יובל נח-הררי קובע קביעות בהרבה ביטחון, ולא נותן למציאות להפריע לו. ד"ר משה בן דוד מפרק שלוש מהן
פרופסור יובל נח-הררי המלמד היסטוריה של העת החדשה באוניברסיטה העברית בירושלים, הפך בשנים האחרונות לאחד האינטלקטואלים המובילים בעולם המערבי. ספריו 'קיצור תולדות האנושות' 'וההיסטוריה של המחר' העוסקים בנקודות מפנה חשובות בהיסטוריה ובשאלת הישרדותו של הגזע האנושי בעתיד, כבשו את צמרת רבי המכר בארה"ב, במידה רבה הודות לשבחים שחלק הנשיא אובמה למחברם. פרסומו הנרחב הפך אותו מרואיין מבוקש בערוצי התקשורת, ומאמריו מתפרסמים בחשובי העיתונים בעולם ובישראל. הגם שנבואותיו בדבר חיסול הרעב, המגפות, והמלחמות עם פרוס המאה ה-21, לא התממשו, ואף שעוד טרם יבשה הדיו על ספרו האחרון, פקדו את העולם בזה אחר זה מגפת הקורונה, רעב קיצוני בסודן, והמלחמות במזרח התיכון, הוא לא איבד כהוא זה מביטחונו העצמי ומיומרתו לחזות בוודאות מוחלטת את העתיד.
במאמר שפרסם לפני כשבועיים ביומון 'ידיעות אחרונות' ובראיון לכריסטיאן אמאנפור ב-CNN, ידע נח-הררי לנבא כי ישראל תנצח אמנם בקרבות אך תפסיד את המלחמה, שכן לטענתו על מנת לנצח במלחמה צריך להגדיר לה מראש מטרות מדיניות ראויות, מה שלא קרה. עוד הוסיף כי יש הכרח להחליף את הממשלה הנוכחית בממשלה אחרת, שיש לה חזון מדיני המבוסס על חתירה לפשרה ולא על פנטזיות תנ"כיות. ולסיום הוא הצהיר כי בין מדינת ישראל לחמאס שורר כרגע למעשה תיקו, ושגם אם צה"ל יפרק את חמאס מנשקו, בלי לקדם את השלום חמאס ינצח במלחמה הנוכחית. המאמר הנוכחי ינסה לענות על השאלה האם יש ממש בתחזיותיו.
ובכן, אשר לטענה הראשונה, ראוי לצטט את בכיר האסטרטגים האזרחיים האמריקאים הפרופסור ברנרד ברודי, אדם שהבין דבר או שניים ביחס בין פוליטיקה ומלחמה, שטען כי תכלית מדינית ראויה היא כזו שבה נשמר יחס נכון בין מטרות לאמצעים, רצון לאומי לכוח צבאי, ונכונות של חברה להקריב את בניה לשיקולים אסטרטגיים ומדיניים. בהנחה שצדק, אזי נכון לשעה זו לפחות, המטרה המדינית של השגת ניצחון מוחלט על חמאס, עליה הצהיר רה"מ בנימין נתניהו בשעתו, עומדת היטב בהגדרה של תכלית מדינית ראויה. שהרי מדינת ישראל כידוע לא יצאה למלחמה הנוכחית על מנת לכבוש שטחים, ללמד את החמאס לקח, או להמחיש לאויביה באזור שהיא אינה נמר של נייר, אלא במטרה לעקור מן השורש ארגון מפלצתי, שתקף אותה ב-7 אוקטובר, שחט את אזרחיה ואיים על קיומה, זאת אחרי שכל המאמצים הצבאיים המוגבלים שנעשו במהלך ה-18 השנים האחרונות כדי להרתיע את חמאס או לנצח אותו למראית עין כשלו בזה אחר זה.
ברור שדרישה להבסה מוחלטת של האויב מצמצמת את יכולת התמרון המדיני ומעצימה את כוחם של שיקולים צבאיים, מה שאכן קורה בפועל במלחמה הנוכחית, המזכירה מבחינות מסוימות את דרישת בנות הברית מגרמניה הנאצית ויפן הקיסרית לכניעה ללא תנאי, שהשיגה את מטרותיה והסתיימה בניצחון מוחלט. כך אגב, נסתיימה זה לא כבר גם המערכה נגד דאע"ש. מיותר לציין שאם מדינת ישראל לא תצליח חלילה להשיג ניצחון מוחלט על חמאס באמצעים צבאיים, יאלצו קברניטיה לנסח תכלית מדינית אחרת, מה שמחייב את קבינט המלחמה להיות עם האצבע על הדופק ולהחליט עד כמה הנזק מהמשך המלחמה להשגת ניצחון מוחלט גדול מהפסקתה. נכון לשעה בה נכתבים הדברים, אין סיבה להרפות את הלחץ הצבאי להשגת התכלית של ניצחון מוחלט על חמאס.
