זהות הנשיאה לא תשנה את התרבות החולה והקיבעון האינטלקטואלי שפשה באוניברסיטאות העלית
השנה החדשה בת ימים ספורים בלבד אך כבר הביאה עמה סיום מפתיע למחלוקת מאשתקד, כאשר נשיאת הרווארד קלודין גיי התפטרה מתפקידה לאחר עדות אומללה בקונגרס בסוגיית האנטישמיות בקמפוס. שערוריה זו הובילה לחקירה לגבי הרקע האקדמי של גיי אשר שחשפה מספר דוגמאות מהממות לגנבה ספרותית, שהכתימו את היסטוריית הפרסומים המצומצמת בין כה של הנשיאה לשעבר.
היה זה סיום עגום עבור הנשיאה השחורה הראשונה של מוסד מפואר שכזה, סיום שכל המעורבים בו החל מגיי, דרך הנהלת האוניברסיטה וסגל המרצים ועד לנציגי הסטודנטים, אשמים במידה שווה. ההתפטרות הייתה כמובן מחויבת המציאות, אך היא בוודאי לא עומדת לפתור את המשבר בפניו עומדות אוניברסיטאות העלית באמריקה.
נכון להיום, לא ניתן להתכחש לחומרת החשדות העומדים נגד גיי. לאורך כל הקריירה האקדמית שלה, החל מימיה כסטודנטית, קלודין גיי נהגה לגנוב טקסטים של אחרים כמעט בכל מאמר שפרסמה. לא תהיה זו הגזמה לומר כי גיי התגלתה, בזכות עבודה נחושה של כתבים שונים, כחוקרת מזויפתף כזו שגם גוף העבודה הקטן והלא משמעותי שהציגה נגנב מאחרים בדפוס של התעלמות מכל עקרון מחקרי בסיסי.
נראה שגיי נמצאת בעסקי ההשכלה הגבוהה מסיבה אחרת לגמרי, וגרוע מכך – גם עמיתיה הכירו בעובדה והתגאו בה. למרות שהחזיקה במאזן פרסומים ומחקר זניח, ועוד בטרם נחשף כי גם המעט שפרסמה היה נגוע בגניבה, היא זכתה לקידום מהיר וקביעות בתפקידים בכירים בפקולטה לאומנות עד שהגיעה לכס הנשיאות. ניתן לשער כעת כי כל זה לא קרה בשל תרומתה המבריקה לקידום המדע והמחקר.
אך ההאשמות בגניבה ספרותית הן רק החבל עליו המוניטין של גיי נתלה לייבוש פומבי באור השמש; הן לא מה ששם קץ לכהונתה הקצרה בראשות הרווארד. החיטוט בקורות החיים האקדמיים שלה (שהתבררו כקלושים בפני עצמם) החל רק לאחר העדות הדוחה שסיפקה בקונגרס בראשית דצמבר, אז פרצה לבמה הלאומית כאשר יחד עם עמיתותיה ניסתה להתחמק מתשובה לשאלה האם קריאות לרצח יהודים מהוות הפרת המדיניות בקמפוס. האדישות והקרירות המצמררת בהן התנהלו במהלך העדות עלו כבר לשתיים מהן במשרתן.
https://twitter.com/RepStefanik/status/1732089534345601317?s=20
יחד עם זאת חשוב להבין כי שינוי בזהות הנשיאה לא ישנה את התרבות החולה באוניברסיטה ואת הקיבעון האינטלקטואלי שפשה במקומות כמו הרווארד או פנסילבניה. בכל הנוגע לתרבות האקדמית שתודלקה בחלקה בידי רעיונות פרוגרסיביים והנהלות שהשתעבדו להם, הדג מסריח מהגוף ולא רק מהראש.
מלאכת התיקון של הטירוף בקמפוסים תדרוש רפורמות מבניות נרחבות החל מן השורש ועד הצמרת, ולא רק שינוי קוסמטי בהנהגה. התפטרותה של גיי לא תשנה את העובדה לפיה בכל אשר תפנה באקדמיה אפשר למצוא עוד מאות קלודין גיי, חוקרים אשר הרוויחו בדיוק מאותם רעיונות פרוגרסיביים שהשתלטו על האוניברסיטאות.
במשך שבועות, הנהלת הרווארד עמדה לצד הנשיאה ואף ביצעה חקירה שטחית שזיכתה אותה כביכול מ"כמה מקרים של ציטוט שגוי", תוך שהיא מתעלמת מעשרות דוגמאות אחרות של פלגיאט אפשרי אותן הדגישו חוקרים אחרים.
במכתב ההתפטרות שפרסמה, גיי לא הביעה שום חרטה או אפילו ניסיון להתייחס להאשמות ספציפיות נגדה. היא רמזה כי החליטה להתפטר לא בשל חטאים אקדמיים שביצעה, וידוי שהיה הופך משרת הוראה עתידית לבלתי אפשרית. גיי רק המשיכה לגרוס כי היא "מוטרדת מהטלת ספק במחויבותי לעמוד בפני שנאה ולדרוש סטנדרטים אקדמיים – שני ערכי יסוד בסייסים במהותי – וחוששת לספוג מתקפות אישיות ואיומים המתודלקים בידי משטמה גזעית".
ואולי זה מובן. לעתים רחוקות אנו מגלים קור רוח מול השפלה פומבית ואישית. אך למרות זאת, גיי תמשיך להיות חלק מהסגל בהרווארד, והרווארד מצדה תמשיך להיות חולה וחסרת יכולת להתמודד מול האנטישמיות הגואה בקרבה, כמעט כמו כל מוסדות העלית באמריקה. המאבק על החזרת השפיות להשכלה הגבוהה ימשך.
גרסה מלאה של הטור התפרסמה באתר נשיונל רוויו
