סבב המינויים המסתמן מלמד שצה"ל טרם התגבר על הקיבעון המחשבתי שפשה בשורותיו.
בשבוע האחרון התקיים טקס צנוע בקריה. ראש מחלקת הדין הבינלאומי (רמ"ח דבל"א) בפרקליטות הצבאית קיבל דרגה ייצוגית של תא"ל. ההחלטה התקבלה על ידי הרמטכ"ל. מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית היא הגוף שמאשר בימים אלו כל תקיפה וכל פעולה של צה"ל מרצועת עזה ועד לבנון, דרך פיקוד המרכז. קראתם נכון, אין פעולה של צה"ל שלא עוברת אישור של צבא הפרקליטים של הפרקליטות הצבאית. החמאס, מסתבר, לא היה מורתע, אבל צה"ל היה ועדיין מורתע. הוא מורתע מצבא היועמ"שים, מבג"ץ ומהאג.
לאחר האסון בעוטף עזה האווירה הייתה קשה, אבל הייתה גם רוח אחרת. היה ברור שעכשיו עושים כל מה שצריך, בלי חשבון. היה ברור שההתנהלות של צה"ל במשך השנים האחרונות שחישקה את הלוחמים בכבלים משפטיים חייבת להשתנות. אף אחד לא ביקש להתיר את הרסן לחלוטין, אבל היה ברור שהגישה המחמירה שצה"ל החיל על עצמו והנוכחות הגדולה מידי של צבא היועמ"שים חייבים להיפסק.
זה לא קרה. המקום של הפרקליטים לא רק שלא הצטמצם למינימום ההכרחי, אלא גדל והפך הרבה יותר דומיננטי. העלאת המעמד של רמ"ח דבל"א ע"י הרמטכ"ל היא העדות לכך.
בשדה הקרב המשפטי יותר נוח להסתתר מאחורי חוות הדעת של היועמ"שים מאשר לקחת את האחריות על ההחלטה בעצמך. כך גדל צבא המשפטנים בצה"ל ובכלל. וכך גם סורסו צה"ל ומדינת ישראל כולה. זה אחד המרכיבים שהביאו אותנו לאסון השבעה באוקטובר.
הבעיה עם התקשורת
שדה הקרב השני בזירת המרחב הציבורי הוא שדה הקרב התקשורתי. בכירי הצבא מנהלים אינטראקציה קבועה עם אנשי תקשורת. מספיק רק לראות כיצד הכתבים הצבאיים מדקלמים כל הודעה של דובר צה"ל.
כך אותרגו אלופים ורבי אלופים לאורך השנים מכל ביקורת אפשרית. כך התקשורת מעלה בתפקידה והרדימה את הציבור הישראלי כולו וכך הגענו לאסון ה-07.10.2023. אבל גם בגזרה הזו דבר לא השתנה. כתוצאה ממערכת היחסים שבין בכירי מערכות הביטחון לבין התקשורת, גם היום אסור להעלות ביקורת כלשהי על הדרג הפיקודי הבכיר של צה"ל, גם במקום בו הוא ממשיך להיות כושל. ההסתתרות מאחורי המחסות התקשורתיים ממשיכה להיות אפקטיבית.
מועדון סגור
שדה הקרב השלישי עימו מתמודדת הקצונה הבכירה בצה"ל הוא שדה הקרב החברתי. אמור מהי הסביבה החברתית של האדם ואומר לך מהי מערכת הלחצים המרכזית שמשפיעה עליו. כאשר שומעים את הרוב המוחלט של הגנרלים לשעבר, ניתן להבין מהי הסביבה החברתית שבה הם חיים ומהי מערכת הלחצים האמיתית שהפיקוד הבכיר של צה"ל מצוי בה. צריך פשוט להקשיב להם ולשמוע את השיבוט התפיסתי מעורב ביוהרה וזלזול כלפי רוב מוחלט של החברה הישראלית.
כאשר יש דוגמטיות מחשבתית, תפיסת עולם משובטת, עם חוסר פתיחות כלפי תפיסות עולם אחרות או גישות שונות, אין פלא שלא רואים את מה שנמצא ממש לפני העיניים. ככה הגענו לאסון של השביעי באוקטובר. המטה הכללי בעשרות השנים האחרונות הוא גוף מנוון מחשבתית. אין מספיק קולות בתוך המערכת שיכולים לאתגר את מה שנאמר ומוצג בפורום מטכ"ל.