ניתן להוסיף ולהעיר, שיש הבדל בין מלחמה יזומה לבין כזו הנכפית על הצדדים. כאשר מדינה יוזמת מלחמה, היא יכולה להציב לה יעדים מדיניים ולחתור להשגתם. כאשר מלחמה נכפית עליה, עומדות בפניה שתי ברירות: להתגונן או להיכנע. היות והיא החליטה להתגונן, מטרתה העיקרית היא להביס את האויב. השאלה מה היא עושה בהמשך, תלויה בראש ובראשונה בשאלה עד כמה גדולים הישגיה בשדה הקרב. ומעניין לעניין באותו עניין, לרוב המלחמות שהתנהלו בעולם בין מדינות מערביות לארגוני טרור ואחרים מאז המחצית השנייה של המאה העשרים דווקא הוגדרו מטרות מדיניות, שכן המדינאים שלהן קראו כולם את קלאוזוביץ, ואף אחד מהם לא רצה שגנרלים ינהלו לו את המלחמה. ועם זאת, אפשר לספור על יד אחת את אותן מלחמות שהסתיימו בניצחון.
אם נקבל אם כך את הטיעון, שתכלית מדינית אינה דבר נוקשה כפי שמתייחס אליו נח-נח-הררי, אלא עניין גמיש, שיש להתאימו למציאות הפוליטית והחברתית המשתנה, ושלמלחמות יש דינמיקה משלהן המשפיעה בתורה על הנושא, אזי טענותיו בדבר הגדרת אופק מדיני כתנאי הכרחי ומחייב לניצחון נראות תלושות מן המציאות במלחמה הנוכחית. אחרון חביב בהקשר זה, מיותר לציין, כפי שטען הפרופסור ראמון ארון שהשאלה מה הוא ניצחון מקבלת תשובות שונות לאורך השנים, היומרה של נח-הררי לדעת איך משיגים זאת במערכה הנוכחית, נראית בשלב זה קצת מוגזמת.
מכאן לטענה השנייה, שעל מנת לנצח יש צורך להחליף את הממשלה הנוכחית בממשלה שיש לה חזון מדיני המבוסס על פשרה ולא על פנטזיות תנ"כיות. על כך ניתן לומר כי נח-הררי אינו מעודכן כנראה בהישגיו המרשימים של צה"ל, המיישם את תכנית המלחמה שהתווה לו הדרג המדיני ככתבה ולשונה, ומכריע את צבא הטרור האסלאמי בכל מקום שבו יש לו אחיזה. החלפת הממשלה בעת הזו, כאשר צה"ל עודו צועד מחיל לחיל, תהווה הודאה חסרת אחריות בכישלונם של הממשלה וצה"ל להשיג את מטרות המלחמה, מה שרק יחזק את חמאס, ויתפרש ובצדק בעיניו ובעיני תומכיו כהוכחה לניצחונו.
אם הפרופסור נח-הררי כל כך חרד להשגת 'תכלית מדינית' במלחמה הנוכחית, הוא אמור להבין זאת בעצמו. יותר מזה, קשה קצת להבין איזו פשרה תוכל ממשלה אחרת להשיג? אם נח-הררי מתכוון לכך שמדינת ישראל צריכה להשליט את הרשות הפלסטינית על הרצועה, צריך להיות ברור לו שלא ניתן לבצע זאת בלי לעקור מן השורש את שלטון חמאס הנוכחי, שכן האחרון עדין זוכה לתמיכה גורפת בקרב אזרחי הרצועה, ושגם אם צה"ל יקבל את ההוראה דלעיל ויישם אותה, ספק אם להשלטת רשות פלסטינית על הרצועה באמצעות כידוני צה"ל יש סיכוי להצליח. ניסיונות העבר שלנו ושל האמריקאים לעשות זאת במקומות אחרים במזה"ת כשלו בזה אחר זה.
