בעוד שמנהיגים ימניים בעולם מעריצים את ישראל ורואים בה מודל לחיקוי, מנהיגים מהשמאל מפגינים גישה אנטי ישראלית
"מה שמתרחש ברצועת עזה הוא לא מלחמה אלא רצח עם", כך טען לאחרונה בקולו נשיא ברזיל לואיז אינסיו "לולה" דה סילבה. לפי הנשיא הברזילאי, מלחמת "חרבות ברזל" היא לא פחות מהמקבילה בת-זמננו לפתרון הסופי שהוציאו לפועל הנאצים ברחבי אירופה. התבטאויות שערורייתיות אלו מצטרפות לשורה שלמה של צעדים ואמירות אנטי-ישראליות אחרות של סילבה מן העבר- החל מעלייה לקברו של יאסר ערפאת, דרך גינוי גדר ההפרדה הישראלית וכלה בניסיונות התקרבות לאיראן.
הקו האנטי-ישראלי של סילבה עומד בניגוד חד לעמדה הפרו-ישראלית שהפגין קודמו בתפקיד- ז'איר בולסנרו. בולסנרו הוא מעריץ מושבע של ישראל, בדומה לנשיא הארגנטינאי החדש חאבייר מיליי. האם זוהי יד המקרה או שמא יש קשר שאינו מקרי בין תמיכה במדינת ישראל ובין שייכות לשמאל או לימין? שלא כסילבה, הן בולסנרו והן מיליי רואים בישראל מדינה ייחודית בעלת ייעוד היסטורי. בעיניהם, ישראל היא חוד החלוץ והשורש ההיסטורי של הציביליזציה המערבית המבוססת על התנ"ך.
אמנם, לא כל מי שמחזיק בהשקפת עולם שמאלנית עוין את מדינת ישראל. כך למשל, קל להצביע על דמוקרטים בכירים בארצות הברית שתומכים בישראל בצורה מוצקה (בין אם זו הילארי קלינטון, הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן או הסנאטור ג'ון פטרמן) או על קנצלר גרמניה אולאף שולץ שעומד בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. כמו כן, אין להכחיש שבמחוזות הקיצוניים של הימין בעולם התמיכה בישראל צונחת במהרה, אם מסיבות של אנטישמיות ישנה ונאציזם או מסיבות של בדלנות.
ואולם תהיה זו טעות חמורה לבלבל בין היוצאים המובהקים מהכלל והכלל. אכן, הדמוקרטים בארה"ב תומכים בישראל- אך תמיכתם מסויגת הרבה יותר מהתמיכה הרפובליקנית והשמרנית בנו. בארה"ב, המלחמה בעזה הולידה הפגנות אנטי-ישראליות רבות אך ורק מן הצד השמאלי של המפה. אמריקאים ימנים לא יצאו להפגין נגד ישראל. כמו כן, פרוגרסיבים צעירים בארה"ב מזדהים עם ישראל בצורה פחותה בהרבה ממקביליהם השמרנים- מגמה שעתידה להתחזק עוד בעתיד. גם באירופה, הסיפור הגרמני הוא ייחודי למדי מסיבות היסטוריות מובנות. די להזכיר את העמדה האנטי-ישראלית של מפלגת הלייבור הבריטית או את העויינות הגלויה שמפגין ראש ממשלת ספרד הסוציאליסט פדרו סנצ'ס כדי להיווכח בכך, ולהשוות אותה לתמיכה האדירה בישראל שמפגין חירט וילדרס ההולנדי או ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן.