חשבנו שמשהו ישתנה אחרי האסון שפקד אותנו. אבל במהות, כלום לא השתנה. ברמה הטקטית צה"ל תמיד ידע לעבוד מצוין. גם בסבבים הקודמים צה"ל הגיע להישגים יפים. נכון, הפעם צה"ל פועל בעוצמה גדולה יותר ובהיקפים גדולים יותר, אבל משהו בתפיסה של הדרג הפקידותי הביטחוני הבכיר לא השתנה. אסטרטגית הוא לא החליף דיסקט.
דוגמא בולטת לכך היא ההתנהלות בשטחי יו"ש. שם הגישה לא השתנתה. נכון, תחת המלחמה בדרום ועם כוחות מילואים משמעותיים, מבצעים הרבה יותר פעולות ואפילו פעולות בעוצמה שלא הייתה בעבר, אבל הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד מתקשים עדיין להבחין בין אחים לאויבים. הם עדיין בעידן של הכלה ושל ניתוחים מופרכים על הטרור הערבי שאין להם אחיזה במציאות. הם כל פעם מופתעים מחדש. כך גם השב"כ.
חשבנו שמשהו השתנה אצל הפקידות הביטחונית הבכירה שלנו אחרי הכשל הקולוסאלי שלהם. עם הזמן אנחנו מבינים שלא. יתרה מכך, ההתעקשות של הרמטכ"ל וראש השב"כ לבצע סבב מינויים שייקבע את הפקידות הביטחונית הבכירה העתידית של מדינת ישראל דווקא עכשיו, תוך כדי המלחמה, לא רק מוכיחה שלא רק שהם לא למדו לקח, אלא שהם גם מנסים להמשיך ולמנוע גיוון מחשבתי במערכות הביטחוניות שלנו ולמנוע כניסת גישות שונות לחדרי מקבלי ההחלטות. ראשי מערכות הביטחון, כמו קודמיהם, יודעים שכדי להמשיך ולחסות תחת ההגנה החברתית שהם נהנים ממנה, הם חייבים להמשיך את המסורת ולבצר את האחיזה במערכות על ידי הסביבה החברתית אליה הם שייכים.
נבחרי הציבור שלנו במלכוד. חלקם, כמו גנץ, אייזנקוט וגלנט הם בשר מבשרה של הפקידות הביטחונית. הם לא יכולים להביא לבשורה, כי הם חלק מהשיטה והגישה שהביאה לאסון ולקריסת המערכות. הם עמוק בתוך המחסות החברתיים, התקשורתיים והמשפטיים. חלקו האחר של הממשלה מורתע. הם חוששים מניסיון לשינוי וגיוון של המערכות שאולי ישיבו לחיינו את המחאה והפילוג שקדמו לפרוץ המלחמה. הם חוששים, ובצדק מסוים, שגורמים קיצוניים עלולים לדרדר שוב את ישראל למאבק פנימי, בסיוע מתקפות תקשורתיות חסרות רחמים של מגיני הקונספציה בתקשורת, תוך עידוד של לפיד ובהסכמה של שתיקה של גנץ ואייזנקוט.
מדינת ישראל כולה והמערכות הביטחוניות שלנו חייבות איזון וגיוון. נישולן של קבוצות שלמות מתפקידי המפתח איננו רק פגיעה באפקטיביות של הגופים הללו בשל ניוון המחשבה, זהו נישול של עם ישראל מנוכחות במוקדי ההשפעה. עוד לפני המלחמה ראשי מערכות הביטחון שלנו לא ייצגו את רוב העם, היום הקבוצה החברתית ממנה הם מגיעים מהווה ממש שוליים של החברה הישראלית.
מה עלינו לעשות
אומץ לב בקרב זו מעלה גדולה מאוד. אני בטוח שכל המפקדים בצה"ל ניחנים באומץ הלב הזה. להיות עם אומץ לב אל מול המערכות בשדה הקרב התקשורתי, המשפטי והציבורי, זה אומץ לב מסוג אחר. כמו שבשדה הקרב יותר נוח להתחבא מאחורי מחסות, גם בשדה הקרב של לקיחת האחריות יותר קל להתחבא מאחורי מחסות- משפטיים, תקשורתיים וחברתיים. זה מה שהפיקוד הבכיר של צה"ל עושה.
הפקידות הביטחונית הבכירה שלנו נעדרת את אומץ הלב הנדרש כדי להביא את מדינת ישראל לביטחון שלו היא זקוקה. ראשי המערכות עדיין מסתתרים מאחורי המחסות המשפטיים, התקשורתיים והחברתיים שלהם. הם לא מסוגלים ואולי גם לא רוצים לבצע את השינוי הנדרש. הם וסביבתם הובילו גישה ביטחונית שהביאה אותנו לקריסה. והם לא מסוגלים לשנות כיוון באופן מהותי. כפי שנוכחנו להבין, גם מנבחרי הציבור לא תבוא הישועה.