אחרון בהקשר זה, סקר שערך הסוקר ח'ליל שקאקי, העומד בראש המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות וסקרים בגדה, העלה כי התמיכה במעשי הטבח של חמאס בקרב תושבי יהודה ושומרון הפלסטינים, הגיעה בדצמבר 2023 ל- 73%. אם מוסיפים לכך את העובדה שהרשות משלמת 1.3 מיליארד שקל, המהווים 7% מתקציבה הכולל כמשכורת או קצבה למחבלים הכלואים בישראל בגין פעולות טרור שביצעו, או כתמיכה חודשית למשפחות ה'שאהידים' שנהרגו, קוראת בתי ספר, רחובות וכיכרות על שמם ומאדירה בספרי הלימוד שלה את מות הגיבורים במאבק נגד ישראל, לא מן הנמנע בנסיבות הללו שאימוץ חזון הפשרות של נח-הררי, יוביל לכך שמדינת ישראל תמצא עצמה תוך שנים ספורות מוקפת ממזרח ומערב בישויות חמאסיות שיהפכו ירי תלול מסלול של רקטות ומרגמות 120 מ"מ על יישובי השרון בואכה תל אביב מזה, ויישובי הדרום מזה, לעניין של יום ביומו כבעבר.
אשר לטיעון השלישי של נח-הררי לפיו בין מדינת ישראל לחמאס שורר בשלב הנוכחי תיקו העתיד להסתיים בתבוסה בהמשך, ראוי להזכיר שמנהיגי החמאס הצהירו בעקבות הצלחתם הראשונית בפרוץ המלחמה כי הם מתכוונים כדבריהם לחולל 'עוד הרבה 7 אוקטובר'. בשלב הנוכחי לא נראה שהם קרובים כל כך להשיג את מטרתם. מה שסביר הרבה יותר שיקרה במהלך החודשים הקרובים הוא שצה"ל ייכנס לרפיח וישמיד את שאריות 'צבא הטרור' של חמאס עד אחרונת יחידותיו המאורגנות ביבשה, בים ובאוויר, ושבלעדיהם לא הייתה מתקפת ה-7 לאוקטובר יוצאת מלכתחילה לפועל ונוחלת הצלחה.
הטענות לפיהן צה"ל ישקע בבוץ העזתי כפי שהוא שקע בלבנון, המקבלות תימוכין מ'ניצחונות' הצבא האמריקאי במלחמות וייאטנם, אפגניסטן, ועיראק שהחלו בקול תרועה רמה אך נסתיימו כולן בכישלון אחרי שהאויב ויתר בשלב מסוים על לחימה מאורגנת ועבר להפעיל טרור שאילץ את 'המנצחים' לסגת, אינן רלוונטיות לנושא שבו אנו עוסקים. הרצועה היא שטח קטנטן, 365 קמ"ר בסך הכל, 0.00083% משטח עירק, 0.00055% משטח אפגניסטן, 0.0011% משטח ווייאטנם, 0.034% משטח לבנון. לאחר כיבוש רפיח, הבסת חמאס וחיסול/שביית מפקדיו בדרג הביניים, די יהיה בשלוש חטיבות חי"ר על מנת לשלוט בשטח שליטה מלאה. לפני ההתנתקות ב-2005 עשתה זאת חטיבה אחת בלבד!
השליטה הצבאית על רצועת עזה מכל עבריה גם תבודד אותה לחלוטין מסביבה תומכת ותמנע כניסה של נשק, כספים, וסיוע לוגיסטי, הנחוצים לניהול פעולות טרור וגרילה שאירעו ביתר המלחמות שנזכרו לעיל. עוד חשוב לציין כי אוכלוסיית הרצועה אינה הומוגנית מבחינה דמוגרפית, וכי בערך שליש ממנה, המבוסס על תושביה המקוריים, תומך בפת"ח ומעונין לסגור חשבון עם שליטיו הקודמים על ההתעללויות והיחס המחפיר שסבל מהם. לסיכום, יש ממש בטענות כי גם לאחר הבסת חמאס, צה"ל יאלץ לרדוף חוליות מחבלים ספורדיות ברצועה לאורך זמן, אלא שלצה"ל ניסיון רב בתחום, אותו רכש במהלך למעלה מחמישים שנות שליטה ביו"ש וברצועת עזה טרם פינוייה. זה ייקח קצת זמן, אבל שילוב הכוחות בין צה"ל, שב"כ, מסתרעבי משמר הגבול וגורמים נוספים, יאפשר להשיג את הניצחון המוחלט. תיקו או תבוסה ישראלית לא יקרו כאן כנראה.