אין זה מקרה אפוא שהעמדות השמאלניות של סילבה (ושל מנהיגי שמאל אחרים) הולכות יד ביד עם קו אנטי ציוני, בעוד שהשקפת העולם הימנית של בולסנרו ומיילי ואחרים מסוגם מתיישבת בצורה טבעית עם תמיכה בלתי מתפשרת בישראל. שתי סיבות מרכזיות יכולות להסביר את ההלימה שבין השקפת עולם שמאלנית לאיבה לישראל ובין אימוץ עמדות ימין לתמיכה בה:
היחס המסויג של השמאל כלפי הציונות הוא פועל יוצא של הפרדיגמה האנטי-קולוניאליסטית שכבשה את המחנה. השמאל העולמי נפטר אולי מדוגמות מרקסיסטיות מעמדיות-כלכליות, אך זאת רק בכדי לאמץ מסגרת חלופית שהינה שטחית לא פחות המחלקת את העולם למדכאים ומדוכאים, כובשים ונכבשים, קולוניאליסטים וילידים. בהשקפת העולם בינארית שכזו, הפלסטינים נתפסים כקורבנות האולטימטיביים ואילו היהודים כשריד האחרון של האימפריאליזם המערבי. השמאל מחזיק בתפיסת עולם "משחררת" לפיה זה נכון וצודק שעמי העולם השלישי יסירו מעל גבם את עול הדיכוי של עמי העולם הראשון. בהתאם לכך, להשקפתם המפעל הציוני הוא אינו אלא מפעל קולוניאליסטי שיש לעוצרו ולהגבילו- אם לא למעלה מכך. היהודים שהיו הקורבנות של פעם הם הקלגסים של ההווה.
לעומת זאת, היחס האוהד של הימין כלפי הציונות הוא פועל יוצא של פרדיגמה אחרת, אותה נכנה כפרדיגמה המקראית שמושלת בכיפה של מחנה זה. שלושה דברים מרכזיים מאפיינים כיום את הימין בארצות השונות, בין אם בהודו, הונגריה, ארצות הברית או ארגנטינה. הראשון הוא לאומיות מופגנת. בעוד שהשמאל מדגיש מעמדות כלכליים או זהויות מגדריות, הימין חושב ותופס את עצמו מבעד לפרספקטיבה לאומית. המאפיין השני הוא מתן חשיבות רבה לדת היהודו-נוצרית. בעוד שהשמאל מבקש לנוע למציאות פוסט-דתית שכן הוא רואה בדת מכשיר לדיכוי ושליטה, הימין הוא ברובו הגדול דתי והוא מקשר בין לאומיותו לדתיותו. שלישית, הימין מאופיין בדבקות עיקשת במסורות היסטוריות עממיות, דתיות ולאומיות. לאומיות, דת ומסורת- אלה הן המאפיינים המרכזיים של הפרדיגמה המקראית שבה מחזיק הימין.
העם היהודי, שיבת ציון ומדינת ישראל הם הגילום החי של אותה פרדיגמה מקראית. מדינת ישראל היא מדינת לאום מובחנת בעלת רמות גבוהות של דתיות בה קיים ציבור גדול השומר על מסורות בנות אלפי שנים. וזוהי מדינה שנלחמת באויבים המבקשים לכלותה, בשכונה חסרת רחמים וכל זאת תוך כדי שהיא משגשגת בצורה יוצאת דופן מבחינה כלכלית. כמדינה שהיא במידה רבה השמרנית בעולם, מדינת ישראל היא מושא להערצה עבור ימנים רבים ברחבי העולם כשם שהיא גילומו של העולם הישן שיש להרוס בעיני מי שרואים עצמם פרוגרסיביים נלהבים.
ככל שמלחמת התרבות המתנהלת במערב ובשאר העולם תמשיך ותתעצם, כך התמיכה והעויינות כלפי ישראל תהפוך לקוטבית יותר. אל לנו לעצום את עינינו לנוכח המגמה הזו שאינה בשליטתנו. על מדינת ישראל לחתור לשיתוף פעולה המבוסס על כבוד הדדי עם כל מדינות העולם ועם כל מחנה פוליטי, אך עליה להתכונן לכך שממשלות ימניות יעמדו לצידה ואילו ממשלים שמאלנים יתייצבו לצד אויבנו וזאת, כפי שראינו, שלא במקרה.
כבר מזמן השמאל בעולם לא תומך בישראל וגם כאן רובו הגדול הפך כבר לפני לא מעט זמן להיות במקרה הטוב א-לאומי או פוסט-לאומי וראו לדוגמא ממש אחרונה את התוצאות המבישות אתמול של ההצבעה להדחת עופר כסיף.