נשארנו אנחנו, העם. עלינו נשארה המשימה לתבוע את השינוי המתבקש. עלינו לתבוע זאת מנבחרי הציבור ועלינו לתת להם את הגב כאשר התקשורת והשמאל הקיצוני ינסו לסכל את המהלך באגרסיביות, כפי שעשו בעבר. אם לא נתבע זאת מנבחרי הציבור ולא נגן עליהם כאשר יותקפו, לא נוכל לבוא בטענות לאף אחד. אם לא ניקח אחריות ונתבע את השינוי, המערכות ימשיכו להיות חד גוניות ובלתי מאוזנות. תהליך חשיבה אמיתי והפקת לקחים עמוקה ורחבה לא יהיו כאן. מה שהיה הוא שיהיה והאסון הבא הוא רק שאלה של זמן. לא חשבנו לפתוח את העניין במהלך מלחמה, אבל אם הרמטכ"ל וראש השב"כ פתחו את עניין המינויים תוך כדי הקרבות, אז גם לעם יש מה לומר.
כמו הרבה נושאים ביזיוניים אחרים, גם העלאת התקן לראש דבל"א מקורה בקדנציה ההרסנית של של הרב עלוב הקודם אביב כוכבי.
הנל החליט על דעת עצמו להעלות את את דרגת התקן של הפצ"ר הקודם מתת עלוב לעלוב.
בדיוק כפי שהכוכב הנופל הזה הסיט 2 מיליארד שח מתקציב ההצטיידות של צהל לטובת תוספת פנסיונית בניגוד לכל נוהל או דין תוך הפרת אמונים בוטה כלפי לוחמי צהל והציבור הישראלי.
הפרת אמונים שבקלות יכולה להיתרגם לעוד כמה וכמה סעיפי מרמה/גניבה בחוק השיפוט הצבאי או בסדר הדין הפלילי.
קונספיריטורים אולי יאמרו שהוא דאג לעצמו ל"גיבוי מראש" או שיעלו את מקום עבודתה של אשתו של מיסטר כוכבי( פרקליטות מחוז צפון) ואפילו יציינו שהפצ"ר הקודם מיסטר שרון אפק, מונה עם פרישתו מצה"ל לסגן היועמשיט.
וכאשר כל כך הרבה שפים דמיקולו בוחשים בסיר….
אין מה להתפלא על כך שהסועדים לקו בהרעלה קשה😆
לסיכום:
הגיע הזמן להשליט את רצון הרוב במדינה על
מדינת צהל והחונטא שבראשו.
לחילופין, שצהל ימצא לעצמו מדינה אחרת שמתאימה לאג'נדות הרקובות שלו שתממן אותו במיליארדי שח ללא תועלת ממשית.
האשם היחיד מוטל לפתחו של הציבור הסומא שעדיין ממשיך לראות בעגל הזהב שבחאקי כפרה קדושה.
תגובה נכונה !
ניתוח מקצועי ונכון מאד.
אולי כדאי לאפשר התפתחות של מיליציות מקומיות בראשות כל מיני אנשים שפחות אכפת להם לצאת לחו"ל. ויוכלו לעשות דברים שלצבא אסור לעשות.
צמרת צהל נבחרת בוושינגטון לא בישראל .
ה"תקשורת" עובדת אצל האויב.
המשפטנים עובדים אצל ברק .
אף אחד מהם לא עובד אצלנו .
אז למה יש לנו טענות אליהם ? אמנם המשכורת שלהם באה מדינת ישראל …
אז כדאי להעביר נושא לחוק גיוס(יש דתיים שלא משרתים בצה"ל הדת שלהם היא איסלאם הם אזרחים שוי זכויות )
בכל תחום אחר השר מגיע כדי לאתגר את המערכת וכך למנוע מצב של מערכת המקדמת אנשים המתאימים לקונספציה מסוימת. רק במשרד הבטחון הצליחו לשטוף את הראש של הציבור להאמין שחייבים מישהו שהיה בתפקיד בטחוני משמעותי.
אם שרי האוצר, החינוך, המשפטים והבריאות (אם לציין כמה דווגמאות) יכולים להסתדר ואף להצליח בלי להיות אנשי מקצוע אז אין סיבה שזה לא יהיה נכון גם לביטחון.