מילה אחרונה לגבי ה'פנטזיות התנ"כיות' שעליהן מדבר נח-הררי. בקובץ שניטשה קרא לו 'עיונים שלא בעתם' הוא מציין שכאשר בני אדם מנסים לשרת את חייהם בהווה, על ידי כך שהם דנים לחומרה איזה עבר שקדם להם, הם מסכנים אחרים ושרויים בעצמם בסכנה, משום שאלו החיים בהווה אינם אלא יורשיהם של דורות קדומים, וממילא הם גם תוצאות התעיות, הטעויות, התשוקות, ואפילו הפשעים שביצעו הללו בשעתם. מן הנמנע הוא לטענתו, להשתחרר לגמרי משרשרת הדורות הזו ומן העובדה שמוצאנו מאבותינו ואבות אבותינו. הניסיון להמציא לעצמנו עבר מלאכותי המנוגד למציאות שהיינו רוצים להיות צאצאיו, הוא תמיד תמיד ניסיון מסוכן לטענת ניטשה, מפני שכאשר מתחילים להנדס את העבר, קשה להחליט היכן לעצור, לבטח בהינתן ש'טבענו השני' כדבריו חלוש בהרבה מן הראשון. אזהרתו של ניטשה, רלוונטית לא רק לגבי נח-הררי אלא גם לגבי הרבה אינטלקטואלים ישראלים, הנוטים לשלילה גורפת של העבר כגורם בעיצוב ההווה והעתיד, ואידך זיל וגמור.
מה אתה מתייחס ברצינות לאהבל אולטימטיבי
ומה אתה מנסה להפריך "אמונה" של "ליברל"
מעולם לא נוצח טיפש יומרני שההמון מחה לו כפיים
די ברור שאין לו מושג מי זה רמון ארון [הגדול] או בררד ברודי ואפילו לא ניטשה
ספק אם קרא מימיו חומר בעל ערך כלשהו מלבד "כותרות" או "קלישאות" מבוססות "מאמרי מדע פופולרי"
ולכן הוא "נביא ההמון הנבער והמריע"
אותו המון המוכן לדעת את כל התורה כולה על רגל אחת באותיות גדולות ובריווח כפול ושלא יעלו עמודי הספר מעל 400 עמוד כולל תודות ומבוא ודברי הערכה ומפתחות מפורטים ושגם יהיה ב"קיצור"
וזה בדיוק מה שהוא סיפק להם
כיום הוא קלישאה אייקונית אצלם עד לאופנה הבאה בקרוב
כי צדק אוטגה אי גאסט ב"מרד ההמונים"
https://textologia.net/?p=22369
לא שההמונים נוצרו עכשיו, אבל בעבר ההמונים האלו לפחות הבינו את ההבדל בינם לבין העליונים מעליהם. היה להמון הכרה בריאה לאלה שתכונותיהם עלו עליהם. בימינו מה שהשתנה זה שהרגיל, הפשוט, ההמוני אינו עושה זאת, ורואה עצמו כשווה עם אלו שמעליו. ההמון לא מוכן שמישהו יאמר לו מה לחשוב, אינו מוכן לקבל את מקומו בחברה. ההמונים רוצים להיות אלו ששופטים בדברי טעם (טוב ורע). הם רוצים להיות השולטים בחיים הפוליטיים למרות שהם לא שולטים על עצמם, ואין להם משמעת עצמית כלל.
מהו האדם ההמוני הזה? חסר צניעות, הוא לא מסוגל לקבל ביקורת עצמית. הוא דוחה כל סטנדרט שעולה על הסטנדרטים הפשוטים שלו. במילים של אורטגה אנו חיים כרגע באימפריה הברוטאלית של ההמונים.
להיות חלק מההמון זה להרגיש את עצמך בדיוק כפי שאתה, ולא לרצות יותר מעצמך, הוא להיות אדם סטאטי שאין לו אידיאלים שמושכים אותו מעלה ומעלה. אין ביקרת עצמית, הוא אדם שאנן וקונפורמיסט.
להיות אדם המוני זה לדרוש שום דבר מעצמך. להיות "מצוף על הגלגלים" – לאן שהגלגל לוקח אותך לשם אתה הולך. אותו המון ממש שאנן ומקבל כל מה שהוא רוצה. עכשיו הוא רוצה לדרוס כל דבר שהוא ייחודי, אינדיווידואלי, סגולי ומיוחד. עצם קיום של אנשים ייחודיים מאיים עליו, והוא מנסה להשליט את ההמוניות על החברה כולה.