מדויק.
השמאל נטש את כל היסודות שמהם בנויים האדם והחברה.
את הזהות,הלאומיות,השייכות הדתית,האלוהות,המסורת,העבר,הייחודיות,למען אידיאל דמיוני שלא קיים במציאות,אלא דווקא קיים בדברים אלו שנטש.לכן,הם מאבדים את עצמם לדעת! תרתי משמע
ישראל המדינה הכי שמרנית בעולם? קביעה הזויה. אגב, חלק לא קטן מהימין אתאיסטים (חירט ווילדרס, למשל). ישראל נתמכה ע"י השמאל, גם הקיצוני, עד שעברנו לצד האמריקאי במלחמה הקרה בסוף שנות ה-60 בעקבות בגידת בת בריתנו הצרפתית שאילצה אותנו לחפש ספקי נשק אחרים. בזמנו ראינו שהשמאל הקיצוני התפוצץ ואף היה מעורב בפיגועי טרור נגדנו כדוגמת הפיגוע של ארגון הטרור המרקסיסטי "הצבא האדום היפני" (שהתאמן עם אש"ף), אבל השמאל המיינסטרימי המשיך לתמוך בישראל. אלא שבעשורים שחלפו מאז השמאל הקיצוני השלים את השתלטותו על האקדמיה ומשם שלח גרורותיו לתקשורת, לתרבות ולממשל.
מומלץ לבדוק גם את הדמיון המרשים בין התעמולה האנטי-ישראלית של השמאל לבין התעמולה הסובייטית. לשמאל העאלק "אנטי-אימפריאליסטי" מעולם לא היתה שום בעיה עם האימפריאליזם הסובייטי או האימפריאליזם הערבי-מוסלמי (שהוא האימפריאליזם היחיד במזה"ת). הבעיה שלהם היא עם התפשטות הקפיטליזם, עם ההצלחה וההשפעה של ארה"ב. זה ה"אימפריאליזם" שהם רוצים לעצור באמצעות האידיוטים השימושיים שהם מייצרים באקדמיה. השמאל הקיצוני לא החליף את מטרתו, אלא רק את האסטרטגיה שלו. מה שאנחנו חוזים בו זה התממשות הבלופרינט למהפכה זוחלת שהגה הניאו-מארקסיסט אנטוניו גראמשי. מי שלא קרא את גראמשי מגשש באפלה ולא יכול להבין את המציאות של ימינו. למשל, איך זה שלהט"בים ופמיניסטיות מתאחדים עם המוסלמים שהם הכי דכאנים כלפי שתי הקבוצות.
וכמובן אי אפשר להתעלם מהתרומות שמקבלות הפקולטות ללימודי המזה"ת ממדינות הנפט בתמורה להתאמת "חומר הלימודים" לנראטיב המוסלמי.
תשובה לשאלה …. תקראו ב"הארץ"
דברים חשובים ונכונים.
ישנה רק שגיאה עובדתית אחת: הפרשנות השמאלנית לאנטי-קולוניאליזם אינה תחליף למרקסיזם אלא הרחבה שלו.
שני הצדדים מסכימים שהרעיון של שליטה בעם אחר הוא פסול(אם כי יש שיטענו שלפעמים זה רע הכרחי) אך השמאל הקרין מהתפיסה הבינארית של מרקס שרואה הכול בעדשת המעמדות לעמים שלמים. כלומר בעיני השמאל יש גם מעמדות בין עמים שונים(עמים חזקים וחלשים).
בדומה השמאל משליך את החלוקה הבינארית לכל שתי קבוצות שהוא מצליח להגדיר(בעיקר אם ההגדרה הזו אינה עניין של בחירה): גברים ונשים, סטרייטים וגאים(הו, האירוניה), צבעי עור, מוצאים וכו׳.