אז איך עוקרים את זה? מתחילים בהבנה שהתואר 'בכיר במערכת הבטחון' הוא overrated ולא צריך להתרגש ממנו יותר מדי ומכאן חוסר התרגשות ממפלגות שמנפנפות במנהיג או בכיר עם רקע בטחוני(כמו שלא מצפים לאף אחד עם רקע כלכלי, חינוכי, משפטי וכו') ואותו דבר מפרשנים בטחונים בתקשורת שנוטים להחזיק דרגות גבוהות(גם פה אין דרישה כזו בתחומים אחרים) ובכלל לא להחזיק מדעתם של בכירים כאלו רק בגלל היותם בכירים(הINSS כבר סיפק די והותר הוכחות שדעה כזו אינה בהכרח חכמה ביטחונית).
רק שינוי תפיסה כזה יוכל להוביל לשינוי בצמרת הביטחונית. לצערי, לא נראה כרגע שיש סיכוי ששינוי כזה יגיע ממישהו שיושב שם למעלה.
תפקידים מכובדים בדרגה או מבחינת הקניית מקצוע מכניס לחיים רק לאנשי ימין. הגמוניה ימנית עכשיו. הדרך היחידה לרפא את החברה הישראלית.
במדינה דמוקרטית, החלטות כמו הקמת וועדות חקירה על אסון כמו ה-7 באוקטובר, או על סבבי מינויים תוך כדי מלחמה בשב"כ ובצה"ל, היו חייבים לקבל את אישור ראש הממשלה. אין ספק שהחלטות צה"ל והשב"כ בנושאים אלו נעשו ללא הסכמת ראש הממשלה, כי זה בניגוד מוחלט לאינטרסים של ישראל ושל קואליציית הימין בראשות נתניהו.
מה יכן שואבים אם כן הרמטכ"ל וראש השב"כ את העוז לפעול כנגד ראש הממשלה?- התשובה לכך פשוטה – הם לא נשמעים לראש הממשלה!!!!
פעולות מתריסות אלו של הרמטכ"ל וראש השב"כ מוכיחות את הטענה כי בישראל התחוללה הפיכה צבאית-ביטחונית שקטה ללא טנקים של ארגוני הביטחון, ביום בו שר הביטחון גלנט נכנע לאולטימטום של ראשי צה"ל, השב"כ והמוסד לפעול בפומבי נגד החקיקה המשפטית, בנאום המפורסם שלו מה-25 למרץ 2023, בתגובה לאולטימטום של ראשי כוחות הביטחון כי יפסיקו לספק ביטחון למדינת ישראל, אם שר הביטחון לא יצטרף אליהם להתנגדות לממשלת ישראל, ולמעשה להפיכה צבאית-ביטחונית שקטה.
מסוף מרץ 2023 הפסיקו ראשי צה"ל, השב"כ והמוסד להשמע לממשלת ישראל, כולל לא לשר הביטחון גלנט, שהפך להיות משת"פ זוטר בהפיכה זו.
ראש הממשלה היה למעשה מכותר על ידי ראשי חונטה צבאית-ביטחונית מורדת אשר יכלה לעצור אותו בכל רגע. לא היה שום כוח ביטחוני ואפילו לא משטרתי שנותר נאמן לו. ראשי היחידה לאבטחת אישים יכלו בכל רגע להורות על מעצרו, בטענה כי הוא מסכן כביכול את ביטחון ישראל (יותר מהחמאס כפי נטען על ידי ראשי המחאה הבכירים ביותר).
כך הגענו לליל ה-7 באוקטובר בו ראשי צה"ל והשב"כ אפילו לא טורחים לעדכן את שר הביטחון וראש הממשלה על ההתראות לפריצת מלחמה, ולוקחים על עצמם את האחריות שלא להתריע על המצב לא למפקד אוגדת עזה, לא למשטרת ישראל, ולא לראשי יישובי העוטף. מדיניות הרפתקנית זו של ראשי כוחות הביטחון, הייתה רק קצה הקרחון ורק טיפה בים ביחס להרפתקנות של מרידה בממשלת ישראל – כאשר ראשי צה"ל, השב"כ והמוסד עסוקים בהפיכה צבאית-ביטחונית ובמרד נגד ממשלת ישראל, זה מעסיק אותם פי כמה מאשר אבטחת הגבול מול רצועת עזה.
בספטמבר 2023 לא יהיה לנתניהו צבא הבטיחו ראשי המחאה, ללא שום ניסיון הכחשה של הרמטכ"ל, אשר למעשה נבנה מהסרבנות, והשתמש בה כתירוץ להפיכה הצבאית שביצע – הרי האיום להתפרקות הצבא היה בבסיס האולטימטום לשר הביטחון גלנט, על הפסקת מתן ביטחון למדינת ישראל.