הוא כמו יורש שירש המון כסף בבת אחת, כאשר לא היה צריך לעבוד בכלל כדי לקבל זאת. מהי הירושה הגדולה הזו בחיי האדם? הציוויליזציה המערבית, שנוצרה במשך מאות שנים ע"י גאוניות אנושית, ע"י מאמצים אדירים והאדם ההמוני מקבל זאת במתנה, הם "דמי הכיס" שלו. לא פלא שבעולם ההמונים יש כמעט תמיד פולחן של צעירות.
מה כל כך מושך תרבות המונית לנוער? הנוער חיי על דמי כיס, אין להם תחושה כמה קשה להגיע למקום בחיים שהשגת משהו, שעבדת, שהצלחת. פולחן הנוער מתאים לחברה שאין לה מעמסה על הגב, שפורקת עול, כמו אותם ההמוניים שמשוכנעים שכל תאוותיהם, דעותיהם וידיעותיהם הם נכונים. האדם ההמוני מפנה גב, לא להיסטוריה במובן של ברק (של סתם מסורת), אלא לכל העוצמה של העשייה שיצרה את עולמנו התרבותי המערבי, הוא מרוצה עם עצמו.
אף אחד לא התנגד לרעיון שבני אדם שווים לפחות ברמה שלכל אחד יש כבוד עצמי, זכויות מסוימות וכו'. זה ברור שכל אחד מקבל את זה כמובן מאליו (לפחות במערב). אבל הרעיון הוא שונה, כלומר אין עליון, אין נחות, אין אצילים ואחרים שהם נחותים מטבעם. שאנו מדברים על שוויון בני אדם אז לרוב שני המוטיבים האלו מתבלבלים, שאנו לומדים שבני אדם הם יצורים עם כבוד שצריך לכבד אותם, אז אנו זולגים לעמדה אחרת שבני אדם הם שווים.
בני אדם אינם שווים, יש כאלו שמבחינת יכולת, מוסריותם והווייתם שייכים למעלה, ויש כאלה (ההמון) שאינו מגיע לקרסוליו של האדם. ההבדל בין חברה בריאה לחברה חולה הוא, שחברה חולה אינה מקבלת את ההפרדה הזו בין עליון לבין נחות.
האנשים הרגילים הללו כבר אינם מקבלים את מרותם של אלה מעליהם. הם טוענים שטענותיהם הן אשר יקבעו את הכול. אנשים שאין להם טעם רוצים לקבוע מהו הטעם הטוב, רוצים לגרום למשמעת אצל העליונים שלהם אין בכלל משמעת עצמית.
האדם ההמוני מקבל לידו את הציוויליזציה המערבית, שהיא תוצר של מאמץ אדיר, כאילו שזו ירושה, והוא אינו מבין אילו מאבקים רעיוניים היו צריכים כדי להגיע לרגע הזה. אין לאדם ההמוני את הרצון לשמר את הדבר הזה, אלא רק לקחת ממנו. הוא אינו מבין מה היה מושקע בבניית העולם הזה ולכן הוא רואה זאת כזכות מלידה שפשוט נפלה לו לידיים מבלי להתאמץ.
הרלטיביזם זה משהו שהאדם ההמוני אוהב כי זה לא מאפשר למעלה ולמטה, הכול אותו דבר. כל הדברים הללו הם תוצרים של כפיית טובה, הם לא מבינים שצריכים להתאמץ כדי לשמר אותו.
עבור איש ההמון זו זכות מלידה, הוא נולד לתוך עולם עם דרך חיים נוחה יחסית, וכל מי שאומר לו שיש משהו מעליו, הוא דוחה זאת בבוז. הוא אינו מבין את המושג "ריסון עצמי".
מי האנשים המסוכנים ביותר של ההמון הזה? אלו שהם כמו טכנאים, רופאי שיניים, מהנדסים – בעלי מקצוע שיש להם משהו מיוחד במינו. הוא קורא להם "בורים מלומדים", הם יודעים איך לתקן מחשבים אבל אין להם מושג על התרבות המערבית הרחבה. הם מבזבזים את מה שקיבלו בירושה כאילו שזה שלהם.