ויחד עם זה, כמו שאתה יודע, הדבר אינו חף מצביעות כאשר למשל שמאלנים – עם מעטים יוצאים מהכלל – מטיפים להיכנע לסנקציות דרקוניות ושרירותיות שחלק מהגופים הפיננסיים *שבתוך מדינת ישראל* הוציאו לפועל כלפי מתישבים יהודים רק כי כך רוצים כוחות הגמוניים בעולם המוכרים זה מכבר כמו ארה"ב או בריטניה. אז סה"כ השמאל מחנה שמרני הדוגל בסדרי עולם ישנים במהותם וכמו בדוגמא הזו אף דוגל בעריצות רוב – במקרה זה אותם כוחות הגמוניים
לא מדוייק, השמאל מקדש את העקרון שכתבתי באופן עקבי וכחלק מקידוש החלוקה הבינארית ועריצות החלשים השמאל מקדש את כל האמצעים.
בין השאר זה כולל העלאת הגמוניות המחויבות לאג׳נדה לפני מחויבותם לרוב(ובמידת האפשר גם לא תלויות ברצון הרוב) וקידום רצונותיהם. אבל אל תטעה-אותם ראשי מדינות אינם האדונים אלא עבדים של האג׳נדה. העריצים האמיתיים הם אלה שמצליחים להתחבא תחת המעטה של חולשה.
דברים אחרים שמקודשים הם (רשימה חלקית) חוסר עקביות, מוסר כפול ושיתוף פעולה גם עם אויבים שנתפסים כמיעוט מוחלש אחר.
למה השמאל העולמי לא תומך בישראל????😏😆
כי,, השמאל כאן הוא אחד האוויבים שלנו מבית!!הוא הוא הטרעלה המשמיצה מבית!!!
השמלאנים מאז ומתמיד היו צבועים ופעלו לפי אינטרסים מקומיים ריגעיים.
האם יש יותר 'דת ומסורות' מהאיסלאם והג'יאהד ?
גם מסורות ודת , רק 'מסורת' של רצח, אלימות והרס…. הפרוגרסיבים כל כך עיוורים שהם עלולים להפיל את הציווליזציה המערבית.
שכחת את השמאל הישראלי, שמאז 1977 מסתובב בחוזות השמאל בעולם ומקושש תמיכה להפלת הימין בישראל ולהשחרת פני מדינת ישראל הנשלטת (לכאורה) בידי הימין הדתי-משיחיסטי (בעיניהם).
הערבים ,ברשעותם ממשיכים לשקר,וככל שהשקרים שלהם. גדולים יותר ,ככה יש להם יותר מאמינים.
אבל
הערבים ימשיכו לשקר וימשיכו להיות אנאלפביתים והיהודים. ימשיכו לשגשג ולהמציא המצאות לקידום ,האנושות.
השמאל העולמי שרוי במהפכה מטופשת – המהפכה הפרוגרסיבית. וכמו כל תנועה מהפכנית גם המנהיגים הפרוגרסיביים מאמצים את האנטישמיות המשמשת אותם כשמן בגלגלי המהפכה. (דם היהודים ישמש כשמן לגלגלי המהפכה) . זה לא מסובך להבנה ולא צריך להרחיק.
ככלל, הימין השמרני תומך בישראל, אך לא כך הימין הקיצוני הנאצי-פאשיסטי שנפגש באנטישמיות ובאנטי-ישראליות שלו עם הסמאל הקיצוני. ניאו-נאצים בארה"ב או בגרמניה מסיתים בדומה לסמאל הקיצוני נגד היהודים וישראל. די להציץ בפרסומי הסתה שלהם כמו ה'דיילי סטורמר' בארה"ב או בפרסומים של אירגונים נאו-נאציים בגרמניה כגון 'מפלגת הדרך השלישית' (רמז לרייך ה-3) התוקפים את 'היישות הציונית ישראל' שלא נלחמת בחמאס, אלא 'מבצעת ענישה קולקטיבית של כל תושבי רצועת עזה'. בשוליים הקיצוניים אנחנו מוצאים יסודות כאלה גם במפלגות ובאירגוני הימין השמרני 'העמוק' שלמרות התנגדותם לאיסלאם ולמהגרים המוסלמים, מתוך האנטישמיות שלהם נוטים כמו הסמאלנים לטובת 'העניין הפילסטיני'.