לאחר ה-7 באוקטובר, בו נחשפה ערוותם ונגלה קלונם ומלוא עליבותם של ראשי החונטה המורדת הצבאית-ביטחונית, ביצעו ראשי החונטה המורדת צעד נסיגה טקטי והעמידו כביכול את גלנט בראשם, כדי לשוב ולהסתתר מאחורי הדרג המדיני, ולאפשר להם להאשים את הדרג המדיני ובראשו נתניהו, כמי שכביכול היה המחזיק במושכות של העגלה הביטחונית, וכמי שהוא האשם העיקרי באירועי הטבח.
מודעות הענק של "נתניהו – אתה האשם" נותנות את סיסמת הקרב אותה ראשי החונטה הצבאית-ביטחונית לא מעיזים לאמר בקולם.
צריך להבין כי ללא גיבוי מוסרי, הנחיה בפועל, ותיקצוב נדיב של תנועת המחאה על ידי אמריקאים, לא היו לראשי החונטה הצבאית-ביטחונית את הגיבוי המוסרי לבצע את ההפיכה שביצעו – צריך שיכנוע עצמי וקבוצתי גדול מאוד בקרב ראשי החונטנה המורדת כדי לבצע הפיכה צבאית-ביטחונית, ואלמלא הגיבוי, התמיכה, התיאום וההנחיה האמריקאית, לא היתה להפיכה זו התכנות סבירה.
כמובן, גם האמריקאים לא התבלבלו לנוכח טבח ה-7 באוקטובר וקריסת המוניטין של ראשי החונטה הצבאית-ביטחונית המורדת ושל ראשי המחאה, אשר פעלו כאמור בתמיכה ועידוד אמריקאים, והם לחצו להכניס לממשלה את מפלגת כחול-לבן ואת גנץ ואייזנקוט לקבינט המלחמה המצומצם.
ברגע זה בו מתגברים חילוקי הדעות באשר להמשך המלחמה ברצועת עזה בין ממשל ביידן לנתניהו, לא ייפלא בו האמריקאים קוראים להתייעצויות את שגרירם בממשלת ישראל – גנץ.
כך גם לא ייפלא לשמוע את נאומיהם התוקפניים כלפי ישראל של ביידן וסגניתו אשר קוראים להפסקת אש הומניטרית גם ללא החזרת השבויים, ובניית נמל ראש גשר ימי ברצועת עזה, כדי לאפשר לאיים על ישראל בצורה המזכירה את הדרך בה הכריחו את צה"ל לסגת מהעיר בירות עם נחיתת כוחות נאט"ו בלבנון, בראשות ארה"ב, במלחמת לבנון הראשונה. צריך להיות ברור – בניית נמל אמריקאי ברצועת עזה פירושה הפסקת המלחמה, אי-כיבוש רפיח, אי-ניצחון מוחלט על החמאס, ואי-החזרת החטופים.
כמו כן, נוכחות אמריקאית ברצועת עזה, פירושה השלטת רצונות ארה"ב על ישראל ברצועת עזה, והחזרת הרשות הפלסטינית לכל האזורים ששוחררו על ידי צה"ל, בניגוד לאינטרסים של ישראל.
הפסקת המלחמה ברצועת עזה, תספק הזדמנות לגנץ לפרק את ממשלת האחדות ולקרוא לבחירות, ותיתן תחמושת לראשי המחאה להגביר את הלחץ להפלת ממשלת הימין, אשר תואשם הן במדיניות שהובילה לטבח, הן בכישלון החזרת החטופים, והן באי-הגעה ליעדי המלחמה ובראשם מיגור ומיטוט החמאס.
אם מי מדינת ישראל אמורה לנצח את אויביה ברצועת עזה ובגבול לבנון?? – עם רמטכ"ל מורד?, עם שר ביטחון שהפך להיות מעין גלגל חמישי ולא חשוב של החונטנה הצבאית -ביטחונית המורדת?, עם מפקד חיל אוויר שתמך בטייסים הסרבנים?
לישראל יש בעיות יסוד חמורות מאין כמותם ביחסים המנותצים והשבורים בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני, אשר עד שלא יבואו על פתרונם, אין לישראל סיכוי אמיתי לנצח במלחמה.
תנאי ראשון לתיקון המצב, הוא התייצבות באומץ של ראש הממשלה נתניהו מול העם, בנאום לאומה, בו יסביר את האמת העגומה הזו, שאיש מצמרת ההנהגה הישראלית לא מעז להודות בה בפומבי.