דמוקרטיות. כבר כ-40 שנה השמאל לא שולט בכנסת אך ממשיך לשלוט במדינה דרך בג"צ שפוסל חוקים של הכנסת.
הפכנו למדינת עולם שלישי מושחתת מכל הבחינות, עם מערכות צדק נפרדות לשווים יותר, שווים פחות ושווים לתחת. הפגיעה במורל העם בהתאם!
ברק חיסל למעשה את הפרלמנט הישראלי ע"י כך שהוא וממשיכיו מבטלים את חוקי הכנסת. התוצאה היא חיסול הפרלמנט הישראלי.
במתכונתו הנוכחית הוא כבר סכנה לדמוקרטיה אבל על בג"צ אסור לוותר. כל בקשתנו שתוחזר המתכונת שמלפני שודד הים והדיקטטור, ניצול השואה אהרן ברק שגנב בעורמה את השלטון, על מנת לשמר את אג'נדת השמאל כולה.
זה מה שבג"צ עושה.
משמר את שלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת באמצעות פסיקות מקוממות והזויות שהעם לא מקבל כלל. אנחנו רוצים איזון בין הרשויות וכל הקשקשת של השמאל הטרול ומקהלת התקשורת המטורללת, זה בשביל שיישמר להם הכוח הלא מרוסן והגנוב שבג"צ חומס מהעם ללא בחירות. די זה נמאס. עד כאן!
כל עוד בג״צ מתקיים במתכונת החצופה גונבת השלטון הנוכחית, תשכחו משלטון נבחרי עם ימניים. זה לא אפשרי לשלוט. כל עוד בג״צ שולט ממשלה נבחרת אינה יכולה לשלוט וזה כלל אינו בר ביצוע.
יש לחסל את בג״צ במתכונתו המסוכנת הנוכחית שהיא בלתי נסבלת לחלוטין ובלתי מוסכמת על הציבור ורק אז ישוב השלטון לעם ולנבחריו ורק אז תתחיל הדמוקרטיה בישראל ורק אז יהיה לנו סוף סוף שלטון ימני, לאומי, יהודי אמיתי. בג״צ הוא שלטון השמאל, האיחוד האירופי ושונאי ישראל. די עם הפארסה הרמאית הזו כאילו שמדובר על בית משפט. זה לא!!!
ממש מפחיד להביט בה באסתר חיות. מזכיר את המילים בשיר: כמה רוע רוע רוע – אפשר לבלוע לוע לוע לוע!!! אסתר חיות פסקה בפסק דין עדאלה בענין איחוד משפחות, בעד עמדות הפלשתינים, כאשר קבעה שיש לאשר לפלשתינים לקבל אזרחות מכוח נישואין בישראל – דבר שעלול לחסל את המדינה היהודית. אני ממש מודאג אם זאת השופטת שתהיה נשיאת העליון ב- 2017. נמאס כבר משופטים שמאלנים קיצונים בעליון – חייבים לעשות שינוי בועדה לבחירת שופטים.
זו דמוקרטיה כמו ביוון הסנטורים שהפכו לשופטי על ולאחר מיכן לאלים עבודה זרה לשמה שכרון כוח שמעביר אדם על דעתו זו הדמוקרטיה נבחרי העם שבחרו את עצמם וחבריהם כמו ביוון העתיקה
אלה אותן דרכי פעולה של בני האדם.
כוח שמוחזק על ידי פעולות אלימות ומפחידות!
בג"צ זה מוסד מפחיד ממש ויחד איתו כל זרועות התמנון שלו. הפרקליטות, צמרת המשטרה וכל השאר.
מאפיה מהסוג הכי מסוכן!