להם יש תכונה מאוד מעניינת בעולמנו: המסוכן אצלם הוא שהם מקבלים הרבה מאוד סמכות מכוח הדברים שהם יכולים לעשות. הם מכובדים ולכן הם חושבים שלדעתם בכל יש סמכות.
https://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3553328,00.html
ול"המוניות" הזו ההמונים ובכיריהם קוראים היום "פרוגרסיביות" או "ליברליזם" אבל לא ככינוי המהווה התכוונות לאיכות המהווה מושא לשאיפות, אלא ככינוי בעלותי אדנותי המצווה על שיוך החפץ למי שתובעו לבלעדיות בכוח זרועו
צריך לזרוק אותו בעזה זה המקום שלו
הטיעון הנכון שמעצמות נכנעו לטרור שהיגיע לאחר נצחונות ראשונים מפוארים של המעצמות אינו תופס כלל וכלל לגבי ישראל. למעצמות זה לא היה קיומי והן יכלו בקלות ובכל עת לסגת למולדתם הנמצאת אלפי קילומטרים מהמלחמה.לגבינו הנושא הוא קיומי מאין כמוהו ורובו המכריע של העם מבין היטב את הסיסמה – או אנחנו או הם. לכן חייב לבוא ניצחון מוחלט ולא תיקו כי כל בר דעת חפץ קיום מבין שלאחר 18 שנות עימותים ולאחר טבח שמחת תורה לא ניתן לחיות עם החמאס. יש כמה אלפי מתאבדים בעם היהודי שחושבים אחרת ומבצעים מהומות והמרדה באמצע מלחמה קיומית. אם אין לנו את הכח ומשאבי הנפש להכניע אותם צריך להתעלם מהם.
מסכימה עם החלק הראשון, עמדתי לכתוב זאת בעצמי לפני שראיתי את התגובה שלך: בישראל מדובר במלחמה קיומית ואנחנו מתמודדים עם הטרור הערבי כבר מאה שנה. אין מה להשוות זאת למלחמה של מעצמות בטריטוריות מרוחקות כי גם אם להכרעה במלחמות האלה יש השלכה משמעותית על הבטחון והשלום העתידיים זה אינו מורגש ע"י העם באופן מיידי, יומיומי וישיר כמו האיום הערבי-אירני-מוסלמי על קיומנו ממש על גבולותינו. וגם נסיגות שלנו מעולם לא הועילו להפסקת הטרור, אלא דווקא להעצמת הטרוריסטים. זה לא שאתה נסוג מוייטנאם ומשאיר אותה במתנה לסובייטים ואז מפסיקים למות חיילים שלך. אצלנו הנסיגות מיו"ש ועזה הובילו לגדילת היקף הטרור וירי הרקטות פי כמה ולאלפי הרוגים.
רק שהבעיה אינה מוגבלת לחמאס. שורש הבעיה הוא לא החיים עם החמאס, אלא החיים לצד הפלשתינאים שחותרים להשמיד אותנו. לאש"ף יש אותה מטרה בדיוק, רק אסטרטגיה אחרת, וגם הוא השתתף בטבח אוקטובר. לפחות 3 ארגונים המשתייכים לאש"ף השתתפו בטבח: גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח, החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין. ובכל הנוגע לישראל וליהודים החינוך של הרשות הפלשתינאית אינו שונה מזה של החמאס.
השמאל תמיד העדיף לעצום עיניים ולייצר הבחנה מזוייפת בין הקיצוניים למתונים-כביכול, אבל אין שם מתונים. כל האלטרנטיבות הפוליטיות המשמעותיות שם חותרות במוצהר להשמדת ישראל: אש"ף, חמאס, הג'יהאד האיסלמי.
אני לא אומרת שהפתרון הוא בהכרח אלים באופן קיצוני, אבל בשביל להתחיל בכלל לחשוב על פתרון צריך קודם להכיר בבעיה. אי אפשר לדבר רק במונחים של חמאס ואם נחסל את החמאס הכל יפתר. פתרון יכול לבוא רק בתהליך ארוך טווח של מאבק גם לבידוד של הפלשתינאים באמצעות כמה שיותר הסכמי שלום עם מדינות ערביות ומוסלמיות וגם במישור התודעתי. מלחמת תודעה של עשורים הן כלפי המערב והן כלפי הערבים והמוסלמים עצמם. בישראל אפילו לא מבינים עד כמה אנחנו עצמנו קורבן למלחמת התודעה וקמפיין השקר של האויב. אנחנו נאיביים במידה בלתי נסבלת ביחס לאויב שהוא שיא התחכום בתחום מלחמת התודעה ושיש לו אסטרטגיה ארוכת טווח להשמדת ישראל.
במלחמת התודעה השמאל שלנו הוא שטח כבוש, התודעה שלו נכבשה לחלוטין ע"י שקרי האויב, אבל גם בימין יש הרבה יותר מדי אנשים שנתפסו לשקרים שלהם. ישראל, למרות גודלה המוגבל, מצטיינת בכל תחום שהיא מחליטה ללכת עליו במרץ. גם בזה נוכל להצטיין אם נחליט להתעורר מההזיה והפרדיגמה השלטת, להבין מה האויב עושה, מה האסטרטגיה שלו ונתחיל לחשוב איך לפעול מולה באותה תעוזה ואורך נשימה שיש לאויב. הממסד לא מסוגל לעשות את זה כי הוא מאוכלס בשמאלנים שהתודעה שלהם כבר נכבשה. רק העם יכול לעשות את זה.
גם כותב המאמר וגם יובל נח הררי צודקים.
נח הררי אינו עתידן, הוא הסטוריון.
השקפת עולמו היא שמאל, ולכן מביע את דעתו ורצונותיו מתוך השקפת עולם שמאלית.
השקפת עולם שדוגלת בפשרה ושיש מקום לכולם על פני כדור הארץ אם רק נקבל את האחר והשונה.
לצערנו השכנים שלנו דוגלים בהשקפת עולם ימנית. שבה "הצדק לשיטתי והכרעת האויב" היא חזות הכל.
גם כותב המאמר מחזיק בהשקפת עולם כזו. זו השקפת עולם שעתידה היא מלחמה שאין לה סוף ודן את חיי העם לדלות רעב ועוני כמו רבים מעמי המזרח התיכון ואפריקה.
נוח הררי הוא לא 'עתידן' ולא 'היסטוריון', אלא שרלטן. אין שום דבר 'מדעי' בדברי ההבל שהוא כותב, והוא מתאים כמו כפפה ליד לטיפוסים כמו אובמה וליצני ה-WOKE באקדמיה האמריקקית. נזכיר את נאומו של אובמה בקהיר שבו ניסה להסביר לשומעיו את 'תרומתו הגדולה' של האיסלאם לארה"ב – תרומה שאנחנו רואים יום יום ברחובות ובקמפוסים בארה"ב. בנוגע לישראל צריך לשאול את השרלטן המדובר הכיצד הוא חי במקום הזה שאת הקשר היחיד שלו ליהודים הוא רואה ב'פנטזיות תנ"כיות'. למה הוא לא מצטרף למשל ליקירתו כריסטיאן אמאנפור בארצות מולדתה החדשות אחרי שהיא (והוריה) נאלצה להינתק מה'פנטזיות' הפרסיות העתיקות ולחפש את מזלה בשדות זרים? השרלטן הזה שייך לארץ הזאת בערך כמו עופר כסיף והזיותיו הקומונו-פאשיסטיות-חמאסיות.
השמאל הוא זה ששקוע בפנטזיות תנ"כיות והימין הוא זה שמכיר בנחיצותה של פשרה. השמאל בטוח שאנחנו חיים בעיצומו של חזון אחרית הימים, השלום מדפק על הדלת בנקישות רמות ורק נתניהו הרשע מסרב לפתוח ולכן רק באשמתו אין שלום. השמאל בטוח גם שישראל היא הזאב והערבים הם הכבש ולכן אם רק תוקם ממשלת שמאל וישראל תהפוך את עורה מיד יכתתו הערבים חרבותיהם לאתים ולא נדע עוד מלחמה.
הימין, לעומת זאת, מבין שאם נתנהג כמו כבשים הזאבים יטרפו אותנו כי הוא מכיר במציאות שלערבים שקוראים לעצמם "פלשתים" אין שום כוונה שהיא להשלים עם קיומה של מדינה יהודית בגבולות כלשהם בשום עתיד נראה לעין. הימין יודע זאת משום שזה מה שהערבים חוזרים ואומרים בערבית גם ב-30 השנים מאז חתימת הסכמי אוסלו, כי הם מחנכים את ילדיהם לג'יהאד מתמשך ומוות כשאהידים עד להשמדת ישראל ו"החזרת" מה שהם קוראים "אדמות 48", כלומר כל ישראל, כולל תל אביב, וזה גם מה שהם מנסים לעשות בפועל הן באלימות והן בקמפיין תעמולה מתמשך במערב (קמפיין "מהים עד הירדן", BDS וכו').
פת"ח עצמו השתתף בטבח אוקטובר באמצעות גדודי חללי אל-אקצא, ארגון הטרור של הפת"ח שמוצג כמעין זרוע צבאית לא לגמרי מחוברת, מה שמאפשר לפת"ח להכחיש את מעורבותו בטבח בפני המערב וישראל ובו זמנית להתפאר במעורבותו בטבח בפני הערבים. פת"ח הרשמי התפאר במדיה החברתית בסרטונים של רצח, חטיפה וירי רקטות מה-7 באוקטובר בידי גדודי חללי אל-אקצא.
פת"ח נוהג באופן כללי להתפאר במעורבות אנשי כוחות הבטחון של הרש"פ, שחלקם משתייכים בגלוי לגדודי חללי אל-אקצא, בטרור לאורך השנים.
כוחות הבטחון של הרש"פ בשיתוף עם פת"ח גם מקיימים פרוייקט של מעין קייטנות לילדים מגיל 7 במחנות צבאיים, שם הם חיים כמו חיילים ומלמדים אותם להשתמש בנשק כחלק מייצור הדורות הבאים של ג'יהאדיסטים, בנוסף לאינדוקטרינציה של ילדים לג'יהאד מתמשך עד "שחרור" תל אביב במערכת החינוך, בתקשורת ובמסגדים.
בכירים בפת"ח וברש"פ החל מיאסר ערפאת ועד היום אומרים בפה מלא שהסכמי אוסלו הם תחבולה, חלק מתוכנית שלבים להשמדת ישראל, ומשווים אותם להסכם חודייביה, הסכם הפסקת אש זמנית עליו חתם מוחמד מול שבט קורייש החזק ששלט במכה, זמן שלום אותו ניצל מוחמד כדי לחזק את צבאו ואז תקף את מכה וכבש אותה.
השמאל המשיחי מסרב לשמוע ולראות, אבל הימין מסתכל על המציאות ולא על פנטזיות תנ"כיות של "גר זאב עם כבש" ולכן הימין מבין שנכון להיום נגזרה עלינו פשרה של הסתפקות בקיום ללא שלום.
נח נח הררי נביא השקר של הפרוגרס. בספרו קיצוץ תולדות האנושות הוא מערבב תיאוריות הזויות חסרות בסיס. למזלו זכה בלוטו כאשר אובמבה עשה לו קידום מכירות. היסטוריון הגון והוגן היה מסתמך על מקורות כתובים ולא על פנטזיות שהוא המציא על תקופות פרה היסטוריות לפני יותר מ 4,000 שנה.
'חזון של פנטזיות תנ"כיות', אני בטוח שאין,
לא לביבי, ובטח לא לגלנט, ולא לגנץ, ולא לאייזנקוט,
[ביבי חסר חזון, והשאר קרובים יותר לחזון של הררי.]
ובטח ובטח, שלא לפיקוד הצבאי הבכיר, כמו הרצי וחליווה.
[שהם מתועדים, שהמטרות הכי חשובות בעיניהם לפני המלחמה,
היו חינוך למגדר, שילוב נשים, וסכנת האקלים.]
וכל אלו אחראים למחדל, וממשיכים לנהל אותנו,
ועוד איכשהו זה החליק בגרון הציבורי,
שהרמטכ"ל הכושל, ממנה את הדור הבא של המטכ"ל,
שיהיו שוב משובטים כצלמם וכדמותם.
התחושה היא שמדרגת מח"ט ומטה, יש הישגים טקטים אדירים,
וכל החבורה הזאת, ממסמסת כל הישג, ומובילה להפסד אסטרטגי,
לכן אני דווקא סבור, שחייב להחליף אותם.
לפחות את צמרת הצבא,
ולהכניס לקבינט דעות אחרות,
ולדעתי צריך להחליף אותם, דווקא בדיוק באנשים, שחזון תנ"כי הוא חזונם.
כי בית מקדש וכד', זה חזון העם במשך כל הדורות, שבשבילו חזרנו לארץ.
אנשים למשל כמו משה פייגלין [כרה"מ], עופר וינטר [כרמטכ"ל], ויצחק בריק [כחבר קבינט].
כמובן להפסיק להחרים את בן גביר וסמוטריץ', שמייצגים ציבור שהוא 40 אחוז מהנופלים,
ולמה אפילו את ליברמן וכד', שחושב אחרת, לא מכניסים לקבינט ?! הרי עליו אין חרם !
כשהחזון באמת יהיה תנ"כי, אני מהמר שההחלטות יהיו יותר לכיוון הניצחון.
וינצלו את כל ההזדמנויות.
האיהך לא הוזכר edmund burk (לפחות פעמיים) במאמר המצוין הזה?
עכשיו שאני יודע שאנו מנצחים וגם אין צורך בהגדרת מטרות מדיניות ביום שאחרי אז אני כמעט רגוע, רק כמעט, כי חצי שנה אחרי היום הנורא חמס מחזיק 130+ חטופים.
על זה כבר נאמר ״עוד נצחון כזה״ ואידך זיל גמור